כלי תותח, טארפעדאס ואניות לובשי שריונים – 1876

התקוה לשלום אמת *)

בבואנו לחקור ולדרוש על הדורות הראשונים שהיו לפנינו מראש מקדמת ארץ, נשמח כעל כל הון, בהגלות נגלות לנגד עינינו מבין קברותיהם כלי נשק אשר השתמשו בהם אז, בהיותם לנו לקנה המדה, אשר לפי תכונתם וחומרם, אם הוא מעצם, מאבן, מנחושת-קלל (בראנצע) או מברזל, נמוד את מדרגת ההשכלה אשר הגיעו אליה בימיהם. וגם בימינו היום, אולי עוד יותר מאשר לפנים, תחשב הממלכה העשירה בכלי קרב היותר טובים, והמוכשרת יותר למלחמה, לממלכה השלימה ביותר גם ביחס ההשכלה. בשערי המצבות בפאריז גם וויען, משך עליו כלי נשק הענק של בית מלאכת קרופ את עין הרואים, ביתר שאת מכל שכיות החמדה אשר נמצאו שמה. כל המצאה חדשה, לא תמצא עזר ומסעד, ולא תראה שכר טוב, כהמצאה טובה אשר תביא נצחון ביום קרב. וגם  חוקרי-הטבע החדשים ישימו את הקרב ליסוד ההשכלה היותר נעלה, אשר בו מותר האדם מן הבהמה, כי לבד אשר יגין על קניני האדם היותר נשגבים: הדת, ההשכלה, אהבת האדם באשר הוא אדם, הבטחון והשלום, אבל גם יפיץ אותם בזרוע עוז וחוזק יד על פני האדמה. לא רק אלה האנשים האומרים כי  לעולם לא תחדל מלחמה מקרב הארץ, כי בבוא קצו ירבץ מין האדם תחתיו עד אשר יבוא רקב בעצמיו; אבל גם אלה המאמינים בשלום אמת אשר יבוא באחרית הימים, ישמחו בטוב לב אל צעדי הענק אשר עשתה השתלמות כלי הנשק בזמן הזה, ואשר רובם כבר נהיו למכונות מדע בידי אנשי חיל מלומדים ומשכילים בתחבולות מלחמה; וזה חסדם אשר יעשו עמנו, בעבדם בכחות הטבע בענינים האלה, בבטחונם, כי לא תמשך המלחמה זמן כביר בארץ, ובהעלותם את חכמת הקרב מעלה מלעה, יקרבו את קצו, בהגיעו אל תכלית השלמות. המשורר הצרפתי Dumas יציג לפנינו באחד משירי חזיונותיו החדשים, איש אשר יאמר להביא טובה גדולה מאין כמוה למין האנושי בכלל, בהמציאו כלי משחית חדש איום ונורא מכל ההולכים לפניו, אשר בצאתו לפעולת אדם יעורר זועה וגועל נפש באופן מאד נעלה, עד אשר יעשו כל העמים והממלכות שכם אחד לבלי התגרות עוד מלחמה, ויהפוך לבב כולם לבלי הרפות עוד מהשלום, כלי מחזיק ברכה בעולם.

חוקרי ההשכלה החדשים יסירו לפ"ז את מלאכת הדפוס מהיות גברת ההמצאות בימי הבינים, ויתנו את כבודה לרעותה הטובה ממנה, לפי דעתם, היא המצאת אבק-השרפה בראשונה הבלול מזאלפעטער, גפרית ופחם, כי עוד גם עתה ישב לכסא אשר בנתה לו חכמת הכעמיע המדינית (שטאאטס-כעמיע), הערוך לתלפיות על הרי גלגלות אדם וכובד פגרים. הסבה לזה היא, כי בכל החומרים החוצבים להבות אש, אשר המציא הדור החדש, אף כי נעלים הם בכח פעולתם החזק מאד, אין גם אחד במו אשר תתאחדנה בו כל סגולות אבק השרפה הטובות, והן: אורך קיומו, פעולתו השוה תמיד, ושלותו בעת המנוחה. אך למטרות אחדות, כמו למחתרת (מינע) הנעשה מרחוק באדמה להרוס מצב האויב, או להטארפעדאס*) ימירו את אבק השרפה בחומרים אחרים, יותר נאותים. זמן לא רב אחרי אשר הראו והוכיחו המושלמנים להנוצרים באייראפא התיכונית את הטוב אשר יביא אבק השרפה, נתעוררה השאלה, אשר גם עתה, ייחלו לפתרונה כל ממלכות אייראפא, והיא: באיזה אמצעים נוכל להביא את פעולת אבק השרפה אל תכלית השלמות? עוד בסוף המאה הי"ד נעשה תותח רעם „הגרעטע המתלהלהה“ (דיא טאללע גרעטע) מגענט, אשר אך כלי משחית החדשים יגדלו ממנה, ארכה יותר מן 5 מעטער וכובדה 16,000 קילאגרמם. משקל כדור האבן אשר הקיאה 340 צאנטימעטר, הקנה נעשה מן 32 מטילי ברזל חרש, אשר נדבקו ע"י 41 טבעות ברזל, חוברות אשה אל אחותה.

גם מנחושת קלל יצקו במאה אשר לאחריה כלי נשק גדולים כאלה, אבל אך מעטים נשארו עד היום הזה, כמו: „הגרעטע העצלה“ (דיא פוילע גרעטע) מברוינשווייג, הנקראת כן מפני כובדה, ואשר יספרו בשבחה, כי לא שפכה דם אדם מעולם; וכלי-נשק הענק, אשר צוה מוהאמעד השני לצקת באדריאנאפעל בעת ההיא (לעך 1451) ואשר הביאוה שלם על 60 שורים אחרי נסעם שני ירחים, לפני שערי קאנסטאנטינאפאל, אבל התפוצץ לרסיסים עוד טרם נכבשה העיר. – מהמאה השש עשרה יאות להזכיר את תותח-קיסר (царь-пушка) הרוססי, בלועו הפתוח על 90 צענטימעטער, הגרייף אשר הוצק בטריער וארכו 5 מעטער, ונחש-השדה (קאלוברינע) מנאנציג וארכו 7 מעטער.

השנים האחרונים וכן „אזיא“ הנוראה בגדלה, אשר יצקה אח"כ בברלין, לא היו ערוכים לפי משפט ומדת כלי הנשק הקדמונים, אשר ירו מהם גם חביות מלאות עופרת, יתדי ברזל, שברי זכוכית, ושיד בלתי מכובה, וגם בגללים ובנבלות מגפה, למען הצר לאנשי המבצר כי יסגירוהו עד מהרה; כי אם אז הוחל לירות כדורי רובה יותר גדולים מוצקים מברזל וממולאים לפעמים באבק שרפה, מתוך קני-קלע ארוכים או קצרים, ונקראו אז לחיל צרפת זמן רב על שם שר-גדוד אחד, קאממינגעס; ויאמרו כי לודוויג הארבעה עשר בנה אותם בשם הזה בצאתם לאור ראשונה. ענק מפואר ממין קני-הקלע האלה נמצא בבית-הנשק אשר בוואאלוויטש (באנגליא), מחובר ממטילים כמשפט „גרעטע המתלהלה“ משקלו 90,000 קילאגראמם, אבל אחרי שלחו את הכדור הרביעי ממשקל 15,000 קילא, נבקע ולא יצלח עוד למאומה,  ומאשר הוציאו עליו כססף רב ולא ראו פרי, קראהו העם בדרך שחוק והתולים „סכלות פאלמערסטאן“. יען בפקודתו עשו אותו בראשונה.

*) תוכן המאמר נעתק ממכה"ע „גארטענלויבע“.

*) הטארפעדאס הם כמו תיבות קטנות של ברזל סגורות מכל צד, ובפנימיותם הם ממולאים באבק השריפה, ישקיעום בקרקע הים הרחק מן החוף, מן התבות האלה יוצאים שני חוטי נחושת מתחת המים, ומגיעים אל היבשה לחדר מיוחד אשר שם תעמוד סוללה עלעקטרית, וכאשר יראו השומרים מרחוק כי אנית האויב מתקרבת לבוא אל החוף, אז יגעו שני צירי הסוללה זב"ז. וע"י זרם העלעקטרי ההולך דרך חוטי הנחושת עד הטארפעדאס, יתלהב בקרבם אבק השריפה, ואויר הגאזע הנולד מזה ירומם שאון גלים גבוהים לפעמים עד ששים רגל, ויוכלו להפוך גם אניות מלחמה היותר גדולות. אפס כי לעומת זה המציאו בעלי המלחמה תחבולות שונות איך להשמר מן הפגעים ההם, וע"כ המציאו שוב טארפעדאס אחרים אשר ישתמשו בהם גם באמצע הים בשעת מלחמה, והם עשוים כדמות ספינות קטנות אשר ישוטטו מתחת המים ע"י כח אויר הנלחץ בקרבם (עיין הצפירה ש"א נו' 13), וכאשר ישליכום לתוך הים, הנה ע"י חוטי הנחושת היוצא מהם יוכלו לישר דרך מרוצתם עד ספינת האויב, ושם יתפוצצו כרגע ויעשו פעולתם, ובימינו היום ישתמשו את הטארפעדאס ג"כ לשבר ולפוצץ את הקרח המכסה פני הים. המו"ל


התקוה לשלום אמת

(סוף מגליון 41).

תחבולה נגד כלי תותח כאלה, הפוערים פיהם לבלי חוק, היא אך להלביש האניות מגנים עבים. וכבר במלחמת האזרחים באמעריקא הצפונית, מצאו לנכון להלביש את אניות המלחמה בשריונות ומגנים של ברזל. ובכן נתעוררה השאלה: כמה פחי ברזל יחוברו יחדיו לתכלית הזאת. הבחינו הראשונות נעשו בטבלאות ברזל עבים 10 אצבע, אבל אח"כ נסו לקרקר ולנפץ בכלי קרב גם טבלאות עבים 12 וגם 14 אצבע. וכהוסיף המגנים על עובים, כן הכבידו נגדם כלי התותח את כדוריהם; ואחרי כלי נשק הענק של קרופ הנזכר, אשר משקל כדורו היה 600 ליטרות, יצא לאור כלי-נשק חדש בכדור משקלו 1000 ליטרות, וזה ירחים אחדים נגמר בוואלוויטש כלי תותח העולה גם על האחרון, משקלו 81 טאנן, אורך הקנה 8 מעטער, וירית הכדור במשקל 125 קילאגרמם, תדרוש כמעט 2 ככר (200 ליטרות) אבק שרפה לכל פעם. נקל להבין, כי גם השריונים הוסיפו טבלאות ברזל במספר רב, וכה תוסיף מלחת המתנגדים מזה ומזה, עד אשר יכבד המשא על אניות המלחמה, ותתנהגנה בכבדות ותצללנה במים אדירים, כאשר כן קרה לאניות-מגן רבות מענגלאנד, אשר תעסוק מאד במלאכת השריונים; וכפי שאומרים נגמרו עתה בבתי מלאכת החרשים בשעפפילד מגנים עבים 22 אצבע (צאלל).

בעוד אשר המגן וכלי התותח יתחרו זה בזה, הגיעה הידיעה ממקום המורים בדילמען, אשר איזה כלי-נשק קטנים, הנפעלים בכח עלעקטרי וקולעים אל מטרה אחת בזמן אחד, ישוו בפעולתם אל כלי תותח גדול אחד; צחוק עשו להם האנשים בהציגם מגן צי-אדיר, אשר מחירו עלה 150,000 מארק, ולבחינה ירו עליו 12 ככרי ברזל ע"י פעולת 4 ככרים אבק שרפה בארבעה קנים ברגע אחד; והנה השריון הזה העב 24 אצבע, עשוי מברזל ועץ טעאק, התפוצץ כלה. אולי יציב הדבר הזה גבולות לגודל כלי התותח וישים קץ להמגנים הכבדים, אשר יועילו אך לאסון האניות ולהותן, ולא יצילו ביום רעה; להצלחת גוים וממלכות, אשר כסף תועפות תוציאנה על אניות המגן וכלי התותח הענק.

מעת השכילו לערוב לנחושת קלל מעט פאספאר, ולהגדיל אח"כ ע"י גלילה ולחיצה את סגולת מתיחתו, נולדה השאלה: אם ברזל מוצק (גוסטשטאהל) או נחושת קלל יכשר יותר לחומר כלי התותח. לפי דברת מכה"ע, כימיקער אשכנזי הרכיב חומרם, חרש-חושב צרפתי הראה משפט מלאכתם, וקרופ עשה את תבניתם (מאדעלל), לבלי הבקע ע"י מתיחת קני נחושת , הם לא ייראו רע בשנויי האויר ושן הזמן לא תנחת בהם. האנגלים ישתמשו כפי הנראה כאז כן עתה בנחושת קלל פשוט ובברזל חרש, אחרי אשר יחברו את הקנה מרקועי-פחים רבים, יחזקו את הדבק הזה בטבעות אשר יעלו עליו מלמעלה בהיותן בוערות באש והמתקצרות בהתקררן.

בעוד אשר מרבית תקון כלי-הנשק תפולנה כמשא כבד על מדינה ומדינה, בהחליפה ובהמירה את כלי מלחמתה ישנים בחדשים כפעם בפעם, תוכל המצאה אחת להתהלל במחירה המעט, היא המצאת אַבעל, למלאות את כדורי הרובה ורמוני המפץ (גראנאטען) במי באר טהורים*). הכדורים האלה, אשר הראו בעת הבחינה בשנה העברה באנגליא את כחם כי גדול, יכילו בחדר מיוחד מעט חומר מפרק (עקספלאזיאנסשטאפף) ועל הרוב צמר רובה (שיעסוואללע). פעולתם נעלה, באשר נקל ללחוץ ולדחוק את המים, הממלאים את חלל הכדור הנשאר, וכן באשר יפיצו זועה ורעד לכל עבר במדה שוה. הכדור הזה המוצק מברזל יתפוצץ לרסיסים רבים יותר מכדור מלא אבק שרפה.

כלי תותח הזורקים כדורים, אם הם עשוים מברזל, מברזל מוצק (שטאהל) או מנחושת קלל, עכ"פ הם נראים לעין ונוכל למצוא תחבולות נגדם לפגעם ולהחזיק מעמד לעומתם, אבל דורנו הנאור יתהפך בתחבולותיו ויעשה במחשך מעשהו. וגם רב חובל, אשר אניתו מלובשה במגן עב 24 אצבע, נפשו עליו תאבל, בהעלותו על לבו את דגי הטארפעדא, אשר אולי אורבים עליו בסתר תהום רבה, ואשר שריונו העב כאין וכאפס נחשב להם. מתחלה הורידו אותם קרוב אל החוף ובאשד הנהרות, ומרחוק הביטו אם אניות האויב באות אל המקום אשר הם שם, הבעירו אותם ע"י זיק-עלעקטרי, אם לא היו ערוכים לאחוז בהם האש מעצמם ע"י נגיעה בלבד. ועכ"פ מקום מעמד אניות המלחמה בתוך הים היה שאנן מפחד רעה. אבל עתה השכילו לפחת רוח חיים באף הטארפעדאס, אשר כדגי טרף יתנפלו על שללם, ובנגעם בו יחצבו להבות אש. בחוף פיומא עשו טארפעדאס בתבנית דגים מפחי ברזל מוצק, מלאום בצמר רובה ובשאר מעשה שטן, ויזרקום ממרחק איזה חצאי פרסה אל המים. ולמען לא ייעפו בלכתם יתנו להם על דרכם אויר דחוק בתוך מלוה מעורר. וגם נוכל להטותם לכל צד ע"י שני חוטי-ברזל, אשר יחברו לשני עבריהם, וזרם העלעקטרי יריצם מהר, למען לא יעברו את העת הנכונה. אבל כל אלה הנה עד עתה אך בחינות בעת השלום, ומה נורא יהיה אפוא מראה מלחמת-הים, בבואם באמת להשחית ולחבל?

האניות לובשי השריונים גם המה לא שמו יד בצלחת, וימצאו תחבולה, אשר אמנם לא רחוקה היא, כי נודע לכל באי עולם אשר את הדגים יצודו חרם, ולכן השכילו לסבב את האניה ממרחק איזה מעטער בשבכת חוטי ברזל, נשואה על מוטות ברזל, לבלתי נתון את דגי-הטארפעדאא עבור בגבולה, והחיץ הזה לא הפריע הרבה את האניה ממהלכה. באנגליא ישימו בה מבטחם עוז במחסה צעיפי-הברזל, עד אשר יערכו עתה שבכה כזאת להצי האדיר „דעוואסטאטיאן“, אשר הוציאה עליו הממשלה זה ארבע שנים כסף תועפות; ובזה לבד יוכל לעמוד נגד גדי הטארפעדא ולא יירא רע.

פחד מלחמת הים אשר היה בימי הבינים, כי תאחז האש באניות המלחמה, לא יהיה עוד פחד בימינו אלה, אחרי כי לבוש מתכת להנה. וזאת אמנם להצלחתנו, כי הכעמיע החדשה תתן להלוחמים תערובות למלאות את כדורי הרובה, אשר האש הנודע בימי הבינים בשם האש היוני, אם כי הפיץ זועה ופלצות בין חיל נוסעי הצלב, כאין וכאפס נחשב לעומתם. התערובות מפעטראלעאום עם שאר הרכבות יסודי הפחמי והמימי, מהולות במתכת קאליום או בפאספארקאליום, יש להן סגולה מיוחדת, לא אך לבלי הכבה במים, כי אם, לשים ים למרקחה ולהפוך מימיו סביב לאש לוהט. כן ישנן תערובות אחרות, אשר אם יזה מהן על עץ, שש, או טל, תאחז בהן האש מעצמה. סוף דבר, חכמת ההריסה הנאורה יש לה על מה לסמוך, ולא תבוש כי תדבר את אויבים בשער. – כמעט אין שוה להזכיר עוד בין הענקים האלה את המיטראליעזען החדשים, אשר אחד מהם, ומוצאו משוועדען, נבחן זה לא כבר לפני ההערצאג מעדינבורג ירה  800 כדורים בשני רגעים (מינוטען), ובגשם נדבות הזה נקב את עגול המטרה (ציעלשייבע) ככברה. – הקורא הנכבד יראה ויתבונן, כי, אם אך צדק המשורר דומאס במשפטו אשר הוציא ע"ד קץ המלחמה, יש לקוות גם עתה, כי קרוב לבא עתה וימיה לא ימשכו.

בנימין צבי שיינפינקיל

*) עיין מה שכתבנו מזה הצפירה שנה ב' נומר 48.


"הצפירה", שנה שלישית, מס' 41, 1 בנובמבר 1876, עמ' 5; מס' 42, 8 בנובמבר 1876, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

על אניות הפחים של היפונים – 26 בפברואר 1904

ספינת הטורפדו (אוניית פחים) Hayabusa בנמל קוֹבֶּה, 1900. מקור: ויקישיתוף

מעניני המלחמה

[…]

העתון „פעל מעל גאזעט“ מודיע, כי לאחד מסופריו היתה שיחה עם ניומאן, המפורסם באנגליא לבקי בטיב בנין אניות-הפחים והוא הגיד לו פרטים אחדים על דבר האניות היפוניות ממין זה. כל אניות הפחים של היפונים – הגיד לו – בנויות הן על פי הטפוס החדש שבחדשים. שמונה מהן נבנו באנגליה, והן לקחו חלק בהשתערות על הצי הרוסי ליד פארט-ארטהור. ארכן יותר משתי מאות וחמש עשר רגל. מהירות תנועתן היא יותר משלשים ואחת קשרים (הקשר 3/4 1 ווירסטה) לשעה. כל אחת מהן מזוינת בכלי תותח המורה במהירות ממדת 75 מילימעטער (בחלל הפה) והעומד על מגדל גבוה המחודד בקצהו. גם חמשה כלי תותח כאלה על מכסה האניה. כל אניה מובילה ארבעה פחים, הנקראים על שם הממציא „אואייטהעד“, אשר שנים מהם נמצאים בצנורות ושנים – בחדר מיוחד מתחת להמים. על אניה כזאת נמצאים מלחים כששים איש. על הדודים סוככים אוצרות של פחמי האבן להגן עליהם מכדורי האויב. משני צדי האניה פועלות שתי מכונות, ובאופן כזה מתחלקת האניה לשתי מחלקות אשר ביניהן תפרדנה שתי מחיצות שאין המים יכולים לחדור לתוכן. בכל מחלקה יש מכונה מיוחדת, דוד מיוחד, והגה (שרויבע) מיוחד, והיה אם תשחת מחלקה אחת והיתה השניה לפלטה; האניה, למרות הפרצים בצדה האחד, לא תרד מצולה ותוכל להמלט.


"הזמן", שנה שניה, מס' 32, 26 בפברואר 1904, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

תחבולה להזהר מהמשחית הנורא "טארפעדא" – 27 ביוני 1877

על המדינות בו יאמר.

[…]

(ממערכות המלחמה.) ממערכות הדאנויא לא נשמע כל חדש. לפי הנראה לא גמרה רוססלאנד עוד כל ההכנות הדרושות לצבאותיה הרבים והעצומים לעבור את הנהר. ביחוד עליה להכין לצבאותיה כל צרכי אוכל נפש גם בהיותם בארץ האויב,  יען שם לא ימצאו במה להחיות נפשם. […]

צבאות החיל ששלח מושל מצרים לעזרת תוגרמה, באו בימים האלה לקאנסטאנטינאפעל, ומשם נשלחו תחת פקודת שר צבאם חוסיין בן המושל, אל המבצר ווארנא. נבחרי יושבי תוגרמה נשלחו כעת לבתיהם אחרי כלותם מלאכתם המוטלת עליהם. כן הובאו עתה לקאנסטאנטינאפעל השבויים מחיל רוסלאנד שנפלו בידי התוגרמים על יד זולינא, ובתוכם פקיד האניה פושטשין שהי' רב החובל באחת האניות אשר חפצו להרוס את צי תוגרמה שעמד ליד זולינא. התורגמים אחרי שהצליח להרוסים להרוס אחת מאניות המלחמה שלהם על נהר הדאנויא, ע"י כלי המשחית הנורא הנודע בשם „טארפעדא“, המציאו תחבולה להזהר מהמשחית הנורא ההוא, ע"י זה שמעמידים סביבות אניותיהם ספינות קטנות במרחק קצוב והספינות קשורות זו בזו בשלשלאות ברזל בשדרות רבות, באופן שכלי המשחית יפגע תחלה בהספינות ויסובך בין השלשלאות טרם יוכל להגיע להאניות הגדולות. ויהי בלילה אחד שלחו הרוסים מחוף אדעסא שבעה אניות עם כלי המשחית ההם להרוס את אניות המלחמה של תוגרמה שעמדו על יד זולינא. ויהי כאשר הקריבו אל המקום נסבכו בתוך השלשלאות ובהתחרם לצאת מן המכשולים ההם נודע התקרבותם אל התוגרמים ויחלו לירות עליהם בקני רובה הגדולים ויהרסו שלש אניות שצללו במים אדירים, והנותרות שבו לאדעסא. את רב החובל הנ"ל הוציאו התוגרמים מן המים עודו בחיים.


"המגיד", שנה עשרים ואחת, מס' 25, 27 ביוני 1877, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

הטארפעדען ומתנגדי הטארפעדען – 1877

ידיעות העולם והטבע

הטארפעדען ומתנגדי הטארפעדען.

כאשר נודע בין החיים או בין המתים עלילות ומפעלי מכונת הטארפעדען לבלע ולהשחית באין מציל, ותאזור חיל להשחית ולהוריד מצולות כל צי אדיר בימי מלחמת האזרחים באמעריקא, השתדלו האדמיראלען הבריטאנים בכל כחם למצוא תחבולה להגן על אניותיהם מפני הטארפעדען לבל יגעו בהם לרעה, כי אניות בריטאניה עם מגיני ברזל הגדולות כענקים באו בסכנה גדולה מכלי המשחית האלה, מבלי תוכלנה עוד להחזיק מעמד ומצב במים אדירים ולהראות את כחן וגבורתן, אשר רק באלה שם אנגליא נאדר במלחמה עם אויבים אשר כחגבים נחשבו לנגדם בצאתם לריב עמה על פני הים, ואנגליא הנאורה והאדירה רק באנית מלחמה יכלה לרדת מגדולתה מפני המשחיתים הקטנים האלה. התחבולות וההמצאות לקצות בהטארפעדען לבל ישחיתו באניות מלחמה גדלו ורחבו במשך העת אף הוסיפו חיל להמציא תחבולות שונות במה להחליש את כחם לבל יוסיפו עוד לערוץ אניות בלב ימים. מן העת אשר החלה רוסיא ללחום את תוגרמה, ח' נאוואל-טארפעדא-שאלל בפארטסמוטה הגדילה והפליאה לעשות בענין מחלישי הטארפעדען עד מאד.

הנסיונות האחרונות הראו לדעת כי יוכלו להתקרב בטח מצד הים אל החוף המלא טארפעדען בלי שום סכנה באופן בטחון בדוק ומנוסה כמו האופן והמעשה אשר יעשה להוריד עז מבצר משגב על פני היבשה כמו ע"י החפירה והמחתרת מתחת לארץ (?אפפע) וכן היא פעולת מתנגדי הטארפעדען על המים, כי נשלחים המה אל החוף החמוש בטארפעדען טארפעדא מתנגד אשר יתבקע ויבקיע עמו את כל הטארפעדען הנמצאים שמה להתפוצץ לרסיסים לפני בוא הזמן הנכון. במתנגדי הטארפעדען ישנם שטות משטות שונות, אך הפשוט מכלם הוא: טארפעדע הטעון במשקל 500 ליטרות צמר גפן מורה (שיסבוימוואללע) כבוש הכבד במשקלו עד כי ירד במצולה ואותו יקשרו על עלי העוגן השוחה (באיע) אשר עם שטף המים או בחבל יורידוהו ויניחוהו אל חוף האויב וכאשר יבוא ויגיע אל נקודת מטרתו, אז ע"י מכונה מזרם העלעקטרי יתירוהו ויבעירוהו וע"י ההתבקעות וההתפרצות (עקספלאזיאן) שלו יביא את כל הטארפעדען הנמצאים בשטח 120 מעטער להתבקעות והתפרצות גם כן. האופן הזה שנו וישלשו ובזמן קצר החוף החמוש יהיה צלול מבלי כל כלי משחית.

אל המטרה הזאת ישתמשו ג"כ באנית קטור קלה החותרת במים באמצעות מכונה עלעקטרית. האניה ריקה בלי אנשים תתנועע בכח עצמה (אויטאמאטיש) ודומה בתבניתה כמו הלאי־טארפעדא. בהבוג שלה ישנה כמין כר דוחף (בופפער) והיא תתקרב אל הטארפעדען או עלי העוגן שלהם ותערערם ותנפצם גם יחד ע"י מכונת הטארפעדא המתנגד אשר תשא בחיקה ותרד בעת המוכשרת מצולה. למען טהר את רשתות ומעצורי כבלי הברזל מהדרך, עשו טארפעדען קטנים וטעונים 2 וחצי ליטרה צמר גפן מורה ואלה ינפצו ויפוצצו לרסיסים חבלי הברזל אשר חוליותיהם בעובי 1 ושלשה רביעיים אצבע (צאלל) בעוד אשר 100 ליטרות אבק מורה לא יוכלו לנתק אותם ולפגוע בהם לרעה. המכונות וההמצאות האלה המציא הקפפיטאן ארטהור מהמארינא האנגלית.

להגן על אניות מלחמה הגדולות מהטארפעדען המתנועעים צלחה בדעת ממשלת אנגליא בתחלה לתת לכל אניה ללות אותה סכום אניות קטנות ולהעמיד עליהן כלי תותח או כוננו חוטי קשת מקוי ברזל כפח להגן עליהם לבל יקרבו הטארפעדען אליהן, אבל עתה משכה את ידה מההכנות האלה כי התחבולה הראשונה תפריע את האניה בעת קרב ולחם, ושכר המגן מהתחבולה השניה יצא בהפסד כבדות תנועת האניה על ידה באבדה את מהירותה מפני רשת קוי הברזל. לכן עתה עשו בהמארינע האנגלית את הכדורי המאור העושים את צבא האניה לרואים ואינם נראים בשם „האלמעס דיסטרעס סיגנאל“ כי בעצם היום לא תגדל באמת הסכנה מהטארפעדען המתנועעים וכל צורך ההגנה מפני כלי המשחיתים לבל יקרבו אל הספינה הוא בעתותי חשכת הלילה, לכן התחכמו לעשות תחבולה ולהאיר בלילה את סביבות האניה למען לא תוכלנה להתקרב אליה שום דבר מבלי יתבוננו ויראו אותו, ואת האניה בעצמה להשאיר אותה בחשכה כבתחלה. התחבולה הזאת היא הרכבה כעמיית אשר תבער ותדליק מדי נגעה במים. את החומר הזה יעשו בתמונת כדור כי תותח וקשה למאוד עד כי יוכלו לירות אתו במרחק מן 600 עד 2500 מעטער ולא ישבר ולא יתפוצץ לרסיסים, וכאשר הכדור הזה יעלה על פני המים יבער בהיות שוחה על המים באור בהיר משך זמן משלושים עד ארבעים רגעים ולא רוח סערה ולא המים יוכלו לכבות את שלהבת אשו, ויען כי הכלי משחית וויטהעהעאד-טארפעדא נצרך קרוב מקום של 1000 מעטער והשטאנגען-טארפעדא לא יפגע לרעה רק בהיותו סמוך וקרוב מאד אל עצם האניה, הלא תעשה מקלעת כדורים בוערים כאלה שטח גדול מלא אור בהיר אשר הארטילעריא מהאניה יראו היטב את כל הנעשה סביב להאניה ובלי משחיתי האויב לא יוכלו להגיע מבלי לראותם בעוד מועד להשמר מפני הסכנה מחבלי משחיתים נגעי אניות הצבא.

אמנם כן דבר הכלי משחיתים הטארפעדאן ומתנגדי הטארפעדען לא באו עוד לשלימות מלאכתם, ועוד תקונים והמצאות יבראון ויתחדשון בקרב הימים כבראשונים כבאחרונים, אך זאת דבר ברור כי הטארפעדא ודומיהם יוכלו רק אז להביא כליון חרוץ אם ידים חרוצות ומחרפי נפשם מוליכים אותו ואם אנשי צבא אניות הים אבדו את ראשם או ישנים המה. אבל מה יענו אחריהם רודפי השלום ומוקירים את חית האדם: מי יתן ויעלה ויבא ויגיע בעגלא ובזמן קריב היום הגדול האדיר והנאור אשר יקים ה' אדון השלום את חזון בן אמוץ: לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה“ עם כל יתר תנחומות חוזי אל על עם ישראל ועל גוי ואדם יחד.

המעתיק: אהרן יעקב ריבלין.


"הלבנון", שנה ארבע עשרה, מס' 20, 21 בדצמבר 1877, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

כלי משחית (טורפדו) – 1877

Lay_Torpedo_-_Scientific_American_-_1873
טורפדו לֵיי. איור ב-Scientific American, שנה 1873. המקור: ויקישיתוף

כלי משחית.

רבים מחכמי זמננו, יאצילו מרוח בינתם למ"ע העברים, או יעתיקו דברים מחוכמים משפות אחרות, ולפלא בעיני שלא מצאתי אף אחד שידבר אודת משחיתי-האניות (טארפעדין) אשר בעת הזאת ידם על העליונה, ובין כלי-הקרב היותר יקרים יתחשבו. לכן אמרתי אנסה נא אנכי להעתיק מאמר אחד אשר ידבר אודות הטארפעדין למיניהם, אולי יש קורא אחד ממ"ע „העברי“ היקר, שלא ידע את מהותם ופעולתם, ויברכני ע"ז, כי דבר בעתו הוא.

המשחיתים הנוראים האלה, ארץ אמעריקא מכורתם, כי אנשיה היו הראשונים אשר התגרו אותם על אניות איבה, גם האיש אשר המציא אותם היה אמעריקאני. השם טארפעדא, משאל משם הנחשים העלעקטרים הנקראים „ראיא טארפעדא“ ויהרגו את שנואי נפשם בזרם העלעקטרי אשר יוציאו מקרבם. המכונה הזאת הוכנה על אופן טוב ע"י החכם פאלטאן, הוא האיש אשר המציא גם את אניות-הקיטור. האנשים שהיו בימיו, לא הכירו את רוחב בינתו, ויצחקו בקרבם על המצאותיו, ולא ידעו כי בימים יבואו, ישימו אניות-קיטור בים דרך, ובמים עזים נתיבה, והטארפעדים ישלטו שלטת גם על האניות היותר חזקות. כאשר הובאו הטארפעדים ממלאכת פאלטאן, לפני שר אנית מלחמה אחד מאנגליה, קרא את ממציאה „איש ריק“, נוסעי הים שחקו לעגו על הטארפעדים, ויקראו אותם „דברים לא אמון בם“, פיגול הוא לא ירצה לעם אשר רוח הגבורה שוררת בקרבם, להשתמש במחסה שוא כזה. אמנם, אחרי שנים לא כבירות, נוכחו לדעת, כי לא בצדק שפטו עליהם, ובמלחמה אמעריקאנית האחרונה העלו המתקוממים מדרום אמעריקא, את הטארפעדים על גפי מרומי כלי קרב המשחיתים, ובהם התקנאו גם מלכי הצפון, וישתמשו אתם לרוב. ומהעת הזאת, הכניסו כל מלכי איראפא את המשחית הזה, אל אוצרות כלי קרב שלהם, וזה כעשר שנים יעמלו חכמי-מלחמה האיראפים, להגדיל את כוח המשחית האיום הזה.

הטארפעדאס יחולקו לשתי כתות: למחסים ולמתנפלים. המחסה, ינוח על מקומו, ובגאוה וגאון יחכה על האניה אשר תדרוך עוז בלב ים, ותפלש לה נתיב הלוך וקרוב אליו, ולא תדע כי שאול צעדיה יתמכו, והיה אם תפגע בו האניה, אז כרגע יז קצף מקרבו ובשאון רעש יתן קולו עליה, חיל ורטט יאחזוה, לשוא תכרע ברך לפני אדונה הנוח לכעוס וקשה לרצות, לריק תחוג תנוע לארבע כנפותיה, כמו תבקש לה עזר מיתר אחיותיה, כי כבר נגזר עליה כליון חרוץ. „והמתנפל“, מושלך על מכסה או לירכתי האניה, או יונח מתחתה. בנין הטארפעדאס בכלל לא יקר ערך הוא, ואלה המה הדברים אשר יכיל בקרבו: כלי זכוכית, קנה חלול זכוכית, מסתימה (פראבקי), מעט חימוץ גפרית, מעט נופת צופים (צוקער), מעט מלח בערטאליט, ולכך 10 קילאגראם אבק-שריפה. אבק השריפה יונח בכלי זכוכית, ויאטם במגריפה, אשר נקב בה חור קטן, בתוך הכלי ששם מונח האבק שריפה, יועמד עוד כלי זכוכית קטן, הנמצא עם נופת (צוקער) ומלח בערטאליט, קנה-החלול ימלא עם חימוץ גפרית, וקצהו האחד יכנוס דרך נקב המסתימה, ויתחבר עם פי הכלי הקטן, באופן אשר חימוץ-הגפרית לא יתערב עם מלח הבערטאליט והצוקר טרם ישבר קנה-החלול. כל הדברים האלה יסגרו בכלי עץ, הקצה השני מקנה-החלול יצא לחוץ, המכונה נכונה, ותובל אל תוך המים, והיה אם תפגע בה האניה, אז ישבר תחלה קנה-החלול, חימוץ-הגפרית ירוץ אורח אל הכלי הקטן, ויבעיר את מלח-הבערטאליט והצוקער, ומהם יתלהב גם אבק-השריפה, וברגע אחד יתפוצץ הטארפעדא לרסיסים, והאניה תתהפך ותהרס עד היסוד בה.

(סוף יבא.)

* * *

(סוף מגליון מ"ו.)

אולם בימים האלה רוב לוחמי-הימים, לא ישתמשו עם הטארפעדים האלה, ובמקומם יקחו אחרים הטובים מהם, והמה הטארפעדים העלעקטרים. מדת הטארפעדים ממין האחרון הזה, הוא 103 צענטימעטיר קומתם, ועבים 100 צענטימעטיר, הכלי שבו מונחים כל הדברים למיניהם, יעשה מטסי ברזל, ומשקלו לערך 900 קילאגראם, ויכיל בקרבו 224 קילאגראם חומרים מעוררי אש. מהטורפעדים האלה, אשר יונחו הרחק מהחוף כמה מיל, יצא חוט ברזל, ויגיע עד בית-צופה העומד על חוף הים, ובעזרת האספקלריא המאירה (טעלעסקאפ) יודע שם רגע בוא אנית-איבה על הטארפעדא וברגע זה ינהל ניצוץ עלעקטרי, דרך חוט-הברזל אל תוך הטארפעד, ויתלהבו החומרים בקרבו, עד אשר יקרע לגזרים בשאון רעש כקול רעם בגלגל ומזה יגביהו נדי מים למעלה והאניה תעמיק שאולה. מכונות הרבה ממין הזה, יונחו לא רחוק מחופי הימים למגן ומחסה מפני אנית איבה, ויתר שאת להם מהטארפעדים הקודמים, המתלהבים מעצמם ע"י פגיעה קטנה כי ביניהם יוכלו לילך אניות אדונם כאות נפשם, על אשר לא ירעו ולא ישחיתו את האניות, טרם יובל בהן הניצוץ העלעקטרי: לא כן, הטורפעדים המתלהבים מעצמם, המה ישכחו את בעליהם, וגם לאניות אדוניהם נכון פיד ואסון אם תפגענה בכבודם.

עוד יש „טורפ-עד“ אחד, אשר לכת המתנפלים יחשב, אבל התחברות החמרים בקרבו, הוא באופן יותר נעלה מהקודמים. הוא, לא ינוח על משכבו, ולא יושלך ע"י אחרים כי-אם בעצמו נוע יתנועע וישוח כדג במים. מצבו הוא כמו שני דברים אשר קציהם האחד רחב והשני קצר, ויתלכדו איש בריעהו בצדיהם הרחבים, מחוץ הוא מצופה בברזל, ובבית מלא הוא עם חמרי-משחית. אל הטארפעד מחוברת מכונה, המליאה עם אויר, ובכח הלחץ זו הדחק שהאויר ידחוק לחוץ דרך חור קטן שנקב בהמכונה, יתנועע גלגל אחד כמו הגלגל שבאניות-קיטור, והוא יפלס לו דרך במים עזים. הלוך וטפוף ילך לו המשחית הנורא הזה בגאון עזו, גם סער מתחולל לא יפריעהו ממהלכו המהור, גם שאון הגלים אשר יהמו יחמרו במו ים לא ימעדו את קרסליו, יבקיע לו מסלול בין שבולת מים, עדי יגיע למחוז חפץ בעליו. האניה אשר יפגע בה האכזר הזה תבקש לה לשוא עזר, כי כבר נלכדה ברשתו, ותתנודד כמלונה בסכה, עדי תפול שדוד תחת מים כבירים, ותטבע במצולות ים, ועוד פעם בפעם, יתגעש עליה המלאך המשחית בקול המולה, מתחת המים אשר לים מכסים, כאלו לא שככה עוד חמתו הבוערה בקרבו ביקוד אש.

ממצב נקודות הראות הפעם, מוכרחים הננו להצדיק את דברי שר אנית מלחמה האנגליה ה' ס ווענסאן, אשר גזר אומר כי עוד תהיה עת, אשר מכונות-שאול אלה, יפריעו וישביתו את מהלך האניות היותר גדולות, ואז אולי יהיה קץ למלחמת הים.

גרשון קאלבאסניר.


"עברי אנכי", שנה שלוש עשרה, מס' 22, 3 באוגוסט 1877, עמ' 7; מס' 23, 10 באוגוסט 1877, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

[נדפס במקור בכתב רש"י]

הטורפידין – 1904

הטורפידין. המקור: עיתון "הצפירה", 18 בפברואר 1904

המלחמה פרצה והעם עושה אזניו כאפרכסת ובולע בתיאבון גדול כל שמועה הבאה מירכתי המזרח, מקום שם שני אויבים נוראים עומדים זה מול זה.

ואם נוראה המלחמה ביבשה, מלחמת הים נוראה עוד הרבה יותר בתוצאותיה. שם נצבו כנגד הלוחם שני אויבים: מעבר האחד הים, התהום האיום של האוקינוס, ומעבר השני כל מיני מלאכי חבלה ומשרתי מות ואבדון, בתמונת מכונות ופחים ומוקשים איומים רב יתר מלהט חרב וכדורי עופרת לוהטים ורמוני התותח, הלא המה הפחים אשר מתחת למים והטורפידין, אשר המציאה מזמת האדם לחבל חבל נמרץ.

הטורפידין והפחים (מינען) הם בעלי תבניות שונות, הנעשים בתחבולות שונות ולמטרות שונות.

הפחים או הטורפידין האיליקטרו-מיכאניים נועדו לקרוע או למצער להטיל מום ולהשחית את אניות האויב בקרבן אל החוף; כי הם קבועים לא הרחק מן היבשה, בעמק חצי משקע האניה במים, ר"ל אמות אחדות מתחת למים.

הטורפידין האלה, המחוברים אל היבשה במקום אחד או במקומות אחדים ששם יושבים וצופים ומתבוננים אל מהלך אניות האיוב, נעשו בתבנית קופסאות ממולאות דינאמיט, צמר-גפן מפוצץ או חמרי-מפץ אחרים. בחלק העליון של הקופסא נמצא כלי זכוכית ממולא נוזל. והיה כאשר תקרב אנית האויב אל החוף ותפגע בכלי הזכוכית ותשברהו במגעה, אז יחולל הנוזל הנמצא שם זרם איליקטרי על הנקודה הגאלוואנית מצינק ופחם הנמצאים בחלק התחתון של הקופסא, והפח יתפוצץ ויקרע את האניה.

ואולם הטורפידין העיקריים, לפי מובן המלה עתה, משמשים להשחית את אניות האויב ממרחק רב. את הטורפידין שמשתמשים בהם עתה המציאו בשנת 1867 שני האנשים: לופיס ואוּאייטהעד. זה מין כלי-משחית ארוך כדי 5-4 מיטר, ותבניתו כתבנית סיגארא או – יותר נכון – כתבנית דג, וקוטבו מחזיק כדי 40 צנטימטר.

טורפידו כזאת, אשר בקצֶהָ החד יש לה קורטוב ממולא אבק-שרפה (פיסטאָן), מכילה בקרבה בחלק הקדמוני או בראשה: אוסף חומר-מתפוצץ, מוּכני המחזיק את הטורפדו בגובה אחד במים, גם אסף אויר עב ע"י לחיצת 100 אַטמוספֿירות (כלומר לחץ גדול פי מאה מלחץ האויר על פני האדמה), וגם מניע – מאָטאָר – הבא לידי תנועה ע"י כח האויר העב, והוא מניע את הגלילים המשורבבים הנמצאים בקצה האחרון של הטורפידו. כלי-משחית אלה נזרקים אם מכלי-תותח מיוחדים לזה הנמצאים באניות, או מסירות קטנות מיוחדות, המכונות בשם: „סירות טורדיפידין“ או „צנות פחים“.

הטורפידין המצאת לופיס ואוּאייטהעד נתקנו והשתכללו עוד יותר בשנת 1894 ע"י בואָנאַ-קאָרסי והאָוועלל. בעתים האחרונות עוד מוסיפים לשכללם ככל האפשר, לשנותם ולעשותם עוד יתר נוראי עלילה ומשחיתיים.

הטורפידו הנזרקת מן האניה או הסירה, והיא עשויה בראנז פֿוספֿורי, צוללת במים, ובלי החליף את נטיתה היא עפה במהירות 30 מיל ועוד יותר לשעה, ובהלמה באנית האויב תתפוצץ ותעשה בה פרץ וע"י זה לא תסכון עוד האניה למלחמה.

ועל כן מחזיקים בתחבלות שונות להגן על האניות מפני המשחית הנורא: בונים את האניות תאים תאים מיוחדים, ושורה שלמה של תאים כאלה היא צלע או קיר האניה. בהשחת השורה הראשונה החיצונית של התאים, עוד אין הסכנה גדולה כל כך, כי עוד תוכל האניה להחזיק מעמד על המים ולא תרד מצולה.

מלבד זאת עושים מסביב לדופני האניות רשת של עשת-ברזל, כעין כברה, התלויה על ווים או עמודים חזקים, והיא מגינה על האניה מפני פרץ גדול ע"י הטורפידו.


"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 31, 18 בפברואר 1904, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

תרפידים – 1904

Robert_Whitehead_with_battered_test_torpedo_Fiume_c1875
רוברט וייטהד לצד טורפדו ניסוי שפיתח, 1875. המקור: ויקישיתוף

תרפידים.

בין כלי המשחית היותר נוראים וביחד היותר נפלאים, נחשבת עתה המכונה הנודעה לנו בשם „תרפיד“. אמרנו „בשם“ יען כי עד כה יודעים רק מעט מזעיר ע"ד תכניתו ובנינו של המשחית הזה.

את הרעיון לבנות תרפידים המציא אופיצר של ארטילרית הים מאוסטריה, אשר שמו לא נודע; הוא מת ולא ראה את התגשמות רעיונו בפועל. הכתבים שנשארו אחריו באו לידי הקפיטן די לופפיס, אשר ההמצאה הזאת הפליאה אותו מאד וימסר אותה לרוברט אויטהייד המפקח על בית המלאכה בטריאֶסט, והוא צוה לבנות תרפידים לפי התכנית הזאת. הדבר היה בשנת אלף ושמנה מאות וארבעה וששים ובאלף ושמנה מאות ושמנה ושישים נבנו התרפידים בתקנים טובים ע"י ר. אויטהייד. הבחינות שנעשו בהם הפליאו את כל עולם הצבא, והממשלות החלו לקנות את התרפידים במחיר גבוה מאד. התרפידים נקראו „תרפידי לופפיס“ ואח"ז קראו אותם בשם „לופפיס אויטהייד“.

תרפיד מיכני הוא באמת אניה קטנה השטה מתחת למים שאין עליה מלחים. עליה נמצא מכונת מפץ המתפוצצת מעצמה על ידי דחיפה, יש לה מקור אנרגי, הנחוץ כדי להניעה, יש לה מכונות המובילות אותה בדרך ובעמק אשר התוו לה מראש. מזה כבר נראה, כי הבנין של התרפיד מוכרח להיות מדויק כל צרכו. מהטפוסים השונים של התרפידים אשר נסו לעשות הוכרו לטוב רק שנים מהם: זה של אויטהייד נתקבל ע"י צרפת וכמעט ע"י שאר הממשלות, והתרפיד של הוביל, אשר משתמשים בו, ביחד עם הראשון, בארצות הברית.

WHITEHEAD_TORPEDO_(general_diagram)
תרשים סכמתי של טורפדו וייטהד, 1904. המקור: ויקישיתוף

התרפיד של אויטהייד הוא בתארו ארוך כסיגרה, ארכו 4.6 מתר ואמצע רחבו 0.3 עד 0.4 מתר. הוא מתנועע באמצעות אויר לחוץ הפועל על שני מטילים הנמצאים בקצהו האחד והמסבבים את מהירות מהלכו עד 30-28 קשרים לשעה. בהתרפיד נמצאות חמש מחלקות. בהמחלקה הראשונה נמצא החמר המפוצץ הנעשה מעגולי צמר-גפן-מורה לח בכמות 40 50 קילוגרם. בעגולים האלה נמצאים חורים, אשר דרך בם יעבור קו של צמר גפן מורה יבש. ההתפוצצות תבוא ע"י התבערה של החמר המפוצץ המצא בקצה התרפיד הנבער ע"י הדחיפה של התרפיד באניה שרוצים לאבדה.

המחלקה השניה המקפת החלק היותר גדול של התרפיד (1.5 מתר) מלאה אויר לחוץ (200 ליטר) והאויר הזה הוא הוא הכח המניע של התרפיד. האויר הזה נלחץ אל המחלקה השלישית, אשר בה נמצאות המכונות ע"י שפופרת עשויה לדבר, שמטרתה להעביר דרך בה את האויר במדה שוה ומצומצמת בכדי לתת להתרפיד תנועה תמידית וסדורית. בהמחלקה השלישית נמצאים: מוטור מטפוס בראטהעראד עם כח של 35-50 סוסים הפועל בעזרת האויר הלחוץ על שני המטילים של ידיהם מתנועע התרפיד. ומכונה אשר מטרתה להחזיק את התרפיד בעומק שהתוו לו מראש. חלק המכונות הוא החלק הנכבד בהתרפיד. במחלקה הרביעית נמצאה המכונה המכריחה את התרפיד ללכת בדרך ישרה כפי שהתוו, ואם התרפיד ינטה מדרכו ע"י גלי הים תטהו המכונה בהכרח לחזור לדרכו הראשונה. המכונה הזאת תפעול גם היא ע"י מוטור של האויר הלחוץ, הנמצא במחלקה השנית.

במחלקה החמישית נמצא אופן בעל שנים אשר על ידו פועלים כל המוטורים על מהלך האניה, לבד זה  נמצא בהתרפיד מכונה המחזקת את התרפיד הרחק מהאניה התרפידית במרחק ידוע ואשר על ידה יוכלו להטביע את התרפיד אם על פי איזה סבה לא מלא את תפקידו, למען לא יפול התרפיד בידי האויב ולמען לא יפגע באניות המשליכות את התרפידים מהמים.

כח האויר הלחוץ אשר בו מספיק למהלך של 400-500 מתרים.

אם התרפיד יפגע באניה, אז ע"י הדחיפה נדלק מוביל הזרם אשר יגרום תיכף התפוצצות של צמר הגפן המורה ומזה תתהוה כמות רבה של אדים אשר הקיפם יהיה 600-700 פעם מכמות צמר הגפן וחום האדים יעלה עד 24000C. האדים האלה אשר כח חזק להם בסבת החום הגדול ומפאת קטן המקום בהמחלקה הראשונה, מתרחבים במהירות ומכים בחזקם גלים בים אשר ירוצו במהירות 1.5 קילומתר ברגע (סיקונדה) ובפני כח כזה לא תוכל עמוד גם אנית המגן היותר עבה. ובכן כל פעולת התרפיד היא רק לעורר תנועת גלים חזקה המכלה את האניה. מובן, כי כל מה שירחק המקום מן הגלים האלה שם יתרפה גם כחם עד שבמרחק ידוע אין כל סכנה נשקפת מהם. ולכן אין מטביעים את התרפיד יותר מבעומק 3-4 מתר, אחרי זמן שבים המים אשר גורשו ע"י האדים למקומם וזה מסבב נפל מים  חזק המחזק עוד יתר את פעולת התרפיד.

התרפיד מטפוס השני נבנה ע"י אדמירל הובל בשנת 1870 בארצות הברית ועד שנת 1891 הביאו בו תקונים, אז עשו עם התרפיד הזה לעומת התרפיד של אויטהייד לערך 500 נסיונות ויוכחו, כי עולה הוא הרבה בפעולותיו על התרפיד הקודם, יען כי ב-100 נסיונות פגע הוא 95 פעם בעת אשר התרפיד של אויטהייד פעל רק 37 פעם על כל מאה. ההבדל בין שני הטפוסים הוא: 1) התרפיד של הובל הולך יותר בדיוק בעומק המים, 2) התרפיד של אויטהייד משמיע קול בלכתו גם נכר דרכו בים, ולכן ידע האויב להשמר מפניו בעוד אשר זה של הובל הולך בנחת ואין רשומו ניכר. 3) מחיר התרפיד של הובל הוא 4000-6000 פ. בעוד אשר מחיר התרפיד של אויטהייד הוא 8000-12000. ו- 4) התרפיד של הובל הוא קטן מהשני ולכן תכיל אניה תרפידית 8 תרפידים כאלה בעת אשר התרפידים של אויטהייד תכיל רק 4. (S-O).

(הצופה)


"השקפה", שנה חמישית, מס' 33, 27 במאי 1904, עמ' 13. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

כלי המפץ „העללענמאשינע“ – 1865

כל חדש תחת השמש

[…]

בימים האלו עמד כלי-מפץ על המבחן לנסות כוחה בקריה „טולאן“ בצרפת. הממציא של כלי-מפץ הזאת הוא הפקיד על האניות איש צרפתי, וזה שמו אשר קרא את הכלי מפץ ה"ל „העללענמאשינע“. כל מכתבי-עתים בארץ צרפת יספרו כי פעולות כלי מפץ הזאת נוראות מאד מאד וגדולות יותר מאשר קוו הרואים וגם הממציא בעצמו. כל מבצר על החוף וכל קנה שריפה וכלי תותח אשר יציגו על החוף לגונן על הנהר או על שפת הים לשמור גבולות ארץ בממשלת צרפת כעת המה אך למותר וכי יקרב צר ואויב באני מלחמה אל החוף חיש מהרה תשבר ותשמד מתחת שמי ד'. כי טרם תפתח האניה פיות קנה השריפה אשר לה תנפץ ככלי נפץ וזאת מנוסה על ידי הנסיון אשר נסו בעיר ה"ל במקום רואים. יען ראו אניה גדולה אשר עשרים  וחמשה „מעטר“ בארכה, ועשרה מעטר ברחבה וכמעט רגע נפלה ונהרסה ותחוג ותנוע וצללה לתהומות ים. הכוחות המשמידים המה כוחות „עלעקטערי“ וגדלו מאד מאד ויש מקום לחשוב כי גם אנית-צנה (פאנצערשיף) לא תוכל עמוד נגד כלי מפץ הנ"ל אם גם מחסה ברזל מסביב לה. כי כברק יהלומו הכחות „העלעקטריציטעט“ מהכלי הנ"ל פעם אחר פעם עד אשר לא  ישאירו שריד מכל אשר יפגעו. עוד הוסיף הממציא הצרפתי להטיב בהמצאתו, שאין מהצורך להמתין עד שתקרב האניה ותיגע בכלי-מפץ זו, וגם מרחוק תעשה הכלי את כל מה שעליה לעשות כי שביבי „העלעקטריא“ היוצאים ממנה יפגעו מהרה בצר והאניה ויפלו עליהם לפוצץ ולשבר את כל ולעשות כלה.


"עברי אנכי", שנה ראשונה, מס' 14, 14 ביולי 1865, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

טארפעדאים במעמקי הדנובה – 15 ביוני 1877

ממערכות המלחמה.

[…]

הננו חותמים את דברינו היום בהדעפעשים האלה:

וויען 11 יוני. מודיעים מקאנסטאנטינאפול במכ"ע דויטשע צייטונג כי צלחה ביד הטורקים להעלות ממעמקי מי הדאנוי את הטארפעדאים אשר הרוססים השקיעו לבלי תת לשתי אניות מגן מהטורקים לעזוב את מקומן בתעלת מאטשין. הטורקים צללו בתוך המים ויחפשו וימצאו את הטארפעדאים ויעלו אותם מבלי כל נזק, ופנו דרך לפני האניות הנז' לבוא אל חוף הירסאווה. הרוססים כראותם את האניות יוצאות ממקומן ירו עליהן כדורי אש מהסוללות אשר בעבר השמאלי של הדאנוי, אבל לא יוכלו לעצור אותן כי הטורקים מהאניות ענו גם המה בקול הקאננים הגדולים ויהרסו את סוללות הרוססים. – אם אמת ההודעה הזאת יש להאמין גם בההודעה אשר הסתפקו באמתיתה עד כה כי הטורקים בטרם הקריבו אניותיהן בים השחור אל חופי קאוקאז העלו הצוללים (טאוכער) את הטארפעדאים אשר השקיעו שם הרוססים.


"הלבנון", שנה שלוש עשרה, מס' 44, 15 ביוני 1877, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

כלי הנשק „טארפעדא“ – 1877

Carl_Baagøe_-_Sprængning_på_Holmen
פיצוץ טורפדו בהולמן, קופנהאגן. ציור מאת Carl Emil Baagøe, בסביבות 1875. המקור: ויקישיתוף

ידיעות העולם והטבע

כלי הנשק „טארפעדא“ (Torpedo)

"קוראי הלבנון כמו יתר קוראי מכה"ע כבר שמעו רבות פעמים את השם „טארפעדא“, והוא המכונה או כלי המשחית אשר עליו המלאכה לגמור להרוס ולעשות כלה את אניות המלחמה אם אך תקרבנה אליו, כי ע"י הנגיעה בו יתבקע ויתפוצץ לרסיסים, וכן יהרס ויחרב את האניה וכל אשר עליה באין מציל. ביחוד ישתמשו בהטאפערדא אלו המדינות אשר אין להן אניות מלחמה רבות להגן על עצמן מפני צר ואויב ביום רב ומלחמה על הים, וכן הדבר עתה במלחמת רוססיא עם תוגרמה, אשר כפי הנודע אין לרוססיא אניות מלחמה רבות בים השחור, כי רק מאז שנת 1871 הותר לה ע"פ הקאנפערענץ בלאנדאן לבנות לה אניות מלחמה בים השחור. כן גם בנהר דאנויא אשר אניות תוגרמה שטות רצוא ושוב להיות לשטן לחיל רוססיא מעבור את הנהר, מוכרחת רוססיא לערוך את הטארפעדאת האלה אשר הם כחרב המתהפכת לשמור את הדרך, וכאשר נודע צלחה באמת בידי רוססיא להחריב אניות מלחמה אחת של  תוגרמה על הדאנוי במלחמה הנוכחית. – והנה באשר תכונת הטארפעדאת לא נודעה עוד לרבים מהקוראים, וכן לאשר נכונות הטארפעדאת האלה בימים יבאו לשנות את פני מלחמת הים ולתת לה תמונה חדשה, בהיותם הולכים ומשתלמים, והיו לא לבד למגן כי אם גם יוכלו להתגרות מלחמה עם אניות האויב, ע"כ אמרנו לספר בזה בקצרה את תולדות הטארפעדאת מיום הולדם ועד עתה, ולהציע את אופן הכנתם ככל אשר נודע מהם, ונקוה כי לרצון יהיה הדבר לפני הקוראים, כי דבר בעתו מה טוב.

בראשונה המציא דוד בושנעל באמעריקא את הטארפעדא בשנת 1771. כפי הנראה לא ישרה המצאתו בעיני הדור ההוא, ונהפוך כי רבים התלוננו עליו לאמר, כי מרצח הוא אשר לא ידע רחם (כמו המרצח טהאמאס בתחלת שנת 1876) וגלל כן הוכרח לשנות שמו בשם דר. בוש, גם לעזוב עיר מגורו לבל יהיה לחרפה לכל רואיו ומכיריו. מפריעים רבים עמדו לשטן מנסות דבר ההמצאה החדשה הזאת זמן כביר, והרעיון להחריב אניות מלחמה ע"י מכונות השטות מתחת למים, נולד שנית על ברכי איש אמעריקאני אחר, נקרא בשם ראבערט פולטאן בראשית שנת המאה הנוכחית. פולטאן הציע את המצאתו לראשונה לפני ממשלת צרפת, אבל לא הטתה אזן אליו. אך תחת זה ישרה ההמצאה בעיני ממשלת אנגליא. אולם כאשר לא צלח הנסיון להחריב את אניות צרפת הנאספות אצל Boulogne, פנה הממציא לאייראפא עורף וישב לארץ מולדתו אמעריקא, ובמלחמת שנת 1812 נסתה ממשלת אמעריקא פעמים שונות להחריב ע"י הטארפעדאת את אניות ענגלאנד אשר נצבו כצר לסגור את חופי אמעריקא, וחפצה הצליח בידה באופן טוב מאד. כלי המשחית החדש הזה עורר בלבב פקידי אניות ענגלאנד פחד גדול, רוח שנאה וקנאה איומה, עד כי נתנו צו לחיל האניות, שכאשר תפול בידם אחת מאניות אמעריקא לא ינהגו עם חיל האניה כעם חיל אשר נפל שבי ביד ר, כי אם לעשות עמם כלה לבל ישאר מהם שריד ופליט. כל זה בא, מפני שלא עלה על לב אנשי הדור ההוא, כי אמנם יתכנו הטארפעדאת להגן בעד הארץ מול אניות האויב. רק חשבום לכלי משחית עושים הרג רב באין כל תועלת.

בשנת 1829 החל Colonel Colt לעשות נסיונותיו בסוללות אשר מתחת למים, ואחרי תמכה בידו ממשלת אמעריקא בסך י"ז אלפים דאללאר להרחיב ידיעותיו ונסיונותיו, הביא את הטארפעדא לשלימות כזו, עד שצלח בידו ביום 19 אקטאבער 1842 להחריב את האניה הגדולה Volta לעיני ארבעים אלף תושבים אשר נקבצו ובאו לראות את הפלא הזה. והנה עד העת ההיא נעשו הנסיונות עם הטארפעדאת רק להחריב את האניות העומדות שוקטות ובוטחות על מקום אחד, אולם ביום 13 אפריל 1843 החריב קאלאנעל קאלט אניה גדולה שוטפת במרוצתה על הנהר פאטאמאק, וכל כך היה בטוח בהכנותיו, עד כי הוא בעצמו התרחק בעת החרבן חמש פרסאות אנגליות ממקום המעשה. הנסיון הגדול הזה משך עליו עיני כל הממשלות הנותנות חתיתן על הים, והעסטרייכים היו הראשונים, אשר השתמשו בההמצאה הזאת לטובתם, כי סבבו את העיר ווענעדיג בטארפעדאת עלעקטריים כמעשה רשת, לבל תפולנה אניות אויב בגבולותיה. גם ממשלת אשכנז הלכה בדרך עסטרייך ותכתיר את החוף קיעל בטארפעדאת רבים, אולם אם טובה שיטת הטארפעדאת האלה להשיג את התכלית הנרצה, לא נודע עד היום אל נכון, כי חסרו עד כה אויבים כאלה אשר יחרפו נפשם למות ולהתקרב אל מקום הסכנה.

גם ממשלת רוסיא הגינה על חופי זעבאסטאפול וקראנשטאדט במלחמת קרים ע"י טארפעדאת עלעקטריים וגם קאנטאקטע (ר"ל המפוצצים ע"י פגיעה חזקה עם אניה) והאדמיראל האנגלי נאפיר נשמר מאד לנפשו להתקרב יותר מדאי אל האויב הזה האורב במסתרים.

מלחמת ארצות הברית באמעריקא עם יושבי הנגב, היא הראתה בעליל עד כמה גדול כח הפעולה האיומה והנוראה של כלי המשחית האלה. כראות יושבי הנגב, כי קצר כחם לעמוד מול צבאות הצפון אשר חסמו את כל חופי הנגב כבחותם צר מבלי יוצא ובא, הסכימו לפקוד צבא חיל מיוחד רק למלאכת הטארפעדאת, וכעמיר מאחרי הקוצר נפלו אניות המלחמה של ממשלת הצפון לרגלי הטארפעדאת, ויהי מספרן חמש ועשרים אניות גדולות ויפות. יושבי הנגב לא אמרו הון לפעולות הטארפעדאת שלהם אשר השחיתו את כל הקרב אליהם במקום מנוחתם, כי גם בנו להם אניות קיטור קטנות אשר קראו אותן בשם „דוד“ (כלומר כדוד הקטן שערך מלחמה מול הפלשתי הענק), למען שלוח על ידיהן את הטארפעדאת לעומת אניות האויב, ובאופן הזה היה לאל  ידם לא לבד להגן על עצמם, כי גם להתגרות את האויב. וככה צלחה בידי אניה קטנה כזאת להחריב את האניה הגדולה הנקראת בשם Housatonic אף כי אמנם צללה גם היא בעצמה במים אדירים על ידי פעולתה זאת, בעוד שהאניה „מיננעזאטטא“ רק בקושי גדול צלח לה להמלט מפח יוקשים אחרי נעשו בה בקיעים ופרצים רבים.

יושבי הצפון לא אחרו מעשות גם המה כמעשה אויביהם יושבי הנגב, ויצלח גם בידם להחריב ולהרוס אנית מלחמה גדולה של יושבי הנגב ובזה השיבו למו גמולם בראשונה.

ע"י ההמצאה הזאת נולדה חדשה בארץ, ואף כי צעירה לימים היא עודנה, בכל זאת יש לאל ידה לשנות את פני מלחמת הים שינוי גדול מאשר היתה משנות דור ודור. עוד לא עברו י"ד שנים מעת מלחמת האזרחים באמעריקא, וכבר נודעו עתה לבד טארפעדאת-מגן הרובצים על מקומם שהונחו שם, גם הרבה מינים מטארפעדאת-תגרה, המתחלקים ע"י מכונותיהם לארבעה ראשים: 1) שטאנגען-טארפעדאת, 2) שלעפּפ-טארפעדאת, 3) פיש-טארפעדאת, 4) ליי-טארפעדאת. ונבאר את כל אחד מהם בפרט.

1) שטאנגען-טארפעדאת.

בשם הזה נקראים הטארפעדאת הקשורות למוט ארוך 15 עד 18 רגל, ומתחת למים יגיחו בו לעומת האויב. מובן מאליו כי דבר זה יוכל להעשות רק באמצעו אניה אחרת, ובזמן האחרון ראו  והתבוננו כי לאו דווקא אניות קטנות דרושות אל החפץ, כי אם גם אניות גדולות נאותות לזה. את המוט נושא הטארפעדא יקשרו בראש האניה הפונה קדימה, או לאחד הקירות אשר מצדה, או גם בשני המקומות יחד, והטארפעדאת יכולים להיות קאנטאנקע, היינו שיתבקעו בכח גדול בנגוע בו האניה, או גם עלעקטרים, היינו כי יש ביד אנשי האניה אשר הטארפעדא קשור בה להבקיע אתו בכל זמן שירצו ע"י זרם עלעקטרי.

FMIB_37138_Torpilleur_du_constructeur_anglais_Thornicroft,_lance_en_1873
ספינת טורפדו בריטית מתוצרת תורניקרופט, חמושה בטורפדו-מוט, 1873. המקור: ויקישיתוף

2) שלעעפ-טארפעדאת.

הטארפעדא הזה שהוא המצאת Harvay האנגאלי נתקבל לפקידי אניות המלחמה של ענגלאנד, ואחרי כן גם ליתר ארצות אייראפא המושלות בימים ההם. הטארפעדא הזה יקשר ע"י חבל ארוך לאחד מתרני האניה, וכה ימשך אחריה אל כל אשר יהי רוחה ללכת. החבל הוכן באופן כזה, אשר בנסוע האניה קדימה בצעדים נמהרים, יתרחק הטארפעדא ממנה במסלול עקום עד הרחיקו מן האניה כשלש מאות רגל ואז ירוץ בקו ישר פאראלעל עם האניה המושכת אתו לעומת אנית האויב. והנה עתה על רב החובל של האניה הזאת להשגיח בדיוק נמרץ שתסע ספינתו באופן כזה לעומת אנית האויב עד שאנית האויב תבוא במצור בין האניה ובין הטארפעדא שלה הנמשך ממנה על צדה. עתה, אחרי שחבל האניה נדחק אל ראש אנית האויב, הנה בעוד שהאניה המולכת הטארפעדא תסע לדרכה הלאה, יתנגש הטארפעדא ע"י כח המשיכה הזאת יותר ויותר אל אנית האויב, עד אשר הגיע הרגע הנכון לפוצץ את הטארפעדא אם ע"י כח הנגיעה בהאניה או ע"י זרם עלעקטרי, ובבקיעתה תחריב ותהרוס את אנית האויב מבלי השאיר לה שריד ופליט.

Harvey_Torpedo_-_Scientific_American_-_1871
טורפדו נגרר. Scientific American June 17, 1871. המקור: ויקישיתוף

והנה למען השיג את הפעולה הנרצה, על אנית הטארפעדא לנסוע קרוב מאד לאנית האויב בכל ארכה, בטרם יוכל הטארפעדא לפעול פעולתו הנוראה; וע"כ מובן מאליו כי אניה כזאת מוכרחת להיות בצורה וחזקה מצופה בשריון ברזל, כי לולא זאת קרובה הסכנה אליה להתנזק ע"י אנית האויב ותעלה פרצים, ולפי זה תוכל לנסות פעולתה עם הטארפעדא רק בליל חשך ואפלה, עת לא תתראה לאנשי אנית האויב. אבל אניה חזקה ומצופה ברזל כאנית האויב הממהרת לרוץ ארח יותר ממנה הן לאל ידה להיצב ביד חזקה נגד אנית  האויב וא"כ הטארפעדא כמעט למותר, וע"כ אף כי מצאה המצאת הטארפעדא הזה חן בעיני ממשלות הים, בכל זאת לא נסו עוד עד היום לערוך אותה להחריב על ידה אנית האויב, וגם ממשלת ענגלאנד לא תמהר לערוך אתו, אחרי שכבר מצאה ידה לערוך לה טארפעדא יותר טוב ומסוגל ממנו, והוא

3) פיש-טארפעדא

הטארפעדא הזה אשר המציא אותו האנגאלי Whitehead בשנת 1872, נודע היסוד (פרינציפ) אשר עליו הוכן ונעשה. אבל אופן הכנתו וכל פרטי עשייתו נשארו סוד כמוס עם ממשלת אנגליא, אשר אמנם צדקה מאד להעלים אותו מן יתר ממשלות אייראפא. הטארפעדא הזה שונה מאד הן בתבניתו והן בדרך הלוכו להזיק מכל יתר הטארפעדאת ובלי ספק הנהו כלי הנשק היותר נורא ואיום בזמן הזה. תבנית הטארפעדא הזה כתבנית ציגאררע החדה משני קצותיה, ארכה 18 רגל ורוחב קוטרה 2 רגל. גוף הטארפעדא נעשה מברזל ובתוכו יפרד והיה לשלשה תאים. התא הראשון או ראש הטארפעדא מכיל בקרבו מכונה להבקיע ולפוצץ אותו בהגיע הזמן הנכון, גם נמצא בתוכו 250 ליטרא צמר גפן המורה (שיססבוימוואללע). התא התיכון הוכן לשיווי המשקל של הטארפעדא ברדתו אל המים, ולכל חפץ מניח הטארפעדא להעמיק את הטארפעדא אם מעט ואם הרבה בתוך המים, כן ימלא את התא הזה במשא קל או כבד. והתא האחרון מחזיק בקרבו מכונת המשוט, העשויה באופן מכונת המשוט של אנית הקיטור (שיפס-שרויבע), אשר תעשה מלאכתה בכח אויר מעובה (פערדיכטעטע לופט) הנקבץ בתוך התא בהמון רב, ובזה תניע המכונה בעצמה את הטארפעדא הלאה במסלול ישר במהירות 25 פרסאות הים במשך שעה אחת.

הטארפעדא הזה  יושם במים דרך שפופרת נערכה במצב עקום ומשופע, ומיד ירד הטארפעדא להעומק אשר הוכן לו ע"י התא התיכון כאמור מן 2 עד 30 רגל מתחת למים,  ומשוטט במהירות הנ"ל למטרתו באין מעצור. אנית האויב לא תוכל בשום אופן לראות ולהרגיש את המשחית ההולך וקרב אליה, עד אשר יתנגף בה, וכן אין בכח כל כלי תותח להחריב ולשבר את המשחית הזה בהיותו במים על דרכו. וכאשר יפגע באנית  האויב, אז כרגע יתפוצץ בקול רעש גדול וינקוב חור גדול בדופן  האניה עד כדי 70 רגל מרובעות, אשר יספיק דים להטביע במים אף את האניה היותר גדולה וחזקה במשך רגעים אחדים.

באין כל ספק תתעוררנה גם יתר הממשלות אחת אחת לערוך להן טארפעדת כמו אלה, והתוצאות מאלה הטארפעדאת בנוגע מלחמת הים אין לדעת מראש. והנה ממשלת אנגאליה אשר תשכיל תמיד לראות את הנולד בנוגע לאשרה והצלחתה, השכילה גם הפעם לראות כי לא יארכו הימים ויתר הממשלות תעשינה כמעשיה, ע"כ מתאמצת להסיר מראש את הסכנה השמורה לאנית מלחמתה ע"י המצאות אחרות, ויש בדעתה לתת לכל אנית מלחמה גדולה עוד שתים או שלש אניות קטנות אשר תלוונה אותה על דרכה בכל אשר תלך. האניות הקטנות הללו מוכנות להפריע את אנית הטארפעדא של ממשלה אחרת מקרוב אל האניה הגדולה, ולתכלית זו נושאות עליהן גם הן איזה פיש-טארפעדאת, גם כלי תותח אחד גדול בערכו. – ע"פ המערכה הזאת תגיע מלחמת הים ברבות הימים לאופן מלחמת היבשה, אשר גם שם יושלחו בראשונה צבאות חיל קטנים בערכם אשר יפריעו וימנעו את חיל האויב מהגיח פתאום על המחנה הגדול ההולך לרגלם.

4) ליי-טארפעדאת

שם הטארפעדא כשם הממציא „לאיי“ באמעריקא, והוא מצא את ממשלת אמעריקא נאותה להמצאתו. יסוד הטארפעדא הזה כיסוד הפיש-טארפעדא, אולם חסור תחסר לה השלימות הדרושה לכל פרטיה, ואם אמנם הממציא מקוה להשלימן בקרב הימים, אך ממשלת אמעריקא כפי הנראה אינה חזקה בבטחונה כ"כ.

Lay_Torpedo_-_Scientific_American_-_1873
ליי-טארפעדא, Scientific American, July 19 1873. המקור: ויקישיתוף

הליי-טארפעדא הנהו ספינה ממוצעת ההולכת מתחת למים ומתנועעת בכח מכונה מיוחדת לזה באין צורך לעצים ולפחמים. ע"י קוי ברזל עלעקטרים הנמשכים מן החוף, ומוסיפים להתפתח ולהתכרך מאת האניה בכל אשר תרחיק ללכת, יסבו אותה בלכתה כחפץ פקידי האניות. למען הכיר את תנועתו אחרי הרחיק ללכת מאד, תושיט האיה ביום דגל צבוע מעל למים, ובלילה מאור אש. ממשלת אמעריקא עשתה חוזה עם הממציא בתנאי, שהנסיונות ישביעו רצון הממשלה, והאניה תוכל לרוץ אורח לכל הפחות תשע פרסאות הים במשך שעה אחת. אך עד הנה לא היה בכח האניה ללכת יותר משש פרסאות בשעה וגם מונעים אחרים ימצאו אשר יפריעו את האניה בהליכתה, ויען כי עולה מחיר אניה אחת כזה עד שלשים אלף דאללאר, וגם תוכל אנית האויב להרגיש בה ע"י הדגל או מאור האש אשר תוציא מעל למים, באופן שאם יהיה רב החובל של אנית האויב כביר כח לב, בנקל יוכל לסבב כי יחתכו קוי הברזל של אניות הטארפעדא ולהאביד בזה את כח המשחית אשר לה, וגם מפני שלא תמהר האניה בלכתה, ע"כ לא נראה לדבר ברור שממשלת אמעריקא תשמש בה לעת מצוא.

להביא את הטערפעדאת השונים לתכליתם הנרצה נחוצות גם אניות הבנויות לתכלית זו, וכבר בנו למו כל אחת מהממשלות אניות כאלו אשר מצאו אותן טובות לעניניה. גם ממשלת רוססיא הכינה לה אניות כאלו הדרושות לחפצה, אשר אמנם לא נודעו תכונותיהם חוצה. ויען שכפי הנודע לא תוכל רוססיא עמוד לפני אניות תוגרמה הרבות בים השחור, ע"כ דבר ברור הוא כי תגן רוססיא בעד חופיה בים השחור בכל מיני הטארפעדאת אשר  נודעו ענינם בעולם ותמצא אותם דרושים לחפצה."

פל"י


"הלבנון", שנה שלוש עשרה, מס' 44, 15 ביוני 1877, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.