מדוע הוכרזה שביתה באניה „עמל“?
מדוע נמסרה האניה לפועלים לא־יהודים?
*
גילוי-דעת „עתיד“
החברה לשרות לימי „עתיד“ מסרה לפירסום גילוי־דעת, האומר:
„בשים לב להעלאת הוצאות החיים ולמצב המדיני העלינו בספטמבר את המשכורות ואת שכר העבודה של עובדי אניותינו ב־50 אחוז. אחרי זה דרשו באי כוח עובדי אניתנו „עמל“, בהנהגת בא כוח מועצת פועלי חיפה העלאה עוד ב־50 אחוז מיד והעלאה ב־20 אחוז נוספים מ־15 באוקטובר, היינו: הוספה כללית ב־100 אחוז. כאשר דחינו את הדרישה הזאת, עזבו כל עובדי האניה היהודים את העבודה, והסתדרות העובדים הכריזה על שביתה, ולא הרשתה לאיש לגשת לעבודה במפעלנו. ההכרזה הזאת היתה, כפי שידוע לנו, בניגוד לרצון רוב יורדי־הים שלנו.
אז הציעה לנו הסתדרות העובדים לקבל כיסוד לחשבון שכר העבודה את תעריפי הים האנגלים בשביל אניות במסעות גדולים במקום התעריף הארץ־ישראלי שלנו. הודענו שאנו מוכנים למשא ומתן בתנאי שהעבודה תחודש בינתיים. באי כוח הסתדרות העובדים לא הסכימו להצעה הזאת. אחרי הפסקת עבודה של 4 ימים נאלצנו אפוא היום להסיע את אניתנו „עמל“ בחבר עובדים בלתי יהודים.
אנו מוכנים ומעונינים להעסיק כל יורד ים עברי מוכשר בתנאים המתאימים לספנות החופית. אולם לא נוכל להסכים לדרישות שאינן מתקבלות על הדעת אשר מוצגות באיום הפסקת העבודה.
שכר העבודה ששולם על ידינו היה תמיד גבוה מזה ששולם באיזו חברת אניות שהיא במזרח ים התיכון. התעריף הנוכחי שלנו קובע שכר מינימלי כדלקמן: רבי חובלים: מ־30 לירות לחודש ומעלה; קצינים ומהנדסים (בעלי תעודות רשמיות) מ־18 לירות לחודש ומעלה. ספנים: 13.500 לירה לחודש; מלחים מושלמים: 10.500 לירה לחודש; מלחים ללא הכשרה: 6.100 לירה לחודש – מזון ולינה.
הננו מעידים בפירוש שאניותינו נוסעות בימים שאינם נגועים עדיין בסכנת המלחמה. יש בדעתנו להעלות את השכר יותר אם התפתחות שוק ההובלה תרשה זאת.
השבתת העבודה ע"י העובדים מסכנת את הספקת המזון לארץ ישראל, סוגרת את המקצוע בפני הפועל היהודי, שבו השתרש רק לפני זמן קצר ושבו ימצא הכנסה המפרנסת אותו ברחבה.
הננו מוסרים את ההתנהגות של הסדרות העובדים ל„דין הצבור“.
*
תשובת מועצת פועלי חיפה
מועצת פועלי חיפה מסה לפירסום תשובה לגילוי הדעת של חברת „עתיד“. וזו לשונה:
חברת „עתיד“ ראתה לפנות בגילוי־דעת אל הציבור, על מנת לטהר את השרץ של עבודה זולה ושל הפקדת אניה „עברית“ בידי פועלים לא יהודים, אשר מימיהם לא דרכה רגלם על סיפון אניה. וכדי להצטדק בפני הציבור היהודי על מעשה כזה, נאלצת החברה להעלים את האמת. עלינו, איפוא, למסור את העובדות כמו שהן.
א) לאחר פרוץ המלחמה העלתה חברת „עתיד“ את דמי ההובלה, ככל שאר חברות האניות. במו"מ עם עובדי האניה „עמל“ הבטיח מנהל החברה להעלות את משכורתם ב־50 אחוז, מספטמבר, ועוד ב־30 אחוז מאוקטובר.
ב) ב־11 באוקטובר פנו העובדים אל הנהלת החברה ודרשו את קיום הבטחתה. מנהל החברה, מר בורקהארד, סרב למלא את הבטחתו.
ג) העובדים פנו מיד לאגודת הימאים של מועצת פועלי חיפה והמו"מ הועבר אל פסים אחרים. המזכירות דרשה מהעובדים ומהחברה להכניס נורמאליזאציה וקביעות במשכורת העובדים, על ידי העמדתה על התעריף האנגלי, המקובל שם בימי שלום, ולא, כפי שהחברה כותבת, באניות גדולות, אלא דוקא באניות־חופים, בעלות טונאז' כמו „עמל“.
ד) חברת „עתיד“ אומרת בגילוי הדעת שלה, כי למלחים מושלמים היא משלמת 10.500 לירות לחודש, והנה, לפי התעריף האנגלי, אשר מועצת פועלי חיפה דרשה אותה, עליה לשם רק 10.375 לירות לחודש, כלומר – פחות מאשר החברה משלמת עתה. מדוע סרבה החברה לקבל את הדרישה, אף על פי שזה עולה לה בפחות כסף? – רק למנהל החברה פתרונים.
ה) מנהל החברה, מר בורקהארד, השתמט מכל מו"מ ומפגישה עם מועצת פועלי חיפה. להזמנותיה – שלח פקיד. קבע פגישה למו"מ – ולא בא. למכתבים לא נתן כל תשובה.
ו) שכר עבודה לעובדי הים עלה יחד עם מחירי ההובלה בכל הארצות ובכל האניות.
ז) מועצת פועלי חיפה הסכימה לויתורים. היא ויתרה על 50 אחוז מדרישות הפועלים בענין תוספת שכר בעד השעות הנוספות. כי באניה „עמל“ עובדים 40–50 שעות נוספות לחודש, ללא מנוחת שבת וחג, אפילו בראש־השנה ויום הכיפורים עבדו.
ויתור נוסף הציעה מ.פ. חיפה, והוא, שהתעריף החדש ייכנס בתקפו מ־15 בנובמבר, במקום 1 באוקטובר. וכל זה ללא הועיל. מר בורקהארד החליט, ויהיה מה, להפקיר את האניה העברית בידי פועלים לא יהודים, שלא עבדו מעולם באניה ולנשל את הפועלים היהודים. מר בורקהארד מפקיר אניות עבריות זאת לא הפעם הראשונה. שתים מאניותיו מכר לחברה מצרית ואניה אחת שלח לספרד או למקום אחר מחוץ לארץ ישראל. וכך הוא דואג לפיתוח הספנות העברית.
מדוע לא פנתה חברת „עתיד“, אם היא חושבת, שנעשה לה עוול, למחלקת הים של הסוכנות היהודית, או לחבל הימי לישראל, אשר להם יש לה להודות לא מעט על קיומה והתפתחותה?
מדוע לא פנתה לשום מוסד יהודי? מדוע לא קיבלו את הצעתנו לחכות עוד יום ולהמשיך את המו"מ, ולא להפקיר את האניה?
אנו מסכימים להעמדת השאלה לבירור ציבורי. אנו מוכנים לכל בירור בפני מחלקת הים של הסוכנות היהודית או בפני חבל ימי לישראל. אדרבא, תסכים נא לזאת גם חברת „עתיד“!
"דבר", מס' 4358, 17 באוקטובר 1939, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 