אניות אנגליה וצרפת שנטבעו – 14 בפברואר 1916

מסביב למלחמה

אניות אנגליה וצרפת שנטבעו.

באור ליום הי"א פברואר פגעו מוקשניות גרמניות במרחק 120 מילי-ים למזרח החוף האנגלי באניות-מרוץ אנגליות אחדות. אניות המלחמה האנגליות התחילו לנוס. המוקשניות רדפו אחריהן, הטביעו את אנית המרוץ החדשה „אראביס“ ופגעו באנית-מרוץ שניה ג"כ במוקש אשר זרקו. המוקשניות הגרמניות הצילו את מפקד ה„אראביס“ ועוד שני אופיצרים וכ"א מַלָחים. האניות הגרמניות לא ניזוקו במאום.

לפי ידיעות המילואימ הרשמיות נטבעה גם אנית-המרוץ האנגלית השניה, שבה פגעה הטורפידה. לפי הידיעות אלו ניצולו בס"ה מאנשי „אראביס“ המפקד, רופא-האניה, שני אופיצרים וכ"ו מַלָחים. הרופא ועוד שלשה מַלָחים מתו בדרך בעקב הצטננותם במשך המצאם בין גלי הים.

אוניית המערכה הצרפתית Suffren במפרץ טולון, 1911. מקור: ויקישיתוף.

בח' פברואר הטביעה תת-מימית גרמנית ליד חוף סוריה לדרום ביירוט את אנית המערכה הצרפתית „סופרען“. האניה צללה במשך שני רגעים.

אנית המערכה „סופרען“ נזכרה פעמים רבות במשך הקרבות בדרדנלים. שתי פעמימ, בי"ו מאֶרץ ובכ"ח דצמבר 1915, הוכרחה להסוג בהיותה נפגעה קשה באש הארטילריה הטורקית. היא הורדה המימה בשנת 1899 והכילה 12,730 טון. מהירות שוטה עלתה לי"ח מילין. זיונה נכלל בארבעה תותחים בעלי 30 סנטימטר וחצי, עשרה – בעלי 16 סנטימטר, שמונה – בעלי 10 וכ"ב בעלי 4 סנטימטר וחצי. מלבד זאת היו על האניה מקלעים לזריקת טורפידות.

הסוכנות הטלגרפית הקונסטנטינופולית „מילי“ בהודיעה על אבדן „סופרען“ מוסיפה, כי מכל 800 אנשי האניה לא ניצול אף אחד, בגלל זה, שלא היתה שהות לאחוז בשום אמצעי-הצלה. האניה נטבעה, כפי שנזכר, במשך שני רגעים.


"הצפירה", שנה ארבעים ושתיים, מס' 38, 14 בפברואר 1916, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מלחמת הצוללות – 23 בינואר 1917

הצוללות הגרמניות U-35 ו- U-52, בסביבות 1916. תצלום בספר מ-1925. מקור: ויקישיתוף

קפיטן ל. פרסיוס.

במצולות ים.

העתונות האנגלית מתחילה להתרגז על הטבעת מספר רב של אניות המסחר ע"י הצוללות. היא מראה על הסכנה הצפויה להספקת מזונותיה של אנגליה ע"י הפחתת אניות המסחר. „דיילי כרוניכּל“ כותב: „זה 23 חדשים שמתנהלת מלחמה בין האמיריה האנגלית ובין „שודדי הים“ הגרמנים ואולם עכשיו מתחילה ידם של שודדי הים להיות על העליונה“.

ולא רק באנגליה כך.

בצרפת, למשל, גדול המחסור בפחמים. בית-חרושת בפריז מן הכי מפורסמים מוכרח היה להסגר לזמן ידוע מחוסר פחמים. בתי חרושת אחרים נסגרו לגמרי. „ז'ורנל“ מעיר, כי בוזרה של העבודה אומרים, כי מחסור הפחמים מקורו בהטבעת אניות המסחר. ואותו עתון מוסיף, כי אם הדברים יוסיפו להתפתח בדרך זו יתחדד מצבה של צרפת, כאשר נשקפת סכנה לכל התעשיה שלה.

וכן הדין באיטליה. „אגנציה נסיונל“ מודיעה, כי מחוסר פחמים תגדיל הממשלה את הזמן של מהלך הטרם ושל ההצגות.

באנגליה דואגים ביחוד להספקת התבואה.

עתון חקלאי כותב: „בלי ספק עתיד הצי שלנו להתגבר על הצוללות. ועד אז מוכרחים אנו להשלים עם הרעיון, כי כמות גדולה של תבואה תרד לטמיון, מה שמעורר דאבון לב ביחוד בשביל השנה הנוכחית“.

אמנם בעולם הגדול אין מחסור בתבואה. באוסתרליה, למשל, היתה שנה מבורכת והתבואה שנאצרה שם במחסנים מספיקה להאכיל את בני אוסטרליה במשך שלש שנים. ואך חסרות אנית להביא ברכה זו לאנגליה. משום כך עולה מחיר הלחם באנגליה לגובה שלא היה כמוהו באנגליה. הוא כמעט פי שנים מאשר בגרמניה.

המחירים שמשלמים עכשיו בעד ההובלה – לא יאומנו כי יסופרו. לפרקים הם גבוהים משל הסחורה בעצמה. כך משלמים, למשל, בעד טון תורמוס בארגנטינה 110 מרק. בשעת השלום שלמו בעד הובלת הטון מארגנטינה לאנגליה לכל היותר 14 מרק. כעת משלמים בעת הובלת הטון 150 מרק!

מחסור האניות מקורו בדברים אלו:

1) טביעת אניות מסחר ע"י צוללות ומוקשים.

2) השתמשות באניות מסחר לצרכי מלחמה.

3) התמעטות בבנית אניות חדשות, כאשר בתי מבנה אניות עסוקים באניות המלחמה.

4) בשעת שלום היו אניות המסחר של המרכז ג"כ מובילות סחורה לאנגליה ועכשיו חדלו.

5) התמעטות אניות הנאוטרלים ע"י אבדות של מוקשים וכיו"ב.

החרמת ספינות המרכז באיטליה, פורטוגל ויון לא הועיל הרבה לגבי המחסור הגדול.

וזיר אנגלי אשר בבית המורשים: אנו מתאמצים בכל כחותינו לבנות ספינות חדשות אבל י מעצורים קשים. בימי המלחמה הפסידה אנגליה קרוב לשני מיליון טון של אניות סוחר. זהו יותר מכל צי המסחר של צרפת לפני המלחמה. ע"פ משקל של ברוטו עולה ההיזק קרוב לשלשה מליון טון. אנגליה צריכה להתאמץ כדי שלא לבוא במצב של הסגר. אף ציד דגים אינו מביא ברכה. הדיגים מוציאים ברשתותיהם יותר מוקשים מאשר דגים. הביצים של רוסיה חדלו ואף הובלת חלב סובלת הרבה.

מורשה אחד אמר, כי יבול החטה של אנגליה גופא הביא השנה רק 83% מאשר קודם. שליש של הפועלים החקלאים הוכנס לצבא והנשים אינן עלולות למלא את מקומם כהוגן.

„דיילי ניוס“ כותב: „הגרמנים מקוים כי ארצות ההסכמה תגענה עד מחסור גמור. צריך להודות בגלוי, כי תקוה זו יש לה יסוד. מצב ההסכמה קשה בנוגע למזונות יותר מאשר לצבאות. גרמניה יכולה בדוחק לפרנס את עצמה, לא כן ההסכמה. הם זקוקים למדינות מעבר לים. והאויב זומם וחורש להפחית כ"כ את אניות המסחר עד שלא יספיקו להוביל את הכמות הדרושה.“

צדק בזה העתון האנגלי. ביוני שנה זו 101,000 טון, ביולי 103,000, באגוסטו 202,347, ובחודש ספטמבר 254,600 טון.

הצוללת 35 הטביעה במשך 9 חדשים 270,000 טון והצוללת של הקפיטן פורסטסן הטביעה עד חצי אגוסטו 260,000 טון.

ואנו משכללים את הצוללות! 1)

1) מתוך „ברלינר טגבלט“ גליון 593.


"החרות", שנה תשיעית, מס' 88, 23 בינואר 1917, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

בדותות הגרמנים – 13 ביוני 1915

טלגרמות אחרונות.

(מאת הסוכנות הפטרוגראדית).

הודעות השטאב של המצביא העליון מיום 30 מאי.

[…]

„באור לכ"ט מאי היה לאניות-המוקש שלנו קרב עם אנית-המרוץ „ברסלוי“ בקרבת הבוספורוס והסבו לה נזקים.

„בסאמסון החריבו אניות-המוקש את בניני הנמל והטביעו הרבה אמצעי-שיט של האויב“.

הסיירת הגרמנית SMS Breslau, שנה: 1911/1912. מקור: ויקישיתוף

* * *

המלחמה.

(טלגרמות מאת הסוכנות הפטרוגראדית)

[…]

בדותות הגרמנים.

פטרוגראד. ממקור בר-סמכא מודיעים, שתוצאותיו של הקרב בין שתי אניות-המוקש האסקדרוניות הרוסיות ואנית-המרוץ הגרמנית-טורקית „ברסלוי“ היו, כידוע, שאניתו של האויב נזוקה נזק סריוזי ואחת מהמוקשניות שלנו נזוקה נזק קל ואחדים ממלחיה נפצעו. והנה לרגל המנהג, שכבר היה לשיטה קבועה בהודעות הרשמיות הגרמניות, להקטין את אבדותיהם הם ולהגדיל את אבדותיו של האויב, צריכים היינו לחכות, כי גם במקרה זה שלפנינו יודע לצבור על אדות איזו נזקים גדולים שנשאו אניות-המוקש הרוסיות; ואולם בפעם הזאת חשבו הגרמנים לנחוץ לתת להודעתם אופי רדיקלי יוצא מגדר הרגיל בענין אי-ההקבלה אל האמת ובטלגרמה הרשמית הברלינית הטביעו פשוט, בלי פירושים יתרים, אניה רוסית ע"י אנית-המרוץ „ברסלוי“, מבלי שים לב אפילו לזה, שיושבי סיבסטופול רואים ברגע הנוכחי בעיניהם את שתי אניות המוקש עומדות בשלוה בנמל אחרי שובן מן המלחמה.


"הצפירה", שנה ארבעים ואחת, מס' 122, 13 ביוני 1915, עמ' 3; מס' 125, 16 ביוני 1915, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף העיתונות היהודית ההיסטורית של הספרייה הלאומית.

הצי הרוסי – 11 בפברואר 1916

מסביב למלחמה.

הצי הרוסי.

הצי הרוסי התחזק עתה במדה ידועה ע"י ארבע אניות-מערכה מטיפוס „גאנגוט“, שנוספו עליו. האניות האלו נגמרו בשנת 1911, כל אחת מהן מכילה 23,400 טון ומזוינה בי"ב תותחים בעלי ל' וחצי סנטימטר וגם בט"ו תותחים בעלי י"ב סנטימטר. לפי הפרוגרמה צריכות היו להיות מוכנות בהחלט בסתו של שנת 1914, אבל דבר זה לא הושג. רק בשנת 1915 הוכנו כל צרכן לקרב.

אלו הן אניות-המערכה הגדולות הראשונות של הצי הרוסי, אשר גם לו, כמובן, כשהוא לעצמו, יש ערך מסוים. ביחוד יחזק הצי ע"י אניות-המרוץ החדשות. אלו הן אניות-מרוץ ענקיות מטיפוס „בורודינה“, אשר התחילו לבנות אותן בשנת 1912 ואשר נועדו להגמר בראשית שנת 1916. אחרי שעבודת הבניה נעשתה במהירות גדולה, צריך לשער, שבקרוב תהיינה האניות נכונות. ארבע אניות-המרוץ האלו המחופות שריון מכילות כל אחת 32,500 טון ומזוינות כ"א בי"ב תותחים בני ל"ח וחצי סנטימטר ובכ"ד תותחים בני י"ג סנטימטר. עביו המקסימלי של השריון מגיע ל-305 מילימטר. ארכה של כל אחת מהאניות הענקיות האלו הוא 228 מטר וחצי ורחבה – שלשים מטר וחצי.

ארבע אניות-המערכה האחרות של הצי הבלטי שמהן האחת היא בעלת 17,000 טון והאחרות מכילות יותר מי"ג אלף טון, מזוינות בארבעה תותחים בעלי שלשים סנטימטר ובארטילריה בינונית. מלבדן יש חמש אניות-שריון, אשר ביניהן אין אמנם אנית-מרוץ למלחמה, אבל אין להתיחס אליהן בבטול.

אניות-מרוץ קטנות יש רק ארבע, שמהירות מהלכן היא גדולה מאד. מסוים הוא מספרן של האניות מחבלות המוקשניות, שמהן „נאוויק“ מכיל 12,800 טון והיא אחת מהאניות היותר מהירות שבתבל, באשר היא עוברת 27 מיל-ים בשעה. בס"ה היו כאלו בראשית שנת 1915 לא פחות משבעים ושבע, ואפשר להניח, כי מספרן גדל. לזה צריך להוסיף עוד סירות תת-מימיות, אשר גם מספרן גדל בודאי. מלבדן יש עוד כ"ה תותחניות ממאתים עד 1400 טון. אבל בחלקן הגדול העברו אל הצי הסיבירי ואל נהר אמור.

אבדות הצי הרוסי בים הבלטי היו, מלבד ה„פאלאדה“, אנית-השריון „זשעמטשוג“, אנית-המרוץ המוקשנית „יעניסיי“ והתת-מימית „אקולא“.


"הצפירה", שנה ארבעים ושתיים, מס' 36, 11 בפברואר 1916, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

הצעיף על פני ה„מאֶעווע“ – 11 בפברואר 1916

מסביב למלחמה.

הצעיף על פני המאֶעווע“

הקפיטן של האניה „קורברידז'“, אשר נטבעה על-ידי האניה הגרמנית שתפסה את ה„אפעם“, הודיע בשיחתו עם סופרו הנויורקי של ה„דיילי ניוס“, שאינו יודע לנכון את שמה של האניה אשר התנפלה עליו. הוא סובר, ששמה היה „טונגה“, ובשום אופן לא „מאֶעווע“. האניה הזאת היא חדשה ומהירות שיוטה מגיעה לכ"ה קשרי-ים. בשים לב לזה, שגדלה הוא רק בכדי הכלת 6,000 טון, יש לה מלחים וחיילים במספר גדול לפי הערך. האניה הזאת, לפי"ד הקפיטן, היא אחת מן הספינות שנועדו להלחם עם אנגליה במלחמת המסחר. העובדה, שתותחיה היו כמוסין מעין-הרואה, וגם זה, שדומה היא במראיתה החיצונית לספינת-משא פשוטה, – עושים אותה למסוכנת מאד.

הקפיטן הוסיף, שיש עוד שתים או יותר אניות כאלו מטיפוס זה לגרמניה, והן שטות על-פני הים.

הלייטיננט ברג, זה שהביא את „אפעם“ לחוף האמריקאי, בקש, כי מלבד הספקת הפחמים במכסת 2,000 טון, ירשו לו כמו כן לקחת באניה צרכי-אוכל למכביר. ואולם באמריקה חושבים, שברג לא ההין להפליג באניתו אל הים.

קפטן Nikolaus zu Dohna-Schlodien ומלחי סיירת הסוחר החמושה SMS Möwe, נמל קיל, 1917. מקור: ויקישיתוף

גם ה„דיילי מייל“ מודיע מנויורק פרטים אחדים ע"ד ה„אפעם“: מלחים גרמנים הודיעו, שה„מאֶעווע“ היא אחת מתשע האניות אשר הזדיינו בקיעל. לשתים מהן, וביניהן לה„מאֶעווע“, הצליח להבקיע דרך הבלוקדה האנגלית ולצאת אל הים. מה קרה להאניה השניה, חברתה של ה„מאֶעווע“, ולאן שטה, – את זה אין המלחים יודעים. ה„דיילי מייל“ מתנחם ברעיון, שבודאי נטבעה או נשבתה.

הקפיטן של ה„אפעם“, הארריסון, מודיע, שהגרמנים החרימו על האניה 36,000 ל"ש במטבעות זהב ומאה ל"ש מקופת האניה. 97 נוסעים מה„אפעם“ נסעו בז' לח"ז באניה „נורדאם“ לאנגליה. 130 אופיצרים ומלחים של אניות הקיטור „אויטאר“, „טריידר“, „אדיאדן“ ו„פארינגפֿורד“, הוכרחו להשאר. כל הפוסטה האנגלית, אשר נמצאה על ה„אפעם“, נמסרה, צרורה וסגורה, כפי שהיתה, להקונסול האנגלי.


"הצפירה", שנה ארבעים ושתיים, מס' 36, 11 בפברואר 1916, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אבדן סיירת הסוחר החמושה "באיאנו“ – 14 במרץ 1915

טלגרמות.

(מאת הסוכנות הפטרוגראדית).

לונדון. האדמירליציה מודיעה ע"ד אבדן אנית-המרוץ „בייאנוס“ בשעה שעמדה על המשמר בים. שברי האניה וגויות החללים שנמצאו ביום 11 מארץ מוכיחים, ש„באיינוס“ היתה לקרבן למוקש שנזרק בה. שמונה אופיצרים ושמונה עשר מלחים נצולו, והנשארים גועו, כפי הנראה.

לונדון. אנית-הפחמים „באלמרינה“ שהלכה מבלפסט לאייר, הצילה את שרידי המלחים של „בייאנוס“, אשר נשארו בחיים וצפו על רפסודות.

ביום 11 מארץ בבוקר ראו אנשי „באלמרינה“ אגודת אנשים, אשר כפי שהוברר אח"כ היה מספרם 24, צפים על רפסודות ולבושים רק בכתנות. שנים מהם נמצאו במצב של גסיסה והנשארים היו כחושים מאד ומלוכלכים בדם.

המלחים הנצולים מודיעים, שבאניה נזרק מוקש בשעה 5 בבוקר. המפץ היה חזק מאד. כל סירות־ההצלה נשברו. „בייאנוס“ ירדה מצולות במשך שלש מינוטות. הנצולים היו נאלצים בחשכת הלילה להלחם עם גלי הים, בתפשם בשברי האניה שצפו על פני המים ואת הרפסודות עשו הנצולים במים משברי האניה.

אחד הנשארים בחיים מספר, שבשעה שחגר את אזור-ההצלה דפק הקפיטן על שכמו ואמר: „הצל עצמך, ידידי“, ואח"כ לחץ את ידו, עלה על גשר האניה וירד מצולות יחד עם האניה.

בלפאסט. ספינת-הקיטור „קאסלרי“ מודיעה, שבעברה ליד מקום אבדן אנית-המרוץ „בייאנוס“ ביום 11 מארץ, הרגישה בה סירה תת-מימית גרמנית, אשר רדפה אחריה במשך 20 מינוטות.

סיירת הסוחר החמושה HMS Bayano, צבועה בצבעי הסוואה, שנה: 1914-1915. מקור: ויקישיתוף

"הצפירה", שנה ארבעים ואחת, מס' 50, 14 במרץ 1915, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

לאבדן אנית-המרוץ „דרזדן“ – 17 במרץ 1915

המצב במערכות המלחמה.

[…]

אבדן אנית-המרוץ „דרזדן“.

לונדון. באופן רשמי מודיעים, שאניות-המרוץ האנגליות „גלאזגוי“, אוראמא“ ו„קענט“ השיגו בפתע פתאם את אנית-המרוץ הגרמנית „דרזדן“ בקרבת חאן-פרנאנד'ס. אחרי קרב שנמשך חמש מינוטות הורידה „דרזדן“ את ניסה, לאות שהיא נכנעת. אנית-המרוץ הגרמנית היתה נשחתה מאד ובערה באש אחרי ההתפוצצות שקמה באסמי אבק-השרפה שלה. היא טבעה. מלחיה של „דרזדן“ נצולו. מצד האנגלים לא היו שום אבדות.

הסיירת הגרמנית „דרזדן“ מניפה דגל לבן לאות כניעה. מקור: ויקישיתוף

* * *

לאבדן האניה „דרזדן“.

פטרוגראד. הראדיו-טלגראמה הגרמנית שנתקבלה בפטרוגראד מודיעה:

על „דרזדען“, שנמצאה ליד ז'אן-פרננדו, התנפלו אניות המרוץ האנגליות, „קענט“, „גלאזגוי“ ו„אוראמא“, שהתחילו לירות עליה ממרחק של 3000–3500 מטר. „דרזדן“ ענתה גם היא ביריות. בעונה אחת עם זה הביע מפקד אנית-המרוץ הגרמנית מחאה נגד התחלת פעולות איבה מצד האנגלים על פני מימי ים נייטרלי. הזקן במפקדים האנגלים ענה: „אני נצטויתי להכחיד את „דרזדן“ בכל מקום ובכל שעה שנמצא אותה, וכל השאר – הוא ענין לדפלומטיה“.

„מפקד האניה „דרזדן“, בראותו שלא יועיל מאומה אם יוסיף עוד להתנגד, החליט לפוצץ את האניה ואת ההחלטה הזאת הוציא לפעולה. לרובם של מלחי האניה הצליח להמלט אל החוף הקרוב. האבדות באנשים הן שלשה הרוגים וט"ו פצועים. הרבה משברי הכדורים האנגלים נפלו אל החוף הנייטרלי וגרמו נזק לאנית-הקיטור הטשילית שעמדה על עוגנה בקרבת המקום“.


"הצפירה", שנה ארבעים ואחת, מס' 53, 17 במרץ 1915, עמ' 2; מס' 58, 23 במרץ 1915, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

דרישה שהצי האנגלי יראה בפועל את כוחו – 10 באפריל 1916

ופגשו ציים את איים…

העתון „המודיע“ מבזל כותב:

עם התפרצות המלחמה האמינו הכל, כי תיכף ומיד תהיינה מלחמות־ים סוערות. הן תמיד היו האנגלים מודיעים, כי היריות הראשונות תהיינה של תותחי הספינות. והן הלא לא לחנם הוציאו מלירדים על ציי־מלחמה, על מבנה ספינות נאדרות אשר קראו להן „דרידנוט“ לאמור: אל תירא! ואולם המלחמות האלה טרם היו.

בתחלה בארו את הדבר הזה: מחזיקים את ה„תנינים“ הנוראים האלה לשעת ההכרעה. ניכר היה, כי אומרים דבר זה רק מן השפה ולחוץ שהרי התועלת של הצי החזק דורשת, שימהר להתנפל על הצי החלש, למען אשר לא ימצא פנאי להתחזק. והרי בשביל כך היו האנגלים אומרים תמיד, שהצי החזק שלהם יתנפל תיכף ומיד בלי שום שהיות במקרה של מלחמה על צי האויב ויעשה בו כלה. בינתים נתחבר לו הצי הצרפתי, שהוא חזק כמעט כצי הגרמני, נתחברו לו ציי רוסיה ואיטליה, שכל אחד מהם חזק מן הצי האוסתרי. ציי ההסכמה חזקים אפוא פי כמה וכמה מצי גרמני, ובכל זאת יושבים הם בחבוק ידים, על יד האיים שלהם, ועד היום לא נועזו להתנפל על צי גרמניה ועל חופיה.

מה פשר חזיון זה?

ראשונה: ההסכמה היתה, כנראה, בטוחה, בנצחון מהיר. היא סמכה בזה על המספר הענקי של צבאות ההסכמה. משום הכי חפצה להסתפק במלחמות היבשה מבלי לסכן את הצי. אנגליה ביחוד רוצה לשמור את צי המלחמה שלה, כדי שהוא ישאר בתקפו גם לאחר המלחמה. כל כך היו בטוחים בנצחון מהיר וחזק עד שדברו בתחלת המלחמה, כי ידרשו מגרמניה, שתמסור בעצמה את צי המלחמה שלה לידי אויביה. בינתים החמיצו את השעה של התנפלות מפתיעה, הגרמנים הספיקו לבצר את חופיהם והצוללת התחילה להראות את כחה ויכלתה. כיום כבר אי אפשר להתנפל על החופים האלה, אעפ"י שערים אלו גובלות על הים.

עכשיו אין לדבר עוד, שצריך להחזיק את ציי המלחמה בשביל שעת ההכרעה. בינתים נכרת עד מאד השפעת הצוללות, שהספיקו להשחית כמה מאות ספינות אנגליות וגרמו לעלית מחירי ההובלה באופן מבהיל והביאו בכלל את אנגליה במבוכה, מה שנתגלה בשאלת הובלת פחמים מאנגליה לאיטליה. והנה באה ה„מובה“ והטביעה ט"ו ספינות משא ואיזו ספינת־מלחמה וגלתה לכל, כי בעצם ימי המלחמה נוצר בגרמניה טפוס חדש של ספינות, שבכחו להשפיע על מהלך המלחמה.

ציידת אוניות הסוחר הגרמנית SMS Möwe שולחת צוות השתלטות אל אוניית הנוסעים הבריטית SS Appam ב־16 בינואר 1916. מקור: ויקישיתוף

כל הדברים האלה גרמו לרוגז עצבים באנגליה. אם בתחלה הגינה אמריקה בדרישות שלה על הטכסיס האנגלי, בדרישה, כי הצוללות הגרמנית מוכרחות להזהיר בתחילה את ספינות המסחר בטרם אשר יירו עליהן (מה שגרם לרוב, כי ספינות המסחר האלה הקדימו לירות על הצוללות) הנה לאחר שהצליחה גרמניה לגלות את הפקודות הסודיות של אנגליה (לירות על הצוללות מבלי לחכות למעשה-איבה מצדן) אי אפשר כבר לאמריקה להגן עוד על דרישתה. ואמנם הפתגם הגרמני: „ספינות מסחר מזוינות דינן כדין ספינות מלחמה“ הולך ומתקבל גם באמריקה. בתור תוצאה מזה רואים אנו, כי כבר עכשיו התחזקה מלחמת הצוללות ואין לך יום שלא יורידו תהומות ספינה מספינות ההסכמה.

עכשיו התחילו שוב לדרוש באנגליה, שהצי האנגלי יראה בפועל את כחו. לאחר שנתפרסמו מעשי ה„מובה“ כתב ה„מנשסטר גרדיאן“ מאמר ראשי „היכן הוא הצי האנגלי?“ שמצא לו הד בכל אנגליה. „עתון הספינות“ כותב: „אלמלא הצוללות הגרמניות ירד מחיר ההובלה על 75 אחוזים. הודעה זו מענינת באשר בדרך כלל מכחישים עתוני ההסכמה כי יש לצוללות איזו השפעה שהיא על מחיר הסחורות. בעתוני צרפת מהתלים בצי האנגלי ואומרים, שע"י התנפלות על חופי גרמניה יכולים להחריב את בתי-החרושת של הצוללות.

מטעם זה מתחזקת הדרישה באנגליה, שעוד עכשיו יצא צי־המלחמה מן האיים אשר הוא מסתתר בהם וישתתף באופן אקטיבי במלחמה. באסיפה אחת שהיתה בנדון באנגליה גנו את הממשלה בשביל התרשלותה בנדון זה. נשמעו קריאות מעין: „צריך להעמיד את הממשלה לפני בית משפט-צבאי!“ „צריך לתלות אותם“ „צריך להשליך אותם לבית האסורים!“. כמובן שאין עוד ערך מעשי להופעות אלו. אבל אפשר מאד כי הרוח הזאת תכריח את הממשלה למלחמת-הים, למרות מה שבינתים נשתנו התנאים לרעה.


"החרות", שנה שמינית, מס' 175, 10 באפריל 1916, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אבדות הצי המאוחד בדרדנלים – 21 במרץ 1915

המלחמה.

(טלגרמות מאת הסוכנות הפטרוגראדית).

[…]

אבדות הצי המאוחד בדרדנלים.

לונדון. האדמירליציה מודיעה, שאניות-השריון האנגליות „אירריזיסטיבל“ ו„אָציאן“ וגם אנית-השריון הצרפתית „בובע“ טבעו מחמת מוקשים בדרדנלים. האבדות באנשים אצל האנגלים אינן מרובות, ואולם מלחי אנית-השריון „בובע“ טבעו כמעט כולם.

(אנית-השריון „אירריזיסטיבל“ נבנתה בשנת 1904; היא הכילה 15,000 טונות והיתה מזוינת בששה עשרה תותחים כבדים. מספר מלחיה היו 760 איש. אנית השריון „אָציען“ נבנתה בשנת 1913 והכילה 26,350 טונות; היא היתה מזוינת בשמונה תותחים כבדים בעלי 1/2 13 אצבע ומספר מלחיה היו 980 איש. אנית-השריון „בובע“, בעלת 15,000 טונות, נבנתה בשנת 1896 ומספר מלחיה היו 780 איש).

פאריז. הודעתו של מיניסטריון הים: „במשך פעולות המלחמה בדרדנלים בי"ח לח"ז נמצא כחות הים של אנגליה וצרפת תחת אש ארטילרית חזקה מאד. אניות אחדות נתקלו במוקשים משוטטים במפרץ הים. אניות-השריון האנגליות והצרפתיות הרעישו בחזקה על מצודות קיליד-באַחר, טשאַנאַק-קעלעסי, סואנדערע, דארדאנוס וצוק קעפעז. התוצאות שהושגו במשך יום-הרעש הזה עלו לאניות המאוחדות באבדות מסוימות. כן נטבעה אנית-השריון „בובע“ מהתפוצצות מוקשים, והאניה „גולואַ“ יצאה לפי שעה מן המערכה בעקב הנזקים הגדולים, שנסבו ע"י אש האויב. הצי האנגלי נושא גם הוא אבדות. שתי אניות-שריון שלו טבעו ע"י מוקשים. ואולם, עד כמה שקשות האבדות האלו, לא תעצורנה בעד מהלך פעולות המלחמה.

„תיכף אחרי שנתקבלו הידיעות ע"ד האסון שקרה לאנית-השריון „בובע“ פקד מיניסטר-הים עפ"י הטלגרף למפקד האניה „הנרי הרביעי“ הנמצאת ליד חופי סוריה, לבוא במקומה של „בובע“. אין עוד ידיעות ע"ד גורלם של אנשי „בובע“. ידיעות אחרות נותנות את האפשרות לשער, שחלק מאנשי האניה, שמספרם לא הוברר עודו ניצול“.

הסיירת הצרפתית „גולוא“ שניזוקה קשות בקרב, 25 באפריל 1915. מקור: ויקישיתוף

לונדון. שלטון-הצי מודיע:

„אחרי שבמשך עשרת הימים האחרונים משו האניות המאוחדות מבלי הרף מוקשים במפרץ, התחילו אתמול בשעה העשירית ושלשת רבעי-שעה בבוקר הציים האנגלי והצרפתי הרעשה כללית על המצודות במעבר הצר של הדרדנלים. האניות „המלכה אליזאַבעט“, „אינפלקסיבל“, „אגאממנון“ ולורד נילסון“ הרעישו על המצודות קיליד-באחר וטשאק קעלעסי, בה בעת ש„טריאומף“ ו„פרינץ-ג'ורג'“ התחילו לירות על הסוללות של מצודות דאַרדאַנוס. המורטירות הכבדות של האויב ותותחי-השדה שלו התחילו לירות בחזקה על האניות.

„בשעה הי"ב ועשרים רגעים התקדמה האסקדרה הצרפתית, שכללה את האניות „סיופרען“, „גולואַ“, „שאַרלעמאַן“ ו„בובע“, בתוך המפרץ והתחילה להרעיש על המצודות ממרחק קטן. המצודות של קיליד-באחר ונאמאַזיה השיבו באש חזקה, אבל נאלצו לשתיקה ע"י עשר אניות-השריון שנמצאו בפנים המפרץ. בכל האניות נעשו נזקים אחדים בכל אניה במשך תקופה זו של הקרב.

„בשעה הראשונה וכ"ה רגעים בצהרים נדמו כל המצודות. אז נגשו האניות „בענדזשענס“, „אירריזיסטיבל“, „אלביאן“, „אציאן“, „ספוויפטשור“ ו„מאיעסטיק“ כדי לבוא במקומם של שש אניות השריון שנמצאו בפנים המפרץ. באותו הרגע, שבו התכוננה האסקדרה הצרפתית, אשר הרעישה באופן מזהיר על המצודות, לצאת מן המפרץ, התפוצצה אנית-השריון „בובע“ ע"י מוקש אשר שט עם הזרם. האניה נטבעה בזמן של פחות משלושה רגעים בעומק של ל"ו סאז'ין, לצפון העיירה אַרען.

„בשעה השניה ול"ו רגעים חדשו אניות-השריון, אשר באו במקום הראשונות, את ההרעשה על המצודות, אשר התחילו שוב להוריק אש. הרעשת המצודות נמשכה, ויחד עם זה התנהלה עבודת ההמשה של המוקשים מן המים. בשעה הרביעית עם תשעה רגעים יצאה „אירריזיסטיבל“ מן המערכה, בנטותה על צדה האחד, ואח"כ טבעה בשעה החמשית וחמשים רגעים, בהתקלה, כפי הנראה, במוקש, אשר שט עם הזרם.

רגעיה האחרונים של אנית המערכה הבריטית "איריזיסטיבל", 18 במרץ 1915. מקור: ויקישיתוף

„בשעה הששית וחמשה רגעים נתקלה „אציאן“ גם היא במוקש. שתי האניות טבעו במקום עמוק. אנשי האניות האלה ניצולו כמעט כולם תחת אש הארטילריה של האויב. „גולואַ“ ניזוקה ע"י אש הארטילריה. אנית-השריון „אינפליקסיבל“ ניזוקה ע"י כדור גדול בגשר הקדמי שלה. „אינפליקסיבל“ זקוקה לתקון.

„הרעשת המצודות והמשת המוקשים נפסקו עם בוא הנשף. שיעור הנזקים, שהוסבו להמצודות ע"י האש הממושכה והישרה של כחות הים הגדולים, עוד לא הוברר. אבדת האניות באה ע"י המוקשים, ששטו עם הזרם ושנפגשו באותם חלקי המפרץ, שמקודם הומשו משם המוקשים לגמרי. הסכנה הזאת תדרוש אמצעים מיוחדים.

„האבדות בנפשות-אדם על האניות האנגליות אינן גדולות, אם נשים אל לב את שיעורן של פעולות המלחמה. תחת זה אבדו כל אנשי האניה „בובע“ יחד עם האניה. קרוב לודאי, שע"י מפץ המוקש פרצה התפוצצות באניה פנימה.

„האניות „קיוין“ ו„אימפליסיבל“ נשלחו [?] במקום האניות הסובלות, אחרי שראו מראש את הקרב שהיה היום. האניות האלו צריכות לבוא בקרוב למקום הנועד. עם בואן יושב להצי הבריטי כחו כמקדם.

פעולות המלחמה נמשכות, מפני שלצרפת ואנגליה יש במקום הקרב כחות ים גדולים“.

לונדון. לסוכנות „רייטר“ מודיעים ממאלטה, שנזקיה של אנית-המרוץ האנגלית „אמיטיסט“ באו בתור תוצאה של פעולתה הנזכרה בד' לח"ז. לה„אמיטיסט“ ניתן תפקיד קשה: להפסיק את הכבל הטלגרפתי המאחד את קיליד-באחר וטשאנאק-קעלעסי. כפי הנראה, נגשה האניה למקום הנועד מבלי שראו אותה, היא הפסיקה את הכבל והתחילה לצאת מן המפרץ, אבל אז הוכרחה לעבור תחת אש התותחים הטורקים משני העברים בחלק הצר של המפרץ. כמובן, היתה האניה למטרה לאש התפתה, אבל היא החישה את מהלכה והתכוננה לצאת מן המפרץ. כדורי האויב פגעו בה פעמים רבות, ואולם לה הצליח להמלט מן הסכנה.


"הצפירה", שנה 48, מס' 56, 21 במרץ 1915, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

המלחמות בים – 24 בספטמבר 1914

תלגרמי רויטר.

המלחמות בים.

לונדון. – משרד העתונים מודיע כי הצולב הגרמני קניגסברג תקף את הצולב האנגלי פיגזוס בשעה שאניה זו עגנה בזנזיבר כדי לתקן את מכונתה, ויטביעה לגמרי. הפיגסוס אבדה כ"ח איש מתים ופ' נפצעים.

– משרד העתונים אומר כי הצולב העוזר קרמניה לחם עם הצולב־העוזר הגרמני קפ טרפלגר בחוף אמריקה הדרומית קפ טרפלגר התהפך אחרי מלחמת שעה ושלשה רביעי שעה. אנית פחמים קבלה את הנצולים. הקרמניה אבדה ט' מתים וכ"ו פצועים.

– אנית־המלחמה האנגלית קומברלנד מודיעה כי אנית־מלחמה גרמנית נסתה להטביע את הצולב דברף עם מכונה מכוסה ברזל. האניה נכבשה. אחרי זה פגעה עוד אניה גרמנית את הדברף ותזיקו מעט, והתוקפת הוטבעה ותאבד 4 לבנים ועשרה שחורים. 8 לבנים וי"ד תושבים חסרים מהסירה שהובילה נשק אשר גם היא נחרבה.

– כן מודיע משרד העתונים כי הצולב הגרמני עמדן מהתחנה החינאית בא פתאום למפרץ בנגל בי' לח"ז ויכבוש שש אניות בריטיות, שחמש מהן נטבעו והששית נשלחה לקלקוטה עם הנוסעים. מספרים כי העמדן היא כעת ברנגאון.

– הדריאדנוט האוסטרי ויריבום אוניטיס נמלט בשלום אל הים האדריאטי, אבל הוא נזוק הרבה.

רומי. – הצי האוסטרי התחבא בהתעלה לאחורי מבצרי פולה.

מילבורן. הקונטראדמירל סיר זורז' פטיי נמנה לסגן־אדמירל.


"מוריה", שנה שישית, מס' 624, 24 בספטמבר 1914, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.