שיחה עם אנשי „פוטומקין“ – 1905

אניית הקרב "פנטליימון" (מקודם "הנסיך פוטיומקין"), 1906. המקור: ויקישיתוף

סופר „הנייע פרייע פרעססע“ מוסר את שיחתו עם מנהלי הקשר באנית-השריון „הנסיך פוטומקין“.

המקרה באניה זו לא היה פתאומי. עוד זמן מה קודם לכן – מספר ראש המנהלים – התחלנו לעבור בין המלחים ואנו צריכים להודות, כי אנשי האניה „פוטומקין“ לא עלו בהתפתחותם בנוגע לדעות הסוציאליות על אנשי יתר האניות. להפך היו שתי אניות אחרות, שרצינו להתחיל מהן. המלחים-הסוציאליסטים היו ב„פוטומקין“ מעט מאד. אך במקרה התיצבה „פוטומקין“ בראש.

המצב באניה היה כזה: משמנה מאות המלחים היו שתי מאות על צדנו והיו נכונים להקריב את עצמם ואת הצי, שתי מאות פסחו על שתי השעיפים ויתרם התיחסו אל דבר באינדיפירנטיות גמורה. תכניתנו היתה: אחת האניות – לא „פוטומקין“ – היתה צריכה לתת אות להתקוממות כל הצי של הים השחור ואליה היו צריכות להלוות כל האניות; האופיצרים יתפשו ויאסרו ויגורשו מהאניות, זו היתה תכניתנו מהתחלה.

ופה אנה המקרה, שבאניה „פוטומקין“ נתעוררה תלונה בגלל המאכלים המקולקלים, וכפי שנודע לכם הביאה הנהגת זקן האופיצרים את המלחים לידי התמרמרות. הרצח הנורא של המלח אמעלצ'וק עורר את המאורעות הידועים, עי"ז נתקלקלה תכניתנו, שלא הצליחה ובטלה לגמרי על ידי הפוך הסדר.

כשנגשנו לאודיסה כבר היתה סערת-הרוחות בעיר גדולה. הפועלים, שאליהם פנינו במחאה נגד מעשי האופיצרים, הביאו לנו מכולת בכמות הגונה. אז הוצאנו אל החוף את גוית אמילצ'וק הנרצח ובזה עוד הגדלנו את המדורה הריבולוציונית.

כדי להרים יתר את רוח המרד לקחנו אל האניה את ק. ועוד אחד מחברי האורגניזציה של פועלי החוף.

כשהתחזקו הפרעות באודיסה ביום הרביעי בבקר ראינו על האופק את האסכדרה של האדמירל קריגר. אניתנו „פוטומקין“ התכוננה תכף למלחמה ויצאה נגד אניותיו של קריגר, שמהרו לסגת אחור כדי להנצל מהתנגשות אתנו. בעת הנסיגה שאל אותנו קריגר ע"י הטלגרף בלי חוטים:

– מה אתם חפצים לעשות, חסרי-דעה? הנהגתכם מפליאה אותי. מה אתם רוצים?

אז ענינו לו ע"י הטלגרף:

– האדמירל יכל  להגיש תלונה על אניתנו.

כל תשובה לא נתקבלה על דברינו אלה.

לעת הצהרים הופיעה עוד הפעם האסכדרה, שבה היו חמש אניות שריון ואניות נגד מוקשים. „פוטומקין“ הוציאה את עוגנה והתכוננה למלחמה. אנחנו חכינו רק ליריה הראשונה מצד האסכדרה. זו האחרונה הסתדרה בשתי שורות ארוכות, שביניהן נמצאה אניתנו. השורות היו כ"כ קרובות זו לזה, עד כי המלחים ברכו איש את רעהו בהנפת  הכובעים. הם צעקו: „עורה, פוטומקין“! אז הלכה האסכדרה לדרכה מבלי עשות דבר.

במה אפשר לבאר את מעשהו של קריגר? בודאי בזה, שקריגר צוה לדבר על לבנו, או לאיים עלינו ולהכריח אותנו להסגר אליו בשלום. כך הודיעו לנו מהאניה „גיאורגי פובודינוסיץ“ שנלותה אלינו.

אחרי צאת האסכדרה של קריגר ראינו והנה האניה „גיאורגי“ נשארה בנמל. נתנו לה אות וממנה השיבו לנו:

„שלחו לנו צירים כדי שנבוא לידי הסכמה.

שנים מאתנו על על מכסה „גיאורגי“. שם מצאנו את האנשים במצב של פקפוק. אז פנה אליהם ק. בנאום ויוכיח לאנשי האניה, כי רוסיה החפשית מתחילה להתקומם וכי אנחנו מוכרחים להגן על ארץ המולדת החפשית. האופיצרים נסו לדבר נגדנו, אך איש לא שמע להם. האנשים הסכימו לדברי ק. והביעו את חפצם להצטרף אל „פוטומקין“. אחר פנה ק. אל האופיצירים והודיע להם, כי שלטונם פסק ומעתה חדלו להיות אדוני האניה. ל„פוטומקין“ נתנו כבוד צבא ורוח המלחים היה טוב עליהם מאד. הם צעקו: „עורה!“ הניפו את כובעיהם ועל החוף צעק ההמון קריאות של כבוד לשם השתחררות שתי אניות הצבא.

אחר שבו שני צירינו אל „פוטומקין“. אך שגיאה היה מצדנו להשאיר באניה את סגני האופיצרים ואת הבוצמנים. הם דברו אל אנשי האניה ואיימו עליהם באופן זה, עד כי למחרת היום לא יכלנו לעשות בהם דבר.

וב„פוטומקין“ נוצרו שתי כתות: האחת רצתה ללכת לסיבסטופול ולעורר את כל אנשי האסכדרה למרד והשנית רצתה לבגוד ולהסגר אל קריגר.

כשבאו הצירים ל„פוטומקין“ נתן אות מ„גיאורגי“, כי האניה יוצאת מהנמל, אנחנו לא שמנו לזה לב, כי נכונים היינו למלחמה. אולם זה השפיע על אנשי „גיאורגי“, ששבו אל הנמל.

בראותנו, כי תכניתנו לא עלתה בידינו עזבנו את אודיסה. החלטנו לבלי עזוב את שאיפתנו, אך הרי זקוקים היינו לפחמים, לצרכי אוכל ולידיעות, כי בין כה הודיעו לנו, שכל הצי בסיסבסטופול, עשה קשר, באנו לקונסטנצו. שם לא רצו לא רק להספיק את צרכינו, כי אם גם לתת לנו ידיעות. אכלנו לחם-עוגות וטיי. אז הלכנו לפיאודוסיה.

ביום הרביעי בבקר השכם באנו לפיאודוסיה ודגל אדום התנוסס על אניתנו ועליו כתבת: „חופש, אחוה, רעות! תחי הדימוקרטיה!“.

ק. יצא אל העיר, נאום נאומים ודבר על לב התושבים להספיק את צרכינו. הובאו אל האניה בסירות ארבעה שורים ולחם, אך הצבא התערב בדבר ולא נתנו להספיק לנו דבר. אז איימנו, כי נורה על העיר, אם לא יביאו לנו במשך ארבע שעות את כל צרכינו.

עד השעה השביעית בבקר לא קבלנו כל תשובה. כשקרבו מלחים אחדים אל החוף ירו בהם הקוזקים והרגו ששה מהם. ומה יכלנו לעשות? לירות על העיר – הרי זה היה עון פלילי. לא לתכלית זו הרימונו דגל אדום כדי להרוג אנשים נקיים. איננו פושעים, אך מעודדים תנועה פוליטית. אז שבנו לקונסטנצו, מפני שהוגד לנו, כי שם נמצאות עוד שתי אניות שהרימו את נס המרד. חפצנו לשוב ביחד עמהן ולהמשיך את המפעל הריבולוציוני. אולם לפי שלא מצאנו בקונסטנצו כל אניה ולשוא חכינו לעזרת ציר אנלגיה – היינו מוכרחים לסגור א"ע לרומיניה, באין לנו צרכי אוכל ופחמים.

– מה תעשו כעת? – שאלם הסופר.

– אנחנו לא נפסיק את המלחמה, עתה או לאחר זמן – אבל אנחנו נגמור את אשר החילונו. כשיהיה רוסיה לארץ חפשית, ואנו מקוים כי הדבר הזה בוא יבוא בקרוב, אז נשוב לארץ מולדתנו. ולעת עתה אנו מרגישים א"ע בארץ חפשית, שקבלה אותנו בסבר פנים יפות. אנו רואים אחים המושיטים לנו יד לאות ברית, אנו שומעים דברים המושכים את הלב!“ (סל.)


"הזמן", שנה שלישית, מס' 143, 19 ביולי 1905, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אחרית „פוטומקין“ – 1905

"פוטיומקין" עוגנת בנמל קונסטנצה, יולי 1905. המקור: ויקישיתוף

אחרית „פוטומקין“

האניה התועה בלב ים נגשה בעלות השחר ביום 23 יוני לנמל פיאודוסיה, ואתה אנית-המוקשים נו' 267, ובאותות של הנפת דגלים רמזה לתושבי העיר, שיביאו לה מכולת ופחמים, ואם לא, תורה על העיר. תושבי העיר נבהלו מאד. תושבים אחדים הביאו צרכי אוכל להסירה, ששלחה האניה „פוטומקין“, בלוית אנית-מוקשים, אל חוף העיר. כשנודע הדבר לפקידי הצבא המקומיים אסרו על התושבים לתת דבר להאניה. אז נגשה הסירה אל האניות הפרטיות שעמדו בחוף, וחפצה לקחתן ולהביאן ל„פוטומקין“. גדודי הצבא שעמדו שם ירו על הסירה, וכפי הנשמע נהרגו שבעה מלחים וארבעה נפצעו ונתפשו. הסירה נמלטה. באותו היום נמלט אחד המלחים מהאניה והסגיר א"ע אל פקידי החוף. בעת עמדה האניה בנמל פיאודוסיה התראהה לפרקים הנפת דגל לבן ותכף הוסר הדגל ובמקומו בא אחר. מזה הבינו רבים, כי באניה שורר פירוד וחלוק-דעות. חלק מאנשי האניה רוצים להמסר אל הפקידים וחלק מתנגדים לזה.

„פוטומקין“ עמד בנמל פיאודוסיה עד השעה הראשונה אחר חצות ואחר הלכה לקונסטנצו.

תכף אחרי צאת האניה מפיאודוסיה באה האניה נגד מוקשים „סטרמיטילני“, שיצאה לרדוף אחר האניה המורדת.

ביום 25 יוני באה אנית-השריון „פוטומקין“ לקונסטנצו. האנשים הביאו את חפצם להסגיר א"ע לממשלת רומיניה אחרי שלא יכלו להשיג מכולת ופחמים בחופי רוסיה. אנשי האניה הובאו בסירות לאנאדאלקיאר והושמו לזמן מה באהלים, אחר יתפזרו בערים שונות ברומיניה וחופש גמור ינתן להם. הם רצו לבוא לרומיניה ולפוצץ תחלה את האניה, אך פקידי רומיניה התנגדו לחפצם זה: הם התמסרו אחרי שקבלו ערובה בטוחה, כי חופש ינתן להם. אנשי אנית-המוקשים לא חפצו להסגר לרומניה, באמרם,כי בחזקה נמשכו אחרי „פוטומקין“ נגד חפצם ורצונם ולכן בכרו לשוב לסבסטופול.

ביום 26 יוני באה לקונסטנצו האסכדרה הרוסית, שבה היו: שתי אניות שריון, אניה נגד מוקשים וארבע אניות מוקשים. אנית-השריון הרומינית „יליסבטט“ ענתה על ירית האסכדרה. אחר בקר מפקד הצי הרומני קוזלינסקי את האדמירל הרוסי, שהודיע כי בא לחפש את „פוטומקין“. קוזלינסקי באר להאדמירל, כי „פוטומקין“ נגש שתי פעמים לקונסטנצו, אך מפני המצב הבלתי ברור שנמצא בו הציעו לפניו פקידי רומניה שיתפרק, או שילך מרומיניה. בפעם האחרונה קבל „פוטומקין“ את הצעת רומיניה, האנשים ירדו אל החוף והאניה נשמרת ע"י פקידי רומיניה. קוזלינסקי הוסיף, כי קרל מלך רומיניה צוה למסור את האניה להוד הקיסר. השומרים הרומינים ירדו אל החוף והאניה תמסר להאדמירל הרוסי.

Leader_of_Potemkin_revolt
מנהיג המרד מטושנקו (שני משמאל) בנמל קונסטנצה. מקור: ויקישיתוף

כפי שמודיעים העתונים הרוסים בשל ה„ברל. טאג.“ התכונן המרד ב„פוטומקין“ זמן רב. בסיבסטופול עבד עוד בימי פליוה „הועד הריבולוציוני של דרום רוסיה.“ חברי הועד הושמו אז במאסר ונשלחו לסיביר. בימי סויטיפולק-מירסקי התחדשה עבודת הועד. הדבר הגיע לידי כך, עד שאופיצרי הים הפיצו ספרים אסורים בין המלחים. המיניסטר שעל הים קבל הרצאות מפורטות על אדות זאת, אך הוא לא שם לב לזה. על „פוטומקין“ היו שני מנהלי מכונות וטכניק אחד, שנמצאו תחת השגחתה של הפוליציה. הם באו במו"מ תמידי עם הועד הריבולוציוני וחברי זה האחרוון היה באים בלילה אל האניה ובאו בדברים עם האנשים. בעת הקשר באודיסה נמצאו באניה חברי הועד הריבולוציוני. ב„גיאורגי“ ג"כ נמצאו חברי הועד ועוד באניה אחת, שלא עלה בידם להסיתה ולצרפה אל „פוטומקין“.

האניה „פוטומקין“ יצאה עתה לרוסיה.


"הזמן", שנה שלישית, מס' 137, 12 ביולי 1905, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

השקת אנית המגן "הקיסר ניקולאי הראשון" – 1889

מלחים מקרצפים באבני מירוק את סיפון האונייה "הצאר ניקולאי הראשון". המקור: ויקישיתוף

אתמול החלו בבית מלאכת האדמיראליציא החדשה לבנות את אנית הנחושה "Gaugent" ואת אנית כלי התותח, אנית מגן למחצה „גראָזיאשטשי“, ועל אי גאלערנאיא נטשו המימה את אנית המגן הגדולה „הקיסר ניקולאי הראשון“. על החגיגה אשר נערכה לדבר הואילו לבוא הדר כבוד הקיסר והקסרית יר"ה, בני בית הקיסר, הנסיך המונטיניגרי עם בני משפחתו, קהל הדיפלומאטים והגענעראלים. אחרי נטישת אנית המגן נערכה ארוחת הבקר בפני הדר כבוד הקיסר והקסרית יר"ה בארמון הנסיך הגדול אלעקסעי אלכסנדראוויטש וארוחת הצהרים בערב בארמון הנסיך הגדול ניקולאי ניקולאיעוויטש.

(האגנט' הצפונית מיום 21 מאי)


"הצפירה", שנה שש עשרה, מס' 114, 4 ביוני 1889, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מלחמת הצי הרוסי בצ'רקסים – 1860

חדשות

קויקאז

[…]

מחוז אבחאזיא. השר גענעראל מאיאר קארגאנאיוו עשה דרכו דרך ים לתור את הארץ לאורך שפת דזיגעט ואוביך למען תפוש את האניות הנושאות סחורה האסורה, ולהשבית את החנויות אשר הקימו יושבי ההרים אויבינו על החוף.

ויצא עם שתי אניות קיטור אשר שם האחת אדאַוו (הנחש המחנק) ושם השני וויעפר (חזיר מיער), ולהנה קשורות עוד צנות מעיר אזאָב, ועליהן 240 מורים בקנה השרפה, גם שלש מכונות למלאכת מעשה הראַקעטין, ביום 17 אפריל הקריב לבוא אל גבנון מיצר אדלער, הקרוב לכפר משכן משפחה דזיגעטית היא משפחת ארידבאַי הצוררת לנו, והיא בגוד בגדה בנו עוד לפני מלחמת הקדם, וגם עוד בימים מקרוב שלחה בעולתה ידיה, אשר על כן צוה הגענעראל לכונן מחי קבלו מהאניות אל הכפרים, אז נהרסו בתים רבים ויושביהם התנזקו נזק רב, והמה הפנו ערף וימלטו ההרה, ויורו המורים וישחיתו שם אניה אחת רוכלת סחר אסור, אשר משו אותה היושבים בארץ אל היבשה.

ויוסף הגענעראל ללכת הלוך ונסוע צפונה ויוסף להשחית ברשפי מחי קבלו אניה אחת אצל אשד נהר חאסטא בים, ואניה שניה על אשדות נחל לופסטע בארץ האויביכים וישרפו שם את החנויות הערוכות שם על החוף ואחרי כן  פנה אל מחוז וואָרדאנע מקום נושב והומה מאדם רב בכל החוף הזה, וימצאו שם על אשד הנהר סיופסע אניה מצומדת אל העוגן (אנקער) התקוע, ויושבי ההרים התגודדו על החוף להצילה מרעתה וימלאו ידיהם בקנה הרובה, אז שלח הגענעראל ארבעה צנות של עיר אזאב תחת פקודת גענעראל גובערנאטאָר בגובערנא קוטאייסק פאדפולקאָווניק קוזמינסקי, ובכל צנה עלו עשרים רובים וגם ראקעטין לקחו עמם, ואניות-משוט אלה דרכו עוז ותגשנה אל החוף ואחרי כי התמלטו כדורי קנה רובה, משני המחנות חליפות, קם שר המאה זיגאָרין וידלג על האניה וארבעה קאזאקען עמו ויכרות את חבל העוגן ויתפוש את האניה, מצבאינו מת אחד, ואונטער אפצער אחד נפצע, ואחרי כן שבו האניות אל עיר סוחוס ויביאו אתם את האניה אשר תפשו. (מודיעים מס"ט פ"ב נו' 115)


"הכרמל", שנה ראשונה, מס' 1, 28 ביוני 1860, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

„הנסיך פאָטעמקין“ ו„רוסלקא“ התנגשו זו בזו – 1901

אנית המערכה "הנסיך פוטמקין", 1905. המקור: ויקישיתוף

טלגרמות:

אודיסא. – אניות הקטור „הנסיך פאָטעמקין“ ו„רוסלקא“ התנגשו זו בזו. רבי החובלים של האניות האלה יבארו את הסבה לזה באופנים שונים. אומרים שסבת ההתנגשות האמתית היא – נטות האניה רוסלקא מהדרך על יד מגדל המאיר „וויערכנאָוואָלוק“ במאנה לצאת מתחת קרני האור של המגדל. בהאניה „רוסלקא“ נפצעו שלשה נוסעים בפצעים אנושים פחות או יותר. „רוסלקא“ ירדה בעצמה מהחול שנשקעה בו ותעבור את חרסון ותכנס למקום עמדת האניות לתקן את שבריה.


"המליץ", שנה ארבעים ואחת, מס' 165, 8 באוגוסט 1901, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.