מלחמת העולם הראשונה

אניות אויבות בחופי סוריה וא"י בשנת תרע"ה – 7 במרץ 1927

ארץ־ישראל וסוריה בימי מלחמת העולם

מאת אברהם אלמאליח

אניות אויבות בחפי א"י וסוריה בשנת תרע"ה.

כשפרצה המלחמה בין תורקיה וממשלות ההסכמה היו רוב תושבי א"י בטוחים שהדבר הראשון שתעשינה אנגליה וצרפת, הוא כבוש ערי החוף, ולפיכך עוד בתחלת המלחמה החלו רוב התושבים הערבים אשר בעזה, ביפו ובחיפה, ובכלל בכל חופי סוריה, לשלח את נשותיהם וטפם להערים אשר בפנים הארץ; תושבי עזה ויפו שלחו את משפחותיהם לירושלם וחברון, ותושבי חיפה, צידון, בירות וכו' – לדמשק. רק היהודים והנוצרים לא זזו ממקומותיהם, כי אמרו יקרה מה שיקרה, אך את מקומותינו לא נעזב.

אך דאגה אחרת היתה מנקרת בכל המוחות: מה יהיה ביום ההרעשה; איך ואיפה לנוס, ומי יחיש עזרה ברגעים המסוכנים ההם. נוסף ע"ז איש לא ידע איך תתיחס הממשלה להרעשת החופים. התעמד נגד האויב? או תתן לו לכבש את החופים בלי מלחמה ורק אחרי הכניסה אותו לפנים הארץ תעמד כנגדו בכח צבאה? וכמו בכל מקרים שכאלו, כן גם אז היו השערות מאליפות מרבבות: זה אמר שמלחמות עצומות תתלקחנה בערי־החוף ולתכלית זו חופרים חפירות־הגנה ומבצרים את העיר בכדי לעמד נגד האויב, הזה הגיד „ממקור היותר בטוח“, כמובן, שנתקבלה פקודה מגבוה לבלתי התנגד כלל לאניה אויבת אם תאבה להוריד חילים לאחת מערי החוף, ורק אחרי שיתרחק צבא האויב מעיר החוף ויחדר לפנים הארץ, רק אז תתלקח המערכה האמתית ושם תבוא ההכרעה. אך כל הדברים האלה היו כמובן רק השערות בעלמא, באפק לא נראו שום אניות והעם המשיך את חייו השקטים.

סירות משא בחוף האוניות של יפו, 1911. מקור: G.E. Franklin, Palestine depicted and described in 350 illustrations, 1911. העתק: ויקישיתוף.

אך היום הראשון שבו הופיעה אניה אויבת בתוך יפו, היה „יום נורא“ לתושבי עיר זו; עוד טרם הספיקה האניה להתקרב אל החוף, תקפה פניקה איומה את כל התושבים, ומנוסה מבוהלה החלה; כל החנויות והמחסנים נסגרו, האנשים רצו כמטורפים בדעתם, מי לביתו להסתתר ומי לביה"ס לקחת את בנו או את בתו, ומי לבית קרובו, „למות לכהפ"ח במסבה אחת“. כל בתי הספר נסגרו, הקונסולים הניוטרליים הרימו את דגליהם, בתי הכנסת ובתי התפלה הרימו לוחות לבנים־שחורים לאות כי פה מקום קדוש, ועל בתי־החולים הונפו דגלים לבנים, העיר היתה מתרוקנת ודומה לעיר יהודית ביום שבת ומועד. אך האניה היתה עוברת לדרכה, שום יריות לא היו, והעם היה שב לעבודתו הרגילה.

ככה קרה בפעם הראשונה. כשהופיעה אניה פעם שנית היה הפחד פחות גדול. רק אנשים אחדים סגרו חנויותיהם, וה„גבורים“ נשארו במקומם. וכשהופיעה בפעם השלישית כבר איש לא שם אליה לב, ועולם כמנהגו נהג.

ככה, עברה עלינו שנת תרע"ה. פעמים אחדות הביעתונו אניות עוברות, עוררו פניקה גדולה בקרב העם ותעברנה מבלי עשות כלום; פעמים אחרות באו, ירו, הרעישו מקומות אחדים, גרמו איזה נזקים, הרגו להן איש או אשה וחסל.

אנית־המלחמה הראשונה שבאה לחופי סוריה בשנת תרע"ה במטרה להרעיש – היתה אניה אנגלית. היא באה ביום הששי א' טבת תרע"ה לחוף צידון ותעמד בצד דרום רחוק כעשרה קילומטר מן החוף. מאה אנשי־צבא אנגלים עלו על היבשה בשביל להרס את קוי התלגרף. ואולם הצבא התורקי אשר על החוף מהר לבוא לקראתם; מלחמה קלה התלקחה ביניהם, אך האנגלים נמלטו אל אניותיהם מבלי לגרם נזק גדול. הקלקול שעשו בתלגרף היה מועט מאד.

ביום השבת ב' טבת תרע"ה הגיעה ספינה אנגלית לחוף בירות שבו עמדה כשתי שעות ואח"כ הפליגה לדרכה מבלי לעשות כלום.

ביום הראשון ג' טבת תרע"ה הגיעה הספינה האנגלית „דוריס“ בבקר השכם לבירות ותעמד על יד תחנת מסלת הברזל אשר מצפון לחוף. באותה שעה עברה דרך שם הרכבת והאניה ירתה עליה באש מקלעיה ותפילנה, אך לא גרמה לה שום נזק. לא היו לא מתים ולא פצועים, ולפי דברי הצהרה רשמית של הממשלה התורקית „רק הגמלים שנמצאו בתוך עגלות הרכבת, נבהלו מקול היריות ובקפיצתם שברו את חלונות העגלות“.

הסיירת הבריטית HMS Doris. מקור: ויקישיתוף.

ביום ששי כ"ב טבת תרע"ה הופיעה אנית המרוץ הרוסית „אסקולד“ שמשאה הגיע לששת אלפים טון, מצפון לחוף יפו ותעמד ליד הבורג. בראשונה הורידה סירה קטנה ובתוכה עשרה מלחים רוסים, במטרה להתבונן אל האניה האוסטרית שנשקעה בחול לפני זמן מה, על יד החוף. כשהתקרבה הסירה אל החוף הסתערו עליה החילים התורקים שעמדו ב„בורג“ ע"י יריות אקדח ויהרגו שני מלחים רוסים.

לרגלי היריה הזאת החלה האניה הרוסית להרעיש את הבורג וירתה שמנה עשר יריות־תותח. אח"כ הורידה שוב עוד סירה גדולה ובתוכה הרבה מלחים נושאים מקלע וכדורים. המלחים לקחו תחת חסות מקלעם את שני החללים הרוסים וישובו שנית לאניתם.

מחדש טבת ועד סיון תרע"ה היתה לא"י הרוחה ושום אניה לא באה להפריע את מנוחת תושביה. אמנם כפעם בפעם עברו אניות בים מצפון לדרום ומדרום לצפון, אך לא נגעו ביפו לרעה.

בחדש ניסן ירתה אניה אנגלית פצצות אחדות על נמל עזה והחריבה את הנמל. שתי פצצות הגיעו אל העיר אך לא גרמו שום נזק.

ביום השני כ"ח ניסן תרע"ה הופיעה ספינת־מלחמה אויבת על יד העיר עזה וממנה יצא אוירון שהתעופף מעל לעיר לרגל את מקום תחנת הצבא. הספינה הרעישה את מקום הצבא במשך שעה אחת והנזק לא היה גדול.

ביום שני י"ח סיון תרע"ה הגיעה אנית המרוץ בעלת שש־מעשנות ז'ן־ד'ארק לחיפה, ותפתח אש נגד הקונסוליה הגרמנית ותחריבנה כליל עד היסוד בה.

בתור תואנה להרעשה זו הודיעו הצרפתים שעפ"י הסתת הקונסול הגרמני בחיפה, נתקפה סירה צרפתית אחת שעליה היה מונף דגל לבן, וכמו כן האשימו את הקונסול הזה, שע"י הסתותיו הרסו את המצבה שהוקמה על הר הכרמל לזכר חלוצי נפוליון הראשון.

ביום הראשון כ"ד סיון תרע"ה הגיעה ליפו אנית־מרוץ צרפתית בעלת שש מעשנות ואחרי ששהתה זמן קצר ע"י החוף פתחה אש נגד ספינת־מפרשים ששוטטה בין „תל יונס“ „ובין נביא רובין“ בדרום יפו ותטביענה. אחרי זה התקרבה והתחילה לירות אש על אוצרות הנפט העותמני והאמריקני, אך לא הסבה שום נזק ורק משרד הפקיד הראשי נהרס; דלתות אחדות נשברו ע"י הפצצות ונזק באנשים לא היה.

אולם כל הפחדים והבהלות שעברו היו כאין וכאפס לעמת הבהלה והחרדה שקמו ביפו ביום הרעשת בית החרשת הגרמני וגנר. ביום הזה ראו תושבי יפו עין בעין מה זו מערכה.

ביום חמשי ב' אלול תרע"ה בבקר הופיעה אנית־מרוץ הצרפתית „ז'ן־דארק“ בעלת שש מעשנות, ואחרי שעגנה קצת על החוף שלחה סירה עם מלחים ובידם מכתב מיוחד למושל העיר.

כל תושבי העיר היו תאבים לדעת את תכן המכתב וגם הפעם רבו ההשערות. זה אמר שהאדמירל דורש למסר בידו את העיר וזה הודיע, שהאדמירל יסתפק בהרעשת ארמון הממשלה והקסרקטין והקונסוליה הגרמנית והאוסטרית וחסל.

אך סוף סוף נודע כי המכתב היה כתוב בנסח זה:

„מ„דרניז דה פורניה סגן־אמירל של הצי השלישי אשר בים התיכון ומפקד מספר 123, אל כבוד קאימקאם יפו.

„על גב האניה, 12 אוגוסט.

„נודע לי כי בית החרושת של וגנר הגרמני עובד עד עתה בשביל הצבא העותמני, ועל סמך זה הנני מזכיר את הסעיף השני מחקי האמנה התשיעית שנעשתה בהאג בשנת 1907 ושנתאשרה גם ע"י הממשלה העותמנית מבלי שום תנאים.

ולכן פקדתי להרעיש את בית החרשת הנז' אחרי שתי שעות מעת שיגיע מכתבי זה לידכם. אני אשתדל שהיריות לא תגרמנה שום נזק להבנינים הסמוכים לבית החרשת הנזכר.

„אי לזאת הנני דורש לצאת מהמקום ההוא במשך הזמן המיועד לזה לבל יבוא הדבר לידי שפיכת־דם נקי ושתודיעו לתושבי העיר כי לא תאנה להם כל רעה.

„וזה לכם האות כי בשעה שאניף את הדגל האדום תתחיל ההרעשה, ובשעה שאורידנו, תחדל ההרעשה.

      ועהח"ת: „דרניז די פורניה“

הסיירת הצרפתית "ז'ן ד'ארק", 1902. המקור: ויקישיתוף.

לשם הבשורה הזאת וכשכל תושבי יפו ידעו את תכן מכתבו של האמירל הצרפתי התחילו כל התושבים לרוץ ולהחבא, וכל היהודים עמדו על יד הגבעה הקטנה הסמוכה לתל־אביב לראות משם את ההרעשה.

אחרי עבור הזמן המיועד במכתב, התחילה האניה להרעיש את בית־החרשת של וגנר ותהרס חלק מנו, וכל אסון בנפשות לא קרה.

אחרי כלות ההרעשה שנמשכה רגעים אחדים, הורד הדגל האדום מעל תרן האניה וזו הפליגה לדרכה.

אחרי ימים אחדים הגיעו לחוף חיפה שתי אניות־שריון צרפתיות: „ז'ן דארק“ ו„זור קברי“ בלוית אנית־מרוץ אנגלית אחת, ואוירון התעופף מעל לעיר וישב אל האניה.

בשעה עשר ארפית הניפה אנית־השריון „זור קיברי“ דגל אדום כסמן של מלחמה, ואחרי זמן קצר, ירתה האניה יריות־תותח על התחנה „בלאד אלשיך“ הרחוקה כחמשה קילומתרים מחיפה, אך לא גרמה שום נזק.

זהו סך־הכל של פעולות האניות האויבות נגד חופי א"י בשנת תרע"ה.

     (עוד יבא).

"דאר היום", שנה תשיעית, מס' 150, 7 במרץ 1927, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

פעולות הצי התורקי במלחמת העולם הראשונה – 2 בפברואר 1927

ארץ־ישראל וסוריה בימי מלחמת העולם

מאת
אברהם אלמאליח

פעולותיו הימיות של הצי התורקי

הצי התורקי והצי הרוסי נמנעו תמיד מפגישה איזו שהיא, משום שאלו היו אבדות לאחד מהם היו יכולות להיות אבדות שאין להן תקנה. לעומת צי גדול ואדיר כצייהן של בריטניה וצרפת לא העיז הצי התורקי הקטן והפעוט להראות ויסתפק רק במלחמת הגנה, לשמור על מבצרי הדרדנלים. כל הציים נשארו איפוא נחבאים בתוך בסיסיהם תחת הגנת אניותיהם הקטנות, אוירוניהם ומוקשיהם. בכל זאת פרצו אילו מערכות בים־השחור ובים־האגאי. האניות התורקיות־גרמניות התפרצו התפרצויות פתאומיות ותחזרנה מיד לבסיסן־הימי: קושטא.

משעה שנספחו האניות „גבן“ ו„ברסלוי“ לצי התורקי ירד ערכו של הצי הרוסי בים השחור. אולם תותחי הצי הרוסי בים זה היו יותר מעולים. שלשה דרידנוטים שבנינם היה צריך להגמר בשנת 1915 היו נבנים בסיבסטופול. שמם היה „קטרין השנית“ ו„קיסרית מריה“, ו„אלכסנדר השלישי“.

ע"י האניות הללו היה הצי הרוסי צריך להיות יותר אדיר מהצי התורקי אך במהירות ובמשקל היה הצי התורקי עולה על הצי הרוסי. זה האחרון שבסיסו היה בסבסטופול, רחוק מקושטא, לא היה יכול לעשות הסגר על מבצרי הבוספורוס או לתקוף אותם, וכל תפקידו היה איפוא להעמיד כעין מחיצה בין „קרים“ ובין חפי אנטוליה.

במשך חדש אוקטובר שנת 1914, היו שני הציים, הרוסי והתורקי משגיחים היטב בים השחור, נפגשו הרבה פעמים, אך לא תקפו אחד את השני, משום שהמלחמה לא הוכרזה אז עדיין בפעל.

גנרל אוטו פון זאנדרס ובתו ואדמירל וילהלם אנטון סושון, 1915 לערך. מקור: ויקישיתוף.

הצי התורקי־גרמני היה בידי האמירל סושון כאמצעי שעל ידו יוכל להחיש את כניסתה של תורקיה המפקפקת למלחמה. הצי יצא מהבוספורוס ביום 28 לפנות ערב, עבר את 500 הקילומתרים המבדילים בינו ובין החפים הרוסים ויתקף בהרבה נקודות, ביום 29 אוקטובר, את החפים מבלי הודעה מוקדמת. תרפידים תורקים הטביעו באודיסה את התותחנית הרוסית „דונץ“ ויגרמו נזקים רבים להרבה אניות מסחר שביניהן היתה גם האניה הצרפתית „פורטוגל“. ה„גבן“ הרעישה את סבסטופול והטביעה את אנית־המשא „פרוט“, ו„הברסלוי“ – הרעישה את „נובורוסיסק“. הצי הרוסי שרצה להשתמש בהזדמנות פזורו של הצי התורקי, בכדי לתקף אותו, לא יכול לעשות זאת משום שהצי התורקי נמלט לבוספורוס בטרם ישיגהו הצי הרוסי.

האמירל סושון, הודות למהירות אניותיו, טאטא אח"כ מהים השחור את כל הצלבניות. באחת ההתקפות הללו, ביום 17 נובמבר 1914, נפגשה ה„גבן“ עם אניות-שריון רוסיות סמוך לסבסטופול, והללו זרקו עליה הרבה פצצות, אך לא פגעו בה, כי נמלטה מיד לקושטא ותתוקן.

בשנת 1915 נגמר בנין שני הדרידנוטים הרוסים, וע"י זה עלה ערך הצי הרוסי על הצי התורקי בים השחור.

הצי התורקי היה שומר על קושטא מפחד התקפה על הדרדנלים מצד הצי הבריטי האדיר. הרוסים היו יכולים איפוא לפעול באין מפריע בים השחור בשנת 1915; ואמנם הם תקפו את כניסת הבוספורוס, אך לא הצליחו אף פעם להכריח את הצי התורקי לצאת מתוך המבצרים.

בראשית שנת 1916 באה הרוחה לצי התורקי, כי האנגלו־צרפתים יצאו מגליפולי, והצי התורקי היה איפוא חפשי במעשיו. הצוללות הגרמניות הופיעו בים השחור. אחדות מהן באו מגיברלטר ומהמיצרים העותמנים, אולם רבן היו נשלחות לקושטא ולבורגס כשהן מפורקות ושם היו מרכיבים את חלקיהן וזורקים אותן הימה. כל חפי תורקיה היו מוגנים ע"י מוקשים, והצי נמנע תמיד מצאת למרחבי־הים.

בשנת 1917 התבלשבו כל המלחים הרוסים ולמרות מאמצי קציניהם החריבו את ספינות המלחמה שבים השחור ביום 23 יוני 1918. דבר זה החזיר לצי התורקי את השלטון הגמור בים השחור עד שנת 1918 והרחיק כל אפשרות של מערכה ימית בים זה.

* * *

בים האגאי היו לצי התורקי, אויבים כבירים ואדירים: צייהן של בריטניה הגדולה וצרפת.

הצי הצרפתי פעל בשנת 1914 בים התיכון המערבי, והצי הבריטי – התרכז במלטה. ההבדל בין הצי הבריטי ובין הצי התורקי היה עצום ואין כל פלא איפוא אם שתי האניות הגרמניות ה„גבן“ וה„ברסלוי“ נחפזו להמלט ולהסתתר בדרדנלים, ביום 11 אוגוסט שנת 1914 מפחד הצי הבריטי. חלק מהצי הבריטי שמר על כניסת הדרדנלים ולא נתן לאניה תורקית שהיתה חשודה בהסעת מלחים גרמנים, לצאת מהמבצרים. מאורע זה היה אחת הסבות להכרזת המלחמה התורקית ביום השני לנובמבר שנת 1914. באותו יום הטביעו האנגלים בים־האגאי תותחנית תורקית „בורק ראיס“. ביום השני לנובמבר 1914, התחזק הצי הבריטי ע"י חלק מהצי הצרפתי של האמירל „גפראט“. והצי המשותף הזה הקיף והסגיר את הצי התורקי בתוך המיצרים ולקח לו בתור בסיס־ימי את מודרוס. מצב זה נמשך עד יום שביתת־הנשק.

כחותיהן הימיים של בריטניה וצרפת בים התיכון היו, כמובן, הרבה יותר אדירים מהצי התורקי כלו; בריטניה וצרפת רכזו כחות ימיים אדירים קרוב לדרדנלים, מפחד שמא יתפרץ הצי האוסטרי מ„פולה“ ויבוא להסתתר בים־השיש. כחות הצי הבריטי־צרפתי בים־התיכון היו מורכבים בשנת 1915 מ18 אניות־שריון, 40 משחיתים, 15 תרפידים 12 צוללות ועשרים מוניטורים.

הצי התורקי נסה הרבה  פעמים לשבור את ההסגר־הבריטי־צרפתי, אך כל עמלו עלה בתהו.

אפס, בליל 8 למרס שנת 1915, נמלט התרפיד „דמיר חיסאר“ מהדרדנלים, הגיע לאיזמיר ויטביע ביום 11 מרס את הספינה נושאת אוירונים האנגלית „אן־ריקמרס“. ביום 16 אפריל 1915 תקף את אנית־המשא „מניטו“ סמוך ל„סקירוס“. ה„מוענת מיליה“ התורקית הצליחה להטביע את אנית־השריון האנגלית „גלית“ במפרץ „מורטו“ ביום 13 מאי 1915.

מיום 25 אבריל 1915 נשלחו צוללות גרמניות לים־התיכון, כשלשים צוללות קטנות הובאו כשהן מפורקות דרך פולה לקושטא, והגדולות שבהן, נכנסו לים התיכון דרך גיברלטר. ביום 27 עד 29 מאי הטביעה צוללת גרמנית לפני חצי־אי גליפולי את אניות השריון האנגליות „טריומף“ ו„מזסטיק“. ולרגלי האסונות האלה הכרח הצי האנגלו־צרפתי להסגר במודרוס ואניותיו הקטנות השגיחו על כניסת הדרדנלים.

ביום 20 לינואר 1918 יצאו ה„גבן“ ו„הברסלוי“ מבסיסן ותגענה עד „למנוס“ ושם הטביעו את המוניטור „רגלן“ ועוד אנית־משמר אחרת. אולם, ה„ברסלוי“ נפגשה במוקש־ים ותטבע, וה„גבן“ נזוקה הרבה, אך הצליחה לחזור מיד לדרדנלים לשם תקון.

ציי בריטניה וצרפת נסו לגרום נזקים לצי התורקי בתוך מחבואו. צולללותיהן חדרו הרבה פעמים לתוך הדרדנלים וביחוד בשנת 1915. אולם נסיונות אלו עלו לצי הצרפתי באבדן ארבע אניות אלו: „ספיר“, „ז'ול“, „מריוט“ ו„טורקואז“. הצוללות האנגליות הצליחו להטביע שלש או ארבע אניות תורקיות (אנית־השריון „חיירדין“ הוטבעה ביום 8 אוגוסט 1918, התותחנית „פליניקי־דאירה“ הוטבעה ביום 29 אבריל 1915 והתרפיד „יאר־חיסאר“ הוטבע ביום 3 דצמבר 1916).

אוירוניהן של אנגליה וצרפת זרקו פצצות על אניות־המלחמה התורקיות, וביניהן על ה„גבן“ שהוטבע ב„נגארה“ ביו 27 ינואר 1918.

מצבו של הצי התורקי בים האגאי, לא נשתנה לרעה אלא ביום שביתת הנשק שנחתמה במודרוס. ביום ההוא חדר הצי האנגלו־צרפתי של הים האגאי עד קושטא ויפרק את כל הנשק מעל הצי התורקי מבלי מלחמה.

החבורים הימיים של תורקיה

בשנות 1918–1914 היה הים דרך־חבור הרבה יותר מאשר במת־מלחמה. אולם, תורקיה לא היתה זקוקה לחבורים ימיים בשביל מלחמתה. כל חמרי התעשיה והתוצרת שהיו נחוצים לה היו נשלחים ומגיעים אליה מממשלות המרכז ע"י מסלות הברזל המזרחיות. רק עם טריפוליטניה היתה מתחברת בתחלה ע"י אניות מפרשים, ובשנת 1915 ע"י הצוללות הגרמניות שבסיסן הימי, היה „סולום“ ו„מסראתה“. חבוריה־הימיים היו עוזרים ביחוד להפצת הפן־אישלמיות.

בנוגע לחבורים הפנימיים, היה הים יכול להיות לתועלת לא־מעטה לתורקיה למרות זה שכל מדינותיה היו מחוברות ביניהן ע"י מסלות ברזל האסיטיות. אולם מסלות הברזל שלה לא היו שלמות, הן לא היו מספיקות להוביל מקושטא לשאר נקודות הממלכה, צרכי מלחמה וגדודי־צבא.

ארך הדרך היה יכול להיות יותר קצר אלו היו כל המסעות נוסעים דרך הים.

חשיבות דרכי־הים היתה יכולה להיות גדולה מאד לתורקיה מבלי להיות חיונית. תורקיה היתה יכולה להפיק תועלת מאחדים מחפיה המסודרים כגון טריביזונד, איזמיר ובירות, וביחוד ממפרציה ומחפי־הדיוג שלה.

*   *   *

במשך השנה הראשונה של המלחמה, (אוגוסט שנת 1914 – אוגוסט 1915) יכלה תורקיה להבטיח את חבוריה, דרך־הים, עם קוקז, קושטא, סמסון, טריביזונד. המשאים היותר חשובים היו נשלחים ע"י אניות שהאניה „ברסלו“ ואניות־גדולות אחרות, היו מלוות אותן.

בקיץ שנת 1915 – עלה ערך הצי הרוסי על הצי התורקי, ואז לא היתה  יכולה תורקיה לשלוח את מטעניה דרך הים. היא הוסיפה לשלוח את צרכי המלחמה שלה באניות מפרשים הנוסעות לארך החפים. אולם בסוף שנת 1916 שמו הרוסים קץ לכל המצב הזה, ע"י זה שהרעישו את כל החפים התורקים והחריבו יותר מאלף אניות מפרש בים השחור.

הרוסים הרעישו גם את החוף „זוגולדק“ שממנו לקחו התורקים פחם, והצמיתו את כל האניות הקטנות שהיו עובדות בו. ע"י כך, התחילה הממשלה העותמנית להרגיש יותר ויותר את חסרון הפחם, והצי הגרמנו־תורקי לא יכול לזוז על נקלה. תוצאותיו הצבאיות של ההסגר החלקי הזה היו חשובות מאד להצלחת ההתקפות הרוסיות בקוקז ולהצמתת כחותיה החמריים והמוסריים של תורקיה בשנות 1916 ו1917. בענין זה כמו בכל המערכות שביבשה – המהפכה ברוסיה היא היא שהצילה את תורקיה מחרבן גמור.

(עוד יבא).

"דאר היום", שנה תשיעית, מס' 122, 2 בפברואר 1927, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

האניה האנגלית „אפהם“ נתפסה על ידי הגרמנים – 7 בפברואר 1916

על הים.

משרד־העתונות שעל יד המפקדה הגרמנית העליונה מודיע ביום 3 פברואר:

ברלין. – האניה האנגלית „אפהם“ המפליגה תמיד לאפריקה המערבית הגיעה לליופורטניוז (באמריקה) ועליה מונף דגל גרמני. משקל האניה הזאת הוא 7781 טון. היא הפליגה מדקר ביום הראשון בינואר והיתה צריכה להגיע לפלימוט ביום 31 לחודש שעבר. היא נעלמה פתאם ויחשבוה לאבודה. ואולם עתה נודע שהיא נפגעה באנית-מרוץ-עוזרת גרמנית או בצוללת במרומי האיים הכנריים. מלחי האניה הגרמנית הצליחו לתפס את „אפהם“ ואחרי שהניפו עליה דגל-מלחמה גרמני עשו את דרכם הלאה ובינתים הטביעו 7 ספינות אנגליות, ואלו הן:

1) „קוררידוג“, בת 3887 טון.
2) „אלטהור“, בת 2500 טון.
3) „אקלידנה“, בת 1935 טון.
4) „טרדל“, בת 2327 טון.
5) „דרומובי“, בת 2352 טון.
6) פדינגדון“, בת 1992 טון.
7) „נלגרק-מרוש“, בת 4936 טון.
בסך־הכל: 19529 טון.

אנית הקיטור "אֶפֶּם" (SS Appam) ב-1915 לערך. מקור: Library of Congress. העתק: ויקישיתוף

באניה „אפהם“ נסעו 456 מלחים, מהם 128 שרידי מלחים של אניות אנגליות טבועות, תריסרים אחדים של אזרחים גרמנים שנלקחו בשבי ע"י האנגלים בקמרון. ומספר הגרמנים ששללו את האניה הזאת לא עלה ליותר מן שלשה ועשרים איש!

"החרות", שנה שמינית, מס' 121, 7 בפברואר 1916, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

Newport-News, Appam, Corbridge, Author, Ariadne, Trader, Dromonby, Farringford, Clan McTavish

הדחליל של הצי האנגלי – 3 בפברואר 1916

הד העתונים.

(בעתונות התורקית)

[…]

הדחליל של הצי האנגלי.

ה„תסוירי אפכיאר“ כותב:

„מקודם, בימי המשטר החמידי היה בכח הצי האנגלי להפיל עלינו אימתה ופחד. ממשלת-העריצות היתה מרכינה את ראשה ונכנעת מיד לכל דרישותיו – ואף הבלתי־צודקות – של הציר האנגלי. גלויי-הדעת שערכו האסכדרות האנגליות מעת לעת היו מביאים את ראשי ההנהגה הקודמת במבוכה רבה.

והנה בא היום שאין תורקיה יראה עוד מפני הדחליל הזה. לא הופעת אסכדרה אנגלית על-יד בסיקה ולא הופעת צי צרפתי לפני מטילין לא תוכל עוד להרתיע אותנו. ולא עוד אלא אפילו צי אדיר ומשותף כהצי האנגלו־צרפתי שתקף את הדרדנלים אין בכחו להסיגנו אחור מפניו. עכשיו אין אנו מאמינים עוד בכחותיה-הימיים של בריטניה־הגדולה. וכמו שיכלנו לעמד בפני אויבינו מצד היבשה, גם מצד הים יש בכחנו לשלם להם מדה כנגד מדה. מי פלל איפוא, לפני שמונה שנים למשל, כי תורקיה גם היא תשתתף במלחמה העולמית הנכחית?

אין כל ספק שאנו התורקים הקרבנו ועוד נקריב קרבנות קשים ויקרים. אבל הלא ידוע שאין להשיג שום תוצאה חשובה מבלי קרבנות. העם העותמני ישכח מהר את הקרבנות שעליו להקריב במלחמה זו הודות להתוצאה המזהירה שהוא עתיד להשיג.“

"החרות", שנה שמינית, מס' 118, 3 בפברואר 1916, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

נאומו של אֶנוור פאשה, וזיר המלחמה העותמני – 2 בפברואר 1916

איסמעיל אֶנוור פאשה, שר המלחמה העות'מאני במלחמת העולם הראשונה. מקור: ויקישיתוף.

לנסיגת האויב מן הדרדנלים.

נאומו של אנור פשה בבית־המורשים.

הנצחון הגדול שנחלו צבאות התורקים בחזית הדרדנלים ע"י נסיגת האויב מסד־אלבחר הסב שמחה אמתית לתושבי המטרופולין וגלויי-דעת נלהבים נערכו באחת הישיבות האחרונות של בית-המורשים העותמני.

כבוד מעלת אנור פשה, וזיר המלחמה וסגן המצביא-העליון של הצבא העותמני, עלה על דוכן הבית ונשא את הנאום הזה:

אדונים!

יודעים אתם כי התגרות בחצי האי גליפולי התחילו ביום 18 מרס ונגמרו ביום 10 ינואר (מח"כ). לתכלית זו העמדתי את כחות-הצבא שהואיל הוד מלכותו השלטן למסרם לידי ואני נהלתי אותם בדרך אל הנצחון. אני בטוח כי העתיד יביא לנו נצחון יותר מזהיר ותפארת יותר גדולה (מח"כ).

כשהתחילו המערכות בדרדנלים היתה התרגשות עצומה בקושטא ובעוד ערים אחרות בארופה ואפילו בארצות הידידות. ואולם אנכי, שהנני מכיר היטב את כח צבאותינו, את מסירותם, סבלנותם ואמץ-לבם, הייתי בטוח, שהם יגינו הגנה יפה ואויבינו לא ינחלו שום נצחון לא מצד הים ולא מצד היבשה.

היו כאלה ששאלונו למה יצאנו אנחנו למלחמה. אלמלי נשארה תורקיה ניוטרלית כמקודם, כי אז היה טוב לה ולא היתה נושאת עליה אחריות גדולה כזו. כל זה אמת ויציב, אלמלי היינו בטוחים במצבנו אנו, אלמלא חתרו אויבינו חתירות בסתר לקעקע את בירת ממלכתנו ולקרוע את חבלי ארצנו לגזרים. ואולם מעמדנו אז לא הרשה לנו בשום מחיר שבעולם להשאר עוד ניוטרליים. רוסיה חזקה – זוהי שאיפתם העיקרית של עמי-ההסכמה, ורוסיה לא תוכל להיות חזקה בלעדי מיצרי הבוספור והדרדנלים. רוסיה היתה זקוקה למיצרינו אלה, ולכן תיכף כאשר ירתה זו האחרונה את הכדור הראשון התחלנו אנו לבצר את הדרדנלים ע"י האמצעים הפשוטים שהיו בידינו ופקדנו לגיס את צבאותינו גיוס כללי.

כמדומני שאין עתה שום צורך לבלי להודות כי האמצעים שלנו אז לא היו שלמים. במשך הזמן עשינו את כל האפשר בכדי להשלים ולמלא את החסרונות. ממשלת גרמניה עזרה לנו הרבה בנידון זה; היא שלחה לנו שתי אניות־מרוץ גדולות, שחזקו את צינו במעבר, באופן שיכול הוא לעמד בפני הצי הכי-אדיר שיש לאויבינו.

האויב לא היה יכול לעבור את המיצר, יען כי מוקשים רבים היו פזורים שמה והבטריות המסותרות היו נכונות לעשות שמות איומות בכל מקרה פתאמי. ולכן לא היתה לו שום אפשרות אלא להרעיש את מצודותינו ומבצרינו מצד הים, ממרחק ידוע. לו רצה האויב להתקרב יותר, עליו היה להחריב את הבטריות המסותרות ולשלח את „הדרדנוטים“ שלו לקראת קוי־המוקשים. ואז היינו שמחים לראות את אבדן הדרדנוטים והטבעת הכחות הימיים של אויבינו המסורתיים.

קשה לי לברר את מספר המוקשים הפזורים במיצר. אבל יכול אני להגיד כי מעת פתיחת הדרך גדל מספר המוקשים שבעתים.

אם נשער כי צי האויב יוכל לחדור לתוך הדרדנלים, לעבור את המיצר ולהגיע עד ים-השיש, מה יהיה בכחו לעשות? הלא תיכף בהגיעו לשם יהיה מוכרח להפנות עורף ולסגרת אחורנית. אם כל אניה תשליך רק שני מוקשים והצי שלנו אשר יחולק לארבעה חלקים ישליך 30 כדור לפחות, הרי בהכרח תטבענה האניות הכי גדולות ואדירות. ולפיכך, בידעי זאת, הבטתי על פעולות האויב בלגלוג ובבוז ולא התחשבתי כלל עם ציו האדיר. כשהתחיל האויב בהתקפותיו אמרתי להציר האמריקני מר מרגנתוי כי האויב לא יוכל בשום אופן שבעולם לעבור את המצר.

המאורעות שהתרחשו אחרי זה אשרו את השערתי. כאשר הפעולות לא הצליחו, נסו אויבינו להוריד צבא אל היבשה, ומשם התחילו לתגר בנו מלחמה. אבל היינו בטוחים שאף אם היה לאויבינו כח צבאי אדיר של חצי מיליון איש בשביל כבוש הדרדנלים לא היה יכול לעולם להגיע לידי איזו תוצאה. וכשחפצו אויבינו לכבוש את גליפולי אחזנו בכל אמצעי-ההגנה הדרושים לעצר בעדם.

ביום 18 מרס התחיל האויב להוריד את צבאותיו אל היבשה, כפי שנבאנו מראש. חלוצינו מלאו את חובתם כדבעי. הם היו בטוחים שיעלה בידם להדפם אחור. האניות האויבות זרקו 600 כדורים בכל רגע ורגע, ואנו היינו מוכרחים להסיג את צבאותינו קצת אחורנית. ורק הודות לזה יכלו אויבינו להוריד את צבאותיהם, אבל ההורדה הזאת היתה אח"כ בעוכרם ולהותם. הורדה זו עלתה להם במחיר יקר ובקרבנות-מהים, כפי שהם בעצמם מודים עכשיו. האנגלו-צרפתים כבשו את הנקודות „אלטשי-טפה“ ו„קויו-ימן“ ומשם נסו להחריב את מבצרינו ע"י אש נשקם הכבד, אבל הם לא הצליחו כלל. המלחמה ארכה זמן רב. האויב לא הרגיש בטעותו אלא רק באיחור זמן. בראשונה התעקש ולא רצה בשום אופן להזניח את הנקודות שנפלו לידו. התקפותינו הרבות והממושכות היו תמיד פוריות. אנו הדפנו את האויב לאט לאט עד שהוכרח לסגת אל חופי-הים. אחרי כן הוצאנו לפועל תחבולה תכסיסית שהצליחה על צד היותר טוב. אנו חפצנו שהאויב יתקפנו למען יוכרח להעמיד שם כחות-צבא מרובים, להעסיקו ולהטרידו בהתקפות ממושכות ולתת עי"ז האפשרות לבעלי-בריתנו הגרמנים והאוסתרו-אונגרים לפעול בחזיות מלחמה אחרות. באופן זה הפחתנו את מספר צבאות אויבינו בקרפטים ובצרפת. הם העבירו משם לחזיתנו אנו כחות-צבא מרובים ותיכף אחרי זה הצליחו בעלי-בריתנו לתת מכה עצומה לאויבינו בכל החזיות, הן במערב והן במזרח.

מראשית המלחמה ועד יום פתיחת הדרך מקושטא לברלין היינו מוכרחים להסתפק באמצעים שהיו בידינו. אנו נלחמנו רק בכחותינו העצמיים. ולו נשארה הדרך סגורה בפנינו כי אז לא היינו יכולים אח"כ להביא את חמרי-המלחמה הנחוצים לערוך התקפה-נגדית ולעמד זמן רב בפני התקפות אויבינו.

בינתים, כאשר חכינו לפתיחת הדרך, הוריד האויב מאה אלף אנשי־צבא ל„ארי-בורונו“. אבל הורדה זו היתה ללא-הועיל. גם אויבינו עצמם הודו בזה. אנשי־הצבא שלהם נשארו מרוכזים שמה מבלי יכולת לצעד אף צעד אחד קדימה.

אחרי זה עלה מחנה גרמני אחד על אדמת סרביה כדי לפתוח את הדרך. אני ידעתי מראש כי סופה של מלחמת סרביה הוא מאורע כביר וטעון תוצאות חשובות בשבילנו. יען כי אנו לא היינו יכולים להשיג את צרכי המלחמה הדרושים לנו אלא רק אחרי השמדת סרביה. אנכי הסכמתי להצעת המפקדה הגרמנית העליונה שהציעה לשלח כחות-צבא גרמנים להחזית הרוסית. הכחות האלה הכו את הרוסים, הדפו אותם ורדפו אחריהם עד פנים ארצם.

כאשר נספחה בולגריה אלינו התחילה המשדרה הגרמנית לפעול את פעולתה בסרביה. פתיחת דרך ישרה מקושטא לארופה המרכזית הביאה לנו תועלת מרובה, יען כי ע"י פתיחת דרך זו יכלנו להוציא את המחנה הראשון שלנו שעמד על המשמר בגבול הבולגרי הכן לכל מקרה פתאמי ולחזק בכח הצבאי הזה את כחות-ההגנה שלנו.

וכשראו האנגלים שישנה דרך חפשית מקושטא לארופה המרכזית רצו לבא לעזרת הסרבים, אבל כבר היה מאוחר. האנגלים הורידו צבא לסלוניקו והגיעו עד מישור קוסובו, ואולם הצבא הסרבי כבר היה מפוזר ומדוכא לגמרה. ואז לא היתה לאנגלים בררה אחרת ועליהם היה לעזוב או את סלוניקו או את הדרדנלים. אבל האנגלים והצרפתים הבינו שאם נשלים אנו את הזיון שלנו אז לא יוכלו אח"כ לעמד זמן רב לפני התקפותינו. ולכן לא מצאו עצה אחרת כי אם לסגת מן הדרדנלים, ולכן עזבו את חצי האי גליפולי כשפניהם נאדמו מבושה. הם יצאו מחזיתנו מבוישים, נכלמים, מדוכאים, בהשאירם את עמדותיהם מגואלות בדמם, את אלפי חלליהם מתבוססים בדמם, את תעלותיהם מלאות בפגרי חלליהם ובחמרי-המלחמה וצרכי הנשק שלהם.

ואם כי אויבינו משערים שמפלה זו היא נצחון בשבילם, כפי שכבר הכריזו בגלוי גם בבתי המורשים שלהם, ישמחו הם בנצחונם זה, שאיננו אלא תבוסה מחפירה! (מח"כ). עכשו שהננו ביחוסים ישרים עם בעלי-בריתנו יכלנו להלביש ולהנעיל את אנשי הצבא שלנו ולהספיק את כל צרכי הצבא שלנו בשלמות.

הנני מוסיף על מה שהבטחתי לכם מכבר, כי בעזרת אלה אנחנו לא נסתפק רק בכבוש חזרה של אותן הארצות שהיו ברשותנו לפני המלחמה. אנו רוצים גם לשחרר ולקחת את אותן הארצות שנשמטו מתחת ידינו עוד מלפני שנים רבות והעומדות ברשות שלטונות זרים; – ואנו נצליח! (מח"כ סוערות).

בחרדת-קדש וביראת-כבוד הננו מרכינים את ראשינו לזכר גבורינו שנפלו חללים בהקריבם את עצמם על מזבח הגנת המולדת הקדושה. ימתקו להם רגבי עפרם! אני בטוח כי האומה העותמנית לא תשכח לעולם את הקרבנות האלה ומלא תמלא את חובתה להגן בנדיבות לב על חיי משפחות חללינו הגבורים“.

נאומו של כבוד אנור פשה נתקבל ברעם של מחיאות־כפים סוערות. גלויי-דעת נלהבים נערכו, כאמור, בישיבה זו. המורשים קראו פעמים רבות: „יחי הצבא העותמני!“ „יחי השלטן!“ „תחי המולדת!“.

"החרות", שנה שמינית, מס' 117, 2 בפברואר 1916, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אֶנוור פאשה (Enver Pasha) בוויקיפדיה העברית.

שבויים על ידי צוללת – 31 בדצמבר 1915

על הים.

(עפ"י הסוכניות התלגרפיות בקושטא)

הצלחת הצי האוסתרו-אונגרי.

ברלין. – סוכנות „וולף“ מודיעה ע"ד פעולות חשובות מצד הכחות הימיים של אוסתריה-אונגריה בים האדריאטי. הצי האוסתרו-אונגרי הרעיש בימים האחרונים באפן מוצלח את החופים האיטלקים שבים הנזכר ובתותחיו הכבדים השתיק את תותחי האויב שעל החופים והחריב כמה מבצרים ועמדות מבוצרות חשובות.

ההצלחה הזאת שהיתה להצי האוסתרו-אונגרי בים האדריאטי הסבה פה לידי שמחה והתפעלות אמתית. בפעולותיה המזהירות והמצליחות תמיד מראה הימיה האוסתרו-אונגרית שעולה היא בהרבה על הימיה האיטלקית וכי כל אותן המלים המפוצצות שמשמיע ראש הוזרה האיטלקית, סלנדרה, ע"ד הצלחותיו המדומות של הצי האיטלקי אינן אלא דברי רוח.

Antonio Salandra, ראש ממשלת איטליה 1916-1914. מקור: ויקישיתוף.

שרות־ההפלגה היפנית להודו.

ברלין. – מלוגנו מודיעים כי הממשלה היפנית פרסמה הודעה רשמית, שבה מודיעה לכל המעונינים, לחברות-האניות ולהסוכנים והסוחרים בכלל, כי אניות-המסחר היפוניות המפליגות תמיד מיפן להודו תסענה להבא בלוית אניות-מלחמה אנגליות.

הממשלה היפנית אינה נותנת שום באור להסבות שאלצוה לאחז בצעד המוזר הזה.

שבויים ע"י צוללת.

לוזן. – מרומא מודיעים כי הקולונל גפיה, מי שהיה סוכנה-הצבאי של הצירות הבריטית בסופיה, הקפיטן וילסון והמורשה גרוס שנמצאו באניה „ספציה“ שטבעה ע"י צוללת אוסתרו-אונגרית, נפלו שבי בידי מלחי הצוללת הזאת. כמו כן שללו המלחים האוסתרים שקים ותיקים שבהם נמצאו מכתבים ודוקומנטים חשובים ויקרי־ערך מאד.

טביעת עוד אניות.

וינה. – צוללת אוסתרית הטביעה אנית-מרוץ איטלקית קטנה, בת שתי מעשנות, במימי אלבניה.

ברלין. – הספינה הבריטית „וילטון“ נתקלה במוקש וטבעה. ארבעה מלחים מתו. כעשרים איש אחרים ירדו למלטה.

האניות האנגליות „קומודה“ ו„קלוגלוד“ טבעו גם הן.

"החרות" שנה שמינית, מס' 89, 31 בדצמבר 1915, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

הסכסוך בין אמריקה ואוסתריה בשל „אנקונה“ – 14 ו-19 בינואר 1916

אישטבן בוריאן (István Burián), שר החוץ האוסטרו-הונגרי, 1915. מקור: ויקישיתוף.

הסכסוך בין אמריקה ואוסתריה בשל „אנקונה“.

קוראינו יודעים, עפ"י הידיעות התלגרפיות שפרסמנו בגליונינו הקודמים, כי נפל סכסוך בין ממשלות אמריקה ואוסתריה-אונגריה בגלל הטבעת האניה האיטלקית „אנקונה“ ע"י הצוללות האוסתריות ושבה נסעו נתינים אמריקנים.

הציר האמריקני בוינה מסר להברון בורין, וזיר החיצון האוסתרי, תזכיר מיוחד מאת ממשלת ארצות-הברית בנוגע לסכסוך הנ"ל.

בתזכיר הזה נאמר בין יתר הדברים כי:

„למרות ידיעת הממשלה האוסתרית מנקודת-מבט הממשלה האמריקנית שבוארה בדיוק לממשלת גרמניה ושזו האחרונה נתנה את הסכמתה לה, – בכ"ז תקף מפקד אחת הצוללות האוסתריות את האניה „אנקונה“, מבלי שים לב להבטיח את חיי המלחים והנוסעים באניה זו, שהוא רצה, כנראה, להחריבה, מפני שלא עלתה בידו לקחתה בתור שלל ולהובילה לאחד החופים האוסתרים. ממשלת אמריקה חושבת שמפקד הצוללת הנ"ל הפר את עיקרי הזכויות הבין-לאומיות ופגע בחוקי האנושיות בהרעישו את „אנקונה“ טרם שהנוסעים בה הספיקו לעזב את האניה ולהציל את חייהם.

התנהגותו של מפקד הצוללת נחשבת כרצח אמתי, ולא כמערכה מתאימה לחקי המלחמה, יען כי לפי מה שהוגד לנו לא הראתה „אנקונה“ שום התנגדות ולא נסתה לברוח. ומכיון שאין שום סבה היכולה בתנאים כאלה לסלוח על התקפה שכזו, מוצאת ממשלת אמריקה חובה לעצמה להחליט שמפקד הצוללת עבר על הפקודות שניתנו לו מגבוה, או שממשלת אוסתריה-אונגריה התרשלה מתת לו פקודות המתאימות לזכיות הבין-לאומיות ולעיקרי האנושיות. הממשלה האמריקנית אינה רוצה לשער כפי ההנחה האחרונה והיא נוטה להאמין שמפקד הצוללת פשע פשע גדול בזה שהפר את הפקודות שנמסרו לו מגבוה.

ממשלת אמריקה מוצאת חובה לעצמה לדרוש מאת הממשלה האוסתרו-אונגרית: כי תתחשב את הטבעת „אנקונה“ כאת מעשה בלתי-חקי וכעון שלא יכופר, כי האופיציר הנזכר יעונש לפי החק וכי ישולם פצוי ודמי-נזיקין בעד האזרחים האמריקנים שנהרגו או שנפצעו באניה זו.

ממשלת אמריקה מקוה כי הממשלה האוסתרית תכיר בחומרות המקרה הזה ותמהר למלא את הדרישה הזאת. ממשלת אמריקה מגישה את הקובלנה הזאת על יסוד אמונתה, שממשלת אוסתריה-אונגריה לא תסכים ולא תגין על מעשה שכזה החשוב בעיני העולם הממודן כעון פלילי, כמעשה בלתי-אנושי וברברי אשר גרם למיתתן של נפשות נקיות של אזרחים אמריקנים“.

תשובת אוסתריה לאמריקה

וזיר החיצון האוסתרי ברון בורין מסר לה' פנפילד, ציר ארצות הברית בוינה, את התזכיר הזה:

„אל התזכיר הנכבד מאד מספר 4167, שנמסר לידי הח"מ ביום 9 דסמבר ע"י ב"כ ממשלת ארצות-הבירת הציר ק. פרדריך פנפילד בנוגע להטבעת האניה האיטלקית „אנקונה“, מתכבד הח"מ להעיר לע"ע, מבלי להכנס בפרטי הטענות, שלפי תוקף ההאשמה שהאשימה ממשלת-הברית את מפקד הצוללת שהטביע את האניה ולפי הודאות הטובעת בדרישתה מאת הממשלה האוסתרו-אונגרית, היתה צריכה ממשלת-הברית להודיע בפרוטרוט את העובדות הברורות ואת הפרטים שעליהם היא תומכת את דרישותיה.

תאור הענין בתזכיר הנ"ל, אם גם נניח שהוא מתאים בכל אל המציאות ואם גם נביט מנקודה משפטית היותר נוחה, מניח מקום לספק גדול ואינו מספיק בשום אפן להיות בסיס של אשמה נגד מפקד הצוללת או נגד הממשלה האוסתרית.

ממשלת ארצות-הברית נמנעה גם מהודיע את שמות האנשים שעל עדותם היא סומכת ואשר היא מאמינה, כנראה, לעדותם יותר מאשר לדברי הנהלת הצי הקיסרי הממלכי.

גם במה שנוגע למספרם, לשמותיהם ולגורלם של הנתינים האמריקנים שנמצאו בשעת האסון על האניה האיטלקית הנ"ל אין התזכיר מודיע מאומה. מכיון שהודיעה הוזרה הושינגטונית בהחלט שבמאורע המדובר נפגעו נתינים אמריקנים נכונה הממשלה האוסתרו-אונגרית בפרינציפ לבוא בדברים בענין זה עם ממשלת ארצות-הברית. אבל היא מחייבת להציע מקודם את השאלה מדוע לא בססה ממשלת ארצות-הברית את דרישותיה בתזכיר הנ"ל על יסודות משפטיים, בשים אל לב אל העובדות והמקרים המיוחדים שהזכירה אותם בעצמה ותחת זה רמזה על חליפת המכתבים שהיו בינה ובין ממשלה אחרת במקרים אחרים? הממשלה האוסתרו-האונגרית אינה יכולה ללכת בעקבות ממשלת-הברית בדרך בלתי-כבושה זו מפני שאין לה ידיעה מספקת מכל חליפות המכתבים של ממשלת ארצות-הברית ואינה חושבת ג"כ שידיעה זו היתה מספיקה לה בנדון דידן.

המאורע הנדון שונה בעקרים רבים, לפי הנודע לממשלה האוסתרו-אונגרית, מהענין או מהענינים שעליהם רומזת כנראה הממשלה האמריקנית.

הממשלה האוסתרו-האונגרית מרשה איפוא לעצמה לבקש את הוזרה הושינגטונית לסמן בפרוש את החוקים שעבר עליהם מפקד הצוללת בהטביעו את ה„אנקונה“.

ממשלת ארצות־הברית חשבה לנחוץ לרמז גם על השקפת הממשלה הברלינית בחליפת המכתבים הנזכרת. הממשלה האוסתרו-אונגרית אינה מוצאת בתזכיר הנכבד מאד שום אפשרות להבין את כונת הרמז הזה.

אם חושבת ממשלת הברית להביע בזה את דעתה שבמאורע זה כבר נפסקה הלכה כמוקדם, מחויבת הממשלה כדי למנע מראש כל סכסוכים, להודיע שהיא משאירה לעצמה כמובן את הרשות הגמורה לדון בענין „אנקונה“ לפי השקפתה המשפטית.

הח"מ מתכבד לבקש את כבוד ציר ארצות הברית בבקשה רבה למסר את הנ"ל לממשלה האמריקנית ולהודיע לה שהממשלה האוסתרו-אונגרית מצטערת לא פחות מהממשלה האמריקנית על הקרבנות הנקיים שנפלו במאורע המדובר, ומשתמש במקרה זה להביע לכבוד מעלתך, הציר, את רחשי הכבוד היותר נעלים.

בורין.“

פרדריק קורטלנד פנפילד (Frederic Courtland Penfield), שר החוץ האמריקאי, 1915. מקור: ויקישיתוף.

התזכיר האמריקני השני.

בתשובה על תזכיר-התשובה ששלחה ממשלת אוסתריה-אונגריה לממשלת ארצות־הברית – שאת תמציתו הבאנו כבר ב„החרות“ – מסר ציר ממשלת אמריקה בוינה, מר פינפילד, לוזיר-החיצון האוסתרו-אונגרי הברון בורין, תזכיר שני בנסח זה:

„למעלת ברון בורין, וזיר החיצון בוינה.

שר נעלה!

אני הח"מ, ציר ארצות־הברית של אמריקה בוינה, מתכבד למסור למעלתך את התשובה הבאה לקמן מאת ממשלת ארצות-הברית להתזכיר הנכבד שנמסר ע"י מעלתך ביום 14 דסמבר בנוגע להטבעת האניה האיטלקית „אנקונה“ ושאת תכנו נשלח בתרגומו ללשכת-הממלכה בושינגטון:

ממשלת ארצות-הברית קבלה את התזכיר של כבוד מעלתך בנוגע להטבעת „אנקונה“, שנמסר ביום 14 לח"ז בוינה ונשלח ע"י התלגרף לושינגטון. התזכיר הזה נמסר תיכף־ומיד לעיון המ־ר. [?]

ביום 15 נובמבר 1915 מסר הברון זוידניק, בא-כח אוסתריה-אונגריה בושינגטון, ללשכת-המדינה, הרצאת הצי האוסתרו-אונגרי בנוגע להטבעת „אנקונה“ ושבה נאמר כי האניה הזאת נתקלה במוקשי הצוללות אחרי שהמכונות עמדו ובשעה שהנוסעים עדיין באניה. ההודאה הזאת כשהיא לעצמה היא, לפי דעת ממשלת ארצות-הברית, מספקת כדי להטיל על מפקד הצוללת שהטביעה את האניה הנ"ל – האחריות על פגעו בחקים הבין-לאומיים ועל התרשלותו הגמורה בעיקרי האנושיות, שכל עם-לוחם צריך לשמור עליהם בעת מהלך המלחמה הימית.

לפי העובדות הברורות האלה חושבת ממשלת ארצות-הברית שהיא צודקת בסברה שכל הפרטים בנוגע להטבעת „אנקונה“, החשיבות ומהות ההוכחה ביחד עם הרצאת הצי האוסתרו-אונגרי המאשרת אותה וגם מספר הנתינים האמריקנים שנהרגו או נפצעו בשעת המקרה הזה, – אינם כלל וכלל עקריים ועלולים לוכוח. האשמתו של מפקד הצוללת כבר נתבררה וזוהי עובדה ברורה שאי-אפשר להכחישנה כי נתיני ארצות-הברית נהרגו או נפצעו או עמדו בפני סכנה עצומה ע"י אפן מעשהו הבלתי-חקי של המפקד הנ"ל. תקנות החקים הבין-לאומיים ועיקרי האנושיות שהופרו בכונה ובמזיד ע"י מפקד הצוללת הם הצהרות ידועות כ"כ מבחינה חקית ומשפטית עד שאין ממשלת ארצות הברית מוצאת לנחוץ להתוכח עליהם ואינה חושבת שגם הממשלה הקיסרית והמלכותית תעמיד אותם על הפרק.

ולפיכך, אין ממשלת ארצות־הברית מוצאת אפשרות אחרת חוץ מהטיל האחריות על הממשלה הקיסרית והמלכותית בעד מעשהו הבלתי-חקי של מפקד אניתה, ומלחדש שוב את תביעותיה הברורות כבר באפן מדויק בתזכירה מיום 6 דסמבר.

ממשלת ארצות־הברית מקוה כי הבאורים הנ"ל יתנו לממשלת אוסתריה-אונגריה את האפשרות להכיר בצדקת דרישותיה ולמלא אחריהן בכוח חפש גמור ובחפץ להמשיך את היחוסים הטובים השוררים מכבר בין שתי הארצות, כאשר עשתה ממשלת ארצות-הברית בפנותה אליה.

ברגשי-כבוד מצוינים: פנפילד“.

"החרות", שנה שמינית, מס' 101, 14 בינואר 1916, עמ' 1; מס' 105, 19 בינואר 1916, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

SS Ancona in Wrecksite.eu

Kapitänleutenant Max Valentiner in U-boat.net

התפוצצות באוצר אבק השרפה של „בנדטו ברין“ – 4 באוקטובר 1915

על הים.

העתון „ליון פרוגרס“ מודיע מדונקירק: האניה הצרפתית „סן-פיר“ הורעשה ע"י תרפידים בליל 22 ספטמבר בפה-דה-קלה ונטבעה מיד. רב החובל וארבעה מלחים נצלו.

– באוצר אבק השרפה של אנית-המערכה „בנדטו-ברין ?“ שמשקלה 13,400 טון, היתה התפוצצות ופרצה שרפה. מ320 אנשיה נצלו 9 אופיצירים ו379 מלחים.

לפי הודעת ה„סוקולו“ אין אנית המערכה „בנדטו-ברין“ ראויה לשמוש עוד מפני שכל חלקיה הפנימים נתפוצצו. חדרי המכונות והתרנים נהרסו.

גוף האניה נזוק קשה, את רוב ההרוגים אי אפשר להכיר. לפי מה שמודיעים קרה האסון בסבת נתוק חוט אלקטרי, אבל חושבים שהיתה כאן יד פושע במזיד. „בנדטו ברין“ שמשה בתור אנית המפקד של פלוגת הצי הברינדיזי.

אוניית המערכה האיטלקית Benedetto Brin. מקור: ויקישיתוף.

לפי ה„סוקולו“ פרצה שרפה גם באניה „פימונט“ (שהיתה הולכת מסירניו לטריפולי) בחוף סירקוז וגרמה להתפוצצות מחסן אבק השרפה. משערים שהסבה היתה גם פה נתוק חוט אלקטרי, ה„סוקולו“ מבליט את תכיפות מקרי השרפות בשתי האניות הנ"ל והשרפות שקרו בימים האלה בנמל גנואה.

השאר חסר מפני הפרעות.

"החרות", שנה שמינית, מס' 13, 4 באוקטובר 1915, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

פוסטה בצוללות מסחריות – 12 בנובמבר 1916

הצוללת המסחרית הגרמנית "דויטשלנד" בנמל ניו-לונדון, קונטיקט, 1916. מקור: ויקישיתוף.

תלגרמים.

(מאת הסוכנות העותמנית הכללית)
(Agence Générale Ottomane)

ושינגתון.  – הציר הגרמני, גרף ברנסטורף הציע לשלח את שקי הפוסטה שבין אמריקה וגרמניה ע"י הצוללות המסחריות. המחלקה של הממשלה לעניני הפוסתה הודיעה, כי הנהלות הפוסתה נכונות לקבל את ההצעה הזאת.

"החרות" שנה תשיעית, מס' 29, 12 בנובמבר 1916, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

הנשק והטכניקה – 5 בספטמבר 1915

אווירון מטיל פצצת עומק על צוללת. איור בספר, 1919. מקור: ויקישיתוף.

הנשק והטכניקה.

(סקירה על התפתחות הנשק במלחמה הנוכחית).

התאבקות-העמים הולכת וגדלה. מליונים חדשים באים תמיד אל מערכות־המלחמה למלא את המחסור שהביאו אתם התותחים; מזמן לזמן מתפרצים עמים חדשים, אל הזרם הכביר והשוטף של דם-אדם.

כל הכחות היוצרים שנתנה ונותנת אירופה בכל המקצעות השונים משמשים עתה בשעה חמורה זו בשביל המלחמה. יוצרים את כל יצירותיהם החדשות „במלחמה בשביל השלום“. וככה הולכת המלחמה הנוכחית ומקבלת לאט־לאט צורה של תקופת-יצירה, תקופה שאת פירותיה נזכה להבחין אחרי השלום. הרצון קבל צורה תקיפה, היכלת גם היא חדלה לדעת גבולות, ההכרח הביא את הכחות לידי התאמצות במדרגה היותר גבוהה. מספרים ענקיים של לוחמים, של קרבנות עוברים לפנינו „בסדר רגיל“ – ואין, איפא, להתפלא, אם להנעת „ההסתדרות הגדולה“ הזאת נוצרו אמצעים ענקיים, שאלמלא ראינו את פעולתם, היינו מביטים עליהם כעל דברים שבדמיון גרידא. וביחס להתפתחות הכללית, שקבלה המלחמה הנוכחית, מתפתחים גם האמצעים לנהל אותה, כלי-הנשק, מכשירי הטכניקה בצורותיהם החדשות והמחדשות.

התותחים: הפתעה שלא פללנו אליה כלל וכלל, שעמדה בראש כל ההמצאות היו התותחים, תותחי־המצור והמכתשים של „ארבעים ושנים סנטימטר“, הם היו כזר־הכתרת לכל החדש והמחדש בהכנותיהן של המדינות המגויסות במשך ארבעים וחמש „שנות השלום“ האחרונות.

בעזרת התותחים האלה נכבשו שורת המבצרים שבבלגיה ובצרפת הצפונית.

האוירונים. עוד לפני כשש שנים היו רבים שנבאו את תפקיד הנשק המחדש הזה במקרה של מלחמה. התמרונים השונים, בין אלה שנשאו צביון לאומי ובין אלה שנשאו צורה כל-לאומית, הוכיחו לנו תמיד כי תפקיד חשוב מאד צפון „לצפור המלאכותי“ בעתיד. וחדשי-המלחמה הראשונים באו ואמתו את השערותינו אלה. – מיד לאחר הגיוסים הראשונים הופיעו מעופפים צרפתים מעל לגבול הגרמני באלזס ולוטרינגיה, מעופפים גרמנים עברו את הגבול הבלגי ויכנסו לאדמת צרפת, וכאלה כן אלה השתדלו לפקח עין חרוצה על סדור-הגיוס, על חלוקת-הצבא; פה ושם נסו אחדים מהם גם להחריב גשרים של מסלות-הברזל שחסרונן מורגש בהרבה מקומות בגיוס. אבל כשהתפתחה המלחמה „ורשות-הדבור“ נמסרת לנשק הכבד מלאו המעופפים תפקיד יותר חשוב. עליהם היה לרגל את עמדות-האויב השונות, לחפש מאחורי הגבעות, שמא איזו בטריה של תותחים גנוזה שם. וכששחקה השעה לאחד משני הצדדים הלוחמים והרגיש את עצמו מוכשר לתקף – מלא שוב המעופף את התפקיד היותר מענין והיותר מסוכן, עליו היה לרחף מעל לשטח או לעיר הנתקפה, למסור למרעישים ע"י אורות שונים, סמנים ידועים, לנתק חבור מסלות־הברזל, קצורו של דבר – להקל עד כמה שאפשר את פעולת־המרעישים ולהכביד על הנצורים. והמגור, הפחד שהנצורים חשים בראותם גם מעל לראשיהם את הסכנה הצפויה, גם הם תמיד בעוכרי המגינים.

בעל אפי מיוחד ומטרה המתבארת לצדדים שונים הוא הנשק הכי צעיר

התחתיות. הסירות הצוללות האלה הכריזו את האזור שמסביב לבריטניה הגדולה לאזור-מלחמה ונתנו מקום לחכוכים בין אנגליה, גרמניה, והמדינות הניוטרליות הולנדיה, דניה, שודיה, נורבגיה ואמריקה. לרגלי השמוש התכוף [התעוררו] שאלות של „חוקי-העמים“ (!) ועוד שאלות שונות, שגמרו להחלפת-תזכירים ולעוד מיני ענינים רשמיים בעוד ששני הצדדים הלוחמים עומדים בשלהם ואזני האחד אטומות משמוע את טענתו „הצודקת“ של משנהו.

המטרה שקותה גרמניה להשיג באמצעות התחתית הושגה רק בהגדרה ידועה. הסירות משוטטות במרחקים ידועים בים הצפוני, הבלטי, בתעלה של דובר וכלה ומגיעות גם לדרום-מזרחה של אירופה לים האיגאי והדרדנלים שבו נמצאת התחתית – U51 –. הן ממלאות במובן ידוע את תפקידן, עד כמה שתפקיד זה נעלם ונסתר מעיני העומדים רחוק מתכניות-הימיה הגרמנית.

תפקידה של התחתית בכלל הוא ענקי ויכל לגרם למהפכה כללית בסדרי-הציים של המדינות הגדולות. התופעה הנמרצה הזאת יכולה להוליד גיוס חדש, גיוס תחת-ימי שיכול ברבות-הימים להיות לחרדת כל פעולות-הקולטורה, הגדולות והקטנות. אבל זוהי רק התחלה של תקופה חדשה לגמרי, תקופה שתביא לנו „צלבנים-תחת-מימיים“ ודרדנוטים השולטים גם במעמקי האוקינוס !? – –

להכתיש את פעולות התחתיות הגרמניות עד כה, קשה –, אחרי ראותנו שממלכות גדולות אינן חדלות מעמד והתריע, כי מלחמת־התחתיות יכולה להמיט אסון כללי, שלא במהרה יתוקן. ומלחמת-התזכירים הולכת וגדלה, גם אוסתריה הגישה תזכיר לאמריקה בנוגע למלחמת-התחתיות והבירה האמריקנית – ידיה מלאות עבודה. היא יודעת היטב, מה יכול להיות התפקיד העתידי של הנשק הזה. אם עכשיו הגיע לידי כך שיסכן את מצבה המסחרי, ואולי במדה ידועה גם המלחמתי, של אנגליה מושל הים, מה גם בעתיד, כשיגיע למדרגת-שכלולו, לאותו הזמן שכל הממשלות הקטנות תוכלנה להשתמש בו בתור תריס בפני כל התקפה של מדינה [.. ? ..] ובטל“, בתור הגנה בודאי שהנשק הזה הוא הרבה יותר מוסמך מהדרדנוטים הכבירים!

תפילתה של אנגליה „שלא יולד נשק כזה“ – כבר נתאחרה במקצת. התחתיות הנן כבר בנמצא, ההכרח יצר אותן בתור אמצעי של הגנה נגד „לוחם קולטורי“ שקוה להרעיב עם של 130 מליונים (70 מליונים בגרמניה – 60 באוסטריה) על-ידי מצור ימי ובעתיד – מי יודע אם לא תהיה התחתית „המפתח לחפשת-הים“. כיום נמצא מפתח זה בידי אנגליה, אבל אם „בשוק העולמי“ יופיעו עוד מפתחות שבהם אפשר גם כן לשחרר את הימים, בודאי שמחיר המפתח הראשון יקטן, ואז אולי „ינער הים מעל רעמתו“ את מושליו הפרטים והיה חפשי לכל העוברים בו. זוהי מטרתה של גרמניה, ולמטרה זו שואפת גם אמריקה, אם גם משתדלת ההסכמה המרובעת לבאר את התזכירים האמריקנים עפ"י ביאוריה היא.

המלחמה בשל התחתיות הכללית צריכה לחדל ואז לא יהיה גם מקום „לשטה של הקפת אירופה המרכזית ע"י שלשלת חזקה“, כתכניתו של אדוארד השביעי – אז בודאי כבר לא תקינה הופעות של תחתיות המכריחות את אניות-המסחר האנגליות למלט את נפש מלחיהן בסירות-הצלה, וצי אנגליה יחדל מהתעסק בבקרת הימים הידועה, בהעברת סחורות אסורות“, מכתבים וטלגרמות אל חופיו הוא, גם השטה ב„רכישת“ איים של מדינות ניוטרליות תחדל – וגם בים יוכר שויון-הכחות המורגש כעת בשדה-המערכה המערבי.

* * *

על הנשק ממדרגה שניה ויתר ההמצאות במקצע הסנטוריה, הפוסטה הצבאית וכו' בפרקים הבאים.

רוממתי – עזר

"החרות", שנה שביעית, מס' 278, 5 בספטמבר 1915, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.