אניות וספינות ארצישראליות

בספנות העברית – 27 בספטמבר 1935

הובלה ודרכים

[…]

נמשכה עבודתן של יתר שתי החברות העבריות לספנות: חברת „עתיד“ הוסיפה אניה שלישית „עמל“ על שתי הקודמות „עתיד“ ו„עליזה“ העוסקות בהובלת משאות בין א"י לאירופה (נכנסות לנהר הדאנובה ומגיעות לבודפשט ומעלה) וחברת הלויד הימי הארצישראלי קיבלה השנה את האישור הרשמי לשמות אניותיו „הר־ציון“ ו„הר־הכרמל“ (מקודם „ריזוגליו“ ו„פרוגרסו“), המובילות בין חיפה ויפו לקונסטנצה שברומניה נוסעים ומשא. צרה היא שבשתי אניות אלה אין העבודה העברית מתקדמת כמו ב„תל־אביב“. ההסתדרות יסדה השנה את האגודה השיתופית העובדת בחוף חיפה בסירות מניע ומסיעה נוסעים ומשא בין הנמל ואניות העוגנות רחוק מן הרציף. מספר העובדים היהודים באניות מגיע ל־140. רובם הגדול נוסף בשנה זו.

„חברת ארץ־ישראל לספנות“ (ארנולד ברנשטיין ושותפיו) עומדת להשיט אניה שניה בין א"י וטריאסט ובזה ייקל (י' צרויה) על הנוסעים שיוכלו לשוב בכל שבוע שירצו ולא יוכרחו לחכות דוקא לשבוע שבו שבה „תל־אביב“. את התעמולה הטובה ביותר בשביל אניות עבריות עשתה „תל־אביב“ על ידי סדוריה וסדריה. אין נוסע יהודי שלא ישבחנה ולא ייעץ לזוּלתו להעדיף אותה על פני אחרות.

יצוינו מאמציה של מועצת פועלי־חיפה ובראשה החבר אבא חושי לעזרת הספנות העברית. אכן, נחוצים עוד מאמצים רבים כדי להרחיב את דריסת הרגל שלנו בים לנתיבה רחבה. רבים מהספנים שנתקבלו לעבודה ב„תל־אביב“ ובאניות אחרות הם מחניכי הפלוגות הימיות של „הפועל“. ספינת מפרשים שקרן רביזיוניסטית קנתה אותה והסבה את שמה ל„שרה“, הפליגה מאיטליה. בספינה עובדים שבעה בחורים חניכי בי"ס ימי שיסדו הרביזיוניסטים בעיירת חוף איטלקית.

"דבר" שנה אחת עשרה, מס' 3157, 27 בספטמבר 1935, עמ' 45. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

„ריכארד בורכארד“, אניה עברית ראשונה בנמל תל־אביב – 24 במאי 1936

בנמל תל אביב

אניה עברית עגנה בנמל. – פריקת המלט מתקדמת היום יפה. – גשר הברזל הגיע כבר ל־50 מטר.

היום לפני הצהרים הורגש בנמל תל אביב מצב רוח חגיגי מתוך צפיה לבוא האניה העברית הראשונה „ריכארד בורכהארד“ (על שם בעל החברה שכבר מת) של חברת „עתיד“. אניה זו נושאת עדיין את דגל גרמניה על תרנה, מפני שהיא נקנתה זה לא כבר בגרמניה ועדיין לא סודרו הפורמליות הדרושות להעברת האניה מבחינה חוקית לשרות האניות הארצישראליות של חברת „עתיד“. האניה „ריכארד בורכהארד“, בת 2400 טונות, באה זו הפעם הראשונה לחופי ארץ ישראל מהמבורג דרך פורט סעיד ובה מטען של סוכר וקמח.

בשעה 10 נראתה האניה באופק כשהיא פונה לנמל תל אביב. מיד יצאה מכאן סירה, ובה קצין המשטרה ה' שינדל, ב"כ הנמל ומחלקת המכס, סוכן האניה, הקאפיטן זאב־הים ושוטרים בריטיים ויהודים. כעבור זמן – חזרו אליה ונתברר, שקודם שהאניה תעגון בנמל תל אביב לפרוק ולטעון כאן סחורות, היא צריכה לקבל את תעודת השחרור מטעם השלטונות (עם בקורת הרופא הממשלתי על האניה) ביפו.

בינתיים הכינו קצת סחורות לאכספורט באניה זו. חברת „עסיס“ שולחת באמצעות חברת „עוגן“ מתוצרתה להודו (דרך פורט סעיד). משלוח זה נועד להיות אכספורט מספר א' – מנמל תל אביב. כמו כן שולח בית החרושת „לודזיה“ באמצעות „עוגן“ מתוצרת גרביים וטריקו לחו"ל. ה' ישראל כץ הביא למשלוח באמצעות ה„לויד הא"י“ 300 קילו חלבה לאוסטרליה, גם כן דרך פורט סעיד, שלשם תפליג האניה. בחוף יש גם שני ארגזים ובהם חפצי בית למשלוח.

הידיעה, שהאניה תוכל לפרוק ולטעון לאחר בקורה בנמל יפו, גרמה לכך שהאניה עגנה בחוף תל אביב וחכתה להחלטת מנהל החברה.

עם סגירת הגליון מודיעים לנו שתנתן רשות לאניה „ריכארד בורכהארד“ לסדר כאן את הפורמליות בלי שתוכרח לנסוע לשם כך לנמל יפו, ובלבד שהדבר לא ישמש תקדים להבא.

*

פריקת המלט מן האניה היוגוסלאבית „צ'טברטי“ התקדמה היום מאד, מפני שהים שקט. מקוים, שבמשך היום אפשר יהיה לפרק כ־200 טון. בעל המלט, ה' יוסף לוין וסוכני האניה, ה"ה פרידמן ומרקוס, מטפלים בפריקת המלט. סירת מוטור מושכת את הסירה הגדולה הטעונה מלט ובזה היא מחישה את התנועה. הסירה עם המלט התקרבה היום עד גשר העץ, ומכאן פרקו הסבלים לאוטומובילים.

*

העבודה בהקמת גשר הברזל מתקדמת בצעדים מהירים. עד עכשיו ארכו של הגשר כ־50 מטר. שלושה משמרות (כששים פועלים) עובדים יומם ולילה בהקמת הגשר הזה, בהנהלת המהנדס בוּפמן, מטעם המשרד הקבלני.

"הארץ", שנה י"ט, 24 במאי 1936 (תוספת ערב), עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

„ריכארד בורכהארד“ הותקפה על ידי סירות ערביות – 25 במאי 1936

מה קרה לאניה „ריכרד בורכהארד“ בנמל תל אביב

סירות ערביות מקדמות את פני האניה ביריות ובפצצה. – המשטרה ירתה באויר

כשהאניה „ריכארד בורכהארד“ התקרבה אתמול לפני הצהרים לנמל תל־אביב (עיין בעתון הערב המצורף לגליון זה) פגשו אותה כ־8 מיל לפני נמל יפו סירות ערביות, שמתוכן זרקו פצצה בכוון לאניה, מוסרים כי ירו גם בכוון לאניה, אבל שום נזק לא נגרם. האניה התרחקה חיש מן הסירות. בבוא האניה לנמל נתנה האניה סימנים. כעבור זמן מה נראו לא הרחק מן האניה 3 סירות עם ערבים, אחת באה בכוון הירקון ושתים מכוון יפו. מיד פנתה לצדם קבוצת שוטרים עם הקצין שינדלר בראש שדרשה מאת הערבים לעמוד. כשנוכח הקצין שהערבים אינם רוצים בשום אופן להשמע לפקודה ירה באויר ולפי פקודה ירה גם שוטר יריה אחת באויר בלי לפגוע בערבים ורק אז נכנעו נוסעי הסירות והורידו את מפרשיהם. מיד נעשה אצלם חיפוש אולם שום דבר, חוץ ממשקפת, לא נמצא. אז הוחזרו ליפו ושם פתחו בחקירה. בסירות היו 23 ערבים. לשאלה מה הם עושם באמצע היום ליד נמל תל אביב ענו: „יצאנו לטייל קצת על פני הים כי אין לנו מה לעשות“. כפי שמוסרים נעצרו ביפו כמה ערבים מאלה שהיו בסירות לחקירה. כן גם מוסרים כי לפני שהערבים בסירות נכנעו למשטרה זרקו לתוך הים איזה דברים. רב החובל של האניה נשאל לפרטי המאורע בשביל החקירה.

נסיונות אלה של הערבים לא הפריעו אחר כך לפריקת 5 הסירות שהובאו בשביל „החברה הא"י לפריקה“ וכן גם נטענו משלוחי האכספורט הראשונים (שעליהם הודענו בתוספת הערב המצורפת).

לשם סידור תעודת השחרור מן ההסגר בשביל האניה בנמל תל־אביב (במקום בנמל יפו) בא הנה ה' קנדינוף ממחלקת ההסגר עם כמה עובדים וסידר את הכל כדרוש.

כפי ששמענו לא הרשו השלטונות לשלושת הנוסעים שבאו באניה זו מאלכסנדריה לתל אביב לרדת בנמל תל אביב ורק בנמל חיפה והם הוצרכו להפליג לחיפה.

"ריכארד בורכארד". מקור: ברוך רוזנברג, ראשית הספנות העברית, 1938

* * *

בנמל תל אביב

לאחר שהאניה „ריכארד בורכהארד“ הפליגה אתמול בערב לחיפה נשארה שוב האניה היוגוסלאבית היחידה בנמל תל אביב ומוסיפים לפרוק ממנה את המלט. הפעם עוסקות בפירוק 4 סירות. בגלל הסערה שהיתה לפני הצהרים בים מתנהלת עבודת הפריקה באיטיות. בדרך כלל יכולה כל סירה לטעון כחמש טונות בבת אחת, אבל הים הסוער מונע טעינה בכמות זו, והבוקר היה הכרח להסתפק במחצית הכמות. הקאפיטן זאב־הים עובד בארגון הפריקה ואימון הספנים היהודים המתמחים בעבודתם. סירת־מוטור מושכת את הסירות מן האניה לסירה הגדולה, שהיא התחנה הנודדת בים בשביל המלט המובא אחר כך לחוף. כאות הוקרה לה' זאב־הים הוכתרה סירה אחת בשמו.

*

העבודה בגשר הברזל מתקדמת, מקוים שעד הערב יגיע ארכו עד x = 60 מטר. כפי ששמענו יהיה ארכו למעלה ממאה מטר.

כעבור זמן מה ירחיבוהו עד ל־6 מטרים. חברי ועד הנמל תל אביב בקרו היום בתערוכה והתענינו במהלך העבודה.

בערך בשעה 1 נפסקה עבודת הפועלים בפריקת המלט מחמת הסערה.

"הארץ", שנה י"ט, מס' 5127, 25 במאי 1936, עמ' 1 ותוספת ערב עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

האניה „תל אביב“ מפליגה ליאפאן – 18 באוקטובר 1937

האניה „תל אביב“ מפליגה ליאפאן

כבר הגיעו לחיפה רב החובל והמלחים היאפאנים

28 מלחים ורב חובל הגיעו מיפן לחיפה. הם מתאכסנים במלון בחיפה ומחכים לגמר עבודות ההכנה להפלגת האניה „תל־אביב“ ליפן.

כידוע נמכרה הספינה לחברה יפנית בסכום של 27.500 לא"י. בתחילת החודש הזה נחתם חוזה המכירה בקונסוליה היפנית בבירות.

בשבוע זה ימסרו את הספינה לרשות היפנים באופן סופי. בהתקבל סכום הקניה מאת היפנים יסלקו את כל החובות ויספקו את כל התביעות שיש לבעלי החובות בארץ ובחוץ־לארץ לבעלי הספינה היהודים. אחרי כן תשוחרר הספינה ותפליג לבירות.

בבירות תקבל את התעודות הדרושות לשם הנפת הדגל היפני ולשם טעינת סחורות ליפן.

כפי ש„פלסטין פוסט“ מוסר, חייבים לחמשת העובדים בספינה, ששמרו עליה עד עכשיו, את משכורתם לשלשת החדשים שעברו. החוב הזה יסולק עכשיו עם גמר החוזה.

"הארץ", שנה כ"א, מס' 5535, 18 באוקטובר 1937, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

חסל פרק האניה „תל אביב“ – 2 במאי 1937

ד"ר א. פורצקי

משאלות השעה

חסל פרק האניה „תל אביב“.

אחרי ש„החברה הארצישראלית לספנות בע"מ“, בעלת האניה, פורקה והאניה „תל אביב“ הועמדה למכירה פומבית במשך כמה חדשים – נמכרה בימים אלה ליאפאן בסך 31000 לא"י.

למעלה מששה חדשים עגנה האניה „תל אביב“ בנמל חיפה וחכתה לחיתוך גורלה. היה ברור, שאין דרך לריאורגניזציה כספית ומשקית של החברה בעלת האניה, חוץ מדרך המכירה הפומבית, שתוציא את החברה מן הסבך בו נכנסה בזמן קיומה בשנה וחצי. יודעי דבר התריעו לא פעם על הסכנה מצד סוכני האניות הזרים האורבים לרכישת האניה „תל אביב“. עם עלית המחירים על אניות מכל המינים בשוק העולמי, נתרבו הקופצים גם על אניה זו. חוגי פעילי הליגה הימית וחוגי עסקנינו הצבורים נדרשו לא פעם לנצל את האפשרויות המועטות שהיו עוד, כדי ל„השאיר“ בידי יהודים את האניה „תל אביב“.

בחוגינו אנו לא נעשו שום מאמצים, כדי לשמור על בעלותה היהודית של האניה. בכספים לא מרובים – טוענים אנשי ה„חברה הא"י לספנות בעמ“ – אפשר היה להציל בזמנה את החברה מפרוק בהלואה של 15,000–20,000 לא"י. אפשר היה להוציא בזמנה את החברה מן המצוקה. אפשר היה כעת לרכוש את האניה מידי החברה בשביל יהודים. אולם הדבר לא נעשה.

בחוגינו אנו היו מרובים המפקפקים ב„רינטאבליות“ מבחינה משקית וכלכלית בנוגע לרכישת האניה והעברתה לידי חברה יהודית אחרת. אצלנו רבו המבינים, שקטרגו על „גיל וטיב האניה“ הזאת. אניה מ„גיל זה וממבנה זה“, טענו אלה, לא כדאי לרכוש, ולשוא כל המאמצים להבטיח את הבעלות על האניה „תל אביב“ בידי חברה יהודית.

כידוע הותקנה האניה „תל אביב“ על ידי הסוכנות ברנשטיין בהאמבורג מאנית־משא לאנית נוסעים. עוד לפני כמה שבועות שמענו דעות „מוסמכות“ שונות על האפשרות הרנטבלית היחידה – לקנות את האניה ולפרקה לחלקים ולמכור אותה כגרוטאות של מתכת.

האופטימיסטים שבנו דברו על האפשרות לרכוש את האניה ולהתקין אותה שוב לאנית־משא ולהכשירה להובלת פרי הדרים. אולם גם באפשרות זו פקפקו כי סבורים היו שיקשה לשנות שוב את מבנה האניה ולהפכה מאנית־נוסעים לאנית משא. והנה מה שלא היה רנטבלי וכדאי מבחינה משקית וכלכלית לנו – רנטבלי וכדאי מבחינה משקית וכלכלית ליאפאן…

כך נסתיימה ונגמרה פרשת האניה „תל אביב“, שעל התחלת הפלגותיה בקו חיפה־טריאסט הריעו בחצוצרות וקול תרועה.

אגב: זוהי הפעם הראשונה שיאפאן קנתה אצלנו בסכום שלשים אלף לא"י… בשנת 1935 הכניסה יאפאן לארצנו סחורות בסך 645,695 לא"י; בשנת 1936 – מכרה יאפאן לנו סחורות בסכום 418.000. וברשימת הארצות הקונות אצלנו סחורות כמעט שנעדר שמה של יאפאן. כי מתוצרת ארצנו, מפרי הדרים וכדומה, אין יאפאן קונה כלום… אולם אניה, שעלתה לחברה בסך 80 אלף לא"י, קנתה בסך 31 אלף לא"י.

*

קוריוז. בחוגי סוכני האניות בחיפה רווחת השמועה, שיתכן מאד שהחברה היאפאנית, שקנתה את האניה, תעמיד אותה לשרות בקו טריאסט־חיפה גם להבא ותתחרה עם האניות האיטלקיות גם בהובלה זולה של נוסעים ותיירים מחופי אירופה לארץ ישראל.

*

מתי תועבר האניה „תל אביב“ מנמלה של חיפה ליאפאן? לפי כל ההכנות הנעשות עכשיו יהיה הדבר בסוף חודש יוני.

העברת האניה כרוכה בהוצאות בסך 5000 לא"י. כי יש צורך חדש את מכונות האניה ששבתו במשך ששת חדשים ולהרכיב בה חלקים ידועים מחדש. מטעם זה היו סבורים סוכני האניות שאיש לא יקנה אותה. אולם סוכן החברה היאפאנית – קנה: מובן, שהביא בחשבון גם השקעה נוספת זו.

"הארץ", שנה כ', מס' 5396, 2 במאי 1937, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

לצאת האניה „תל־אביב“ – 11 בנובמבר 1937

האניה "תל־אביב". מקור: ויקישיתוף

לצאת האניה „תל־אביב“

(דברים אחדים אל הצבור העברי)

היום הוכה המפעל הימי העברי הצעיר מכה קשה ומכאיבה: אנית „תל־אביב“ שהיתה לקנין זרים עזבה את חופי הארץ.

אניה זו, שיום הנפת דגל ציון עליה היה לנו לחג לאומי, אשר כל כך הרבה תקוות תלה בה הישוב כולו, שהון יהודי רב הושקע בה ואשר שמשה ויכולה היתה לשמש גם להבא מקום עבודה והכשרה לנוער עברי, הנושא את לבו לעבודת הים, נותקה מתוך שורת מפעלינו הימיים המועטים והיתה לנחלת זרים.

לא דרך קלה היא דרכה של אניה עברית בודדת בלב הים, מול מתחרים אדירי שלטון וכוח. במשך השנתיים, אשר שמשה האניה „תל־אביב“ קשר בין חופי הארץ וארצות הגולה, נאבקה קשה במכשולים הרבים אשר עמדו על דרכה, עד שלא אזרה כוח עוד לעמוד בפני קשי המצב והוכרחה להוריד מעל תרנה את הדגל הארץ ישראלי.

אולם, לא רק גורמים חיצוניים בלבד הוציאו את אנית „תל־אביב“ מחזית המשק הימי שלנו, לא רק ההתחרות הקשה היא שחתרה תחתיה, כי אם גם יחסנו אנו, יחס המוסדות, הישוב והצבור בגולה היה בעוכריה.

לא ידענו להושיט לאנית „תל־אביב“ את יד העזרה הדרושה במלוא המדה ובמועד הנכון, ובהאבקה בגורמים מכשילים מבחוץ עמדנו מרחוק והטבענו אותה בים של אדישות והתנכרות. המוסדות וכל איש ואיש מהישוב ומהגולה, שהיה נזקק לשרות ימי, לא מלאו את חובתם כלפי האניה העברית הזאת, ויש לומר בגלוי, שבמדה רבה אנו במו ידינו עוללנו לעצמנו את הכשלון המחפיר הזה.

נוכח המפלה הזאת פונה מרכז ה„חבל הימי לישראל“ אל הישוב העברי בארץ ואל כל איש ואיש בישראל בקריאה לזכור את התבוסה הזאת ולאזור אונים לתקן את המעוות. כל כמה שקשה ומדכאה המכה שהוכינו, נדע להתגבר עליה, אם רק ילמדנו מקרה זה לקח, אם נסיק ממנו את המסקנות הדרושות: לשמור על המפעלים הימיים העבריים הקיימים ולהגביר פעולה להרחבת הספנות העברית.

   מרכז החבל הימי לישראל.

"דבר", שנה שלוש עשרה, מס' 3793, 11 בנובמבר 1937, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

„פלד“, ספינה חדשה ל„נחשון“ – 1 בנובמבר 1938

ספינת הדיג "פלד". מקור: נ' וידרא, הדיג בארץ ישראל, 1939

„פלד“ – סירה חדשה לנחשון

לנמל חיפה נכנס אתמול ב־3 אחה"צ כלי השייט השלישי של חברת „נחשון“ ושמו „פלד“ (פּ' ול' סגוּלות), כי בנוי הוא מפלדה. שני כלי השייט האחרים של „נחשון“ הם: רחף, ספינת־מנוע ומיפרש להובלת משא, ו„סנפיר“, ספינת־דייג.

הסירה פלד עושה רושם יפה מאוד בצורתה החיצונית. ארכה 16 מטר והיא מצוידת במנוע של 70 כוחות־סוס. על הסירה התנוסס רק דגל נחשון. בימים הקרובים תירשם ותקבל דגל ארצישראלי. פלד נקנתה בהולאנד והועברה לבירות באניה. שם הורידו אותה בעזרת המנוף הגדול שבנמל ורב החובל רוזנטל ושני חברים מהקואופרטיב „עוגן“ השיטו את הספינה מבירות לחיפה. „פלד“ תשמש לדייג ותימסר לעבודה לקבוצת שדות־ים של הנוער העובד.

"דבר", שנה ארבע עשרה, מס' 4072, 1 בנובמבר 1938, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

„נחשון“, מרכז לפעולות הים של ההסתדרות – 2 בפברואר 1939

נחשון מרכז לפעולות הים של ההסתדרות

עוד בטרם נוסדה חברת נחשון, עסקה הסתדרות העובדים בפעולות־ימאות, שרוכזו אחר כך באותה חברה.

בספטמבר 1935 נוסד בחיפה קואופרטיב הספנים „עוגן“, שהחל עובד בסירות משא ובסירות נוסעים.

במאי 1936, עם ההתעוררות להקים נמל עברי בתל אביב, העמידה ההסתדרות, יחד עם הנהלת הסוכנות, סכום ניכר לרשות המפעל, עוד לפני שהיתה למטרה זו פרוטה מצד אחר. ההשקעות האלה הועברו אחר כך בצורת מניות לחברת נחשון, שמטרתה פיתוח הימאות העברית לענפיה השונים.

ספנות בתחומי הנמל, ספנות חופית, עבודות נמל מקצועיות, סבלות נמל מצוידת במכשירים טובים, דיג, בנית סירות, אריגת רשתות, עישון דגים כצעד במגמת תעשית שימורי דגים, גידול דגים בבריכות, הכשרת עובדים ימאיים – כל אלה הם בתחומי הפעולה של חברת נחשון ובכל אלה יש לה התחלות. הבה נקוה, כי תצליח בכולם ותרחיק את פעולותיה בקצב הדרוש לישוב בתקופה זו.

בראשית 1935 נעשתה באמריקה פעולה בעזרת חברים וידידים, להפצת מניות „נחשון“, והדבר הצליח.

הונה של החברה עולה כיום ל־50 אלף לירות בקירוב.

לחברה היו שלוש ספינות: סנפיר, פלד ורחף.

*

ספינת המפרשים „רחף“ נקנתה בתחילת יוני 1937 מבעל אניה סורי. נבנתה ב־1935 ברואד שבסוריה והיתה מצוידת במוטור עוזר בעל 110 כוחות סוס. אחרי קניתה צוידה בקבינה למלחים ותא לרב־החובל.

נרשמה תחת הדגל הארצישראלי ב־14 ביוני 1937 ובו בחודש החלה בעבודה. נרשמה כבת 68 טון. בית קיבולה בפנים היה מ"מ, על הספון 50 מ"מ. טענה בממוצע 150 טון משא. עד דצמבר 1938 נסעה 82 נסיעת ועשתה בים 8585 מילין ימיים. הסיעה 5,300 טון משא בין חופי ארץ ישראל, סוריה, קפריסין ומצרים. מספר עובדיה 9, שהם: רב החובל, בוטסמן, מכונאי, מלח, מלח־משנה ו־4 צעירים.

ביום ד', ו' בטבת תרצ"ט (28 בדצמבר 1938) אחרי חצות הלילה נופצה אל הסלעים ע"י סופה (ציקלון) שפרצה על האי קפריסין בין פאמאגוסטה ובין לארנאקה.

*

ספינת הדייג „סנפיר“ נרכשה במאי 1937 מדייגים איטלקיים והועברה לדגל הארצישראלי בקיץ 1937. ארכה 11 מטר. היא מצוידת במוטור דיזל בעל 30 כוחות סוס. עם רכישתה החלה בעבודת הדייג במים עמוקים בהדרכת מומחה איטלקי. העובדים היו מן הקבוץ השוכן במפרץ „פלוגת הים“ ומקבוצת הנוער העובד שדות־ים. אחרי חדשים אחדים של עבודה הסכימה חברת „נחשון“ להחכיר את הספינה לפלוגת הים לעבודה עצמאית.

ספינה קטנה זו ראתה בעבודתה הצלחה רבה. יום עבודה בים מכניס יפה את שכרו. מאז פרוץ המאורעות נמכרים הדגים בשוק העברי בחיפה ובתל־אביב.

*

ספינת הדייג השניה „פלד“ נרכשה בהולאנד בספטמבר 1938. כולה עשויה פלדה, ומכאן שמה. ארכה 16 מטר והיא מצוידת במוטור דיזל של 75 כוחות סוס.

היא קבלה ציוד מלא ובנובמבר 1938 התחילה בעבודתה. במשך נובמבר ודצמבר הביאה כ־500 ארגזים דגים, שנמכרו כולם בשוק העברי.

העובדים בה חברים מן הנוער העובד „שדות־ים“.

"דבר", שנה ארבע עשרה, מס' 4152, 2 בפברואר 1939 עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ספינת המשא העברית „ארנון“ – 3 ביוני 1938

„שירות חופי המזרח“

הסוכנים פדרמן את מרכוס תל־אביב, שהעסיקו עד עתה אניות שכורות (לטיף, סן־ניקולו) רכשו עתה יחד עם האחים קאסאנו (יונים ממצרים), אניה שקיבולה 800 טון. בין 12 עובדי האניה יוכנסו עוד מתחילת שירותה 4–5 יהודים (בהם גם רב החובל). בעלי האניה מבטיחים, כי מספר העובדים היהודים יגדל בהדרגה.

"דבר", שנה ארבע עשרה, מס' 3960, 1 ביוני 1938, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*

„ארנון“

ספינת־משא עברית

כ־650 הצעות נתקבלו אצל סוכנות־ההובלה הימית פדרמן־מרכוס למתן שם לספינת המשא שקנו (כפי שהודענו באחד הגליונות הקודמים). השם הפופולארי ביותר היה „חניתה“.

ועדה מורכבת מב"כ חבל ימי לישראל, אגודת עמילי המכס והעתונים היומיים בחנה את השמות ובחרה מהם את ארנון, שם הנחל. בין ארבעת מציעי השם הזה הוגרל הפרס בן 5 לירות. זכה בו אברהם לבנון, רח' לבנון 5, ת"א.

בשבוע הבא תגיע האניה לתל־אביב. ביום ד' תעגון בחיפה. ששה עובדים יהודים (מחצית מספר העובדים), 4 מפלוגות הים של הקיבוץ ו־2 מ„זבולון“ ניגשים לעבודה תחת הדגל הארצישראלי. בעלי האניה מבטיחים להגדיל בהדרגה את מספר העובדים היהודים. החברה בעלת האניה נקראת „שירות חופי המזרח“, ודגלה – רקע כחול שבמרכזו יהלום לבן נושא את האותיות הלאטיניות, ראשי תיבות החברה.

"דבר", שנה ארבע עשרה, מס' 3962, 3 ביוני 1938, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

גופות קרבנות „רחף“ הובאו לחיפה – 3 בינואר 1939

גופות קרבנות „רחף“ הובאו לחיפה

ששת הניצולים מוסרים פרטים על האסון. – השנים נחנקו תחת שקים שנפלו עליהם בשעת שנתם בליל האסון

אתמול בשעה 4 אחה"צ הגיעה לנמל חיפה, באיחור זמן לרגל סערת הים, האניה „עתיד“ עם גופותיהם של גיאורג ארליך בן 24 וגדעון רוזנטל בן 16, קרבנות הספינה „רחף“ של חברת „נחשון“ שנופצה בליל ה' שעבר אל סלעי קפריסין, כפי שהודענו בזמנו.

שני הארונות הועברו מאנית „עתיד“ לתוך משרדי חברת „נחשון“ שבבנין „פרדס“. הארונות הועמדו על אנדרטה באמצע החדר שקושט סרטים שחורים ועל אחת הקירות – תמונת הספינה „רחף“ שנופצה בגלי הים.

משני צדי הארונות שכוסו בבד שחור ודגל תכלת לבן ועליהם זרי פרחים – ניצב משמר כבוד ממלחי הפלוגות הימיות.

הלויתם של הקרבנות תצא הבוקר בשעה 9 מבנין „פרדס“.

באניה „עתיד“ הגיעו גם חמשה עובדי הספינה „רחף“ והקברניט ישראל לסקוב, מחיפה, שניצלו מן האסון. בסה"כ היו בספינה בשעת האסון 9 עובדים, מהם נספו שלשה. המכונאי היוני הנוצרי שנהרג – נקבר בלרנקה.

ששת אנשי הספינה, העייפים מטלטולי הדרך ומזועזעים מגודל האסון, מהרו עם רדתם מעל האניה לבתיהם. הם הספיקו רק למסור לחבריהם הקרובים את הפרטים המעטים הבאים:

סופת הציקלון השיגה את ספינתם כחטף בנסעה על פני הים, לא רחוק מחופי לרנקה ביום ד' בערב. הגלים דחפוה לחוף בטרם הספיקו המלחים לאסוף את המפרשים והיא נופצה אל סלעי החוף. באותו הרגע הציף גל ענקי את הספינה כולה ואנשיה נסחפו ונפלו הימה.

שלשת הקרבנות נחנקו מתחת לכובד משאם של השקים (שהיוו את מטען הספינה), אשר נפלו עליהם בשעת שנתם בליל האסון על קרקע הספינה. גופותיהם נסחפו ע"י הזרם.

שאר אנשי הספינה שהיו על הסיפון – קפצו המימה ונאחזו בקרשים ובתרני הספינה וכך ניצלו מטביעה.

*

גיאורג ארליך היה חבר פלוגת הים במפרץ חיפה וגדעון רוזנטל היה חניך ביה"ס „חוגים“ בחיפה, קודם למד בביה"ס העממי בחיפה.

*

בשם הועד הפועל של ה„הסתדרות“ הגיע לחיפה להשתתף בלויה ה' דב הוז.

"הבֹּקר", שנה ה', מס' 960, 3 בינואר 1939, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ראו גם: "בשלושים לחללי „רחף“ – "דבר", שנה ארבע עשרה, מס' 4152, 2 בפברואר 1939 עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.