כלי תותח, טארפעדאס ואניות לובשי שריונים – 1876

התקוה לשלום אמת *)

בבואנו לחקור ולדרוש על הדורות הראשונים שהיו לפנינו מראש מקדמת ארץ, נשמח כעל כל הון, בהגלות נגלות לנגד עינינו מבין קברותיהם כלי נשק אשר השתמשו בהם אז, בהיותם לנו לקנה המדה, אשר לפי תכונתם וחומרם, אם הוא מעצם, מאבן, מנחושת-קלל (בראנצע) או מברזל, נמוד את מדרגת ההשכלה אשר הגיעו אליה בימיהם. וגם בימינו היום, אולי עוד יותר מאשר לפנים, תחשב הממלכה העשירה בכלי קרב היותר טובים, והמוכשרת יותר למלחמה, לממלכה השלימה ביותר גם ביחס ההשכלה. בשערי המצבות בפאריז גם וויען, משך עליו כלי נשק הענק של בית מלאכת קרופ את עין הרואים, ביתר שאת מכל שכיות החמדה אשר נמצאו שמה. כל המצאה חדשה, לא תמצא עזר ומסעד, ולא תראה שכר טוב, כהמצאה טובה אשר תביא נצחון ביום קרב. וגם  חוקרי-הטבע החדשים ישימו את הקרב ליסוד ההשכלה היותר נעלה, אשר בו מותר האדם מן הבהמה, כי לבד אשר יגין על קניני האדם היותר נשגבים: הדת, ההשכלה, אהבת האדם באשר הוא אדם, הבטחון והשלום, אבל גם יפיץ אותם בזרוע עוז וחוזק יד על פני האדמה. לא רק אלה האנשים האומרים כי  לעולם לא תחדל מלחמה מקרב הארץ, כי בבוא קצו ירבץ מין האדם תחתיו עד אשר יבוא רקב בעצמיו; אבל גם אלה המאמינים בשלום אמת אשר יבוא באחרית הימים, ישמחו בטוב לב אל צעדי הענק אשר עשתה השתלמות כלי הנשק בזמן הזה, ואשר רובם כבר נהיו למכונות מדע בידי אנשי חיל מלומדים ומשכילים בתחבולות מלחמה; וזה חסדם אשר יעשו עמנו, בעבדם בכחות הטבע בענינים האלה, בבטחונם, כי לא תמשך המלחמה זמן כביר בארץ, ובהעלותם את חכמת הקרב מעלה מלעה, יקרבו את קצו, בהגיעו אל תכלית השלמות. המשורר הצרפתי Dumas יציג לפנינו באחד משירי חזיונותיו החדשים, איש אשר יאמר להביא טובה גדולה מאין כמוה למין האנושי בכלל, בהמציאו כלי משחית חדש איום ונורא מכל ההולכים לפניו, אשר בצאתו לפעולת אדם יעורר זועה וגועל נפש באופן מאד נעלה, עד אשר יעשו כל העמים והממלכות שכם אחד לבלי התגרות עוד מלחמה, ויהפוך לבב כולם לבלי הרפות עוד מהשלום, כלי מחזיק ברכה בעולם.

חוקרי ההשכלה החדשים יסירו לפ"ז את מלאכת הדפוס מהיות גברת ההמצאות בימי הבינים, ויתנו את כבודה לרעותה הטובה ממנה, לפי דעתם, היא המצאת אבק-השרפה בראשונה הבלול מזאלפעטער, גפרית ופחם, כי עוד גם עתה ישב לכסא אשר בנתה לו חכמת הכעמיע המדינית (שטאאטס-כעמיע), הערוך לתלפיות על הרי גלגלות אדם וכובד פגרים. הסבה לזה היא, כי בכל החומרים החוצבים להבות אש, אשר המציא הדור החדש, אף כי נעלים הם בכח פעולתם החזק מאד, אין גם אחד במו אשר תתאחדנה בו כל סגולות אבק השרפה הטובות, והן: אורך קיומו, פעולתו השוה תמיד, ושלותו בעת המנוחה. אך למטרות אחדות, כמו למחתרת (מינע) הנעשה מרחוק באדמה להרוס מצב האויב, או להטארפעדאס*) ימירו את אבק השרפה בחומרים אחרים, יותר נאותים. זמן לא רב אחרי אשר הראו והוכיחו המושלמנים להנוצרים באייראפא התיכונית את הטוב אשר יביא אבק השרפה, נתעוררה השאלה, אשר גם עתה, ייחלו לפתרונה כל ממלכות אייראפא, והיא: באיזה אמצעים נוכל להביא את פעולת אבק השרפה אל תכלית השלמות? עוד בסוף המאה הי"ד נעשה תותח רעם „הגרעטע המתלהלהה“ (דיא טאללע גרעטע) מגענט, אשר אך כלי משחית החדשים יגדלו ממנה, ארכה יותר מן 5 מעטער וכובדה 16,000 קילאגרמם. משקל כדור האבן אשר הקיאה 340 צאנטימעטר, הקנה נעשה מן 32 מטילי ברזל חרש, אשר נדבקו ע"י 41 טבעות ברזל, חוברות אשה אל אחותה.

גם מנחושת קלל יצקו במאה אשר לאחריה כלי נשק גדולים כאלה, אבל אך מעטים נשארו עד היום הזה, כמו: „הגרעטע העצלה“ (דיא פוילע גרעטע) מברוינשווייג, הנקראת כן מפני כובדה, ואשר יספרו בשבחה, כי לא שפכה דם אדם מעולם; וכלי-נשק הענק, אשר צוה מוהאמעד השני לצקת באדריאנאפעל בעת ההיא (לעך 1451) ואשר הביאוה שלם על 60 שורים אחרי נסעם שני ירחים, לפני שערי קאנסטאנטינאפאל, אבל התפוצץ לרסיסים עוד טרם נכבשה העיר. – מהמאה השש עשרה יאות להזכיר את תותח-קיסר (царь-пушка) הרוססי, בלועו הפתוח על 90 צענטימעטער, הגרייף אשר הוצק בטריער וארכו 5 מעטער, ונחש-השדה (קאלוברינע) מנאנציג וארכו 7 מעטער.

השנים האחרונים וכן „אזיא“ הנוראה בגדלה, אשר יצקה אח"כ בברלין, לא היו ערוכים לפי משפט ומדת כלי הנשק הקדמונים, אשר ירו מהם גם חביות מלאות עופרת, יתדי ברזל, שברי זכוכית, ושיד בלתי מכובה, וגם בגללים ובנבלות מגפה, למען הצר לאנשי המבצר כי יסגירוהו עד מהרה; כי אם אז הוחל לירות כדורי רובה יותר גדולים מוצקים מברזל וממולאים לפעמים באבק שרפה, מתוך קני-קלע ארוכים או קצרים, ונקראו אז לחיל צרפת זמן רב על שם שר-גדוד אחד, קאממינגעס; ויאמרו כי לודוויג הארבעה עשר בנה אותם בשם הזה בצאתם לאור ראשונה. ענק מפואר ממין קני-הקלע האלה נמצא בבית-הנשק אשר בוואאלוויטש (באנגליא), מחובר ממטילים כמשפט „גרעטע המתלהלה“ משקלו 90,000 קילאגראמם, אבל אחרי שלחו את הכדור הרביעי ממשקל 15,000 קילא, נבקע ולא יצלח עוד למאומה,  ומאשר הוציאו עליו כססף רב ולא ראו פרי, קראהו העם בדרך שחוק והתולים „סכלות פאלמערסטאן“. יען בפקודתו עשו אותו בראשונה.

*) תוכן המאמר נעתק ממכה"ע „גארטענלויבע“.

*) הטארפעדאס הם כמו תיבות קטנות של ברזל סגורות מכל צד, ובפנימיותם הם ממולאים באבק השריפה, ישקיעום בקרקע הים הרחק מן החוף, מן התבות האלה יוצאים שני חוטי נחושת מתחת המים, ומגיעים אל היבשה לחדר מיוחד אשר שם תעמוד סוללה עלעקטרית, וכאשר יראו השומרים מרחוק כי אנית האויב מתקרבת לבוא אל החוף, אז יגעו שני צירי הסוללה זב"ז. וע"י זרם העלעקטרי ההולך דרך חוטי הנחושת עד הטארפעדאס, יתלהב בקרבם אבק השריפה, ואויר הגאזע הנולד מזה ירומם שאון גלים גבוהים לפעמים עד ששים רגל, ויוכלו להפוך גם אניות מלחמה היותר גדולות. אפס כי לעומת זה המציאו בעלי המלחמה תחבולות שונות איך להשמר מן הפגעים ההם, וע"כ המציאו שוב טארפעדאס אחרים אשר ישתמשו בהם גם באמצע הים בשעת מלחמה, והם עשוים כדמות ספינות קטנות אשר ישוטטו מתחת המים ע"י כח אויר הנלחץ בקרבם (עיין הצפירה ש"א נו' 13), וכאשר ישליכום לתוך הים, הנה ע"י חוטי הנחושת היוצא מהם יוכלו לישר דרך מרוצתם עד ספינת האויב, ושם יתפוצצו כרגע ויעשו פעולתם, ובימינו היום ישתמשו את הטארפעדאס ג"כ לשבר ולפוצץ את הקרח המכסה פני הים. המו"ל


התקוה לשלום אמת

(סוף מגליון 41).

תחבולה נגד כלי תותח כאלה, הפוערים פיהם לבלי חוק, היא אך להלביש האניות מגנים עבים. וכבר במלחמת האזרחים באמעריקא הצפונית, מצאו לנכון להלביש את אניות המלחמה בשריונות ומגנים של ברזל. ובכן נתעוררה השאלה: כמה פחי ברזל יחוברו יחדיו לתכלית הזאת. הבחינו הראשונות נעשו בטבלאות ברזל עבים 10 אצבע, אבל אח"כ נסו לקרקר ולנפץ בכלי קרב גם טבלאות עבים 12 וגם 14 אצבע. וכהוסיף המגנים על עובים, כן הכבידו נגדם כלי התותח את כדוריהם; ואחרי כלי נשק הענק של קרופ הנזכר, אשר משקל כדורו היה 600 ליטרות, יצא לאור כלי-נשק חדש בכדור משקלו 1000 ליטרות, וזה ירחים אחדים נגמר בוואלוויטש כלי תותח העולה גם על האחרון, משקלו 81 טאנן, אורך הקנה 8 מעטער, וירית הכדור במשקל 125 קילאגרמם, תדרוש כמעט 2 ככר (200 ליטרות) אבק שרפה לכל פעם. נקל להבין, כי גם השריונים הוסיפו טבלאות ברזל במספר רב, וכה תוסיף מלחת המתנגדים מזה ומזה, עד אשר יכבד המשא על אניות המלחמה, ותתנהגנה בכבדות ותצללנה במים אדירים, כאשר כן קרה לאניות-מגן רבות מענגלאנד, אשר תעסוק מאד במלאכת השריונים; וכפי שאומרים נגמרו עתה בבתי מלאכת החרשים בשעפפילד מגנים עבים 22 אצבע (צאלל).

בעוד אשר המגן וכלי התותח יתחרו זה בזה, הגיעה הידיעה ממקום המורים בדילמען, אשר איזה כלי-נשק קטנים, הנפעלים בכח עלעקטרי וקולעים אל מטרה אחת בזמן אחד, ישוו בפעולתם אל כלי תותח גדול אחד; צחוק עשו להם האנשים בהציגם מגן צי-אדיר, אשר מחירו עלה 150,000 מארק, ולבחינה ירו עליו 12 ככרי ברזל ע"י פעולת 4 ככרים אבק שרפה בארבעה קנים ברגע אחד; והנה השריון הזה העב 24 אצבע, עשוי מברזל ועץ טעאק, התפוצץ כלה. אולי יציב הדבר הזה גבולות לגודל כלי התותח וישים קץ להמגנים הכבדים, אשר יועילו אך לאסון האניות ולהותן, ולא יצילו ביום רעה; להצלחת גוים וממלכות, אשר כסף תועפות תוציאנה על אניות המגן וכלי התותח הענק.

מעת השכילו לערוב לנחושת קלל מעט פאספאר, ולהגדיל אח"כ ע"י גלילה ולחיצה את סגולת מתיחתו, נולדה השאלה: אם ברזל מוצק (גוסטשטאהל) או נחושת קלל יכשר יותר לחומר כלי התותח. לפי דברת מכה"ע, כימיקער אשכנזי הרכיב חומרם, חרש-חושב צרפתי הראה משפט מלאכתם, וקרופ עשה את תבניתם (מאדעלל), לבלי הבקע ע"י מתיחת קני נחושת , הם לא ייראו רע בשנויי האויר ושן הזמן לא תנחת בהם. האנגלים ישתמשו כפי הנראה כאז כן עתה בנחושת קלל פשוט ובברזל חרש, אחרי אשר יחברו את הקנה מרקועי-פחים רבים, יחזקו את הדבק הזה בטבעות אשר יעלו עליו מלמעלה בהיותן בוערות באש והמתקצרות בהתקררן.

בעוד אשר מרבית תקון כלי-הנשק תפולנה כמשא כבד על מדינה ומדינה, בהחליפה ובהמירה את כלי מלחמתה ישנים בחדשים כפעם בפעם, תוכל המצאה אחת להתהלל במחירה המעט, היא המצאת אַבעל, למלאות את כדורי הרובה ורמוני המפץ (גראנאטען) במי באר טהורים*). הכדורים האלה, אשר הראו בעת הבחינה בשנה העברה באנגליא את כחם כי גדול, יכילו בחדר מיוחד מעט חומר מפרק (עקספלאזיאנסשטאפף) ועל הרוב צמר רובה (שיעסוואללע). פעולתם נעלה, באשר נקל ללחוץ ולדחוק את המים, הממלאים את חלל הכדור הנשאר, וכן באשר יפיצו זועה ורעד לכל עבר במדה שוה. הכדור הזה המוצק מברזל יתפוצץ לרסיסים רבים יותר מכדור מלא אבק שרפה.

כלי תותח הזורקים כדורים, אם הם עשוים מברזל, מברזל מוצק (שטאהל) או מנחושת קלל, עכ"פ הם נראים לעין ונוכל למצוא תחבולות נגדם לפגעם ולהחזיק מעמד לעומתם, אבל דורנו הנאור יתהפך בתחבולותיו ויעשה במחשך מעשהו. וגם רב חובל, אשר אניתו מלובשה במגן עב 24 אצבע, נפשו עליו תאבל, בהעלותו על לבו את דגי הטארפעדא, אשר אולי אורבים עליו בסתר תהום רבה, ואשר שריונו העב כאין וכאפס נחשב להם. מתחלה הורידו אותם קרוב אל החוף ובאשד הנהרות, ומרחוק הביטו אם אניות האויב באות אל המקום אשר הם שם, הבעירו אותם ע"י זיק-עלעקטרי, אם לא היו ערוכים לאחוז בהם האש מעצמם ע"י נגיעה בלבד. ועכ"פ מקום מעמד אניות המלחמה בתוך הים היה שאנן מפחד רעה. אבל עתה השכילו לפחת רוח חיים באף הטארפעדאס, אשר כדגי טרף יתנפלו על שללם, ובנגעם בו יחצבו להבות אש. בחוף פיומא עשו טארפעדאס בתבנית דגים מפחי ברזל מוצק, מלאום בצמר רובה ובשאר מעשה שטן, ויזרקום ממרחק איזה חצאי פרסה אל המים. ולמען לא ייעפו בלכתם יתנו להם על דרכם אויר דחוק בתוך מלוה מעורר. וגם נוכל להטותם לכל צד ע"י שני חוטי-ברזל, אשר יחברו לשני עבריהם, וזרם העלעקטרי יריצם מהר, למען לא יעברו את העת הנכונה. אבל כל אלה הנה עד עתה אך בחינות בעת השלום, ומה נורא יהיה אפוא מראה מלחמת-הים, בבואם באמת להשחית ולחבל?

האניות לובשי השריונים גם המה לא שמו יד בצלחת, וימצאו תחבולה, אשר אמנם לא רחוקה היא, כי נודע לכל באי עולם אשר את הדגים יצודו חרם, ולכן השכילו לסבב את האניה ממרחק איזה מעטער בשבכת חוטי ברזל, נשואה על מוטות ברזל, לבלתי נתון את דגי-הטארפעדאא עבור בגבולה, והחיץ הזה לא הפריע הרבה את האניה ממהלכה. באנגליא ישימו בה מבטחם עוז במחסה צעיפי-הברזל, עד אשר יערכו עתה שבכה כזאת להצי האדיר „דעוואסטאטיאן“, אשר הוציאה עליו הממשלה זה ארבע שנים כסף תועפות; ובזה לבד יוכל לעמוד נגד גדי הטארפעדא ולא יירא רע.

פחד מלחמת הים אשר היה בימי הבינים, כי תאחז האש באניות המלחמה, לא יהיה עוד פחד בימינו אלה, אחרי כי לבוש מתכת להנה. וזאת אמנם להצלחתנו, כי הכעמיע החדשה תתן להלוחמים תערובות למלאות את כדורי הרובה, אשר האש הנודע בימי הבינים בשם האש היוני, אם כי הפיץ זועה ופלצות בין חיל נוסעי הצלב, כאין וכאפס נחשב לעומתם. התערובות מפעטראלעאום עם שאר הרכבות יסודי הפחמי והמימי, מהולות במתכת קאליום או בפאספארקאליום, יש להן סגולה מיוחדת, לא אך לבלי הכבה במים, כי אם, לשים ים למרקחה ולהפוך מימיו סביב לאש לוהט. כן ישנן תערובות אחרות, אשר אם יזה מהן על עץ, שש, או טל, תאחז בהן האש מעצמה. סוף דבר, חכמת ההריסה הנאורה יש לה על מה לסמוך, ולא תבוש כי תדבר את אויבים בשער. – כמעט אין שוה להזכיר עוד בין הענקים האלה את המיטראליעזען החדשים, אשר אחד מהם, ומוצאו משוועדען, נבחן זה לא כבר לפני ההערצאג מעדינבורג ירה  800 כדורים בשני רגעים (מינוטען), ובגשם נדבות הזה נקב את עגול המטרה (ציעלשייבע) ככברה. – הקורא הנכבד יראה ויתבונן, כי, אם אך צדק המשורר דומאס במשפטו אשר הוציא ע"ד קץ המלחמה, יש לקוות גם עתה, כי קרוב לבא עתה וימיה לא ימשכו.

בנימין צבי שיינפינקיל

*) עיין מה שכתבנו מזה הצפירה שנה ב' נומר 48.


"הצפירה", שנה שלישית, מס' 41, 1 בנובמבר 1876, עמ' 5; מס' 42, 8 בנובמבר 1876, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

המצאה לתועלת גדולה ליורדי הים – 1869

סאמבאר. קראתי במ"ע שונים המצאה חדשה אשר ראויה להרשם גם במ"ע המדבר יהודית. באמעריקא המציא חכם אחד מכונה מגוטאפערכא ועצי קארק כתואר בגד ארוך ללבשה מהצואר עד הרגלים, ונעשה בחכמה אשר בה ישחה האדם גם בלב ים זועף ולא יפחד מנשוא גליו. והמצאה הזאת היא לתועלת גדולה ליורדי הים באניות עת אשר האניה תתחיל להיות אניה סוערה מרוח חזק בים, הלא זה כהרף עין יוכל כל אדם ללבוש את האפאראט הזה וידלג אל תוך מימי הים, ולא ישקע למצולה בשום אופן רק יהיה צף על פני המים. בצד אחד הנה יש ארגז קטון ממתכת Zinn ושמה יוכל כל איש לתת כל מאכל אשר יאכל וכל משקה אשר ישתה, וכן יוכל להתאבק עם גלי ים אף שמונה ימים. הממציא הראה את חכמתו בשער בת רבים בלב ים בעת סער וצלחה לו. וכפי הנשמע, ממלכת פרייסען היתה הראשונה וכתבה להחכם הנ"ל שימכור לה 50000 בגדים או מכונות כאלה. מה גודל פרי עמלו של אדם אשר יעמול תחת השמש! ואם אמנם רבים אשר יקנאו בהחכם הממציא, יאמרו כי לא חכם הוא ובא לו הדבר על פי מקרה (הלא שחוק יעשו בזה כי כמה  חכמות באו על פי מקרה, אבל גם המקרה יצטרך לחכם שיעמול ומעולם לא הזדמן המקרה לאדם אשר יושב בטל ואין לו קדקוד במוחו, וע"ז נמליץ „בעצלתים ימך המקרה“ המעריך) אבל מי לא יראה כי רק קנאה היא. – ונקוה כי בימים הבאים לא ירבה הים לעשות פרעות רבות כמו בימינו אלה.

א. ט.


"עברי אנכי", שנה חמישית, מס' 36, 18 ביוני 1869, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מכונה למען ישמעו ההולכים באניות – 1865

המצאות חדשות

[…]

בכל יום ויום נראה בעלי העת כי אנשי המלאכה ילכו קדימה ולא יניחו ולא ישקטו להמציא חדשות, כי לחדשות ולמדע ולמאָדע צמאה המאה הזאת. ולמען יראו קוראי „המליץ“ כי כנים דברי אעתיק לפניהם כפעם בפעם „המצאות חדשות“ כאלה.

בעיר קאָרק באירלאַנד יכינו כעת מכונה מברזל ואבני חומר על חוף הים אשר בלילות מכוסות טל תתן קול חזק מאוד כקול הלאָקאָמאטיווע, למען ישמעו ההולכים באניות וידעו לבחור מסלה ישרה לבוא אל החוף. –

[…]


"המליץ", שנה חמישית, מס' 16, 4 במאי 1865, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

הר לוהט השוחה בים – 1878

חדשות שונות.

[…]

– (הר לוהט השוחה בים). בקרבת ארץ „פייערלאנד“ נראה זה מקרוב אי המוריק אש על פני הים, וכעבור זמן מצער חלף ועבר ונעלם מעין כל.

רב החובל לינגינערס מאנית תורן דענעמארקית הנקראת בשם „לוטערפעלד“ מספר אדות הדבר הנפלא והזר הזה כדברים האלה: בחצי חדש דעצעמבער בשנת 1876 בא הוא עם אניתו עד חופי פייערלאנד 14 פרסאות הים מזרמי מעבר מאגעלאן לעבר ים השקט. האניה הזאת שמה את פניה לנסוע באלפארייזאה, ויהי כבואה תחת מעלת 650 '15 "10 ברוחב הדרומי 750 '12 "10 באורך המערבי התבונן המלח העומד על הצפה בשעה 3 וחצי אחרי חצות הלילה בעשירי לירח דעצעמבער לא הרחק מן האניה גוש עפר גדולה וגבוה עד שלשים מעטער בערך מעל פני שטח המים, ומיראתו פן תנגף האניה ותנזק על ידה לכן העתיק אותה תופש המשוט הצדה, ורב החובל נהג את האוניה בעת ההיא בזהירות רבה מאד ויתבונן היטיב על מפת הים למען לא יטה מן הנתיב הישר אשר התוה לפניו ולראות עם נמצא אי כזה ולתמהון לבבו לא מצא רשום שום אי על כל המפות הנמצאות  בידו ויגמור בדעתו אומר לעמוד תחתיו ולחכות עד אור הבקר למען יוכל לבקר ולתור היטב את האי החדש הנגלה לעיניו. ויהי בבקר בשעה 5 וחצי וירד רב החובל ועמו חמשה מלחים באני שיט וישימו את פניהם אל האי הזה. ויהי כבואם עד החוף ויתבוננו כי תמונת מגדל חד (קענעלפערמיג) להאי הזה וצדיו החדים נוטים ויורדים עמוק בתוך הים.

אחד המלחים קפץ מן האניה על החוף לקשור את חבל עוגן האניה אל שן סלע מוצק, אולם כרגע שב אל האניה יען רגליו נכוו בארץ, אשר להטה באין כל עשן עולה באש נורא ואיום מאד, אז הבינו מדוע כה רתחו המים סביב ירכתי האי הזה. – מעט מעט החל האי הזה לשקוע בים ועד השעה השמינית בבקר נאבד ונעלם ואיננו, כעבור שעה תמימה נסעה האניה מזה ובכל הככר ההוא אשר האי הנפלא הזה נשקע בו לא קרה לה כל מקרה וכל פגע בעברה שמה. רבים ישפטו בצדק כי סבת חזיון הזה יש לו יחס עם חזיונות רעידת הארץ אשר היתה לפני זמן קצר זה פעמים רבות בארצות החוף המערבי.


"הלבנון", שנה ארבע עשרה, מס' 23, 11 בינואר 1878, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

חולי הים (זעעקראנקהייט) – 1878

חולי הים. איור מאת ג'ון ליץ' וג'וזף סוויין במגזין Once a Week, שנה: 23 ביוני 1860. המקור: ויקישיתוף

חולי הים. (זעעקראנקהייט.)

העתקה חפשית מדברי חוקר טבעיי אשכנזי בשנת תקצ"ד בקצת הוספות

ממני חיים יוסף פאלאק, אבדק"ק טרעביטש.

הנה כל איש אשר לא נסה עוד בנפשו רוע החולי הזה יחשוב, כי קל הוא לשאת ולכלכל אתו, אבל הנסיון יורה, כי רע ומר הוא מאוד לאיש אשר לפי טבעו ותולדתו עלול ונכון הוא לנפול ברשתו יותר מאחרים. ואף שכפי הנודע יחלה כל יורד ים בראשונה בחולי הזה, בכל זאת יקל על קצת אנשים בתחלת מסעם שם, וכאשר יורגלו זמן מה ברעש ורוגז הים אשר יעלה ויוריד לפעמים את אניתם אשר הם יושבים בתוכה, יחדלו אז מהרגיש עוד כל כאב אף בעת אשר סער מתחולל יחול על ראשם, אבל יש גם אחרים אשר לפי מזג גופם וטבעם ירגישו תמיד מכאובים בכל עת אשר יעמוד רוח סערה וירומו גלי הים. ואופן התהוות החולי הזה הוא כמו שאומר, כי רק בהיות הספינה נכונה ושוקטת על אדני שווי המשקל והכובד בכל צדדיה, אף כי תלך ותעבור חיש מהר על פני המים, לא יחוש וירגיש היושב בה כל כאב ומדוה, אבל מדי יעמוד רוח סערה אשר יניע את האניה כנוע הקנה בלב ים, או תנועות האניה האלה מימין לשמאל ומפנים לאחור, קשות גם על השוכן בה אשר לא נסה עוד בכמו אלה. בעת התנועה הראשונה יחשוב, כי האניה תתהפך מצד אל צד ותרניה יפלו אל תוך הים, ובתנועתה השניה יפחד לנפשו, כי יורד חיים שאולה. ומלבד העצבון המסובב לו מפחדו זה, אשר הוא לבד כחולי נפשי ורוחניי, תולד ע"י תנועות האניה האלה גם תנועה חזקה במוח האדם הרך והחלש, ועל ידה יקוו ויתקבצו בו חלקי המוח אל מקום אחד, ויסובבו מזה תולדות רעות לגוף החולה הזה, רב או מעט, לפי רבות חלקי מוחו  וליחיותיו. ד"מ, אם הוא בנעוריו וצעיר לימים, יכבד חליו זה עליו, ואנשים אשר כבר באו בימים, אשר בהם כבר נתמעטו ונתיבשו לחיות מוחם, או ביושבים על שפת הים בארצות הקרות אשר כמות מוחם מעטה היא מאשר היא ביושבי הארצות החמות, יקל החולי הזה בם, והם אשר הם יורגלו על נקלה לעבור ארחות ימים שלוים ושקטים מבלי שיכאב להם חולי הים, כמו שידו קשתה על יושבי ארצות החמות ברדתם הימה, יען לחיות מוחם רבו יותר.

התולדה הראשונה המסובבת מתנועת ליחיות המוח היא, כי העצבון והפחד ישכנו בלב החולה, פניו יחורו ועיניו דמעות יזולון, כל אוכל תתעב נפשו ויאהב רק להתבודד ולבקש מנוחה ומרגוע בכל מקום אשר ימצאם. גם יחוג וינוע כשכור, אזניו תצילנה וראשו כבד עליו, תיאוב המאכל והנטיה אל ההקאה לא תחדל ממנו עד אשר תסיר סבתה ולפעמים יחוברו אל כל אלה גם הקאת הדם, השבץ (קראמפף) חולשת הגוף והתעלפותו. גם הרעי ימנע מצאת כראוי, וכל כחות הגוף ימעטו וישוחו לאט לאט, וכאשר יתאמץ ללכת מעט בלי משען ומשענה ינוע כשכור עד שיפול מלוא קומתו ארצה, ע"כ צריך למהר להחיש מפלט לו בירכתי הספינה לנוח ולהרגיע שם עד אשר יכריחהו ויאנסהו קאו (ערברעכען), לעזוב את משכבו. המאכל אשר יאכל לא ישאר בבטנו, כי מדי יבלענו יקיאנו מהר, וע"כ ירזה משמן בשרו ויום יום הוא הולך ודל, עד כי יקוץ בחיו, ותחת כי בראשונה פחד מהמות, יחכה לו עתה. אבל תודה ליוצר כל, כי ימיו לא ימשכו, ומדי יסור הסער החזק שהוא סבת החולי, יסור גם הוא המסובב ממנו, כי לפי מעוט חוזק וגודל הסער כן גם יקטן וימעט זמן המשכו וכאשר יעמוד הים מזעפו ויקום הסער לדממה יסור החולי ונרפא בעליו. אפס כאשר ישוב הסער שנית להתחולל אח"כ יחוש גם החולה הרגשת וההפעליות גופו הראשונים כבתחלה, וכה יהיה משפטו כל ימי היותו באניה עד אשר יורגל לסבול ולכלכל פעולת הרוח והסער ורגשי הגלים ומשבי הים מבלי שיעשו כל שנוי במצב בריאת גופו ולא יסבבו לו עוד כאב וצער כלל. *) אולם יש בני אדם אשר לפי מהות וכמות מוחם יתפעלו לרוע מחלות הים גם ברדתם אל הים פעם שנית ושלישית, וכאשר יקשור איש את ראשו אז באזור צר יקל עליו חליו זה, אבל אין שום אופן ותרופה להשָמֵר ממחלה זאת או להֵרָפא ממנה כל עוד לא סרו הסיבות אשר יסַבוהָ. ואף כי רע ומר מאוד החולי הזה על קצת בני אדם כאשר אמרנו למעלה, בכל זאת יורה הנסיון, כי לא ימות איש ממנה, ורק לפעמים יבא לאדם חולי השדפון (אויסצעהרונג) האחוז בעקבו, ושאול צעדיו יתמוכו.

גם זאת יורה הנסיון, כי נקיית ורחיצת כל הגוף במים וחומץ יין, והרחקת המותר במאכל ומשקה, ולקיחתו למזונו רק מאכלים ומשקים מחומצים, שומרים את דמו מרקבון ועיפוש, וטוב לשבת על גג הספינה אשר שמה יפיח תמיד רוח ים צח, מהסתופף באוהל ובירכתי הספינה אשר כבר נפסד בו האויר מרוב אדם וסחורות שונות אשר שם (כי אויר נפסד כזה בעצמו יעורר ויסבב את השואף אותו להקאה. כל אלה הדברים מועילים להקל מכאובי המחלה הזאת ולקצר את זמן המשכה, אבל לא יוכלו למנוע אותה לצמיתות. גם בלילה צריך כל יושב בספינה להשמר מקור ולחות האויר, ובעת החולי ימנע האדם לאכול הרבה כי אם רק די שבעו והכרחו, ויבחר לאכול רק מאכלים יבשים אשר יבלעו אל תוכם ליחיות האצטומכא הנחשפים שם לרוב בעת חליו זה. המאכלים היותר טובים לי הן הם אלה, לחם יבש ותופיני (בראדרינדע, צוויבאק) הטבולים במשקה טהעע, קאפעע או בחומץ המזוג במים או במיץ הלימוני (לימאנאדע) גם המשקה „פונש“ טוב לשתות אז, אבל מאכלים שמנים ומתוקים, ירקות ומיני זרעונים (הילזענפריכטע) רעים לו מאוד, ומלבד כל אלה צריך החולה להיות גם לבוש תמיד בבגדים חמים, ולייגע גופו כפי יכלתו בתנועה ועבודה מה, ולשמח לבו בקול מנגנים כל היום, אז ירוח לו כי עי"ז יקל חליו וימנעו תולדותיו הרעות.

ע"כ דברי החכם הנ"ל, ויען כי בזמנינו אלה ירבו אחב"י אשר בארצות אייראפא הקרות וביחוד היושבים ברוסיה ופולין, לעבור דרך ים התיכון לאה"ק או דרך ים אטלאנטי לאמעריקא, הבאתים בקהל העברים למען ידעו להשמר כפי היכולת ולעשות ככל אשר יעץ החוקר הנ"ל ולהזהר מכל אשר יזהירם.

*) ולע"ד נרמזו כל הדברים האלה ממהות ואיכות וסבת חולי הים הזה כבר במליצת הכ' הנשגבה (תהילים ק"ז כ"ג–ל') יורדי הים באניות וכו' המה ראו וכו' ויאמר (ה' ר"ל עפ"י יוצר הטבע) ויעמד רוח סערה ותרומם גליו (ר"ל רוח סער זה מסבב הרמת גלי הים, ועי"ז) יעלו (יושבי הספינה) שמים, ירדו תהומות, נפשם ברעה תתמוגג (מפחד המות) יחוגו וינועו וכו' יצעקו אל ה' וכו' יקם סערה לדממה וכו' וישמחו כי ישתוקו וכו' יודו לה' חסדו (אשר גמל להם בזאת כי שב ורפא אותם מחולי הקדים). וצריך אני להעיר, כי כינויי הנסתר הרבים והשונים בל' יחיד ורבים המוסבים חליפות במאמרים קצרים אלה על עצמים וגופים שונים, פעם על הי"ת ופעם על יורדי הים, פעם על הים ופעם על גליו במהירות נפלאה, הם מגדילים את יופי ותפארת המליצה הנשגבה הזאת מאוד כנודע לכל משכיל ויודע דרכי השיר והמליצה.


"עברי אנכי", שנה ארבע עשרה, מס' 21, 5 ביולי 1878, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

נדפס בכתב רש"י.

חוט המבשר דרך מצולת ים – 1857

נארד אמעריקא

קוראי ספרי קורות הימים כבר שמעו אשר חכמי התכונה הסכימו: כי הוא בגדר היכולת למשוך תקות חוט אומר המבשר (עֶלקטיאָ-מאגנעטישען טהעלעגראף) אף דרך ים הגדול ורחב ידים, וברגעים אחדים יתבשרו כל יושבי חלד מה יקרה גם באחרית ים! (וכבר נמשכו טעלעגראפען ונגמרו גם דרך הים באייראפא כנודע) ועתה אחרי הבחינה והנסיון מול כנסיות החכמים, הסכימו ארצות אמעריקא הצפונית ובריטניא לקשר בחוט מבשר כזה גם ארצותם דרך הימים המפרידים ביניהם ויחפשו להם מקום אשר שם תקצר הים מהלכו בין הארצות האלה, וימצאו כי בין חוף מדינת איררלאנד לבריטאניא צד אחד ובין חוף מדינת נייא פונדלאנד לאמעריקא מעבר השני, הים הגדול – אטלאנטישע מעער – מתקצר ומדת רחבו שם אך מעט יותר מארבע מאות פרסאות גדולות! ויען כי המקומות האלה כבר מקושרים המה בארצותם דרך יבשה בחבלי מבשר, הסכימו כי שם יניחו גם את החבל הזה הנזכר דרך מצולת ים, למען יוכלו לדעת בכל ארץ בריטאניא כל אשר נעשה תחת שמי אמעריקא וכן ישמעו במהרה יושבי אמעריקא מה יקרה בענגלאנד!! – –

ואחרי כי חוט המבשר מענגלאנד כבר נמשׁךְ עד פראנקרייךְ דייטשלאנד ומשם יתפרד והי' לחלקים רבים וישׁלח חיציו עד ס"ט פעטערסבורג – עתה צא וחשׁוב קורא יקר בשעות מתי מספר יוכל איש בס"ט פעטערסבורג להודיע לרעהו באמעריקא או לשאול ממנו דבר והוא ישׁיב לו דבר – וכן להיפךְ – וצא וחשׁוב המרחק הגדול אשׁר בין הארצות האלה – ותן לבךָ להדבר הנפלא הזה – ואם או לא תשתומם גם אתה ותקרא: נפלא היוצר הגדול אשר ברא יצור כזה ואךְ נשמת אלוהי' היא תרוממיהו למעלה להשכיל!!! –

מלאכת החוט נפלא בעצמותו נעשה ממתכות, עביו כאצבע והוא חתול בחוט דק נחשת שזור מסביב סביב על כלו ולוטה בבגד משׂרף הנוטף (גוממי או קויטשׁוק) – משקל החוט לכל פרסה עשרים ככר, נמצא משׁקלו יותר מארבעים אלף ככר – צענטנער – ועתה תשאלךְ נפשׁךְ הקורא, באיזו דרךְ ינשא החבל נחשׁת הזה אל מקום תחנותו ואיפא ינוח להביאו שמה? אם תטוה חוּט אורך ד' מאות פרסה צנף יצנפיהו ככדור סביב סביב ויניחוהו באחד המקומות – אולם איךְ יצנופו את זה?? אך חכמת אדם המציאה גם לזה תחבולות ע"י כלים מכלים שׁונים כי גם את זה יצנפו כדור וישימהו כנחשׁ נחושת. אבל הוצרכו למקוֹמוֹ שׁתי אניות גדוֹלות ושלח ממשלת אמעריקא את האחת הנקראת בשם “ניאגאר„ והיא הגדולה מכל ספינותיהם, ובריטאניה שׁלחה את „האַגאֶמעמנאָן“ אשר ישאו כל אחת מחציתו והביאום אל מקומו. ויהי כבור הניאגאר ליקח את חלקה וימצאו כי קטנה היא מהכיל מחציתה אשׁר תקח, ותתמהמה בארץ ענגלאנד שׁשה חדשים עד אשר הרחיבו גבולה ומדתה ויכלה לקבל את חלקה.

אה"מ "אגממנון" ואנית הצי האמריקאי "ניאגרה". איור ב-L'Univers illustré, פריז, 1858. מקור: ויקישיתוף

בימים האלה יסעו האניות מחוף מדינת איררלאנד לעשׁות מלאכתן ולקחו עמהן כלים נפלאים – מאשינען – אשר בה ישובו וירקעו את החבל ויישירו העקום להניחו במסילה ישרה דרךְ מצולת ים עד המקום המיועד לו. ועוד שתי אניות גדולות לרגליהן הנושאות החבל הנ"ל לעזור בהמלאכה הנכבדה והנפלאה הזאת. ובאמצע הדרך כאשר תריק האניה האחת את משאה, יפעלו ויקשרו קצות מחצית החבל אשר בתוך הים עם קצה השני בחוברת אשר על האניה השניה עד תום כל החבל על חוף מדינת נייא פונדלאנד ושם יקשרו קצותה ביבשה ארץ.

ואף על זאת פקחו עיניהם אם בקרב הזמן אשר יעשו מלאכתם על הים אם יעמוד רוח סערה ותרומם גליו, עד אשר לא יוכלו האניות ללכת דרך מישור עת הים הולך וסוער עליהם, אז ישברו החבל במקום שיהיו וישימו בקציהו בנין קורות גדולות ועליהם ישימו נס גדול למראה וקורות הבנין ישוטו קל על פני המים עם הנס אשר עליהם – ואז בשקט הסער יבואו האניות ויחפשו את הנס וימצאוהו בנקל ואז ידבקו חרשי ברזל את החבל במקום אשר נשבר עם קצה החבל אשר על האניה!

המלכה מבריטאניא יר"ה כתבה אל הראש דאמעריקא, כי כאשר יגמרו המלאכה הזאת תהי ראשית אמריה אשר תאמר ע"י תקות חוט המבשר דברי שלום אליו! ואתה הקורא אם לבךְ לא לב אבן הלא תרגישׁ ותשתומם על מפעלות יוצרנו החונן לאדם דעת אשר דברי שפתותיו יעופו על כנפי נדודי דרךְ מצולות ים גדול ורחב ידים, נתיב לא ידעו עיט ע"י חוט נחשת ואשׁר דבר פיו אליו ויגידה למרחוק בכל אפסי ארץ! ברוך המטיב לבריותיו לעד ולנצח נצחים! –


"המגיד", שנה ראשונה, מס' 36, 19 באוגוסט 1857, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

USS Niagara, HMS Agamemnon

תחבולה חדשה להוציא אניות נטבעות – 1879

חדשות וענינים שונים

– (תחבולה חדשה וטובה להוציא אניות טבועות ממצולות המים) המציא עתה איש אחד בבריטאניה ושמו דיללאן, וביום 11 מאי עשה החכם הממציא נסיונות בזה בפני ההערצאג מעדינבורג, ובפני העובדים בצבא האדמיראליטעֶט, וגם צירי כל הממשלות ורבים מנבחרי הפארלאמענט באו לראות בנסיונות הממציא. התחבולה הזאת פשוטה היא ויקרת ערך. בתחתיות המים ישליכו פעמון גדול על האניה הנטבעת ואח"כ יריקו את האויר מהפעמון ועל ידי זה יתרומם ויעלה הפעמון מהמים וימשוך אחריו את האניה הנטבעה.


"הלבנון", שנה שש עשרה, מס' 8, 17 בספטמבר 1879, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אניות הקיטור – 1861

אניות־הקיטור (דאמפפשיף)

אם מעגלי הברזל יעברו פני תבל לארכה ולרחבה לאניות הקיטור יתר שאת: באשר יתנו בים דרך ובמים עזה נתיבה. רכב הברזל אך על מעגלי הברזל יעבור ולא יטה ימין או שמאל; אולם האניות יעברו דרך לא עבר בו איש, ולא דרכה בו רגל אנוש ואל כל עבר יטו צעדיהם!

ולא לבד אך התכונות האלו להם, כי גם ימהרו יחישו מעשיהם; ותחת אשר עד כה עברו ירחים, חלפו שנים עד הגיעה האניה אל מחוז חפצה, עתה האניה בקטור תמהר ללכת ובימים אחדים תבא המטרה!

ענגלאנד, רבתי בגוים, תפרוש מטות כנפי מסחרה עד קצוי הארץ, ולאיים רחוקים תשלח אניותיה לקחת מזמרת הארץ ולהביאם אל ארצות אייראפא למען גם יושביה יאכלו מטוב הארצות הרחוקות האלה. וממי כל אלה לה? מיד מי כל העושר והכבוד לבריטאניה אשר מרוב אשרה והצלחתה היתה לנס גוים ותטע מטע-נעים, מטע הציוויליזאציאן, בין הפראים ועובדי האלילים, אם לא מאניות הקטור המפילים פחדם ואימתם על שוכני האיים הרחוקים האלה!

ועתה ידידי הקורא אם תאבה לדעת הליכת האניה ועל מה אדניו הטבעו הבט בציורים ותבין לך:

כמו ברכב הברזל ככה גם לאנית הקיטור יש פארור גדול מלא מים ותחתיו תבער אש למען יהפכו המים לקיטור וכל שאר הכלים לשניהם אחד המה! אפס להאניה עוד בהאופן (7) רחת (שויפעל) אחת או שתים, וגם לפעמים ירבה מספרים לפי ערך כובד האניה – ומחוץ יתראה לעינינו כהציור ג'.

איור נלווה לרשימה בעיתון "הציר".

"הציר", שנה ראשונה, מס' 2, 8 בנובמבר 1861, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

איש יהודי מהונגריא המציא מעגילה (שרויבע) – 1879

מעשים בכל יום

במשכנות יעקב בחו"ל.

[…]

רבים המה מאחינו בימינו העושים להם שם ברוב חכמתם, בחקירותיהם ובמלאכות היפות, בשירה וזמרה ובציור ופסל וכדומה, אך לא נודעו עוד בהמצאות חדשות המושכות עליהן עין הגוים והממלכות. עתה עלתה ביד איש יהודי מהונגריא להמציא מעגילה (שרויבע), אשר תוליד שטה חדשה בבנין אניות איבה ומהלך הספינות. בעזר המעגילה ההיא תוכל האניה להתנועע אל כל עבר ברגע ובנקל כעוף השמים. כאשר יאמרו מה"ע הציעו ממשלות-ימים אדירות לקנות מאת הממציא את הרשיון להכין את המעגילה ההיא, אך הוא יקדיש המצאתו זאת לארץ מולדתו. מה יאמרו שונאי ישראל על זה?! Ung. Jar.


"המליץ", שנה חמש עשרה, מס' 40, 14 באוקטובר 1879, עמ' 9. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מעגילה = מדחף

המצאת הקאמפאס – 1909

מהמצאת של ימי הביניים.

ב.

יורדי הים באניות בגלל החסרון לדעת הדרך הנכון, שהי' למו למכשול ולמעצור במהלוך הספינות בפעמים רבות, נתעו לא פעם בדרך תוהו, הלכו בדרך עקלתון, בדרך חושך ואפלה מאור הכרה ברורה לאיזה רוח המה פונים ללכת. בקושו', ובכבד רב עלתה בידי אוחזי תורן הספינה, לכון את מבטם, לנהג הספינה בדרך שהיתה  להם ללכת. קשה מאוד הי' אצלם להכיר את הקו הנכון בשבילי הים הגדול. ולצאת ממצוקה שתקפים לעתים תכופות, לקחו מנהיגי ומלחי הספינה, את השמש ביום והכוכבים בלילה – לעזרה. היתה להם היכולת להכיר על ידי קוי השמש, ונוגה הכוכבים, את קו הנכון, והשביל הרצוי. היכולת שרכשו המנהיגים האלה היתה אמנם כהה, מול ההמצאה שנולד לאחר זמן שאביא להלן. הידועה שהורו להם השמש ונוגה הכוכבים היתה אמנם חלושה מאוד, לעומת הידועה הנכונה שנתן למו הזמן הבא, ע"י ההמצאה. בכל אופן יכולים המה להשתמש בם באין להם טוב מזה. כי לדעת הדרך הנכון השביל הישר המוביל אותם את מנהיגי הספינה למחוז חפצם, לא יכלו השמש והכוכבים להשתמש בכל עת ובכל שעה. את תפקידם לא עשו תמיד כי ביום סגריר ואפלה מנודה. בלילה והכוכבים אספו נגהם חדלו אותות השמים, ולא הכירו החוזים מאומה. וגדול היתה מצוקתם של מנהיגי הספינה. אנוסים הי' לתת מעצור במהלך האני' בלב ים.

לא עלה אז על דעת אנושי, שיש יכולת כביר בידי חתיכת ברזל שחור למלא את החסרון הנכבד הלז. כמוס הי' מעיני האנשים שחי' בימים ההם, שהשתמשו באמצעית השמש והכוכבים – את חן הטבע העצור במחט דקה של ברזל שעוקצו מחודד באבן שואב, הנותן ידיעה ברורה בעת שהוא תולה ומתנועע. לאיש הנושאה לדעת – את רוח צפון, דרום, מזרח ומערב, המחט אם אינו מוצא מעצור בתנועתו, אם עוקצו אינו נוקף בעיכוב מה, נותן את ההבחנה ביד המביטים עליה. לאיזה רוח הוא עומדת. על פי עדות „וולטיר“ רואים אנחנו את תפקיד של המצאת ה„קאמפיס“ במאה הארבעה עשר. ממציא את כלי התשמיש החשוב הזה לא נודע על פי עדותו של ראשון – מי הוא. יש מיחסים את המצאת הקאמפאס אל האיש חוקר בחכמת הטבע „פֿלאָריאַ גיאָיאַ“. יש גם הוכחות וראיות כי מיחסים הופעת ההמצאה בזמן קודם והוא בהמאה השתים עשרה. ואחרים אל „גוריאַ“ ממדינת איטלי' התחתונה, החי בתחילת המאה הארבעה עשרה. המחט הזאת שנקבעה על ידי עושי המלאכה מלאכת חידושי הטבע – על מוט קטנה של ברזל, באופן שתרוץ בתנועה מהירה ותקופה, אשר נקובה בשם קאמפאס, גרשה את המעצור של הידיעה והכרה שנולדו ביום סגריר בלב מנהיגי הספינה. האמצעי החשובה של כלי תשמיש הזה נתן בידי אוחזי התורן, את ההכרה הנכונה הנקיה מכל שגיאה ובלבול. על ידי הקאמפאס ידעו לצמצם את מהלך הספינה, וגם להרחיק. הכירו את שבילי הים. ורוחות המים שהי' מכוסה ונעלם לפני עיניהם.

כגורל כל המצאת שנגלו בידי חכמים אנשי שם, הי' גם גורל ההמצאת הקאמאפסס, התפתחותה, והשתכללותה, התרחבה מזמן לזמן. בכל פעם של תקופה חדשה קבלה ההמצאה הנזכרת צורה יותר נאותה ויותר מהודרה. חכמים אחדים שנולדו לאחר זמן הופעתה, חקרו בהתגלות ההמצאה, ועלתה גם בידם לכוננן את הקאמפאס על בסיס יותר משוכלל ויותר מפותח. עד שבזמן מה נעשית לכלי תשמיש חביב וקל, ורכשה לה חשיבות גדול מצד יורדי הים. החכמים שחקרו בהתגשמותה של ההמצאה, מצאו דרכים ואופנים שונים לתת להקאמפאס הצורה האמתית בתור מורה דרך נכון וישר ונתנו גם לו את היכולת, לעשות תפקידו באופן מועיל מאוד בלי שום עצירה ועכוב כלל. על ידי אותו כלי תשמיש עלתה בידי  יורדי הים לדרוך בעוז בלי מורך לב כבראשונה ולהוליך את הספינה בארצות מרחקים, ולגלות מדינות רבות ונכבדות, שבלתי הקאמפאס אי אפשר הי' לנסוע שמה ולבוא לידי התגלות רבות ונכבדות כאלה. וגדול הי' התועלת שהביאה ההמצאה הזאת לבני אנשים של מדינות שבאו במגע ומשא עם המדינות החדשות. הופעת ההמצאה הזאת הסירה צעיף אחד מהפלאות הרבות המכוסות בצעיפים רבים בחוק הטבע, והתחוללה התענינות נכבדה אצל החכמים שנולדו במצאם מקום להתגדר בו, למצוא אופנים ותחבולות שונות, לתת היופי וההוד להמצאה שנוצרה חסרת גוונים מרהיבים את העין.

עמ"י.


"מחזיקי הדת", שנה שלושים ואחת, מס' 22, 12 במרץ 1909, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.