קרני מוות וסירות תת-מימיות – 12 במרץ 1936

ליקוטים

[…]

קרני מות וסירות תת-מימיות

העתונות האנגלית מודיעה על המצאה חשובה של פרופיסור אנגלי, העלולה לחולל מהפכה בשדה-הטכניקה המלחמתית החדישה.

פרופיסור זה, ור. ה. טשידפילד שמו, אומר, שגילה את סודן של „קרני-המוות“. טשידפילד הוא מרצה לפיסיקה בביה"ס הטכני הגבוה בליסטר ובשעת נסיונותיו יצא מתוך ההנחה הידועה שכל בעל חי מקרין גלים חשמליים בעלי פרקוונציה מסוימת ואת ההקרנה הזאת אפשר להפסיק ע"י הקרנה של גלים נגדיים בעלי אותה הפרקוונציה.

הפרופ. טשידפילד לקח לו, לשם נסיונותיו אלה, עכברים חיים והיה ממיתם בדרך זו.

לאחר שנוכח, שנסיונותיו אלה מצליחים ניגש להקמתה של מכונה חשמלית בת 50 אלף וואט, שעלתה עשרים אלף ליש"ט.

מכונה זו, תוכל, לפי דבריו של ממציאה, להמית גם את כל בני-האדם שימצאו בתחומיה במרחק שאינו ע ולה על מיל.

המצאה שניה, שהיא לא פחות מענינת מן הראשונה היא זו של הסירות התת-מימיות, השטות ופועלות מעצמן.

בסירה תת-מימית ממין זה נעשים, בזמן האחרון, נסיונות מענינים בסביבות וואנקובר. את מהלכה ופעולתה של סירה זו מכוונים מרחוק ע"י גלי-ראדיו, מבלי שישב בה אף אדם.

סירות תת-מימיות ממין דומה לזה הומצאו לפני גמר המלחמה העולמית באיטליה. אולם חסרון אחד היה: הן היו זקוקות לשני מלחים-מכונאים, שהיו צריכים להמצא בתוכן ועם התפוצצותן של הפצצות המושלכות מתוך הסירה היו השנים מתים, במיתה משונה.


"דאר היום", שנה שמונה-עשרה, מס' 141, 12 במרץ 1936, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מחרשה תת-מימית – 15 באוקטובר 1935

אמצאות חדשות

זה לא-כבר נגשו טכנאים אנגלים לחרוש את… קרקע הים ע"י „מחרשה תת-מימית“ מיוחדת. מטרת-החרישה – לפלח את קרקע הים ולטמון את הכבל הטלגרפי, העובר על קרקעיתו, מתחת לקרקע הים (עד עכשיו היה מונח על  פני קרקע-הים). הנסיונות האחרונים נעשו בשטח הכבל המשתרע בין אירופה לאמריקה באוקינוס האטלנטי. הכבל נזוק לעתים קרובות ברשתות אניות-דיוג והיה צורך לתקנו כל פעם. אם יצליחו לטמון את הכבל מתחת לקרקע-הים, יגרמו חסכון של חצי-מיליון דולר בשנה דמי-תקונים.

המחרשה התת-מימית – משקלה שני טונים וארכה למעלה מ-3 מטרים. היא מעמיקה לפלח את קרקע-הים,  ומאחריה מתגלגלות פקעות חוטי-הכבל, ההולכות ונטמנות בתלם שנתהווה. עומק החרישה מגיע ל-45 סנטימטר.


"הבֹקר", שנה ראשונה, מס' 4, 15 באוקטובר 1935, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

גז לאזעקת נוסעי האניה בשעת שריפה – 16 בינואר 1935

חדשות הטכניקה

[…]

מנורות של צוללים עוזרות לחיפוש אחרי זהב שקוע

משתמשים במנורות ענקיות, שהוכנו באופן מיוחד למטרה זו, כדי לחפש את השברים של אנית-קרב בריטית, שבתוכה צריכים להמצא 4,000,000 דולרים בזהב. מחפשים את האניה באמריקה, בנהר לא רחוק מניו-יורק. שלש מנורות מחוברות אל עריכת הצלילה ומצריכות ביחד 7,000 בטים. יש בכוחן להאיר שטחים גדולים של קרקע הנהר. ביחד עם המנורות דומה עריכת הצלילה למפלצת שמתנועעת בתוך המים. המנורות הוכנו על ידי החברה לחשמל „וסטינגהאוז“, והבטריה נוסתה מתחת למים עוד לפני שהחקירה אחרי האניה הטבועה התחילה, כדי להוכח על ידי זה אם היא פועלת נכון בתנאי העבודה. האניה הטבועה מכילה את הזהב עוד מימי מלחמת הריבולוציה האמריקנית, כשאנגליה שילמה כמויות גדולות של זהב בשביל החיילים והמלחים הבריטיים.

[…]

גאַז בתור אמצעי של הזעקה בשביל נוסעי-אניה

מזמן האסון הימי הגדול של „מורו קסטל“, שבו איבדו את חייהן הרבה נפשות, חושבים עכשיו על אמצעים חדשים לשם הערת והזעקת הנוסעים של אניה בשעת שרפה. מעבדה אחת הודיעה על המצאה חדשה, שמוותרת על פעמונים ושיטות דומות ומשתמשת במקום זה בגאז. כשמכניסים את הגאז דו-תחמוצת הגפרית לתוך המערך של איורור האניה, חודר הגאז מיד לתוך כל התאים ולכל  פינות האניה ונעשה במשך זמן קצר כל כך מגרה, שהוא מעורר בנקל את כל הנוסעים. הממציאים מוסרים, שאי-אפשר לגמרי לישון כשגאז זה נמצא בתוך התא, כך שהנוסעים מוכרחים להמלט אל הסיפון. מפתחי ביקורת משגיים על זה, שהגאז יכנס רק במדה מצומצמת, כדי שהנוסעים לא יינזקו על ידי כמויות יותר מדי גדולות של הגאז.

מכשיר מראה את עומק קרקע הים

אחד ממכשירי הבטחון המענינים ביותר, שבהם צוייד הקוון הענקי החדש של הצי הבריטי „קווין מרי“ זהו המכשיר הרושם בצורה גרפית ובאופן אוטומטי את עומק קרקע הים בכל רגע. בלילה מבריק כל שלש שניות אור אדום שמראה את עומק קרקע הים באותו רגע. המכשיר עובד באופן חשמלי.

[…]


"דאר היום", שנה י"ז, מס' 106, 16 בינואר 1935, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

נגד מחלת־הים – 8 באוגוסט 1934

בכל – מכל – כל

אוניית הנוסעים s/s Conte di Savoia שהותקנו בה ג'יירוסקופים למניעת טלטולים. מקור: ויקישיתוף.

נגד מחלת-הים

על אף הסידורים הנוחים והנעימים באניות הגדולות של זמננו, סובלים רוב הנוסעים גם בימינו ממחלת הים. האיטלקים היו הראשונים שניצלו את כל האמצעים הטכניים של זמננו כדי להילחם באי־נעימות זו.

נגד הרעידות הנגרמות על־ידי גליל הלולבות נמצאה תחבולה פשוטה: בטבור האניה שמים בוּל־עץ כבד אשר מכונה מיוחדת מניעה אותו למטה ולמעלה. את מהירות תנועותיו של בול העץ מתאימים לזו של הרעידות הנגרמות על ידי גליל־הלוּלבות שבמכונת האניה. שתי הרעידות נעשות שקולות זו כנגד זו – ואין הנוסעים חשים בהן.


"דבר", שנה עשירית, מס' 2910, 8 באוגוסט 1934 (תוספת ערב), עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

דליקות תכופות בצי המסחר הצרפתי – 26 בינואר 1933

במדע ובטכניקה

אניות בוערות

מי אשם בדליקות התכופות של אנית צי-המסחר הצרפתי?

בארבע השנים האחרונות שיכל הצי הצרפתית עשרות אניות נוסעים ומשא. ביניהן – שבע אניות דגולות: „פוּלקה“ (בדצמבר 1928), „פּאַריס“ (אבגוסט 1929), „אסיה“ (מאי 1930), „לאמארטין“ (אוקטובר 1931), „ז'ורז' פיליפּאַר“ (מאי 1932), „אַטלאַנטיק“ ואחריה „פראַנס“ (ינואר 1933). פראנס ניזוקה קשה, אך לא נשרפה כליל.

„אטלאנטיק“ – ענק. 230 מטר היה אָרכו, 30 מטר רחבו ו-40 מטר קומתו. אנית הדואר והנוסעים הטובה ביותר של צרפת בקו האטלאנטי-הדרומי.

אוניית הנוסעים  L'Atlantique עולה באש, 5 בינואר 1933. מקור: ויקישיתוף.

העתונות הצרפתית מדגישה, כי בארבע שנות-האש הללו לא פרצה בצי האיטלקי אף דליקה אחת. רמז לחשד, שחברות-האניות האיטלקיות, העומדות בקו האטלאנטי-הדרומי בהתחרוּת קשה עם האניות הצרפתיות, אָחזו באמצעים להוריד את הענקים הצרפתיים שאולה. יש עתונים הרואים בכל האסונות האלה את אצבע הקומוניסטים. העתונוּת האנגלית מספּרת לפי תומה, כי חברת האניות הצרפתית תקבל עתה מחברת-ביטוח אנגלית כמה מאות מיליון פראנק ומדגישה, כי שיחק להם המזל לצרפתים, ותשלוּם הביטוּח האחרון סולק שעות אחדות לפני פרוץ הדליקה. העתונוּת הסוציאליסטית נוטה לייחס את דליקת „אטלאנטיק“ לרצונה של בעליה להיפטר ממנה בשעת משבר זו. אגב, כמעט לכל חברה ימית יש אניות בנות-מוות. משהו מפרשה זו מגולל לב. טראוון בספרו „אנית המתים“ (יצא לא מזמן בתרגוּם עברי בהוצאַת שטיבל).

אם נסיח את דעתנו מכל החשדים וההאשמות הללו, נהיה מוכרחים להסיק על סמך העובדות, כי האניות הצרפתיות המפוארות והמבריקות נחשלות הן מפאת חומר ציוד מתאים לשעת צרה.

כל אניה מהווה בית צפוף דיירים וגדוש חמרי דלק השט בלב ים ללא אפשרות להעביר את הנוסעים והסחורות המוצלים מאש לבית אחר. מערכת כלי-הכיבוי שבאניה צריכה, איפוא, להיות מותקנת באופן: א) שתודיע מיד לקברניט ולמלחים על האש הלוחשת באיזו פינה נידחת בירכתי האניה לפני פרצה החוצה; ב) שעל מקרה הדליקה תישלח מיד ידיעת-רדיו שתזעיק את האניות הקרובות לפעולות כיבוי והצלה; שתאי האניה בהם פרצה הדליקה יבודדו במידת האפשרות מיתר התאים; ד) שיהיה מספר מספיק של בקבוקים מלאי גז דחוס לכבות את האש (שכן לא לגבי כל החומרים הבוערים מותר להשתמש במים). העיקר, שישגיחו בדליקה (ביחוד בלילה) בעוד זמן לפני שתאפוף האש את כל האניה ללא מנוס. כן יש להיזהר לא לפתוח סמוך לאש הבוערת  פתח או חור שדרכו פורץ זרם-אויר המלבה ומגדיל את מאכולת-האש.

כמה אניות גדולות צוידו במכשירי כיבוי משוכללים. בכל תא ומחלקה של האניה נמצא פי צנור מרשת הנמשכת והולכת לארגז מרכזי. את הארגז המרכזי, שאליו מובילים ובו משתלבים כל הצנורות שבאניה, קובעים בדוכן-המצפה, שם עומד על המשמר רב-החובלים או סגנו גם ביום גם בלילה. בארגז הסגור דולקת תמיד מנורת חשמל. ברגע שהאור עומם בגלל חום מיוחד או עשן הנקלט אי שם באניה על ידי הצנורות, ירגישו זאת הלוחות הפוטו-חשמליים הרגישים של הארגז, הארגז נפתח מאליו ופעמון מצלצל צלצולי-אזעקה. אם מישהו, למשל, מעשן סיגרה באחד מתאי האניה ומפיח את העשן בצנור, מאפיל מיד העשן את אור המנורה ופעמון-האזעקה נותן קול. רשת הצנורות מוסרת ל„ארגז המשמר“ כל ריח ועשן וכל תוספת חום שהיא שואבת בכל החורים והסדקים באניה והפעמון מאותת סכנה. הארגז מחובר גם לדוד ובו בקבוקים מלאים חומצת פחמן וגזי כבוי אחרים. בהדק העומד על המצפה כפתור מיוחד בארגז יזנק הגז מהבקבוקים ויחוש על  פני הצנור נושא העשן למקום הדליקה לכבותה. תפקידם זה של הצנורות חשוב מאד, שכן בשעת דליקה מתפשטים על  פני האניה גם אידי-חנק שונים מהסחורות והמטען האפופים אש ולכבאים קשה להתקרב למקום השריפה ולשפוך נוזלי כיבוי.

יש אניות שמערכת האזעקה החשמלית והפוטו-חשמלית ממלאה בהן גם תפקיד-משנה: מפסיקה את מחזור האויר בתא הבוער, על ידי בילום המאווררים, סתימת החלונות, הדלתות וכל המבואים בדפני-בידוד, וכדומה.

הואיל ובמקרה דליקה ייתכן שלשונות האש תתקופנה גם את מכשיר הרדיו, והמודיע לא יוכל לשלוח למרחבי החלל את שוועת ה„סוס“ (ראשי-תיבות של „הצילו את נפשותינו“ באנגלית) – התקינו באניות אחדות המפליגות באוקינוס תחנת משלוח שניה הנמצאת הרחק מהתחנה הראשית.

ל„אטלאנטיק“ הענק לא היו כלי אזעקה, כיבוי והצלה משוכללים, האש, שפרצה ב-3 בלילה בתא ריק, נתפשטה בכל האניה במהירות מעוררת חשד, מכשירי הרדיו נתקלקלו מיד באש, ותחנת אזעקה שניה לא היתה באניה. אניות ההצלה איחרו לבוא, ו„אטלאנטיק“ עלה באש.

בעלי „פיליפאר“ ו„אטלאנטיק“ חסו, כנראה, להוצאה „המיותרת“. זוהי סיבת-האב של האסונות, אם לא לייחסם למעשי זדון.

ד. פ.


"דבר", שנה שמינית, מס' 2338, 26 בינואר 1933, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

צוללות, טביעתן והצלתן – 28 ביולי 1932

אוניות החילוץ Artiglio ו־Fidèle ליד מקום טביעת הצוללת הצרפתית Prométhée. שנה: 1932. מקור: ויקישיתוף.

במדע ובטכניקה

צוללות, טביעתן והצלתן

לא-מזמן טבעה צוללת צרפתית גדולה („פרומיתיי“), ונספו 66 מלחים. שלטונות הצי יגעים עתה למשות אותה ממצולות ים.

הצוללות הראשונות הופיע על סף המאה ה-20. אלו היו סירות בנות 120–150 טון. במלחמה העולמית השתתפו צוללות בנות 600 טון, ועתה קיימות כבר צוללות בנות 3000 טון עם חבר מלחים גדול (מאה איש ומעלה).

אלא שהצוללות התקדמו רק בגדלן, אך לא שוכללו מבחינת החיסון כלפי הסכנות האורבות להן. אין הצוללת מפליגה כל הזמן מתחת למים. היא „מתחבאה“ רק בשעת צורך. ככל שתגדל גמישותה ומהירות הסתתרותה בתוך המים, כן יאריכו ימיה.

הצוללת הרגילה מכוסה „שני עורות“, שני שריוני  פלדה חסונה, שחלל גדול ביניהם. החלל שבין הדפנים מחולק לתאים. בחלק מהם שמור נוזל-הדלק, אחדים מלאים מים ואחדים – פנויים. כשהצוללת צריכה להתחבא, פותחים המלחים את התאים הריקים, הם מתמלאים מים,  והאניה שוקעת. תמרון זה של „טבילה“ צריך ליעשות במהירות (כי כל דקה יקרה, פן ישגיח בה האויב), בזהירות ובדייקנות, לפי לוח חישובים שנקבע לאחר נסיון רב-שנים. אם הממונים על  פתיחת התאים ואטימתם שוגים, ממלאים מים למעלה מהדרוש, מסיחים את הדעת מאיזה בורג קטנטן, וכו' – כלית הצוללת נחרצה.

אמנם, כצוללת כיתר אניות-המלחמה נבנות עתה באופן כזה שבהתמלא חלקן האחד מים יש עדיין תקוה לאנשים אשר בחלקן השני להינצל, אך במה הדברים אמורים, כשהמכונות, המנגנון העיקרי שבאניה, לא הוצפו מים. במקרים כאלה מבריחים ומגרשים את המים במשאבות, בבקבוקים גדושי אויר דחוס. אולם, כשנתקלקלו המכונות או כשנחשול המים גדול וחזק ביותר – אין תקוה לאנשים שבאניה. לחכות לעזרה מבחוץ קשה, באשר, בדרך כלל, עוברים שבועות וחדשים עד שהמצילים מצליחים למשות את הצוללת (או האניה) שטבעה.

כיצד מצילים צוללת שטבעה?

– מביאים למקום האסון אניות עם מנופים גדולים ובשלשלאות ובכבלים מעלים את הטבועה ממצולות. אם הצוללת שטבעה גדולה היא, משתדלים שתצוף ותעלה מעצמה. לשם כך מכניסים דרך צנורות ארוכים סילוני אויר לתוך תאי הצוללת ולוחצים על המים שיצאו מתוכה. כשהתנאים נוחים מתנערת, אמנם, הצוללת ועולה, אבל במקרה שצנורות האויר אינם מועילים, מביאים למקום האסון גלילי מתכת גדולים, ממלאים אותם מים ומרתקים אותם לטבועה. אח"כ שואבים את המים מהגלילים, ואלה עולים בגררם אחריהם גם את האניה הטבועה. אין זאת עבודה קלה, והיא נמשכת שבועות אחדים.

בצוללות המשוכללות יש  לכל מלח חגורות ופעמוני הצלה שונים וכל מיני מכשירים הדומים לתחמושת האמודאי. אך לא תמיד מצליחים המלחים לכוון את שעת הסכנה ולחבוש את פעמוני ההצלה, ויש שגם אלה אינם עומדים כלפי הלחץ הגדול אשר בעומק עשרות מטרים.


"דבר", שנה שמינית, מס' 2184, 28 ביולי 1932, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

לקוטב הצפוני באניה תחת-מימית – 15 במאי 1931

חלון האניה התחת ימית „נאוטילוס“ זכוכית גסה לעמד בפני לחץ המים. המקור: "דאר היום", 15 במאי 1931.

האנגלי וילקינס בדרכו הנועזה צפונה

לנסיעתו הקרובה לקוטב הצפוני באניה תחת-מימית

עוד בשנת 1913 פרסם סיר הוברט וילקינס ראשונה תכנית נסיעה לקוטב הצפוני באניה תחת-מימית. הרעיון היה נועז אבל הגיוני. זמן רב חשבו אותו לאוטופיה גרידא, אולם לאט לאט יצא הדבר מכלל דמיון והפך והיה למציאות ממשית. „נאוטילוס“, האניה התחת-מימית של וילקינס, עומדת לעזוב בימים הכי קרובים את חוף ניו-יורק, ומחוז חפצה הוא הקוטב הצפוני.

לקוטב הצפוני כבר הגיעו בדרך היבשה ובאוירון, ועתה ישנה אפשרות לכבוש אותו גם באניה תחת-מימית. אבל מדוע דוקא ב„אנית U“? (כך נקראות בקצרה האניות התחת-מימיות). רבים חושבים כי נסיעה ממין זה היא מסוכנת ביותר ונותנת רק אפשרויות מעטות לעשיית תצפיות מדעיות. אך סיר הוברט וילקינס מלמד זכות על תכניתו במשפטים אלה:

יוברט וילקינס, 1931. מקור: ויקישיתוף.

„כאשר מביאים בחשבון את כל הסוגים השונים של אמצעי ההעברה האפשריים למלאכות בעלת היקף כזו שלנו, יש הכרח לדחות את כולם מלבד האניה התת-מימית. המכשירים בלבד אשר אנחנו לוקחים אתנו משקלם 15 טון וצרכי האוכל – 20 טון. הגעו בעצמכם, איך זה היה אפשר להעמיס מטען כבר כזה באוירון או להעבירו על גבי כלבים! ומה שנוגע לאפשרויות החקירות המדעיות, הן כמעט בלתי מוגבלות.

„נאוטילוס“ היא אניה תת-מימית ישנה מהצי האמריקני הצבאי שלמרות חשיבותה הגדולה עמדה לההרס בהתאם להסכם ע"ד הפחתת הזיון. אז הוחלט למסור את האניה במתנה למלאכות של וילקינס. אורך האניה ששים מטרים והיא מנוהלת בעזרת שני מניעים המאפשרים לה מהירות של עשרים וששה קילומטרים לשעה על פני המים וששה עשר קילומטרים מתחת למים. הכמות הגדולה של דלק האצור באניה מאפשרת לה להפליג במרחק של שנים עשר אלף קילומטרים.

 נאחזו בכל אמצי הזהירות הנותנים לאניה את האפשרות להנצל מכל סכנה. אין כמובן שום חשש לאותו חלק הנסיעה שיתקיים על פני המים. הדרך מניו-יורק לשפיצברגן הוא איפוא סמוך ובטוח. רק מגרינלנד והלאה נכנסת האניה לתוך אזור מסוכן בשל המצאה אז כמעט בלי הפסק מתחת למים בכדי להמנע מהתנגשות עם הקרח השט. „נאוטילוס“ יכולה לצלול עד שמונים מטרים בעומק, אך חושבים כי לא תצטרך לצלול למטה מעשרה מטרים. שכבת-הקרח בים-הקרח אינה עבה, לפי דעת וילקינס, יותר מאשר 7 מטרים. זולת זאת יש לאניה מכשיר מיוחד אשר בעזרתו תוכל תמיד לקבוע בדיוק נמרץ את עובי שכבת-הקרח מעליה. באזור מסוכן זה תאט האניה בהתקדמותה עד שבעה קילומטרים לשעה ותעמוד זמן-מה אחרי כל 80 קילומטרים. בכל „תחנה“ יעשה נסיון אם כבר אפשר להתרומם על פני המים. אם שכבת-הקרח תהיה דקה, ינסו לשבור אותה בלחץ האניה העולה. אך אם האניה לא תעצור כח לשבור את הקרח ינסרו אותו במכשיר מיוחד לכך. מהאניה יוצאו אז לתוך הפרצה שפופרות שדרכן יוכלו חברי המלאכות לעלות על פני הקרח, לנשום אויר צח ולעשות את עבודותיהם המדעיות.

שאלת אויר צח היא שאלת החיים והמות ל„נאוטילוס“ ולנוסעיה. משום כך מקדיש וילקינס תשומת לב רבה למכונות הנסירה שעליהן הוטל התפקיד לפרוץ את מכסה הקרח. אך יש להביא בחשבון את האפשרות כי גם המכונות לא תעצורנה כח לפרוץ את הקרח. אז נשאר האמצעי האחרון: דינמיט. אם גם התפוצצות הדינמיט לא תפתח את מכסה הקרח, הרי זה גזרת מות על חברי המלאכות של „נאוטילוס“. הם יתמו לגווע מחמת חוסר אויר. אולם אפשרות טרגית כזאת כמעט שאינה באה בחשבון כל עיקר. עד עתה טרם ידועה שכבת קרח שעביה יגיע למעלה משבעה מטרים. אורך מכשירי הנסירה הוא עשרים מטרים. הבה נקוה איפוא כי מכונת-הרדיו – שהודות לכחה הגדול יהיה לה האפשרות לעמוד תמיד בקשרים עם תחנות-הרדיו הכי גדולות – לא תהיה זקוקה לעולם לקרוא את קריאת-העזרה המיואשת: הצילו את נפשותינו!

הצוללת "נאוטילוס" בנמל ברגן בנורווגיה, זמן קצר לפני הטבעתה (30 בנובמבר 1931). מקור: ויקישיתוף.

אניתו של וילקינס תשוט לה איפוא מתחת לקרח לפחות במשך שני חדשים. בכל יום ויום תצוף מחדש הנחיצות לחפש מוצא לאויר צח – התאמצות גדולה, גופנית ונפשית, המצריכה עצבים חזקים. בדרך כלל על חברי המלאכות להיות למודי סבל ומחוסנים, משום שיום יום יעברו עליהם „זעזועים“ חזקים בגלל ההבדל בלחץ האויר והטמפרטורה. במשך שש עשרה השעות שהאניה תמצא מתחת למים ישרור בה חום חזק מאד מחמת היותה נפרדת מחלל האויר וכמו כן בשל פעילות המניעים החשמליים. לעומת זאת יקבלו פתאם חברי המלאכות „מקלחת“ קרח בעלותם למעלה, משום שעל הקרח שוררת כרגיל טמפרטורה של 10–20 מעלות מתחת לאפס. לא קשה איפוא להבין איזו השפעה ענקית תהיה למעבר הפתאומי מעשרים מעלות פלוס לעשרים מעלות מינוס – הפרש של 40 מעלות. השפעת מזה האויר על בריאותם של חברי המלאכות – זהו סימן-השאלה הגדול התלוי ועומד מעל למשלחת של „נאוטילוס“.

ענף החקירה שהמלאכות מטילה על עצמה נחשב בין הענפים הכי חשובים ומענינים בעולם, והאפשרויות של חקירות ותגליות הן כמעט בלתי מוגבלות. בפעם הראשונה תהיה האפשרות להוציא לפועל מדידות מדויקות של עומק הים לחלקיו השונים. כמו כן שואף וילקינס לבקר את נכונות ההשערה כי מקוטב לקוטב עובר על פני כל כדור הארץ מעין „נקבה“ (הנון בחיריק) נבובה. נוסף לכל אלה יש לאניה בצדה החצוני מכשיר-צלום מיוחד. המכשיר הזה יצלם את כל מיני בעלי החיים והצמחים השונים הנמצאים מתחת למים. אחר כן ישמש זה אחד הסרטים הכי מענינים בעולם: צלומים מדויקים מהחיים תחת קרח העד!

בין יתר החקירות שהמלאכות מטילה על עצמה יש לציין את תצפיות מזג האויר. כידוע יש להמחוזות הקטבים השפעה רבה על מזג האויר של כל כדור הארץ, ושם נולדותו מתפתחות רוב תופעות מזג האויר המגיעות אחר כך לארצותינו. וילקינס חושב לסדר במחוזות ההם שורה של תחנות מיטיאורולוגיות אוטומטיות שתודיענה לנו בודאות גמורה ע"ד כל שנוי העומד לבוא במזג האויר.

כל העולם מחכה בכליון עינים לידיעות הראשונות ש„נאוטילוס“ תשלח מתחת למים. כביר ומלא הוד הוא המפעל הזה כיאות לשנות המאה העשרים.


"דאר היום", שנה שלש עשרה, מס' 184, 15 במאי 1931, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

צוללת הקוטב „נאוטילוס“ / 5 ביוני – 2 באוקטובר 1931

הצוללת "נאוטילוס" בנמל ברגן בנורווגיה, זמן קצר לפני הטבעתה (30 בנובמבר 1931). מקור: ויקישיתוף.

מתחת לקרח לציר הצפוני

ניו-לונדון (קוניקטיקוט), 4. בלוית אנית משחית  ואוירון ימי, לקול שריקות הצפירות של האניות הפליגה בצהרים הצוללת נאוטילוס לפרובנסטון במאסאצ'וזוטס. שם תנוסה עוד במבחן קצר ותלך לשפיצברגן. אח"כ לחוף הצפוני מזרחי של גרינלנד, ושם תצלול, על מנת להגיע מתחת לקרח אל הציר הצפוני. חוקר הצפון האנגלי הידוע סיר הובירט וילקינס עומד בראש משלחת נאוטילוס (ר־סטא)


"דבר", שנה שביעית, 5 ביוני 1931, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

לעזרת צוללת הקוטב

ניו-יורק, 14. אניות המלחמה „ויאומינג“ ו„ארקאנזאס“ מושיטות עזרה לצוללת „נאוטילוס“ ומחכות עד שישקוט קצת הים, כדי אפשרות למשוך את הצוללת לאחד הנמלים הקרובים, כנראה, לקוינסטון. (ר־סטא)

ניו-יורק, 15. אנית המלחמה „ויאומינג“ קשרה אליה את „נאוטילוס“. (ר־סטא)


"דבר", שנה שביעית, 16 ביוני 1931, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

„נאוטיליוס“ תקן את בדק מכונותיו

וואשינגטון, 17 ביוני (פּאט). המכונות של הסירה הצוללת „נאונטילוס“ תוקנו כבר. האניה „וויאומינג“ מושכת את „נאונטילוס“ במהירות של 8 מילים לשעה לעבר חוף קווינסטאן – השוכן במרחק 700 קילומטר מהמקום אשר בו נמצאת „נאונטילוס“ כעת.

לונדון, 17 ביוני. נתקבלה כאן טלגרמה מ„נאונטילוס“, שהסירה הצוללת נמשכת אל נמל קווינסטאַן אשר באירלנדיה. כמו כן עסוקים כעת מהנדסים אחדים בבדק המכונות. העבודה הזאת תמשך שני ימים ולאחר כך תוכל „נאונטילוס“ לעשות את דרכה במכונותיה היא.


"הצפירה", שנה ששים ותשע, מס' 77, 18 ביוני 1931, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

הצוללת לא ניצלה עוד

ואשינגטון 20. אנית המלחמה „ויאומינג“ הודיעה אמש באלחוט למיניסטריון הצי: הצוללת „נאוטילוס“ (התעתדה להגיע לקוטב הצפוני מתחת לקרח) עומדת מהצהרים בקו הרוחב 49/35 ובקו האורך 14/49 מחמת קלקול בכלי הדלק ובמכונת כבישת האויר. חלק מהמניעים ומכלי הראות נתקלקלו לבלי תקן. טבעת המשיכה, אשר בחוטם הצוללת, נותקה. העובדים משתדלים להניע את אחד המניעים. הים סוער. (ר־סטא)


"דבר", שנה שביעית, 21 ביוני 1931, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

יוברט וילקינס, 1931. מקור: ויקישיתוף.

נאוטילוס תתוקן ותמשיך

לונדון 24. צוללתו של סיר הוברט וילקינס, נאוטילוס, יצא מנמל קורק לקול תשואות קהל רב ונגררה לנמל דיבון, שם תתוקן ותוכשר להמשיך את מסעה. (ר־סטא)


"דבר", שנה שביעית, 26 ביוני 1931, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

מזלה הרע של ה„נאוטיליוס“

לונדון, 2 באוגוסט. הסירה הצוללת „נאוטילוס“, שנמצאה בדרך לציר הצפוני, הגיעה פתאום לחוף בערגען. עוד בשעות הבוקר נתקבלה הידיעה בבערגען, שמכונות הצוללת נתקלקלו והיא נמצאת בסכנה גדולה. מפאת זה רבתה השמחה כשה„נאוטיליוס“ נראתה בחוף.

מפקד ה„נאוטיליוס“, סיר הוברט ווילקינס, סרב לתת באורים בדבר תכניותיו לעתיד. בכל זאת מקווים שביום השלישי יתוקן בדק ה„נאאוטיליוס“ והיא תוכל להמשיך את דרכה לצפון.

בשעה שה„נאוטיליוס“ הגיעה לבערגען, פרצה שרפה בחוף.


"הצפירה", שנה ששים ותשע,  מס' 117, 4 באוגוסט 1931, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

נאוטילוס חותרת לקראת הקוטב

אוסלו 15. הצוללת נאוטילוס הגיעה לעיר לונגייר באי שפיצבירגן. ביום ב' (אתמול) היא עושה את מסעה הראשון במי איזור הקוטב.


"דבר", שנה שביעית, 18 באוגוסט 1931, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

„נאוטילוס“ נמצא

אוסלו, 3 (סטא"ר). משפיצברגן מודיעים, כי באנית הפחם הנורוויגית „אינגרמיר“ שמעו סימנים קלים, בלתי מובנים, מן ה„נאוטילוס“.

אף על  פי כן שוררת דאגה בנוגע לצוללת, אשר ממנה לא נתקבלו ידיעות במשך ארבעה ימים. ה„נאוטילוס“ יכול להמצא תחת המים רק במשך תשעים ושש שעות.

לונדון, 4 (סטא"ר). עדיין אין שום ידיעה מוחלטת בנוגע ל„נאוטילוס“. באוסלו מסופקים, אם הסימנים שנזכרו אתמול הגיעו לאנית הפחם מאת הצוללת של סיר הוברט ווילקונס, מכיון שאורך הגלים הוא כזה שווילקונס לא השתמש בו קודם לכן בבואו בקשרים עם ברגן ואמריקה.

אוסלו, 4 (סטא"ר). ראש המיניסטרים מודיע כי ממשלת נורווגיה תאחז באמצעים לשלוחלחפש את ה„נאטילוס“. היום יערכו את התכנית, וכנראה, ישלחו לקוטב את האניה „וויידינג“ או את „פריטיוף נאנסן“.

אוסלו, 4 (סטא"ר). ה„נאוטילוס“ נמצא במצב טוב.

התחנה של הראדיו בטרומסיי באה אתו בקשר האלחוטי ומסרה את ברכות אנשי הנאוטילוס לעולם.


"הארץ", שנה שלוש עשרה, מס' 3681, 6 בספטמבר 1931, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

גמרה את תפקידה

ושינגטון, 29. מועצת הספינות של ארצות הברית הרשתה לסיר הובירט וילקינס להטביע את הצוללת נאוטילוס במים העמוקים ביותר של הים הצפוני, מול חוף נורבגיה. (ר)

הערה: נאוטילוס שימשה מקודם צוללת צבאית אמריקאית. וילקינס אמר להגיע בה אל הציר הצפוני מתחת לקרח, אך הדבר לא עלה בידו.


"דבר", שנה שביעית, 2 באוקטובר 1931, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.