לקוטאי
אמודאים
ב.
חפושי המטמונות – יצר הוא באדם מימים מקדם. באגדות העתיקות של כל העמים מסופרים דברים על אוצרות זהב ואבני חן הטמונים בחביוני הרים, במעבה יערות שאין להם לא מבוא ולא מוצא ושומרים הפקדו עליהם – או נמרים רעי לב, או בני הענק, אנשי האימים, או דרקונים נושפי אש תפתה. גבורי הילאס בקשו את „צמר הזהב“, פרשי סקנדינביה יצאו למרחקים לחפש את האוצרות השפונים־טמונים, באגדות אלף לילה ולילה פעורים לועי המערות של אלדין ושם גנוזים אוצרי־אוצרות שצברו 40 שודדים. ומי מאתנו לא הוקסם מאי המטמונות ומנפלאות הפירטים ולא חלם שבאחד הימים יזכה למצא את גנזי האוצרות של רב־החובלים קיד גדול־האימה.
אולם את כל האוצרות והמטמונות והגזים הללו שיכנו אגדות העמים ביבשה, ואילו על האוצרות הטמונים בתחתיות הימים לא ספרו לנו אגדות העמים והספרות הדמיונית אלא מעט מזעיר. האנשים ידעו, כמובן, כי בקרקע התהומות שפונים מטמונות רבים ועצומים, אניות אופיר ותרשיש וכו' שהיו טעונות זהב, שן ואבני חן למיניהן ונטרפו בסערות וצללו תהומות. אך האבידות הללו נחשבו לבלתי חוזרות, לעד, כי גם העז בדמיונות נרתע מפני המצולה.
ורק בהתפתח הטכניקה, בהשתכלל כלי האמודאות ובהופיע הצוללות הראשונות נדלקו התקוות הראשונות. תחילה נצטמצמו הדברים בחזיות ספרותיות ובדמיונות מדעיים. הרי כולנו זוכרים עוד את רב החובלים נימו, שידו השיגה את כל מטעני הזהב של האניות שנטרפו. חבל שהטכניקה נחלשה מאד לעומת מעוף הדמיון: רב החובלים נימו שוטט באין מפריע בתחתיות האוקינוס בעומק 4–3 קילומטר בתוך מלבוש של גומי. ואילו היה בן תמותה פשוט מעיז לחזור על הנסיון הזה היו מי האוקינוס בכבדם העצום ממעכים אותו עד בלתי שריד.
האמודאים מעולם המציאות יכלו לצלול למעמקים קטנים במלבושם העשוי גומי ובקובעם העשוי פלדה. אולם גם במעמקים הללו שקועות אניות רבות שמשיתן כדאית מאד. שהרי מלבד מטענן גם האניות עצמן הן רכוש גדול. יש אניות טרופות שלא ניזוקו ולאחר אילו תיקונים יכולות הן לחזור ולהפליג בים. על פי רוב מפרקים את האניות הטבועות לאחר משיתן ומוכרים אותן לגרוטאות. האניות בימינו עשויות פלדה יקרה שאינה נשחתת משהיה במים.
הטכניקה של המשיה התפתחה הרבה לאחר המלחמה שבה טבעו מאות אניות. רבות מהן כבר נמשו ונצטרפו מחדש אל הצי של כמה מן המדינות הקטנות שאין ידן משגת לבנות לעצמן ספינות חדשות. ביחוד רבה המשיה בסקאפה פלואו שבו הטביעו הגרמנים את כל הציים, כדי שלא יפול בידי האנגלים. רוב האניות הללו נמשו כבר ובחלקי המתכת שלהן קיימו את נבואת „וכתתו את חרבותם לאתים“ וכו'… .
אולם יש שהאניה טבועה במעמקים או שבורה ולא כדאי למשותה. אז מסתפקים במשית המטען היקר – על פי רוב זהב ושאר המתכות היקרות. הדבר נתאפשר בזמן האחרון לאחר שהומצאו מכשירי אמודאות היפים לצלילה במים אדירים. המכשירים הללו דומים לתחמושת אבירי ימי הבינים: מכף רגל ועד ראש עוטה האמודאי שריון פלדה העלול לעמוד בפני לחץ המים. השריון כבד מאד והאמודאי אינו יכול לנוע כרצונו אלא מניעים אותו ממקום למקום באמצעות ברז מיוחד הקבוע בספינה שממנה שלשלוהו הימה. את ההוראות לכוון התנועה נותן האמודאי על ידי טלפון.
המכשירים החדשים הרבו את האפשרויות, ובאיטליה נוסדה חברה מיוחדת למשית מטענים שטבעו. לחברה זו יש צי קטן המצויד במכשירים ובחבר אמודאים מובהקים. החברה הזאת החליטה למשות את האניה האנגלית „מצרים“ שטבעה באוקינוס האטלנטי ושמטענה יקר מאד (ככרות זהב בסך מיליון פונט שטרלינג).
„מצרים“ נטרפה ב־1922. ליד חופי צרפת המערביים במפרץ הסוער אושאנט, המפורסם בזרמיו המסוכנים ובערפליו האיומים, נתקלה „מצרים“ האנגלית בספינת המסע הצרפתית „סינה“. מקום הטביעה לא היה ידוע בדיוק. לבד זאת צריך להביא בחשבון את הזרמים החזקים שהיו עלולים לטלטל הצדה את האניה הטובעת. ועוד קושי: רק בחדשי הקיץ המעטים יש אפשרות לצלול במי המפרץ הזה – בשאר ימות השנה גועש כאן האוקינוס ולוט בערפל כבד. החפושים הם בבחינת „עור מגשש“: אנית המחפשים שטה אילך ואילך במקום הטביעה המשוער ובולשת את תחתית הים בגשש ארוך עד שיומשו אילו כלים שיעידו, כי אמנם כאן טבעה האניה המחופשת. ולאחר שנמשה אחד החפצים הללו צוללים האמודאים וקובעים בדיוק בדיוק את מקומה של האניה.
רבים חפשו את „מצרים“ אבל עד כה לא הצליחו בחפושים. אשתקד שלחה החברה האיטלקית את ספינותיה „ארטייו“ ו„ראפייו“, שעשו חדשים בים ולא מצאו כלום. פעם נתקל הגשש בסלע, פעם שניה באיזו ספינה שאינה ידועה לאיש. השנה נמשכו החפושים חדשיים וסוף סוף נמצא מקום הטביעה.
„מצרים“ נמצאה באורח נס. לאניות ההצלה יש כדורים מיוחדים הנקבעים במקום שהגשש נתקל בספינה המחופשת. לעתים קרובות יש הכרח להפסיק את העבודה מחמת הסערה או הערפל וגם לחזור אל הנמל – ואז קובעים באותו מקום את הכדורים הנ"ל, כדורי ברזל הצבועים אדום. הכדורים הללו משקלם חצי טונה והם עגונים בעוגן, שמשקלו חמש טונות. ואף על פי כן יש שהכדורים והעגנים נתלשים ושטים על פני האוקינוס. אשתקד עמלה הספינה „ארטייו“ במשיית הספינה „דרומונד קסטל“, אחד הכדורים שנקבע במקום ניתק, שט כמה מילין על פני האוקינוס, ואחר כך – ככל החוזר אל אדוניו – חזר אל „ארטייו“, שהפליגה למקום אחר. כנראה כדי להודיע לה, כי גם שאר הכדורים מתאמצים להנתק. השנה ניתן אחד מד' הכדורים של „ארטייו“ והרחיק בערך מיל אחד ועגנו נאחז ב„משהו“ המוטל בתחתית האוקינוס. „ארטייו“ השיגה את הבורח ומצאה את… „מצרים“.
„מצרים“ טבעה בעומק 400 רגל חרטומה כלפי מעלה ואחוריה בקרקע הים. בעומק זה שרויה מאפליה הגוברת מחמת האבק שהזרם מתמרו ומדליח בו את המים. מחמת האפלה אין האמודאים מבחינים דבר במרחק כמה פסיעות, ולעתים קרובות אינם מבחינים גם את רגליהם. מאליו מובן, כי קשה מאד לעבוד באנדרלמוסיה זו של גרוטאות בתוך המאפליה. ויש סכנה שהכבל שאליו רותק האמודאי ישתחק בגרוטה וינתק. העבודה נעשית במקדחים ובמסורים שבהם מקדדים האמודאים את דפני הספינה ונכנסים פנימה. מטען הזהב של „מצרים“ גנוז בחלקי הספינה המרכזיים וקשה יהיה להגיע אליו.
אם משיית הזהב תצליח, תתחיל החברה בעבודות המשיה של שאר האוצרות הטבועים בתחתית הים. הנה במפרץ נאוואַרה קבור אוצר של מיליארד פראנק זהב – האוצר הזה היה טעון על ספינות טורקיות, שהצי הרוסי הטביען לפני מאה שנה. בארכיפלג היוני, בתחתית הים האגיי, ספונים בכלל אוצרות אין חקר – הספינות היו נטרפות כאן מימי קדם. יתכן, כי מקרקע הים יצליחו למשות לא רק זהב אלא גם יצירות האמנות היונית.
יש עוד מקום המוכן לפורעניות של ספינות – חופי אנגליה. כאן קבורות, למשל, ספינות ארמדה הספרדית שהיו טעונות זהב, כאן טמונה גם „לוזיטאניה“ שהטביעוה הגרמנים, שהיתה טעונה זהב בשיעור 120 מיליון פרנק.
בקרקע הים אפשר למצוא כלים מכלים שונים. אמודאי אחד משה מן התהום תיק עור אדום ובו 5.000 פרנק בלגיים. אמודאי שני מצא במצולות תער גילוח אמריקני, ובעל בית החרושת התחבלן עשה זה חומר לריקלמה רעשנית: ראו נאה, ראו: מה כוחה של התוצרת שלי, שהמים והזמן לא יכלו לה…
ויש עוד תכנית: להתחיל בעיבוד שרטוני הפנינים של מפרץ פרס – ושוב באמצעות מכשירי האמודאות.
אכן, צר לו לאדם המקום ביבשה ובאויר והוא מעיז לרדות גם בים. ויש בעלי דמיון המתנבאים לאמור: התקופה הבאה תהיה „תקופת המים“…
"הארץ", שנה י"ב, מס' 3430, 14 בנובמבר 1930, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
SS Egypt in en:wikipedia.org
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 
