יהודים בעסקי ים בהמבורג במאה ה-18 – 10 ביוני 1937

חדירת יהודי אירופה לעסקי-ים במאה ה-18*

עם גידול מסחר ציד הלויתנים, במשך המאה ה-18, באוקינוסים ובימים אשר מעבר לציר הצפוני, הופיעו גם הרבה משלחי אניות יהודים שרכשו אניות וציידו אותן לציד זה. האניות הפליגו לאותם הימים, תחת דגליהן של דניה, אנגליה, צרפת וארצות אחרות. עסק העטרן, השמנים ועצמות הלויתנים היה עסק טוב. בשנת 1801 קנו גם שני יהודים גרמנים, ליאון מהמדן ובנו, ספינת מפרשים „מריה אליזבט“ במכירה פומבית בנמל המבורג. הם חשבו לשלוח את „מריה אליזבט“ לסיבות גרינלנד לציד לויתנים, אך שלטונות העיר המבורג הקשו עליהם מאוד את הענין ולא הרשו לאניה להפליג תחת דגלה של המבורג. ובגניזה העירונית של אותה עיר נשתמרה עד היום תעודה מענינת המגלה טפח מהתאבקותם של יהודי אירופה למען השגת זכויותיהם המלאות.

זהו כתב המלצה שהוגש על ידי הועדה המסחרית של אותה עיר לסאֶנאַט, ואשר בו מבקשים חברי הועדה להוכיח כי טובת המדינה דורשת להרשות לבעלים יהודים לשלוח את ספינותיהם תחת דגל הנמל הגרמני. ובכמה מקומות בו נושבת כבר הרוח המבשרת את בוא שויון הזכויות הכללי, ואף כי הועדה קובעת את גבול סמכותה: …„אם עדוד וחזוק בנין אניות כשהוא לעצמו ובקשר שהוא קשור עם כמה ענפי כלכלה אחרים, יועילו או יזיקו למצבה הכללי של הכלכלה המדינית שלנו…“ – היתה דעתה של הועדה המסחרית של העיר המבורג כי: „כל היתרונות האלה, של צי מסחרי מקומי ואי התלות באניות מסחר נכריות, יתרונות הם בין אם האניה ההמבורגית שייכת ליהודי או שהיא שייכת לגרמני; כי ביחס להתחרות האניות – והורדת שכר ההובלה – וריבוי אפשרויות לבצע שירותים לטובת הדגל שלנו אין שאלת אמונתו הדתית של בעל האניה באה בחשבון כלל…“ וחברי הועדה רואים חובה לעצמם להרגיע את מי שהוא מחברי הסאֶנאַט כי לעולם לא יוכלו היהודים לכבוש לעצמם את כל האניות של הדגל ההמבורגי, ואף לא את רובן. „… יקרה לפעמים, בפעולה מסחרית בודדת, יחס של יהירות ולחץ מצד סוחרים יהודים כלפי סוחרים נוצרים, אולם חברי הועדה המסחרית בטוחים כי אין כל  יסוד לחשוב כן בדבר סחר אניות והפלגתן. ענף עסקי האניות הוא גדול מאוד ורחב־היקף, והמקום – מספיק בו גם לנוצרים וגם ליהודים…“ – ומלבד זה הנה אין אף ענף מסחרי אחד אשר תלותם של היהודים מן הנוצרים יהיה רב כל כך כמו בעניני המסחר הימי והאניות לכל ענפיהם:  אם ירצה יהודי לבנות או לתקן את בדק אניותיו, או להטעינן במטענים, הרי עליו לפנות בכל הדברים האלה אך ורק לנוצרים – ובכדי להיוכח כי גידולם בתנאים אלה אינו יכול לעלות מעלה מעלה, מספיק לראות את נסיונן של כמה מדינות זרות שבהן משתמשים היהודים באין הפרעה בזכות ההפלגה תחת הדגל הלאומי…“

ועוד תשובה נאלצו חברי הועדה לתת גם על השאלה: „האם לא ינצלו היהודים את זכותם המיוחדת לבצע פעולות חשודות ומסוכנות תחת חסותו של הדגל ההמבורגי?..“ וחברי הועדה מוצאים: „כי אי אפשר להתחשב עם סוגי מפעליהם המסחריים של היהודים בשעה שדנים עליהם בתור בוני ומשלחי אניות, ועלינו להצטמצם רק בגבולות השאלה עד כמה מתאימים הם לזאת, במובן זה הן יחולו עליהם כל אותם החוקים וההגבלות החלים גם על הנוצרים. הם לא יוכלו לקבל את הדרכיות במקרה שתעודות־האניות שלהם תמצאנה שלא בסדר הדרוש, או שיימצא בהן החשש הקל ביותר. לפיכך אין לדאוג, כי יהיה שמוש לרע בדגל שלנו“. על סמך כל האמור באו חברי הועדה המסחרית של העיר המבורג לידי הכרה מלאה כי יש להרשות ליהודים לכבוש להם את אניותיהם. וליאון מהמדן ובנו קבלו אמנם את כל הניירות הדרושים מן השלטונות הגרמנים וזכו לראות את אניתם מפליגה לים הצפוני לעסקי הלויתנים כשבראש תרנה מתנופף הדגל ההמבורגי…

נחום אלתר

* לפי מחברתו של הרב מכס גרינולד Juden als Reeder und Seefahrer שהנני מתרגם.


"דבר", שנה שלוש עשרה, מס' 3674, 10 ביוני 1937, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

יזהרו הנוסעים לא"י מנמל אודסה – 1891

חדשות לבית ישראל.

סופר „המליץ“ מאדעססא מודיע: מאז גברה תנועת היציאה לפלשתינא או למקומות אחרים דרך הנה באניות הקטור, יבאו שאריהם ומיודעיהם ללותם ולברכם לדרכם, וכאשר רבים הם הנוסעים ירבה פעמים ושלש מספר ההולכים לשלחם, ויעמדו על החוף, ובפרט אם יסעו באניות הקטור של החברה הרוסית, ההולכות מזה ביום השבת אחר הצהרים ואחינו השובתים שבתם יבאו בהמון ויכסו את עין שפת הים. ויהי כאשר עבר שר העיר לפני החוף וירא קהל גדול עברים נצים לפני החוף אצל האניה ויצו לשוטרים לגרשם משם כרגע, וממחרת הוציא צו, כי בימי צאת האניות לדרכן יעמדו שומרי החוף על הככר אשר לפני מעמד האניה (ביחוד בשבת) ולא יתנו לעברים ועבריות לגשת אל האניה, רק אלה אשר בידם תעודת מסע לחו"ל או כרטיס על האניה.

מהראוי כי יזהרו אחינו הנוסעים לא"י, כי אם יש את נפשם להשמר מחלול שבת בפרהסיא, לבלי ירדו באניות החברה הרוסית, הפורשות בים רק בשבת וגם מחירן 20 רו"כ על המכסה, בעוד אשר אניות חו"ל המפליגות בים בימי החול מחירן רק 15–14 רו"כ, וממילא לא יבאו רבים לשלחם.


"חבצלת", שנה עשרים ואחת, מס' 40, 5 באוגוסט 1891, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

בית תבשיל ליהודים עוברי ארחות ימים – 1875

חדשות שונות

[…]

– חברת „נאטיונאל“ בליווערפאל אשר אניותיה הולכות ושבות מבריטאניה לאמעריקא, הכינה על אניותיה גם בית תבשיל לבשל מאכלות הכשרות ליהודים עוברי ארחות ימים. מעתה כל איש יהודי כשר הנוסע לאמעריקא אם לא ירצה להתענות בדרכו בלחם יבש ומים לחץ, יסע באניות החברה הנז' ואז ימצא די מחסרו לאכול כשר. האניה הראשונה עם בית תבשיל כשר יצאה מלאנדאן לצפון אמעריקא ביום 5 לחדש הזה.


"הלבנון", שנה תשיעית, מס' 43, 25 ביוני 1873, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מכונת ספינה חדשה מאת ממציא יהודי – 1890

חדשות בישראל.

[…]

אחינו ראש האינשזענרים בבית מכונות הממשלה בוויענער ניישטאדט, ה. אטטא כהן, המציא מכונת ספינה חדשה, הטובה יתר הרבה מאד מהמכונה הישנה, השר של צי אוסטריה (אדמיראל) באראן שטערנעק הביע תודתו בדברים היוצאים מן הלב להממציא הזה ויצו להסר את כל המכונות הישנות באניות המלחמה ולהביא תחתן את המכונה החדשה של אטטא כהן.


"הפסגה", שנה שניה, מס' 2, 4 באפריל 1890, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ידעו הנשכרים לעבוד באניות את הצפוי להם – 1909

בישראל

[…]

וואשינגטון. – […] ברחוב העיר נמצא צעיר שוכב מתעלף, וכאשר השיבו את רוחו ויביאוהו לבית החולים הקרוב ספר כי מאפס עבודה השכיר עצמו לעבוד באניה, עבודה של 12 שעות במעל"ע במחיר 14 דולרים לשבוע עם מזונות אבל כאשר רק הפליגה האניה בים עמסו המלחים עליו עבודה קשה מאד ויעבידוהו 18–20 שעות במע"לע, וגם מהלומות לא חשכו מגוו כדי לבדח את דעתם, ויאכילוהו פת יבש, ולפעמים רחוקות הגישו לו נתח בשר עד שנחלש מאד ואז לקחוהו באניה קטנה ויביאוהו אל החוף, 40 מילים רחוק מפה, ויורידוהו ויניחוהו וילכו לדרכם, ויחגור שארית כחותיו ויבא הנה, ויפול מתעלף ברחוב. את שם האניה או שם רב החובל איננו יודע, ולכן אי אפשר לעשות את החקירה והדרישה הראויה אבל ידעו אחינו שגם בהם יש שנשכרים לעבוד באניות, בכדי להפטר משכר האניה, את הצפוי להם.


"חבצלת", שנה שלושים ותשע, מס' 46, 20 בינואר 1909, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

בני עמנו המשרתים בצי השולטאן – 1897

חדשות לבית ישראל

[…]

לבד בן עמנו הדאָקטאָר מינטיש ביי גאַלאַמידי אשר הופקד לראש הרופאים באניות המלחמה אשר לממשלתינו, אשר יצאו לים התיכון, גם המנתח הראשי בצי האדיר הזה יהודי הנהו, והוא הדאָקטאָר אנג'ילו ביי אקשוטי, וגם אחד הרוקחים הוא בן עמנו האדון ירושלמי.


"חבצלת", שנה עשרים ושבע, מס' 29, 9 אפריל 1897, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מסע הברון נתנאל דה רוטשילד -1899

חדשות לבית ישראל.

[…]

באַראָן נתנאל דה ראטהשילד (אחי הבאראן פערדינאנד אשר גוע ומת לפני שבועות אחדים) עזב בשלשים לירח החולף את וויען ללכת למסעו אשר תארך כשלשה ירחים. באניה מיוחדה אשר נבנתה לשמו ולשם מסעו זה יסע, והיא אניה מפוארה למאד אשר הוצאות בנינה ושכלולה עלו לערך מילליאן פלארין. ששה וחמשים איש ממבחרי יורדי הים באניות שכר לחובלים באניתו זאת, וגם רב החובלים הוא איש מצוין מרב חובלי בריטניא. גם רופא, ומזכיר ומשרתים רבים ילוו אל הבאראן במסעו. האניה תעבור על כל חופי דאלמאציען, אח"כ תבקר את חופי צרפת, ומשם תפליג לאפריקא – כי יש את נפש הבאראן לבקר את מדבר זהרא – ואזיא, ובראש ירח אפריל תשוב האניה לאוסטריא.

"Natty", קריקטורה של הברון נתן רוטשילד, 1888, מאת Liborio Prosperi. מקור: ויקישיתוף.

"חבצלת", שנה עשרים ותשע, מס' 15, 16 בינואר 1899, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

צוואת הברון פרדיננד דה רוטשילד – 1899

חדשות לבית ישראל.

[…

הבאַרָאן פערדינאַנד דע ראָטהשילד אשר הודענו מפטירתו הפתאומית בגליון החולף, צוה בצואתו אשר כתב לפני שנים אחדות לתת מהונו אחריו מאה אלף לירא שטערלינג לבתי החולים לילדים אשר יסד בלאנדאן לזכר אשתו עועלינא דע ראטהשילד ז"ל; חמשה אלפים לירא שטערלינג לחברת מפקחי העניים מבני ישראל (באָארד אָף גארדיאֵן), אלף ל"ש לבית החולים ברחוב היידע פאַרק, ואלף ל"ש לבית החולים אשר לחולי השחפת בלאנדאן. כן צוה למכור את אניתו המפוארה ראָנאַ, ולתת ממחירה אלפים לירא שטערלינג לחברת מצילי הנטבעים באסונות אשר יקרו על הים, ואת המותר (העולה לערך עשרים אלף לירא שטערלינג) לחלק בין תשע חברת חסד ובתי חולים אשר נוסדו בבריטניא למען היורדים באניות ועושי מלאכה במים רבים.

פרדיננד ג'יימס דה רוטשילד, 1889. מקור: ויקישיתוף

"חבצלת", שנה עשרים ותשע, מס' 14, 9 בינואר 1899, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מחיר המסע באניות מאָדעסא ליפו – 1890

חדשות בישראל.

[…]

– סופרנו מאדעסא מודיע לנו: בימים האחרונים הרבו עניי עמנו לבוא ותלונותיהם בפיהם כי מחיר המסע באניות קיטור מאדעסא ליפו הוא רב בשנים האחרונות (20 רו"כ 80 קאפ' במחלקה השפלה, השלישית) ומלבד זאת לוקחת ה„חברה הרוסית לאניות קיטור וסחר ים“ מחיר רב בעד המשא אשר הנוסעים מובילים עמהם. הנוצרים הנוסעים לאה"ק להשתחוות על קברי קדושיהם מקבלים מחברת האניות הנ"ל לבקשת האגודה הפלשתינית הרוסית ובתעודת סוכניה פתקאות במחיר 22 רו"כ בעד המסע מאדעסא ליפו ומיפו שוב לאדעסא וכה עולה להם המסע בעד כל פעם 11 רו"כ. עתה נדרשה החברה להוזיל את המחיר גם לנוסעים עברים לשמנה עשר רו"כ ויש תקוה כי עוד תוסיף להוזילו.


"הצפירה", שנה שבע עשרה, מס' 198, 11 בספטמבר 1890, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

במה"ע:

מה"ע היו"ל באדעסא מודיעים כי שלטון החברה הרוסית של אניות הקיטור הוריד את מחיר הנסיעה באניות הקטור להיהודים הנוסעים מאָדעסא ליפו. עפ"י פקודת הדירעקטור של החברה ההיא ה' ג. פ. פאן-דער-פליט הורידו בתחלה ביום 17 אוגוסט את דמי הנסיעה לאיש מסך 22 רו"כ עד 18 רו"כ ומיום 1 סעפטעמבר – עד 10 רו"כ. מחיר הכרטיס בעד שתי נסיעות (לנסוע ליפו ולשוב) – 18 רו"כ. גם עשו הנחה בהובלת החפצים אשר לכל נוסע; ותחת אשר עד כה הרשו להוביל בחנם משא שני פוד לכל כרטיס, מותר עתה לכל נוסע להוביל שלשה פוד ובעד המותר ישלם 60 קאָפ' לכל פוד תחת 1 רו"כ ששלם עד עתה.


"המליץ", שנה שלושים ואחת, מס' 225, 29 באוקטובר 1890, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.