אחינו בני ישראל, 1918-1856

בקברות ישראל – 1902

בחוץ לארץ.

[…]

בקברות ישראל. סופר מכה"ע „וואס.“ מאלכסנדריא של מצרים מספר:

אנית הקטור הצרפתית הרימה עגן מחוף יפו, לשוב למרשיליא. האניה כבר רחקה מיפו, והנה פתאם נשמע קול בכי ויללה על המכסה. האשה העבריה ק. מרוסיא, אשר לקחה פתקאת-מסע לאלכסנדריא, ראתה כי עוללה יונק שדיה מת. לפני שעה אחד עוד היניקתו ועתה מת. יש לשער כי  היונק מת בסבה זו: בגלל תנאי הקאראנטין עמדה האניה על פני הים הרחק מהחוף, והנוסעים הובאו אליה מיפו בסירות קטנות. הים היה סוער, כדרכו תמיד אצל חפי יפו. האשה ק. המפחדת אחזה בידיה בדופני הסירה ובברכיה לחצה אל לבה את היונק – ותחנקהו.

את המקרה הודיעו לרב החובל, וע"פ חקי המסע בים, ובפרט כשאין העת כתקונה, צוה החובל „לקבור“ את העולל האמלל בגלי הים התיכון, ואולם לבקשת האם ויתר הנוסעים, גם נוצרים גם יהודים, נעתר הראש להוביל את הילד המת עד פורט-סעיד ששמה תסור האניה.

בפורט-סעיד פנו אל העדה הישראלית-הערבית בבקשה לקבור את המת, ואולם העדה דרשה על העמל ועל „המצוה“ סך 40 פראנק. ארבעים פראנק – הון עתק הם לאשה עניה, ואולם היהודים הערביים אחת גזרו ומדבריהם לא שבו. אז התערב בדבר הסוחר היהודי ש. מרוסיא, שנמצא שם במקרה, וישלם רק שמונה פראנק ויוסף גל קטן אחד על ביה"ק ליהודים בפורט-סעיד.

היהודים הערביים, המצטיינים בכלל ביראת שמים ובחפצם תמיד לעשות „מצוה“, הראו הפעם לכאורא אכזריות וקשי לב אל גורל העולל המת, ואולם אחרי כן התברר הענין.

במכה"ע באו בעת האחרונה כמה ספורים ע"ד מסחר הנשים באמריקא וביאפאן. בהשקפה ראשונה מה יש יחס וקשר בין הספורים ההם ובין העולל מפלשתינא שמת? ואולם פה יש קשר ישר.

חפירת תעלת זועץ היתה יסוד מוסד להפרחת עיר פורט-סעיד. אניות הקטור מכל ארצות תבל סרות אליה, ופריצות נוראה, מסחר גדול ונפרץ בנשים עלה פה עד מאד. כל פורט-סעיד היא בתי אכסניא, אושפיזות, בתי קאפה ובתי קלון. ואנשים לובשי בגדי פאר יושבים מן הבקר עד הלילה בארקאדיא המאשרה הזאת. האדונים האלה – המה סוחרים בסחורה החיה ולבשתנו ולחרפתנו לא מעטים ביניהם גם יהודי רוסיא. הלא המה ה„חתנים“ המוליכים שולל בתולות עניות למכרן אחרי כן בכסף מלא.

יחד עם חלאת האדם זאת יושבים בפורט-סעיד גם היהודים הערביים, ילידי הארץ. הם אינם עוסקים במסחר המתועב, אינם משתעשעים בבתי קאפה נהדרים, אך עובדים, חיי בעבודה כשרה ונאמנים בדת אבותיהם. המקרה שקרה על אנית הקטור הנ"ל נתן למו ידים להראות את שאט נפשם לעושי הנבלה. כאשר פנתה האם האמללה בבקשה לקבור את מתה, ענו: יקברו „הם“, הם קרובים אליך יותר ממנו, ויבקשו ארבעים פראנק במכוון, בדעתם כי האשה עניה, למען ראות איך יתיחסו „הם“ אל העניה השכולה. ואולם אחרת עשו כאשר התערב בדבר איש יהודי סוחר מרוסיא, שאיננו נמנה בקהל מרעים. הקהילה הערבית הסתפקה בשמונה פראנק.

"הצפירה", שנה עשרים ותשע, מס' 89, 5 במאי 1902, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

קבר רב בישראל במצולות ים אוקינוס – 1890

לקט פרחים.

[…]

באחרונה נשליך פרח אחד על קבר רב וחכם בישראל – במים אדירים. שמועה מעוררת תוגה הגיעה לנו בימים האלה מעיר באלטימארע אשר באמריקא: הרב הד"ר בעטטעלהיים מבאלטימארע, בשובו מאשכנז לעיר מגוריו, גוע ויאסף אל עמיו באנית הקטור „מינכען“, ונקבר במצולות ים ברב פאר וכבוד כיאות לרב. ב"א של הנפטר, אשר היה בן לויתו במסעו האחרון, הזה, יספר, כי הרב בעטטעלהיים, אשר עוד לפני זה היה ידוע חולי, חלה ויאָנש ביתר עז ביום השני לרדתו באניה, ומחלתו אכפה עליו לדרוש ברופאים. התרופות לא העלו גהה ולב הרב ידע מרת נפשו כי קרבו ימיו למות. נוסע אחד יהודי, ד"ר שטיין, ושני כהנים קתולים מוואשינגטון, שפכו צקון לחשם אצל מטת הגוע, לאות אשר נתן להם הרב רגע אחד בטרם רוח מבינתו עזבתהו. אחרי אשר השיב הרב רוחו אל האלהים, הוכנה גוית המת – ע"פ פקודת רב החובל – אל סדר ההלויה והקבורה אשר יצאה לפעולות בלילה. שני מלחים ואחד משרי האניה התעסקו בקבורת המנוח. הירח יקר הלך על חוג השמים, וכל פקידי האניה ומלחיה בלוית כל הנוסעים התאספו אל הספון ויחנו כדור סביב המת. הד"ר שטיין התפלל תפלת צדוק הדין וככלותו את תפלתו נתן רב החובל אות והגויה הורדה אל מצולות ים.

לאבל בני משפחת המנוח ועדת היהודים בבאלטימארע אין קץ, כי הרב בעטטעלהיים ז"ל היה אהוב ונחמד לעדתו וזכרונו יקר מאד לכל היודעים אותו. המקרה זה יזכירנו עוד הפעם מאמר חז"ל: „דגלוהי דבר גש אינון ערבין בזה, לאתר דמתבעי תמן מובילין יתיה". תנצב"ה.

א. ד. פינקעל.

"הצפירה", שנה שבע עשרה, מס' 223, 24 באוקטובר 1890, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מות שר הצבא היהודי ה. יונה הלוי – 1883

חדשות בישראל

[…]

(מות שר הצבא היהודי ה. יונה הלוי). כה"ע באמעריקא מודיעים ממות ה. יאנאס לעווי, שר צבא בחיל הים באמעריקא. המנוח היה נצר משפחה עברית אחת באירופא אשר התישבה זה כבר באמעריקא בשנת 1650. הוא נולד בפהילאדעלפהיא בשנת 1807 והיה בנו הצעיר של המאיאר פנחס לעווי שהצטיין במלחמת אמעריקא נגד ענגלאנד. בנערותו עבד המנוח בחיל הים באניות המלחמה באמעריקא, ולא ארכו הימים ותעמידהו הממשלה לפקד את אחת מאניות המלחמה היותר גדולות, בשנת 1824 הביא את השר הצבא הצרפתי לאפאייעט מפאריז לאמעריקא. בשנת 1834 נתכבד מאת ממשלת ארץ פערו בזכות אזרח ארץ ההיא בעד פעולותיו הנמרצות לטובתה. אח"כ נתמנה לראש כל אניות המלחמה (אדמיראל) בארץ הנזכרת, ואז הראה גבורותיו במלחמות הארץ נגד המורדים, וילכוד את המבצר הגדול בלשון ים קאלעא. כאשר פרצה המלחמה הגדולה בין אמעריקא ומעקסיקא נתמנה לפקיד הצי האדיר לאמעריקא, ויביא את העיר הבצורה פערא קרוץ במצור וילכדה ברעש, ואז נתמנה לנציב המדינה הלכודה עד עת השלום. המנוח נשאר באמונה לאמונת ישראל בכל ימי חייו.

"המגיד", שנה עשרים ושבע, מס' 40, 10 באוקטובר 1883, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

Jonas Phillips Levy (1807-1883)

ברוך אל עליון, כי אנו נקיים – 1871

פּעסט. לפני ימים מספר קרה מקרה כי על אנית קטור אשר הלכה מפאקש לעירנו פעסט, הלך איש אחד עם רעהו יחדו כה וכה על כל פתחי האניה. להאיש היה זקן גדול שירד על פי מדותיו, גם היה קורץ בעיניו ומולל ברגליו והתלחש מרגע לרגע עם רעהו הקטון ממנו. ראש החובל ראה כ"ז כן תמה, והנה שאל להאנשים אשר באניה, הכי תכירו את היהודי (רב החובל! אם חכם אתה לדעת דרך אניה בלב ים, מי נפח בקרבך רוח לדעת גם דרך גבר בעלמא מאיזה עם הוא? מי הגיד לך כי ערום אתה להכיר בפני איש מה היא דתו? המעריך) שם ההולך תמיד לחקור על פתחי הספינה? אבל האנשים השיבו לו, כי זר הוא בעיניהם. והוא חשב בלבו כי בטח איש יהודי הוא ומלא מרמות ותוך. אולם אחד מהמלחים ראה כי הלך האיש לסוך את רגליו ושב פתאום בלי זקן. אז ראו כלם כי באמת איש מרמה הוא, ונתנו פקודה לנער קטן להביט ולראות איה מקום שני החברים האלה בעת ירדו מהאניה ויבאו לעירנו, ויהי כן. הנער הלך אחריהם וראה כי הלכו אל בית אכסניא קטון ושם אכלו ושתו. הנער שב ויספר לראש המלחים את אשר ראה, והוא שלח אנשי החיל העומדים על משמרת המשפט, והם חקרו ודרשו ומצאו באמתחותיהם הרבה כלי נשק וסכינים,  והביאום אל בית המשפט, ושם נגלה כי הם נוצרים, והמה ראשי הרוצחים אשר הרגו כמה נפשות בארצנו ובקרב יעלה המות בחלונותיהם. וברוך אל עליון, כי אנו נקיים. והיה זה שלום.

"עברי אנכי", שנה שביעית, מס' 17, 2 ביוני 1871, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אנית סוחר יהודי מנייארק הצילה כשש מאות איש – 1861

חדשות

[…]

אמעריקא

זה מקרוב נשברה אניה אחת הנקראת קאננוגטהי (Connaught) בלב ימים מרוח סועה וסער. לזעקת האומללים אשר ירדו באניה הזאת, מהרה אנית אחד הסוחרים הגדולים לבני ישראל בעיר נייארק, להחיש להם עזרה, וה' היתה את הקאפיטאן יאמעס ווילסאן ואת אנשיו להציל כשש מאות איש. – ושם אניות הסוחר היהודי מינניע שיפֿפֿער Minnie Schiffer.

(L'univers Jsraelite Decembre.)

"הכרמל", שנה ראשונה, מס' 34, 1 במרץ 1861, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

איש יהודי מהונגריא המציא מעגילה (שרויבע) – 1879

מעשים בכל יום

במשכנות יעקב בחו"ל.

[…]

רבים המה מאחינו בימינו העושים להם שם ברוב חכמתם, בחקירותיהם ובמלאכות היפות, בשירה וזמרה ובציור ופסל וכדומה, אך לא נודעו עוד בהמצאות חדשות המושכות עליהן עין הגוים והממלכות. עתה עלתה ביד איש יהודי מהונגריא להמציא מעגילה (שרויבע), אשר תוליד שטה חדשה בבנין אניות איבה ומהלך הספינות. בעזר המעגילה ההיא תוכל האניה להתנועע אל כל עבר ברגע ובנקל כעוף השמים. כאשר יאמרו מה"ע הציעו ממשלות-ימים אדירות לקנות מאת הממציא את הרשיון להכין את המעגילה ההיא, אך הוא יקדיש המצאתו זאת לארץ מולדתו. מה יאמרו שונאי ישראל על זה?! Ung. Jar.

"המליץ", שנה חמש עשרה, מס' 40, 14 באוקטובר 1879, עמ' 9. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מעגילה = מדחף

הרופא היהודי של אנית הוד מלכותו "ואנאדיס" – 1878

שוועדן.

[…]

ביום וי"ו בשבוע העבר באה הנה שמועה לא טובה והשומעים דבר הרע הזה ויתאבלו. אל הצי-ווילדעפארטענסענט באה ההודעה שביום 20 דעצעמבער מת על אניות המלכות Vanadis הרופא דאקטאר פהיליף אלפהאנז הירש בחוף האי ס"ט טהאמאס בוועסטאינדיען. כאשר מת האיש הפנוי, אשר עוד לא הגיע לשנת שלושים לשני חייו, שלח הקאמאנדאנט להיהודים היושבים בס"ט טהאמאס להוביל את הנפטר לקברת ישראל, ובאו ששה אנשים מהחברה דשם ועשו חסד עם המת והוליכו אותו אל היבשה. הבעלי מלחמה תחת פקודת האפיצירע לוו את המת בתוך ארבע אניות ובראשם המוזיקכאר מהפרעגאטטע וואנאדיס. בעת אשר בא המת אל חוף הים ליבשה ירו מהפרעגאטטע תשעה זאלוטשיססע והרופא נקבר בכבוד גדול.

הפריגטה השבדית "ואנאדיס" ליד האי ג'לואיט, 1884. ציור מאת Jacob Hägg. המקור: ויקישיתוף

היהודים דשם כתבו אגרת ארוכה להאב של הנפטר, והוא מאנשי נכבדים בקהלתנו וגם שלחו ההודעה על פטירת המת בתמונת אגרת מכותרת בקו שחור בלשון ענגליש. ואלה דברי הפרטים על הנפטר אשר היה אחד מתלמידי ואשר היה תפארת אביו. הוא נולד פה בשנת 1848, והיה שטודענט בשנת 1867, בשנת 1875 עשה הוא מעדיצינישעס קאנדידאטסעקסאמען ומחדש אקטאבער והלאה היה רופא באניה הנזכרה. חידוש הוא שהאיש הזה חפץ להיות רופא בהאניה Blenda אשר הלכה להאריענט וכעת היא נמצאת לפני קאנסטאנטינאפעל, אבל חפצו לא נמלא; אבל גם על האניה הזאת מת הרופא בלב הים, וגויתו הורדה אל תהום הים, כי הוא מת ר"ל במחלת הטיפהוס. הדאקטאר הירש מת מחמת חולשת הגוף (איבעראנשטרעננונג) כי סער הים היה כחמשה עשר ימים ורבים מהבעלי מלחמה היו חולים (זעעקראנק) וד' הירש ג"כ נחלה וכלה כוחותיו עד שלא נשאר בו כח לחיות. עוד יום לפני מותו כתב אל אביו ביד חלושה דברי ניחומים.

ואם גם הצער הוא גדול ורבו יגון ואנחה, בכ"ז בזה שמחנו בראותנו שגם בארץ הרחוקה נמצאים אחינו בני ישראל גומלי חסד של אמת. כבוד והדר להיהודים בס"ט טהאמאס, וכאשר ינוחו מעט האב ושארי האבלים מתוגות נפשם ישיבו כהוגן על המכתב מאת היהודים בס"ט טהאמאס, ועל הנפטר נאמר: תנוח על משכבך בשלום ונשמתך תצב"ה.

Lewysohn.

"המגיד", שנה עשרים ושתיים, מס' 8, 20 בפברואר 1878, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

לשאלת הנדידה דרך החוף הליבויאי – 1906

מערי המדינה.

(מכתבי סופרנו).

לבוי, 29 יוני.

(לשאלת הנדידה דרך החוף הליבויאי).

האמיגרציה דרך עירנו עומדת עתה לפני תקופה חדשה ונכבדה מאד; שנוים גדולים ורבי־הערך כבר נעשים עתה ועוד יותר גדולים מהם עומדים להעשות פה בנוגע להסעת הנודדים לארצות-הברית. בתוצאות השנוים האלה ואופן התפתחותם בעתיד תלויה השתנות מצב הנודדים ותנאי חייתם מן הקצה אל הקצה, ועשרות אלפי אמגרנטים, אלא מאות אלפים, ינצלו עתה מאותו העמל והיגון, המכאובים והיסורים, אשר היו סובלים עד עתה. גורל נודדינו האמללים יוטל ויחתך עתה ע"י הנסיון החדש של חברת־הנודדים „קניא עט קומפ.“ מהתחרות, אשר היו סובלים עד עתה.

חברת-הנודדים הזאת העירה את בעלי „הצי-הרוסי-המתנדב“ ומנהליו לערך מסלת-אניות ישרה מפה לאמיריקה ומשם הנה ולשלח אניות-נוסעים גדולות, אשר תהיינה בהן מחלקות מיוחדות וערוכות מראש לנוסעים, ולא כמו שהיה באניות-המשא הקטנות, ששלחו מפה עד הנה רק עד המבורג או לונדון, אשר הפכו בדחק מקומות-משא או סוגים למאורות צרים ואפלים בעד הנודדים.

נסיעה ישרה כזו מפה לאמיריקה היא פשוט אשר והצלה לנודדים. מלבד מה שסבלו באניות-משא הצרות, אשר ממש סכנת נפשות היה לננסע תחת מכסן השפל והנמוך, המקו שיחדו לנודדים – הנה עלינו לזכר את כל הענוים אשר ענו אותם בהמבורג, ששם החזיקו אותם שבועות שלמים סגורים ומסוגרים בבית מיוחד לנודדים ולא נתנו להם לצאת החוצה לשאף מעט רוח צח ולראות אור, ואת האמבטאות הידועות עם ההקטרה והדיזינפקציה של הבגדים, אשר לשמעם בלבד תסמרנה שערות כל המתכונן לנסע, ולא לחנם, כאשר כבר ציירתי במכתבים אחדים. ואיה הם כל הנודדים האמללים המושבים, אשר אחרי עברם כל שבעה מדורי גיהינום ומצרי-שאול השיבום אחור כלעומת שבאו, מפני שמצאום פתאום בהמבורג לא-מוכשרים להכנס אל הארץ החדשה!

עתה יבדק הנודד פה ע"י שלשה רופאים מומחים, אשר אחד מהם הוא רופא־האניה, הנוסע יחד עם הנודדים ונמצא שם בשעת ירידתם ממנה והבדקם, ולזאת כמעט שמן הנמנע הוא שיפסלו איזה נודד, אשר הכשירו אותו פה.

בשבת הנודד פה באניה יסע ישר לאמיריקה מבלי החלף את מקומו אף פעם אחת ומבלי התעכב אף במקום אחד.

ביום א' העבר, 25 יוני, כבר הפליגה מפה האניה הראשונה של „הצי־הרוסי המתנדב“ בשם „סמולנסק“. באניה הזאת עזבו את הארץ קרוב לשבע מאות נודדים. מקום יש באניה הזאת לאלף ושתי מאות איש, אבל מפני שהאניה יוצאת בפעם הראשונה ומפני שהמתחרים עם חברת-הנודדים של „קניא פלק עט קומפ.“ הפיצו במתכון שמועות מחרידות על אודות אי־הכשרת האניה לפלג בים וכונתם הרעה של המלחים הרוסים להטביע את האניה על הנודדים העברים – יראו רבים מן הנודדים לנסע באניה הזאת, ויבכרו לנסע באנית־משא להמבורג או לונדון מנסע באניה „סמולנסק“ ישר.

האניה הזאת היא באמת טובה ומרוחה אמנם להוביל נודדים לא כסוסים וכלבים כי אם, כאנשים. באניה נוסע מלבד רופא תמידי גם יהודי ירא וחרד, אשר ישגיח על כשרות המאכלים, באופן שהנודדים יוכלו מעתה לאכל במשך נסיעתם גם בשר תבשיל, בהיותם בטוחים כי הכל יעשה בכשרות כדת וכדין ראיתי את המאכלים ואטעם מהם והנם טובים עד מאד, בכל אופן כן היה בפעם הראשונה הזאת.

כמובן, אינה יכולה חברת־האניות־ההמבורגית לסבל את המתחרה המסוכן הזה, אשר יטה ממנה את זרם הנדידה מרוסיה וישלל ממנה את היכלת למוץ את לשד עצמות הנודדים העברים והעקר למלא את אמתחות בעליה כסף וזהב. הצלחת הצי־הרוסי־המתנדב“ איננה לרצון לחברה ההמבורגית ומסוכנה לה עד מצד אחר, כי לא רק את הנודדים  יכלה היא לאבד על ידי הצי הרוסי, כי אם גם את שכר הובלת סחורה מאמיריקה לרוסיה, העולה לרויח של סכום גדול המגיע לעשרות מיליונים רו"כ לשנה, אשר עד עתה נמצא אך בידי החברה הנזכרת, מאין מסלת־אניות ישרה רוסית, ועתה אם יתפתח הצי הרוסי על ידי שכר הובלת הנודדים ויכונן לו בסיס קים וחזק, אז אין ספק כי ישלל מהחברה ההמבורגית גם את הובלת המשאות והסחורות השונות מאמיריקה הנה, עוד יותר מפני שהממשלה הרוסית תעזר לצי שלה ותשתדל לתמך בו למען יוכל עמד מפני ההתחרות, בחפצה להרבות את צי המתנדבים ולהכשיר את התפתחותם.

ולזאת חפצה חברת־האניות־ההמבורגית להפיל את הצי המתנדב הרוסי בראשיתו ולהכזיב את נסיון בעליו הראשון ע"י התחרות חזקה ועצומה פה בעירנו.

גם היא מכוננת מסלת-אניות ישרה מפה לאמיריקה, ולמטרה הזאת שכרו אניות־נוסעים מחברת־האניות הרוסית „הצי־המזרחי־האסיתי“, כי האניות שברשותה נחוצות לה בעד מסלת־הים מהמבורג לאמיריקה, וכבר פתחה פה קונטורה גדולה למכירת כרטיסי־מסע.

ולא זאת בלבד, כי אם הורידו תכף את מחיר הכרטיס על חמשה עשר רבל, ותחת אשר קודם היה מחיר כרטיס שבעים וחמשה רבל מחירו עתה רק ששים, ואם נביא בחשבון גם חמשה הרבל אשר הוסיפו לפני כחדש ימים, כי אז הוזל הכרטיס על עשרים רובל.

חברת הנודדים של „קניא פלק עט קומפ.“ לא עמדו מנגד ויורידו גם הם את מחיר הכרטיס עד ששים רבל. ופה מתחלה ההתחרות. כפי מה ששמעתי מפי יודעי דבר תהיה ההתחרות גדולה ונחרצה ומחיר כרטיס־מסע לאמיריקה יכל לרדת עד שלשים רבל ופחות. שני הצדדים יחד, כנשמע, החליטו לבלי סגת אחור מפני הפסדי־כסף היותר גדולים.

אין כל ספק כי ע"י ההתחרות יוזל הרבה מחיר כרטיסי־המסע ותוטב הרבה התיחסות בעלי חברות האניות אל הנודדים.

יהודה סולודובה.

"הזמן", שנה רביעית, מס' 148, 19 ביולי 1906, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות עברית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ליבוי – Libau, עיר נמל בחוף הים הבלטי.

קישור לתמונת אוניית הנוסעים "סמולנסק" (1901)

אניה עברית בשם כהנים – 1885

חדשות לבית ישראל.

[…]

בבית המשפט הנוגע לאניות הים בלאנדאן, נשאו אחינו בימים אלה ע"ד אניה אחת עברית אשר נשברה בלב ים והסבה נזק לסוחרים אחדים, וכל המשפט נוגע אך ליהודים, האניה נקראה בשם כהנים, על שם בעליה האדון מאיר כהן, והמליץ בעת בית מועצות המסחר היה גם הוא יהודי האדון ישראל דאויס.

"חבצלת", שנה שש עשרה, מס' 10, 27 בנובמבר 1885, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.