מכתבים מרוסיא הלבנה. (ה)
יום ראש השנה לנוצרים יום השוק הוא בעירנו האמעל, יום הכניסה הוא לסוחרי היער אשר ב„רוסיא הלבנה“; ובאשר כמעט כל סוחרי היער ב„רוסיא הלבנה“ הנם יהודים, לכן כל אורחי העיר בימי השוק „וואיסליא“, הנמשכים מיום הראשון לירח יאנואר עד שמיני בו, יהודים המה; וממילא מובן שכשם שחוטמיהם משונים, אף כי טפוס מיוחד לחוטם היהודי, טפוס כללי, כן גם דרכי מסחרם ביער משונים, אף כי טפוס כללי למסחרם זה: לקנות ולמכור על הספק ועל הספק-ספיקא אולי ישלח ה' הברכה במשלח ידם. אך היהודי מסוגל הוא לשלוח לחמו על פני המים באפן כזה, כאשר יעשו סוחרי היער השולחים דוברות ורפסודות על פני מי הדניעפר ואגפיו.
בראשית ימי החרף יחלק הסוחר כספו להאכרים העגלונים כי יובילו את הקורות הגדועות מהיער ויוליכון אל חוף הנהר, כאשר יכסה השלג את הארץ ודרך חלקה תהיה לנוסעים בעגלות-החרף, וממילא מובן שהימים לשנים יחשבו אצלם עדי ירד השלג ארצה, כי בלעדי השלג ישאר כספם על קרן הצבי.
השלג יכסה הארץ וסוחר היער יחליף כחו להוציא כפי יכלתו את קורותיו ורהיטיו אל החוף, אל מקום אשד הנהר בימי האביב, ואז דאגות חדשות תסובנה אותו, כי נחוץ שנית לחלק כסף להאכרים יושבי נפות „רוסיא הלבנה“ המלחים ותופשי המשוט, להשיט הרפסודות הנגבה אל הערים קרעמענטשוג, יעקאטערינוסלאוו וחערסאן.
כאשר יזורב השלג והקרח מן הנהר, אז נטל על סוחר היער להכין עוגנים, חבלים, עבותים ואניות-התיר להמלחים לתור הדרך לפני הרפסודות ומזון ומחיה לכל העם הרב אשר על הרפסודות.
כה יניח היהודי מעותיו על הספק במשך שמונה חדשים רצופים, עד סוף ירח מאי, שאז תבאנה הרפסודות למחוז חפצן יעקאטערינוסלאווה, ואז עוד בחיק המקרים יוטל גורל מסחרו, יערו ועציו, כי בצאתו מעיר יעקאטערינוסלאוו לבא חערסאנה יפגוש בצורי החלמיש ובאבני הנגף, אשר בקרקע הנהר דניעפר, הנודעים בשם „פאָראָגים“. והיה אם ההצלחה תאיר פנים אליו ולא ישב הרוח ולא יתרוממו גלי הנהר, ועברו הדוברות בשלום, ואם יעמוד רוח סערה והנהר ישא דכיו, אז לשבבים תהיינה הרפסודות, וכל הונו כקצף על פני המים היה יהיה.
אולם גם בבואו בשלום אל הנמל בחערסאן העיר עם כל רפסודותיו, לשלום מר לו מר, כי הקונים בחערסאן גם המה רבם יהודים וכל משאם ומתנם אך בהקפה הוא, וקנה הקונה את הרפסודות ונתן שטרות תחת הקורות, וסוחר היער היהודי שוב ישוב בשמחה הביתה, בזכרו שלמצער השטרות אינם מבקשים ממנו מזון לחם, בשר-חזיר ושומן, אשר בשארית דמיו ובמוח עצמותיו הספיק בכל הדרך הרחוקה הזאת להמלחים ולמשיטי הרפסודות, ובא הביתה ושב אל מסחרו, כי מסחרים אחרים הלא אין לו, והשליש את שטרותיו אצל המלוים וחוזר חלילה. אומרים אמר, כי הסוחר הרוסי ק. שלח גם הוא דוברות פעם אחת על פני מי הדניעפר ויהי בראותו את גלגולי המקרים עד בוא היער אל המקום הנועד ויאמר: „אחת נשבעתי ולא אשנה שלא אוסיף עוד לסחור במסחר כזה, אשר בטבילה אחת אֵענה ובטבילה אחת אֵעשר; דיה אך טבילה אחת לקורותי בהפאראגים וכל תקותי תרד במצולות כמו אבן“. והנה כי כן מסחר היער הוא כלו בידי היהודים לא מאשר חטפוהו בידיהם, אך באשר הסוחרים הרוסים הניחו את המסחר המלא חליפות ותמורות בידיהם, כי למסחר הזה נחוץ בטחון, אמונה וערבון-הלב, לסחור ולגול על ה' דרכי המסחר, אולי ירחם.
אבל לב היהודי גם הוא הלא בשר הוא ולא אבן, ועלול הוא איפוא להפקע ממסחר שטרדותיו והכנותיו וגלגולי סבותיו ימשכו כמעט שנה שלמה, לכן מאז ומקדם סחר היער יחלק לשלשה חלקים, ובשלש כתות יסחר מסחרו.
הכת הראשונה של סוחרי היער המה אנשים שלקחו למו יער עץ לבראו וקורותיו ימכרו ביער או על חוף הנהר.
הכת השניה המה בעלי הכסף, הקונים קורות מוכנות, גדועות וסדורות על החוף או ביער מבעלי היער שבראוהו, להוליכן אל ערי הנגב למכרן שם.
והכת השלישית המה הקבלנים המקבלים עליהם לשכור מלחים, חובלים ותופשי המשוט, לכלכלם עדי הביאם את הרפסודות אל המקום הנועד למו.
(המשך יבוא)
* * *
אניות-תיר כאלה בכל מפלגת הרפסודות משש עד שבע ובכל אניה ואניה ששה תופשי משוט ותיר אחד (Дубовикъ). תופשי המשוט מקבלים פרס מצער ככל מנהיגי דוברות, אבל התירים מקבלים בעד משך ימי המשיט פרס גדול; ישנם מקבלים שלש מאות רו"כ וישנם מופלאים ביניהם המקבלים שכרם בעד הזמן הקטן הזה גם שבע ושמונה מאות רו"כ.
לכל מפלגת רפסודות ממונה משגיח, מנהל העסק, ומנהל החשבונות בדרך מסעם, ולא לחנם כתב הסופר הנכבד מר לעווינסקי במאמרו „מעל מכסה האניה“, כי אספת רפסודות כזאת היא „חתיכת ליטא“ על הנהר.
הנה כי כן, בשנה הנוכחית, כאשר תמעט מכסת הרפסודות באלף ושתי מאות רפסודות, נקל להבין, כי חתיכה גדולה מליטא, חתיכה הראויה להתכבד ממנה, תהיה לבשר המת בחי, כי תחדל מקבל לשד החיים, לשד המחיה והכלכלה לתוכה. כעשרת אלפים אכרים במחוז רעציצע (פלך מינסק) ובמחוז ראגאצאוו (פלך מאהילעוו) נשארו בלא עבודת מעשה, לא נשכרו להשיט הרפסודות ולא קבלו מבעלי הרפסודות כסף קדימה ויחדלו בחרף הנוכחי מקנות בחנויות הערים סביבותם גם הדברים שהסכינו בם תמיד לקנותם, וידל משא ומתן החנונים בכל ערי המחוזות האלה, ויבואו גם המה האמעלה ליום השוק אולי ירחם ה' ויפתח למו ארובות הסרסרות.
[…]
מ. ש. קאזארנאוו.
"הצפירה", שנה עשרים וארבע, מס' 39, 26 בפברואר 1897, עמ' 2; מס' 44, 4 במרץ 1897, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 