תמצית הכינוס הראשון של החי"ל: דברי פתיחה וברכה – 20 ביוני 1937

„חבל ימי לישראל“

תמצית הדיון בכנוס ה-1 של הליגה הימית

(נתכנס בימים 8–10 ביוני 1937, תוך נסיעה באניה „הר־ציון“ בים התיכון)

דברי פתיחה וברכה

ד"ר מ. סולוביצ'יק: זכיתי לכבוד הגדול, לפתוח את הכינוס הארצישראלי הימי הראשון, לא מתוך קשרים מיוחדים עם הים, אלא מתוך רצון לעזור לאלה מחברינו שעומדים בשורה בעבודה חשובה זאת. קומץ קטן אנחנו, שעלינו על האניה הזאת כדי להניח יסוד למפעל החדש בשביל הים. הננו מודים לרב החובל ולכל עוזריו ומלחיו שטרחו ועוד יטרחו בימים הבאים בשבילנו; מסגרת זו של האניה – אף היא צנועה, אבל אנחנו עומדים בתחילת מפעל גדול, עומדים לפלס נתיב לעבודה ימית שלנו.

והימים – ימים קשים, והים גועש ורותח. הים התיכון הזה נעשה בזמן האחרון מרכז של התחרות מעצמות גדולות, של מלחמה משקית ופוליטית. ובתוך הים הזה – מה אנו? תולעת קטנה. אבל יודעים אנחנו כי התולעת הזאת – תולעת יעקב היא, ולא פעם למדנו מתוך ההיסטוריה, שצו המציאות, צו הגלות, צו העתיד – מעודד בתולעת זו כוחות עד כדי להתחרות עם הלויתנים ועם תניני הים.

התחלה קטנה וצנועה היא שאנחנו מכריזים עליה, אבל כל דרך עבודתנו בארץ היא חוליות־חוליות של התחלות צנועות. כך הכרזנו על כיבוש הקרקע, על כיבוש העבודה, על השפה העברית, על בנין ערים עבריות והגענו לדרגה גבוהה של התפתחות. אנו תקוה, בטחון ואמונה שגם בשטח החדש הזה של העבודה הימית נצליח לכבוש מקום, נבסס את עמדותינו על הים, כמו שבסנו אותן על היבשה. במשך השנה האחירונה, שנת המאורעות, למדנו להעריך את ערכו המיוחד של הים.

השנה רכשנו את הים בתור נכס לאומי, לעת עתה ביחוד להלכה, אבל גם למעשה רואים אנחנו אפשרויות בלתי מוגבלות במקצוע הימאות. והליגה העברית הימית שהזמינה אתכם לכינוס זה צריכה לשמש בסיס עממי לכל המפעלים שהוקמו ויוקמו במקצוע הים. לא הליגה כשלעצמה תוכל לבצע את התפקידים שנדבר עליהם, אבל היא תשמש לנו סמל לעבודה גם בארץ ובגולה. לאור הנסיונות שלנו שהוכתרו בהצלחה ומתוך אמונה שנדע לבצע מה שמוטל עלינו אני מכריז על פתיחת כינוס זה.

ב. מאירוביץ מברך בשם הנה"ס. יצוין הערב הזה בליכוד כוחות ראשונים שנתנו את ידם לגאול את הים העברי. אחרי הזנחה של דור קמה התעוררות בישוב העברי. במשך השנה האחרונה נעשו מעשים נועזים אחדים. זעומים הם וקטנים לעומת המטרה הגדולה, אבל התוצאות של השנה האחרונה נותנות את התקוה ואת העוז לאמור, שאם נלך בכוחות משותפים נצליח.

מר אולייניקוב מברך בשם הישוב בחיפה: „אין אני רוצה להשתמש בסיסמא של „כבוש הים“. הים הוא מטבעו חפשי ואנחנו לא צריכים לקחת לנו סיסמא כזאת. אנחנו רוצים רק שווי זכויות בים. בתור ציונים אנחנו תומכים ברעיון מפעל הים, ואני מוסר לכם ברכת כל היהדות החיפאית.

ש. קפלנסקי: רעיון מצוין הגו מארגני הכינוס הזה לסדר אותו על ספון האניה השטה בלב ים. טבעי הוא לסדר את יום הולדתה של הליגה הימית העברית בקרבה ממשית לים. אני נזכר בליגות ימיות שהיו מתארגנות באירופה, כמו, למשל, בגרמניה, אבל שם עמד קיסר וילהלם השני אשר תבע לגרמנים את השלטון על הימים, הסיסמא היתה לכבוש במובן צבאי, לרכוש את דעת הקהל בשביל יצירת צי צבאי. מטרות הליגה שלנו הן אחרות לגמרי. כמו בשטח כיבוש העבודה וכיבוש האדמה אנחנו באים לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוח, לגאולת עצמנו, להבראת העם, כך גם בכיבוש הים אנחנו שואפים להכשיר את עצמנו בשביל הים. לשחרר את כשרונותינו, לחדש אותם במידה האפשרית לשטח חשוב זה של המולדת, כי הים הזה הוא חלק מארץ ישראל.

זה רעיון אלמנטארי, אולם דוקא משום פשטותו הוא נשכח ואינו מובן. ארץ ישראל שוכנת בין מדבר ובין ים. המדבר מפריד, המדבר הוא מקור רוח קדים. ואנחנו בודאי לא נהפך לעם מדברי, אבל הים הוא מקור גשמי הברכה. הים איננו מפריד, הוא מקשר. אמר מכס נורדוי שמדבריות ויבשות מפרידים, וימים מקשרים, מאחדים. גם ים זה מקשר אותנו לעולם הגדול, לתרבות אירופית, מקשר עם העם היהודי בתפוצות הגולה, משמש מקור להרבה פרנסות ומקצועות. הרבה עלינו ללמוד עד שנוכל ליהנות משפע המים. הכרמל הזה היה פעם הגבול הפוליטי בינינו ובין צור וצדון. פה על המפרץ הזה ישב שבט זבולון, שבט אשר, הם נתנו מקרבם הרבה יורדי ים, הם חצו את הים התיכון וגילו את קרתגו, את ספרד עד קורנוול אשר באנגליה. עדיין גנוזים בנו הרבה כשרונות ואנחנו צריכים לאסוף את הכשרונות האלה ולהסתגל למקצועות הים כמו שהסתגלנו לעבודת האדמה, אשר גם ממנה נותקנו במשך הדורות. אני תקוה וברכה שהכנוס הזה ילכד את הכוחות של הליגה הימית בארץ־ישראל וירכז את כל הישוב סביב מפעלה. תהא ברכת הים והמולדת שורה על הכנוס הזה ותביא לתוצאות פוריות בשביל המפעל החדש.

ד. רמז: אנו מתחילים. לדעתי מתחילים זמן רב יותר מדי. 9 חדשים עברו למן המסיבה הראשונה בחיפה ליסוד הליגה הימית. והחדשים הללו לא היו חדשים פשוטים, הם היו חדשים של תקופה מהפכנית וסוערת בארץ. והתעוררות ישובית זו שצפינו לה לענין הים התפתחה ברפיון. מן הראוי היה לנו לבוא לכינוס הזה כשליחי אלפים רבים של חברים ואנו מונים לעת עתה רק אלפים מעטים. ועדיין אין לנו סניפים לא בירושלים ולא במושבות.

לכינוסנו זה רצינו לתת צורה מקורית. ביקשנו לחדש מה שהוא בשגרת החיים. וכל חידוש בעל ערך בהוי החיים טעון קצת רוח הקודש, קצת השראה. יציאה זו לשנים־שלושה ימים לים בצוותא יש בה כדי לקרבנו לענין שעליו אנו מדברים. וזכות היא לאניה „הר ציון“, לרב החובל העברי, ולבעלי האניה – לאַכסן את הכינוס הזה. אניות חברת ברקוביצי, זו המאכסנת אותנו, ואניות חברת עתיד המיוחדות למטען בלבד – הן, לפי שעה, כל רכושנו באניות־שיט. אם היתה לנו אניה שנסעה מחיפה לטרייסט ובה 120 עובדים – נתנו לה להמכר בפטיש בבית המשפט.

תפקיד הכינוס הזה, לקרב אלינו את הים, לקרבו בהרגשה, לחזק את רצוננו, להפעיל אחרים, ולמצוא יותר חברים לענין זה של העבודה הימית. גם תרומה קטנה, קבועה שנה שנה, תרומה של רבבות אנשים, יכולה לעזור לבנין הספנות העברית. אני מניח, כי נשמור שנה שנה לעשות את הכינוס הזה בים ואני מניח, שנוכל להביא בחשבון שהתל־אביביים לא יצטרכו עוד לבוא לחיפה בכדי לעלות באניה ויוכלו לעלות בנמל תל־אביב (מחיאות כף). תרשוני לענות למחיאות הכפים הללו בהערה לא חגיגית: גם נמל תל־אביב מתפתח לאט. הוא צריך היה ויכול היה להיות כבר אחר.

כשאני מעלה על דעתי כמה כסף מזומן זורקים אנו לים יום יום, בכל מיני צורות, ועד כמה אין אנחנו מצליחים לעשות מעשה, כדי שחלק מסויים מהכסף ילך אלינו – אני משתגע. הרי האנשים שלנו יש להם מוחות ויש להם עפרונות – ואיך יתכן הדבר הזה, כי נמסור חילנו לאחרים במדה כזו, איך קרה לנו הדבר הזה – קשה כמעט להבין. השנה מדברים על נסיעות מן הארץ ומוסרים על מספרים איומים, על 10 אלפים או יותר, הכרטיסים כולם נמכרו ל2–3 חדשים, וכולם – לאניות לא לנו. והרי יש כסף ליהודים, ומדוע אין לנו קו שלנו? מה הסיבה? הסיבה היא, שכנראה בכסף פרטי לא נוכל לעשות זאת. חוזרת ההיסטוריה – ההיסטוריה של כל בנין ארץ ישראל. צריכים להתחיל הבטלנים, הטפשים, אלה שאינם מומחים – אחר כך יבוא המומחים וירוויחו כסף. צריך שיהיה מקור כספי עממי, קרן היסוד של הים, וזו היא תכליתנו. כל יהודי צריך להקריב את חצי הלירה לשנה או לירה. צריך ליצור מצב כזה שאדם בישוב לא ינוח בענין זה.

מר אוליניקוב אמר שבמשך הגלות נפסק הקשר בין היהודים והים. למלומדים שלנו – כמו פרופ' סלושץ ואחרים – יש בענין זה דעה אחרת. הם אומרים שהקשר לא נפסק. מכל מקום יש צורך לעורר מחדש את חיבת הים בתוך המוני ישראל. אני רואה לפני גם את יהודי אמריקה ואנגליה מצטרפים להרחבת מפעלנו בים. גם את היהדות הפולנית אני רואה כשותפת. ואת כל פזורי ישראל באשר הם. צריך שכל יהודי יקבע לו איזו שהיא עמדה ביחס לים ובכוח הכנסות קטנות, מרבבות עם ובמעט אומץ – אפשר לשנות הרבה בענין זה. אינני רואה כל סיבה מדוע לא יהיה לנו צי עברי גדול.


"דבר", שנה שלוש עשרה, מס' 3682, 20 ביוני 1937, עמ' 3–4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

הליגה הימית ודרכי עבודתה – 21 בדצמבר 1936

הליגה הימית ודרכי עבודתה

הרעיון ע"ד „כיבוש הים“ עלול להלהיב את לבות כל העם היהודי בכל תפוצותיו, הואיל וברור לכל, שבדרך זו אפשר להגדיל את כוח הקליטה של ארצנו ולשחרר אותנו במידה רבה מן התלות בזרים, העושים חיל על חשבוננו, ועם זה חותרים תחת קיומנו הלאומי. הרבה כבר לקינו בגופנו בממוננו על אשר הזנחנו את עניני הים עד עתה. עלינו לתקן את המעוות ולוּ באחור זמן.

דומה שאפילו אלה, אשר מטעמים שונים התנגדו עד כה לקרנותינו הלאומיות, יסייעו לנו בשטח זה. סביב יצירת כוח־הים שלנו אפשר יהיה כמדומה לאחד את כל המפלגות, השואפות לחיי חרות ועצמאות במולדת.

הליגה הימית צריכה להיות לא מוסד ארצי בלבד. עליה להיעשות מוסד עולמי כלל־ישראלי, שמרכזו בארץ, וצנורות השפעתו לכל פינות הגולה. כי על ידי כבוש הים בשיטה ובהתמדה – אנו מגדילים את שטח ארצנו למען המוני העם הפזורים.

האניות שלנו, שתגענה אל כל חופי העולם ונמליו, עתידות לקשר את יהודי כל הארצות קשר אמיץ, ולהגביר את תשוקתם לעלות לארץ ולהכות בה שרשים. הריני רואה בחזוני פדרציה של החברות לאניות היהודיות, עם מלחים יהודים דוברי עברית, נושאי בשורת־התחיה לכל קצווי־ארץ, ודגל האומה מתנוסס בכל ימי תבל. תחנות רדיו ומכונות קולנוע יקיימו מגע חי תמידי בין הנוסעים באניותינו ובין ארץ־ישראל.

מלאכת הדייג, שתפותח בעזרת הליגה הימית ותחת פיקוחה תפרנס רבבות משפחות, – בדייג, בתעשית שימורים ובשיווק.

אקדמיה ימית תיווסד להקים אנשי־ים מומחים לצי, לדיוג, ולפיתוח התעשיה הימית המעונפת.

מספר חברים של הליגה הימית יכולים להגיע לרבבות רבות, אם נשכיל להחדיר את הרעיון בכל חוצות הגולה. עתונות, רדיו, סרטי קולנוע וכו' – כאלה אלה יעמדו לרשות תעמולתנו, אם רק נדע להשתמש בהם. עלינו לחנך את הנוער להדריכו במקצועות הים. בוּל שמחירו פעוט – אם יודבק על כרטיס־נסיעה באניה, או על מכתבים וכרטיסים לבתי־שעשועים – עלול להגדיל את הכנסות הליגה ולהפיץ את רעיון כיבוש הים.

לוּ רק נמצאו העושים והמעשים!

י. קרניאלי


"דבר", שנה שתים עשרה, מס' 3529, 21 בדצמבר 1936, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

לאופייה של הליגה הימית – 9 בדצמבר 1936

לאופיה של הליגה הימית

מרבים אצלנו לדבר על פעולות בהיקף מדיני רחב, על הצורך לצאת למרחב, בפעולותינו הלאומיות. לכלל מעשה כביר שיקלוט בתוכו את כל המרץ הטמון בקרבנו – לא הגענו עדיין.

הקרנות הלאומיות לא התאימו עדיין את פעולותיהן לרוח הזמן. יש אמנם עליה בהכנסותיהן אך הן לא השתחררו עדיין מהשיגרה המגובשת של המגביות.

והנה, אם במוסדות הקיימים קשה לשנות את השיטה המקובלת בגלל ההתנגדות הטבעית לכל צעד מהפכני, אסור להכניס מוסד חדש שהצבור תולה בו תקוות גדולות, לתוך המעגל של כלל החברות והאגודות הקיימות.

באספת היסוד לליגה הימית בתל־אביב הרגשתי את החרדה בלבות הנוכחים, פן תיהפך גם הליגה למוסד, שבו משמש תשלום מס חבר סימן יחידי לקיומו. ואמנם, הויכוח על גובה המס הראה שבדעת היוזמים ללכת בדרך הסלולה של רוב החברות, דבר העלול להפוך את השם של הליגה הימית לאות מתה כבר מראשית יצירתה.

אין זו שאלה של רצון טוב גרידא. ולא יועילו גם כל הכוונות הרצויות לפתח את הספנות העברית, באם הצעדים הראשונים של הליגה הימית לא יותאמו מן הרגע הראשון לגודל תפקידיה.

אם גם יגיע מספר חבריה לעשרות אלפים ומס החבר יכניס חמשת אלפים לירות לשנה, גם אז תשאר הליגה הימית חברת חובבי הים גרידא.

כל המוסדות הצבוריים והקומונליים, בתי החרושת, הסוכנויות, בתי־מסחר, אנשי עסק וכו', צריכים להכניס בתקציביהם השנתיים תשלם שנתי הגון בשביל הצי המסחרי שלנו.

מובן שאין כאן המקום לעמוד על כל הפרטים הטאֶכניים. אבל אלה שיעמדו בראש הפעולה צריכים לבחור את האמצעים המשובחים ביותר שנהגו בהם אומות העולם כשיצרו ליגות ימיות כאלו. והרבה מאוד יש ללמוד מהם וגם להוסיף מנסיוננו אנו.

לפני עינינו צריך לעמוד כעמוד אש החזיון הגדול של צי לאומי שבאמצעותו נוכל לקבל את חלקנו בתחבורה הימית ולקשר את העם המפוזר בכל העולם עם ארצנו קשר בל ינותק. עלינו להקים מוסד לאומי גדול, שיצמיח מקרבו את ה„באלין“ הלאומי שלנו שיבנה צי לא בשביל נוגשינו, אלא בשביל עמנו הקם לתחיה על חוף ים התכלת שלו.

כל פעולתנו הקרובה (רכישת ספינת לימוד, יצירת חברה לדיוג וארגון חברת אניות עברית מאוחדת) צריכה להיות מכוּונה למטרה הגדולה הזאת.

ועל הליגה הימית העברית שומה להגשים את התפקיד הגדול הזה ולפתוח לשם זה את כל הסכרים של המרץ הלאומי המתפרץ לפעולה.

פנחס פוגלמן


"דבר", שנה שתים עשרה, מס' 3519, 9 בדצמבר 1936, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

נוסדה ליגה ימית בתל־אביב – 30 בנובמבר 1936

נוסדה ליגה ימית בתל-אביב

פועלים ובעלי תעשיה, סוחרים ועסקנים, סופרים ובעלי אומנויות חפשיות, זקנים וצעירים השתתפו אמש במסיבת היסוד של הליגה הימית העברית בתל־אביב שהתקיימה בסניף המסעדה השיתופית, רחוב נחלת בנימין קרן שפר. מר ש. רפפורט, מנהל בנק קופת־עם, ישב ראש. נאמו בן־אהרן, רמז, ד"ר סובול, טובים, דוד פלוראֶנטין, זאב־הים, ד"ר ירדני, ד"ר מ. גוראֶויץ, יש"י אדלר, ד"ר ליבמאן, י. שראיאֶר.

היו"ר הכריז על יסוד סניף הליגה ונבחרה מועצה בת 50 איש, מורכבת מב"כ כל חוגי העיר. המועצה תבחר בועד פועל וועדת בקורת.

הורגש והוטעם בתקנות לפי דברי ההסברה של רמז, כי הליגה מקבלת עליה מעיקרה מרות לאומית ומשמעת ההסתדרות הציונית.

היחיד במסיבה שהתנגד לראשונה ליסוד הליגה מיד, היה מר טובים. הוא אמר שאגודת „זבולון“ העוסקת בהכשרת נוער לספנות ויש לה חברים בארץ ובגולה, לא הסכימה עדיין לענין ויש חשש של כפילות ושל נזק.

לבסוף הצטרף אל הליגה וגם נבחר למועצה.


"דבר", שנה שתים עשרה, מס' 3511 (תוספת ערב), 30 בנובמבר 1936, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מה עושה הליגה הימית – 28 באוקטובר 1936

מה עושה הליגה הימית?

הליגה הימית נוסדה בחודש תשרי בחיפה. רכשה 300 חבר ומשתדלת לרכוש עוד. עוסקת ביסוד סניפים בתל־אביב ובירושלים.

היו לליגה כמה ישיבות עם מנהלי חברות האניות העבריות: „עתיד“, לויד ימי ארצישראלי ו„חברה ארצישראלית לספנות“. נקבעו קוי פעולה לחזוק עבודתן של האניות האלה.

בכרוזים ומכתבים חוזרים נעשתה תעמולה למען הספנות העברית.

בתכנית הקרובה – בין השאר: בירור עניני הדייג בארץ.

מזכירי סניף חיפה: בן־נחום, אבא חושי, י. פלדמן, א. פרידלנדר, י. סלומון. מזכיר־רכּז – א. דגני.


"דבר", שנה שתים עשרה, מס' 3483, (תוספת ערב), 28 באוקטובר 1936, עמ' 41. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

שלחו את הפרי באניות עבריות! – 20 באוקטובר 1936

שלחו את הפרי באניות עבריות!

הליגה הימית העברית פונה למשלחי הפרי העברים בקריאה להשתמש במשלוח הפרי לחו"ל באניותיהן של שלוש החברות היהודיות:

חברת ללויד ימי א"י – בעלת האניות „הר־ציון“ ו„הר הכרמל“, המפליגות באופן קבוע ומדויק מחיפה לנמלי רומניה.

האניה תל־אביב – המפליגה מחיפה לטריאֶסט. – המהירות והשירות שלה מתאימים בהחלט לתפקיד זה.

חברת עתיד בע"מ – אניותיה מקשרות את ארצנו עם סוריה, מצרים, רומניה וארצות הדונאי. האניות משוכללות ומתאימות להובלת הפרי לחופים שהיא עוברת דרכה.

כל האניות האלה עומדות בהתחרות קשה עם אניות אחרות, המקבלות תמיכה חמרית ומוסרית מאת ממשלותיהן והן נלחמות קשה על קיומן המתבסס אך ורק על שכר הובלת הסחורות והנוסעים.

הדרך היחידה שבה יוכל הציבור העברי לעזור לחברות האניות העבריות היא – עבודה!


"דבר", שנה שתים עשרה, מס' 3476, 20 באוקטובר 1936, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

הכינוס של „חבל ימי לישראל“ – 11 ביוני 1937

הכינוס של „חבל ימי לישראל“

באניה „הר־ציון“ על פני הים התיכון

חלומות חבויים בלבות יחידים וצרכים חיוניים גלויים להמוני ישראל במולדת ובגולה נתפרשו ונתלבנו בכינוס הראשון של הליגה הימית העברית בספינת „הר־ציון“, בשוטה על פני הים הגדול כשתי יממות.

בנסיון מועט – רק לפני פחות משנה נוסדו התאים הראשונים של „הליגה הימית“ בחיפה ובתל־אביב – אך בחיבה רבה היה חדור הדיון בשאלות שטיפל בהן הכינוס: פיתוח אותו כלי, שבגרעינו מקופלים פתרונים לשאלה הנכבדת: האיך להשיב לעם, שבמשך תקופות ארוכות מימי קדם ועד ימי הבינים העביד יורדי ים מובהקים ושלא עזב את הים עד אשר נותק ממנו בחוזק – איך להחזיר לעמנו את אבדתו ההיסטורית הגדולה, שהפכה עתה לשאלה חיונית במסכת התחיה במולדת.

אבא חושי ובר כוכבא מאירוביץ נתנו בהרצאותיהם המעשיות בראשית עבודתו של הכינוס את סיכום היש המצער והישגיה הצנועים של הליגה הימית, אף ציינו בקוים כלליים תכניות למעשי הליגה בשנה הקרובה.

פרופ' נ. סלושץ בא בהרצאתו גדושת הידיעה והבקיאות להוכיח מה רבים ואמיצים, מתמידים ומושרשים, היו קשרי עם העברים אל הים מקדמת התהוותו של העם על חוף ים מולדתו ועד ימות פיזוריו על פני ארצות רחוקות בתקופות מאוחרות מאוד. הכינוס הקשיב לדברי מדע אלה כאל אגדה מושכת־לב ומעוררת געגועים אל אשר היה ואיננו, בעוד הוא נדרש כל־כך.

ד. רמז הביע את רחשי לבו של הכינוס בהביעו תודה עמוקה לפרופ'  סלושץ. והכינוס קיבל בשמחה את הודעת ד. רמז שהליגה הימית עומדת להוציא את ספרו של פרופ' סלושץ על הים התיכון.

בכינוס ראשון לא ייפלא אם סיכום ההתחלות הזעירות, שנעשו ע"י הליגה, לא התגבש כדי דין וחשבון מסוים ומחולק לפרקיו, והיו מרובים עליו רעיונות והצעות שונות, מהם ששעתם כבר הגיעה ומהם ששעתם רחוקה יותר.

אחת השאיפות שהן ענין למעשה לאלתר, שהובעו ע"י כמה ממשתתפי הכינוס, היא השאיפה לפיתוח „יצר הים“ בקרב הדור הצעיר למן ילדי הגן ואילך, כפי שאמר ד"ר גורביץ.

היום הראשון של הכינוס עבר מתוך העדרם של מקצת ממשתתפיו, מחמת „מחלת־ים“. ביום השני באו פיוסו של ים ועלית נשמה של הכינוס. בצהרי יום ה' התקדמו אל מול „הר־ציון“, שעברה בחוף ת"א, מאות עובדי הנמל העברי בחמש סירות גדולות. נהדרה ונוגעת עד הלב היתה הפגנה זו של תשוקה לים, לחלקנו בים שלנו – בנמלה הצעיר של העיר העברית. התרגשות כללית עוררה פגישה זו בין באי הכינוס עד לנצנוץ דמעות בעיני רבים, קריאות הידד ושלום מצד אל צד.

בדברי הנעילה של יושב ראש הכינוס, מר ש. טולקובסקי, באה לידי ביטוי אותה חויה חזקה, שעברה את הכינוס עם הכניסה לחוף ת"א.

ד. רמז הגדיר אותה „כראשית גמול למאות העובדים בנמל תל־אביב“. „רק המחיצה הרשמית עצרה בעד זאת שתהיה שמחה גדולה“.

שם עברי יהיה מעתה לליגה הימית העברית „חבל ימי לישראל“ (הצעת ד. רמז). ש. קפלנסקי בדבריו בנעילת הכינוס הפנה את דעתו של הכינוס לפנים השונות אשר למלה חבל בעברית, וכולם עולים יפה להגדרת המכוּון בחבל ימי לישראל. משהחליט הכינוס וקיבל את השם הונף בחוף תל־אביב על ראש תורן – דגל הנושא את השם העברי החדש לליגה הימית העברית.

ארבע ישיבות היו לכינוס על סיפון האניה הר־ציון וישיבתה האחרונה עברה לאורך חוף הים מתל־אביב לחיפה. מראה חוף הארץ, והרגשת נשימתה בלב־ים ופני הישובים העברים שלרגלי ההרים ובשפלת החוף, השרו הלך־רוח מרומם לסיום הכינוס והעלו אותו.

ד"ר מ. סולובייצ'יק מראשי המסדרים של הכינוס ומעושי המלאכה בתוכו קרא את הצעותיהם של הועדה המתמדת שנתקבלו על ידי הכינוס בתקוה נאמנה להגשמה במהרה.

ד. רמז נגע בקצרה בסיום הכינוס בצרכי עובדי הספינות והביע את אמונתו כי קום יקומו אנשי־ים עברים שקיומם יהיה קיום תרבותי ואנושי. הפועל העברי, שחידש משהו בשדה החקלאות ויצר טיפוס של עובד אדמה תרבותי ויוצר, עתיד להעמיד גם מלחים ויתר עובדי ים בני תרבות ורבת חיים תרבותית.

*   *   *

בתשואות נתקבלה קריאת הברכות שנשלחו ע"י הכינוס לד"ר ח. ויצמן, ד. בן־גוריון, הנהלת הועד הלאומי, והוקרה מיוחדת – לעובדי נמל תל־אביב ולחלוצי עבודת הים העברים באשר הם שם.

טלגרמה מיוחדת נשלחה מהספינה בעברה בחוף תל־אביב למנהל המחלקה המדינית של הסוכנות, מ. שרתוק.

הכינוס בחר במועצה ארצית בת 40 חבר ומרכז בן 11 חבר.


"דבר", שנה שלוש עשרה, מס' 3675, 11 ביוני 1937, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

עם הכינוס הימי הראשון של הליגה הימית העברית – 10 ביוני 1937

עם הכינוס הימי הראשון

כיבוש הים

הליגה הימית מתכנסת על האניה „הר ציון“ לכינוסה הראשון, כדי לטכס עצה כיצד להצעיד קדימה את הישגינו בכיבוש הים.

הליגה הימית צריכה לשמש מרכז לכל הפעולות המכוונות לכיבוש הים א) ספנות, ב) דייג, ג) נמל תל־אביב, ד) בי"ס ימי, ה) אקוואריון, ו) מספנות, ז) ב"ח לדגים שמורים, ח) תחנה הידרוביולוגית וכו'.

הסיסמה שלנו צריכה להיות: ליכוד, יזמה, גבורה, הגנה, המתבטאים בראשי התיבות של המלה „ליגה“. כי בשביל כיבוש הים אנו זקוקים לליכוד כל שכבות העם ליזמה ולהגנה שבגבורה על כיבושינו.

ואם אנו רוצים להלהיב את רוח העם, עלינו לצאת בכינוס הזה בכרוז לכל העם בארץ ובגולה ולהודיע שהחלטנו לרכוש אניה גדולה לעם ישראל שתסיע את עולינו, מהגרינו ותיירינו.

מובטחני, ששום יהודי בארץ ובחו"ל לא יסרב מלתרום ביד נדיבה לתכלית זו. הרי מחמת אדישותנו ללא כפרה הפסדנו בידים את האניה „תל־אביב“ שהממשלה היפנית מצאה בכל־זאת לנחוץ לקנותה בשלשים אלף לא"י, לאחר שבעליה הקודמים ברנשטיין ושותפיו השקיעו בעסק הזה כשמונים אלף לא"י. עכשיו עלינו לתקן את אשר קלקלנו עד כה.

עלינו ללכת מבית לבית, ממשרד למשרד, ממחסן למחסן, כדי לקבל תרומות בשביל רכישת האניה הלאומית הראשונה שלנו, שתקרה בשם „ליגה“. כשנזכה לאניה גדולה משלנו נשתחרר במדה מרובה מן השעבוד לזרים ולאניותיהם, שהנוסע היהודי מרגיש בהן טעם הגלות, הרודפת אחריו מן היבשה אל הים. הללו מתעשרים על חשבוננו ועולינו סובלים שם, כאמור, פגיעות ועלבונות. מוטב שנעשיר את אוצר האומה ונגיע ע"י כך לצי מסחרי לאומי.

למטרה זו אפשר יהיה לאחד את כל המפלגות שבנו. הליגה צריכה לשים לה לקו ולמשקולת את הכלל, שכל יהודי המודה בקיום האומה העברית בארץ־ישראל, יכול וצרך להיות לה חבר.

עלינו לכנס אספות־עם גדולות, ולהסביר לקהל הרחב את ערכה הגדול של הליגה. היתה לנו הזדמנות חשובה להכות גלים ביום הים, במלאת שנה לנמלנו, אבל לא ידענו להשתמש בו לטובת הליגה ורישומה לא היה ניכר ביותר ביום הנ"ל.

למען הגדיל את הכנסותיה של הליגה צריך יהיה להחליט ע"ד הדבקת בול של שני מיל על כל כרטיס נסיעה באניה עברית בארץ ובחו"ל ואולי גם על מכתבים וגלויות, אם אפשר יהיה להשיג את הרשיון הדרוש לכך. לבול הזה תהיה מטרה כפולה: רבוי ההכנסות של הליגה והפצת הרעיון ע"ד כיבוש הים בכל מקום, אשר בני ישראל נחותים שם. אני חושב, שאפשר יהיה לקבל רשיון מאת העיריה להדבקת בול כזה על כרטיסי תיאטרון, קולנוע ונשפים. הפרוטות הללו עלולות להצטרף לסכום גדול במשקנו הלאומי.

דבר שני שהליגה חייבת בהגשמתו הוא – שתוציא מתוכה אנשי־ים מומחים.

אכן, מספר חבריה של הליגה יוכל להגיע למיליונים, אם נשכיל להחדיר את רעיוננו הנשגב ע"ד כיבוש הים בכל בית יהודי בכל תפוצות הגולה. לתכלית זו נחוץ להתחיל בעבודת תעמולה שיטתית והרבה שליחים יש עכשיו לתעמולה: עתונות, רדיו, סרטי קולנוע, – כל אלה עומדים לרשותנו. יותר מדי הזנחנו את הים והתעלמנו מערכו הלאומי, הפוליטי והכלכלי. עלינו להכפיל עכשיו את מרצנו בנידון זה ולהעמיד את כיבוש הים במרכז תחיתנו הלאומית.

ישראל קרניאלי


"דבר", שנה שלוש עשרה, מס' 3674, 10 ביוני 1937, עמ' 4. באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

כינוס הליגה הימית העברית באניה „הר-ציון“ – 9 ביוני 1937

כינוס הליגה הימית העברית

באניה „הר-ציון“ בים חיפה

מאורע אשר היה נראה לפני שנה כאגדה – הוא עתה מציאות. הכינוס הראשון של הליגה הימית העברית בארץ ישראל נפתח על סיפון האניה העברית „הר ציון“ בנוכחות 103 עסקני הליגה המייצגים למעלה מ־5 אלפים חברים בארץ.

ד"ר מ. סולובייצ'יק פתח בשם הליגה הימית בחיפה וציין את המאורע של ריכוז כוחות הישוב לקראת כיבושים בים בשביל העבודה והיזמה העברית.

ב. כ. מאירוביץ הביא לכינוס את ברכת הסוכנות היהודית, איחל הצלחה ומעבר לתקופת מעשים; הביע צערו שחוגים אחרים בישוב, אשר גילו התענינות בפעולה הימית, לא נענו להזמנה להשתתף בכינוס. כוחותינו מצומצמים וכל פירוד כוחות מחליש אותנו. לבסוף הביע תקוה שכל הכוחות המעונינים בתחיה הימית ימצאו את הדרך לאיחוד מלא.

מ. אלייניקוב, בשם היישוב היהודי בחיפה, הביע איחולים טובים לכינוס. אחריו עמדו לנאום: ש. קפלנסקי וד. רמז.

בפתיחת הכינוס השתתפו: המזמרת חנה קיפניס ומרת גולומב.

הבוקר מתחיל הכינוס בעבודתו המעשית בלב הים. ב. כ. מאירוביץ ירצה: „אנחנו והים“.

האניה עגנה בנמל חיפה עד 10 ורבים מהישוב היהודי בחיפה השתתפו בסעודת הערב, ואחר כך עזבו את האניה. ב־10 הפליגה האניה.


"דבר", שנה שלוש עשרה, מס' 3673, 9 ביוני 1937, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

באגודת עובדי הים בתל אביב – 14 באוקטובר 1936

תל־אביב

[…]

באגודת עובדי הים

בשבת נתקיימה בבית ברנר אספת עובדי הים. חציה היה מוקדש להרצאת הח' זאב הים על בנין המעגן החדש והשכלולים העתידים להיעשות בשטח הנמל. לאחר ההרצאה היו שאלות מצד השומעים והמרצה השיב עליהן. החצי השני של האספה הוקדש לשאלת הליגה הימית העברית. זאב הים מסר על פעולות ההכנה במוסדות ועל אספת היסוד של סניף הליגה בחיפה. בדברים חמים ונמרצים תיאר את תפקידי הליגה בגאולת הים העברי. בויכוחים השתתפו רבים ומפני השעה המאוחרת נדחה המשך האספה למחרת היום ב־6 בערב באולם תוצרת הארץ. שוב נתאספו כל העובדים לסוגיהם, ולאחר בירורים נוספים נתקבלה פה אחד החלטה, המכריזה על יסוד סניף הליגה הימית העברית בתל אביב וקריאה למוסדות המוסמכים להחיש את יסוד הסניף בימים הקרובים ביותר. כב"כ עובדי הים להנהלת הסניף, נבחר מ. לויט. בויכוחים השתתפו פודולי, סבר, בן־אברהם, אלתר, טיבר, קולטון ועוד.

לרגל הפסקת השביתה הערבית והדאגה לשמירת הקו הישובי בנוגע לנמל יפו, נבחרה באספה ועדה, אשר תפעל בשם עובדי הים יחד עם מ. פ. ת"א ותבוא בקשרים עם כל המוסדות. היו"ר בשתי האספות היה ח. פרידמן בשם מ. פ. ת"א.


"דבר", שנה תשיעית, מס' 3471, 14 באוקטובר 1936, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.