חבורי אניות בין אמריקה ובין א"י – 31 בינואר 1921

חבורי־אניות בין אמריקה ובין ארץ ישראל

לא. ק. ב. מודיעים מניו-יורק מיום 3 לינואר, כי אנית־הקיטור „קדימה“ שנעשתה ע"י „חברת א"י למסחר ולמסע באניות“ בעיר הזאת, תפליג מניו־יורק לארץ ישראל ביום 25 לינואר (ט"ז שבט). על „קדימה“ יתנוסס הדגל העברי והיא תביא צרכי אוכל וחמרים לתושבי א"י.


"הארץ", שנה שלישית, מס' 477, 31 בינואר 1921, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

סירות מוטור בשביל הפועלים היהודים בא"י – 30 באוקטובר 1921

סירות מוטור בשביל הפועלים היהודים בא"י.

ניו-יורק (למ"י). בהסכם להחלטת הועד המרכזי של „פועלי-ציון“ – לקנות סירות-מוטור בשביל א"י – קנתה הועדה הא"י של „פועלי-ציון“ בימים האלה את סירת-המוטור הראשונה, שתשלח לחברת-האניות של הפועלים „החלוץ“ בא"י. הסירה הזאת יכולה להוביל כחמשים נוסעים וכעשר טונות סחורה.

הסירות נקנות בעד הון-המניות של „החלוץ“. עם זה נסתדרה החברה מחדש והכשירה את התנאים, כי סירות יהודיות תוכלנה לשוט בערי החוף של א"י וסוריה ולקבל לתוכן את החלוצים ואת החבילות של האניות, המגיעות אל הנמלים.

הועד הא"י מקוה לקנות בקרוב עוד סירות אחדות בשביל הפועלים היהודים בא"י.


"הצפירה", שנה שישים, מס' 228, 30 באוקטובר 1921, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אנית הקיטור העברית „אדית“ – 27 באוקטובר 1921

חיפה

(מאת כתבנו המיוחד)
י"ד תשרי תרפ"ב

אניה עברית

בחוף חיפה עוגנת זה ימים אחדים האניה „אדית“, שהאחים כהן מאנגליה קנוה בתור נסיון לעבודה בין חופי ארץ־ישראל ובין סוריה. אם הנסיון יצליח מוכנים בעליה לרכוש להם עוד אניות. אניה זו, המכילה מאתים טון, הביאה אתה מאנגליה פחמים שחלק מהם הוריד בעל האניה בנמל־סעיד לצורך האניה. לסוכן בחיפה נמנה מר שלמה בוזגלו. חושבים שאניה זו תקל את העברת פרי הארץ – יין, שקדים ותפוחי־זהב – מארץ־ישראל למצרים והצרכנים באו אתה כבר במגע ומשא על אדות זה.

* * *

עלון חדשי

[…]

בחופים

אנית־הקיטור „אדית“ של חברת האניות בפלשתינה הגיעה ליפו למען התחיל במסחר בין החופים. האניה הזאת יש לה כמות מטען של 200 טונים.


"דאר היום", שנה רביעית, מס' 10, 27 באוקטובר 1921, עמ' 2 ו-3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

חברת אסדות וספנות: "שנוררות" או חלוציות? – 28 בינואר ו-6 בפברואר 1921

מיומני

ב

[…]

ו) בעלי החלוקה של הישוב הישן וחברי הקאופרטיב של הישוב החדש

בעלי החלוקה של הישוב הישן, זה ה„אלימנט הרקוב“ היו מתנהגים בערך ככה: היו שולחים שדרי"ם לכל קצוי תבל, מאספים פרוטות ומחזיקים מוסדות משלהם כגון ישיבות, בתי יתומים, וכדומה.

חוץ מהילדים היתומים ובחורי הישיבות היו מתקיימים על יד המוסדות האלה גם ממונים, גבאים ומנהלים ועוד. חיי המותרות של ה„אלימנטים“ האלה ידועים גם לנו, בני הישוב החדש. האנשים האלה לא היו מלובשים בגדי-מלכות, לא נסעו באוטומובילים ולא התאכסנו במלונים הגדולים. כל חפצם בטת התבטא בקנית עוד שטריימל אחד לשבת. מחיי המותרות של בחורי הישיבות הלא אין מה לדבר כלל. ואז באנו אנחנו בני „היישוב החדש“ והתחלנו ללחם בכל אלה ה„פרזיטים“ וגזרנו כליה עליהם, וכמעט שהנצחון היה על צדנו. ועתה נראה נא ונתבונן למה ש„יצרנו“ אנו בני „הישוב החדש“ על חרבותיהם של אלה ה„פרזיטים“, ואל לנו להתפשט ולהתרחק הרבה ולא נדבר בחצאי מלים וברמזים אלא בעובדות. הנה למשל:

חברת אסדות וספנות חפית ארצי ישראלית (קואופרטיב).

לפני בערך כשנה נדבקו מודעות גדולות ברחובות יפו שבהן קוראים לאספת עם בשבת אחה"צ. הקוראים היו האדונים ר. ג. ופ. „העם“, בריה עלובה זו, שכלם מדברים בשמה, התאסף בשעה הקבועה ושמע את הנאומים הנלהבים של האדונים הנ"ל שבהם הסבירו כי רק חברת א. וס. ח. א"י היא היא שתציל את הישוב ותבנהו. הקהל התיחס לזה ברצינות גמורה ושלם תיכף להנואמים במטבע טובה שיש לה מהלכים בשוק הא"י, ז.א. „מחיאת כפים“ כנהוג. ובזה נגמר הענין, כי הקהל הרחב לא יכול מתחלה לתת יותר אמון בחברה זו מפני טעם פשוט, ומפני הקללה הידועה הרובצת ביחוד על הישוב החדש כי עוד בטרם נולדה „חברה“ בארץ כבר מוכן ומזומן משרד ופקידים והוצאות לאין סוף ואלה הפקידים הם הם המנהלים תעמולה לטובת חברה זו או אחרת. והם הם שמנהלים אותה.

ומאז התחילו לפרסם מודעות גדולות וצעקניות בעתונות האמריקאית בדבר אותה החברה ומבטיחים שם הרים וגבעות ובלבד שיקנו מניות, ובכרוניקה של „די צייט“ נו' 98 אנחנו קוראים ש- חבר פ. בא לאמריקה לאסוף מניות בשביל חברה זו, ובין יתר הדברים שם נאמר שחור על גבי לבן: „די שיף געזעלשטאפט איז איינע פון אדייהע קאאפעראטיווע אונטערנעמענון וואס ווערען געפלאנט אין א"י. די געזעלשאפט פונקציאנירט שוין אין מאכט גוטע געשעפטען“.

ואני עומד תוהה ומשמים ושואל: אדוני הנכבדים מר ריבוצקי, אפרתי וכו', אתם פקידי החברה שאינה כמעט במציאות, הגידו נא לי: האין גבול לשנוררות המודרנית של הישוב החדש? איה היא החברה שבשמה אתם מדברים? ואיה העסקים שהם „כבר טובים“? הזהו רבותי החלוף שהחלפנו במקום הממונים והגבאים של הישוב הישן? הכדאית היתה המלחמה? הכדאי הנצחון?

אשמדאי


"דאר היום", שנה שניה, מס' 108, 28 בינואר 1921, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

מכתבים אל המערכת

א.

ב„דואר היום“ גליון 108 מביא מר „אשמדאי“ בתור דוגמא ל„שנוררות החדשה“ את הידיעות ע"ד חברת אסדות וספנות חופית ארץ-ישראלית, שבאו באחד העתונים באמריקה.

והרינו להעיד:

א) בעת שנשלחו מא"י לאמריקה ידיעות ע"ד חברתנו, היתה עוד הספינה „החלוץ“ קניננו ועבדה אז באמת בין אלכסנדריה ויפו. אבל בינתים מסרנו את הספינה הזאת לבעליה הקודמים, מפני שהעסק לא התאים לחברה. על הדבר הזה הודיעו לאמריקה, ובינתים התחילה התעמולה, ולא אשמתנו אם בחוץ לארץ רגילים להגזים קצת ידיעות מא"י אפילו בעתונים הגונים.

ב) כנראה, ערבב מר אשמדאי את ענין מכירת „החלוץ“ עם ענין קיום החברה. אי הצלחתו של עסק ראשון איננה בשום אופן סבה מספיקה להפסקת ענין כלכלי, שהוא בכל אופן חשוב בשביל התפתחות הארץ. אין יכולת לפתח מקצעות עבודה ותעשיה, שהם לגמרי חדשים בשביל העובד העברי, אם נסוג אחור מפני הקושי בזמן הראשון.

ג) בעזרת מוסדות-פועלים, התומכים ב„חברת אסדות וספנות“, מסתדרים עכשו עניני החברה הזאת באופן משביע רצון, גם בין הקהל הרחב וגם בין בעלי המניות. בקרוב תנתן לקהל הרחב אפשרות לדעת באופן מפורט את עניני החברה ומצבה הנוכחי.

ד) התוכחה לפקידי החברה לא נכונה היא לגמרי. עוד לפני הפסקת ענין „החלוץ“ ותרו פקידי החברה המועטים, על פי האיניציאטיבה שלהם, על כל משכורת, וגם הנהלת החברה איננה מקבלת שום שכר בעד טרחתה.

בכבוד רב

הנהלת חברת אסדות וספנות חופית ארץ-ישראלית, בע"מ


"הארץ", שנה שלישית, מס' 482, 6 בפברואר 1921, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

הפלגת אניות מניו-יורק לארץ ישראל – 22 בפברואר 1921

הפלגת אניות בין אמריקה וארץ-ישראל

החברה שנוסדה זה לא כבר בניורק להעברת סחורות ולהפלגת אניות לארץ ישראל, התקדמה הרבה בפעולותיה בעת האחרונה.

האניה הראשונה שקנתה החברה נקרא שמה „קדימה“ ויכולה לשאת משא בסך 1500 טון.

האניה הפליגה מנמל ניורק בסוף חדש ינואר והיא  טעונה משא הגון של סחורות.

בראש התורן של „קדימה“ מתנוסס דגל עברי.

החברה מתכוננת עכשיו לקנות עוד אניות אחדות והיא מקוה שבעוד זמן קצר יהיה ביכלתה לסדר הפלגת-אניות מסודרת בין אמריקה וא"י.


"דאר היום", שנה שלישית, מס' 129, 22 בפברואר 1921, עמ' 2.  העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אניה עברית „קדימה“ בין אמריקה וא"י – 21 בינואר 1921

בתפוצות ישראל

אניה עברית „קדימה“ בין אמריקה וא"י

בעתוני אמריקה היהודיים קראנו את הידיעה החשובה הזאת:

אחד הצעדים המעשיים שעשו יהודי אמריקה על דרך בנין ארץ-ישראל מחדש – הוא יסוד החברה „פלשתין קומירס ענד נייביגיישן“.

מטרת החברה הזאת היא מסחרית נקיה. החברה רוצה לסדר קו-קשר בין אמריקה וארץ-ישראל, למשלוח סחורות וגם להוביל נוסעים.

האניה הראשונה שהחברה קנתה למטרתה היא האניה „קדימה“ המקבלת עליה משא של 1500 טון. האניה הזאת תעזוב את חוף ניורק בסוף ינואר עם משא של סחורות ותגיע לא"י לפני הפסח.

מלבד סחורות גדולות מקבלת החברה גם חבילות דאר קטנות, כדי לאפשר לאנשים יחידים לשלוח חבילות של צרכי אוכל ובגדים לקרוביהם בא"י.

החברה עומדת לקנות עוד אניות אחרות, והיא מקוה שבמשך זמן לא רב תוכל לסדר שרות-נסיעה ישרה בין אמריקה וא"י.

משרדי החברה הם בנויורק. רכושה עולה לחצי מליון דולרים. נשיאה הוא מר ג. לוברסקי.

הדגל הלאומי העברי מתנופף על תורן האניה „קדימה“.


"דאר היום", שנה שלישית, מס' 102, 21 בינואר 1921, עמ' 4.  העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

חברת אסדות וספנות חופית א"י – 15 בדצמבר 1920

בארץ ישראל.

[…]

ביפו נוסדה חברה בשם „חברת אסדות וספנות חיפה ארץ-ישראלית בערבון מוגבל, יפו“ לנסיעה והובלת משא באניות. החברה הזאת כבר מתקימת ומנהלת עסקיה. היא מובילה סחורות מארץ-ישראל לבירות, מצרים, בעברה בדרך הילוכה על פני צור, צידון, עכו, חיפא, עטליט, קפריה, עזה ואלכסנדריה.

החברה עומדת תחת השגחת הממשלה האנגלית המקומית ומטרתה היא לפתח את ההולכה וההבאה באניות במדה מרובה.

החברה היא קואופרטיבית ונוסדה ע"י חברים של החברה „אחדות העבודה“ והונה היסודי הוא במניות. הקרן, שבה [???] החברה הוא עשרים אלף לירות מצריות.

החברה אינה מסתפקת רק בהובלת סחורה, אלא תתעסק גם בהובלת נוסעים וביחוד תעמוד לימין המהגרים, לבל תנצלנה אותם החברות האחרות, המעבירות אותם מן האניות הגדולות, בבואן אל הנמל. (א.ה. זש.)


"הצפירה", שנה חמישים ותשע, מס' 270, 15 בדצמבר 1920, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אושרה חברת אסדות וספנות חופית א"י – 8 ביוני 1920

בארץ  ישראל.

[…]

דייגי סלוניקי שהוזמנו ע"י ועדת המים יצאו לא"י בספינת טירול. מקום התישבותם טרם נקבע.

– קבוצת הדייגים של החיילים המשוחררים מהגדוד האמריקאי התישבו לעת עתה על שפת ים עטלית.

– אושרה ע"י הממשלה „חברת אסדות וספנות חפית א"י בע"מ יפו“.

בפרוספקט של החברה נאמר:

החברה נוסדה במטרה להבטיח את השרות החפית בארצנו בשיטה מודרנית ע"י אמצעים טכניים חדישים ובעזרת עובדי-ים אחראים.

החברה אומרת לסדר: א. תנועת ספינות מסחרית רגילה וקבועה בין אלכסנדריה וביירוט דרך חפי א"י, וביחוד דרך אלה החפים שאין תנועת הספינות הגדולות נוסעות בהן; ב. הורדת הנוסעים מהספינות ע"י סירות-מוטור; ג. טעינת הספינות ופריקתן ע"י אסדות (Liginers) ובעזרת ספינות מושכות (Tugs).

הון החברה יגיע עד 20,000 לי"מ ולעת עתה יוציאו מניות על הסכום של 10,000 לי"מ. מחיר המניה – לירה אחת.

לא ההתעשרות היא מטרת החברה, כי אם ספוק צרכי ההגירה העברית. אולם חפצנו הוא הספקת הבטחון בשלמות הקרן המשקעת כמו כן ברוחים בטוחים וקבועים.

בקרן היסודית של החברה משתתפים גם מוסדות צבוריים שזכו לאמון הקהל  הרחב  ולאהדתו.

ידוע המצב הפגום הנוכחי בחופי ארצנו: הירידה מהספינות כרוכה בקושי ובאי-בטחון; הרעש, והבלבול מפריעים בעד הורדה אל החוף או עליה על הספינה; הגרעון של שרות רגילה וקבועה בחופי א"י מפקיע את השער של צרכי המזון ומעכב במדה ידועה בעד התפתחות החקלאית והתוצרת הא"י.

לעבודה העברית בחוף אין שום דריסת רגל והמהגר העולה אל ארצנו, מיד מתגלה לפניו מצבנו בנידון זה – לבושתנו ולחרפתנו.

אי לזאת כדי לתקן את המצב העגום הזה למען דרוך גם ברגל עברית אל הים על מנת שנוכל במשך הזמן הקרוב להעסיק בעבודת החוף השונות מאות של עובדים – מזמינים אנו את כל יהודי ויהודי לרכש את מניות החברה בהקדם האפשרי.


"הצפירה", שנה חמישים ותשע, מס' 122, 8 ביוני 1920, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

בדבר חברת אסדות וספנות חופית א"י – 1 ו-3 ביוני 1920

על ועדת המים

באספה שהיתה במוצ"ש ב„בית העם“ נתחלקו בין הנאספים פרוספקטים ונמכרו מניות של „חברת-אסדות וספינות וכו'“. המרצה הבטיח שהחברה מיוסדה על בסיס מסחרי על פי הדוגמה של חברות דומות לה באנגליה (המניות הן של לירה אחת בכדי שהשדרות הרחבות של העם יוכלו להשתתף בה) ושבשביל זה כל הקונה מניה יוכל להיות בטוח שלא יפסיד את כספו, כי אם עוד יקבל ריוח הגון וכו'.

כותב הטורים האלה, ששב זה עתה מאירופה, הוא קצת בקי ביסוד חברות של מניות ויש לו להעיר, שבפרוספקט שהפיצה חברת אסדות וכו' חסר דבר אחד קטן, שמבלעדיו אי אפשר באירופה ליסד חברה מסחרית ולמכור מניות, והוא: שמות האנשים שמיסדים את החברה. אם אומרים לקבץ „מהשדרות הרחבות“, שבארצנו אינן כל כך רחבות, מעשרת אלפים עד עשרים אלף לירה, ומבטיחים שאין דורשים נדבות או תרומות כי אם מיסדים חברה מסחרית, שכל המשתתף בה יוכל להיות בטוח שלא יפסיד, אז מחויבים להגיד, מי ומי המיסדים, לידי מי ימסרו אלה עשרות האלפים לירות ומי הם האחראים על החברה ועל הכסף הנאסף. אין בדעתי כלל להטיל חשד בכשרים, ובפרט אחרי שאני באמת אינני מכיר אף אחד מהם. הם בודאי אנשים ישרים, ויש לחשוב שיש ביניהם גם אחדים שיודעים את המקצוע. אולם אם כך הדבר, ואם באמת משתתפים בחברה גם מוסדות צבוריים, מדוע אינם מכנים בשם לא את המיסדים ולא את המוסדות הצבוריים? הלא המיסדים לקחו להם לדוגמה חברות מהמין הזה באנגליה. האם חושבים הם לאפשר, שבאנגליה יפיצו פרוספקטים וימכרו מניות מבלי להודיע מי הם המיסדים והאחראים?

יכולים להשיב לי: אם אתה מקטני אמנה אין איש מכריח אותך להשתתף בחברתנו; מה לך ולנו? ואולם התשובה הזאת לפי דעתי אינה מספיקה. המרצה הראה בנאומו היפה, כי שאלת המים היא באמת שאלה נכבדה מאד בשביל עתידנו הכלכלי בארץ. ומשום כך יש לקהל הזכות לשאול, מי הם האנשים שקבלו על עצמם לפתור אותה על דעתם ואם יכולים להיות בטוחים שלא יקלקלו יותר מאשר תקנו. יגידו נא המיסדים הנכבדים מי הם, ואז אפשר שימצאו תומכים גם בחוגים של אלה העומדים עוד מנגד מפני שאינם רגילים ללכת בעינים עצומת אחרי כל מי, שאולי רק כונתו טובה.

י. אסתרמן


מכתבים אל המערכת

[…]

ב. ועדת המים

בגליון רע"ז של „הארץ“ שואל מר י. אסתרין מדוע לא נדפסו בפרוספקט, שהפיצו באספה שנקראה בבית העם ע"י ועדת המים, שמות המיסדים של „החברה לאסדות וספנות חופית א"י“.

השאלה נכונה וכונתה בלי ספק טובה, אלא טועה מר אסתרמן בחשבו, שהמודעות הקטנות שראה באספה הנ"ל הן הן הפרוספקטים של החברה. המודעות האלה נדפסו עוד לפני שני חדשים, בטרם נתאשרה החברה מטעם הממשלה, ותעודתה היתה לשמש בתור מכתב לאנשים יחידים. מובן, כי פעם בפעם היו המיסדים חותמים עליהם.

עכשו שהחברה קבלה את האשור הרשמי עם חתימת המנהל הראשי של השטח הנכבש – הריהי מדפיסה את התקנות שלה, פרוספקטים מפורטים ומניות. על כל ספר-תקנות ועל כל פרוספקט ועל המניה יבוא בפירוש שמות המיסדים:

הקפטן הימי ז. פרנקפורט,
המהנדס ש. סלושץ
מנהל הדפוס – אשור,
מנהל המשביר ירקוני,
ומזכיר ועדת המים המהנדס ד"ר מ. גורביץ,

המוסדות הצבוריים, המתענינים ותומכים בחברה הנ"ל, הם מוסדות הפועלים. גם ועד הצירים מתיחס לחברה בהתענינות רבה.

מיסדי החברה שתקו כל הזמן. מפעלים שמרעישים עליהם לפני התגשמותם נשארים ברובם על עמודי העתונים. הלואי שילכו גם אחרים בדרך מיסדי החברה הנ"ל.

בשם ועדת המים בא"י

גורביץ


"הארץ", שנה שניה, מס' 277, 1 ביוני 1920, עמ' 2; מס' 279, 3 ביוני 1920, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

נוסדה חברת אסדות וספנות חופית ארצישראלית – 13 בפברואר 1920

השבוע

[…]

נוסדה „חברת הספנות הא"י בערבון מוגבל“, שמטרתה לסדר שרות של אניות עבריות בשביל ארץ  ישראל. במכתב החוזר שפרסמו מיסדי החברה הם מוסרים את המטרות העקריות של שרות האניות אשר החברה אומרת ליסד: 1) לפתח את המשא ומתן דרך הים בין א"י וחו"ל, הן בנוגע להקלת משלוח תנובות הארץ ותוצרתה והבאת החומר הגלום, חמרי בנין וכו' והן בנוגע להטבת תנועת הנוסעים, בשימת לב מיוחדת לצרכיה הלאומיים של שיבתנו לא"י. 2) לפתח ולהכשיר ולחנך אנשים בתור ספנים ופקידי ספינות. תפקידיה העקריים של החברה הם: א) קנית ספינות, מכירתן; חכירת ספינות והחכרתן; ב) סדור מעבר ספינות ישר מיפו לליברפול בשביל הובלת תפוחי זהב וכמו כן בין יפו וקושטא שבים השחור וכן דרך טריסט; ד) סדור מעבר ספינות בין א"י והארצות הסמוכות; ה) סדור ספינות מטוריות לעבודה בתוך הנמלים; ו) סדור אסדות (lighters) וספינות מכל המינים בשביל טעינת משא ופריקתו ובשביל הובלת הנוסעים אל החוף ואל האניה; ז) סדור בתי מלאכה מוצקים ומשוטטים לתקון ספינות; ח) רכישת הרשות לסדור רציפים (Docks) ומחסנים וכו' כשיבנו נמלים בא"י.

החברה נוסדה ע"י יסוד מניות. הקרן היסודית שלה צריך להגיע ל250,000 לי"ש. מחיר המניות – לי"ש כל אחת. אי-אפשר לחתום על פחות מ-25 מניות, המשתלמות ל-4 פרקים: 10% בזמן החתימה, 20% בעוד חדש, 20% בעוד ג' חדשים, ויתר 50% בכל זמן שתדרוש החברה, לפי מהלך העסקים שלה. הסכומים האלו ימסרו לפקדון לקפת האפ"ק לזכותו של החבר. כשתתאשר החברה יקבל החבר נגד קבלה את מניותיו. אין החברה נגשת לעבודה אלה אחרי אשר יפרע מניות בסכום של 100,000 לי"ש. השפה הרשמית בהנהלת עניני החברה היא השפה העברית. כספים ומכתבים בעניני החברה נשלחים ע"ש ה"ה א. ברלין וי. גרזובסקי של הועד המסדר.


"הפועל הצעיר", שנה שלוש-עשרה, מס' 18, 13 בפברואר 1920, עמ' 18. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.