נמל יפו חשוב מנמל ביירות – 18 ביולי 1934

בתל-אביב

[…]

נמל יפו חשוב מנמל בירות

מספר האניות המסחריות, שעגנו בנמל יפו בחודש מאי, היה 93 ומספר סירות המפרש שעגנו בו באותו החודש 121. מספר האניות שעגנו בנמל יפו בחודש יוני שעבר 87.

בדין וחשבון רשמי לבנוני נאמר, שמספר האניות שעגנו במי בירות במשך חודש מאי 79 כלומר 8 אניות פחות מבנמל יפו.

„פלשתין“ שממנו אנו מעתיקים את הידיעה, מעיר על זה: אם עגינת אניות מסמן את חשיבותו המסחרית והתקדמותו הכלכלית של הנמל, לא נגזים אם נאמר שנמל יפו הוא עכשיו חשוב מנמל בירות.


"הארץ", שנה שבע עשרה, מס' 4560, 18 ביולי 1934, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

שובר-גלים חדש בנמל יפו – 3 ביוני 1934

נמל יפו, 1937. מקור: ויקישיתוף.

משבר־גלים חדש בנמל יפו

מסילת־ברזל זמנית לבית וגן

בנמל יפו עוסקים כבר ביציקת היסודות למשבר הגלים החדש, שארכו  יהיה בס"ה כ־900 מטר, החל מנקודה שהיא רחוקה כ־400 מטר דרומית למחסני המכס. חומה זו תגן על מילוא חדש בשטח 50 דונם, לערך, ועל רציף חדש, נוסף. אורך הרציף החדש יהיה כמאה מטר. ארבעים–חמשים סירות משא תוכלנה לעגון על ידו במים שקטים ומשאן ייפרק ע"י מנופים. בזה תוחש עבודת הפריקה, פי השערת משפרי הנמל, פי כמה מכפי שהיא כיום.

עתונים אחדים הודיעו כי מסלת ברזל נבנית בין תחנת רכבת יפו לנמל יפו, כחלק מתכנית שיפור הנמל. ידיעה זו אינה נכונה. נבנית, אמנם, מסילת ברזל, אבל – לצד בית וגן. מסילה זו שארכה יהיה חמשה קילומטר נועדה להוביל חול ועפר בשביל שטח המילוא. המסילה תפורק בגמר עבודות הנמל.

להובלת החומר ליציקת משבר־הגלים הוקמו שני גשרים, שאורך כל אחד מהם הוא למעלה ממאה מטר. הם יפורקו בגמר העבודה.

בסך הכל עובדים כיום בעבודת שיפור הנמל כמאה וחמשים פועל. בעבודות הפשוטות אין פועל יהודי כלל. שכר העבודה הוא 12–15 גרוש ליום. בין בעלי המקצוע יש מספר יהודים. יכלו להתקבל עוד בעלי מקצוע יהודים, אלא ששכרם של בעלי המקצוע בתל אביב גדול יותר.

מלבד עבודות שיפור הנמל הנעשות ע"י מחלקה מיוחדת מרחיבה מחלקת העבודות הציבוריות את הדרך הצפונית של נמל יפו, עד לרוחב 14 מטר, כן תסוללנה שתי מדרכות משני צדי הרחוב, שני מטר רחבה של כל מדרכה. לשם הרחבת דרך זו תוקעים עכשיו בים עמודי ביטון שעליהם נוצק היסוד לגבול החדש של הדרך.

כל העבודות הנעשות עכשיו בנמל יפו אינן, לפי דעת מומחים, חלק של תכנית נמל גדול, כדרוש לתל אביב וליפו.


"דבר", מס' 2750, 3 ביוני 1934, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

עתידנו על הים – 26 באפריל 1934

עתידנו על הים

העובר את הנמל ברימן ההומה ושוקק בשאון החיים של גרמניה השליטה בסחר עמים וארצות מלפני המלחמה, נפגש באנדרטה העומדת ברחבה על הדרך המובילה לחוף. זה הוא פסלו של אחד ממלכי המדינה כשהוא מצביע על החוף, עם כתובת קצרה המדברת הרבה: „עתידנו על הים“. ומדי פעם בהזכרי באנדרטה זו מצבת לפני השאלה: המעריכים האסטרטגים הכלכליים שלנו את ערך הים הגדול ורחב הידים ליד רצועת יבשת צרה זו שלנו שהוצרה וקוצצה באכזריות ורשע?

טעות היא לחשוב ששכנינו תפסו את מקצועות הים: זוהי עובדה שאותה העזובה ששררה עדי בואנו על היבשה שוררת גם ברוב מקצועות הים מחוץ לענף אחד הוא ענף הספנות המקומית.

נקח רק שתי דוגמאות. א) ליפו באות מדי שנה 4–5 ספינות־מוטור איטלקיות מצוידות במכשירי דיוג אירופאים. הן שוהות כאן 8–9 חדשים (אפריל–נובמבר). את הדגה הם מוכרים כאן ובמחירים גבוהים, לרגל כוח הקניה של תל־אביב. כעשרים איש העובדים בספינות מגלגלים מחזור של 10.000 לא"י והם שבים לארצם לחדשי החורף וצרור הכסף בידיהם.

דייגים מקומיים אין כמעט בנמצא כיום. המעטים שהתעסקו בדיוג פרימיטיבי עזבו אותו ועברו למקצוע הספנות המקומית עקב הביקוש הגדול לידים עובדות בענף זה.

ג) ההפלגה החופית בין סוריה, מצרים וא"י. ענף זה גם הוא נמצא בידי ספני חוץ. ברוב ימות השנה אפשר לספור בימה של יפו מ-25 עד 30 ספינות-מפרש וביניהן רק 3-2 ספינות מקומיות. הן מובילות מדי חודש קרובים לארבעת אלפים לא"י לחודש 8-7 אלפים טון. דמי ההובלה הם או 30-52 אלף לא"י לשנה. [השיבוש במקור.] רוב ההכנסה – מהמשק היהודי.

הרי שתי דוגמאות של שני ענפי קיום שכל עם שוכן לחוף ים נאחז בהם בכל מאמציו אולם את ערבי א"י אי אפשר לחשוב לאנשי ים כי אם כרועי צאן ובקר שנתגלגלו לחוף הים מהמדבר גם ביחסם למקצוע היחידי (הספנות המקומית) שנאחזו בו אפשר למצוא עקבות מוסד הבן [?] הליגלי, כזה הנהוג בין השבטים הנודדים.

בחדשי יולי אוגוסט ספטמבר 1933 נכנסו לנמל יפו כ-130 אלף טון משא. הכנסותיהן ענקיות הודות לתגבורת האימפורט הבא עם העליה והגאות הכלכלית.

הספנות המקומית

בנמל יפו רשומות כיום כ-400 סירות סחורות. בעד העברה מהאניה אל החוף שולמו 25 אלף לא"י.

על ראשית התפתחותו של ענף זה אפשר לשמוע מפי ספן זקן בין ספני יפו. הוא מספר כי לפני 50 שנה נמצאו ביפו רק כתריסר סירות דוגה, שבעליהן התפרנסו בצמצום ורק עם בואה של אניה רוסית המביאה צלינים היתה להם הרוחה. מטבעות נחושת גדולות היו השכר בעד העברת האנשים ונוסף למחיר היה בא עוד בקשיש והספנים דייגים היו „מבסוטין“ (שבעי רצון).

פעם הביאו המוסקובים פעמון גדול לכנסיה שלהם בעיר הקדושה. משקלו היה כ-50 פוד והנה לא היתה סירה מספיקה. עמדו  וקשרו סירות אחדות יחד להביא את הפעמון אל החוף. נוסף לדמי ההובלה של 50 רובל זהב (5 לא"י) הם קבלו עוד 10 רובל בקשיש. זה היה הון עצום בימים ההם.

אז בנו את שלוש סירות המשא הראשונות. הסירות של היום  מובילות מ-20 עד 60 טון ומספר אניות בנמל יפו הנו מ-15 עד 20 בכל יום!

היום אינם דורשים עוד בקשישים. הבקשיש נכלל כבר בתוך המחיר היסודי שהנהו גבוה למדי, 200 מיל הטון. המחיר הזה עובר על כל קנה מדה מסחרי והוא מבוסס אך ורק על בסיס של עושק לגלי.

ראיה חותכת על ההון הכביר הנצבר אצל ספני יפו אפשר לראות מדבריו של ראש עירית יפו בשיחה שהיתה לו עם עתונאי ערבים בראשית דצמבר. ספני יפו, אמר עאצם ביי, צברו הון רב ונהפכו לעשירים. למעלה משני מיליון תיבות פרי הדר הם מעבירים לאניות וגם זה מכניס סכום הגון, בערך 35 אלף לא"י. מחצית הסכום הזה בא מהכיס היהודי. עאצם ביי הנכבד שבח את הסכום הענקי שהם מכניסים מהעברת האימפורט עוד 80.000 לא"י והוא ב-90% של יהודים. אין מה לחלוק על דבריו של ראש עירית יפו כי תושבי עירו מתעשרים על חשבוננו ואמנם ככל שהם מתעשרים הם בועטים יותר.

ויבואו נא בועזי היבשה שלנו וילמדו מוסר השכל מאחיהם בעסקי הים. ישנם בועזים שהכסף עובר דרך ידם ולא בלי נתח שמן בשבילם. וילמדו לדעת מה היה מצבם-מצבנו בעבודות היבשה שלנו לולי באו חובשי בתי המדרש והאוניברסיטאות לתבוע את זכות העבודה ולהשיגה במלחמות קשות, במכות שוטרים ובמאסרים!

השביתות על הים וביחוד ביפו היו כידוע, מורגשות בכל תקפן ובמדת מה גם מחוץ לגבולות הארץ (גם אניות-חוץ סבלו מהן). אותם ספני יפו שקצרו את יבול הזהב מגשמי הנדברות של העליה הם היו המשען העיקרי והכוח הפיסי של הועה"פ הערבי בכל אמצעי התנקשות בעליה זו.

את פשר ההופעה המופרכת הזאת אנו יכולים למצוא ע"י בירור הכוחות החברתיים הפועלים בין אנשי-הספנות שהמרידו את הספנים ללכת בדרך מעציבה ומסוכנת זו ובו בזמן שהם הפגינו, הם נשאו תפלה שההפגנה לא תשא פרי ומהנסיון של מאורעות שנת 1929 ודאי שקיננה התקוה בלבבם, שאחרי כל מאורע מסוג זה, יוגבר זרם העליה ואתו יחד גם זרם הזהב לכיסם.

בעולם הספנות קיים עוד מין פיאודליות במבנהו המשקי והחברותי עד לזמן האחרון. 6-5 משפחות פרשו את שלטונם על כל הרכוש והנפש במקצוע זה. רוב הסירות שייך להם באופן ישר ועוד חלק הגון של בעלי סירות בודדות תלויות בחסדם ועבוטות להם. באופן כזה מרוכז בידיהם מספר סירות מספיק להקיף את כל העבודה ואפילו בימי גאותה של עכשיו. כדאי להעיד כאן שמ-400 הסירות הרשומות נמצאות על הים רק מחצית, והמחצית השניה נמצאת על הירקון או על החוף. הפועלים העובדים על הסירות לא כשכירים היו עובדים אלא כדוגמת האריסים אצל בעלי הקרקעות ומקבלים איזה חלק זעום של ההובלה. היחס מצד העובד למעבידו הוא כאל מטיבו ואיש חסדו והוא מצווה להעריצו ולעמוד על צדו במלחמה עם יריביו.

כל אחד ואחד מהשליטים הנ"ל הגדיל את מספר סירותיו עד כדי אפשרות של שרות מספיק לקו אניות משא: כגון „דויטשה ליבאנט ליין“, או „ארייט דיפו“ הבלגית. כל אחד ואחד מהם קשור בחוזה עם סוכן אניות על קבולת כל העבודה של אניותיו. קבולת זו נותנת לקבלן את האפשרות שגם מחלק העבודה שהוא מפריש לבעלי הסירות הבלתי תלויים בו נשאר ביפו חלק הגון מההכנסה. ההתחרות להגדלת מספר הסירות וקבלת העבודה מהסוכנים שמשו לא פעם כגורם לריב וקטטות ושמוש בפגיונות בין המשפחות השליטות והכוח הפיסי של המשפחה והמקורבים הכריע.

עם היותם מופרדים בינם לבין עצמם בקנאה ומשטמה מאוחדים השליטים בשני דברים א) לקיים את מחיר הגזל ב) ולדכא כל נסיון של „מרד“ נגד שלטונם מצד קבוצת בעלי סירות זעירים המנסים לפרוק את עולם.

התארים הדתיים והמסורתיים שרכשו להם התקיפים העשירים שמשו להגברת השפעתם החברותית שגם לה ערך ניכר במלחמתם על ההגמוניה. עם הופעתה של התנועה הלאומית שמו את מסוה הפטריוטיות על פניהם לכסות על שאיפת הבצע והשלטון.

מסוה זה שמש להם גם נשק נגד המקופחים מבין בעלי הסירות שניסו לבוא בברית עם היהודים לשם עבודה משותפת. „בוגדים“ „מוכרי המולדת“ קראו להם והקוראים נתכונו לבצע.

מוכתרים בתארים של עסקנים צבוריים התיצבו לפני הממשלה בהתנגדות חריפה נגד הכנסת סדורים בעבודה ונגד הוזלת המחירים. מכאן הברית בין הפיאודלים האלה לבים הועה"פ הערבי.

בתוקף הקשרים הנ"ל שבין השליטים ובין הועה"פ הערבי לא נשאר להם מקום לסגת אחור והם היו נאלצים על פי פקודותיו ללכת בראש עבדיהם עובדיהם ל„חזית“. כדאי להעיר שהעובדים לא הלכו ברצון רב. עובדה היא, שנמסרה ממקור מוסמך, כי לעובדי הסירות הבטיחו 15 גרוש ליום דמי בטלה טרם שהם הסכימו לשביתות נגד העליה.

אין לך אולי דוגמה כה חותכת ובולטת לכל הזיוף הפוליטי והכלכלי בצעקות על „העושק“ מצד העליה בהשתתפותם של ספני יפו במקהלת הועה"פ הערבי ובצעקותיו בקריאות על „סכנת“ העליה. מי כמוהם עשרו וצברו הון ישר מן העליה הזו.

והנה דוגמה קטנה במספרים על „סכנת“ העליה.

בחדשי ההכנות להפגנות נגד העליה יולי אוגוסט ספטמבר הכניסו תושבי יפו מהעליה היהודית באופן ישר:

בעבודות ספנות משא 25.000 לא"י

מסבלות בבית המכס 12.000  "

מסבלות על האניות (סטיודוריות) 5.000  "

מעגלונות והובלת נוסעים בסירות 5.000  "

במשך 3 חדשים   49.000 לא"י

צפויה, איפוא, ליפו „סכנה“ של הכנסת 200.000 לא"י לשנה. והסכנה הזאת אמנם מתקיימת. חלק גדול של אחריות בעד מצבתו העלוב והמסוכן הזה בימה של יפו חל גם על חוגים ידועים שלנו. הם יכלו לעשות משהו לתקון המעוות ואינם עושים.

אולי למדו כבר ממאורעות החדשים סוף 1933, אולי ישובו מדרכם, דרך ההשלמה והתמיכה הפסיבית – שערורית הים. לפי שעה אמרתי רק לעורר את הציבור שיתן את דעתו לפעולות בשטח הים הגדול ורחב הידים.

מ. קישועי


"דבר", שנה , מס' 2720, 26 באפריל 1934, עמ' 12. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

„סטילה“, אניה מיוחדת להובלת פרי, תפליג מיפו – 7 בינואר 1934

תל אביב

[…]

„סטילה“

שם הספינה המיוחדת להובלת פרי, שהתקשרה עם בית המסחר דיזנגוף ושות'. ביום ו' חונכה הספינה בהפלגתה הראשונה ממימי יפו עם פרי הדר. לכבוד המאורע התכנסו משלחי הפרי על ספון האניה – יחד עם מר דיזנגוף. רב החובל הראה למוזמנים את מעלותיה של הספינה הזאת. איורור מיוחד ושמירה על מידה אחת של חום באמצעות מכונות חשמל מותקנות לכך. חברת אניות זאת „לאוריצן קופנהגן“ מומחית להובלת פרי והיא מתחילה את פעולתה בארבע הפלגות השנה.

האניה מיוחדת אך לפרי ולא למטען אחר – ומובילה 35 אלף תיבה. בין המוזמנים – גם משלחי פרי ערבים וב"כ העתונות העברית והערבית.


"דבר", שנה תשיעית, מס' 2627, 7 בינואר 1934, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ספינה עברית נזרקה לחוף – 14 במרץ 1933

סערה בים

ספינה עברית נזרקה לחוף

סערת הים שנתעוררה בתחילת השבוע והתחזקה אתמול בבוקר, גרמה לנזקים ולדאגה רבה. הנוסעים שהיו צריכים לרדת אתמול מהאניה לחוף יפו, הוכרחו מפאת הסערה להמשיך דרכם עד חיפה.

כל אניות-המשא שעגנו בחוף, מהרו להתרחק עד האופק, מלבד האניה הרומנית „דוברוגיאה“ מסוכנות „הפרדס“, בת 2000 טון, אשר בגלל קלקול במכונת-העוגנים, לא יכלה להרים את עוגניה, ונשארה במשך כל הזמן בקרבת החוף, והיה חשש גדול כי אם יתחזקו  הגלים תנשא לעומת הסלעים ותנופץ אליהם, כמו שקרה בפורים בשנה שעברה לאניה „גורטון“.

ספינת מפרשים ומוטור עברית, השייכת לד"ר גורביץ, ד"ר שמר אליעסברג ובייבסקי, שעגנה בנמל, – נזרקה ע"י הגלים אל החוף ונופצה.

מודיעים לנו, כי מומחים העירו לבעלי הספינה שהעוגנים שלה אינם מספיקים, ובסערה הראשונה תקרענה השרשרות – והם לא שמו לבם לדבר.


"דאר היום", שנה חמש עשרה, מס' 138, 14 במרץ 1933, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

בנמל יפו – 10 ביוני 1931

מהנשמע בתל אביב

[…]

בנמל

–באניה קרנרו באו שלשום כחמשים עולים, באניה פטריה באו אתמול מאמריקה תשעים וחמשה נוסעים ביניהם 35 תיירים עשירים. הם נסעו לירושלים וישהו בארץ כשבוע. ביום חמשי תגענה הלמרטין, לוטוס ופרנה.

– אתמול הגיעה מחיפה אנית „נשר“ גוזל. הוזמנו סבלים יהודים לפרק ממנה את שמונים טון המלט שהיו בה. המפרקים הערבים החלו להפריעם בטענם כי הם מחוסרים רשיונות. אחרי בירור בשח רחוק עם מועצת פועלי ת"א הורשו הסבלים היהודים לפרק את יתר המלט. מספרם בנמל עשרים ושבעה.

– בחלק הדרומי של הנמל החלו בבנין הקיר שובר־הגלים. השמועות שהופיעו עד"ז בעתונים שונים היו מוגזמות. לעבודות שיעשו השנה הוקצבו רק אלף לירות. לע"ע יבנו רק פנה שהיא חלק מהקיר ותשמש להגנה על הרציף שלפני המחסנים הגדולים. כשיבנה בשנה הבאה הקיר בשלמותו, עדין לא ישמש כמזח אלא כשובר גלים פשוט ולא יביא תועלת לאניות ולספינות הגדולות. בעבודת יציקת המלט והנחת האבנים החלו עוד בשבוע שעבר. עובדת מכונת מלט רגילה, כעשרה פועלים יהודים מקצועיים וארבעים סבלים ערבים.


"דאר היום", שנה שלוש עשרה, מס' 203, 10 ביוני 1931, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מפרשית שהפליגה מפיראוס ליפן נגזלה בנמל יפו – 6 בספטמבר 1932

„אודיסאום“ חדיש לרב-חובלים יוני

מפרשית שהפליגה מפיריאוס, בדרכה ליפן, נגזלה בנמל יפו

(מאת משרדנו התל-אביבי)
תל-אביב יומ"ב בערב

לפני כשבוע ימים הגיעו לימי יפו החובל היוני אפליס, ושני מהנדסים גרמנים מחבריו, במפרשיתו הקטנה, „אקרופוליס“ שמה, שארכה חמשה מתרים וחצי, ודגל יון מנפנף על תרנה, ויעגן בקרבת הנמל. שלשם, בצאתו לבקרה בכדי להכין את הפלגתה חזרה למרחבי-הים, מצאה מקולקלת עד היסוד וכל אשר בה מפוזר לכל רוח – עלבון [?] במידות האכסנאות {? השורה מחוקה].

בשיחה עם בא-כחכם המיוחד סיפר החובל את פרטי המעשה המבהיל כדלקמן:

מחשבתי בנסיעה ימית זאת היתה להוכיח, כי גם בימינו תוכל מפרשית קטנה בערך להלך על פני הימים בלי קושי מיוחד,  ואציב לי למטרה את הקו פיריאוס (ביון) ליוקוהאמה (ביפן). הפלגתי בירח יוני החולף ועד היום עלה בידי להחתיר את המפרשים אל הנמלים האלה: סירא, טינוס, נאקסוס, אסטיפליאה, קנדלוסה, רודוס, קסטולריצו, לרנקה, פמגוסטא, בטרום, בירות, חיפה ויפו שאליה הגעתי בכ"ט לחדש אוגוסט.

למחרת היום ההוא ביקרתי את קונסול יון ביפו, הא' קסאר, אשר קישר אותי עם הספן חסן-חלים, והלה עזר לי למצא מקום בפלגה אשר מדרום לבית-הים ביפו, ואשר אליו משכנו את מפרשיתנו למנוחת ימים מעטים.

מה נבהלתי למחרתו, כשהלכתי לבקר את המקום למצא, כי „האקרופוליס“ האומללה שלי קולקלה ממפרש עד תרן. כל הכלים אשר היו בה, כל החומר המדעי אשר צברנו, כל חפצינו והמזון לימים הבאים נגזלו מאתה ומה שלא מצאו בו חפץ [… השורה מחוקה] כשהגלים מסתערים עליה מכל צד.

אין אנו יודעים עדיין מי האשם בכל השערוריה הזאת, ואולם קונסול יון הבטיח לנו לעיין בדבר גם לנסות ולתקן את המפרשית על חשבונו.

אם יעלה הדבר בידו של הקונסול ואם אמצא, כתקותי, כי האניה הקטנה לא סבלה ביותר ותוכל „להחזיק“ בפני הגלים, אמשיך את נסיעתי מכאן לעזה, לאל-עריש ולפורט-סעיד ודרך התעלה הגדולה תעלת סואץ, לים האדום, לאוקינוס ההודי ולמ[י]מי סין ויפן.

החובל אפליס מקוה להפליג בתחילת השבוע הבא ומפרשיתו תבקר אז גם בים תל-אביב.


"דאר היום", שנה ארבע-עשרה, מס' 301, 6 בספטמבר 1932, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

שינויים בשכר הטעינה והפריקה בנמל יפו – 21 בינואר 1932

סווארים בנמל יפו, 1940. מקור: ויקישיתוף.

שנויים בשכר הטעינה והפריקה בנמל יפו

הסוחרים קובלים מרה – למי חלק הארי בשכר העבודה? – גורלו של נמל יפו.

הטעינה והפריקה בנמל יפו, תקנותיהן ותעריפיהן שימשו לפולמוס חריף בין ב"כ לשכות המסחר לבין סוכני האניות בישבה משותפת שהיתה ביום ה' אחה"צ במשרדי לשכת המסחר יפו והמחוז בת"א. זה היה המשך ישיבת יום ד' בירושלים. השתתפו 22 איש. מצד אחד ב"כ לשכות המסחר יפו והמחוז, לשכת המסחר הערבית ביפו ולשכת המסחר בירושלים (יהודים וערבים), מצד שני ב"כ סוכני אניות (יהודים, ערבי וגרמני). כמכריע בין הצדדים הופיע מנהל מחלקת המכס והמסחר הממשלתית מר סמיד ואתו שני פקידים גבוהים ממחלקתו.

ב"כ לשכות המסחר הגנו על עניני הסוחר הצרכן, ועניניו המיוחדים של הדרום בנמל שלנו, נמל יפו. ב"כ סוכני האניות דיברו בעד מקצועם וכאילו גם בעד הספנים.

לישיבה קדמה הודעת מנהל מחלקת המכס על הזלה ידועה בתעריפי הפריקה והטעינה, לאחר שנים של השתדלות בענין זה מצד לשכות המסחר. אך ההזלה המאוחרת הזאת היא קטנה, רק ב־6–12 אחוזים, ואינה מספקת את הסוחרים הטוענים, כי התעריפים הנוכחים הנם גבוהים מדי, מייקרים את צרכי־החיים ומכריחים את סוחרי ת"א, יפו וירושלים לנטוש את נמל יפו ולהעביר את האימפורט ואת האכספורט לנמל חיפה, אשר בו התעריפים והתקנות נוחים יותר, ומה גם שהנהלת הרכבות מקילה ומזילה מדי פעם את השימוש ברכבות להובלת סחורות בקוי חיפה־יפו וחיפה־ירושלים. הסוחרים טוענים, כי 500 מיל דמי פריקת שק אורז, חטה או סוכר מהאניה אל בית המכס – הוא שכר גבוה מדי. למעשה נוטלים בזה הספן והסבל חלק לא כל כך גדול מסוכן האניות עצמו, שהוא מרויח, פשוט, יותר מדי. לשכת המסחר יפו והמחוז הציע מחיר של 365 מיל לשק כזה ודרשה שהסכום יחולק: 190 מיל לספן, 100 מיל לסבל, ו־75 לסוכן האניה. מחיר כזה הציעה גם לשק קמח. מר סטיד הודיע קודם על הזילה של 60 מיל לשק חטה, אורז וסוכר, היינו – 440 מיל, לעומת 500. חילוקי הדעות חלו גם על יתר הסחורות, במספרים אחרים, אך לא רק בעניני מחירים כי אם גם בתקנות אחרות.

סוכני האניות מתנגדים קודם כל להפרדת המחיר הכללי של הפריקה והטעינה לחלקיו. הם מתנגדים גם לדרישת הסוחרים, כי הספן יקבל את שכרו בעד הובלת הסחורה מהאניה אל רציף החוף רק לפי משקל הסחורה. הם רוצים להמשיך את שיטת התשלום לפי הסירה, אם כי הם מקבלים מהסוחר שכר לפי משקל או לפי נפח הסחורה.

טענותיהם של סוחרי החנויות הם אלה:

א) לשכת המסחר מייצגת את הסוחרים ובמקרה זה היא מתעלמת מעניניהם הצודקים של סוכני האניות. עם ירידת השטרלינג העלו הסוחרים את מחירי הסחורות בהתאם לתנודות המטבע, אך סוכני האניות לא העלו את שכרם, נמצא שירד ב־30 אחוז ואין בטחון שיישאר ברמתו של היום; ב) התעריף החדש המוצע ע"י מנהל המכס יש בו כבר הורדה נוספת של השכר למעלה מעשרה אחוזים; ג) התעריף אינו אלא קביעת המכסימום, בעוד שלפי הסכמים אפשר להפחית ממנו; ד) שאלת המשקל והנפח צריכה להיפתר בא"י כמו בכל העולם. מקובל בכל הארצות שהטון מותאם לנפח מסוים, ונפח גדול יותר נחשב למשקל גדול יותר.

גם בענין הסכנה לנמל חיפו יש חילוקי דעות. יש חושבים, כי יפו לא תאבד את התנאים המעדיפים אותה. מס הנמל שיוטל על כל אניה בחיפה, יעזור במדה ידועה ליפו לשמור על עמדתה. כמו כן סבורים, כי ענף ההדר ימשיך להשתמש בנמל יפו, משום שהממשלה לא תוכל להשקיע את הכסף הדרוש להרחבת מסלת הברזל עד כדי שתוכל להסיע את תפוחי הזהב לחיפה בעונה הקצרה הנוחה לאכספורט.

ספני יפו אין דעתם שוה בקיץ ובחורף. בקיץ, כשהעבודה מועטה בנמל, הם מתחילים להרהר על העתיד, ודאגת ההתחרות מצד נמל חיפה מעיקה עליהם ומכריחה אותם להתפשר ולהבטיח לסוחרים להזיל את מחירי ההובלה. משבאה עונת תפוחי הזהב עם עבודתה הקדחתנית והסוערת, הם שוכחים את הדאגה לעתיד ועומדים על השכר שהוקצב „בשנים הטובות“. עם משלחי תפוחי הזהב גמרו הספנים בקיץ שעבר להוביל כל תיבה לאניה בשמונה מיל, אך בהתקרב עונת המשלוח, החזירו את המחיר של השנים הקודמות, 10 מיל לתיבה. משלחי תפוחי הזהב חושבים ברצינות על  העברת רוב האכספורט אל נמל חיפה. וכן לגבי סחורות אחרות. הממשלה כאילו מגינה על הספנים ומחזיקה את השכר הגבוה, לערך, בסחורות ידועות. למעשה היא מחזקת בזה את נמל חיפה.

בישיבת יום ה' נמשכו הויכוחים למעלה מחמש שעות. ישב ראש מר סטיד. נאמו בכל שלש השפות. מזכיר הלישכה י. כץ, תירגם. הסוחרים ניסחו לבסוף 6 דרישות, לאחר שראו, כי מוכרחים הם לקבל את התעריף שנקבע ע"י מנהל המכס, בקשו לתקן משהו בתקנות המשפיעות על המחירים:

א) לבטל את רשותו של הסוכן להחליט אם מחיר הפריקה יחול פי המשקל או לפי הנפח, כיון שרשות זו מקפחת את המביאים סחורות קלות במשקל וגדולות בנפח.

ב) להשאיר ללשכות המסחר את הזכות להוסיף עוד סוגי סחורות, שגם עליהן יחולו התעריפים החדשים.

ג) לתת הנחה מהתעריף הזה למי שמביא למעלה מ־10 טון עד 50 מיל (עכשיו 100 מיל).

ד) להזיל מחיר פריקתה של חבילה בודדת, שמשקלה לא למעלה ממאה קילו.

ה) לקבוע תעריף פריקה אחד לברזל שלא ייקרו את דמי הפריקה של מוטות ברזל שארכם למעלה מששה מטר.

ו) שחוזה הסבלות בין הסוכנים ובין הסבלים יסודר בהתיעצות עם לשכות המסחר.

תועלתה של האסיפה היתה רק בבירור. לכלל הסכמה לא באו. אך כפי הנראה ישתמש מר סטיד בסמכותו וימלא דרישות אחדות של הסוחרים.

אך בעוד הויכוח נמשך וכבר ניכרת ירידה ידועה של נמל יפו. ברשימת האניות הבאות לחופי הארץ  והארצות השכנות במשך ינואר תופסת יפו את המקום האחרון בין הנמלים. נמל חיפה הוא לפניה. אף תפוחי זהב נשלחים העונה מחיפה בכמות שלא היתה כמוה בעונות הקודמות. לעומת זה מתנחמים סוחרי יפו, כי הממשלה תשפר את נמל יפו במדה שיוכל לעמוד בהתחרות.

יש עוד להעיר, כי בעבודת הים בנמל יפו אין יהודים כלל, מה שאין כן בחיפה. אין הממשלה נותנת עתה רשיונות נוספים למבקשים לעבוד כספנים. די, היא אומרת, ב־400 הספנים שישנם. חלקם של היהודים באימפורט הוא עצום, גם באכספורט גדול למדי ולפי שעה אין עדיין אפשרות להיהודים ליהנות מעבודת ים בנמל יפו אפילו בסחרם הם.


"דבר", שנה שביעית, מס' 2026, 21 בינואר 1932, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אוניית פאר בחוף יפו – 2 ביולי 1931

עוללות יפו ות"א

„המלון הלבן“ בים יפו

ביום ב' הגיעה יפו בפעם הראשונה האניה „אגזטר“ של חברת „אמריקן אקספורט ליין“ אשר סוכניה ביפו הם ה"ה מ. דיזנגוף ושות'. לפי הזמנת מנהל הסוכנות מר ארסון עלו לאניה לשם בקור מוזמנים רבים מת"א ויפו. – מראה האניה היה ממש הפתעה למבקרים, כבר על מדרגות העץ הנוצצות מורגש ההידור והרושם הטוב הולך וגובר כשעוברים במסדרונות המכוסים ורצופים בטבלאות טרגוליט לבנות, וכשנכנסים לאולם התכלת של האכילה, לטרקלין הנגינה והרדיו המפואר, ולאולם העשון הירוק. מיוחדים במינם הם תאי האניה הדומים בכל פרטיהם לחדרים של מלונים ממדרגה ראשונה, בכל חדר ישנן מטות מרווחות, ארונות קיר, ארונות לילה, אמבטיה ותא לשמוש. ישנם חדרים המחוברים למרפסות מיוחדות באופן שנוסעיהם יכולים לבלות לבדם באויר הים הנושב. מה שמחזק במבקר את הרושם כי הנו כאלו נמצא במלון ימי הוא המטבח החשמלי אשר הודות לסדורו אינם מרגישים לא באניה וגם לא במטבח עצמו את החם והריח המיוחדים מטבחי האניות הרגילות.

קפיטן האניה, מר קוני, קבל את האורחים בחביבות רבה, הראה להם את כל השכלולים החדישים שהוכנסו באניה, אשר בגינה נגמר רק לפני כחדשים ונסיעתה הראשונה היתה לא"י. הוא ספר כי השרות הזה של נוסעים ממחלקה ראשונה נקבעה לפני זמן קצר. מלבד האניה הזאת תעבודנה בשירות עוד שלש אניות-אחיות הדומות בהחלט ל„אקזטור“ ושמותיהן אקסקליבור, אגזוקורדה, ואקסקמביון, אשר בנינה נשלם לפני חודש ימים.

בכל שבועיים תגיע אחת מהאניות האלה, והנסיעה תארך תשעה עשר יום כי מהירות הנסיעה שהן יכולות לפתח הוא עצום.

אחרי הביאורים בלו האורחים בטרקלין הנגינה המפואר ונתכבדו במגדנות ובעסיס מתוצרת „רמת גן“. צוין כי האניה הזאת הנה הראשונה שהחלה להשתמש לצרכיה בתוצרת א"י אשר נקנתה מחברת „תנובה“ (ביצים, דבש, וירקות). ולפי התכנית יקנו להבא גם בשביל יתר האניות, את התוצרת המקומית הטריה.


"דאר היום", שנה שלוש-עשרה, מס' 224, 2 ביולי 1931, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

רצח בנמל יפו – 23 באוגוסט 1931

רצח ביפו

ביום ו' בבוקר ישבו כמה ספנים בבית הקפה הגדול שמאחורי משרדי המשטרה ביפו, והנשקף על  פני הים. נפל ריב בין אחד הספנים וחבריו על שום שהראשון הוזיל את מחיר הספנות בנמל. בשעת רתיחה שלף אחמד עוואד סכין ודקר את אבו איל רעיב (מוזיל המחיר) בגבו, ושנים אחרים הוסיפו מכות מי במטה ומי בכסא. המוכה מת כעבור זמן קצר, ושלשה רוצחיו נאסרו. גופת הנרצח נותחה והוברר, כי הסכין חדר וחתך את כיס הלב.

משטרת יפו חוקרת בדבר.


"הארץ", שנה י"ג, מס' 3669, 23 באוגוסט 1931, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.