הקראנפרינצססין ויקטוריא בסכנה – 1887

נסיכת הכתר הגרמני ויקטוריה. ציור שמן מאת Franz Xaver Winterhalter , שנה: 1867. מקור: ויקישיתוף

ידיעות שונות.

(הקראָנפריצעססין בסכנה). הקראָנפרינצעססין, אשת יורש כסא גרמניא ובתה של המלכה וויקטוריא אשר ישבה בקיץ הזה באנגליא, היתה ביום החמישי בשבוע העבר (13 אוגוסט) בסכנה גדולה לטבוע. ביום ההוא הלכה לבקר בית החולים לאנשי חיל הים אשר בהאַסלאַר ובשובה באניה לבוא אל האי אוּאייט חפצו חובלי האניה להראות לה תכסיסי מלחמה אחדים אשר תעשינה האניות בים; ולתכלית זאת הריצו את האניה אשר בת המלכה יושבת בה בכח גדול סביב צי אדיר להקיף אותו, אבל בעת המרוצה התקלקל המשוט המנהיג את האניה והאניה נדחתה בכח גדול לעומת צלעות הברזל אשר להצי ותנגף בו וכל עבר פניה נשבר. למזלה הטוב נמצאה בקרבת המקום ההוא הספינה אשר להמלכה הנקראת בשם „וויקטוריא ואַלבערט“, וימהרו המלחים ויורידו את בת המלכה וההולכים אתה מן האניה הנשברה ויעלום אל הספינה, ותנצל נפשם.


"המליץ" שנה עשרים ושבע, מס' 192, 8 בספטמבר 1887, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ניצולי הספינה הנשברה „דראָט“ – 1899

חדשות שונות.

[…]

אנית הקיטור הבריטי „וואודרוף“, אשר הלכה מהאמבורג לטשארלסטאן, פגשה בדרכה ביום 31 אויגוסט מאתים וחמשים פרסאות מהעיר הנזכרה אחרונה ברפסודה קטנה, אשר עליה ישבו שני אנשים. רב החובל מילבורן שלח אניה קטנה ושני האנשים הובאו על האניה. שני האנשים האלה היו יתר הפליטה מן הספינה הנורוויגית „דראָט“ אשר נשברה ביום 15 אויגוסט לרגלי סער המתחולל אשר עבר עליה בהיותה בדרכה מפאסקאפולא לבואנוס איירעס. שמות שני האמללים האלה הם אַנדרערזאן וטהאָמאַזאָן. אנדערזאן נשתגע מרוב המצוקות וינשך בשניו את רעהו טהאמאזאן ויעש בו חבורות ופצעים נוראים.

אנית הקיטור האשכנזית טיטאניה כבר הצילה ביום 22 אויגוסט את אחד המלחים מן הספינה „דראט“ הנשברה, אשר מצאה אותו נלחם בשארית כחו עם משברי הים, ותביאהו לפילאדלפיא. הוא ספר אשר רב החובל של הספינה „דראָט“ עם שבעה מלחים נטבעו כאשר נשברה הספינה, ושבעה מלחים אחרים עם הפקיד העומד בראשם, הצילו את נפשם על חלק אחד מהספינה הנשברה, אולם גם חלק הספינה הזה נשבר לשנים, ששה מלחים נשארו על חלק אחד והוא עם הפקיד נשארו על החלק השני, והם התרחקו תמיד יותר ויותר מששה חבריהם האחרים. ביום הרביעי לשבתם על חלק האניה השבורה קצה נפש הפקיד בחייו ויקפוץ אל הים והוא, המלח, נצל מהאניה האשכנזית.

טהאמאזאן מאשר את דברי המלח הנזכר אשר הוא עתה בפילאדלפיה והוא אומר אשר אחד מששה המלחים נשתגע וקפץ אל הים. שני מלחים אחרים לא עצרו עוד כח להחזיק בידם את הרפסודה (חלק הספינה הנשבר אשר התרחק מחלק הספינה אשר עליו נמצאו הפקיד והמלח אשר בפילדלפיה) והם נפלו אל הים ונטבעו ונשארו רק שלשה מלחים, הוא עם אנדערזאן המשוגע עתה, ומלח אשכנזי אחד, והם כמעט מתו מרעב וצמאון והם גמרו אומר ביניהם להפיל פור, מי מהם יהרג כי יהיה לברות להשנים האחרים, והגורל נפל על המלח האשכנזי ושני חבריו נפלו עליו ויהרגוהו וימוצו את דמו מעורקיו. מיד אח"כ נשתגע אנדערזאן והוא נפל עליו וינשך בשיניו את פניו וחזהו ונוראה היתה המלחמה בין שניהם וטהאמאזאן הוכרח כל רגע לעמוד על נפשו עד כי כחותיו עזבוהו את המשוגע וטהאמאזאן ראה את עשן ארובת האניה „וואודרוף“ וההצלה באה. הוא וחברו המשוגע הובאו אל בית החולים בנויארק. ציר נורוויגיה יעשה חקירה ודרישה בדבר הזה. 

(הפסגה)


"חבצלת", שנה שלושים, מס' 4, 13 באוקטובר 1899, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

Drot

חזיון נורא על הים – 1877

חזיון נורא על הים

בירח יולי 1875 אניה אחת בשם „איזאבעללא“ פרשה תרנה מעיר ניוקאסטאל ללכת עירה גאנ־קאנג, אך באולת רב החובל או בסבת הרוח החזק אשר נשב אז על הים, עקשה האניה את הדרך הישרה, אשר עליה תלכנה כל האניות הנוסעות מאוסטראליה ארצה חינא, ותעל על אבן גדולה בלב הים הנודעת בשם באנטאם.

האניה כבדה מאד כי טעונה היתה בגחלים וברזל וכל עמל לקחתה מן האבן היה לריק. על האניה הזאת לבד המלחים נמצאו עוד שבעה עשר איש נוסעים חינעזים, אשר אחרי היותם זמן רב באוסטראליא שבו עתה אל ארץ מולדתם, אך רב החובל עם המלחים לא שמו לבם להנוסעים וישבו בסירות דוגה וישחו אל האי הקטן הנראה מרחוק אשר כנודע להם אחרי כן הוא נקרא „האי העגול“. שני ימים עברו וסירת הדוגה לא שבה לקחת החינעזים, ועשרה מהם ביאוש לבבם קפצו המימה, בתקותם לשחות עד האי, אך האומללים טבעו במצולות טרם ראו פני האדמה.

עתה שמע קורא יקר מהנעשה עם הנצלים על האי: רב החובל עם משנהו ועוד שמנה מלחים בתקותם לשוב לאוסטראליא, בבואם אל האי מצאו אותו עזוב ושומם, ישבו שנית בסירת הדוגה ועוד הפעם עזבו בידי המקרה עשרה מלחים, אחיהם בעבודה, אשר להחיות נפשם השאירו להם רק 14 לטרות לחם. – מים לא היה להם, ובגדים – רק אלה אשר כסו את בשרם.

האומללים נכנעו לפני גורלם המר בחזקם איש את לב רעהו להוחיל ולחכות עד אשר תעבור עליהם איזה אניה ותצילם ממעמדם הנורא, אך בלבבם ידעו כי תקות שוא תנחמם ובטחונם הבל, כי רחוק היה האי מאד מהדרך הסלולה אשר בה האניות עוברות, זולתי אם נפלאות יעשה להם אלהים!

אחרי עשותם להם איש אהלו למחסה מזרם ומטר תחת חרשי המצל אשר גדלו על האי זעיר שם זעיר שם, החלו לדאוג למצוא טרף לנפשותיהם, אך חיתו יער לא נמצאו על האי הקטן והנעזב הזה, וישקיטו רעבונם רק בצפורי הים. אולם מחסור האוכל לא הרע להם כאשר הצר להם מחסור המים, ושלשה מהם בעטוף נפשם בצמאון מתו כעבור ימים אחדים. – המים אשר יכלו לשתות היו רק מי גשמים, ושבועות שלמים זה אחר זה חלפו לפעמים, אשר גם מעינם זה נסתם להם, ובמה להשקיט את הצמאון המכלה נפש ורוח, אין.

שלש ארבע פעמים ראו עיניהם מרחוק אניות הנשאות על פני המים לארץ כתיים, אך פירוד המקום ביניהם והאניה לא נתן אותותיהם אותות שוא להראות לאנשי האניה. בכל פעם אחרי מקרה לא הועיל כאלה יאוש לבב האומללים גבר עליהם בעזוז תקפו והנדחים האלה אשר להחזיק את חייהם יכלו רק בצפוריהם בלי תפונה נכרתו מארץ החיים לולא הופיעה על פני המים אניה חמישית אשר עברה דרכה קרובה להם מן האניות הראשונות. התקוה היתה מחדש בלבם ולשמחתם אין קץ בראותם אשר האניה שמה פניה להאבן באנטאם. „יכול להיות“, קראו קול אחד, „כי אחדים מהכתיים הנעזבים בלא רחמים חיים עוד על אניית „איזאבעללא“ השבורה ויזכרו כי אנשים חיים התמלטו אל האי הזה וישלחו אחרינו סירת דוגה, ואנחנו נצלנו! …“ כה היה רצון אלהים.

האניה „לאראלינד“ תחת פקודת רב החובל לינד, בהתבוננה את איזאבעללא השבורה ובשפטה בצדק כי אנשים חיים ימצאו עוד עליה, שמה פניה להאבן באנטאם. משבעה עשר כתיים נותרו רק ארבעה. כל לב ימס בשמוע את ספורם מהצרות ופרעות אשר עברו עליהם בהמשך חצי שנה בחיותם על סלע נעזב בלב ים. כהמלחים על האי כן נפשותם היו עטופות תמיד ברעב וצמאון. לא אחת ולא שתים, יספרו הנשארים בחיים, שכבו על אבן קר וחכו על המות כי יצילם ממצוקותיהם, אך חפץ החיים בכל זאת שב אליהם בכל פעם בראותם צפורים או יום סגריר אשר הבטיח להם מים לשתות, והתקוה הופיעה מחדש בלבם. רב החובל לינד קבל את הכתיים האומללים באניתו ולא חס על כל עמל למען להשיבם לבריאותם ואיתנם הראשון.

הכתיים אשר אהבת אחים לא קטנה בלבם מאהבת עצמם, הגידו לרב החובל מצילם כי על האי הקרוב העגול ברחו על נפשם מלחי אנית „איזאבעללא“ וכי יוכל היות אשר אחדים מהם חיים עוד כהיום, ורב החובל לינד בשמחת לבב להציל עוד נפשות אחרות מעטוף ברעב וצמאון מהר אל האי וימצא שמה ארבעה בריטאנים רעים ודלים באין תקוה לשוב לאיתנם, ובשרם הנחרב מקרני השמש נראה מבגדיהם הנקרעים עליהם. מעל האי לוקחו ביום 8 אפריל 1876 חצי שנה אחרי שבירת אניתם, ורב החובל הלבישם, האכילם ויטיב עמדם כאשר עם הכתיים וביום 15 אפריל הביאם בשלום לנימעא.

רב החובל מהאניה „איזאבעללא“ עם המלחים אשר ברחו עם סירת הדוגה הגיעו בשלום אל איזה חוף, אך קשה להבין איך זרו לרב החובל רגשות אהבת האנושי אשר אף בבואו בשלום היבשה, לא דאג על האומללים אשר עזבם בתוך ים נורא!

המעתיק: מאיר בן צבי יצחק יאשפאן מקראקענאווא.


"הלבנון", שנה שלוש עשרה, מס' 34, 6 באפריל 1877, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

הצלה בחוף יפו – 1890

יפו.

שנים עשר לחדש התשיעי.

[…]

מהעיר הזאת מודיעים לנו לאמר: הים הולך וסער זה ארבעה ימים רצופים. אניה בריטאנית אשר באה ביום הרביעי ז' כסליו לעת ערב חפצה להשליך עגונה על החוף ולא יכלה ותתהלך לארך הים ותשוטט בין גליו עד יום הראשון שבוע הזה. ויהי כי נלאה רב החובלים נשוא את כל העמל והתלאה וישם נפשו בכפו  הוא ואחדים מהחובלים ויורידו סירת-דוגה אל הים וירדה בה מבלי הבט אל גלי הים הזועפים. ותשבר סירת הדוגה, ורב החובלים עם ריעיו היו טובעים במצולות לולי קדמו בעלי סירות הדוגה אשר על חוף יפו, את פני הרעה ויבאו במים אדירים, ואחרי עמל רב מאד הצילו את הטובעים עד אחד.


"חבצלת", שנה עשרים ואחת, מס' 8, 28 בנובמבר 1890, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

הניצול האחרון – 1910

האחרון

לונדון (י"ה אגוסטו): רב החובלים של הספינה האנגלית תלמקום מספר כי בשובו מיפן פגש בדרכו, באמצע האוקינוס ההודי, בספינה קטנה „סי-קוין“. על  הספינה הזאת היה רק איש אחד, שכל כחותיו אפסו כבר. אביו, שהיה רב-החובלים של האניה הקטנה, ושאר הנוסעים מתו מזמן. הספינה הזאת יצאה מאיי סיישל עוד בשמנה ינואר, לאמר ששוטטה בים שבעה חדשים בלי כל אמצעים.


"האור" ("הצבי"), שנה ראשונה (26), מס' 135, 17 באוגוסט 1910, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

כרים וכסתות לנוסעי הים – 1881

חדשות שונות.

[…]

(כרים וכסתות לנוסעי הים) חכם אחד המציא לעשות לבעלי הספינות, כרים וכסתות אשר עליהם ישבו הנוסעים בחדרי הספינה (קאיוטען) ממין בגד פשתן משוחים הבלתי מעבירים בתוכם מים, והם מתוקנים באופן שבשעת סכנה גדולה אשר הספינה תחשב להשבר, יוכלו הנוסעים להציל עצמם לבל יוטבעו בתוך הים, ע"י שיחזיקו בכרים ההם אשר יצופו מבלי לשקוע לעולם, וכסת אחת (מאטראטצע) תוכל לשאת עליה עד 20 אנשים.


"הצפירה", שנה שמינית, מס' 8, 1 במרץ 1881, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מפעל הראוי לציין – 1912

SS_Finland_before_1917
אניית הנוסעים "פינלנד". המקור: ויקישיתוף

בחוץ לארץ.

[…]

מפעל הראוי לציין. העתונים של חו"ל מודיעים: מעל מכסה האניה „פֿינלנד“ של חברת האניות של ה„כוכב האדום“ האמריקנית נפל במקרה מלח אחד אל הים והתחיל לטבוע, מפני שלא ידע לשחות. בין הנוסעים על האניה היו אטליטים אמריקנים אחדים ושוחים מצוינים, ואולם איש מהם לא מהר לעזרת המלח האמלל. רק יהודי אשכנזי אחד, מר פֿעליקס פֿרידמאן, התנפל המימה וברוב עמל עלה בידו להציל את המלח, שנחשב כבר בין המתים.


"הצפירה", שנה שלושים ושמונה, מס' 202, 19 בספטמבר 1912, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

האניה הבריטאנית "גרעעקא" הצילה שני אנשים – 1874

חדשות שונות

[…]

האניה הבריטאנית הנקראת „גרעעקע“ היא האניה אשר זה לא כביר צלחה לה להציל ארבע מאות איש מאנית „אורופא“ אשר נשברה בלב ים, – האניה הנז' הצילה עוד שני אנשים אשר נמצאו באנית משוט שבעה ימים ושבעה לילות מבלי בא אוכל ומשקה אל  פיהם. ובראותם כי לא יוכלו להציל עוד את נפשם חדלו מחתור את אניתם ושכבו בקרקע האניה וצפו להרגע אשר יגועו, פתאום שמעו מרחוק רעש גלגלי אנית „גרעעקע“ הנז' וקראו לעזרתה בשארית כחם, רב החובל חתר בכל עוז לבא עם האניה אל המקום אשר משם הגיע אליו הקול קורא, וצלחה לו למצוא את שני האנשים המתאבקים עם המות והעלם אל האניה וירפאם ויתן להם מתת כסף והשיבם לנויארק עיר מושבם.


"הלבנון", שנה אחת עשרה, מס' 14, 17 בנובמבר 1874, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

הצלה בלב ים – 1872

חדשות שונות

[…]

– ביום 6 לחדש העבר יצאה אנית קטור אחת מליווערפאל ללכת להוואנא, ועוד לא הרחיקה ללכת ונשברה בלב ים והמלחים במספר 21 איש אמרו להמלט על נפשם באניה אחת קטנה, וגם האניה הזאת עם אנשיה ירדה במצולת ים, אך האחד מצא מפלט לו על עץ אחד משברי האניה אשר נקרה לו, ועליו ישב שלשה ימים ושלשה לילות לחם לא אכל ומים לא שתה. ולהשקיט את הקדחת אשר נשקה בלשונו העביר מפעם לפעם על לשונו חתיכת ברזל אשר היה בידו, וקרירת הברזל כבתה מעט הקדחת, וביום הרביעי מצאה אותו נודד בלב ים אנית קטור אחת אשר הלכה לליסבאן ותעלהו על האניה. ועתה שב לליווערפאל ויספר את קורות האניה השבורה ואת מוצאותיו. (אלל. צייט.).


"הלבנון", שנה תשיעית, מס' 8, 16 באוקטובר 1872, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

המכונה לשחות במים רבים – 1875

בגד השחיה של קפטן בויטון, 1878. המקור: ויקישיתוף

חדשות שונות

[…]

להמכ"ע „פעטערבורעקי וויעדאסאסט“ מודיעים מברלין, אשר נמצא כעת שמה הקאפיטאן בויטיאן הנודע ע"י המצאתו הנפלאה אשר עשה בהמכונה לשחות במים רבים (שוועמונגס אפפאראט) ואשר כבר שחה בעזרתה זה שתי פעמים את רוחב הלא-מאנש, ואחז משם דרכו גם אל פעטערסבורג. מטרת נסיעתו היא להראות את טובת המצאתו וגם לעורר את בעלי הכסף (קאפיטאליסטען) שמה לקחת חלק בהחברה אשר תוסד בקרב בלאנדאן לטובת הדבר הזה. מטרת החברה הזאת תהיה להכין מספר רב מהמכונות של הקאפיטאן בויטאן וליסד בכל המקומות בתבל אשר אניות שמה בתי-אוסף (מאגאזינע) מזה ושמה ישכירו את המכונה הזאת בעד מחיר קטן (פראקאט) לכל אלה אשר יאחזו בים דרכם והמה ישיבו אותם בבואם אל  מחוז חפצם בבית האוסף שמה. עפ"ז יוכל כל אחד אשר יסע ארחות ימים להשיג בעד מחיר מצער מכונה כזאת, אשר תשמר את נפשו מלצלול בתהום רבה. כי בעזרת המכונה הזאת יוכלו לשחות גם אלה, אשר לא למדו מעולם לשחות במים. – מזה נוכל לשער בנפשינו עד כמה גדלה ונכבדה ההמצאה הזאת והתועלת הגדולה אשר תביא בעד כל אלה העוברים אורחות ימים. אמנם מה נשתומם לשמוע כי הדבר הזה לא חדש הוא אתנו וכבר נהיתה כזאת לעולמים. זה כמה אשר הודיע סופר אחד בהמכ"ע „טימעס“ כי המצאת בויטאן לשחות במים רבים באמצעות כלי עור מלא רוח כבר ידועה היתה להיונים (גריכען) הראשונים. כנראה משירי המשורר לוקאפיראן. אח"כ בא בהמכ"ע הזה מכתב כזה: „לשחות במים בעזרת כלי עור מלא רוח (אנגעבלאזענעס שלויך) ידועה היתה בעולם עוד זמן רב קודם העת, אשר הודיע הסופר הקודם, בחרבות העיר נינוה נמצאת תבנית (באסרעליעף) מהמכונה אשר בעזרתה עברו בני ננוה במים. מזה נראה כי בכלי עור מלא רוח קשור על החלצים מסביב באו במים בפרשם כפיהם לשחות. בקצה המכונה הזאת אשר תיגע עד פי האדם מחובר צנור קטן (מונטדשטוק) אשר ע"י ימולא הכלי רוח חדשים לבקרים. אנכי ציירתי את התבנית הזאת בספרי „נטיה הטבעית והשכל“ (אינשטונקט עונד פערנופט) למען הוכיח עד כמה גדל השכל והדעת אצל העמים ממשפחת הקאקאוזי (קאויקזישע ראסע) ואיך ידעו להשתמש בכל דבר לפי צרכם.


הלבנון, שנה שתים עשרה, מס' 8, 29 בספטמבר 1875, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.