[…]
סופרו של העתון „טימס“ היושב בפאריז מודיע, כי במארסיל נתקבלה ידיעה מטאנקין, כי הפיראטים החינים התנפלו על האניה האנגלית "West River" ויגזלו סחורה על סך שבעת אלפים דאלאר, ויסתרו בכפר הקרוב. אנית המפץ רדפה אחריהם, אך לא השיגתם לכן קרבה אל הכפר, ורב החובל דרש מאת יושבי הכפר, כי ישיבו לו את הסחורה הגזולה, ויהי כי לא נענה, ויצו רב החובל לירות אל הכפר וישרפוהו.
"המליץ", שנה שלושים ותשע, מס' 160, 31 ביוני 1899, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מודעת היא, כי בארץ כינא רבו כמו רבו שודדי הים האורבים אל אניות הנוסעים לבלע ולהשחית, לשלל שלל ולבז בז; אף כבר פקחה ממשלת כינא את עיניה, להעניש קשה את החומסים האלה ולהכחיד זכרם מן הארץ. את כל השודדים הנופלים בידה תתלה על עץ או תכה בקנה הבמבוק על כפות רגליהם ביד נדיבה; אפס בכל אלה לא עלתה בידה לבער את הרע הזה מארצה, ועוד לא תוכל כל אניה קטנה לעבור על פני ים כינא בלי פחד השודדים לנגד עיניה. ביום 3 לחדש נאוועמבר יצאה מחוף קאנטאן אניה קטנה Spark עם מאה נוסעים, אשר ביניהם היה גם איראפי אחד ה' מאנדא. האניה אך העתיקה מן החוף פרסאות אחדות, וריב גדול פרץ בין עשרים נוסעים, ויקראו גם למהלומות, וקם שאון והמולה ביניהם. לקול השאון בא החדרה השליש אשר פקיד האניה נשען על ידו; אמנם לא חש האדון ההוא לקחתת את קנה הרובה אתו; על כן המיתו אותו השודדים המריבים (אשר רק לפנים רבו איש את אחיו) על נקלה. ויהי כשמוע הקאפיטאן בראדי את קול הריב – והוא יושב ושותה חמים בחדר האיראפי – ויקח את קנה הרובה בידו וימהר אל המריבים; אולם גם הוא כרע נפל שדוד לפני בני עולה, גם חמשה מלחים אחרים אשר אמרו להגן בעד אדונם נפלו שדודים לרגליהם. האיראפי ה' מאנדא, אשר באו השודדים גם אל חדרו, עמד על נפשו באמץ לב וגבורה נמרצה; אך היוכל אחד עמוד בפני העשרים? גם אותו הכו השודדים וירבו פצעיו, עד כי לא האמינו עוד בחייו ויעזבוהו. נקל להבין, כי חרדה נוראה ובלהות צלמות אחזו את כל יתר הנוסעים למראה עיניהם, ולא מצאו את ידיהם לעמוד על נפשם ועל הונם, וכל איש מסר בידיו את כל כספו ורכושו ביד השודדים למלט את נפשם משחיתותם. השודדים לקחו את כל אשר היה על האניה וירדו אל צנה אחת אשר כבר הכינו להם מאתמול וישובו אל חוף קאנטאן. להצלחת הנוסעים הנמוגים מפחד נשארו בחיים האיש המוליך את האניה ומשרתו, והם הוליכו את האניה אל חוף מאקאא. רעדה אחזה את יושבי המקום לשמע דבר החמס הנורא הזה, והפאליצייא של חוף קאנטאן מהרה לחקור אחרי השודדים, וכבר עלתה בידה לתפוש את אחד מהם ולהביאו במאסר.
"הצפירה", שנה ראשונה, מס' 20, 25 בנובמבר 1874, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
(סוף מגליון 228)
כן יחרץ שם חיש קל משפט המות על השודדים הנתפשים בכף, כי שפל וקל מאד ערך חיי אנוש בארץ כסנים, אשר מספר יושביה רב כחול אשר על שפת הים. יען יש שם אנשים יותר מדי, אין לחיי האחד כל ערך ולא חשב אנוש; ועל כן לא תשים הממשלה את לבה לדאוג הרבה לחיי האדם הפרטי הנחשב בעיניה ככלי אין חפץ בו.
שונים ונבדלים מן שודדי הנהרות המה „שודדי הים“, אשר על תהום רבה חמת ידיהם יפלסון. הם עזים ונוראים מאד ולא על נקלה יכנעו לפני רודפיהם כחבריהם העוברים בנחלים ובתעלות. להם נקל מאד לברוח ולהחבא מפני האניות הרודפות אותם, גם אין להכיר ולהבדיל את אניתם מאנית סוחר אחרת. גם זאת להם לישועה, אשר עם-הקוצה לא הביא כל סדר ומשטר במעבר האניות בכלל. כתבי תעודות חתומות בחותם שרי הפקודות הממונים על מעבר האניות, כמנהג בארצות אירופא, ואשר על העוברים ארחות ימים להראותם לעיני הפקידים בצאתם ובבואם, כתבי תעודות כאלה לא יראו לא ימצאו בכינא. גם אין לשטר (וועכסעל) מקום בין סוחרי כינא, אשר אינם מאמינים זה בזה, ועל כן על כל אניה טעונה סחורה יפקד הסוחר איש משגיח, אשר עפ"י רוב ישא הרבה כסף מזומן בחיקו, כי הסוחר ימלא את ידו למכור את הסחורה בדרך ולקנות אחרת תחתיה.
לא יפלא איפוא, כי כפרצה הקוראה לגנב כן תמשכנה אניות-סוחר של הסנים את השודדים אחריהן והן צפויות יותר אלי חמס ושוד מאניות חוץ. להפיל אימה על האורחים לא-קרואים האלה יפקידו הסוחרים חיל-משמר גדול מזוין בכלי נשק על אניותיהם, ויש אשר אניות אחדות תתאחדנה יחד להגן אשה על רעותה בעת צרה. אם נטל על אניה סנית לעשות בדד דרכה בלב-ים יארחו ה„לאָדגערים“ לחברתה; ה„לאדגערים“ המה אניות קטנות קלות המרוץ נושאות עליהן אנשי חיל מזוינים, אשר ישכרו בכסף להיות מגן וצנה לאניות המסחר, אך לעתים לא רחוקות יהפכו המה לשודדים ויובישו מבטחם. אחרי אשר הרחיקו ללכת עם האניות הבוטחות בהם בלב ים הרחק מכלי התותח האנגלים, יתנפלו עליהן ברב ע זוכח וינצלון, ולפעמים יקחו גם את האניות עמהם ויסתירון במקום נעלם מאיש, ומשם יודיעו את בעליהן, כי ישלחו כפר הפדיון.
על אניות עאירופא יתנפלו השודדים רק אם נעגנה או לקחה על אחד החפים עמדתה. אז כחתף יבאו ויסבוה מכל עבר, ולעת מצוא כזאת אשר האניה לא תוכל לברוח ולהמלט כרגע ישללו שלל ויבזו בז כנפשם שבעם. עפ"י רוב יקדמו האירופים את פניהם באש ותמרות עשן ולא לעתים רחוקות יפלו חללים ופצועים משני הצדדים.
הענש וההשגחה המתוחים על שודדי הים מאת אניות המלחמה לא ישיגו מטרתם, כי אנית שודדים דומה מאד בתמונתה אל כל אניה אחרת, ובהתפשה בלי סחורה יוכלו בעליה להצטדק, כי הולכים הם אל אחד החפים להוביל משא משם, אחרי אשר כתב תעודה לא נחוץ להם. אך אם יתפשו השודדים בכף חיש אחרי עשותם נבלה, אז לא ידעו האנגלים או הצרפתים רחם. גם יצדקו מאד בהקשיחם לבם לגוי אכזרי כזה.
[…]
א. ד. פינקעל.
"הצפירה", שנה שמונה עשרה, מס' 233, 5 בנובמבר 1891, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 