ביום הששי אחר הצהרים קמה סערה גדולה בים ורוח חזק שלא היה כמוהו כחמש שנים. כשלשים סירות ושלש אניות-תרן נשתברו, שלשה בתים נפלו והגשר הבנוי לפני בית-המכס נפל אל הים. סירות אחדות נתקעו בחול אצל נוה שלום. שתי אניות-ציד שיצאו מנמל-סעיד לבא לנמל עירנו סבלו הרבה מהסערה הגדולה שהתחוללה בים, האחת נדחפה עד שפת הנבי-רובין, והשנית – שעליה נסעו כעשרה אנשים – נאבדה ולא נודע גורלה. ובלכתך על דרך חוף הים וראית מספר רב של אניות וסירות-דוגה שבורות. ומיום הששי עד היום נשבו רוחות חזקות שעקרו כמעט את כל רעפי הבתים אשר בתל אביב, וישברו את הסוכות העומדות על שפת הים ורק היום לעת ערב שקטה קצת הסערה והים עמד מזעפו, ויש תקוה כי מחר יבא לנו הדואר מארפה.
"החרות", שנה שלישית, מס' 51, 15 בפברואר 1911, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
יפו, ערב סכות. רעת בעלי סירות הדוגה, אשר בבאם להביא אל החוף את הבאים בהאניה, יכום וישלחו בגזל ידיהם, הגיעה למרום קצה. ויהי ביום ו' העבר ותבא אניה מצרית „כידיווי“ ותשליך עגונה אל החוף ויבאו בעלי הס[י]רות להוריד את הבאים וישלחו בחמס ידיהם כדרכם ולאסונם שלחו ידם ברכוש אחד הבריטים הבא באניה, אשר התאונן באזני רב החובלים, והאחרון אמר להראות ידו לבעלי הסירה ותהי ידם בו ויכוהו הכה ופצוע, עד כי לא מצא דרך אחרת כי אם לירות בקנה רובה ויור פעם באבק שרפה לבד ולא הועיל ויור חצים וימת אחד מבעלי הסירות ואחדים נפצעו פצעים אנושים ותהי מבוסה ומבוכה ומהומה, ופקיד החוף עם חוקרי המשפט עלו אל האניה ורוב בני העיר באו להחוף לראות במחזה, אך פקיד האניה לא אבה לקבל עליו פה כל משפט ויאמר למסור משפטו לפני הוואלי אשר בבירות העיר הראשית לחופי פלשת. ומי יתן ולקחו בעלי הסירות מוסר מהמקרה הזה ולא יוסיפו הרע עוד כאשר עד כה, כי בהיותם בלב ים גזו וירועצו את הנוסעים ואיש לא יכל לעמוד בפניהם, ויותר מכל הבאים שתו מצו קובעת כוס התרעלה היו העברים אשר תמיד הם השה לעולה.
"המגיד", שנה שלושים וחמש, מס' 43, 5 בנובמבר 1891, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מהעיר הזאת מודיעים לנו לאמר: הים הולך וסער זה ארבעה ימים רצופים. אניה בריטאנית אשר באה ביום הרביעי ז' כסליו לעת ערב חפצה להשליך עגונה על החוף ולא יכלה ותתהלך לארך הים ותשוטט בין גליו עד יום הראשון שבוע הזה. ויהי כי נלאה רב החובלים נשוא את כל העמל והתלאה וישם נפשו בכפו הוא ואחדים מהחובלים ויורידו סירת-דוגה אל הים וירדה בה מבלי הבט אל גלי הים הזועפים. ותשבר סירת הדוגה, ורב החובלים עם ריעיו היו טובעים במצולות לולי קדמו בעלי סירות הדוגה אשר על חוף יפו, את פני הרעה ויבאו במים אדירים, ואחרי עמל רב מאד הצילו את הטובעים עד אחד.
"חבצלת", שנה עשרים ואחת, מס' 8, 28 בנובמבר 1890, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
חברת אניות האיטלקית „נויגציונה גנרלה איטליאנה“ תחל בחדש אפריל זה שֵרות קבועה בים בין נמלי איטליה וסוריה; האניות תגענה בהליכה בחפי אלכסנדריה, פורט סעיד, יפו, חיפה, בירות, טרבלוס, לודקיה, אסכנדרונה, מרסינה, לרנקה, – בחזרה, בחופי בירות, יפו ואלכסנדריה.
במהלך הזה תעבדנה אניות גדולות, סדורות בכל התקונים החדשים להנאתם ומנוחתם של הנוסעים.
את חנכת השֵרות הזאת תעשה האניה הגדולה „אינדיפינדנטה“ אשר תבא ליפו ביום כ"ח לחדש דנא.
"הצבי", שנה חמש עשרה, מס' 42, 26 באפריל 1900, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מפני הרוחות העזים ששלטו בנפותינו בכח ותקף שכמעט מעולם לא היה כזאת בעונה זו של השנה, לא יכלו הספינות לגעת בחוף יפו, ותעברנה על פני העיר הזאת ותלכנה להן לבירות, והרי יפו וירושלים בלי כל דאר זה יותר משבוע ימים.
כי מלבד הטבע הצוררת לנו השנה בדרך לא נאה כלל, עוד נוסדו עלינו חברות הספינות בשנה זו, ובמקום שלש ארבע פעמים בשבוע שהיו ספינות באות ליפו ממצרים והיו מביאות לנו את הדאר הארפי, עתה אין ספינה באה מאלכסנדריה או מנמל סעיד אלא פעם או פעמים בשבוע, ועל כן אין הדאר הארפי בא לנו אלא פעם אחת בשבוע. ואם לזה נוסף עוד הטבע על צרינו, כמו שקרה לנו הפעם, אז אנו מובדלים ומופרשים מכל העולם הגדול יותר משבוע, כאלו היתה ארצנו לא על חוף ים התיכון, במרחק שתים עשרה שעה מנמל סעיד, אלא מאחורי להרי חשך.
והנה אם לפנים, לפני שלשים, לפני עשרים שנה, לא היה מקרה כזה דבר קשה ביותר ליושבי הארץ לסבול, כי יושביה היו מעטים ועסקיהם היו דלים וקטנים, והחיים בכלל הלכו לאטם, הנה עתה שנתרבה העם ונתרבו העסקים כל כך; עתה, שיש בעירנו כל כך הרבה מוסדות ממוניים גדולים וחשובים כמו קרידי ליאונה, בנק עותמן, דיטשי פלשתינה בנק, אנגליה פלשתינה קומפ', ועוד בתים חשובים של יחידים; עתה שהעסקים כל כך מסובכים, שהחיים כל כך עזים; עתה שמאורעות כל כך גדולים וחשובים נעשים בכל העולם, – עתה ביאת דואר מארפה פעם בשבוע היא בודאי מעצור גדול לכח תנועת המכונה המסחרית והעסקית של הארץ, ובפרט שעל ידי זה יקרה לנו, כמו הפעם, שעל ידי רשעותה של הטבע יעצר הכל ליותר משבוע ימים.
והנה, בודאי, המרפא האמתי לכל זה הוא – בנין נמל ביפו, או לפחות בנין מסלת ברזל מחיפה לירושלם, ולפי הידיעות שבאות מעת לעת מעיר הבירה יש תקוה כי סוף סוף זכה נזכר גם לזה וגם לזה. אבל על צד היותר טוב אין ספק בדבר כי עוד תעברנה שנים אחדות עד שהחלום היפה הזה יהיה לדבר מעשי, עד שתשלם כל המלאכה ויוכל עולם העסקים ליהנות מהתקון הגדול.
ובינתיים, האמנם אין שום עצה, האמנם אין שום תקון זמני?
האמנם לא יוכלו כל המוסדות הממוניים הגדולים של ירושלם ויפו להתאחד יחד ולערוך מחאה לבתי הדאר הארפיים שלנו, ואם צריך, אולי גם למרכז בתי הדאר שבין האומות שבשויציה? האמנם אין בתי הדאר האלה, העושים עסקים כל כך עצומים, האמנם אין הם יכולים לסדר [י]חד איזו מסדרה משותפת, ובכח משותף לדרוש מחברות הספינות לסדר מהלך ספינות בין נמל סעיד ויפו פעמים אחדות בשבוע למען יוכלו להביא לנו את הדאר הארפי בזמנו? האמנם לא יוכלו הדוארים הארפיים בעצמם לעשות בכחם בלבד, לתת תמיכה לחברת ספינות, כמו החידיוה, למען תתרצה לשלח ספינה ליפו יותר מפעם בשבוע?
אין אנו בקיאים בעסקים ואין אנו יודעים עד כמה כל זה אפשר, ולכן אין אנו אלא שואלים אם אין קהל העסקים ומוסדות הממוניים שלנו מרגישים צרך בדבר, ואם אין יכלת בידם לדרש כזאת מהדארים, ואם אין הדארים יחד יכולים למצוא איזו עצה לתקן הענין לטובת הקהל?
"האור" ("הצבי"), שנה שלושים, מס' 161, 29 באפריל 1912, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
כדי להקל על הבאים את הירידה מעל האניה, את הטפול והמשא ומתן עם בעלי הסירות והספנים, הסבלים ופקידות המכס, ולהגן עליהם מפני הרמאים, קבל הועד של העדה העברית ביפו על עצמו לפקח על עניני העברים הבאים באניות לחוף יפו.
בשביל זה הזמין ועד העיר איש מיוחד, שתפקידו הוא לעלות על כל אניה ואניה הבאה ליפו ולעזור להעברים, שבאו באניה, בסדור עניניהם על החוף.
כל מי שרוצה לרדת בסירות המוכנות בשביל הנוסעים העברים, העומדות לפקודתו של ועד העיר, ולהשתמש בעזרתו של מורשה הועד, מקבל ממנו על האניה כרטיס ירידה בשכר שלשה פרנקים לגדול ופרנק אחד וחצי לילד משש עד שתים עשרה שנה.
כדי שלא יצטרך הנוסע לפתוח את צרור כספו על האניה בשעת הבהלה והחפזון של הירידה, טוב שהנוסע דרך אודיסה או דרך ווינא יקנה כרטיס ירידה בלשכת המודיעין של הועד לישוב א"י שבאודיסה או בלשכת המודיעין שבוינא לעניני ארץ ישראל. את הכרטיסים הללו ימסרו למורשה ועד העדה, העולה על האניה ביפו, והוא יתן להם כרטיסים אחרים במקומם בלי הוספת שכר.
בשכר הנזכר מורידים מן האניה את הבאים, אותם ואת חפציהם, שהביאו אתם באניה (מלבד רהיטים), וגם מובילים את החפצים אל העיר למקום הדרוש לבעליהם.
ממול פקידות המכס יש „מחסן לנוסעים עברים“ של ועד העדה, שהבאים יכולים למסור בו את חפציהם לשמירה בשכר 1 מטליק (בערך שתי קופיקות) בעד כל חבילה וחבילה ליום. החפצים מתקבלים לשמירה רק לשבוע ימים. הובלת החפצים מן המחסן אל העיר נעשית במשך שבוע זה על חשבון ועד העדה.
ועד העדה משתדל גם לפקח על האכסניות שבעיר יפו ולהגן על עניני האורחים שם. האיש, שבעל האכסניה שלו התנהג אתו שלא כהוגן, מתבקש לבא ולמסור את תלונתו לועד העדה.
מורשה-הועד העולה על האניות לפגוש את הבאים נושא על חזהו תָו עם הכתובת: „מורשה ועד העיר לפגישת הבאים“.
ועד העדה העברית של העיר יפו.
"הפועל הצעיר", שנה ששית, מס' 33-34, 13 ביוני 1913, עמ' 21. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
רשמי המלחמה ביפו. – עירנו, הנחשבת לעיר-החוף הראשית של א"י, נמצאת עכשיו כמו במצור. מיום השלישי שעבר, שאז עגנה בחיפה האניה „קלודינה“ שהפליגה למרסיליה, לא עגנה פה אף אניה אחת. האניה האמריקנית שצריכה היתה לבוא ביום החמישי מפורט-סעיד ולהפליג לבירות ולקושטא לא באה גם היא. האניה הרוסית „צ'יחצ'וב“ שעליה נסעו הרבה יהודים לא באה מפחד איזו התנפלות בים ומהרה מיד להמלט לחופי מצרים, והנוסעים הנמצאים בה יגיעו ליפו ביום השני באניה הכ'ידיבית. גם אניות צרפתיות לא תגיענה יתר לחופנו רק ביום השני תבאנה האניות הכידיביות, האטלקית והאמריקנית ועוד אפשר יהיה לנסוע לבירות ולקושטא. האניות האוסתריות נלקחו כלן ע"י הממשלה האוסתרית לצרכי המלחמה וע"כ בכל זמן המלחמה לא תבקרנה אניות ה„לויד“ בחפי ארץ ישראל.
מחסר אניות אין יכולת גם לגרמנים ולאוסתרים שנקראו אל תחת הדגל לנסע לגרמניה, וע"כ עזבו ביום הששי כל הנתינים הגרמנים הצעירים את עירנו בעגלות, ונסעו לחיפה ומשם יסעו ברכבת לקושטא דרך דמשק וחלב. בין הנוסעים לגרמניה היו גם צעירים יהודים אחדים. הנתינים הצרפתים נסעו לצרפת ביום השלישי באניה צרפתית.
רבים מהאורחים שבאו לבקר את א"י לימי הקיץ מוכרחים איפוא לרגלי המצב להשאר למרות רצונם בעיר ולחכות לאניות.
ידיעות ע"ד המלחמה כמעט שאינן מגיעות כלל ליפו, חוץ מהצירים של הממלכות הזרות שלהם מגיע לפרקים איזה תלגרם. תלגרמי „רייטר“ אינם מגיעים ליפו. אמנם השתדל העתון הערבי „פלסטין“ לעשות חוזה עם חברת רייטר כדי להמציא תלגרמים לקהל היפואי, אך מפני קשי הדבר עוד לא הצליח הדבר בידו. וע"כ מתפשטות שמועות שונות ע"ד המלחמה בעיר וקשה כמובן לדעת עד כמה מן האמת יש בהן. כך למשל נפוצה כאן שמועה ביום הששי כי הגיע תלגרם שבו מודיעים כי הצי האנגלי כבר יצא לקייל להלחם עם הצי הגרמני.
אומרים כי בפטרבורג ובמוסקבה שוררת מהפכה נוראה ולגדודי הממשלה קשה להלחם עם המהפכנים.
תלגרמים לרוסיה אי-אפשר לשלוח כלל מפני המלחמה. למקומות אחרים מקבלים תלגרמים אבל בלי כל אחריות.
"החרות", שנה ששית, מס' 250, 9 באוגוסט 1914, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
במסלה הסורית: האניה יוצאת מטריאסט בכל יום ראשון בשבוע בשעה הראשונה אחרי הצהרים ובאה לאלכסנדריה ביום ו' בשעה ½3 אחרי הצהרים. מאלכסנדריה יוצאים ביום ג' בשעה 5 אחרי הצהרים ובאים ליפו ביום ה' בשעה 7 בבוקר, לחיפה בשעה ½1 בלילה.
מחיר הנסיעה (אחרי נכיון ההנחה הנתנת לנוסעים על ידי לשכתנו): ליפו – לנוסעים במחלקה III (על מכסה האניה, בלי מטה ומזון) – 38 כתרים (Kronen); במחלקה II – 210.60 פרנק בצירוף המזון; במחלקה I – 303.60 פרנק בצירוף המזון. לחיפה – במחלקה III – 39 כתרים.
במסלה המהירה: יוצאים מטריאסט ביום ו' בשעה הראשונה אחרי הצהרים ובאים לאלכסנדריה ביום ב' בשעה 2 אחה"צ. מאלכסנדריה יוצאים ביום ג' בשעה 5 אחה"צ ובאים ליפו ביום ה' בשעה 7 בבוקר, לחיפה – בשעה ½1 בלילה.
מחיר הנסיעה: ליפו במחלקה IV (על מכסה האניה, בלי מטה ומזון) – 45.50 כתר. במחלקה III (עם מטה) ומאלכסנדריה במחלקה II במסלה הסורית (בלי מטה) – 82 כתר. מזון עד אלכסנדריה – 11.50 כתר. במחלקה III ומאלכסנדריה II סור. (כל הנסיעה עם מטה) – 100.30 כתר. מזון – 25.70 כתר. במחלקה II – 295.60 פרנק בצירוף המזון. במחלקה I – 426.60 פרנק בצירוף המזון.
לחיפה: במחלקה IV – 47 כתר; במחלקה III – 84 כתר; במחלקה III ומאלכסנדריה II סור. – 107 כתר. מזון 43 כתר.
לכל נוסע יש הרשות לקחת אתו צרורות חפצים: במחלקה I עד 100 קילוגרם, במחלקה II – עד 60 קילוגרם, במחלקה ג' וד' – 30 קילוגרם.
מחיר כרטיסי ירידה לחוף יפו 3 כתרים לאיש (עם צרורות חפציו). הנחות לנסיעה נתנות רק לנוסעים הבאים ללשכת המודיעים לא יאוחר מיומים לפני הפלגת הספינות.
המהגרים המשתמשים במחלקה III של המסלה הסורית או במחלקה IV של המסלה המהירה מקבלים גם הנחה של 50% למסע הפשוט במחלקה השלישית של מסילת-הברזל הדרומית מוינה לטריאסט. מחיר הכרטיס המוזל – 11.75 כתר.
הסכום המינימאלי הנחוץ למהגר להוצאות הנסיעה מווינה ליפו מלבד המזון הוא במסלה הסורית (משך הנסיעה באניה – אחד עשר יום) – 52.75 כתר. במסלת החפזון (7 ימים) – 60.25 כתר. הנוסע שאין בידו תעודת-מסע משר הפלך צריך לשלם מלבד זה ביפו קנס עשרה פרנק.
מלבד לשכת המודיעין בווינה מספיקות ידיעות והנחות לנסיעה לשכת המרכז הציוני בברלין (Zion. Zentralsureau, Berlin W. 15, Saechsische str. 9) ולשכת המהגרים היהודים בטריאסט: (judisches Auswanderesbureau, Triest, Via del monte 1).
בכבוד רב ובברכת התחיה
לשכת המודיעין לעניני ארץ-ישראל בווינה.
"העולם", שנה שביעית, מס' 2, 28 בינואר 1913, עמ' 13. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
דגלי חברת הלויד האוסטרי, 1910 לערך. המקור: ויקישיתוף
מהלך אניות הלויד האוסטרי.
לפני משך זמן הודענו על דבר השנוי שבא במהלך האניות של חברת "Oesterreichischer Lloyd" שבמקום המהלך הישר יפו – פורט-סעיד עשתה החברה את מרכזה בבירות, וכל אניה היוצאת מיפו היתה צריכה לבוא מקודם לבירות ומשמה לנמל-סעיד. הדבר הזה הכביד והאריך את הנסיעה באניות אלו על הנוסעים לאירופה וכן על הבאים מהתם להבא, כי בעוד שהאניות הללו בעצמן עשו את דרכן מטרייסט לאלכסנדריה בשלשה ימים, ארכה הנסיעה מאלכסנדריה ליפו ארבעה ימים, כלומר מפורט-סעיד ליפו, דרך של י"ב שעות, נסעו במשך שלשה ימים, בשביל שהאניות הקיפו על בירות ומשמה ליפו.
בעתו עוררנו בהמוריה על הדבר הזה המוזר מצד עצמו, והמעציב בנוגע להתפתחותה של פלשתינה שזה עושה אותה לטפלה לסוריה.
כן עוררנו שזה מביא נזק למשלוח החבילות, קולי פוסטל, של הפוסטה האוסטרית. חבילות אלו נשלחות על פי החוק רק על ידי אניות אוסטריות, ובהיות שאלו עוברות מקודם על בירות טרם בואן לפורט-סעיד, הרי מאריכות החבילות הללו בדרך ובאות לאירופה באחור זמן.
כעת מודיעים לנו מהנהלת החברה כי השנוי הזה יחזור ויבטל, ומתחלת נובמבר תתחילינה שוב האניות לעשות את המהלך הישר יפו – פורט-סעיד.
מהלך האניות יהיה מעתה, לאמר מתחלת נובמבר, על פי הסדר הזה:
מיפו לאלכסנדריה תצא האניה בכל יום שני שעה 4 אחה"צ. תגיע לאלכסנדריה ביום הרביעי, בבקר.
מאלכסנדריה תצא ספינת מרוץ ביום החמישי 3 אחה"צ, תגיע לטרייסט ביום הראשון 4 אחה"צ.
ספינת סוריה הולכת מאלכסנדריה ביום השבת, תגיע לטרייסט ביום החמישי.
מטרייסט ליפו תצא ספינת מרוץ ביום השישי 1 אחה"צ. תגיע לאלכסנדריה ביום השני 2 אחה"צ ותצא מאלכסנדריה ביום השלישי 5 אחה"צ ותגיע ליפו ביום החמישי 7 בבקר, ותלך בערב לחיפה ותגיע שם בחצות הלילה.
ספינת סוריה תצא מטרייסט ביום הראשון 1 אחה"צ ותגיע לאלכסנדריה ביום הששי 1/3 3 אחה"צ.
עוד תקון חשוב עשתה החברה בקבעה מהלך ישר מחיפה ליפו מבלי להקיף על בירות, ותצא מחיפה ביום הראשון בערב.
כן ממשיכה החברה את התקון הנכבד שהנהיגה באניותיה להמציא מאכלות כשרים להנוסעים במדרגה הראשונה והשניה קונסירבים כשרים הבאים בתבות מיוחדות חתומות, ונעשים בהכשר רב ע"י אחינו היראים בפפד"מ תחת השגחת הרב ר' שלמה זלמן ברייער נ"י. הקונסירבים מכילים כל מיני בשר ותבשיל, ירקות ופירות, בהתאמה עם כל המינים העולים על שלחן עשירים ובעלי נסיון מעידים, כי הם ממלאים באופן היתר טוב הדרישות היותר גדולות. ולמען הסר כל חשש בעניני כשרות, יש בכל ספינה יורה חדשה של נחשת שלא תשמש לשום דבר מלבד להחם את הקונסירבים הבאים חתומים בחותמות מקוריים מפפד"מ, ויעלו כמו שהם על שלחן האורחים.
הנוסעים במחלקה שלישית אינם משלמים בעד אכילה בכ"ז יוכלו להשיג גם הם מהמאכלים האלה, בתור מקבלים פרטיים.
קערות, כפות, ומזלגות, יכינו למו האורחים בעצמם, כדי למנוע דאגה יתרה על הפרטים הדורשים השגחה, והשרות והנקיון של הכלים ימולאו ברצון איש ואיש שישגיח לעצמו לצאת מכל חשש ספק בנוגע להדחת ותערובת כלים.
ההנחות הנתונות לעוברים ושבים לא"י במחלקות ב' ג' ד' ולהנוסעים בספינות מרוץ רק במחלקות ג' ד' ונתונות גם להלאה לנוסעים שיש להם כרטיסים מהפקידות האמשטרדמית בירושלם.
"מוריה", שנה רביעית, מס' 242, 4 בנובמבר 1912, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
הנוצרים מן הכפרים אשר מסביב לירושלים מרבים לנוס מן הארץ, בכדי שלא יהיו מוכרחים לעבוד בצבא, ובשבוע שעבר נעצרו תשעה צעירים כאלה ויאָסרו במאסר. שני צעירים, נוצרים מבית לחם, שחפצו גם כן לעזוב את הארץ ולא יכלו להתפשר עם מלחי-הסירות מושלמים, בשכר הסירה המובילה אל האניה, נסעו לחיפה, ושם עלו על אניה אוסטרית לנסוע לאירופה. האניה הזאת נסעה מחיפה ליפו. כאשר עמדה האניה על החוף ביום השבת שעבר ומלחי הסירות עלו עליה, להוריד נוסעים שונים, ויכירו המלחים את שני הבורחים ויתפשו בהם ויביאום לבית המשפט ושם אסרום. קברניטה של האניה לא ידע דבר מכל המעשה הזה. אמנם הרימו האמללים קול צעקה, ואולם נטרפה צעקתם במהומה הרבה והשאון הגדול, השורר תמיד על כל אניה בעת עמדה על החוף. כאשר הגיע התור לאניה לנוע ממקומה, הרגיש רב-החובלים בחסרון הנוסעים, שנסעו במחלקה הראשונה, ויחקור וידרוש ויוָדע לו כל אשר קרה. ובעלות המלחים שנית על האניה, להוריד את החפצים שנשארו בה, ואת סירותיהם קשרו אל האניה, מהר הקברניט ויעל את העוגן והאניה יצאה לדרכה, והמלחים נשארו שבוים אתו. ובהיותו בתוך הים הודיע על פי אותות העשוים לדבר לפקידות-האניות ביפו, שתודיע למושל העיר, כי אם ישיב להאניה את שני הנוסעים הצעירים יקרא דרור למלחים, ואם לא יביא את המלחים לטריעסט ושם ימסרם למשפט על התנפלם על אניה אוסטרית ושדדו ממנה שתי נפשות. הפקידות מהרה והודיעה את הדברים למושל העיר ותהי המהומה גדולה, ולבסוף החזיר המושל את שני הצעירים והקברניט קרב אל החוף ויוריד את המלחים וסירותיהם.
"הצפירה", שנה שלושים ושש, מס' 11, 31 באוקטובר 1910, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 