שיעורים לסיפון – 24 באוגוסט 1920

ידיעות שונות

[…]

שעורים לספון

המחלקה לספון של ועדת-המים מסדרת בקרוב (תחת הנהלת מומחה) קבוצת מתלמדים לעבור את הקורס הראשון של המלחות המעשית שימשך 4–3 חדשים על אחת הספינות שבעלה יהודי, בים השחור, בקושטא.

המתכוננים יתאספו למועצה ביום הראשון 22 לאוגוסט בשעה 3 אחרי הצהרים בלשכת ועדת המים.

ההוצאות במשך כל זמן הלמוד יחד את הנסיעה תעלינה בסכום של 25 לירה מצרית (דרושה גם תלבשת חמה).


"דאר היום", שנה שניה, מס' 267, 24 באוגוסט 1920, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

חינוך ימי-לאומי נחוץ לנו – 9 באוגוסט 1920

על הַסַּפָּנוּת

(מכתב אל המערכת)

הישוב עומד לפני עבודה פוריה. מפעלים רבים עתידים לצאת אל הפועל אחרי שעובדו התכניות, מפעים אחרים יש להכין ולהכשיר, ביניהם: הפרספקטיבות שלנו על הים.

הארץ הקטנה יון, אשר עוד לא-כבר היתה חסרה כל זכר לצי, רכשה לה לאט-לאט ספינות אנגליות ישנות, ובמשך זמן קצר, ביחוד בעשר השנים האחרונות, הספיקה להעלות את ציה ולתפוס מקום הגון בין ארצות-הים.

גדולים השפעתה וכחה המוסרי של אניה, שעליה מתנוסס הדגל הלאומי. לכח המוסרי המשפיע הזה זקוקים אנו, יושבי המזרח, בקשר עם התפתחות ארצנו ויחסה לחו"ל.

ואולם חוסר הנמל, לכל הפחות „נמל-מקלט“ מפריע בעד ספינות-יהודים, הנכונות לעבור עם דגל לבן-כחול במחסה אנגליה, מהגיע אל חופנו. והמעצור השני: העדר עובדי-ים, מלחים, משיקים ועוד, מיהודי הארץ. איה לקחתם – ומספרם כה קטן ונער יכתבם.

אנו נוגעים כאן בשאלת החנוך של מלחים צעירים, חנוך ימי-לאומי, למען יוכלו להגן בגאון על דגלנו הימי וימלאו את תפקידם בהכרה, ביחוד כשהם מופיעים במימות נכרים. גם המלחות הצעירות צריכות להסתגל אל חיי הים הקשים ולהכשיר את עצמן לכך. ואת ההכשרה ואת החנוך יקבלו בלמדם בספינה מפרשית-קיטורית.

באופן מוחש הנני מציע לפני הנהלתנו, כי תשתדל במקום הנחוץ ובהקדם האפשרי להשיג בשביל א"י אחת הספינות הישנות הבנויות בשנות החמשים, למשל, המפליגות במפרשים ואדים, בעלות מקום לתלמידים, בנות 400 טון בשביל משא. ספינה כזאת יכולה להיות „חי נושא את עצמו“ הודות למחירי המשא הגבוהים.

לאנגליה יש ספינות רבות כאלה, שאינן נחשבות אפילו כריזירבה: הן מוזנחות, אולם מתאימות לנו.

כותב הטורים האלה בלה בעצמו 24 שנים על הים וביניהן 8–9 שנים על ספינת־מפרש. הנני מכבד ומוקיר בעקר את ה„מפרשות“ – אלה אינם מתיראות מפני הים, איזה שיהיה.

אחת הספינות הנ"ל, המתאימה מאד למטרתנו ואשר תושג בנקל, צריכים לרכוש.

מתוך התנועה בחופינו – נחקור ונלמד אותם. בקיץ נפליג לחו"ל ובחורף יקבלו הצעירים באותה הספינה, כשתעמוד בנמל חיפה, הכנה עיונית למדרגת רב־חובל ומכונן.

הארץ תתיחס בהכרת טובה לנסיון הזה. ספינת למוד תהיה אחד היסודות של בניננו הכללי.

קפטן ימי ז. פינקפורט


"הארץ", שנה שניה, מס' 334, 9 באוגוסט 1920, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

התפרסם גם ב"דאר היום", שנה שניה, מס' 256, 11 באוגוסט 1920, עמ' 4; וב"המזרחי", שנה שנייה, מס' 35, 9 בספטמבר 1920, עמ' 4.

בדבר חברת אסדות וספנות חופית א"י – 1 ו-3 ביוני 1920

על ועדת המים

באספה שהיתה במוצ"ש ב„בית העם“ נתחלקו בין הנאספים פרוספקטים ונמכרו מניות של „חברת-אסדות וספינות וכו'“. המרצה הבטיח שהחברה מיוסדה על בסיס מסחרי על פי הדוגמה של חברות דומות לה באנגליה (המניות הן של לירה אחת בכדי שהשדרות הרחבות של העם יוכלו להשתתף בה) ושבשביל זה כל הקונה מניה יוכל להיות בטוח שלא יפסיד את כספו, כי אם עוד יקבל ריוח הגון וכו'.

כותב הטורים האלה, ששב זה עתה מאירופה, הוא קצת בקי ביסוד חברות של מניות ויש לו להעיר, שבפרוספקט שהפיצה חברת אסדות וכו' חסר דבר אחד קטן, שמבלעדיו אי אפשר באירופה ליסד חברה מסחרית ולמכור מניות, והוא: שמות האנשים שמיסדים את החברה. אם אומרים לקבץ „מהשדרות הרחבות“, שבארצנו אינן כל כך רחבות, מעשרת אלפים עד עשרים אלף לירה, ומבטיחים שאין דורשים נדבות או תרומות כי אם מיסדים חברה מסחרית, שכל המשתתף בה יוכל להיות בטוח שלא יפסיד, אז מחויבים להגיד, מי ומי המיסדים, לידי מי ימסרו אלה עשרות האלפים לירות ומי הם האחראים על החברה ועל הכסף הנאסף. אין בדעתי כלל להטיל חשד בכשרים, ובפרט אחרי שאני באמת אינני מכיר אף אחד מהם. הם בודאי אנשים ישרים, ויש לחשוב שיש ביניהם גם אחדים שיודעים את המקצוע. אולם אם כך הדבר, ואם באמת משתתפים בחברה גם מוסדות צבוריים, מדוע אינם מכנים בשם לא את המיסדים ולא את המוסדות הצבוריים? הלא המיסדים לקחו להם לדוגמה חברות מהמין הזה באנגליה. האם חושבים הם לאפשר, שבאנגליה יפיצו פרוספקטים וימכרו מניות מבלי להודיע מי הם המיסדים והאחראים?

יכולים להשיב לי: אם אתה מקטני אמנה אין איש מכריח אותך להשתתף בחברתנו; מה לך ולנו? ואולם התשובה הזאת לפי דעתי אינה מספיקה. המרצה הראה בנאומו היפה, כי שאלת המים היא באמת שאלה נכבדה מאד בשביל עתידנו הכלכלי בארץ. ומשום כך יש לקהל הזכות לשאול, מי הם האנשים שקבלו על עצמם לפתור אותה על דעתם ואם יכולים להיות בטוחים שלא יקלקלו יותר מאשר תקנו. יגידו נא המיסדים הנכבדים מי הם, ואז אפשר שימצאו תומכים גם בחוגים של אלה העומדים עוד מנגד מפני שאינם רגילים ללכת בעינים עצומת אחרי כל מי, שאולי רק כונתו טובה.

י. אסתרמן


מכתבים אל המערכת

[…]

ב. ועדת המים

בגליון רע"ז של „הארץ“ שואל מר י. אסתרין מדוע לא נדפסו בפרוספקט, שהפיצו באספה שנקראה בבית העם ע"י ועדת המים, שמות המיסדים של „החברה לאסדות וספנות חופית א"י“.

השאלה נכונה וכונתה בלי ספק טובה, אלא טועה מר אסתרמן בחשבו, שהמודעות הקטנות שראה באספה הנ"ל הן הן הפרוספקטים של החברה. המודעות האלה נדפסו עוד לפני שני חדשים, בטרם נתאשרה החברה מטעם הממשלה, ותעודתה היתה לשמש בתור מכתב לאנשים יחידים. מובן, כי פעם בפעם היו המיסדים חותמים עליהם.

עכשו שהחברה קבלה את האשור הרשמי עם חתימת המנהל הראשי של השטח הנכבש – הריהי מדפיסה את התקנות שלה, פרוספקטים מפורטים ומניות. על כל ספר-תקנות ועל כל פרוספקט ועל המניה יבוא בפירוש שמות המיסדים:

הקפטן הימי ז. פרנקפורט,
המהנדס ש. סלושץ
מנהל הדפוס – אשור,
מנהל המשביר ירקוני,
ומזכיר ועדת המים המהנדס ד"ר מ. גורביץ,

המוסדות הצבוריים, המתענינים ותומכים בחברה הנ"ל, הם מוסדות הפועלים. גם ועד הצירים מתיחס לחברה בהתענינות רבה.

מיסדי החברה שתקו כל הזמן. מפעלים שמרעישים עליהם לפני התגשמותם נשארים ברובם על עמודי העתונים. הלואי שילכו גם אחרים בדרך מיסדי החברה הנ"ל.

בשם ועדת המים בא"י

גורביץ


"הארץ", שנה שניה, מס' 277, 1 ביוני 1920, עמ' 2; מס' 279, 3 ביוני 1920, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ארץ ישראל הימית – 1 ביוני 1920

ירושלם יום־יום

[…]

ארץ ישראל הימית. – קהל גדול בא לבית העם במוצ"ש זה לשמוע את ההרצאה ע"ד ארץ-ישראל המית, שסודרה ע"י ועדת המים. הדר' סלושץ פתח ואחריו הרצה המהנדס דר' גוריביץ. המרצה תאר עד כמה היה עם ישראל קשור תמיד למסחר הימי: עכשיו, בתקופה ההסתורית, אסור לנו להזניח את המקצוע הזה שעתיד גדול נשקף לנו ממנו.

הדר' סלושץ, שדבר אחריו, האיר את הדבר מצדדים שונים. גבולי ארץ ישראל צרים ומוגבלים מאד. לצערנו מתרחשים כעת מאורעות לא משמחים, ומי יודע עד היכן יגבילו את א"י. מצד הים אפשר לנו לעשות הרבה וצריך לשכלל את הספנות היהודית.

המסחר של ים-התכון כשהוא לעצמו הנהו ממדרגה ראשונה. הממשלות הגדולות משתדלות לחזק את קשרי מסחרן עם ארם-נהרים וערב ע"י חופים ים-התכון, ואיך זה לא נתעורר אנו שארצנו כ"כ קטנה?

דברי המרצים קלעו אל המטרה, ומניות רבות נמכרו בין הנאספים.


"דאר היום", שנה שניה, מס' 196, 1 ביוני 1920, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

דו"ח פעולות ועדת המים – 5 במאי 1920

מ. ס–קי

„וַעֲדַת הַמָּיִם“

יש ועדה כזאת בא"י, והיא קימת יותר משנה ועובדת, כנראה, את עבודתה במסירות רבה. ותמוה הדבר: זו, כמדומני, הפעם הראשונה שעתונותנו אינה מרבה לדבר על מעשה ההולך ונעשה. לי, לכהפ"ח, לא נזדמן לקרוא בעתונינו על הנושא הזה.

לפני ימים מספר נזדמן לי לקרוא דו"ח על פעולות הועדה הנזכרת במשך שנת קיומה. ושוב תמה הייתי: הדוה"ח הגיעני בכתב-יד. מדוע לא בדפוס? האמנם גם בימינו אלה, בימי המבול של דברים נדפסים, לא נמצאו אמצעים להדפסת דו"ח זה?

ויותר מזה התפלאתי על דבר אחר: הועדה לא יצרה אמנם גדולות ונצורות, אבל אין ספק בדבר, כי לפי כחותיה ולפי משך זמן-קיומה עשתה הרבה מאד. האמנם יש עוד מקום בקרבנו לעבודה צנועה ושקטה בלי פרסום קולני?

מתוך הדוה"ח הנזכר אנו למדים: כי שלשה אנשים שמו להם למטרה ליצור בתוך הקהל העברי בארץ ובחו"ל התענינות בעבודת-המים בארץ, ואת מטרתם העקרית הזאת השיגו. השיגו, למרות מה שהתחילו את עבודתם בלי כל אמצעים, בלי סיוע מוסרי מצד הצבור ובלי סיוע כספי מצד המוסדות. רק עם התפתחות עבודתם השיגו עזרה מקפא"י – תחלה מאתים גרש לחודש ולסוף אלף – ומועד-הצירים, אחרי שהשתררה בו הנטיה המעשית, אלף וארבע מאות גרש לחודש.

הדוה"ח מוכיח, כי ההתענינות בעבודת המים נוצרה גם בארץ וגם בחו"ל ויש מקום לחשוב, כי מתוך ההתענינות יבואו גם לידי מעשים.

על אילו מעשים ואילו התחלות, מהם קלים ומהם חשובים, כבר יכול הדוה"ח להראות עכשו.

א. עפ"י השפעתה וסיועה של ועדת-המים התחילו מצדדים שונים להתעסק במקצוע הכלכלי החשוב – בדיוג. אמנם, לע"ע לא הצליחו רוב ההתחלות, לא הצליחו – ראשית מפני שמקצוע זה כלו בידי אחרים והתחרותם קשה; שנית מפני חוסר מומחים ואנשים מסוגלים; שלישית מפני חוסר אמצעים כספיים ועזרה טכנית הגונה. כל האנשים הפרטים שהתחילו במקצוע החדש הזה כשלו ולא החזיקו מעמד. כשל גם הקואופרטיב של הגרים ביפו, למרות היותם מומחים, מפני מחסור גמור בכספים ובאמצעים טכניים. הצליח הקואופרטיב בטבריה, שנוסד ע"י „הפועל הצעיר“. ותקוה להצלחה נותן הקואפרטיב החדש שנוסד ע"י החילים המשוחררים האמריקאים. בכדי לבסס את המקצוע הזה באה ועדת המים בדברים עם הדיגים בסלוניק, ויש תקוה כי קבוצה של דיגים סלוניקאים יבואו עם סירותיהם ומכשיריהם, ואז יתחדשו ויתחזקו כחות המקצוע החשוב הזה.

ב. עפ"י השפעתה והשתדלותה אסרה הממשלה להשתמש בדיוג בדינמיט, שהיה גורם להשמדת הדגים. וכן בטלה את המנהג להחכיר את מס הדיגים לאנשים פרטיים, שהיו מנצלים את הדיגים ואת הקהל, וגבית המס נשארה בידי „החוב הצבורי“ עצמו.

ג. ועדת המים הקדישה תשומת לב רבה ומרץ לעורר את התענינות הקהל במקצוע הספנות והצליחה הרבה. אמנם לע"ע התגשמה ההתחלה הגדולה הזאת רק במעשה פעוט ועלוב אחד של סירת המוטור אשר לחברת „החלוץ“, אבל הולכות ומתכוננות התחלות גדולות ומעשיות והן עומדות על דרך ההתגשמות:

האחת, „חברת הספנות בא"י“, ששמה לה למטרה: ליצור קשר של אניות עבריות בין הארץ ובין חופי אנגליה, וכל יתר חופי אירופה ואסיה, שהקרן היסודית שלה צריכה להיות רבע מיליון פונט, נמצאת בידי אנשים רצינים ומעשיים וסוחרים מומחים. השניה, חברת האניות שנוסדה בלונדון בעזרת ציונים ידועים ושכבר נחתמו אצלה סכום של 75000 פונט. שתי ההתחלות הללו תתאחדנה, כנראה, והשלישית, חברה יותר מצומצמת שנוסדה בארץ עם קרן יסודית של 15000 פונט, (החלק השלישי כבר נחתם), ושמטרתה ליצור סדור ספינות בין א"י והחופים הקרובים וכן יצירת שרות של סירות-מוטור בתוך החופים עצמם.

לכל המעשים הללו נתן דחיפה מעשית רבה הקפיטן פ., שעבד הרבה בים השחור והתישב עכשיו בארץ.

ד. במחשבתה של ועדת המים עלתה גם עבודה מדעית-מקצועית: ליסד חות-ים ובתוכה תחנה אוקינוגרפית לחקירת ים התיכון.

הברון הסכים לתת למטרה זו את בניני תנתורה. הד"ר רופין בא בדברים עם המומחה ד"ר שטיניץ, וזה הציעה הצעה להגשמת הדבר. גם עד המשרד בין-הלאומי, העוסק בחקירת ים התיכון, הגיעה שמועת „ועדת המים“ וראש המשרד, נסיך מונקו, האוקינוגרף הידוע, הביע את שמחתו לראות גם את ארץ-ישראל משתתפת בעבודתם. בעזרת המשרד הציוני בלונדון באה ועדת המים בקשר דברים עם המשרד בין-הלאומי בקופנהגן. מענין מאד יחס „משרד-הדיוג“ בושינגטון אל ועדת-המים. מלבד כל ההודעות וההרצאות התכופות ששלח לה, הודיע באמצעות ההנהלה הציונית באמריקה, כי הוא „מוכן להמציא חנם את כל האינסטרוקטורים ואת כל החמרים הדרושים להחיות מימי ארץ ישראל“.

ה. בעזרת קפא"י השיגה ועדת-המים בזמן האחרון 16 עתונים מקצועיים באנגלית וצרפתית, שיכולים להעשיר את ידיעות כל המתענינים בשאלה זו. כן אומרת ועדת המים להוציא מאסף או גם הוצאה עתית עצמית במקצוע המים וכבר השיגה חומר ספרותי רב. היא החליטה לסדר אוסף של פרי-הים ובמקצוע הזה הבטיח את עזרתו הקבועה י. אהרני. היא חושבת גם על יצירת „התחרות מימית“ בשחיה, בשיוט וכו'.

אין שום ספק בדבר. אנו עומדים לפני התחלה מענינת, גדולת הערך ורבת החשיבות הכלכלית והישובית. ואם עד עתה היתה ועדת המים כמעט בודדה בעבודתה, חובה עלינו שמעכשיו תשיג עזרה וסיוע רחב מכל צד. ואם התחלתה מצער, אחריתה תשגה. תשועת ישראל ותשועת הארץ עתידה לצאת לא מתוך „משרדים“, כי אם מתוך העם.


"הארץ", שנה שניה, מס' 234, 5 במאי 1920, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

כפר ימי עברי – 3 בספטמבר 1919

כפר ימי עברי

התנועה לישוב ימי עברי, שהחלה בא"י כשנתיים לפני המלחמה ושמאורעות העולם הפסיקוה פתאם, מראה סמנים של תחיה. – נוסדה פה „ועדת המים“, נתכוננה חברה עברית לאניות-קטור בים כנרת, וחברת־ספינות בשם „זבולון“, שמטרתה להריץ אניות בין רוסיה, א"י וכל המזרח הקרוב. לפני ימים אחדים עמדה סירת-קיטור עברית להפליג מיפו לאלכסנדריה, ומלחיה ברובם עברים. ביפו בנו סירת הצלה לזכרה של ילדה שנטבעה בים.

הנה כי כן לא יהא אפשר להגיד להבא כי התושבים העברים של ערי-החוף שלנו (יפו, חיפה, טבריה) אינם מתענינים כלל ועיקר בכל הנוגע לים, ויכולים אנו לנבא מראש כי קרוב היום שגם לנו יהיו דיגים, ספנים, רבי־חובלים ושגם אנו נרדה בעולם כאר העמים החיים.

הצעד הממשי הראשון לחיים עתידים אלה עשתה ועדת-המים, בשלחה לדיגיה היהודים של סלוניקו (מספרם ששת אלפים) מכתב בו אומרת היא בין שאר דברים:

„יש לנו הבטחה רשמית מועד המושב ראשון-לציון לתת לדיגי סלוניקו קרקע בקרבת הים, ליד יבנה, בשביל שייסדו בה כפר ימי עברי. יש לנו כבר הסכומים הנחוצים לבנין בתים להמתישבים הראשונים. יזדרזו-נא איפוא הדיגים לבא לארצנו ויודיעו-נא לנו אם יוכלו חלוצי-הים אלה לקנות חצי-תריסר סירות מפרשים לדיגות, שאת מחירן נשלם ברצון“.

רוח ים נודף ממכתב קטן זה ימי אילת ועציון-גבר מבריקים לעינינו שנית.


"דאר היום", שנה א', גליון כ"ג (23), 3 בספטמבר 1919, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

עבודת המים ותורתם בארץ ישראל – 2 ביולי 1919

עבודת המים ותורתם בארץ ישׂראל.

הגלות הארוכה הרחיקה אותנו לא רק מעל עבודת אדמה, כי אם גם מעל עבודת המים, וגדולה היתה ההתרחקות האחרונה מן הראשונה, עד כי אף בשובנו לארצנו ונתקרבנו שוב לעבודת אדמתה, נשארנו רחוקים מן המים כמקדם. במשך ארבעים השנים האחרונות העמדנו בארץ ישראל אכרים וכורמים חרוצים, פועלים חקלאים מומחים, אבל אף לא מלח אחד, אף לא דייג אחד… ידענו את ערכם של „מים חיים“, אבל  לא עמדנו על ערכם של חיי מים. רק עתה, עם האפשריות הגדולה של יצירת ארץ ישראל עברית, עלתה על הפרק גם שאלה חשובה זו של עבודת המים, ולאשרנו עלתה בעתה, עוד טרם החלו אחרים לטפל בה. וכשם ש„חלוצי הישוב“ מצאו לפניהם לפני ארבעים שנה שדה-בור רחב ידים לעבודתם הפוריה, בלי דחוק רגלי אחרים, כן ימצאו עתה „חלוצי המים“ לפניהם „ים-בור“ לעבודתם, שאחרים גם לא החלו כמעט לעבוד בו.

כבר הודענו באחד הגליונות הקודמים של „המזרחי“ בדבר „אגודת המים“ שנוסדה בארץ ישראל. אגודה זו, שבראשה עומדים האינזינר ד"ר הורוויץ, האינזינר קאטינקה וד"ר סלושץ, הוציאה לאור חוברת עברית מיוחדת, שבה היא מבארת את מצב ציד הדגים בארץ ומתוה את תכנית העבודה של האגודה. בחופי הים נמצאים דגים רבים ובאביב נוסעים על יד החופים המוני סארדינים, ובכ"ז מרגישים בערי הארץ מחסור בדגים חיים, ודגים מלוחים ומעושנים מביאים מחו"ל ומשלמים בעדם מחירים גבוהים…

כדי לסדר כהוגן את ציד הדגים צריכים ליסד:

א) מחלקה טכנית ליסוד כל המוסדות הדרושים לתעשית הדגים: מליחה, עשון, כבשת ועוד.

ב) מחלקה ביולוגית לחקירת מיני הדגים וסדרי חייהם.

ג) מחלקה מסחרית להמציא את החמרים הדרושים לתעשיה זו ולמצוא שוקים בפנים הארץ וחוצה לה למכירת הסחורה.

ד) מחלקה תיאורית להפיץ את מדע הים ע"י הוצאת ספרים מיוחדים ועוד.

ככל הדברים האלה אומרת „אגודת המים“ להתעסק. אך קודם כל החלה, כאשר כבר הודענו, לסדר קבוצות של דייגים עברים במקומות שונים שבארץ, על חופי ים התיכון וים כנרת.

את המרכז של עבודת מים זו חושבים ליסד בטנטורה, היא דור העתיקה. בכפר זה, העומד על שפת הים בין חיפה וקסריה, יש להברון רוטשילד חלקת אדמה וגם הבנינים הגדולים, שבהם נמצא לפנים בית החרושת למעשה זכוכית, ושם תוסד כעין מושבה של דייגים. בראש מושבה זו יעמוד חבר מלומדים, שאליו יכנסו מנהל, ביולוג, מורה למדע הים וציד הדגים, מומחה לבנין סירות ותקונן ואגרונום. אפשר יהיה לפתח שם גם את המלחות העברית. ליסוד מושבה חקלאית-דייגית זו יש צורך בסכום של 15.000 לש"ט.

בענין זה יצאה באשכנז חוברת חשובה מאת הביולוג הידוע ד"ר וואלטר שטייניץ. המלומד הזה מציע ליסד באחד החופים בארץ ישראל תחנה זואולוגית ימית, שיהיה לה ערך מדעי ומעשי גדול. המחבר מראה, כי כל התחנות הזואולוגיות לים התיכון נמצאות בחופים המערביים של הים הזה, ואף תחנה אחת איננה עוד בחופו המזרחי. וליסוד תחנה זו בארץ ישראל יש גם ערך מיוחד. הן החי שבים האדום שונה לגמרי מן החי שבים התיכון. בנין התעלה הסועצית נתן את האפשרות לערבוב מיני החיים שבשני הימים האלה, והחקירה במקצוע זה בתחנה הזואולוגית בארץ ישראל יכולה להביא לידי תוצאות חשובות מאד.

כה עומדים אנו בארץ ישראל לפני עבודה חדשה ותורה חדשה בעולמנו העברי, היא עבודת המים ותורתם, המביאות אתם חיים חדשים וענפי מדע חדשים, חיי הים ומדע החיים של הים… ובעבודה זו וחיים אלה כר נרחב נפתח לאחינו הצעירים להראות את אומץ לבבם ואון שריריהם ולהיות „חלוצים“ אמתים, העוברים באמת לפני העם, „חלוצי הים“.

עם.


"המזרחי", מס' 28, 2 ביולי 1919, עמ' 4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

עבודת המים בארץ – 31 באוגוסט 1919

עֲבוֹדַת הַמַּיִם בָּאָרֶץ

ועדת המים מורכבה משלשת מיסדיה: המהנדס ד"ר . גורביץ, הד"ר ש. סלושץ והמהנדס ב. קטינקא. הועדה לא נצאה לנחוץ ליסד אגודה ומסתפקת בצרוף באי-כח המשרד החקלאי הא"י, הקפא"י ועוד. עבודת הסדור והתעמולה נעשו על חשבון קפת הפועלים.

לדאבוננו נתפרסמו בעתונים שונים ידיעות בלתי נכונות על אודות הועדה ופעולותיה. אין אנו אחראים בעדן. מטרתנו המכסימלית – עבודת-ים עברית על בסיס קואופירטיבי, מטרתנו המינימלית – עבודה עברית. סדור קבוצות עבודה של דיוג עדין לא יצא לפועל, כי עד כריתת ברית השלום, לכל הפחות, לא יוכלו הפועלים לקבל מאת חבריהם את ההלואות הדרושות. קבוצת-דיגים אחת בכל זאת עומדת להסתדר בעזרתנו על חשבון עצמה.

לעומת זה, החלה כבר האיניציאטיבה הפרטית ובעלת-ההון בסדור הדיוג וכבר מתחילים בעבודה בחדש אלול. הודות לעזרתנו ולהשפעתנו, תהיה עקר העבודה – עברית.

אנו מקוים כי עם התחלת העבודה ירד מחיר הדגה בפרט וצרכי האכל בכלל.

הועדה באה עוד בחורף שעבר בקשר-מכתבים עם דיגי סלוניקי ומחכה לעלית החלוץ הראשון במכשיריו (סירות ורשתות וכו'). הסלוניקאים האלה, לפי החוזה, יעסקו גם בסדור הקבוצות.

הועדה עומדת בקשר עם משרדי הדיוג של ממשלות שונות ומקבלת מהן ידיעות ומספרים. המשרד הלונדוני מבטיח עזרה סדורית.

חברות הדיוג תעזורנה לועדה בסדור הקוליקציה.

עד עתה היו לחברת-יהודים 2 ספינות מוטוריות על הכנרת.

כעת נבנית בחיפה ספינת-מוטור בעזרת ועדתנו ובהשפעתה. הספינה תפליג בין החפים של ארצנו שבין יפו ובירות (100  טון, 50 נוסעים, 2 סירות, 50 חגורות הצלה, מאור אלקטרי, מקומות לשנה ועוד).

כבר החלו ההכנות בדבר העמדת שתי ספינות אחרות, ותהיה גם שרות עד מצרים. העבודה היא ברובה עברית.

הועדה עוסקת גם בעבודות אחרות (בנית סירות ע"י עבודה עברית, סדור ספנים בחוף  ועוד).

הועדה מקבלת 6 עתונים מקצועיים (דיוג ומלחות) מאנגליה.

מהספרים שאנו מקבלים מהמשרדים הממשלתיים והפרטיים הנחנו יסוד לספרות-ים, יש כבר עד 200 הרצאות, חוברות וספרים.

הועדה פנתה לארצות הגולה בדבר סדור חלוץ-הים בהקבלה לחלוץ החקלאי. לשם חנוך דיגים, ספנים ויורדי-ים אחרים מכל המינים ומבני הארץ עובדת הועדה מראשית הוסדה ביסוד חות-הים, ועל ידה משק חקלאי עוזר, ששם תתרכזנה כל העבודות החנוניות, הטכניות, המסחריות, הספורטיביות והמדעיות של ימינו.

הועדה קבלה, כידוע, מאת הברון ג'מס-די-רוטשילד את טנטורה באדמתה ובבניניה הגדולים לשם יסוד חות-הים הלאומית לפי תכניתנו.

הברון הבטיח להשתתף גם בכל התקציבים, בתנאי שגם אחרים ישתתפו בהם. בנוכחות באי-כח משרד א"י והקפא"י הבטיח בא-כח יק"א להשתדל לפני המשרד העליון בפריז, כי ייבשו על חשבונם את הבצה ויתקנו את הבתים לפי תכניתנו (של חות-הים).

אז הבטיחו גם באי-כח אלה להשתתף גם הם ביסוד החוה.

עסקן ציוני, בא-כח חברות מסחר ותעשיה, החפץ בעלום שמו, הבטיח לועדה ספינה לשם למוד ספנים ומלחים.

האדון מ. שלזינגר הבטיח לנו את כל האנונטר הדרוש למשק החקלאי העוזר של החוה.

האדון שמעון לוין הבטיח מכונות לנגרות הדרושות לבנין סירות בחוה. השגנו עוד הבטחות שונות, שלא הגיע עדין הזמן לפרסם עליהן (סירות, כלי מטבח, קולקציה ועוד).

אולם בסדור החוה עדין חסר הרבה.

חות־הים הלאומית בטנטורה תהיה המקלט הבטוח להתפתחות יהודי הים.

כתובת הועדה היא:

Jaffa. Palestine Waters Commission, Ing. Dr. M. Gourewitz

המזכיר מ. גורביץ

ד"ר ש. סלושץ


"הארץ", שנה ראשונה, מס' 63, 31 באוגוסט 1919, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

"אגודת המים" ביפו – 2 ביולי 1919

עבודת המים ותורתם בארץ ישׂראל.

הגלות הארוכה הרחיקה אותנו לא רק מעל עבודת אדמה, כי אם גם מעל עבודת המים, וגדולה היתה ההתרחקות האחרונה מן הראשונה, עד כי אף בשובנו לארצנו ונתקרבנו שוב לעבודת אדמתה, נשארנו רחוקים מן המים כמקדם. במשך ארבעים השנים האחרונות העמדנו בארץ ישראל אכרים וכורמים חרוצים, פועלים חקלאים מומחים, אבל אף לא מלח אחד, אף לא דייג אחד… ידענו את ערכם של „מים חיים“, אבל  לא עמדנו על ערכם של חיי מים. רק עתה, עם האפשריות הגדולה של יצירת ארץ ישראל עברית, עלתה על הפרק גם שאלה חשובה זו של עבודת המים, ולאשרנו עלתה בעתה, עוד טרם החלו אחרים לטפל בה. וכשם ש„חלוצי הישוב“ מצאו לפניהם לפני ארבעים שנה שדה-בור רחב ידים לעבודתם הפוריה, בלי דחוק רגלי אחרים, כן ימצאו עתה „חלוצי המים“ לפניהם „ים-בור“ לעבודתם, שאחרים גם לא החלו כמעט לעבוד בו.

מימין לשמאל: נחום סלושץ , ברוך קטינקא, מאיר גורביץ'. מקור: ויקישיתוף.

כבר הודענו באחד הגליונות הקודמים של „המזרחי“ בדבר „אגודת המים“ שנוסדה בארץ ישראל. אגודה זו, שבראשה עומדים האינזינר ד"ר הורוויץ, האינזינר קאטינקה וד"ר סלושץ, הוציאה לאור חוברת עברית מיוחדת, שבה היא מבארת את מצב ציד הדגים בארץ ומתוה את תכנית העבודה של האגודה. בחופי הים נמצאים דגים רבים ובאביב נוסעים על יד החופים המוני סארדינים, ובכ"ז מרגישים בערי הארץ מחסור בדגים חיים, ודגים מלוחים ומעושנים מביאים מחו"ל ומשלמים בעדם מחירים גבוהים…

כדי לסדר כהוגן את ציד הדגים צריכים ליסד:

א) מחלקה טכנית ליסוד כל המוסדות הדרושים לתעשית הדגים: מליחה, עשון, כבשת ועוד.
ב) מחלקה ביולוגית לחקירת מיני הדגים וסדרי חייהם.
ג) מחלקה מסחרית להמציא את החמרים הדרושים לתעשיה זו ולמצוא שוקים בפנים הארץ וחוצה לה למכירת הסחורה.
ד) מחלקה תיאורית להפיץ את מדע הים ע"י הוצאת ספרים מיוחדים ועוד.

ככל הדברים האלה אומרת „אגודת המים“ להתעסק. אך קודם כל החלה, כאשר כבר הודענו, לסדר קבוצות של דייגים עברים במקומות שונים שבארץ, על חופי ים התיכון וים כנרת.

את המרכז של עבודת מים זו חושבים ליסד בטנטורה, היא דור העתיקה. בכפר זה, העומד על שפת הים בין חיפה וקסריה, יש להברון רוטשילד חלקת אדמה וגם הבנינים הגדולים, שבהם נמצא לפנים בית החרושת למעשה זכוכית, ושם תוסד כעין מושבה של דייגים. בראש מושבה זו יעמוד חבר מלומדים, שאליו יכנסו מנהל, ביולוג, מורה למדע הים וציד הדגים, מומחה לבנין סירות ותקונן ואגרונום. אפשר יהיה לפתח שם גם את המלחות העברית. ליסוד מושבה חקלאית-דייגית זו יש צורך בסכום של 15.000 לש"ט.

בענין זה יצאה באשכנז חוברת חשובה מאת הביולוג הידוע ד"ר וואלטר שטייניץ. המלומד הזה מציע ליסד באחד החופים בארץ ישראל תחנה זואולוגית ימית, שיהיה לה ערך מדעי ומעשי גדול. המחבר מראה, כי כל התחנות הזואולוגיות לים התיכון נמצאות בחופים המערביים של הים הזה, ואף תחנה אחת איננה עוד בחופו המזרחי. וליסוד תחנה זו בארץ ישראל יש גם ערך מיוחד. הן החי שבים האדום שונה לגמרי מן החי שבים התיכון. בנין התעלה הסועצית נתן את האפשרות לערבוב מיני החיים שבשני הימים האלה, והחקירה במקצוע זה בתחנה הזואולוגית בארץ ישראל יכולה להביא לידי תוצאות חשובות מאד.

כה עומדים אנו בארץ ישראל לפני עבודה חדשה ותורה חדשה בעולמנו העברי, היא עבודת המים ותורתם, המביאות אתם חיים חדשים וענפי מדע חדשים, חיי הים ומדע החיים של הים… ובעבודה זו וחיים אלה כר נרחב נפתח לאחינו הצעירים להראות את אומץ לבבם ואון שריריהם ולהיות „חלוצים“ אמתים, העוברים באמת לפני העם, „חלוצי הים“.

ע–ם.


"המזרחי", מס' 28, 2 ביולי 1919, עמ' 4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

חלוצי המים – 11 ביוני 1919

בארץ ישראל.

„חלוצי המים“.

האפשרות להתפתחות חיים חפשים מביאה לידי יסוד אגודות חדשות למטרות שונות. בעת האחרונה נוסדה „אגודת המים“ במטרה לנצל את הימים והנהרות והנחלים שבארץ לטובת הצבור. האגודה אומרת ליסד בית ספר למלחים, לפתח צידת הדגים, לסדר קבוצות של דייגים ומלחים ועוד. הדבר האחרון הזה כבר עלה בידי האגודה באיזו מדה. על יד אשדות הירקון נוסדה קבוצה של ששה דייגים עברים, שמוכרת את דגיה בשוק תל־אביב. לקבוצה זו נתן שלטון הצבא האיטלקי את בניניו שהיו לו בתל אביב. קבוצה שניה בת חמשה דייגים נוסדה בכפר טירה על יד חיפה. בטבריה יש קבוצה בת ט"ו דייגים. בכנרת נוסדה קבוצת דייגים בת י"ב איש. דייגים בודדים ישנם כבר בחפצי-בה על יד חדרה ועוד מקומות שונים. וביפו נוסדה קבוצת מלחים עברים בת עשרה חברים. הברון רוטשילד הצעיר נתן ל„אגודת המים“ שטח אדמה ובתים בטאנטורה בעד קבוצת דייגים שתתישב במקום הזה. ראש האגודה, האינזינר הורוויץ, פנה בקו"ק אל היהודים לשים לב אל מקצעות עבודה אלה ולהקים מתוכם „חלוצי המים“.


"המזרחי", מס' 25, 11 ביוני 1919, עמ' 7. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.