נמל יפו, 1918-1856

אניות אויבות בחופי סוריה וא"י בשנת תרע"ה – 7 במרץ 1927

ארץ־ישראל וסוריה בימי מלחמת העולם

מאת אברהם אלמאליח

אניות אויבות בחפי א"י וסוריה בשנת תרע"ה.

כשפרצה המלחמה בין תורקיה וממשלות ההסכמה היו רוב תושבי א"י בטוחים שהדבר הראשון שתעשינה אנגליה וצרפת, הוא כבוש ערי החוף, ולפיכך עוד בתחלת המלחמה החלו רוב התושבים הערבים אשר בעזה, ביפו ובחיפה, ובכלל בכל חופי סוריה, לשלח את נשותיהם וטפם להערים אשר בפנים הארץ; תושבי עזה ויפו שלחו את משפחותיהם לירושלם וחברון, ותושבי חיפה, צידון, בירות וכו' – לדמשק. רק היהודים והנוצרים לא זזו ממקומותיהם, כי אמרו יקרה מה שיקרה, אך את מקומותינו לא נעזב.

אך דאגה אחרת היתה מנקרת בכל המוחות: מה יהיה ביום ההרעשה; איך ואיפה לנוס, ומי יחיש עזרה ברגעים המסוכנים ההם. נוסף ע"ז איש לא ידע איך תתיחס הממשלה להרעשת החופים. התעמד נגד האויב? או תתן לו לכבש את החופים בלי מלחמה ורק אחרי הכניסה אותו לפנים הארץ תעמד כנגדו בכח צבאה? וכמו בכל מקרים שכאלו, כן גם אז היו השערות מאליפות מרבבות: זה אמר שמלחמות עצומות תתלקחנה בערי־החוף ולתכלית זו חופרים חפירות־הגנה ומבצרים את העיר בכדי לעמד נגד האויב, הזה הגיד „ממקור היותר בטוח“, כמובן, שנתקבלה פקודה מגבוה לבלתי התנגד כלל לאניה אויבת אם תאבה להוריד חילים לאחת מערי החוף, ורק אחרי שיתרחק צבא האויב מעיר החוף ויחדר לפנים הארץ, רק אז תתלקח המערכה האמתית ושם תבוא ההכרעה. אך כל הדברים האלה היו כמובן רק השערות בעלמא, באפק לא נראו שום אניות והעם המשיך את חייו השקטים.

סירות משא בחוף האוניות של יפו, 1911. מקור: G.E. Franklin, Palestine depicted and described in 350 illustrations, 1911. העתק: ויקישיתוף.

אך היום הראשון שבו הופיעה אניה אויבת בתוך יפו, היה „יום נורא“ לתושבי עיר זו; עוד טרם הספיקה האניה להתקרב אל החוף, תקפה פניקה איומה את כל התושבים, ומנוסה מבוהלה החלה; כל החנויות והמחסנים נסגרו, האנשים רצו כמטורפים בדעתם, מי לביתו להסתתר ומי לביה"ס לקחת את בנו או את בתו, ומי לבית קרובו, „למות לכהפ"ח במסבה אחת“. כל בתי הספר נסגרו, הקונסולים הניוטרליים הרימו את דגליהם, בתי הכנסת ובתי התפלה הרימו לוחות לבנים־שחורים לאות כי פה מקום קדוש, ועל בתי־החולים הונפו דגלים לבנים, העיר היתה מתרוקנת ודומה לעיר יהודית ביום שבת ומועד. אך האניה היתה עוברת לדרכה, שום יריות לא היו, והעם היה שב לעבודתו הרגילה.

ככה קרה בפעם הראשונה. כשהופיעה אניה פעם שנית היה הפחד פחות גדול. רק אנשים אחדים סגרו חנויותיהם, וה„גבורים“ נשארו במקומם. וכשהופיעה בפעם השלישית כבר איש לא שם אליה לב, ועולם כמנהגו נהג.

ככה, עברה עלינו שנת תרע"ה. פעמים אחדות הביעתונו אניות עוברות, עוררו פניקה גדולה בקרב העם ותעברנה מבלי עשות כלום; פעמים אחרות באו, ירו, הרעישו מקומות אחדים, גרמו איזה נזקים, הרגו להן איש או אשה וחסל.

אנית־המלחמה הראשונה שבאה לחופי סוריה בשנת תרע"ה במטרה להרעיש – היתה אניה אנגלית. היא באה ביום הששי א' טבת תרע"ה לחוף צידון ותעמד בצד דרום רחוק כעשרה קילומטר מן החוף. מאה אנשי־צבא אנגלים עלו על היבשה בשביל להרס את קוי התלגרף. ואולם הצבא התורקי אשר על החוף מהר לבוא לקראתם; מלחמה קלה התלקחה ביניהם, אך האנגלים נמלטו אל אניותיהם מבלי לגרם נזק גדול. הקלקול שעשו בתלגרף היה מועט מאד.

ביום השבת ב' טבת תרע"ה הגיעה ספינה אנגלית לחוף בירות שבו עמדה כשתי שעות ואח"כ הפליגה לדרכה מבלי לעשות כלום.

ביום הראשון ג' טבת תרע"ה הגיעה הספינה האנגלית „דוריס“ בבקר השכם לבירות ותעמד על יד תחנת מסלת הברזל אשר מצפון לחוף. באותה שעה עברה דרך שם הרכבת והאניה ירתה עליה באש מקלעיה ותפילנה, אך לא גרמה לה שום נזק. לא היו לא מתים ולא פצועים, ולפי דברי הצהרה רשמית של הממשלה התורקית „רק הגמלים שנמצאו בתוך עגלות הרכבת, נבהלו מקול היריות ובקפיצתם שברו את חלונות העגלות“.

הסיירת הבריטית HMS Doris. מקור: ויקישיתוף.

ביום ששי כ"ב טבת תרע"ה הופיעה אנית המרוץ הרוסית „אסקולד“ שמשאה הגיע לששת אלפים טון, מצפון לחוף יפו ותעמד ליד הבורג. בראשונה הורידה סירה קטנה ובתוכה עשרה מלחים רוסים, במטרה להתבונן אל האניה האוסטרית שנשקעה בחול לפני זמן מה, על יד החוף. כשהתקרבה הסירה אל החוף הסתערו עליה החילים התורקים שעמדו ב„בורג“ ע"י יריות אקדח ויהרגו שני מלחים רוסים.

לרגלי היריה הזאת החלה האניה הרוסית להרעיש את הבורג וירתה שמנה עשר יריות־תותח. אח"כ הורידה שוב עוד סירה גדולה ובתוכה הרבה מלחים נושאים מקלע וכדורים. המלחים לקחו תחת חסות מקלעם את שני החללים הרוסים וישובו שנית לאניתם.

מחדש טבת ועד סיון תרע"ה היתה לא"י הרוחה ושום אניה לא באה להפריע את מנוחת תושביה. אמנם כפעם בפעם עברו אניות בים מצפון לדרום ומדרום לצפון, אך לא נגעו ביפו לרעה.

בחדש ניסן ירתה אניה אנגלית פצצות אחדות על נמל עזה והחריבה את הנמל. שתי פצצות הגיעו אל העיר אך לא גרמו שום נזק.

ביום השני כ"ח ניסן תרע"ה הופיעה ספינת־מלחמה אויבת על יד העיר עזה וממנה יצא אוירון שהתעופף מעל לעיר לרגל את מקום תחנת הצבא. הספינה הרעישה את מקום הצבא במשך שעה אחת והנזק לא היה גדול.

ביום שני י"ח סיון תרע"ה הגיעה אנית המרוץ בעלת שש־מעשנות ז'ן־ד'ארק לחיפה, ותפתח אש נגד הקונסוליה הגרמנית ותחריבנה כליל עד היסוד בה.

בתור תואנה להרעשה זו הודיעו הצרפתים שעפ"י הסתת הקונסול הגרמני בחיפה, נתקפה סירה צרפתית אחת שעליה היה מונף דגל לבן, וכמו כן האשימו את הקונסול הזה, שע"י הסתותיו הרסו את המצבה שהוקמה על הר הכרמל לזכר חלוצי נפוליון הראשון.

ביום הראשון כ"ד סיון תרע"ה הגיעה ליפו אנית־מרוץ צרפתית בעלת שש מעשנות ואחרי ששהתה זמן קצר ע"י החוף פתחה אש נגד ספינת־מפרשים ששוטטה בין „תל יונס“ „ובין נביא רובין“ בדרום יפו ותטביענה. אחרי זה התקרבה והתחילה לירות אש על אוצרות הנפט העותמני והאמריקני, אך לא הסבה שום נזק ורק משרד הפקיד הראשי נהרס; דלתות אחדות נשברו ע"י הפצצות ונזק באנשים לא היה.

אולם כל הפחדים והבהלות שעברו היו כאין וכאפס לעמת הבהלה והחרדה שקמו ביפו ביום הרעשת בית החרשת הגרמני וגנר. ביום הזה ראו תושבי יפו עין בעין מה זו מערכה.

ביום חמשי ב' אלול תרע"ה בבקר הופיעה אנית־מרוץ הצרפתית „ז'ן־דארק“ בעלת שש מעשנות, ואחרי שעגנה קצת על החוף שלחה סירה עם מלחים ובידם מכתב מיוחד למושל העיר.

כל תושבי העיר היו תאבים לדעת את תכן המכתב וגם הפעם רבו ההשערות. זה אמר שהאדמירל דורש למסר בידו את העיר וזה הודיע, שהאדמירל יסתפק בהרעשת ארמון הממשלה והקסרקטין והקונסוליה הגרמנית והאוסטרית וחסל.

אך סוף סוף נודע כי המכתב היה כתוב בנסח זה:

„מ„דרניז דה פורניה סגן־אמירל של הצי השלישי אשר בים התיכון ומפקד מספר 123, אל כבוד קאימקאם יפו.

„על גב האניה, 12 אוגוסט.

„נודע לי כי בית החרושת של וגנר הגרמני עובד עד עתה בשביל הצבא העותמני, ועל סמך זה הנני מזכיר את הסעיף השני מחקי האמנה התשיעית שנעשתה בהאג בשנת 1907 ושנתאשרה גם ע"י הממשלה העותמנית מבלי שום תנאים.

ולכן פקדתי להרעיש את בית החרשת הנז' אחרי שתי שעות מעת שיגיע מכתבי זה לידכם. אני אשתדל שהיריות לא תגרמנה שום נזק להבנינים הסמוכים לבית החרשת הנזכר.

„אי לזאת הנני דורש לצאת מהמקום ההוא במשך הזמן המיועד לזה לבל יבוא הדבר לידי שפיכת־דם נקי ושתודיעו לתושבי העיר כי לא תאנה להם כל רעה.

„וזה לכם האות כי בשעה שאניף את הדגל האדום תתחיל ההרעשה, ובשעה שאורידנו, תחדל ההרעשה.

      ועהח"ת: „דרניז די פורניה“

הסיירת הצרפתית "ז'ן ד'ארק", 1902. המקור: ויקישיתוף.

לשם הבשורה הזאת וכשכל תושבי יפו ידעו את תכן מכתבו של האמירל הצרפתי התחילו כל התושבים לרוץ ולהחבא, וכל היהודים עמדו על יד הגבעה הקטנה הסמוכה לתל־אביב לראות משם את ההרעשה.

אחרי עבור הזמן המיועד במכתב, התחילה האניה להרעיש את בית־החרשת של וגנר ותהרס חלק מנו, וכל אסון בנפשות לא קרה.

אחרי כלות ההרעשה שנמשכה רגעים אחדים, הורד הדגל האדום מעל תרן האניה וזו הפליגה לדרכה.

אחרי ימים אחדים הגיעו לחוף חיפה שתי אניות־שריון צרפתיות: „ז'ן דארק“ ו„זור קברי“ בלוית אנית־מרוץ אנגלית אחת, ואוירון התעופף מעל לעיר וישב אל האניה.

בשעה עשר ארפית הניפה אנית־השריון „זור קיברי“ דגל אדום כסמן של מלחמה, ואחרי זמן קצר, ירתה האניה יריות־תותח על התחנה „בלאד אלשיך“ הרחוקה כחמשה קילומתרים מחיפה, אך לא גרמה שום נזק.

זהו סך־הכל של פעולות האניות האויבות נגד חופי א"י בשנת תרע"ה.

     (עוד יבא).

"דאר היום", שנה תשיעית, מס' 150, 7 במרץ 1927, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אנית המכולת בשביל יהודי א"י הפליגה היום – 2 במאי 1915

חדשות היום.

האניה „וולקן“. – בעתון „דר טג“ מניו-יורק נתפרסם התלגרם הזה מיום י"ב מרס:

„אנית הממשלה המובילה מכולת בשביל יהודי ארץ-ישראל הפליגה היום מן החוף ותשם את דרכה אל החוף „רוטשמיד“ שם יטעינו עליה פחמים בשביל אניות-המלחמה האמריקניות השטות במימי תורקיה. אתמול נגמרה הטענת המכלת. היא תופסת מקום חשוב באניה. החלק הששי יש בה קמח, דגן, סוכר, קפה ועדשים. קבוצה של עסקנים ואנשים חשובים של פילדלפיה באו אל החוף להפרד מן הנוסעים ולברכם לדרכם. הציונים חשבו לערוך גם תהלוכה יפה בלוית תזמרת, אבל יום הנסיעה חל בשבת וחדלו ממחשבתם.

בא-כח ועד הסיוע מר לואיס ה. לוין כבר הביא את חפציו על האניה. תיבה חתומה הובאה ובה נמצאים 25 אלף דולר ונמסרה לרב-החובל על שם הקונסול האמריקני שבירושלים.

הציונים בבלטימורי ערכו פרידה יפה למר לואיס ה. לוין, בא-כח ועד הסיוע. ד"ר לואיס פרידנוולד היה יושב הראש בנשף פרידה זה.

ה' לוין נרשם בספר הזהב. הוא נשא נאום לכבוד הממשלה האמריקנית שהואילה בטובה לתת את האניה, והודיע כי המזכיר לעניני חוץ מר בריאן מנה אותו בתור סוכן מיוחד להממשלה על יד הציר מורגנטוי.

USS Vulcan, אוניית הפחם של הצי האמריקני. מקור: ויקישיתוף.

האניה הפליגה מפילדלפיה בשנים עשר למרס. ללוות את באי-כח ועד הסיוע מר לואיס לוין והד"ר לוין אפשטין, באו הרבה מחשובי היהדות האמריקנית. ה' לואיס לוין נשא את הנאום הזה:

„אני נוסע לארץ-ישראל בתור ציר של היהדות האמריקנית לעזור את אחינו שבארץ-ישראל. אין אנו יודעים אם המכלת שאנחנו מובילים תספיק להשביע את אחינו הרעבים, אבל אנחנו עשינו מה שבכחנו ובידנו.

אני אשתדל לסדר את חלוקת המזון כהוגן וכראוי לאלה שזקוקים לזה ביותר.

היהודים באמריקה חייבים תודה עמוקה להממשלה האמריקנית על העזרה שהושיטה לנו ולאחינו הרעבים בארץ הקדושה“.

באניה זו יש גם סופר מיוחד להעתון „דר טג“ בכדי לכתוב לעתונו מה שנעשה בארץ-ישראל.

מנדל קרמר.

"החרות", שנה שביעית, מס' 173, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

הסערה על הים ביפו / 26 באפריל 1914

יפו.

סופרינו היפואים כותבים לנו:

הסערה על הים. – ביום השלישי והרביעי סער הים מאד, ומפני זה הוכרחו כל האניות שעגנו בחופנו לעזוב את החוף. ביום ההוא באה גם אניה מיוחדת מאודסה להשיב את הצילנים הרוסים לארצם.

האניה הרוסית „ציחאצוב“, שהגיעה הנה ביום הרביעי, הוכרחה גם היא לעזוב את החוף מפני סערת הים.

כל יום השלישי והרביעי ירדו גשמים חזקים וברד גדול והאויר קר מאד.

היום יום ה' שקט הים מזעפו והאניות יכלו לגשת אל החוף ולהוריד את הנוסעים ואת הדואר. ביום החמישי בבקר כששקט הים נגשה גם האניה הרוסית והורידה את הנוסעים והדאר מהאניה. האניה האוסתרית „גרץ“ באה היום מחפי מצרים ובה מספר גדול של יהודים, רובם עשירים מרוסיה, גרמניה ואוסתריה במטרה להתנחל בארץ-ישראל.

"החרות", שנה ששית, מס' 159, 26 באפריל 1914, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית  היסטורית של הספרייה הלאומית.

סערה ביפו – 1888

דברי הימים.

יפו ג' אייר תרח"ם.

בשבוע שעבר, כן בשבוע זה נפתחו לנו בחסדי ה' ארובות השמים, וגשמי ברכה ירדו לנו על הארץ אשר חדשים רבים צחה מרוב עצירת גשמים. שמחה אשר אין לאל ידי אנוש לתאר מלאה את לבות כל יושבי פלשת, ויותר אנשי ירושלים, אחרי כי המה סבלו יותר מכל יושבי פלשת מרוב עצירת הגשמים, וביום ש"ק פ' שמיני כאשר החלו הגשמים לרדת, אז מרוב שמחה על קוי התלגרף הודיעו לשאר עירות סביבותיה, וכן גם ליפו באה הבשורה כי בירושלים ירד גשם.

גם ביפו ירדו גשמים בו ביום רק מעט מזעיר. אכן ביום ו' שבוע שעבר וביום ש"ק ירדו לנו גשמי ברכה, וכן בהמושבות סביבותיה, בראשון לציון ירדו גשמים הרבה, בעקרון מעט, – וכן בשאר המושבות, אולם בכל זה, לבות כל האכרים מלאים תקוה, כי לא יהיה עמלם לשוא, וכי יבא פרי למעלליהם. רוח חזק רוח שאינה מצויה, עבר עלינו וארבעה ימים הסעיר את הים הגדול, ומימיו התנשאו על כל גדותיו, מיום חמישי שבוע שעבר עד יום שני שבוע זו. – הזק רב הסב הרוח הזה, חמש אניות תורן טעונות אורז ותפוחי זהב, אשר עמדו על החוץ נשברו לרסיסים והשלכו על היבשה, ההפסד עולה לסך ארבעה אלפים לירא וששה אנשים מבעלי האניות ומעוזריהם מתו מרוב עבודה וטלטול. – בכל הארבעה ימים לא יכלו אניות קיטור להשליך עוגניהן על החוף, אמנם ביום אתמול עלתה לשתי אניות קיטור ברוב עמל ותלאה להשליך עוגניהן ולהעצר רחוק מהחוף. ספינות קטנות התחילו לגשת אליהן להוריד הנוסעים מבלי שים לב אל סכנת המות המרחפת על ראשיהם מגלי הים, – עד כי אחת מהם נשלכה מגלי הים על האבנים רחוק מהחוף, ונשברה לרסיסים – והאנשים מתוכה נצולו, בהחישם להם מפלט בספינות קטנות וסירות דוגה.

"הצפירה", שנה חמש עשרה, מס' 96, 13 במאי 1888, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

סערה ביפו – 1891

ירושלם.

כ"ו מרחשון. הגשם אשר החל בליל ו' לשבוע החולף לרדת על פני עירנו וסביבותיה לא חדל גם ביום ההוא, ושעות אחדות בו ירד בחוזק רב מאד. וגם בליל השבת נתך מטר רב ארצה. רוח חזק נשב בימים ההם, והים סער, ולא יכלה אנית הקטור הכידעווית לגשת אל חוף יפו, לא ביום הששי ולא ביום השבת. כשלשים שעות עמדה בים הרחק מן העיר ותחכה לעת יחשו גלי הים ותוכל לקרוב אל החוף, כי הביאה אתה את הפאסט האייראפית ליפו וירושלם, וסחורה רבה אשר הובאה עד אלכסנדריא באניות החברות האחרות אשר חדלו לבוא עתה אל יפו מפני הבקורת, ושולחים מרכולתם אל העיר הזאת ע"י אנית הכידעבי. אך עמלה לשוא היה וביום הראשון בבקר נאלצה לעזוב את חוף יפו, וללכת ביירוטה, משום שבה לאלכסנדריא, והפאסט האייראפית לא הגיעה עוד לעירנו עד היום. נזק רב הוסב מדבר זה לרבים מסוחרי עירנו, וגם היוקר עלה וגדל.

"חבצלת", שנה עשרים ושתיים, מס' 6, 27 בנובמבר 1891, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ביקור הנסיך הגדול של רוסיא בנמל יפו – 1872

יפו.

[…]

זה עשרה ימים אשר באה לפה אנית קיטור מפוארה הנשלחה מאת הוד מושל ארץ מצרים עם חיל צבא, ובראשם פחה גדול מפחות מצרים, להקביל פני הוד הנסיך הגדול אחי הוד קיסר רוסיא, ולהובילהו מצרימה.

היום הזה זרח מול פנינו הוד הנסיך הגדול הזה, כבוד גדול נעה לו מאת הממשלה יר"ה, אנשי חיל רוכבים על סוסים מלובשים שני וצבא רגיל, וגם שרים גדולים ונכבדים קבלו פניו בבואו, כלי התותח השמיעו במקום קולם עת דרכו רגלי הודו על מפתן פתח העיר, ויבא על הקאנווענט רוסיא, וישב שם כחצי שעה, אנית הקיטור המצרית שלחה ארבעה אניות קטנות, ובראשם אנית קיטור קטנה למשכם להאניה להביאהו אותו והנלוים אליו, שרים רבים ונכבדים הלכו באניות קטנות ללותו עד האניה. בבואו על האניה קבלו פניו בכלי התותח הגדולים, דגלים מנים ממנים שונים נמתחו על תרני האניות, ובתוכם התנוסס דגל רוססי, אחרי נפרד מאת בני העיר בפני רצון, פרשה האניה גם ותלך לדרכה.

"חבצלת", שנה שלישית, מס' 5, 22 בנובמבר 1872, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ביקור אנית הנוסעים „פוּרסט ביסמארק“ ביפו – 1896

איור על תפריט לארוחת ערב מהודרת באונייה „פוּרסט ביסמארק“, 1897. המקור: ויקישיתוף

יפו.

אנית הקיטור הפרוסית אשר תסבב את כדור הארץ בכל שנה ואשר שם „ביסמארק“ נקרא עליה, השליכה עוגנה בעשרים לחודש בבוקר על חוף ים יפו. ומחזה מרהיבת עין נראתה על פני הים; עיר גדולה בנויה על פלגי מים בנבכי מצולה, גם השמש יצא מחופתו להוסיף לוית חן על העיר הזאת ועל האניה, וכאש מתלקחת בתוך המים נראה מרחוק להקת מנגנים עמדו על חוף האניה וינגנו את שיר השחר אשר לחיל הים. כל זאת לקחה את לב כל נפש אדם ויכספו לראות את המחזה היקרה הזאת מקרוב, על כן רבים מעם הארץ ירדו הימה בצינות ובדוברות לעלות על האניה הנפלאה לחזות את כל יקרה וחסנה בעד הכפר אשר ישית עליהם רב האניה, גם רבים מאחב"י לא יכלו למשול ברוחם לבלי לתור אחרי עיניה, ויהיו גם הם בתוך הבאים לבקר את האניה, ומי אשר לא יכל להפיק מאוי לבו בעשרים לחודש ואחד ועשרים בו קרא לשבת עונג ביום המנוחה קים את המצוה לברך „שככה לו בעולמו“ וצינות ואניות שיט למאות סביב שתו על האניה ביום השבת, עד כי האורחים הלא קרואים האלה ונפלו לטורח על אנשי האניה במשובתם הרבה, זה מטפס ועלה וזה מטפס וירד על כן התקצף אחד מהפקידים ויזרוק על העם מים לא טהורים… ובין המון המבקרים היו גם נכבדי עם כמו המתורגמן להציר הצרפתי, בן ציר האנגלי, ורעם האדון מ'. והמים הזידונים עברו גם על ראשם מידי המשחית אשר לא הבחין בין טוב לרע, ויודיעו לרב החובל, ויצו על המלח לבקש סליחה מאת האורחים, ואחרי כן הדיח אותו ממשמרתו.

י. ראזינצווייג.

"חבצלת", שנה עשרים ושש, מס' 24, 13 במרץ 1896, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

Fürst Bismarck

עזרה ליהודי פלשתינה באנית מלחמה אמריקנית – 1915

בחוץ לארץ.

(עזרתם של יהודי אמריקה). הועד הציוני הזמני שבנויורק, שבראשו עומדים ה' בראנדייס, הד"ר ש. לווין, אסף עד יום הי' בפברואר לעזרת פלשתינה והמוסדות הציוניים כמאה ושבעים אלף דולר. חלק מסוים של הסכום הזה כבר נשלח לאלכסנדריה וליפו לרשותם של הועדים המקומיים.

כידוע, החליטו יהודי אמריקה עוד לפני שלשה חדשים לשלוח לפלשתינה אנית-קיטור עם צרכי אוכל בשביל התושבים היהודים הנצרכים. בין הנדבות שנתקבלו לצורך זה יש הנדבות ההגונות האלה: 50,000 דולר מאת מר נתן שטרויס; 25,000 דולר מאת יעקב שיף; 25,000 דולר מאת הועד האמריקני-יהודי ועשרת אלפים דולר מאת ה„צלב האדום“ האמריקני.

אז התחילו להשתדל לפני ממלכות אירופה בדבר העברה חפשית של המשאות האלה לפלשתינה, וע"י שתקבל במהרה רשיון, ואולם תיכף אח"כ הוברר, שמפאת תנאי העת הנה משלוח אניה מנויורק ליפו עולה ביוקר מאד, וסכום גדול של כסף הנדבות צריך להתבזבז ע"ז. המעבר הרגיל של האניות בין אמריקה וחופי סוריה נפסק עתה. אחרי שהוברר, כי קשה מאד למצוא אניה מתאימה למטרה הנזכרה לעיל, חשבו כבר לעזוב את הרעיון ע"ד משלוח האניה.

ואולם עורכו של העתון „דהי דיי“, מר הרמאַן ברנשטיין, השתדל בנידון זה לפני הממשלה (כפי שהבאנו כבר ב„הצפירה“ זה לא כבר“. אחרי שיחה שהיתה למר ברנשטיין עם הנשיא רוזוולט פקדה הממשלה הוואשינגטונית, כי אנית-הצי הראשונה שתצא לים התיכון תוביל גם צרכי-אוכל בשביל יהודי פלשתינה. כעבור ימים אחדים קבל הועד היהודי הודעה מאת מיניסטריון הים, כי אנית-המלחמה „וואולקאן“, שתפליג לים התיכון בד' מארץ עם משאוי של פחמים בשביל אניות-המרוץ האמריקניות בים התיכון תוביל גם משאוי של 55 אלף פוד צרכי-אוכל בשביל היהודים בפלשתינה.

הידיעה ע"ד השתתפותה זו של ממשלת אמריקה בגורלם של יהודי פלשתינה נתקבלה בהתלהבות ובשמחה בכל חוגי הצבור היהודי באמריקה. נגשו תיכף ומיד להכנת הצרכים ולחבישתם. ביחוד נשלחו קמח, צוקר, אורז, גריסין וגם מצות.

האניה תבוא ליפו כעשרת ימים לפני חג הפסח; פריקת המשאות וחלוקת המזונות תתנהל תחת השגחתם של הקונסול האמריקני והמורשים המקומיים של הועד האמריקני-היהודי.

* * *

אנית הפחם של הצי האמריקאי USS Vulcan. מקור: ויקישיתוף.

מכתב מאלכסנדריה של מצרים.

(מאת סופרנו המיוחד).

כמו שכבר הודעתי לכם, צריכה היתה האניה האמריקנית „וואולקאן“ להגיעה בימים הללו הנה, עם צרכי האוכל, שאחינו בני אמריקה נדבו בשביל היהודים בארץ ישראל. בכליון עינים חכו פה, וביותר בארץ ישראל, לבוא האניה, בתקוה, שהיא תקל הרבה את המצב הכלכלי הרע במקומות שונים בארץ ישראל, וביחוד בירושלים. והנה ביום 10 אפריל הגיע האניה סוף סוף הנה, והביאה 850 טון צרכי אוכל שונים (הטון הוא 61 פוד), בהם: קמח, תבואה, צוקר, גפרוריות, מלח, צרכי רפואה שונים וכיוצא באלו. נפט וגחלים, שיושבי הארץ זקוקים להם ביותר – לא הביאה האניה, מפני הקושי של העברה מאמריקה להכא, ומפני שממשלת אנגליה לא הרשתה להכניס לארץ האויב את שני החמרים הללו.

באניה זו באו גם שני חברי הועד האמריקני לסדור העזרה, שהם עסקנים ציוניים באמריקה לסדר את חלוקת הצרכים בארץ ישראל, וכדי לתת דין וחשבון לפני הצבור היהודי באמריקה על אדות פעולת הועד האמריקני, בשביל אחינו היהודים הסובלים מתגרת המלחמה בארץ ישראל. שני העסקנים הם האדונים לווין מנויורק, הידוע באמריקה בתור עסקן פוליטי חשוב, והשני מר לווין-עפשטיין, בנו של מנהל ה„כרמל“ האמריקני.

האדונים הללו בירידתם באלכסנדריה נתקבלו מאת עסקני הצבור בכבוד גדול. מזה נסעו לקאירה לבקש רשיון מהממשלה הצבאית האנגלית, להוביל מכאן את החמרים לחופי יפו וחיפה. הרשיון ניתן – והאניה תפליג מזה בלוית האניה האמריקנית „טענעסע“, שמשעת התחלת המלחמה היא נמצאת במימי ארץ ישראל.

מקוים, שהחמרים אלו יקלו במדה מרובה את חומר המצב והמשבר הכלכלי בארץ ישראל. כפי שנודע לי ימסר גם חלק מהצרכים הללו להקאימקם היפואי ולהקאימקם החיפואי, בשביל הערביים הזקוקים לתמיכה, אף כי הערבים האמריקנים לא השתתפו במדה מרובה במשלוח זה.

האניה „וואולקאן“ תבקר רק את החופים יפו וחיפה.

* * *

הסיירת המשוריינת האמריקאית USS North Carolina. מקור: ויקישיתוף.

מכתב מאלכסנדריה של מצרים.

(מאת סופרנו המיוחד).

הפרטים שהגיעו הנה בדבר החמרים, שהביאה האניה „וואוּלקאן“ האמריקאנית, ופריקתם בחופי א"י, מוכיחים שהידיעות הראשונות בדבר הפריקה ביפו היתה מוקדמת. לפי הידיעות האחרונות לא פרקו כלל ביפו את החמרים מן האניה. הקומנדנט הצבאי ביפו, חסן-בצרי-ביי, דרש מאת האדונים לווין ולווין-עפשטיין במחיר הרשיון להוריד את החמר ליפו 75 אחוז בשביל הצבא. העסקנים האמריקנים הציעו לפניו עשרים וחמשה אחוז – ולא הסכים. הצירים הנזכרים הודיעו לציר אמריקה בקושטא, מר מורגנטוי, בטלגרמה את דבר דרישת הקומנדנט, והוא השתדל בשער העליון, וכנראה, לא הביאה השתדלותו לידי התוצאות המקוות, כי אחרי קבלם את תשובתו היו מוכרחים להוסיף עוד 8 אחוזים, כלומר: התייבו למסור לקומנדנט 33 אחוז מהחומר המובא והודיע לו, שמדה זו היא המדה המקסימית ועליה לא יוסיפו בשום אופן. אולם הוא עמד על דעתו הקודמת. הקונסול האמריקני השתדל והתערב בדבר ומחא נגד דרישת הקומנדנט בכל עוז, אך ללא הועיל. האניה היתה מוכרחת להפליג לחוף ביירוט, מבלי שתפרק ביפו את החמרים.

בחוף ביירוט נמצאת, כידוע, האניה האמריקנית „נורט קארולינה“, אשר חכתה לגחלים שהאניה „וואוּלקאן“ הביאה בשבילה מאמריקה, ואחרי שפרקו את הגחלים מה„וואולקאן“ על פי פקודת מיניסטר הצי האמריקני, מר דאניעלס, שפקד על האניה „נורט קארולינה“, לאחר שקבל את הידיעה ע"ד דרישת הקומנדנט היפואי, שתלווה את ה„וואולקאן“ עד יפו ואת המו"מ ינהל רב החובל של צי המלחמה, וזמן הוקבע, שאם לא יסכים הקומנדנט היפואי להתנאים של רב החובל עד כ"ב אייר, תפליג האניה לאלכסנדריה, אפילו אם תהיה מוכרחה שלא לפרק את החמר הנחוץ כל כך בא"י.

כדאי להעיר, שהממשלה העליונה בקושטא, נתנה להאניה תעודה מיוחדת (Saut Conduit) המרשה לה להכנס לחוף יפו בכלי כל מעצור ולהוריד את משאה על החוף והפקידים המקומיים אינם רשאים להפריע. אבל עכשו שוררת אנרכיה שלמה בטורקיה וכל פקיד עושה את שלו. בעת כתבי את מכתבי לא נודעו עדיין תוצאות המו"מ.

[…]

י. בן-ני"ב.

אלכסנדריה. כ"ב אייר.

* * *

מכתב מאלכסנדריה של מצרים.

(מאת סופרנו המיוחד).

המשא ומתן של האניה „וואוּלקאן“ האמריקנית, שהובילה בשביל היהודים שבארץ ישראל צרכי-אוכל, עם הקומנדנט הצבאי ביפו, בצרי-ביי, נגמר בזה, שהעסקנים היו מוכרחים למסור לרשותו 37 וחצי אחוזים, והשאר הורד אל החוף ביפו, והחלוקה החלה.

"הצפירה", שנה ארבעים ואחת, מס' 60, 25 במרץ 1915, עמ' 3; מס' 88, 2 במאי 1915, עמ' 2; מס' 105, 24 מאי 1915, עמ' 2; מס' 107, 26 במאי 1915, עמ' 2. העתקים דיגיטליים באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

משפט בעלי הסירות ביפו – 1891

מכתבי סופרים

יפו ער"ס. ביום ו' שבוע החולף היה הים לגיא ההרגה וחופו למקום המחזה ואחת האניות לבית המשפט.

וזה הדבר: נודע הוא כי ליפו העיר אין חוף נכון למעמד האניות ורק סלעים וכפים ממלאים פניו אשר כנראה המה שרידי החוף שהיה בנוי מימים מקדם ושן העת ושטף המים לא עצרו כח לעשות בם כלה, והממשלה לא תעצר כח גם היא לשוב לבנות חרבות, כי צלמות ואין סדרים בכל הנהגותיה.

ולוא היה ליפו ראש אזרחים כלירושלים, כי אז אין כל תפונה כי כבר היה להים חוף יפה וטוב, כי כסף רב לבית מועצות העיר ואיש תבונות היה יכול להוסיף הכנסות העיר על  אחת שבע, כאשר רואים אנו בית מועצות העיר ירושלים זה שנים אחדות מקבץ כסף למדי מוציאו לטובת העיר, ויבן כית המועצה בית חולים גדול, ויתקן השוים ועתה נוטע הוא גן גדול מחוץ לעיר לטיול לבני העיר ויעזקהו בגדר וישכללו בכל יופי וכו' וכו'.

אבל יפו העיר לא זכתה עדנה לראש בית מועצות העיר בעל עצה ותושיה, ורק אל הבצע עיניו נשואות, ויהי צלמות ולא סדרים בחוצותיה, והאבק מחול הים מכסה פני העיר ואין מפנהו, הדרכים התקלקלו ואין מתקנם, ואין סולל מסלות בבתים הנבנים מחדש מחוץ לעיר, ובכן נשאר גם חוף הים כמו שהוא והאניות תשלכנה עוגנן הרחק מהחוף ובסירות דוגה יובאו הנוסעים וכל אשר באניה אל החוף.

והבאכרים (בני הים) בעלי הסירות יודעים כי כל דאלים גבר, ואף כי על הים מקום לא תשורנו עין איש, ויהיו עולים על האניה וחוטפים איש איש חבילה ונותן לתוך הסירה, ואם כי בעה"ב צוח ככרוכיא כי לא יאבה לרדת עדנה, או כי רוצה הוא שחפציו יהיו יחד בסירה שירד הוא בה, או בסירה אחרת אך יהיו למצער כלם יחד – אין שומע לו, וטלטול האניה והדרך ושאון בעלי הסירות הכו את הבא בתמהון ושגעון, ויהי הוא בא בסירת מחמד וזוגתו בסירת אחמד וב"ב בסירת מחמוד, וחפציו ביתר הסירות השטות על פני הים, ורוחו בוקה מבוקה ומבולקה מבלי דעת איה ב"ב ואיה חפציו, ובבא הסירה באמצע הים ועמד בעל הסירה ובקש שכרו כפי שיקצוב הוא ואשר לא יתן ונתן לו מכות חדרי בטן במלא מובן המלה ונפחד גם כי יוטל הימה, עד שישלם ככל אשר יושת עליו.

ככה משפט „הבאכרים“ תמיד, וישנם מקרים רבים שגוזלים הם כל אשר להנוסעים, תכשיטיו וכספו, ומה גם בעת חירום, לאמר אם יש איזה מעצור על דרך הבאים, או אם רבו הבאים והמבוכה גדולה, או אם הים כמרקחה והנוסעים ישכבו כמתעלפים אז יעשו במו מה שלבם חפץ. עוד אזכרה התמונה המבהילה ביום חרון אף ה' ביום שלא נתנו העברים לעלות באניה ולא לעלות היבשה ויהיו מוטלים בסירות הדוגה שעות אחדות, ונעל על גגי הבתים אשר לחוף  הים ונראה הבאכרים בודקים באמתחות האמללים ולוקחים למו גם כסף גם תכשיטין ולא היה לאל ידינו לעזרם, ובבוא האמללים להחוף לא ידעו נפשם ולא הכירו את בעלי סירתם ומה שלקחו מהם נשאר ביד הלוקחים.

ויהי ביום ו' החולף ותבא אניה מצרים „כידיווי“ ויבאו הבאכרים כמשפטם ויתנהגו כמנהגם, אכן הפעם חטפו גם מלתחה של אחד הבריטים מלאה כסף ושטרות ויורידוה לסירתם ולא שעו לקול בעל המלתחה, ויעל הבריטי לפקיד האניה ויאמר לו כי מידו ידרוש מלתחתו ואשר בה, ויצו הפקיד להבאכרים להעלות לו המלתחה ולא שמעו לו, ויצו על החובלים להביאה ויוכו החובלים מידי הבאכרים ויבא הפקיד לעזרתם  ויחלקו גם לו הבאכרים מהלומות ויפילוהו ארצה ויתנפלו עליו, ובצלחתו היה רעוואלווער ויור בשכבו על הספון השמימה ולא פחדו מכּיו ויש בלירות חצים ויהרוג את אחד הבאכרים כרגע ואת רעהו פצע פצע מסוכן ויגדל הרעש, עד כי נודע על החוף דבר המקרה.

ויעל על האניה פקיד החוף ורופא הקאראנטין ודורש המשפט ויגבו עדות ויכתבו כל דבר בספר. ופקיד האניה לא אבה לעמוד לדין בפני שופטי עירנו ויקח עמו אחדים מהנוסעים עדי ראיה וילך לו לביירוט עיר הראשית לחופי סוריה לעמוד למשפט בפני הוואלי מושל ביירוט, ובין כה וכה נגנבו חפצים רבים מהנוסעים העברים שהיו שמה ואין אומר השב.

"הצפירה", שנה שמונה עשרה, מס' 235, 8 בנובמבר 1891, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

תפילה למען האניה הרוסית הטובעת בים יפו – 1891

מעשים בכל יום:

ג) באה"ק.

ירושלם, ת"ו י"ד אד"ר תרנ"א. – ביום החמישי שבוע העבר היתה מהומה ומבוכה בעירנו, וקול צוחה בחוצותינו, לרגלי הבשורה הרעה שהודיע ע"י הטלגרף הרה"ג ר' נפתלי הירץ הלוי רב דק"ק יפו לרבנו הרה"ג הגדול ר' שמואל סלאנט לאמר: „האניה הרוסית טובעת בים צריכה רחמים, התפללו“. השמועה הרעה הזאת התפשטה חיש מהר על פני עירנו, ותסב מהומה ומבוכה, מכל עבר ופנה נשמע אנחות שוברות כל הגוף, הרה"ג מהרש"ם הזעיק את תלמידי ישיבת „עץ חיים“ והת"ת והמון רב לביהכנ"ס „בית יעקב“ להתפלל ולשפוך שיח לפני ד' הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה, כי יציל את האניה וכל הנפשות הנמצאות עליה מרדת תהומות. נורא מאד היה לראות את המתפללים בקול צעקה, גם ב„שופר“ הריעו כדין: „על האניה המטורפת בים“.

הרה"ג מהרש"ם הי"ו שלח טלגרמה להרב ביפו, לשאלו „מה שלום האניה והאנשים אשר בה“, ויקבל אחר הצהרים מענה, כי כל הנוסעים כבר נצולו. הטלגרמה הזאת הרגיעה מעט המית לבנו. ביום המחרת יום הששי נודע לנו כי שמונה משפחות מאחינו – כששים נפשות – נמצאו בהאניה, והן עם יתר הנוסעים ניצלו הודות לד'; אך אשה אחת יצאה כמעט מדעתה, כי לא מצאה פרי בטנה בהגיעה ליבשה, ותצעק בקול: הוי, בני ירדו במצולה, כבר נהיו לברות לשיני חזירי וכלבי הים! אבל ערבי אחד הוציאם מבין הגלים וישיבם להאם האומללה.

[…]

דוד בוימגארטען.

"המליץ", שנה שלושים ואחת, מס' 51, 13 במרץ 1891, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

ב"ה ירושלם ת"ו ט"ו אד"ר.

יום פחד וחרדה, יום נורא ואיום היה יום החמישי העבר לאחינו יושבי יפו, ויום בלהות ומהומה ליושבי ע"הק, כי בבוקר הגיעה שמועה רעה ע"י הטעלעגראף להרה"ג מוהר"ש סאלאנט, אשר האניה הרוססית בשם „צאַר“ טובעת בים והמים באו עד נפשות הנוסעים והנן בכל רע. עד מהרה התאספו אחינו פה לביהכנ"ס להתפלל לה' על הספינה החושבת להשבר, ורבים רצו אל בית הטעלעגראף, לשאול על קרוביהם ומיודעיהם. אך לפנות ערב שקטה העיר, כי באה הבשורה אשר כל הנפשות נצלו. כפי הנשמע התנגשה האניה בשני הסלעים, עוד בטרם בואה לחוף אלכסנדריה, ושם התפוצצה המכונה, אך רב החובל חזק את בדקיה באלכסנדריא וילפת ארחות דרכו ליפו, אולם רוח הקדים ששרר על הים חשב להוריד את האניה במצולות, וכראות רב החובל כי סכנה קרובה, מהר לחזק כן תרנה ולפרוש נס ולהגיע לחוף יפו, והתחבולה הזאת עמדה לו ויבא בחצי הלילה ליפו והים היה הולך וסוער ולא ראה את החוף כי לאסונו לא דלקה העששית המאירה על הים וירעם רב החובל בכלי תותח ויקיצו יושבי יפו והנה אהה; האניה באה בין הסלעים וגלי המים הזדונים פרצו בה פרץ, וקול יללת הנוסעים המתאבקים עם המות עלה עד השמים, וינסו המלחים וכל תופשי משוט אשר ביפו להצילם ולא יכלו, כי הרוח שם את הים כמרקחה, וכה נמשך החזיון הנורא עד הבוקר אשר אז נח הים מזעפו, וימשכו המלחים את האנשים מהאניה בחבלים כל עוד נפשם בם. – אחד מאחינו היודע לשחות שם נפשו בכפו ויקפץ הימה ויצלח אל החוף ויעמוד וינגן בקול רם שירת „אז ישיר“. – מספר אחינו אשר באו על האניה הזאת, היה ששים וששה, הרב מיפו הודיע, כי אשה אחת אבדה את בנה האהוב לה, ומרוב השמחה במצאה אותו, יצאה מדעתה, ואיש אחד נאלם והדבר אין בפיו. – תודה רבה יאתה לאחינו יושבי יפו, כי עמלו הרבה לטובת האומללים ויאספו נדבות ובגדים ויחלקום להנוסעים ולא הבדילו בין יהודי לנכרי.

י"ד.

"הפסגה", שנה שניה, מס' 45, 20 במרץ 1891, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

Чихачёв, Chikhachov