האניה השולטנית "ארטורול" – 1909

משמאל לימין: היכטה השולטנית "אֶרְטוּרוּל" (Ertuğrul), אנית המערכה "השולטן עות'מאן הראשון", הסיירת "האמידיה", 1914. המקור: ויקישיתוף

חדשות אחרונות

קושטא י"ח יוני

נסיעות

נסיעתו של השולטן החדש, מוחמד החמשי לחירקיי, היתה אתמול בחגיגות נהדרה. הוד מלכותו יצא מארמונו „דולמה-בגצ'ה“ על גב האניה הקטנה, השולטנית „אירטוגרול“, בלוית כל הנסיכים, הוזיר הגדול ומזכירו הראשי, חאליד זיאה בי.

בשעה אחת-עשרה הגיעה ה„אירטוגרול“ אל המקום אשר עמד הצי התורקי, הכן, להפליג. הספינה השולטנית עברה על פני ספינות המלחמה, ופתאם נשמעו יריות רבות לכבודה. ברגע ההוא הורדה סירה קטנה הימה, ובתוכה האמירל האנגלי גמבל. הסירה התקרבה במהירות הברק אל הספינה השולטנית, וגמבל פשה עלה עליה. השולטן קבלהו בחביבות גדולה, וזה הראשון מסר רגשי תודה להשולטן בשם כל הצי התורקי.

עברו חמשה-עשר דקים וה„אירטוגרול“ עברה הלאה, ותשם את פניה לדרך חירקיי. בשתים וחצי (אחרי הצהרים), הגיעה לחירקיי. במשך הזמן הזה אכל השולטן בחברת הנסיך, יורש העצר, יוסוף עיזת-אלדין והוזיר הגדול, את ארחת הבקר – על ירכתי האניה.

על חוף חירקיי נעשתה להשולטן קבלת-פנים נהדרה מאד. שטיחים יקרי הערך נשטחו על פני כל הרציף. שלט גדול, בתמונת קשת, הוקע על פני כל החוף, על השלט היה כתוב באותיות גדולות מזהבות: ברוך הבא! יחי השולטן!

חיקמיט פשה, נציב קיסמידט וג'ימל בי, פחת איסקוטר, וחאג' אקיף בי, מנהל בית-החרשת הגדול אשר להממשלה – עמדו על החוף ויקבלו את השולטן ואת אורחיו בכבוד גדול. על פני בית-החרשת עמדו כל הפועלות בשורה, ובראשן שתי האמנות: קריסטאלי (יונית) ומורב'יד חאנום (תורקית), שתיהן עלמות יפהפיות, ישבו לפני מכונותיהן ויעבדו את עבודתן היומית.

השולטן הלך בראשונה אל בית-הקיץ אשר נבנה לפני שנים אחדות, לכבודו של קיסר גרמניה, וינוח שם רגעים אחדים. משמה הלך אל בית-החרשת ויבקר את כל האגפים השונים. המנהל לוה את השולטן במשך בקורו את בית-החרשת. השולטן הביע את שמחתו הגדולה על התקדמותו של בית-החרשת ועל מלאכותיו המפליאות, ויקנה חפצים שונים מהדברים אשר הגישו לפניו. משם הלך השולטן אל „חונקייאר קיושק“. שמה כבדוהו במשקאות וגלידות שונות.

במשך כל הזמן הזה השמיעה בחוץ התזמרת הצבאית את מנגינותיה הלאמית וההמון השתגע משמחה. בשעה חמש יצא השולטן יחד עם אנשיו מחירקיי, וישוב לארמונו „דולמה בגצ'ה“ בשעה שמנה וחצי בערב.


"הצבי", שנה עשרים וחמש, מס' 210, 2 ביולי 1909, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

הצי העותמני בבירות – 1911

BarbarosHayreddin-class1910s
על סיפון אניית המערכה הטורקית "ברברוס היירדין", 1910-1914. המקור: ויקישיתוף

חיפה.

(מסופרנו המיוחד)

הצי העותמני בבירות. – בשבוע החולף היה כחג גדול לכל הבירותים בבוא לחופם בפעם הראשונה הצי העותמני שאליו חכו המה בכליון עינים מזה זמן רב. ההתרגשות בעיר היתה כה רבה עד שדמו כי ביום ההוא הופיעה החרות בבירות. כשבא הצי העותמני נעשתה לו קבלת פנים נהדרה מצד כל בני-העיר שעמדו צפופים אל החוף וישירו שירים לאומיים וגם ירו באקדחים לאות שמחה. גם אנית-המלחמה הרוסית „אורינתז“ שעמדה על החוף כבדה את הצי ביריות תותח. בפני העיר קשטו את כל בתי-הממשלה, החנויות, המשרדים ובתים שונים בפרחים ושושנים ודגלים עותמנים. כל פקידי הממשלה ובראשם נורי אלדין ביי מושל העיר, ירדו אל אנית-המלחמה הגדולה „ברברוס“ שבה נמצא שר הצי, טאהר ביי, והתזמרת קבלה את פניהם במנגינה הלאומית ובקריאות: תחי תורקיה! יחי השלטן! אחרי כן ערך אחד מנכבדי בירות, מחמד אפנדי יוסף, משתה לכבוד פקידי הצי. גם העיריה עשתה חגיגה נהדרה לכבוד הצי בגן ה„חוריה“.

אחרי בירות היה מוכרח הצי לבקר את יתר ערי-החוף שבסוריה. אולם מפני פקודה מגבוה הוכרח הצי לשוב תיכף ומיד לעיר-הבירה.


"החרות", שנה רביעית, מס" 7, 16 באוקטובר 1911, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

הצי העותומני והיהודים – 1911

Hamidiye_Kruvazörü
הסיירת העות'מאנית "האמידיה", 1909. המקור: ויקישיתוף

טריפולי המערבית.

(מסופרנו המיוחד)

בשבוע שעבר בקרנו הצי האדיר העותמני „אלחמידיה“. ומה מאד גדלה שמחת יהודינו, כי זאת הפעם הראשונה שרואים כי פקידי הצי נותנים כבוד גם ליהודים חבריהם המשתתפים באנית-המלחמה כיתר כל העותמנים בלי הבדל. בבוא הצי אל החוף עלה העם בהמון רב בסירות-דוגה לבקרו. למחרת היום ההוא בקר מ"מ החכם-באשי שלנו ובני-לויתו את הצי ונתקבלו בכבוד גדול ע"י רב החובלים כבוד ראג'ב ביי. תלמידי ה„תלמוד תורה“ שבאו לשם שרו בעברית את השיר הלאומי וגם שירים אחרים בתורקית. וכל השומעים שבעו מהם ענג רב. אח"כ קם בן-עמנו מר סלומון אפנדי ברבי , „מולאזם“ בבית-דין-לברורים (אסתאנאף) וישא מנאם יפה בשם אחיו היהודים, וזהו תכן דבריו:

„לפנים, ראינו כפעם בפעם פקידים נכרים מבקרים את הצי הקדוש הזה ומתקבלים בכל כבוד, בעת שאנו היהודים לא זכינו אף פעם אחת לכבוד זה. אולם, היום שמחים אנו מאד לראות כי גדל כבודנו בהופעת פקידים חביבים שבראשם עומד מנהל יקר-רוח הוא כבוד ראגב ביי, שנושא דגל הירח היקר המתנופף ברב פאר על תורן הצי המבורך הזה… הנותן תשועה למלכים הוא ישמור וינצור את אבינו מלכנו מחמד רשאד ה' וירומם את קרן הממשלה העותמנית יר"ה. יחי מחמוד שבקת פחה! יחי ועד האחדות וקדמה! יחי פחת עירנו אברהים פשה! ומי שבירך והציל את תיבת נח וצאצאיו ממי המבול הוא יברך וישמור את ראגב ביי ואת הצצי הזה מפגעי הים (קריאות: אמן!) מכל צרה ונזק יצילהו (אמן!) ידו בערף אויביו (קריאות אמן! ומחיאת כפים)…

על הנאום החם הזה ענה ראש החובלים ראגב ביי כמעט בהתרגשות עצומה:

„הדברים היוצאים מקרב לב עמוק – אמר הוא – נכנסים אל הלב! בטוח אנכי באומן-רוחם של היהודים ובישרת לבבם. אנכי מביע לכם תודה עמוקה על אשר כבדתם את הצי בבקורכם החשוב; וברצון גדול נשיב לכם ביום המחרת את הבקור הזה…" (מחיאות כפים בהתלהבות).

ביום הראשון לשבוע באו כל היהודים אל הנמל הרגיל לקבל את האורח הנכבד ולהביאו לבית אחד מסוחרינו הנכבדים, מר מסעוד רכאח, סגן במגליש העיריה. אולם רב החובלים בא מנמל אחר ונכנס העירה במרכבה רתומה והחל לשאול ולדרוש: „איה בית החכם-באשי?“ … כשמוע נכבדי היהודים, החישו מיד אליו ויביאוהו לבית מר מסעוד רכאח שקבלהו בכבוד גדול כראוי לו. כשעה שלמה ארכה ביניהם השיחה בידידות היותר גדולה, ובקומו לצאת פנה ראגב ביי אל הנמצאים שמה ויאמר: „אנו בטוחים שראשי מדינתנו נוכחו לדעת ולהכיר את אמן-רוחם של היהודים למדינתם, והממשלה מצדה בטוחה היא בנאמנות היהודים יותר מהזולת…“

משם הלך לבקר את בית-הספר של האליאנס, וישבע ענג רב בראותו את כשרונות הילדים העברים, שאותם בחן בתורקית ובצרפתית, והוא פנה אל המלוים אותו ויאמר: „אנכי הנני קשור לעבודת הימיה על משך חמש עשרה שנה. והריני מקוה כי בגמר הזמן הזה אמצא, שהתלמידים האלה השיגו כבר משרות גבוהות בצבא…“.

דבריו אלה נתקבלו ברעש של מחיאות כפים.

אח"כ בקשהו מ"מ החכם-באשי להועיד יום אחד לבוא אל המשתה שיערכו לכבוד הצי. ורב-החובלים הבטיח לבוא ביום החמישי לפני הצהרים.

ביום החמישי נערך המשתה בבית-הספר תלמוד תורה שהוא מקום מרווח ורחב-ידים. הבית והחדרים היו מקושטים בענפים ופרחים ובדגלים עותמנים. ראגב ביי בא אל המשתה בלוית מנגנים של תזמורת הצי. גם פחת עירנו והרבה מנכבדי הממשלה באו לכבוד החגיגה והבית כלו נתמלא עד אפס מקום מפקידי הצי ומאורחים. גם תלמידי הת"ת והאליאנס עמדו בחוף בשורה אחת וינגנו וישירו בעברית ובתורקית בלוית המנגינה במקהלה אחת ובטון נעים מיוחד שמשך את לב הסועדים עד שרובם קמו ויצאו החוצה והביעו את רצונם בקריאות „הידד!“ … הסעודה שנערכה אח"כ היתה בטוב טעם ובסדר כ"כ יפה, עד שפנה כבוד הסונא פשה, ראש האזרחים, ויודה למ"מ החכם-באשי לאמר: „נצחתם אותנו! לו ידענו זאת קודם כי אז חלקנו לכם משתה, אולם עתה נלמד מכם הסדר וההנהגה… אגב – הוסיף השר – הגידו לי מי היא המבשלת ומה הם התבלין כי נחוץ לי לדעת לעת הצורך…“

בעת הסעודה נאמו נאומים יפים ונלהבים והנואמים היו: פחת עירנו; מר מאיר לוי, מנהל ביה"ס לאליאנס; מר סלומון אפנדי ברבי, מר מחמד אפנדי אתורקי, עורך העתון „תעמים אלחוריה“. המשתה ארך כשלש שעות רצופות. אחרי המשתה יצאו הקרואים שמחים וטובי לב ובידיהם נשאו פרחים ושושנים, והתזמרת נגנה לפניהם מהת"ת עד חוף הים. ולא אוכל לתאר את הרגשות העדינות שהרגשנו אנו היהודים באותם הרגעים. הרושם היה כ"כ חזק עד שלא נוכל לשכח אותו לנצח.

ורוצים אנו לקות כי הדבר הזה יחזק את ברית האהבה והאחוה עם שכנינו המושלימים, והאדוקים שבהם לא יוסיפו להציקנו עוד בהבינם סוף סוף כי אחים אנו להם, וכמוהם גם אנו רוצים בשלומה של מלכות תוגרמה הרוממה יר"ה!

טריפולי, אב אתתמ"ג                   מרדכי כהן.


"הצפירה", מס' 203, 15 בספטמבר 1911, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

יציאת הצי התורקי מהנמל לתרגיליו – 1909

Asar-i_Tevfik_NH_48570
אנית הצי הטורקי "אסארי-תופיק" בנמל קיל, 1900. המקור: ויקישיתוף

השבוע הקושטאי

כתבה מיוחדת

קושטא, סוף סיון

אחד המאורעות היתר חשובים של השבוע האחרון הוא, בלי ספק, יציאת הצי התורקי מהנמל לתרגיליו במימי תורקיה. מי זה היה מאמין, עוד לפני שנה, כי הממשלה התורקית תעמיד בנמל כארבעים ספינה גדולות וקטנות? הכל ידעו, כי ספינה תורקית אינה עלולה לזוז ממקום עמדתה, ובארפה לא חדלו מלעג ל„ימיה השווצית“ כמו שקראוה בצדק. והנה, פתאם, נודע בעולם כי צי תורקי, תחת פקודתו של האמירל גמבל, הפליג למרחקים.

עם רב התקבץ ביום הגדול ההוא – הי"ג יוני – לראות בהפליג הצי, האמירל האנגלי גמבל, שבא בבקשת הממשלה התורקית, לסדר את עניני הימיה העותמנית, צוה להרים על הספינה מסודיה, שהיא היתר גדולה בספינות-המלחמה התורקיות, את דגלו, לפני זה סר גמבל להרמון השולטן ויתקבל על ידו לראיון. השולטן היה חביב אליו מאד ויאחל לו הצלחה רבה בעבודתו. ובשעה ארבע נעלמו הספינות לאט לאט מעיני הרואים הרבים.

ספינות גדולות יש היום לצי התורקי רק חמש, ומהן רק שתים גדולות פחות או יתר, הלא הן המסודיה והאסארי-תופיק. כל יתרן נחשבות בארפה לאניות-עזרה קטנות שמשתמשים בהן על היתר להכין עליהן מלחים לצי האנגלי.

אולם, אם נשים אל לב כי בקרוב מאד מאד יציג עאריף-פשה לפני בית-מורשי-העם הצעה חדשה של בנינים חדשים; אם נשים אל לב, כי הפעם, תחת השגחתה של הממשלה החשמאית והמורשים כלם, תבנינה כל הספינות באמת, אם נכון להתיחס ברצינות להצי התורקי הקטן, שהפליג הפעם בכל-כך תקוות, ושיסיר כנראה לא בלבד את סלוניקי ואת אזמיר, אלא גם את כל איי הארכיפלגוס, את בירות, את עכו וחיפה, את יפו ואולי גם את חפי מצרים.

אניות תורקיות בחפי מצרים! אניות תורקיות בבירות וביפו! האין זה חלום?

לא, אין זה חלום, כי יש כבר תחלה לימיה תורקית.


"הצבי", שנה עשרים וחמש, מס' 202, 23 ביוני 1909, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

„מלטה ואר“ ! – 1913

Savuranoglu_hamidiye
הסיירת הטורקית "האמידיה", 1914. המקור: ויקישיתוף

„מלטה ואר“!

אינני יודע מהו הרגש שהרגישו רוב הקוראים למקרא נפלאותיה של ספינת-המלחמה התורקית „חמידיה“. אך אנכי, כשאני לעצמי, הנני כל התפעלות. אין אני יכול לשכח את הרגש המר שתקף אותי, בכל פעם שהייתי עובר על פני הדרדנלים ובים השיש, והייתי רואה – לפני שנים רבות כמובן, – את ספינות המלחמה התורקיות כמו תקועות בשטח המים השקטים, מעשנותיהן כבויות, המכסה ריק ממלחים ומחובלים והמקלעים בוכים בפיותיהם הפעורים. כי זהו הדבר: הימיה התורקית, בימיו הטובים של עבד-אלחמיד, היתה רק על הניר. למעשה היתה הימיה לא יותר מקבוצה של תיבות עתיקות, הצפות על פני המים, – סמל בולט של אפסות כחותיה של ממלכתנו.

הכל יודעים את הספור היפה בדברי-ימי תורקיה. זה היה בערך לפני מאה עד מאה וחמשים שנה. אחד השולטנים שלח את נגיד החובלים שלו בראש צי תורקיה לרדוף אחרי האויב שנמלט לאי מלטה. בימים ההם לא היו עדיין לתורקיה אניות קיטור, ואולם אניות המפרשים היו יודעות על כל פנים לזוז. נגיד החובלים הפליג מים השיש אל ים האיים. שבוע אחרי הפליגו שב לקושטא.

ויתפלא השולטן על מהירותו של הנגיד, ויבן כי בטח לא מלא את פקודתו, וישאל בזעפו:

– למה זה שבת חיש מהר כל כך?

ובקול בטוח, מבלי כל פקפוק, השיב הנגיד:

– מלטה יוק!

זאת אומרת: „אין כלל מלטה במציאות!“

המסכן נסה למצוא את האי מלטה ולא ידע איך להגיע אליה. לכן חשב במחו הפשוט, כי אין כלל מלטה בים התיכון.

והיום – מה שונו הדברים!

לא בלבד ש„החמידיה“ התורקית העיזה לצאת מהדרדנלים; לא בלבד שהבקע הבקיעה, למרות השגחת היונים, את דרכה עד לאיי יון, ובנמל סירה הטביעה ספינת מלחמה יונית, הפסיקה את פעולת החשמל בעיר והחריבה כמה בנינים, אלא שהצלח הצליחה להקדים להגיע לנמל-סעיד שני ימים לפני הספינות היוניות הרודפות אחריה. שמה נשארה יותר מלפי החוק, – שני ימים שלמים – משם הלכה לסואץ. בסואץ נשארה יותר מכפי הזמן – כשבוע ימים – מסואץ שבה על עקבותיה, דרך התעלה, ותשהה בנמל-סעיד שעות אחדות, ומשם – למרות השגחת האניות היוניות – עשתה דרכה לעמת האי מלטה…

וראו זה פלא: התלגרף הודיענו:

א) כי האניה הגיעה בשלום למלטה.

ובכן – „מלטה ואר“! – לאמר, שבשביל הימיה התורקית של היום „יש מלטה“ בים התיכון.

ב) האניה הספיקה להצטיד בכל מיני צידה ולהפליג שוב ממלטה – אולי לעמת  אזמיר והדרדנלים, לאמר – שמפקד האניה התורקית, רעיף-בי, לא יצטרך להשתמש במלים מוזרות ונוראות כאותן שבטא הנגיד הנזכר להשולטן התוהה.

„מלטה ואר!“

יש מלטה!

ולא העובדה שרעיף-בי מצא את מלטה היא המעוררת בנו שמחה. סוף-כל-סוף אין זה דבר גדול בימינו, ורב החובלים היותר פשוט ידע להתכון אל מטרה מהמטרות, מה שמשמח אותנו, העותומנים, הוא השנוי הכביר שבא בימיה התורקית והרוח החדשה שמרחפת עליה.

כי מיום שהוכרזה החושמה, מיום שנתעורר העם – נתעוררה גם הימיה, לא יותר תהיינה הספינות בים השיש לסמל של תורקיה החלושה, הדוממה, המתה. לא יותר יבכו המקלעים בפיותיהם הפוערים והריקים. תורקיה הימית אינה יותר מלה יפה, חסרת כל ממשות. יש ימיה תורקית, יש חובלים תורקים, יש מלחים תורקים ויש רוח ימי תורקי, או יותר נכון – עותומני.

עם, שלמרות עברו המכביד עליו יכול לפחת נשמת חיים בתיבותיו העתיקות ולעשות מהן אניות. עם, שהרהיב עוז בנפשו לצאת ב„תיבותיו“ אלו נגד אויב ימי חרוץ כהעם היוני. עם, שהוציא מקרבו ספינה כה„חמידיה“ ונגיד כרעיף-בי – עם זה יכול לקוות לעתיד ימי מזהיר, ויחד עם זה לעתיד פנימי גדול.

ואגדת ה„מלטה יוק“, שסמלה בכל-כך אמתיות את תורקיה אשר מתה תניח מקומה לאגדת „מלטה ואר“, שתסמן באמתיות לא פחות אמתית את תורקיה השואפת להיות…


"האור" ("הצבי"), שנה שלושים ואחת, מס' 131, 23 בפברואר 1913, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.