בתעלת סואץ – 23 באפריל 1915

מחנה חיילים הודים על גדת תעלת סואץ, 1915. מקור: ויקישיתוף.

בתעלת סואץ.

קוראים אנו ב„קלנישה צייטונג“:

„האניה האיטלקית „פורטו דה אדליה“ הגיעה לפני איזה ימים לפורט-סעיד ופניה מועדות למושבת „אריטרה“ להביא מכולת וסחורות שונות להחיילים האיטלקים אשר שם.

לפי הפקודות שיצאו מטעם מועצת המלחמה המצרית, אין האניות יכולות לעבור דרך תעלת סואץ על נקלה, אף אם הן אניות-מסחר ניוטרליות. התעלה אינה אמנם סגורה, אך בשביל לעבר בה צריכים להכנע לתנאים קשים מאד.

כשבאה הספינה האיטלקית הנזכרה לפורט-סעיד, השתמש סופרו של ה„קוריירי דילה סירה“ שבקהיר בהזדמנות זו ויעלה עליה במטרה לראות בעיניו את המקום ששם היתה המערכה בין האנגלים והתורקים, על-יד התעלה. הספינה האיטלקית הגיעה לפורט-סעיד במועד הנכון. התעלה נפתחה למחרת היום ההוא. אך הספינה הוכרחה להתעכב שם עד אשר עברו שתים עשר ספינות מסחר אחרות. אחרי זה חפצה הספינה לעבר, ואולם תיכף נסגרה התעלה והספינה האיטלקית לא יכלה לעבר, ותשאר שם עוד יומים. כשנפתחה שוב התעלה, נכנסה הספינה בראש אניות-מסחר אחרות. ה„פורטו דה אדליה“ עשתה הכנות להפלגה זו. על מכסה-הספינה הניחו שקים מלאים חול וצימנט וגם קרשים עבים מסביב בשביל להגן עליה מכל התקפה פתאמית מצד האויב האסיטי. החובלים אסרו על הנוסעים לעמד על מכסה הספינה. אך אלה לא שמו לב אל הפקודה הזאת ואחרי רגעים אחדים היו יוצאים ממחבואיהם לראות את גדות התעלה. כשהגיעה הספינה ליד „קנטרה“ הכריחו פקידי-הספינה את הנוסעים לרדת לתוך ה„אמבר“, אבל אחרי זמן קצר הגיחו שוב הנוסעים משם והתחילו להתהלך על ספון-האניה.

הנוסעים ראו מצודות-הגנה משני צדדי התעלה. פה ושם נראו תותחים, גדודי-צבא ואסכדרונים של פרשים. במקום אחד קרוב ל„קנטרה“ ראו הודים עם שערות ארוכות כשהם מתרחצים במי-התעלה. גדודי-התעלה שבין „קנטרה“ ו„אסמעיליה“ מורכבים ברובם מאנשי-צבא הודים. לא רחוק משם היו אהלים רבים, שבהם ישבו גדודי חיל-המלואים מאוסטרליה. ב„פראן“ ראו הנוסעים שכל החלונות ושערי הבתים היו מכוסים בחול. הקירות היו נקובים וסדוקים מכדורי התותחים שירו התורקים. במקום הזה היתה, כנראה, מערכה כבדה בין שני מחנות האויבים.

לעת ערב הגיעה הספינה ל„אסמעיליה“, ושם נראו ספינות-מלחמה צרפתיות ואנגליות, כשהן טרודות בתרגילי-יריה“.


"החרות", שנה שביעית, מס' 166, 23 באפריל 1915, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

הצוללת העתידה תהיה אנית מסחר ענקית – 4 באפריל 1917

נסיעת הים מתחת למים

סיר יוסף קומפטון-ריקט חבר בית המורשים האנגלי מתאר ב„דיילי ניוס“ את התאור הבא בדבר השנויים העתידים להתרחש בעתיד: אין אנו יודעים, כמובן, מה תהיינה תוצאות המלחמה הנוכחית ופעולותיה אך עפ"י המאורעות האחרונים אנו יכלים להכיר שני דברים: ראשית אנו כלנו מעונינים בשמירת השלום הארופי ושנית רואים אנו כי גם הצי היותר אדיר בעולם אינו יכל להבטיח לנו את מעמדנו הקודם. אנו צריכים, איפוא, להשתדל שציינו יוכל לעמד גם נגד הכחות החדשים: הצי האוירי וצי הצוללות.

בשני הדברים האחרונים האלה אין אנו נמצאים במצב יותר טוב מאויבינו. הציעו לנו לבנות מחסנים ענקיים ולאסוף לתוכם את כל החמרים הראשונים שאנו מקבלים ממושבותינו ואז לא יוכלו עוד הציפלנים והצוללות להרעיבנו. אך גם אם נשים את מעינינו לארצנו, נשתדל לעבדה ולהוציא ממנה את החמרים הנחוצים לנו, לא נוכל לכסות בזה על הסחורות המובאות מארצות חוץ כי הן מגיעות לשלשה רבעים מכל החמרים הנחוצים לנו לקיומנו. המחסנים לא יועילו לנו הרבה כי בעזרתם נוכל לדחות את הקץ ולהרחיק את היום אשר בו תתיצב לפנינו שאלת הספקת צרכינו בכל תקפה. אך לפתר את השאלה הזו באפן רצוי לנו לא נוכל. פתרון השאלה אינו בדרך הזו. ואף כי האויב לא יוכל לסגור את חופינו לכל ארכם בכל אפן סכנה גדולה צפויה לנו בהספקת החבור המסודר והקבוע בינינו ובין הארצות האחרות שלסחורותיהן אנו זקוקים.

"דויטשלנד", צוללת המסחר של חברת הספנות הגרמנית Norddeutscher Lloyd בנמל ניו-לונדון שבארה"ב, 1916. מקור: ויקישיתוף.

… יבוא יום והאוקינוס האטלנטי יחשך מרב האוירונים הענקיים ואניות האויר הגדולות שתוכלנה לעבר לארכו ולרחבו. תוכו יהיה מלא וגדוש בצוללות גדולות. מסחר הים של אניות המסחר ואניות המלחמה יעשה בתמידות ובקביעות מבלי להתחשב עם מזג האויר. גרמניה כבר מתהללת כי היא יכלה להעביר בצוללות נוסעים ודאר לאמריקה ואין גבולות להתפתחות הצוללות ולרחב בסיס פעולותיהן בעתיד. יבוא יום והצוללת הנוכחית תמצא במוזאום ובתור דוגמא ראשונה של צוללות שנבנו במאה XX. הצוללת העתידה תהיה אנית מסחר ענקית שתוכל לעבר ימים ואוקינוסים באין מפריע.

בהתאם להתפתחות האפשרית הזאת אנו צריכים לסדר את חבורינו הימיים עם העולם. אנו צריכים להיות הראשונים גם במסחר הצוללות. באפן כזה יהיה מסחרנו בטוח, הכנסת הסחורות מן הארצות השונות והוצאת סחורותינו המעובדות אל חלקי העולם השונים תוכלנה להעשות באין מפריע הן מצד האנשים והן מצד הטבע. בימים השקטים נוכל לנסע על פני שטח המים ובימי סערות וסופות נוכל לצלול תהומות ולהמשיך את נסיעתנו בבטחון גמור מבלי לפחד מכל כחות הטבע החזקים המתגברים עלינו לעתים. „חפש הימים“ שהנהו עד עתה רק מלה, שנתרוקנה מתכנה יהיה אמת מעשי, ומציאות כללית. בעמק של ארבעים צעד מתוך לפני המים ישכון שלום עולם, אך לא שלום קבר. תנועה חזקה תהיה שם אך תנועת חיים בשלום. עלינו להודות לגרמניה על ההתפתחות המהירה של השטה החדשה הזו המובילה בדרך הקדמה האנושית.

המתנגדים למסחר הצוללות ולנסיעה מתחת למים אומרים כי חסרון גדול לזה מפני שאין הצוללות יכולות לנסוע באותה המהירות כמו אניות המסחר הנוכחיות בסבת כח ההתנגדות של המים. אך אין, כמובן, לא פעם לדבר המתנגדים האלה בעת מלחמה, כי אז יצא הפסדן של הצוללות בשכרן. הן לא תוכלנה אמנם לעבור במהירות הדרושה מרחקים גדולים אך לעומת זה תהיינה הן הרבה יותר בטוחות מן האניות האחרות, ובעת שלום, בעת שגם הימים שקטים תוכלנה הצוללות לעלות על פני המים ולהמשיך את נסיעתן במהירות גדולה כמו כל יתר האניות המסחריות. בהמשך ההתפתחות יוכלו בטח ליצור טפוס מרכב של אניות שתוכלנה לנסוע גם על פני שטח המים וגם מתחת לו.

Sir Joseph Compton-Rickett. מקור: ויקישיתוף.

ובעתיד הזה ילך מספר אניות המסחר של הטפוס הישן הנוכחי ויתמעט ולעומתו יגדל מספר האניות המסוגלות גם לצלול. הן תוכלנה להנצל ממטר כדורי האויבים והמוקשים, הן תוכלנה להנצל גם מסופות וסערות. לא תגע בהן לרעה, לא יד האדם ולא יד הטבע. אפשר גם שסכנת התנגשות האניות עם אניות אחרות או עם הרי הקרח הגדולים, תשאר גם להבא, אך גרמניה שעשתה את הצעד הראשון בדרך זו תוכל בטח למצוא את האפנים לשמירת האמצעי המצוין הזה.

כאן נגמר נאומו של חבר בית המורשים האנגלי, וערך גדול יש לדבריו, כי מבלי רצונו ובאופן בלתי ישר אולי הראה את יתרונה של התעשיה הגרמנית על פני יתר התעשיות של העמים האחרים וביחד עם זה גם על התעשיה של אנגליה.


"החרות", שנה תשיעית, מס' 148, 4 באפריל 1917, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

תעלת זועץ – 1874

ידיעות העולם והטבע.

חרבות עולם.

(המשך מגליון 24.)

[…]

עוד בימי מלכי מצרים הקדמונים אשר מלאו את ידם לעשות גדולות ונפלאות בארצם, מצאנו כי עשו תעלה אחת המחברת זרוע הנילוס עם הים סוף. אריסטוטלוס ושטראבא יספרו כי רעמסס השני (1400 לפני סה"נ) עשה בראשונה התעלה ההיא, ולפי דברי הסופר העראדאט היה פרעה נכו מלך מצרים הבונה אותה, ורק לעצת החרטומים אשר חזו לו כי יבוא צר ואויב בה שב ויכסה אותה. ונראה כי בימי הכאליפים היתה התעלה הזאת עדיין במציאות, ואחד הכומרים הנודד לירושלים בשנת 825, מספר לפי תומו כי הלך ועבר דרך התעלה ההיא בימיו. החוקר הומבאלד מצא בבית עקד הספרים בוויימאר מפה אחת ישנה משנת 1424, אשר עליה נמצא רשום מהלך התעלה הזאת בימים ההם, אפס כי במשך הזמן הרב נסתתמה ונשכח זכרה, ובהיות הקיסר נאפאלעאן עם צבא חילו במצרים חקר ודרש אחריה, גם נתן פקודה לאחד ממהנדסיו לעשות מדידות שונות לחדש כמוה שנית, אבל אחר זמן ג' שנים שהשתדל המהנדס הזה שמה לא עלתה בידו למצוא מדידה מדוייקת מצד מסיבות שונות, עד אשר קם בימנו היום איש חכם לב מלא עצה ורוח גבורה השר פערדינאנד פאן לעסעפס  יליד צרפת, הוא האיש אשר נשא את לבבו לדבר הגדול הזה, ולא לחבר זרוע הנילוס עם הים סוף אבל הים סוף עם הים התיכון; ואחר משך 16 שנים  אשר השתדל בכל מאודו בחצרו מלכים ושרים, עלה בידו בשנת 1854 להשיג רשיון מאת משנה מלך מצרים ליסד חברה גדולה אשר תתן כסף מוצא על כל ההוצאות הנחוצות לתעלה הזאת, וזכות כל ההכנסות מן מעבר האניות עליה יקום בידי החברה עד זמן מאה שנים, ואחרי כן תשוב לממשלת מצרים לצמיתות. לפי החשבון שעשו אז, היה סך הכסף הדרוש לזה רק שתי מאות מיליאן פראנק, (סך כזה הוציאו ממשלות בריטאניע וצרפת בהצותן את ממלכת רוסיא במדינת קרים, כמעט בכל חודש!) ובכל זאת קצרה ידו להוציא הדבר הגדול הזה לפעולת ידים עד שנת 1859, אשר אז קרבו אל המלאכה הזאת לעשות אותה.

אפס כי לא נקלה היתה המלאכה ההיא להביאה למכון סדרה כמו שחשב בראשונה לעסעפס, ובארץ מלחה אשר אין עצים לבנות בתים ואין מים לשתות התנהגה המלאכה בכבדות. עד שנת 1862 היו 1600 גמלים נושאים יום יום רק מים לשתות לכל המון העם הרב מן כ' עד כ"ה אלפים אנשים העושים במלאכה, אפס כי במשך זמן הזה צלחה בידם לעשות תעלה אחת המולכת מים מן הנילוס לכל אורך התעלה הגדולה, ואז הלכו גם ספינות הקיטור עליה להספיק מזון וצידה וכל צרכי המלאכה הדרושים לחפצם, וכל אשר עשו וגמרו חלק חלק ממנה, מצאו להם רחבת ידים יותר להרבות כלים ומכונות רבות העוזרות על ידם. בשנת 1868 התעסקו בעבודה עד 300 ספינות עם מכונות הקיטור העושות פעולות ומלאכות שונות, מהן החופרות ומעלות העפר ע"י כח הקיטור, ומהן השואבות מים רפש וטיט ומוליכות ממקום למקום. כדי 100 לאקאמאטיווען ועד 1800 עגלות היו הולכים הלוך ושוב תמיד לתמוך ידי העושים במלאכה וכדי אורך 40 פרסאות חוטי טעלעגראפען נמשכו ביניהם המביאים פקודתם אל הרודים בעם.

לבנין החוף על שפת ים התיכון, היו נחוצים אבנים גדולות מאוד לשקען בקרקע הים, ולהקים עליה נמל מבצר חזק אשר יעמוד בפני שטף גלי הים, ולתכלית זה עשו להם בית מלאכה גדול ליצירת האבנים, והן הנעשות מן הרכבת חמרים ידועים ותחבולות טבעיות אשר במי הים הן מתקשות לסלעים חזקים כצורי החלמיש, ואבנים האלו הן כאבני גזית מחוטבות המכוונות במדתן הראויה להן. גודלן עד 280 רגל מעוקבות ומשקלן 40 צענטנער, ועד כדי 250000 אבנים כאלה שקעו בבנין הנמל אשר על חוף הים התיכון לבד.

כח כל מכונות הקיטור אשר עבדו עבודתן במלאכת התעלה היה כקיבוץ כחות מן 22000 סוסים, ושיעור כמות העפר והאבנים אשר חפרו והוציאו ממקומם, עלה עד 2128 מיליאן רגל מעוקבות! אורך כל התעלה לפי סדר מהלכה מן חוף ים סוף אצל זועץ עד העיר Port-Said מקום החוף על שפת ים התיכון הוא 162 קילאמעטער, ורוחבה ע"פ רוב 100 מעטער, עד כי עליה תלכנה אניות מן משא ג' אלפים טאננען. בחודש מערץ משנת 1869 נגמרה המלאכה, ואז פתחו לתוכה את מי ים התיכון, ואחרי כן גם מי הים סוף, ואחרי שנתמלאה כולה, הקימו עליה מגדלים המאירים בלילה במקומות הנחוצים לספני הים, ואז יצאה התעלה לפעולתה ופתחה שעריה לכל האניות הבאות אליה ממזרח וממערב.

תעלת סואץ, "הצפירה" 30 בדצמבר 1874.

והנה הצגנו פה לעיני הקורא מפה קטנה המציירת כל חבל הארץ אשר עליה תעבור התעלה הזאת עם איזו מקומות מצויינים הסמוכים וקרובים אליה, C הוא שפת הים סוף ומעמד האניות, B הנמל, L מגדל המאיר שם, F העיר זועץ היושבת על הים, הדרך O O O היא מסילת הברזל ההולכת מקאהירא לאלכסנדריא, הדרך העולה מן T עד P ועד O היא מסילת הברזל החדשה ההולכת מן העיר איסמאילי אל זועץ ועד שפת הים, מימין המסילה הזאת וקרוב לה נמשכה התעלה מן מי הנילוס דרך P P עד העיר זועץ, E הוא מקום הימים הנקרא מלפנים ימים המרים (Bitter Seen), ודרך שם תעבור התעלה להלאה דרך ים שני הנקרא Timsa-See מקום מעמד לאניות אצל העיר Jsmailia הבנויה לתלפיות כאחת מערי ארופיא עם י' אלפים תושבים, R הוא המקום רעמסס*) על שפת הנילוס, ודרך שם מן T תלך מסילת הברזל מן קאהיר אל איסמאילי, K היא העיר קאנטארא העומדת על חוף התעלה ההולכת משם להלאה לתוך הים M הנקרא Manzala See, והוא המתפרד ליאורים ואיים רבים, ונפרד מן ים התיכון רק ברצועת ארץ צרה מאוד המפסקת בינה ובין שפת הים, A מקום הנמל, L הוא מגדל המאיר העומד על שפת הים אצל העיר Port Said מקום חוף לאניות, עיר נאוה ומהודרת אשר מספר תושביה י"ג אלפים, שמה מושב חברות הקיטור וצירי ממלכות שונות השולטות בים.

התעלה החדשה הזאת הביאה ברכה בכל חבל הארץ הזאת, תעלת המים אשר משכו מן הנילוס השקתה את האדמה ותשא פרי תבואה למכביר, לרגלי המסחר רבו מספר יושביה וערים חדשות נושבו, ומידי יושביהן נטעו הרבה גני חמד ופרדסי אלנות, רבוי המים בארץ הרטיבו את האויר יותר, והמטר והגשמים לא יעצרו עוד כמלפנים, באופן שבמשך זמן קצר, זה חמש שנים, נשתנה תכונת האקלים.**)


"הצפירה", שנה ראשונה, מס' 25, 30 בדצמבר 1874, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

איסור מסחר העבדים דרך תוגרמה – 1890

קאנסטאנטינאפיל.

ממשלתינו הרוממה חדשה עתה את הברית והחוזה אשר בינה ובין ממשלת תוגרמה בדבר מסחר העבדים והעברתם דרך תוגרמה, וחזקה את האסור העתיק בכל תוקף ועוז במאמר מלך מיוחד אשר יצא ביום הששה עשר לירח דעצעמבער החולף, ונדפס במכתבי העתים היומים היוצאים לאור בעיר הבירה, וזה תוכנו:

אסור לקנות עבדים או למכרם, בכל ערי ארץ תוגרמה, כן אסור לקנותם במקום אחר ולהביאם לתוגרמה, או גם להביאם דרך הארץ הזאת, אם בים או ביבשה, למען הביאם אל ארץ אחרת.

מהכלל הזה יוצאים הכושי הנוסעים את אדוניהם בתור משרתים, וכן אלה המשרתים באנית הקטור בתוך מלחים וחובלים, ועל האדונים המובילים אתם בדרכם משרתים כושים, להראות מכתב תעודה אשר בו יבארו שני חיי הכושים האלה, סימניהם, ומלאכתם, וגם על ראשי האניות אשר כושים ימנו בין חובליהם להראות כתבי תעודה כאלו.

ובהמצא על אחת האניות כושים אם בתור משרתים נוסעים את אדוניהם, או בתור חובלי האניה, ולבעליהם אין כתבי תעודה כאלה הנזכרים, חופשה ינתן להכושים ללכת אל אשר יחפצו, ואדוניה יחשבו כסוחרי עבדים ויענשו כחוק.

הסוחרים בעבדים  ועוזריהם, וראשי האניות אשר יובילו עבדים ממקום למקום למסחר, יענשו בפעם הראשונה בעונש אסור משך שנה אחת, בפעם השניה שנתים, ובפעם השלישית שלש וכו'.

ולבד זה על רב החובל, או אדון האניה אשר תוביל עבדים למסחר, לשלם כסף ענושים חמשה לירא מכל עבד אשר ימצא באניתו, ואם ימאן לשלם ימכרו כלי האניה בפומבי, וגם האניה עצמה, אם רב מספר העבדים וכסף הענושים, עד אשר ישולם אשר הושת במלואו.

הרשות ביד מפקדי אניות מלחמה לתוגרמא ולבריטניא בפגעם באניה אשר קו חשד מתוח עליה כי יש בה עבדים, לעצור האניה ולבוא לתוכה ולחפש, ואם ימצאו עבדים יתנו חופשה להם, ואת בעליהם וראשי האניה יביאו במשפט.


"חבצלת", שנה עשרים, מס' 14, 24 בינואר 1890, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

פארט סעיד ותעלת זועץ – 1905

מסע ומשא מצרים

מאת המו"ל.

[…]

פארט סעיד, עיר בירת פלך איסטמוס, שוכנת לקצה מזרח אי המבדיל בין ים התיכון לים מענזלע. היא נוסדה בעת החלו לחפור את תעלת זועץ בימי סעיד פאשא, הבן הרביעי למחמד עלי פאשא אשר משל במצרים משנת 1854 עד 1863, ונקראת על שמו. בשנים הראשונות אחרי הבנותה מעטים היו מספר תושביה, ועוד בשנת 1883 עלה מספר תושביה אך לשבע עשרה אלף, אך בשנים האחרונות גדלה ורבתה משנה לשנה, ועתה בה כשנים וארבעים אלף תושבים, בהם שנים עד אלף אייראפים ורובם צרפתים. בשנים האחרונות הוכפלה כמעט הכנסת מכס הסחורות המובאות אליה והיוצאות ממנה אחרי אשר נמשכו אליה מי הנלוס במשוך הממשלה את תעלת המים המתוקים עד העיר, ואחרי אשר מסילת ברזל מאחדתה את כל ערי מצרים הגדולות, תקוה גדולה נשקפה לעיר הזאת כי תגדל ותעלה משנה לשנה, וברבות הימים תצעיד את ערך אלכסנדריא עיר החוף הראשונה במעלה, אשר במצרים.

בעמל רב ובהוצאות רבות למאד נבנה החוף בעיר הזאת אשר יוכל להתחרות את חופי הים היותר מצוינים, בו נבנה מגדל מאיר להולכי ים, גבהו שלשה וחמשים מעטטער, ובו מנורה עלעקטרית אשר תפץ אורה מרחק חמשה ועשרים פרסאות לכל עבר.

Suez_Canal_1882
תעלת סואץ, 1882. המקור: ויקישיתוף

תעלת זועץ. בפארט סעיד מתחלת התעלה הנודעה בשם תעלת זועץ, המאחדת את הים התכון עם ים האדום. התעלה אשר עלתה במחשבה להחפר ולהבנות עוד לפני אלפי שנים ואשר חפרוה אלפי רבבות ידים עוד בימי פרעה נכה, ומאה ועשרים אלף איש אבדו אז את חייהם במלאכה הכבדה הזאת אשר אבדה יחד אתם, ולא יצאה לפעולה עד דורנו זה על ידי פערדינאנד דע לעססעפס הנודע לשם. הוא השיג בשנת 1856 מסעיד פאשא מושל מצרים בעת ההיא את הרשיום לחפרה ולבנותה. מפני התנגדות בריטניא לפעולה הזאת עברו ימים ושנים עד אשר יכל להחל פעולתו. בשנת 1859 הוחלה החפירה, סעיד פאשא נתן לו חמשה ועשרים אלף חופרים מבני ארצו, אשר קבלו שכר מועט חלף עבודתם, ובכל שלשה ירחים הוחלפו באחרים, והמלאכה היתה קשה מאד בראשיתה במדבר שמם ההוא והוצאותיה רבות למאד, על גמלים הביא מים לרות צמאון הפועלים, ועל זה לבד הוציאו ששה וחמשים אלף פראנק לשבוע. בששה עשר לירח נאועמבער בשנת 1869 כלתה המלאכה והתעלה חונכה ונמסרה לתשמיש הקהל, ואל החנוכה באו קיסר אוסטריא, קיסרית צרפת, יורש עצר פרוסיא ועוד נסיכים רבים. הוצאות המלאכה עלו לתשעה עשר מילליאן לירא שטערלינג. אורך התעלה עד זועץ השוכנת על חוף ים האדום, מאה וששים קילאמעטער, עמקה שמנה מעטער, ורחבה למטה שנים ועשרים מעטער, ולמעלה מששים עד מאה ועשרה מעטטער.

מה רבה התועלת אשר הביאה התעלה לעוברי ימים נוכל להבין מזה: מהמבורג לבמביי היה המרחק לפני הבנות התעלה 11,220 מיל ועתה אך 6420 מיל. מלאנדאן לבמביי לפנים 10912 ועתה 6112 מיל. מלאנדאן להאנגקאנג לפנים 13352, ועתה 9672 מיל. מטריעסט לבמביי לפנים 11504, ועתה 4188 מיל, מאדעסא להאנג קאנג לפנים 14460, ועתה 7596 מיל. ממרסיי לבמביי לפנים 10560, ועתה 4368 מיל, מראטערדאם לדרך הזונדא (זונדא שטראססע) לפנים 11524, ועתה 8104 מיל, וכן הלאה, קצרה איפוא התעלה את הדרך מששה ועשרים עד שלשה וששים למאה.

מספר האניות העוברות בה הולך וגדול משנה לשנה. בשנת 1870 עברו בה 486 אניות נושאות 493,911 טאן משא, בשנת 1890 עברו בה 3983 אניות נושאות משא 9,794,129 טאן, ובשנת 1900 עברו בה 4341 אניות נושאות 13,699,238 טאן.

מהאניות אשר עברו בה בשת 1900 היו 1935 אנגליות, 462 אשכנזיות, 285 צרפתיות, 232 האלאנדיות, 126 אוסטריות, 100 רוסיות, 82 איטלקיות, 63 יאפאניות, 34 ספרדיות, שלשים נארועגיות וכו'.

כל אניה העוברת בתעלת זועץ משלמת עתה 10 פראנק מכל טאן משא, ועשרה פראנק מכל נפש הנמצא בה (מילדים 5 פר'), והכנסות החברה מתשלומים האלה, אשר בשנת 1871 עלו אך לסך 340,000 לירא שטערלינג גדלו משנה לשנה עד אשר עלו בשנת 1899 לסך 94,317,505 פראנק. הוצאותיה בשנה ההיא היו אך 24,863,166 פראנק.

תעלת המים המתוקים. בשנת 1858 החלו לתקן את התעלה העתיקה המושכת מי הנילוס למקומות הרחוקים ממנה, שנים רבות עבדו בה, ואח"כ נעזבה המלאכה ימים רבים עד אשר קם ישמעאל פאשא המחולל גדולות ונצורות במצרים ויכלה מלאכתה עד זועץ. בשנים האחרונות הוסיפו להרחיבה ולהמשיכה, ובשנת 1894 הגיעה עד פארט סעיד.

המשך יבא אי"ה.


חבצלת", שנה שלושים וחמש, מס' 30, 14 ביולי 1905, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

עקבות החולירע בנמל טולון – 1884

הליכות עולם.

[…]

– לדאבון לב כל נתאמתה השמועה הרעה שבאה מטולאָן אשר בצרפת כי נראו שם עקבות החלירע, ובעוד הממשלה מתאמצת להשלות את העם ולהשקיט רוחו, הנה היא מתאמצת לקדם פני הרעה ולהגביל חוג פעלה הרע. בדבר מקור המחלה ואיזה מקומה נחלקו הדעות. מכה"ע „Republ. Franç.“ מחליט ואומר כי מאת אניה אנגלית היתה זאת, כי הובאו ממנה שני אנשים שחלו במחלה זו ורב החובל כחד תחת לשונו ולא הודיע כי בהיותם בדרך מתו על האניה ששה אנשים שדבקה המגפה בהם. אך תושבי עיר טולאָן האשימו בזה את האניה הצרפתית „Sarthe“, ששבה בימים האלה מטאָנקין, ולא נתנו דמי להם עד אשר נתרחקה האניה מחוף עירם, כי הקול יצא שאחד ממלחיה מת בדרך ואנשי האניה לא שקדו לשרוף את בגדיו כמשפט. במארסייל שוקדים מאד על פעלם לנקות את האויר ולשמור על האניות הבאות אל החוף לבלי תת אותן לבוא במגע ומשא עם העיר עד אשר יחקרון היטב. בארמון פאראָ הכינו 150 מטות על כל צרה של תבוא. התלגרף מודיע מיום 16/28 ח"ז כי ביום ההוא מתו שלשה אנשים במחלה הדומה לחלירע. פחד המגפה נפל על יושבי אלג'יר, והקול יצא כי גם שמה המחלה אותותיה אותות. בפקודת הרשות נכונו בארמון המלך 500 מטות אם תפרוץ המחלה ר"ל. בכל בתי הנתיבות אשר למסלות הברזל בצרפת לא יניחו את הנוסעים לבוא עד אם יודיעו את שמותם מי הם ומאין באו ועד אם יחקר היטב המשא אשר הם מוליכים אתם.


"המליץ", שנה עשרים, מס' 47, 30 ביוני 1884, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ריב בין ענגלאנד ושפאניען בדבר סחורות אסורות – 1867

על המדינות בו יאמר

[…]

מלבד הסכסוך בין צרפת ופרייסען פרץ ריב דברים גם בין ענגלאנד ושפאניען והסיבה לזה היתה: בשנה שעברה לקח ביד חזקה רב החובל של אניות המלחמה לשפאניען, אניה אחת של ענגלאנד באמרו כי הובילה סחורות אסורות לשפאניען, וממשלת שפאניען חרצה המשפט למכור הסחורה הנמצאת באניה, וגם האניה עצמה מכרה והכסף לא השיבה לבעליה, ואת אנשי האניה גרשה מן הארץ בחרפה. זמן רב הריצו הממשלות דברים זו לזו אדות הדבר הזה וממשלת שפאניען עמדה בדעתה כי היה לה הצדקה לעשות כאשר עשתה. עתה בשבוע העבר, כאשר נשאלו שרי המלוכה בענגלאנד בבית הועד אדות זה, ענו ואמרו כי לפני ימים אחדים שלחה ממשלת ענגלאנד התראה, הנקרא בשפת הדיפלאמאטיה (Ultimatum) אל שפאניען לאמר: אם לא תמהר שפאניען לשלם במיטב כספה את כל הנזק לבעלי האניה כן בעד האניה והסחורה וכן אל אנשי האניה, ואם לא תבקש מענגלאנד לעין השמש סליחה וכפרה על חטאה שפשעה נגדה, אז תקרא עליה מלחמה. ולתת ידים אל ההתראה שלחה ענגלאנד אניות מלחמה אל חוף שפאניען להיות מוכנות למלחמה אם לא תמלא בקשתה. כרגע לא נודע עוד מה שהשיבה שפאניען על זה, ולפי ההשערה תתעשת שפאניען ותכוף ראשה טרם תצא למלחמה על ענגלאנד האדירה אשר נכונו לה מידה ימי חושך וצלמות.


"המגיד", שנה אחת עשרה, מס' 16, 17 באפריל 1867, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

העיר ולאדיבוסטוק וצי המתנדבים – 1886

תלגרמות של החברה הצפונית

[…]

וולאדיוואסטאק, 25 יולי. המנהל את המיניסטריום לעניני הים שב ביום 18 ממסעו אל חפי המזרחי. ביום הזה נאספו בבית מועצות העיר כל ראשיה וקציניה ויחלטו לקרא להגענעראל אדיוטאנט איוואן אלעקסעיעוויטש שעסטאקאוו בשם „אזרח-נכבד הראשון של העיר וולאדיוואסטאק“ ולתלות את תמונתו בלשכת בית המועצות. ההחלטה הזאת יצאה לפעלה יען כי אסירת תודה היא העיר וולאדיוואסטאק להגענעראל שעסטאקאוו, כי על פי השתדלותו חברה העיר הזאת עם חפי רוסיה האירופית על ידי „צי המתנדבים“ ולרגלי הדבר הזה עלתה העיר כפורחת ותעל במעלות ההתפתחות ורוח הרוססי שם בה משטרו.

היום נסע המנהל את המיניסטריום לעניני הים על האניה „דזשיגיט“ לשום עינו על מבואות הים. האניה „וולאדימיר מאנאמאך“ נוסעה לפוסיעט ושם ישב בה הגענעראל שעסטאקאו ויסע ליאפאניה.


"היום", שנה ראשונה, מס' 142, 8 באוגוסט 1886, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

לשאלת הנדידה דרך החוף הליבויאי – 1906

מערי המדינה.

(מכתבי סופרנו).

לבוי, 29 יוני.

(לשאלת הנדידה דרך החוף הליבויאי).

האמיגרציה דרך עירנו עומדת עתה לפני תקופה חדשה ונכבדה מאד; שנוים גדולים ורבי־הערך כבר נעשים עתה ועוד יותר גדולים מהם עומדים להעשות פה בנוגע להסעת הנודדים לארצות-הברית. בתוצאות השנוים האלה ואופן התפתחותם בעתיד תלויה השתנות מצב הנודדים ותנאי חייתם מן הקצה אל הקצה, ועשרות אלפי אמגרנטים, אלא מאות אלפים, ינצלו עתה מאותו העמל והיגון, המכאובים והיסורים, אשר היו סובלים עד עתה. גורל נודדינו האמללים יוטל ויחתך עתה ע"י הנסיון החדש של חברת־הנודדים „קניא עט קומפ.“ מהתחרות, אשר היו סובלים עד עתה.

חברת-הנודדים הזאת העירה את בעלי „הצי-הרוסי-המתנדב“ ומנהליו לערך מסלת-אניות ישרה מפה לאמיריקה ומשם הנה ולשלח אניות-נוסעים גדולות, אשר תהיינה בהן מחלקות מיוחדות וערוכות מראש לנוסעים, ולא כמו שהיה באניות-המשא הקטנות, ששלחו מפה עד הנה רק עד המבורג או לונדון, אשר הפכו בדחק מקומות-משא או סוגים למאורות צרים ואפלים בעד הנודדים.

נסיעה ישרה כזו מפה לאמיריקה היא פשוט אשר והצלה לנודדים. מלבד מה שסבלו באניות-משא הצרות, אשר ממש סכנת נפשות היה לננסע תחת מכסן השפל והנמוך, המקו שיחדו לנודדים – הנה עלינו לזכר את כל הענוים אשר ענו אותם בהמבורג, ששם החזיקו אותם שבועות שלמים סגורים ומסוגרים בבית מיוחד לנודדים ולא נתנו להם לצאת החוצה לשאף מעט רוח צח ולראות אור, ואת האמבטאות הידועות עם ההקטרה והדיזינפקציה של הבגדים, אשר לשמעם בלבד תסמרנה שערות כל המתכונן לנסע, ולא לחנם, כאשר כבר ציירתי במכתבים אחדים. ואיה הם כל הנודדים האמללים המושבים, אשר אחרי עברם כל שבעה מדורי גיהינום ומצרי-שאול השיבום אחור כלעומת שבאו, מפני שמצאום פתאום בהמבורג לא-מוכשרים להכנס אל הארץ החדשה!

עתה יבדק הנודד פה ע"י שלשה רופאים מומחים, אשר אחד מהם הוא רופא־האניה, הנוסע יחד עם הנודדים ונמצא שם בשעת ירידתם ממנה והבדקם, ולזאת כמעט שמן הנמנע הוא שיפסלו איזה נודד, אשר הכשירו אותו פה.

בשבת הנודד פה באניה יסע ישר לאמיריקה מבלי החלף את מקומו אף פעם אחת ומבלי התעכב אף במקום אחד.

ביום א' העבר, 25 יוני, כבר הפליגה מפה האניה הראשונה של „הצי־הרוסי המתנדב“ בשם „סמולנסק“. באניה הזאת עזבו את הארץ קרוב לשבע מאות נודדים. מקום יש באניה הזאת לאלף ושתי מאות איש, אבל מפני שהאניה יוצאת בפעם הראשונה ומפני שהמתחרים עם חברת-הנודדים של „קניא פלק עט קומפ.“ הפיצו במתכון שמועות מחרידות על אודות אי־הכשרת האניה לפלג בים וכונתם הרעה של המלחים הרוסים להטביע את האניה על הנודדים העברים – יראו רבים מן הנודדים לנסע באניה הזאת, ויבכרו לנסע באנית־משא להמבורג או לונדון מנסע באניה „סמולנסק“ ישר.

האניה הזאת היא באמת טובה ומרוחה אמנם להוביל נודדים לא כסוסים וכלבים כי אם, כאנשים. באניה נוסע מלבד רופא תמידי גם יהודי ירא וחרד, אשר ישגיח על כשרות המאכלים, באופן שהנודדים יוכלו מעתה לאכל במשך נסיעתם גם בשר תבשיל, בהיותם בטוחים כי הכל יעשה בכשרות כדת וכדין ראיתי את המאכלים ואטעם מהם והנם טובים עד מאד, בכל אופן כן היה בפעם הראשונה הזאת.

כמובן, אינה יכולה חברת־האניות־ההמבורגית לסבל את המתחרה המסוכן הזה, אשר יטה ממנה את זרם הנדידה מרוסיה וישלל ממנה את היכלת למוץ את לשד עצמות הנודדים העברים והעקר למלא את אמתחות בעליה כסף וזהב. הצלחת הצי־הרוסי־המתנדב“ איננה לרצון לחברה ההמבורגית ומסוכנה לה עד מצד אחר, כי לא רק את הנודדים  יכלה היא לאבד על ידי הצי הרוסי, כי אם גם את שכר הובלת סחורה מאמיריקה לרוסיה, העולה לרויח של סכום גדול המגיע לעשרות מיליונים רו"כ לשנה, אשר עד עתה נמצא אך בידי החברה הנזכרת, מאין מסלת־אניות ישרה רוסית, ועתה אם יתפתח הצי הרוסי על ידי שכר הובלת הנודדים ויכונן לו בסיס קים וחזק, אז אין ספק כי ישלל מהחברה ההמבורגית גם את הובלת המשאות והסחורות השונות מאמיריקה הנה, עוד יותר מפני שהממשלה הרוסית תעזר לצי שלה ותשתדל לתמך בו למען יוכל עמד מפני ההתחרות, בחפצה להרבות את צי המתנדבים ולהכשיר את התפתחותם.

ולזאת חפצה חברת־האניות־ההמבורגית להפיל את הצי המתנדב הרוסי בראשיתו ולהכזיב את נסיון בעליו הראשון ע"י התחרות חזקה ועצומה פה בעירנו.

גם היא מכוננת מסלת-אניות ישרה מפה לאמיריקה, ולמטרה הזאת שכרו אניות־נוסעים מחברת־האניות הרוסית „הצי־המזרחי־האסיתי“, כי האניות שברשותה נחוצות לה בעד מסלת־הים מהמבורג לאמיריקה, וכבר פתחה פה קונטורה גדולה למכירת כרטיסי־מסע.

ולא זאת בלבד, כי אם הורידו תכף את מחיר הכרטיס על חמשה עשר רבל, ותחת אשר קודם היה מחיר כרטיס שבעים וחמשה רבל מחירו עתה רק ששים, ואם נביא בחשבון גם חמשה הרבל אשר הוסיפו לפני כחדש ימים, כי אז הוזל הכרטיס על עשרים רובל.

חברת הנודדים של „קניא פלק עט קומפ.“ לא עמדו מנגד ויורידו גם הם את מחיר הכרטיס עד ששים רבל. ופה מתחלה ההתחרות. כפי מה ששמעתי מפי יודעי דבר תהיה ההתחרות גדולה ונחרצה ומחיר כרטיס־מסע לאמיריקה יכל לרדת עד שלשים רבל ופחות. שני הצדדים יחד, כנשמע, החליטו לבלי סגת אחור מפני הפסדי־כסף היותר גדולים.

אין כל ספק כי ע"י ההתחרות יוזל הרבה מחיר כרטיסי־המסע ותוטב הרבה התיחסות בעלי חברות האניות אל הנודדים.

יהודה סולודובה.


"הזמן", שנה רביעית, מס' 148, 19 ביולי 1906, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות עברית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ליבוי – Libau, עיר נמל בחוף הים הבלטי.

קישור לתמונת אוניית הנוסעים "סמולנסק" (1901)

החרמת אניות אשכנז במלחמת הבורים – 1900

טלגרמות.

[…]

דורבאן. – אנית הקיטור „הרצג“, אשר לחברה האשכנזית למשלוח אניות למזרח אפריקה, נתפשה ביד אנית מצפה אנגלית ותובל הנה.

לונדון. – העתון „פרעסס אסאָציאציאָן“ מודיע, כי המרקיז סליסבורי שהה שלשם זמן רב במיניסטריום לענינים חיצונים, ושם נועץ עמו הפרקליט הראשי וועבסטער והקטגור הראשי פינליי. כפי הנשמע נועצו בדבר שאלת נכבדות בזכיות העמים, אשר נתעוררו על ידי החרמת אניות אשכנז. במרוצת היום דבר גם ציר פרטוגל על אודות זה במיניסטריום לענינים חיצונים.

האמבורג. – לפי דברי הטלגרמה, אשר קבלה החברה האשכנזית למשלוח אניות למזרח אפריקה, נקרא דרור לאנית הפאָסט „גנרל“. אנית הקיטור הזאת עסוקה כעת בטעינת סחורה ומקוים, כי ברביעי בשבת נכונה תהיה לצאת לדרכה.

* * *

[…]

דורבאן. – אנית הקיטור „הרצג“ נעצרה בצפונו של מפרץ דילאגואה ואחרי כן נמסרה לבית המשפט לעניני מלקוח. שר הפלך הפרטוגלי, אשר בגליל ואמביזה, נמצא גם הוא בין הנוסעים, אשר אמרו לנסוע אל מפרץ דילאגואה. פקידי הים הציעו לפניו לנסוע שמה באנית קיטור של הממלכה.

* * *

[…]

דורבאן. – ביום 27 דצמבר (8 יאנואר) אחר הצהרים נקרא דרור לאנית הקיטור האשכנזית „הרצג“. מפני האניות הרבות, אשר נאספו ובאו פה, לא יכלה אנית הקיטור לבוא אל החוף, וראש בית הדין לעניני מלקוח מאן לבקר את דבר המשפט כל זמן אשר תעמד האניה על עוגנה מחוץ לחוף. בין כה וכה גלתה החקירה המדויקה, אשר חקר ודרש רב החובל סקאָט, כי אין סבות מספיקות לעצור את האניה. ובעבור זה נקרא לאנית הקיטור דרור על פי פקודת רב החובל סקאָט ובלי דעת בית הדין לעניני מלקוח.


"המליץ", שנה שלושים ותשע, מס' 288, 9 בינואר 1900, עמ' 3; מס' 290, 11 בינואר 1900, עמ' 3; שנה ארבעים, מס' 1, 14 בינואר 1900, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.