ביום ד' שעבר הגיעה לחיפה האניה האיטלקית „בראזיל“, מחברת „סיטמאר לאיין“ ובה סחורות מאירופה. אחת הסירות הובילה את הסחורות אל הנמל. בדרך הטילו מעליה הימה שלשה ארגזים. בדרך מקרה ראה את הדבר רב החובל של האניה „אדריה“ מלויד טריסטינו, שעגנה בנמל. הוא הודיע לשלטונות החוף, שהחלו בחקירה. מן החקירה נתברר, כי בארגזים הנ"ל היו סרטי ראינוע. נאסרו שלשה ספנים, ובעל הסירות. אומרים, כי הארגזים היו מבוטחים על סך 17 אלף לא"י. אחד הארגזים נמצא בשבת כשהוא צף על פני המים, ובו סרט ראינועי. שאר הארגזים צללו. עדיין לא הוברר, מיהו בעל הארגזים.
"הארץ", שנה י"ג, מס' , 7 ביולי 1931, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
*
חיפה
למעשה התיבות שהוטלו הימה
לאחר התאמצויות מרובות הצליחו אמודאים למשות בימים האחרונים עוד שתי תיבות מאלה שהוטלו הימה לפני שבועים. גם בתיבות האלה נמצאו פילמים. על ידי כך הוצאו כל 3 התיבות שחסרו. מן החקירה הוברר, כי התיבות נשלחו למר עג'וז מבירות הגר בחיפה. הן היו מבוטחות בסך 13 אלף לא"י. עתה נאמד שוים של הפילמים רק באלפים לא"י. הסוכן נאסר ונשלח לעכו יחד עם רב-הספנים ושלשת המלחים הנאשמים בהטלת התיבות אל הים.
באחת הישיבות האחרונות של ועד הנאמנים של בית־הספר נבחרו: ד"ר סולובייטשיק – יו"ר; מר מאירוביץ – סגן יו"ר; מר בן־נחום – גזבר כבוד; אבא חושי – מזכיר כבוד.
מר הרברט גרינבלאט, בוגר הגימנסיה „הרצליה“ ובית־הספר הימי בפילאדאֶלפיה התמנה בתורת מדריך לשיט ועוזר לרב־החובל מילר.
הרברט גרינבלאט. מקור: יובל לבית הספר לקציני ים עכו, 1988
חלק גדול של הציוד למחלקת השיט, שנרכש בתרומתו של מר גריסון פטלי, נתקבל מהועד הבריטי של „חי"ל“ וסודר בחדר מיוחד, המיועד ללימוד תורת השיט. ציוד נוסף עומד להגיע בימים הקרובים. כן הגיעו מאנגליה שתי סירות וכבר הוכנסו לעבודה. מנהל הנמל הקציב מקום להקמת צריף לבית־הספר בשטח הנמל וכבר נגשו להקמתו. הוא יהיה מוכן בעוד חודש ימים.
נקבעה ואושרה התלבושת הרשמית לתלמידים וההזמנות להכנתה נמסרו לבתי־מלאכה שונים בארץ.
בית־הספר הימי קבל על חשבון תקציב תרצ"ט 500 לא"י ממרכז החבל הימי לישראל ו־500 לא"י מהסוכנות היהודית לא"י.
[…]
ביקור באנית משחית
להזמנת מפקד אנית המשחית הבריטית „גראנאדה“, העוגנת בנמל חיפה, ביקרו אתמול באי כח העתונות באניה. בלוית אחד מקציני האניה, עברו בכל המחלקות, ראו את המוקשים, תותחי־המגן נגד אוירונים, כן ראו את המחסום, שעובדי האניה מקימים בנמל כתריס בפני צוללות. האניה בת 1330 טון, ובה 135 מלחים. בנינה נסתיים בשנת 1936. מהירותה 25 קשר לשעה.
"הארץ", שנה כ"ב, מס' 5996, 21 באפריל 1939, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
בשבועות האחרונים נפתחה באזור התעשיה שעל אדמת הקרן הקיימת בעמק „זבולון“ על ידי הקבוצה לעבודות הים „עוגן“ – מספנה לבנין סירות, שהיא המספנה היהודית הראשונה בחיפה.
קבוצת „עוגן“ התחילה בעבודתה בנמל חיפה בספטמבר 1935 – בהורדת נוסעים יהודים מן האניות, שהיו עוגנות על יד חומת המים הגדולה (מחוסר מקום על יד הרציף) ולשם כך רכשה שלש סירות מנוע. עבודה זו היתה מקודם בידי ערבים בלבד, ובראשיתה נתקלה הקבוצה בקשיים מרובים, אך מעט מעט הסתגלה לה והיא נמשכת בהצלחה.
במשך הזמן נתברר, שענף זה בלבד אין בו כדי להספיק עבודה בעונה המתה, ביחוד בחדשי הקיץ, ועל כן התחילו לטפל בענף חדש הקשור אף הוא בעבודות הים – היינו בנין סירות, שעד עתה לא עסקו בו יהודים בחיפה. התחילו בבית המלאכה בקרית חיים, אולם אחרי כן עברו לבית מלאכה פרטי („עצמון“) שבאזור התעשיה בעמק זבולון. לפי שעה עובדים במספנה תשעה מחברי הקבוצה, העסוקים בימים שאין בהם הרבה עבודה בהובלת נוסעים מן האניות לרציף. עד עתה נבנו במספנה שתי סירות, שנועדו להפליג בים כנרת, האחת הוזמנה על ידי קבוצת גינוסר שבמגדל, והשניה – סירת מנוע – על ידי קבוצת בתלם שבעין גב (מעברו המזרחי של ים כנרת). אורך הסירה האחרונה 6.75 מטר; ורחבה 2,10. אורך הסירה הראשונה 5.80 מטר, ורחבה – 1.80.
בעבודתה נעזרה הקבוצה במדה מרובה על ידי מחלקת הים של הסוכנות, שכידוע יש לה סניף פעיל בחיפה. ההון שהושקע במפעלי הקבוצה מגיע לסך 1600 לא"י: 500 לא"י משל הקבוצה עצמה, שקבלה את הסכום בהלוואה בעזרת הסוכנות, לפרעה במשך שנתיים; 250 לא"י – מאת המשרד הקבלני שעל יד מ.פ.ח.; 250 לא"י מ„סולל בונה“; 250 לא"י – מאת מרכז הקואופירציה, 125 לא"י – מאת הועד הפועל של ההסתדרות, ו־250 לא"י מאת הסוכנות.
מלבד זה הושקע עוד סכום נוסף בסך 450 לא"י להרחבת בית המלאכה שניתן מאת מוסדות אלו: נחשון – 100 לא"י; „סולל בונה“ – 200, מחלקת הים של הסוכנות – 100, וחברת העובדים – 50. כל הסכומים הנ"ל, ביחד 2075 לא"י, הושקעו ברכישת 3 סירות מנוע להעברת נוסעים, ולהרחבת בית המלאכה (למספנה) ולהוספת כלים.
מלבד העבודות הנזכרות קבלה הקבוצה עבודה להקים צריף לאיכסון הסירות השייכות לקלובים ספורטיביים יהודים בנמל חיפה, שיעלה בסך 170 לא"י, בנית סירה לקבוצת „חולתא“ במי מרום וסירה נוספת לצרכי הקבוצה. בדעת הקבוצה לטפל בעתיד גם בדיג, ותבנה לעצמה סירה מיוחדת לשם כך. יש להטעים, שעד עתה נערכו התכניות לסירות בארץ גופה, אך מכיון שנתברר, שלא תמיד התכניות האלו הן משוכללות, הוחלט להזמין אותן בחוץ לארץ במקום שהן נעשות בידי מומחים.
במלאכת בנין הסירות מתאמצת הקבוצה להשתמש ככל האפשר בחמרים מתוצרת הארץ. כך למשל צורכת המספנה מסמרים מגולבים מתוצרת מקומית, עצי אקליפטוס ועוד, בזמן האחרון נתקבלה הצעה מאת הקרן הקיימת לישראל להשתמש בעצי אלון המצויים לרוב ביערות הקה"ק בסביבות שיך אבריק, לשם בנין הסירות ועתה דנים מומחים בהצעה זו.
בדעת הקבוצה לעסוק גם בתיקון סירות, אך לשם כך יהיה צורך להעביר את המספנה ממקומה עתה לאזור הנמל. הקבוצה פנתה בענין זה להנהלת הנמל בחיפה.
קבוצת „עוגן“ קבלה מאת הממשלה באמצעות מחלקת הים של הסוכנות זכיון לצוד ספוגים, המצויים לרוב במימי עטלית וראש־הנקרה, ובחדשים אפריל–מאי יתחילו בעבודה זו לפי שעה בתורת נסיון.
ההנהלה כוללת: ד"ר ווידרה (מנהל הסניף החיפוני של מחלקת הים של הסוכנות), גב' ג. שטרומפף (מהנהלת „נחשון“), ושנים מחברי הקבוצה.
"הארץ", שנה כ"ב, מס' 5951, 26 בפברואר 1939, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
כידוע, החליטו פועלי הנמל היהודים בחיפה, העובדים בהטענת פרי־הדר, להפסיק את הטענת הפירות באניות המשא הגרמניות, לאחר המקרה הידוע שקרה באניה הגרמנית „בארנביק“ ביום 29 לדצמבר 1938 בשעה שקצין נאצי של האניה האמורה עלב במלים גסות את אחד הפקידים היהודים, מן העובדים בשרות חברות המשלוח.
בתחלת ינואר ש. ז. הודיעה לשכת העבודה שעל יד מועצת פועלי חיפה על כך לחברות הפרי השונות והטעימה שלאחר האחד בפברואר לא יוסיפו פועלים יהודים להטעין פירות באניות כאלו. מכתב זה נשלח בחמשה ליאנואר ובתשעה לחודש חזרה על הודעה זו גם מועצת פועלי חיפה.
הרוב המכריע של חברות הפרי קבלו את ההודעה ברצון והפסיקו את המשלוחים באניות הגרמניות, אולם כמה ממשלחי הפרי הקטנים, שאוגדו על ידי חברה ארצישראלית ידועה לאֶכספורט של פירות הדר (ברובם הגדול מתל־אביב) ניסו לשלוח באניות גרמניות גם לאחר גמר המועד של חודש ימים שנקבע על ידי מ. פ. ח. בהתאם לדרישת פועלי הנמל היהודים.
והרי עובדות: בחמשה לפברואר ש. ז. הגיעה לחיפה האניה „גיאורג רוס“ מחברת מחברת „דויטשאֶ לאֶוואנט ליניה“ לטעון פירות הדר של משלחים יהודים להובילם לנמלי מערב אירופה (חוץ מגרמניה), אולם בגלל סירוב הפועלים היהודים להטעינה, נאלצה האניה להפליג בלי מטען. (טענה רק 300 תיבות פרי של סוחרים ערבים).
לפני כשבוע, ביום 18 לפברואר, כשבאה האניה הגרמנית „ארקטורוס“ לטעון פירות בחיפה, הביאו המשלחים היהודים פועלים ערבים, שפרקו את הפירות מקרונות הרכבת והמכוניות והכניסום למחסנים של סוכנים ערבים ומשם הוטענו הפירות היהודים באניה הגרמנית. מעשה זה עורר התמרמרות בין כל חוגי המשלחים והפועלים היהודים שבנמל חיפה.
יש להטעים, שרוב המשלחים סרבו כבר בחדשי הקיץ לחתום על חוזה עם חברת האניות הגרמניות „דויטשאֶ לאֶוואנט ליניה“ להובלת פירות באניות אלה, וגם שאר המשלחים, שבתחלת העונה עוד הוסיפו להשתמש באניות גרמניות, הפסיקו את היחסים עם האניות האלה מיד לאחר פרוץ הפרעות בגרמניה.
לכך יש עוד להוסיף, שכבר בחדשי הקיץ ניתנו הוראות על ידי ממשלת גרמניה לסוחרי הפרי הגרמנים, שלא יקנו פרי מיהודים בשביל גרמניה ויקנו רק מאת פרדסנים ערבים וגרמנים משרונה ווילהלמה. והדברים אמורים בהובלת פירות, שנועדו לנמלי הולאנדר ובאֶלגיה, שאין כל הכרח לשלוח אותם דוקא באניות גרמניות.
ג.
"הארץ", שנה כ"ב, מס' 5951, 26 בפברואר 1939, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
לונדון, 26. „דיילי סקאֶטש“ פירסם מאמר על חשיבותו של נמל חיפה במשבר הים התיכון, ועל תעודתו בהגנה על תעלת סואץ – אילו הותקף ב־1935 בשעת מתיחות היחסים בין אנגליה ואיטליה לרגל מלחמת חבש. כמה יחידות של הצי הבריטי רוכזו אז במימי חיפה, כדי להגן על פי צנור הנפט העיראקי, ולהיות מוכן להגן על התעלה, אם תותקף מצד צפון או מצפונית־מערבית. אמנם לנמל זה שתי פגימות: צרות המפרץ, שאין אניות מלחמה רבות יכולות לעגון בו, וחוסר סכר להשתמש בו בשעת פעולות הגנה.
העתון מספר כי למען בטחון נמל חיפה הוצבו תותחים על הכרמל, מסוג התותחים הכבדים שמשתמשים בהם בגיברלטר. מפני הצורך במהירות, כי השעה דחקה, הובאו סוללות – לשם ביצורים על הכרמל – מגיברלטר ולא מאנגליה, שאגב קשה היה באותה שעה למצוא שם דוגמתן.
הוצאות ההגנה בים התיכון – עלו אז לאנגליה תשעה מיליונים לי"ש בערך. אך חשיבותה המרובה של שנת 1935 לאנגליה היא בזאת, שהוכח עד כמה חלשה בריטניה בחופי מצרים מבחינת ההגנה, ועד כמה יקרים מבחינה זו חופי ארץ־ישראל וחיפה ביחוד.
(אהראם).
"דבר", שנה שלוש עשרה, מס' 3881 (תוספת ערב), 27 בפברואר 1938, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מאז סודרה בחוף חיפה הקבוצה הראשונה לסבּלות, בשנת 1920, חתרה ההסתדרות לקראת עבודת הספּנות, ורק בספטמבר 1935 הצליחה מועצת פועלי חיפה לצעוד צעד קדימה בשטח זה. נוסד „עוגן“ – קבוצה לספנות.
בעצם הגיאות נתלקטו בחיפה עשרה חברים, אשר הביעו נכונותם ללכת לענין זה, מבלי לבקש חשבונות רבים. מועצת פועלי חיפה פנתה למוסדות ההסתדרות ולהנהלת הסוכנות בדבר גיוס ההשקעה ההכרחית – ונענו לה: סולל־בונה, המשרד הקבלני, חיפה, מרכז לקואופרציה – כ"א בסך 250 לא"י; הועד הפועל של ההסתדרות השקיע מצדו סך 125 לא"י. הנהלת הסוכנות השתתפה בהשקעה בסך 125 לא"י. מלבד זה נעזרו עשרת החברים מצד הנהלת הסוכנות בהלואה לחשבונם, בערבות מוסדות ההסתדרות, בסך 500 לא"י. נכרת חוזה שותפות עם בעל סירות ערבי בנמל חיפה. נרכשו ממנו 33 אחוז מהסירות והקבוצה קבלה מתוך כך זכות על 33 אחוז מן העבודה. הקבוצה הבטיחה לעצמה את הזכות לרכוש עוד 17 אחוז, בזמן שתמצא למתאים, ולהיות לשותף שוה, בעל 50 אחוז בעסק. לרשות הקבוצה עברו שלוש סירות מתשע. כיום אפשר לעשות סיכום משביע רצון. לבאי כוח ההסתדרות, הסוכנות והישוב שהוזמנו באחד הימים האלה לחנוכת המוטור החדש, היתה ההזדמנות להתבונן ולשאול לתוצאות.
במשך התקופה הנ"ל הושקעו במפעל זה קרוב ל־3500 ימי עבודה. כ־1500 לא"י נכנסו לקופת „עוגן“, קרוב ל־1200 לא"י שולם על חשבון שכר עבודה, יותר מ־150 לירות הושקע בקנית מוטור חדש בעל עצמה יותר גבוהה מהמוטור הישן אשר קבלה מהקבלן הערבי, וכ־150 לא"י הוציאה הקבוצה על החזקת שלוש הסירות במשך התקופה הנ"ל.
ערכה של קבוצת „עוגן“ בנמל הוא חשוב לאין ערוך. מספיקה העובדה, כי רק הודות לקבוצת „עוגן“ לא הושבתה עבודת הספנים הממשלתיים בתקופת המאורעות. „עוגן“ ידעה לקשור יחסים עם כל עובדי הנמל, כיהודים וכלא־יהודים. כולם מעריכים את כשרון עבודתה ומתיחסים אליה בכבוד ובאימון גמור. כדאי לציין את העובדה, כי חברות הנפט אשר אינן מצטיינות באהדה יתרה לעבודת פועלים יהודים משתמשות אך ורק בקבוצת „עוגן“ בשירות האניות שלהן בנמל חיפה.
מתוך שאיפה של הקבוצה לעסוק בספנות לא רק בתוך הנמל, כי אם גם מחוץ לו, בנתה הקבוצה עוד בשנה שעברה 10 סירות שיט קטנות. בקיץ זה מקוה הקבוצה לבנות סירות־מפרש אחדות ויחד עם סירות־המוטור שלה תקיים הקבוצה שירות טיולים בכל אורך החוף. בעלי הקאזינו בבת־גלים הבטיחו להתקין מזח קטן לסירות לשם ירידה נוחה.
לקבוצת „עוגן“ שאיפה כפולה:
א) ביסוס הקיים – כלומר: חיזוק וחידוש הסירות, החלפת המוטורים הישנים החלשים ויקרים, בהיותם מוסקים בנזין – בחדשים חזקים וזולים, מוסקים במזוט. חברי הקבוצה מוכנים להעמיס על עצמם את הביסוס.
ב) הרחבת המפעל – על ידי רכישת יתר 17 אחוז, שהם זכאים להם לפי חוזה השותפות. הקבוצה מאמינה, כי המוסדות שנשאו בעול ההשקעה הראשונה יעזרו לה בדבר הזה.
פנקס ההסתדרות של העובדים העבריים בא"י (נספח לעיתון "דבר", מס' 3588, 28 בפברואר 1937) עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
זוהי קבוצת ספנים בנמל חיפה, שנוסדה בשנת 1935. על יסוד חוזה עם שותף ערבי אחד מבעלי הסירות הותיקים בנמל חיפה רכשו לעצמם סירות מספר. מוסדות ההסתדרות עזרו לקבוצה ועלה בידה להאחז בענף זה. ברשות השותפות – 9 סירות מנוע.
לפי החוזה היתה קבוצת הספנים רשאית לרכוש לה עד מחצית הסירות והרשיונות של השותפות, אך כיום יש ברשות „עוגן“ רק כשליש מן הרכוש המשותף. ספני „עוגן“ עובדים בקבלת פני האניות – אלו שאינן עוגנות ליד הרציף – להובלת הנוסעים ומטענם וכן בשרות אניות חברת „של“ ועוד.
חניכי קבוצה זו יש למצוא כמעט בכל נקודות הספנות העברית: בנמל תל־אביב, בספנות הדייג ובספינת הלמוד „חיים ארלוזורוב“. הקבוצה סדרה גם את התחבורה וההובלה בסירות בעין גב שבים כנרת והדריכה את חברי הקבוצה.
הקבוצה בנתה לה גם מספנה קטנה בשנת 1938. במשך זמן קצר נבנו 5 סירות. כן בנתה הקבוצה צריף לקלובים הספורטיביים בחיפה. כמו כן טפלה הקבוצה בעזרת מחלקת הים של הסוכנות בהכנות לציד ספוגים ובהכשרת ספינה מיוחדת לדיוג זה.
[…]
"הארץ", שנה כ"ג, מס' 6368, 5 באוגוסט 1940, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
בענין השימוש באניות גרמניות בהובלת פרי הדר לאירופה
כפי שנמסר בעתונות, פרצה ביום ה' שביתה של עובדי הנמל היהודים בחיפה, שאליהם הצטרפו גם הפועלים הערבים, לרגל העלבון שהקצין השני באניה הגרמנית „בארמבאֶק“ העליב את העובדים היהודים. כידוע נפסקה אז העבודה והאניה נאלצה להפליג מבלי לסיים את טעינת הפרי. בינתיים עמדה לבוא אניה גרמנית שניה לשם טעינת פרי לחופי אירופה. פועלי הנמל הודיעו כי לא יטעינו גם אותה. ורק לאחר שבא כוח חברת האניות הגרמנית התנצל בפני המוסדות היהודים על המקרה והבטיח לערוך חקירה יסודית הסכימו הפועלים היהודים לעבוד בטעינת האניה.
שאלת המשך השימוש באניות גרמניות והובלת פרי לחופי אירופה מעסיקה את דעת הקהל ומצד פועלי הנמל הוצעה התביעה לחסל בהקדם האפשרי את השימוש באניות גרמניות להובלת הפרי.
"דבר", שנה ארבע עשרה, מס' 4127, 4 בינואר 1939, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
בעבודת הסבלות בנמל חיפה התקדמנו בשתי השנים האחרונות במידה ניכרת. בסבלות הנמל עסוקים כעת 500–600 פועלים יהודים. בימי העונה הבוערת של משלוח פרי ההדר מגיע מספר הפועלים היהודים עד ל־1200 איש. וגם לסבלות בית המכס הנעשית מטעם שלטונות הנמל, חדרה במשך השנה שעברה העבודה העברית. עד לפני שנה היתה הסבלות זו של בית המכס במונופול לפועלים מסודאן וממצרים ומסוריה ומחוורן, אבל בפברואר 1937 הסכימו שלטונות הנמל למסור חלק מעבודה זו ל„סולל־בונה“ באותם התנאים שבהם עובדים הקבלנים הערבים.
קודם כל דאג „סולל בונה“ לשפר את דרכי העבודה הפרימיטיביים ולשם כך היה צורך להשקיע סכומים מסוימים לרכוש מכשירי עבודה. השקעה זו נעשתה על ידי „סולל בונה“ בהשתתפותה של קרן חוסר העבודה והסוכנות היהודית, כל אחד משלשת המוסדות האלה השתתף בסך אלף לא"י ובסכום זה נרכשו שני טראקטורים וחמשים קרונות להעברת המשאות ממקום למקום. על ידי כך נעשתה העבודה יותר ראציונלית וממילא גם יותר מכניסה. בסבלות של הממשלה מטעם בית המכס עובדים כיום בחיפה 100 פועלים מן המספר הכללי של 600–700 איש העסוקים בעבודה זו. בעונת משלוח פרי ההדר מגיע מספר הפועלים היהודים בסבלות בית המכס עד 150–200 איש מן המספר הכללי 1200 איש. כלומר: לערך 10%–12%. ודרישת הישוב היהודי משלטונות הנמל היא לשתף את הפועלים והסבלים היהודים בחיפה השתתפות מלאה בכל עבודות הסבלות, הנעשות מטעם הנהלת הנמל. הסיבה העיקרית, שבשבילה לא הוכנס הפועל היהודי בכל עבודות הסבלות בבית המכס, היה הפחד מפני יוקר שכר העבודה של הפועל היהודי והחשש שמא לא יהיה בכח הסבל היהודי לעבוד את עבודת הנמל הקשה. והנסיון כאמור הוכיח לשלטונות הנמל שחששות אלו בטעות יסודן. הפועלים היהודים הצליחו להעביר במשך תשעת החדשים האחרונים, ממחצית ינואר עד מחצית אוקטובר, 580.000 טונות סחורה במשך 196.000 שעות עבודה. או במשך 2400 ימי עבודה.
שכר העבודה מאת שלטונות הנמל בעד עבודת הפועלים היהודים בבתי המכס, במשך תשעת החדשים האמורים הוא 5340 לא"י. ההכנסות של הפועלים היהודים מכל עבודת הסבלות בנמל, במשך שנת 1936 הן 50.000 לא"י. שכר העבודה כולו, גם ליהודים וגם לערבים בעבודת הסבלות בנמל חיפה, בשנת 1936 הוא, לפי הערכת יודעי דבר, כחצי מיליון לא"י. הפועל היהודי קיבל איפוא רק 10% מכל ההכנסות מן הסבלות בנמל חיפה.
מועצת פועלי חיפה דנה על האמצעים, שיש לאחוז בהם כדי להגדיל את חלקו של הפועל היהודי בעבודת הסבלות בנמל, הנעשות על ידי השלטונות.
*
אולם אין לנו להתעלם מן העובדה, שגם בשטח הסבלות הפרטית לא נעשה עוד כל מה שאפשר היה לעשות, כדי להגדיל את עבודת הפועל היהודי בנמל. עוד רבים הסוחרים והסוכנים היהודים, המתנכרים גם כיום לפועל היהודי ואין מעסיקים אותו בעבודת הסבלות שלהם. ביכלתם של הסוחרים והסוכנים היהודים להכניס עוד כמה מאות פועלים יהודים לעבודת הסבלות בחיפה.
ובימי חוסר עבודה קשים אלה מן הראוי שהללו, יתעוררו לעשות את חובתם ביחס לאחיהם העמלים.
*
לא הצלחנו השנה בפיתוח ענף הדייג. כל הנסיונות שנעשו לא הוכתרו בהצלחה מרובה. גם ים כינרת לא נוצל עד עתה, על ידי יהודים לשם הספקת דגים לישוב היהודי.
השוק שלנו קולט כיום אימפורט של דגים במדה גדולה. לפי הערכת מומחים מוציאה האוכלוסיה בארץ ישראל כרבע מיליון לא"י לדגים; 70.000 לא"י לאימפורט של דגים חיים מארצות חוץ; 100.000 לא"י לאימפורט של דגים כבושים מארצות חוץ אלינו. רק 70.000 לא"י מוציאים אנו לדגים חיים ממקורות הארץ. וגם דייג זה הנעשה בארץ מתרכז רובו ככולו בידי דייגים לא יהודים.
עד לפני זמן מה היה מקצוע הדייג כולו בידי ערבים, ושיטות הדייג שלהן פרימיטיביות מאד. ההכנסה מענף־עבודה זה היתה מועטת מאד. לפני שנים אחדות חדרו לענף הדייג בארץ דייגים איטלקיים מומחים, שהנהיגו שיטות דייג חדשות הנהוגות באירופה, והאיטלקים הם עד היום הדייגים היחידים בארצנו, העובדים ב„מים עמוקים“.
מידי קבוצת הדייגים האיטלקים קנתה חברת „נחשון“ ספינת דייג. שני דייגים איטלקים מומחים הוזמנו על ידי „נחשון“, המדריכים את קבוצת הדייגים היהודים שהחל בעבודתה בספינת דייג זו שקראו לה „סנפיר“.
„סנפיר“ על כל הציוד שבה, עלתה בסך 700 לא"י. היא נמסרה בחכירה לקיבוץ „פלוגת הים“, היושב בקרית חיים. ב„סנפיר“ עסוקים 10–12 איש, בבוקר השכם הם יוצאים לעבודה במימי מפרץ־חיפה ובערב הם שבים לקיבוץ בקרית חיים. המכירה אינה מאורגנת עדיין כהלכה. והם מוכרים את הדגים שלהם יחד עם כל הדייגים הערבים בשוק הערבי.
קבוצה זו עובדת כבר ללא הפסדים. בזמן האחרון עבדה הקבוצה בלא מדריכים. לחדשי החורף אומרים להזמין שוב את המדריכים האיטלקים, כי זהו החורף הראשון לקבוצה זו.
חברת „נחשון“ מתכנת כעת תכניות לרכוש בזמן הקרוב עוד כמה ספינות דייג ולהחדיר לתוך ענף עבודה זה בערך 200 עובדים יהודים.
את פיתוח ענף הדייג מקשרת חברת „נחשון“ בתכנית בנין כפרים לדייגים, אחד בכפר ויתקין, אחד בעתלית על יד חיפה, אחד בכנרת ואחד במפרץ חיפה.
"הארץ", שנה כ"א, מס' 5558, 14 בנובמבר 1937, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
הדברים אמורים הפעם לא בעבודות הכרוכות בבנין הנמל, או לפי הגירסה הרשמית ב„פיתוח“ הנמל, אלא בכל ענפי העבודה היום־ימית, שהתפתחו מאד בשנים האחרונות, עם התקדמות תנועת המסחר בחיפה, ובפרט לאחר שנגמר בנינו של הנמל.
הנושא אינו חדש וכותב הטורים האלה כבר טפל בו לא פעם ועורר את הצבור ואת מוסדותיו על תקלה זו. אולם עם גידול הישוב העברי בחיפה ועם התקדמות העיר והתפתחותה לא נשתנה בבחינה זו המצב לטוב. ויש לחזור ולהתריע, שמא בכל זאת יתעוררו לעמוד בפרץ.
והרי קצת עובדות: מספר הפועלים העסוקים כיום, היינו בתחילת עונת 1934–35 בנמל חיפה נאמד ב1500 איש. בהם עובדים כאלף בסבלות, כמאתים בפריקת סחורות (סטובאדורינג), כמאתים בהעברת משאות בסירות מן האניות אל הרציף (מחוסר מקום לא כל אניות המשא פורקות את מטענן על יד הרציף) והשאר בעבודות שונות.
מה מספר הפועלים היהודים העסוקים בקביעות בנמל? יודעי דבר מעריכים את מספרם לכל היותר למאה איש, בהם: ששים סבלים העובדים מטעם חברת „מנוף“ (על חברה זו ידובר עוד להלן). ברובם הגדול מעולי סאלוניקי, 25 בטעינת עצים בקרונות הרכבת (פועלים אלה מועסקים על ידי סוחרים פרטיים). 15 איש בעבודת פריקה. מעבידיהם של 15 אלו הם הקבלנים אבו זיד אומברג' שבידיהם נמצאת כמעט כל עבודת הפריקה של האניות העוגנות בנמל חיפה, הנמסרת להם מאת חברות סוכני האניות.
זה הוא המצב כיום, כשעונת העבודה הבוערת היא רק בראשיתה, אך אין ספק, שבמשך חדשי החורף, עם רבוי משלוח פרי הדר דרך חיפה ופריקת כמויות גדולות של חמרי בנין שנועדו ליפו, יגדל עוד מספר הפועלים העובדים כאן, וממילא יקטן גם אחוז הפועלים היהודים, שגם בלא כן הוא קטן.
חוסר בסבלים
יש להטעים, שהעבודה בנמל נחלקת לשני סוגים: זו הנעשית על ידי שלטונות הנמל, וזו הנעשית על ידי קבלנים. הפועלים היהודים המועטים העסוקים בסבלות היו עובדים עד לפני זמן קצר רק מטעם חברת „המנוף“, המקבלת כאמור עבודה מאת סוחרים פרטיים.
הסבה לכך היא, שעד אוקטובר ש"ז היו שלטונות הנמל נוהגים למסור את העברת הסחורות מן הרציף למחסנים הגדולים לידי קבלנים ערבים, שהיו מעסיקים 200–350 סבלים בשכר 17–20 גרוש ליום. מתחלה לא היו קבלנים אלה מעסיקים יהודים כלל, והשלטונות לא היו מקפידים על כך, כנהוג במערכות הממשלה. רק לאחר שהובאו הסבלים היהודים מסאלוניקי והם הצטיינו בעבודה שקבלו מסוחרים יהודים, התחילו השלטונות דורשים מאת הקבלנים להעסיק גם מספר מסוים של סבלים מסאלוניקי ובמשך שנה הועסקו על ידי הקבלנים – 20–25 סבלים בשכר 20–25 גרוש ליום. אולם לאחר שנה עזבו אלה את העבודה מפני התנאים הקשים שהיו כרוכים בה: מספר שעות לא מוגבל, תשלום מועט (לערך) וההכרח לעבוד גם בשבתות ובחגים.
כשבא המנהל החדש של הנמל, ה' רוג'רס, הוכנסו שנויים בתנאי עבודת הסבלות בנמל. והמנהל החדש בא לכלל דעה, שיש לעשות עבודה זו במישרין, היינו בלי אמצעות קבלני משנה, ולאחר שנתברר לו טיב עבודתם של הסבלים מסאלוניקי פנה לחברת „מנוף“ שתספק לו ששים סבלים יהודים והבטיח להם תנאי משכורת טובים מאלה שעבדו בהם אצל קבלני המשנה, היינו 35 גרוש ליום וחופש בשבתות וחגים.
והנה לכאורה הכל טוב ויפה, ומובן שחברת „מנוף“ היתה מרוצה מאד, אילו יכלה למלא את בקשתו של מר רוג'רס. אך כאן התברר, שאין חברת „מנוף“ יכולה לעשות כך, פשוט מפני שאין לפקודתה מספר כזה של סבלים יהודים והענין לא יצא אל הפועל. על יסוד הצעתו של ה' ר. החליטה חברת „מנוף“ לבוא בדרישה מאת הממשלה, שבמקום שתעסיק חורנים בסבלות תתן לה סרטיפיקאטים בשביל סבלים מסאלוניקי, שהכל הודו, שהם מומחים לעבודה זו יותר מפועלים סתם.
השתלשלו הדברים כך, שבאותו זמן פנתה גם אגודת סוכני האניות באמצעות מזכירה מר ר–ד, בדרישה למסור לרשותה 150 סרטיפיקאטים להבאת פועלים ממצרים שיעבדו בפריקת אניות (סטובאדורינג). אגודת סוכני האניות באה לידי כך לא מתוך צורך תכוף אלא מתוך חשש, שמא יהיה מחסור גדול בפורקים בימות החורף בנמל חיפה. על יסוד דרישת אגודת הסוכנים פנתה חברת „מנוף“, בסיועה של לשכת המסחר העברית והנהלת הסוכנות בדרישה לממשלה בירושלים בדבר הסרטיפיקאטים לסבלים. הבקשה נדחתה מאת הממשלה שלא התחשבה עם כל הנמוקים שהובאו לפניה ועם המלצת הסוכנות היהודית, ואז הוכרחה הנהלת הסוכנות, שהעריכה את חומר המצב, להפריש 150 סרטיפיקאטים לשם הבאת סבלים מומחים מסאלוניקי ומפולין, כדי שאפשר יהיה למלא את בקשתו של ה' רוג'רס. יש לשער, שהללו יגיעו לארץ עד סוף שנת 1934. אולם בזה לא תפתר השאלה, מפני שגם לאחר כניסת העובדים האלה לנמל יהיה מספר הפועלים היהודים מועט מאד ביחס למקום שהיהודים תופסים בעסקי־המסחר הנעשים באמצעות נמל חיפה, ומובן שיהיה צורך להמשיך במלחמה להגדלת מספר העובדים היהודים במקום עבודה חשוב זה. הדרישה המינימאלית צריכה להיות: 500 עובדים יהודים קבועים בנמל חיפה. אין זו דרישה מוגזמת כלל, כי אם גם נניח שהיא תתמלא גם אז יהיה מספר הפועלים היהודים בנמל קטן בהרבה מכפי שמגיע ליהודים לפי חלקם בסחר הנמל.
הפקידות בבית המכס
ואשר לחלק היהודים בפקידות בית המכס כמעט שלא בא שנוי במשך שתי השנים האחרונות. על אף הפעולות הנמרצות, שנעשו מצד לשכת המסחר העברית ועל אף הבטחותיו של מנהל המכס והמסחר ה' סטיד להגדיל את מספר הפקידים היהודים בבית המכס בחיפה, נוספו בו רק פקידים יהודים מועטים. לפי הידיעות שבידי יש בין 44 הפקידים שבבית המכס רק חמשה יהודים, ומהם ארבעה פקידים נמוכים. גם עם מצב זה אין להשלים, בפרט אם נקח בחשבון שהיהודים הם חלק חשוב מאד (ואפשר החשוב ביותר) מלקוחותיו של בית המכס וגם כאן הכרחי הדבר, שמוסדותינו ימשיכו את המלחמה ביתר עוז להגדלת מספר הפקידים היהודים.
בסוכנויות הגדולות של האניות, כגון „לויד טרייסטינו“, „מיסאג'ירי מאריטים“, „חיפה שיפינג איידז'נסי“ לא בא גם כן שנוי לטובה ביחס למספר הפקידים היהודים. עבודת הסוכנויות האלה גדלה והתרחבה במדה רבה מאד, ובעיקר תודות לעליה היהודית, אך מספר הפקידים היהודים לא גדל. ראיה לכך ישמש ה„לויד טרייסטינו“, המסיע בכל חודש באניותיו מחופי איטליה לארץ ישראל הרבה מאות ולפעמים גם אלפי יהודים (מספר אניות החברה הבאות לחיפה בכל חודש הוא למעלה מ25, ויש ימים „שמלוא כל הנמל כבודן“), ואף ע פי שיהודים רבים נזקקים לסוכנות זו הרי בין 15 הפקידים יש רק שני יהודים. גם כאן כבשאר משרדי החברות, שסוכניה אינם יהודים, קיפוח זכותו של היהודי גדול – ואין להשלים עמו.
מפעלים חדשים לכבוש הים
בהזדמנות זו יש לעמוד על כמה מפעלים חשובים, שנוסדו בחיפה בחדשים האחרונים על ידי יהודים לכבוש ענפי העבודה בנמל. המפעל הראשון היא חברת „לויד פלשתינה א"י“ שרכשה את שתי האניות האיטלקיות („ריזבליו“ ו„פרוגריסו“) לשם שרות נוסעים ומשאות בקו קונסטנצה־חיפה. באניות אלו ששמותיהם עתה „הר ציון“ ו„הר הכרמל“ יעבדו מלחים יהודים ועליהן יתנופף הדגל הארצישראלי. דבר יסודה של חברה זו הוא אמנם רק התחלה צנועה, אבל בתורת התחלה יש לו חשיבות רבה, וביחוד אם נקח בחשבון שעד עתה לא נעשה כלום במקצוע זה מצד יהודים.
המפעל השני לכבוש הים שנוסד על פי ה' יצחק רוקח מתל אביב היא „החברה הארצישראליית לספנות והספקה בע"מ“, המטפלת בהעברת משאות מן האניות אל הרציף. גם עתה אין הרציף של נמל חיפה מכיל מקום ליותר מארבע – ובקושי 5 – אניות והעברת משאות בסירות תופסת מקום חשוב בנמל.
החברה רכשה סירות ואניות מושכות בסכום 7500 לא"י ולפני שבועות אחדים התחילה בעבודתה לפי שעה היא מעסיקה 15 פועלים יהודים (חלק מהם מסאלוניקי), ואן ספק, שעם התרחבות המפעל יוגדל גם מספר הפועלים. עבודתה של חברה זו עלולה לסייע במדה מרובה להגדלת האקספורט של פירות הדר דרך נמל חיפה, ויש לקוות שבמשך הזמן תוכל החברה לטפל גם בהטענת תפוחי זהב בחופי הים הסמוכים למרכזי מטעי ההדר, כגון חדרה והרצליה ועל ידי כך לא יהיה צורך לשלוח את כל הפירות דרך הנמלים בחיפה או ביפו.
המפעל השלישי הוא חברת „מנוף“, שתפקידה לכבוש את העבודה בשביל הפועל היהודי בענפי הטעינה והפריקה. כן שואפת החברה לרכז בידה את ענף הסבלות בחיפה במפעלי התעשיה הגדולים בעיר כגון „שמן“, הטחנות הגדולות, חברת החשמל ועוד. לפי שעה מעסיקה החברה כשבעים סבלים בנמל, ועוד כחמשים פועלים במפעלי התעשיה.
אין ספק, שהמפעלים הצנועים הנזכרים עלולים לסייע במדה ניכרת לחזוק עמדת העבודה העברית בנמל חיפה ולהגדלת מספר הפועלים היהודים כאן, וחובת הצבור היהודי, ביחוד חוגי המסחר והתעשיה, לתמוך בהם ככל האפשר, כדי שיוכלו להתפתח ולהתרחב ולשמש על ידי כך גם גורם חשוב במלחמה הקשה להגדלת חלקו של הפועל היהודי שבמקום זה, החשוב כל כך מבחינה איקונומית שאלמלא ישובו היהודי לא היה מגיע למצב שאליו הגיע כיום הזה.
מובן, שאין להסתפק במפעלים הבודדים והצנועים שנוסדו כבר לשם כבוש העבודה בנמל חיפה, ויש להמשיך את המאמצים בכוון זה על ידי יסוד מפעלים חדשים, שיקלו על חדירתו של הפועל היהודי בנמל.
י. ב.
"הארץ", שנה י"ז, מס' 4641, 26 באוקטובר 1934, עמ' 10. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 