נמל חיפה ייפתח היום בלי חגיגות – 31 באוקטובר 1933

נמל חיפה ייפתח היום

בלי חגיגות

(הודעה רשמית)

הנציב העליון החליט לקצר בטכס הפתיחה הרשמית של הנמל החדש בחיפה שנועד להיות מחר (היום). ה. מ. מרגיש, כי לעת כזאת, לאחר שההפרעות האחרונות גרמו לאבדות בנפש ומשפחות שוכלו ושרויות באבל, אין זה מן הראוי לשוות לטכס את האופי החגיגי אשר הוכן לו בחיפה.

המאורע יצומצם, איפוא, בפתיחת הנמל ע"י הוד מעלתו בעצמו בנוכחות של מספר פקידים. מכיון שלא  יבואו אורחים, בוטל גם דבר הרכבת המיוחדת והסעודה.

30.10.1933

*   *   *

הנציב יגיע לרציף הישן של הנמל ויעלה בסירה על האניה „לנקסטריין פרינץ“ ומשם ייכנס באניה לאיזור הנמל. אנית המלחמה „הייסטינג“ תתן את „הרויאל סאלוט“. אנית הנציב תגש עד הרציף, שם יקרא נציב המחוז, מר קיטרוטש את נאומו של סיר פרידריק פלמר (ראש חבר המהנדסים המיעצים שלפי תכניותיהם נבנה הנמל). הנציב ישיב בנאום. אח"כ ינאם מר פירון, ברדיו על תולדות חיפה. אז יודיע הנציב בטלפון למזכיר המושבות בלונדון על פתיחת הנמל.


"דבר", שנה תשיעית, מס' 2569, 31 באוקטובר 1933, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אגודת פועלי הים בחיפה – 7 בספטמבר 1932

מהועד הפועל

[…]

בקרב הפועלים הערבים בחיפה

מלבד הקלוּב המשותף וסניף הסתדרות פועלי־הרכבת, קיימות כיום בחיפה, עוד שתי אגודות מאורגנות, המהוות חטיבות של ברית פועלי א"י ומנהלות את פעולתן בהדרכת מועצת פועלי חיפה, והן: אגודת הים ואגודת פועלי האפיה.

אגודת פועלי הים

האגודה מורכבת משתי חטיבות: עברית וערבית. החטיבה העברית מונה למעלה מ־55 חברים: ספנים בנמל החדש, ספנים בנמל הישן וסבלים בנמל הישן. החטיבה הערבית מונה כ-80 חברים, סטיבדורים, 3 נבחרי החטיבה העברית, 3 נבחרי החטיבה הערבית. מזכיר האגודה הנהו הח' אליהו אגסי, שהוזמן ע"י המועצה לשם הנהלת הפעולה בקרב הפועלים הערבים.

האגודה ממשיכה את פעולתה הארגונית ושבוע־שבוע נכנסים חברים ערבים חדשים העובדים במקצועות הים. 95 אחוזים מפועלי הים היהודים מאורגנים בחטיבה העברית, בחטיבה הערבית 60 אחוז מפועלי הים הקבועים.

תכנית הפעולה הקרובה של האגודה היא: א) סידור קורסים ללמוד השפה הערבית ליהודים וערבים (רוב הערבים אינם יודעים קרוא וכתוב ערבית), ושפה עברית לערבים (חלק גדול  מהם רוצה ללמוד עברית). ב) סדור הרצאות מקצועיות על עבודת הים, בעזרת חברנו זאב הים, המקווה למשוך לעבודה זו גם אחדים מהמהנדסים האנגלים בנמל. ג) שיפור תנאי העבודה של הפועלים הערבים. הפעולה הזו מחייבת זהירות רבה מפאת התנאים האובייקטיביים הקשים.

כ-20 חברי האגודה ערבית נעזרו ע"י הלואות קטנות, מקרן ההלואות שליד קופת מלוה וחסכון. לעומת הרבית האגדית שמשלמים הפועלים הערבים (100 מיל רבית חדשית בעד כל לירה) – יש בפעולת הקרן משום עזרה חשובה לחברים.

כל חברי החטיבה הערבית באגודת פועלי הים הם מוסלמים.

אסיפה משותפת לפועלי הים

לאסיפה המשותפת של פועלי הים, שהתקיימה ב־29 באבגוסט, באולם מועצת פועלי חיפה, באו כמה עשרות פועלים יהודים וערבים. חלק היו עסוקים בפריקת שתי אניות שהגיעו לחוף בשעה בלתי צפויה והודיעו על אי יכלתם לבוא לפגישה. דנו יחד בשאלות הארגון המשותפות, מתוך שאיפה להתקרבות, להבנה ולעזרה הדדית.

את האסיפה פתח החבר אבא חושי, בציינו את השמחה הכללית המורגשת בין הנאספים באסיפה זו, הראשונה במינה. הוא ציין את הקושי המיוחד של עבודות הים בחיפה ובארץ בכלל – שעות עבודה בלתי מוגבלות, שכר זעום, יחס גרוע והפקרות רבה. צעד ראשון לקראת הטבת תנאי העבודה – ארגון הפועלים. ההסתדרות נתנה תמיכה נאמנה ומלאה לצעד זה, וכן תוסיף.

עוד הארגון בשלביו הראשונים – וכבר קמו לו שוטנים ומשטינים רבים, המשתמשים בכל אמצעי־רכילות וסכסכנות, על מנת להרסו. הארגון יוכל להתגבר על כל מקטרגיו במדה שיצליח לקשר אליו את החברים ע"י הסברה וחנוך ולהכשירם לקראת תפקידם החשוב בהתפתחות העיר והארץ בכלל. הארגון עתיד לעמוד בפני נסיון קשה עם גמר בנין הנמל – כמאה פועלים, חציים יהודים וחציים ערבים בערך, יפוטרו אז מהעבודה. כדי לקדם את פני הרעה הזו יש צורך בתכנית־פעולה מגוונת, חנוכית־ארגונית.

פעולות הארגון העיקריות תתרכזנה בקלוב הערבי, העומד להפתח בקרוב. גם הפגישות הבאות תתקיימנה שם.

א. חושי תרגם את דבריו לערבית, והם נשמעו בקשב ובענין.

אחד החברים היהודים פנה בדבריו אל הח"ח הערבים וציין, שרוב הספנים המאורגנים הם עד-עתה מבין פועלי הנמל הישן, ומהנמל החדש מעטים הספנים הערבים המאורגנים. הזכיר את הקושי שהיהודים נפגשים בו בנסותם לגשת אל הערבים חבריהם לעבודה – והוא חוסר שפה משותפת ביניהם.

קצרות ונמרצות דיבר חבר הועד הערבי, ודבריו היו מכוּונים אל הפועלים הערבים: בני אדם בעלי פגיות (ג' חרוקה)  פרטיות מזהירים אותנו מפני הסכנה הצפויה לנו משד הציונות הנורא, על כן אשתמש בדברי במלה „ציונים“ במקום „יהודים“, למען תתרגלו לצלצול המלה הזו, ותווכחו, כי אין שום סכנה צפויה אליכם מצד המכונים בה. ובכן, נכנסנו להסתדרות הפועלים הציונים, והתארגנו בארגון משותף עם הפועלים הציונים, נכנסנו לקופת חולים, לקופת מלוה וחסכון, ושאר מוסדות ההסתדרות הציונית, ואנו גם עתידים לייסד קרנות שביתה, בטלה, ועזרה לחולים, בכדי שבמקרים כאלה לא ימחצונו מלוי ברבית, כמו שהיה עד עכשיו. תנאי עבודתנו הקשים, עול נותני עבודתנו המנצלים, מעיקים עלינו בכל כובד משאם ומשפילים אותנו עד עפר, רק הודות לארגוננו עם אחינו הפועלים הציונים נוכל לפרוק את העול מעל צוארנו. אלה מחברינו שנעזרו כבר ע"י קופת חולים, קופת מלוה חסכון, או ע"י איזה מוסד אחד של ההסתדרות, יודעים להעריך יפה את פעולת ההסתדרות הזו למענם, ובודאי סיפרו לכם על היחס הטוב אשר הם נפגשים בו מצד החברים הציונים.

דבריו אלה כמו כן דברי החברים היהודים תורגמו מיד לערבית או לעברית ע"י הח' אגסי.

אחד היהודים העובדים בנמל הישן אמר, כי בחורף שעבר נאלצו לעבוד 18 שעות ויותר ביום. יש בטחון שהחורף תגדל העבודה בנמל  פי שנים, וצפויים לנו קשיים רבים. הציע לקבל החלטה לפנות לועה"פ בבקשה לאפשר הוצאות דו־שבועון בערבית לשם הסברה והדיפת ההתקפות הנערכות נגדנו יום־יום מצד העתונות הערבית.

באסיפה הובלט הצורך לטפל בארגון האגודה ולהעמידה על בסיס איתן. הובע גם הרצון לכינוס לאסיפות תכופות יותר. הועד, שחבריו נבחרו ע"י שתי החטיבות הלאומיות, שלשה־שלשה מכל חטיבה, ואושר באסיפה זו, ששימשה אסיפה כללית של האגודה המשותפת.


"דבר", שנה שמינית, מס' 2219, 7 בספטמבר 1932, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אגודת הספנים הערבים השתתפה עם הספנים היהודים – 22 במאי 1932

עינם צרה בשותפות ערבית יהודית

סופר ה„ג'אמעה“ בחיפה כותב: „כידוע לקוראים, באו לפני זמן מה ספנים יהודים מסאלוניקי לחיפה באניות מפרש. בואם עורר רעש בין הספנים הערבים ורעש זה גרם כמעט לידי כך שאמרו למנוע ספנים אלה מעסוק במקצוע הספנות בחיפה, מפני המספר הרב של ספנים ערבים.

עכשיו נודע לי, – כותב הסופר – כי אגודת הספנים הערבים השתתפה עם הספנים היהודים. הדבר מעורר צער. מי יתן ואנשי האגודה הערבית יעיינו שוב בענין שותפות זו ויבטלוה, כדי שלא יהיו מוכרחים בעתיד להשתתף עם כל יהודי הבא לארץ מחשש התחרות היהודים.


"הארץ", שנה חמש עשרה, מס' 3899, 22 במאי 1932, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

נמל חיפה – 1909

חיפה

מיום שנבנתה מסלת הברזל מחיפה לדמשק, זה שנים אחדות החלה עירנו לפרח ולהתפרסם כאחת הערים הגדולות והחשובות שבסוריה. כי מסלה זו והתרבותם של הארופים השפיעו הרבה לטובה על מסחר עירנו והתרחבותה. כל האניות שעגנו לפנים בלשון ים עכו בימי גדולתה, עוגנות כעת במימי נמלנו, ומבקרות אח"כ גם את נמל עכו, בפרט בימי משלוח התבואות לארופה. כי רוב תבואות הגליל ועמק יזרעאל מובלות לחו"ל דרך עכו. אומרים, כי בקרוב תעבר „המותצרפיה“ מעכו לחיפה והיתה עירנו למושב שר הפלך. אך העכואים מתנגדים לזה ומשתדלים לפני הממשלה העליונה להשאיר את המותצרפיה בעירם.

[…]


"החרות", שנה שנייה, מס' 18, 8 בנובמבר 1909, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

שרות קבועה בים בין נמלי איטליה וסוריה – 1900

עניני העיר.

[…]

חברת אניות האיטלקית „נויגציונה גנרלה איטליאנה“ תחל בחדש אפריל זה שֵרות קבועה בים בין  נמלי איטליה וסוריה; האניות תגענה בהליכה בחפי אלכסנדריה, פורט סעיד, יפו, חיפה, בירות, טרבלוס, לודקיה, אסכנדרונה, מרסינה, לרנקה, – בחזרה, בחופי בירות, יפו ואלכסנדריה.

במהלך הזה תעבדנה אניות גדולות, סדורות בכל התקונים החדשים להנאתם ומנוחתם של הנוסעים.

את חנכת השֵרות הזאת תעשה האניה הגדולה „אינדיפינדנטה“ אשר תבא ליפו ביום כ"ח לחדש דנא.


"הצבי", שנה חמש עשרה, מס' 42, 26 באפריל 1900, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

תכנית הנסיעה מטריאסט ליפו ולחיפה – 1913

19090108_trieste_molo_san_carlo
רציף סן-קרלו בטריאסטה. תאריך משלוח הגלויה: 8 בינואר 1909. המקור: ויקישיתוף

מִכְתָּב אֶל הַמַּעֲרֶכֶת.

בבקשה לפרסם בעתונכם החשוב את הידיעות הללו מלשכת המודיעין שבווינה לעניני ארץ-ישראל: (Palästina-jnformationsbureau, Wien II, Karmeliterplatz 1).

תכנית נסיעה מטריאסט ליפו ולחיפה באניות ה„ללויד האוסטרי“.

במסלה הסורית: האניה יוצאת מטריאסט בכל יום ראשון בשבוע בשעה הראשונה אחרי הצהרים ובאה לאלכסנדריה ביום ו' בשעה ½3 אחרי הצהרים. מאלכסנדריה יוצאים ביום ג' בשעה 5 אחרי הצהרים ובאים ליפו ביום ה' בשעה 7 בבוקר, לחיפה בשעה ½1 בלילה.

מחיר הנסיעה (אחרי נכיון ההנחה הנתנת לנוסעים על ידי לשכתנו): ליפו – לנוסעים במחלקה III (על מכסה האניה, בלי מטה ומזון) – 38 כתרים (Kronen); במחלקה II – 210.60 פרנק בצירוף המזון; במחלקה I – 303.60 פרנק בצירוף המזון. לחיפה – במחלקה III – 39 כתרים.

במסלה המהירה: יוצאים מטריאסט ביום ו' בשעה הראשונה אחרי הצהרים ובאים לאלכסנדריה ביום ב' בשעה 2 אחה"צ. מאלכסנדריה יוצאים ביום ג' בשעה 5 אחה"צ ובאים ליפו ביום ה' בשעה 7 בבוקר, לחיפה – בשעה ½1 בלילה.

מחיר הנסיעה: ליפו במחלקה IV (על מכסה האניה, בלי מטה ומזון) – 45.50 כתר. במחלקה III (עם מטה) ומאלכסנדריה במחלקה II במסלה הסורית (בלי מטה) – 82 כתר. מזון עד אלכסנדריה – 11.50 כתר. במחלקה III ומאלכסנדריה II סור. (כל הנסיעה עם מטה) – 100.30 כתר. מזון – 25.70 כתר. במחלקה II – 295.60 פרנק בצירוף המזון. במחלקה I – 426.60 פרנק בצירוף המזון.

לחיפה: במחלקה IV – 47 כתר; במחלקה III – 84 כתר; במחלקה III ומאלכסנדריה II סור. – 107 כתר. מזון 43 כתר.

לכל נוסע יש הרשות לקחת אתו צרורות חפצים: במחלקה I עד 100 קילוגרם, במחלקה II – עד 60 קילוגרם, במחלקה ג' וד' – 30 קילוגרם.

מחיר כרטיסי ירידה לחוף יפו 3 כתרים לאיש (עם צרורות חפציו). הנחות לנסיעה נתנות רק לנוסעים הבאים ללשכת המודיעים לא יאוחר מיומים לפני הפלגת הספינות.

המהגרים המשתמשים במחלקה III של המסלה הסורית או במחלקה IV של המסלה המהירה מקבלים גם הנחה של 50% למסע הפשוט במחלקה השלישית של מסילת-הברזל הדרומית מוינה לטריאסט. מחיר הכרטיס המוזל – 11.75 כתר.

הסכום המינימאלי הנחוץ למהגר להוצאות הנסיעה מווינה ליפו מלבד המזון הוא במסלה הסורית (משך הנסיעה באניה – אחד עשר יום) – 52.75 כתר. במסלת החפזון (7 ימים) – 60.25 כתר. הנוסע שאין בידו תעודת-מסע משר הפלך צריך לשלם מלבד זה ביפו קנס עשרה פרנק.

מלבד לשכת המודיעין בווינה מספיקות ידיעות והנחות לנסיעה לשכת המרכז הציוני בברלין (Zion. Zentralsureau, Berlin W. 15, Saechsische str. 9) ולשכת המהגרים היהודים בטריאסט: (judisches Auswanderesbureau, Triest, Via del monte 1).

בכבוד רב ובברכת התחיה

לשכת המודיעין לעניני ארץ-ישראל בווינה.


"העולם", שנה שביעית, מס' 2, 28 בינואר 1913, עמ' 13. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

סרסורי יפו – 1893

ירושלם.

הסרסורים הרעים על ערי החוף עושים מעשים אשר לא יעשו, וביחוד רע מאד מעשה הסרסורים אשר ביפו המכלים ממונם של ישראל, ורוחצים כפיהם בדמים ממש. זה כמה רבים חלליהם ועצמו מספור, אך על החדשים מקרוב באו, על המתים המוטלים לפנינו עתה, לחובה נחשוב לדבר דבר, לספר את השוד והחמס אשר נעשה תחת השמש.

שני יהודים אזרחי אוסטריא משה יוסף גרובשטיין ושלמה היילפער באו מטריעסט ליפו לפני ירח ימים עם האניה האוסטרית, המה נשיהם וטפם י"א נפשות ובידם מכתבי מסע אוסטרים, כשרים ונעלים, ויעל אחד מבעלי אניות הקטנות ציר הסרסורים ויאמר להעלותם אל היבשה אם יתנו לו את כתבי מסעם ויראם לקאנזול אוסטריא ביפו. ויתנו לו וילך אל הקאנזול וישלח הקאנזול לקאמיסאר הפאליצייא לתת רשות להוריד י"א נפשות חוסי בצל ממשלת אוסטריא ויתן, ויעל אחד הסרסורים עם הרשיון אל האניה, ושם היו גם שתי נפשות מרוסיא אשר לא ניתן להם רשיום לעלות ליפו, ויתפשר אתם הסרסור ויקח מאתם חמשים רובל, ויקחם אתו, ועוד תשעה נפשות מבני אוסטריא, ואת שנים מהם אהרן גרובשטיין ושלמה היילפער השאיר על האניה, ויסע וילך.

קרובי הנשארים בעלותם אל החוף הלכו להקאנזול וצעקו, והקאנזול שלח שנית אל הקאמיסאר ותחל חקירה ודרישה, ובין כה וכה נסעה האניה מיפו. וישלח מושל יפו טעלעגראף למושל חיפה לתת רשות לשני האנשים האלה לרדת היבשה, ובעצת הסרסורים שלחו הקרובים גם הם טע"ג אל הסרסור בחיפה לעלות אל האניה בבואה, להודיע להאנשים כי רשות להם לרשת בחיפה. האניה באה שמה בלילה, ובן הסרסור עלה אל האניה וימצא את האנשים ויבשר להם את הבשורה, ויקחם אתו לאניה קטנה אשר בה נמצאו חמשה מלחים ערבים. ויהי בקרוב האניה הקטנה אל החוף קפץ בן הסרסור ויעל אל החוף, והאניה הקטנה הלכה הלאה ותרחק מן החוף והמלחים החלו לדרוש מהיהודים כסף.

בפיהם דרשו ובידיהם מששו את כליהם, ויהי כי החלו לצעוק שמו חבלים על צואריהם ויסתמו פיהם,  ויכום מכות אכזריות למאד, ויגזלו מאתם כשלש מאות פלארין וכל אשר היה אתם, ואח"כ הביאום אל אנית הקיטור וישליכום אל אניה קטנה אחרת אשר עמדה שם, והמה ברחו ונמלטו. האנשים הובאו כל עוד נפשם בם אל אנית הקטור ורב החובל חמל עליהם ויביאם ביירוטה. שמה היה אהרון גרובשטיין חולה אנוש ימים אחדים, אח"כ באו קרוביהם מיפו ויביאו להם את מכתבי מסעם וישלחם הגענעראל קאנזול לממשלת אוסטריא לחיפה לדרוש משפט מאת שודדיהם, אך מה יוכל איש עני לעשות בעיר אשר אין לו מודע ומכיר, ושפת הארץ לא ישמע, וישובו כולם ליפו, שם מת אחד מילדיהם וי' נפשות הנותרים באו הנה ומתגוללים בבית הכנסת אורחים ואין להם אף מזון סעודה אחת.

אלה חללי סרסורי יפו.

ישימו נא ראשי עדתנו לבם לדבר הזה, היאות להניח לאנשים האלה אשר בשם ישראל יכונו, לעשות מעשים נוראים כאלה, והאם אין עונם רובץ גם על אלה אשר יש בידם למחות ואינם מוחים!


"חבצלת", שנה עשרים ושלש, מס' 44, 19 באוגוסט 1893, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

קיסר אשכנז בחיפה – 1898

800px-Wilhelm_II_debarking_Haifa_1898
ירידת הקיסר וילהלם ה-2 בנמל חיפה, 1898. המקור: ויקישיתוף

תלגרמות של הצפירה.

קיסר אשכנז בפלשתינא.

חיפה 16 (28 אקטאבר. – שלשום בשעה החמישית לפנות ערב בא הלום צמד נושאי הכתר באשכנז, הקיסר והקסרית, והם בריאים ושלמים. לקול תשואות הידד מפיות הקולוניסטים האשכנזים עזבו האורחים את האניה הוהינצוללירן ויעלו היבשה ויסעו אל בית הציר האשכנזי. אחרי שעה וחצי השעה שבו אל האניה. בערב הועלה אור יקרות, אור נפלא ונעים, על שלש אניות המלחמה האשכנזיות ויתר האניות אשר לחוף הים ועל המושבה האשכנזית. באנית המלך נערך משתה גדול. בלילה הוצאו חבילות החפצים והכלים אל היבשה. אתמול בבקר עזב הקיסר והקסרית את האניה. הים היה שקט ופניו כראי מוצק. אניות המלחמה השמיעו מאה קולות ואחד מפיות כלי התותח, לכבוד הפרידה. קבלת פני האשכנזים היושבים בפלשתינא היתה ברב פאר והדר. סגן הקונזול וסגל חבורת האשכנזים ברכו את האורחים בשלשה נאומים; עלמות ונערים ונערות הגישו שי למורא. הקיסר הודה במענהו במאור פנים על קבלת-הפנים הנהדרה, והאשכנזים ענו לעומתו בקול „הידד“ אדיר וחזק. האורחים בקרו את האחיות הרחמניות הקאתוליות ובבית הכהן האינוַנְגֶלי, ואז נסעו הלכו במרכבה ליפו. הקולוניסטים הרעישו במצהלות קריאותיהם: הידד, הידד! גדוד פרשים חוגרים הלכו ללות את מרכבת הקיסר ולשמור עליה פנים ואחור. מזג האויר חם ונעים מאד.


"הצפירה", שנה עשרים וחמש, מס' 230, 30 באוקטובר 1898, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

הים פשוט השתגע – 1912

בארצנו.

חיפה. יום ד' ו' טבת.

[…]

– והחורף שורר אצלנו בכל תקפו; בכל השבוע יורד גשם חזק ורב, רוחות חזקים מנשבים, וקור גדול שולט גם הוא, והים פשוט השתגע. כל השבוע הוא זועף וסוער מאד ובזעפו הרס את הגשר שאצל הנמל, וגם כותל שהיה בנוי על שפת-הים ונכנס מעט לתוכו נהרס מחוזק דחיפת הגלים והמון משבריו. האניות הנסות מנמל-יפו אינן מוצאות עוד גם פה מקלט בטוח. אנית-משא-יונית טעונה עצי-בנין בעד יפו-ירושלם, שברחה מהסער הגדול מחוף יפו, להסתר במפרץ עכו הנחשב תמיד למקום שוקט לעמת חוף יפו – ברחה מהפח ותפול אל הפחת. כי הסערות החזקות שברו את תרנה מיסודו והאניה עומדת לטבוע. סירה אחת נאבדה בחשכת הסערה והרבה עצים ממשאה נפלו המימה, וגלי-הים נשאום אל החוף. עם העצים והתרן נפל הימה גם מלח אחד שנפצע פצע אנוש בנפילתו, אך הצליח להתאחז בגזרי העצים ויחד אתם השלך מגל אל גל כל הלילה ובבקר הגיע אל היבשה. המלח חי אך מצבו מסוכן.

הספינות העוגנות עתה בחופנו אינן יכולות להושיט שום עזרה להספינה הטובעת, כי די להן להגן על עצמן מחמת הסערה.

– מעירנו נשלחה סירה גדולה עם ארבעים פועלים לתקן את בדקי האניה.

יום א' י' טבת. הסער עודנו מתמיד ומתגבר בכל יום, האניה הרוסית שהפליגה ביום הששי ליפו שבה באמצע הדרך, ובערב נסתה עוד פעם להפליג, אך הוכרחה לחזור. האניה האוסתרית לא הגיעה אלינו ביום השבת, מפני הסער, ותשאר בנמל-סעיד.

[…]

– ערבי בן 18 שנה נטבע היום בים. הוא רכב בחמור על שפת-הים אצל נחל-קישון, ויגיעהו גל-שוטף ויסחבהו הימה יחד עם חמורו. החמור הצליח לצאת וילך ישר לבית בעליו. הערבי הוצא מת.


"מוריה", שנה שלישית, מס' 152, 8 בינואר 1912, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

הבארון עדמונד די רוטשילד בחיפה – 1893

דברי הימים.

[…]

אתמול ביום הרביעי בשעה הרביעית בבקר נראה פתאם כבוד הנדיב הגדול ברחוב חיפה. הנדיב בא באנית קיטור מיוחדה, ואחר אשר בקר קאימקאם עירנו בשראיה כחמשה דקים נסע זכרונה, וכנשמע לא יאחר שמה יתר מכ"ד שעות ומשם ישוב פאריזה. הגבירה אשתו שבה בהאניה, מבלי סור לעירנו, לבירות, ונשמע שהיא תשוב באניה לתנטורה ושם תקבל פני הבארון לנסוע יחדו לפאריז, יהי בואם וצאתם ברוך.

ממקום אחר הודיעו למכה"ע הנ"ל: ביום השלישי בשבוע העבר, ויראו יושבי חיפה אניה יפה מאד מאד נגשת אל החוף, ואחרי השליכה עוגניה בים, ירד מהאניה רב החובל עם עוד איש אחד ויעלו היבשה. האיש נכנס ישר למשרד הקאימקאם, וישהה שמה שעה קטנה (שנים שלשה דקים) ובעת הקצרה הזאת נגשו פקידים אחדים מבוני מסלת הברזל אל רב החובל שנשאר ברחוב, וישאלוהו למי האניה היפה הזאת ומי האיש שנכנס להקאימקאם? ויען רב החובל בדברים קצרים: האיש שנכנס פה הוא בארון עדמונד די רוטשילד הפטרון שלי, והאניה היא אניתו שהוא מטיל בה, והיום צוני לגשת לחוף תנטורה, הקרוב פה לחיפה. הוא חפץ לעלות שם היבשה, שמה יש לו מושבה אחת ויתמהמה שמה ארבעה ימים לבדו בלי הגברת הבארונית, ובעת התמהמהו בתנטורה נטל עלי לטייל באניתו עם הגברת הבארונית לרחב סוריא לחוף הים עד בירות ולמעלה צפונה מעט, עד יום הששי י"ט אייר, וביום הששי עלי לגשת שנית אל תנטורה ולהעלות את הגברת הבארונית על היבשה, והיא תשאר עם הפטרון שלי, הבארון, כל יום השבת במושבה שלו, ובמוצ"ש נלך הלאה מזה. ואנה נלך? עוד לא פקדו עלי! את הדברים האלה הספיקו אחדים להציל מפי רב החובל במשך שלשת הדקים ששהה הבארון בבית הקאימקאם, וברגע יצא ויעלו על האניה ויפנו לתנטורה. והקאימקאם ספר כזה: כאשר נכנס אליו אמר לו: אני חפץ לרדת מאניתי במפרץ תנטורה, וישאל הקיאמקאם „ומי כבודו“ ויענהו „בארון די רוטשילד“. כבוד הקאימקאם השתומם מאד, ויען „טוב טוב, כבודו יוכל לרדת כאות נפשו“ ויאמר לו הבארון: אבל, טוב כי תכתוב איזה דבור להמוריד בתנטורה, וימהר ויכתוב דבורים אחדים. ויקח הנדיב מידו וילך וישב על האניה.


"הצפירה", שנה עשרים, מס' 108, 30 במאי 1893, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.