(מציאת הפנינים על חוף האי ציילאן). מבחר הפנינים אשר בעולם נמצאות בים הודו על חופי ציילאן, יאווא, סומאטרא, יאפאן, ביאור הפרסי ועל חופי מעקסיקא וים האוקינוס. ביחוד רחבו גבולות ציד הפנינים על חפי האי ציילאן ויהי שם למונופולין ביד ממשלת אנגליא, אשר תקח לעצמה שלשה רבעים, ורבע תתן להצוללים בים, אשר יערו את נפשם למות בחפשם את המציאה הזאת.
זמן תקופת הציד הוא מתחלת ירח פעברואר עד חצי אפריל. בבוא העת הנועדה תאספנה לאספה סירות דוגה לרוב ותבחרנה להן מקום בלב ים לעמוד שם. מספר המשתתפים בציד הוא עשרים וארבעה איש: המנצח על מלאכת הציד, עשרה אנשים צוללים במצולות ים, עשרה אוחזי משוט ושלשה אנשים משמשים בסירה. בכל סירה תמצאנה חמש אבנים ארוכות ומעוקצות, אשר משקל כל אחת הוא 7 עד 12 קילוגרם, והן קשורות ומהודקות היטב אל עבותות חזקים ותשלכה המימה לעגן את הסירות וגם לעזור להצוללים.
לכל „ציד“ יקשרו חבל תחת אצילי ידיו ויתלו על צוארו שק של חוטי פשתן עב ועמוק מאד לשים בו את חרוזי הפנינים; גם יש אתו שכין לחתוך את המחרוזות מן הסלע אם ידרש. אזניו ונחיריו סתומות במוך, ולידו קשור ספוג טבול במים, והיה בהרגישו כי תקצר נשמתו יגישהו אל פיו לבל יבוא המים בלועו. אך ככלות כחו מאד, ורוחו ונשמתו יאָספו, ישים אות, וחיש מהר יעלוהו היבשה. הציד לא יוכל להשאר במים יותר מחמשים עד שבעים וחמשה דקים; ולבד הסכנה הכרוכה בעקב העסק הזה, הנהו מזיק תמיד לבריאות, דחיקת המים בעומק 15 קומה ועכוב הנשימה ירופפו את עמודי הגויה. לפעמים לא רחוקות יזוב דם מאף הצוללים ומפיהם, ולפעמים גם מעיניהם ומאזניהם. אין גם אחד אשר יאריך ימים במלאכתו זאת. שערות הציד ילבינו, מאור עיניו ינטל, כחותיו יאפסו, והשיבה וגם המות יקפצו עליו בלא עת.
י. מ.
"הצפירה", שנה עשרים ואחת, מס' 240, 14 בנובמבר 1894, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
הפנינים (פערלען) כעין הבדולח לטהר אשר יעדו הנשים על צואריהם – ופה בגאליציען גם בצעיף על ראשן הם להיות להם לעטרת תפארת – ממעמקי ים, בתיבה אשר לפנינו יביאו, וממצולה ברחב בינתו, ידלם האדם.
יוקר הפנינים לרב ערכם על שני דברים המה: לאשר כי ימעט מאוד מספרם, וכל דבר הנמצא מעט עלי תבל ארצה יגדל ערכו ויעלה מעלה מעלה בערך מציאותו; ר"ל אם המצא ימצא הדבר הזה על דרך נקל, לנפוץ על כל הארץ, כי אז ימעט מחירם; אולם אם יכבד להשיג החפץ הלזה ולא ימצא כי אם לפעמים, ויזל מחיר הכסף אשר יתנו בעדו; ולאשר כי לא ישנו את מראיהם לנצח, וכמראיהם מקדם מיום גיחם מרחם השרץ, כן גם מראיהם עתה ויהי גם עד עולם. הסגולה האחרונה הזאת אך לגופות מעטים היא: האבנים יתפוצצו מן האויר והמטר יפתת אותם והיו לעפר; העצים יבולו, וכל אשר נשמת חיים באפיו ירקב ברבות הימים, וגם הזהב יועם מרוח גפרית אולם הפנינים ואבנים הטובות המה לעד; לא יחליפו מראיהם ואך באש יכלו ויאבדו!
אולם לא לבד להביא פנינים ממצולה תועיל התיבה הזאת, כי גם לדברים אחרים הנה: אם תשקע ספינה בים, בתיבה הזאת ירדו אנשים תהומות לבקש את הכלים אשר היו באניה ולהביאם היבשה.
(המשך)
* * *
שניתי ואשלש כי כל דבר הממלא מקום מה נמנע לעצם אחר להיות גם הוא במקום ההוא בלתי אם יעזוב הראשון את מקומו.
תיבת-המצולה (בציור אשר לפנינו) על הסגולה הזאת מיוסדה – התיבה נראתה מחוץ כזכוכית הפוכה ופיה למטה וממעל לה רתוקות ברזל אשר בהם נאחזה באניה אחת מעל למים. קנה-עור (שלויך) ימשך מהאניה אל האיש אשר ילך לבקש הפנינים* ויכסה את פניו וחוטמו. ובכלי-שואב-רוח יתנו לו כפעם בפעם רוח-צח ויעבירו ממנו האויר הרע למען לא יחנק.
תיבת המצולה. מקור: עיתון "הציר".
איש שני ישב בתיבה וכל אשר ימצא הראשון יושיט לו והוא יאספנו. –
לתיבה פנימה לא יוכלו המים לבא באשר אויר בה** ולכן ישב השני שלו ושקט; זעם שטף המים לא יגעו בו:
*) הפנינים ימצאו במין שרץ כמו צב, הנקרא: צב-פנינים (פערלמושעל); ולא בכל צד כזה ימצאו פנינים כ"א במעט מהם. והחוקרים יאמרו כי הפנינים הם כמו צרעת לשרץ הזה, ועת יחלה את חליו כי אז מגופו יזיעו הפנינים; צרעת ממארת לשרץ, אשר לבני האדם לעדי עדים הוא!
**) בהיות למתחיל קשה להבין – וגם ימצאו אנשים אחדים אשר לא יאמינו – כי לתיבה המים לא יבואו, יקחו האנשים האלה זכוכית ויהפכוה עם פיה למטה ויתנוה לתוך המים (ואך ישמרו לבל יטוה על צדה) וימשוה אחר כן, ואז יראו כי הזכוכית חרבה היא פנימה ולא היו שם מים כי עתה לא היתה חרבה. ונסיון אחר יורה אמתת הדבר אשר כל רואיו יודו ויגידו כי כן הוא. על עץ קטן יותן נר קטנה משעוה ויתנו העץ עם הכלי על מים וידליקו את הנר ויתנו ממעל לה הזכוכית ויורידו את הזכוכית למטה ואז יראו כי הנר דולק בתוך המים.
מקום משך לפנינים גדול ויקר הוא במבא חוף ים הפרסי. שמה בתהומו רב החול ואבני הגיר ואלמוגים המנופצים, ומעמקיו שונים מחמש עשרה עד ארבעים וחמשה אמה. כל הבא יכולת בידו לצודד פנינים שמה; ואולם יתחרו השבטים שמה ויגרו מדון איש ברעהו על דברת צידם היקר הזה. בעת תעמוד אנית-קרב לשטן לריבם ומדניהם, אז ישוטו אל האיים ושם יפתחו הצבים אשר פנינים בם, גם שמה יבא דבר משפט למישור.
למען עצור במצה ומריצה אשר כח בהם להביא פרעות בעבודתם היקרה – ישומו שני צים אדירים במרחבי הים הגדול ורחב הידים הזה לעשות שלום להמה. אניות השיט (דיא באֶטהע) שונות הנה בגדלן ובבנינן, ותכילנה מעשרה עד שמונים טאָננען, (כל טאננע משקלה עשרים ככר.) נודע שמה אשר בעת צידת הפנינים ישלח אי באַחריין שלשת אלפים וחמש מאות אניות שונות, חוף ים הפרסי ישלח מאה, והארץ אשר בין האי באחריין ובין מבוא לשון הים עם חוף השודדים שמה ישלחו שבע מאות אניות שיט.
ערך הפנינים הנצודים בעת ההיא שנה בשנה הוא כארבעים אלף לאַק, השוים כארבע מאות אלפים פפונד בריטאנים והם כארבעים רבוא שקל כסף אוסטריים. באוניות שיט האלה ישוטו לשמונה ולארבעים אנשים יודעי הציד הזה, ולעת מצא ישפיקו ערך שלשים אלפים יודעי ציד במשיכת הפנינים מתהומות רבה. שכר פעלת הציד לא קצוב, כי אם לכל אחד ינתן חלק בפניני צידו כפי עבודתו. מס קטן ינתן לסוכן חוף הים.
כל מושכי הפנינים יכלכלו בתמרים ובדגת הים והארז אשר יביאו הבריטאנים למכרה יִקָנֶה מהם בלב שמח. עת ימצא מקום בלב-ים המלא שרצים הנקראים פאָליפען אז יתעטפו הצוללים במעטפות לבנות; ואם אין יסגרו מטפחת על חלצים, וכל יתר גויתם ערום ויחף. בצאתם לעבודתם יתפרדו לשתי מחלקות, המחלוקה האחת תותר באניה למען ידלו את המחלוקה הצוללת בים לעת מצא. אלה הצוללים יקחו עמהם סלים, יקפצו המימה ויתיצבו על אבן אחת האגודה בחבל ארוך, ואות ינתן למען יורדו עם האבן על ידי החבל הזה תהומה. צֵדֵי הפנינים כי ימצאון צבורים חמרים חמרים איש על אחיו, אז ינתקו שמונה וגם עשרה יחדו, ואז ינועעו את החבל בחזקה, והיושבים באניותם על הכלים ימשכום למעלה עם צביהם.
רגעי התמהמהם במצולות לא כבירים המה כאשר ספרו מקדם; דגי האי בולעי בני האדם מצער יארבו שמה; אבל דגי הַמְגֵרָה יִוָרְאו במאד מאד שמה. ויסופר מחכמי הטבע שצוללים כמה נחתכו מדגים האלה לשנים. שם על חוף ים הזה גדולים המה הדגים האלה יותר הרבה מגדלם ביתר מי היַמִים, תבנית גויתם הוא כתבנית בֵצָה (אָוואַל) וראשם חד לצד אפם, ואל פני ערפם יתעבה מעט ופתאום הנהו דק מאד. ארכם שש וחצי עד שבעה וחצי אמה, ועור בשרם כהה על גבם ולבנה על בטנם. המגרה (זֶאגע) הנוראה אשר על שמה יקרא שמו הוא חרטום דק, שלשה אמות ארכה וכחמשית אמה רחבה, ומשני עבריה שִנַיִם חדים דומים לשני הדג "האי".
אמרי נעם, שנה ראשונה, מס' 11, 5 בדצמבר 1861, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
דבר דיגת הפנינים במימי ארץ ישראל וסביבותיה כותב מר בלומנפלד מעיר ממפיס, כי עפ"י עצת הגנרל קונסול האנגלי בעיר עדן פנה בהצעה זו לפני החברה הגדולה של מכרת פחמים בעיר פרס אשר בסיבירה, ואשר רכשה לה כמה ספינות ועסוקה גם בדיגות ענקיות. החברה הזאת השיבה לו כי היא שמה לב לההצעה, ומלאה את ידי מומחים להתענין בזה, ואת התוצאות מהבחינות תודיעהו בהקדם.
"מוריה", שנה חמישית, מס' 489, 27 באפריל 1914, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
על דבר ארבעים האניות של צידי הפנינים אשר נשברו זה לא כבר בקרבת אוסטרליה, אנו מוצאים במכה"ע "Pall Mall Gazette" את הפרטים האלה: צי צידי הפנינים יסע כפעם בפעם בים אל חפי אוסטרליה אשר בקרן צפונית מערבית ובמרחק חמשים מיל מהיבשה יצודו את הפנינים. בכל אניה ואניה ימצא שלשים איש וכל אחת מהן תכיל מן 100 עד 150 חביות. בצי שטריטער אשר ירד זה לא כביר במצולות ים נמצאו כשלש מאות או ארבע מאות איש. גם לפני שש שנים קרה אסון כזה לצי שטריטער ואניותיו נשברו ביום סער ואז עלה הנזק אשר נשא עד 250,000 ל"ש. אמנם בפעם הזאת לא יגדל הנזק כל כך, ופנינים אבדו לו רק את אשר אספו במשך חדש ימים ואת אניותיו עוד יקוה למצא ליד אחד החפים. מקהל האנשים אשר טבעו ביום הזעם היו רק 10% לבנים והנשארים היו מיושבי האיים.
"היום", שנה שניה, מס' 123, 20 ביוני 1887, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
באיזה עתונים אני קורא איזו הצעות על אדות צידת שבלולים או קונכאות ודיגת פנינים בחופי ארץ ישראל, ומוצא אני לנכון למסור תמציתן של ההצעות האלו:
אלה אשר עסקו במקצוע זה, כבר ידעו מזמן רב כי גם בהירדן, בנחל יבוק, ובים כנרת נמצאים קונכאות ושבלולים הרבה מאד, כי טבע המים ומזג האקלים גורמים להפראתם של אלה. אבל בכל זאת לא נחקרה השאלה הזאת כראוי, למען שיהיה אפשר לבא לידי מסקנות ברורות, על כמותם ואיכותם של בעלי הקליפות הללו והסבה מובנה, היות כי עבודת הפנינים נעשית בימינו על יסוד המדעים החדישים ובעזרת כלי מלאכה חדישים – ומה פלא אם בארץ ישראל, ואפילו בכל אזיא, עוד לא נעשו נסיונות כאלה.
עד עתה היו רגילים לעסוק במקצוע זה, בציד הפנינים, עפ"י רוב רק בשני הימים הללו, בים האדום, (ים סוף) ובלשון הים הפרסי, ובמקצת גם בחופי ים התיכון וים ההודי.
התחנות העיקריות והיותר גדולות נמצאות בהחופים הדרומים-מזרחים של ארץ ערב. שם ידיגו את הקונכאות והשבלולים מהמינים היותר יקרים במחירים שהם נמכרים באירפה במחיר 1500 עד 2000 פראנק כל טון. והפנינים הנמצאים בהם נשלחים עפ"י רוב לפריז וללונדון, ומשם יביאום סוחרי אוסטריה ואשכנז ע"י סוכניהם המיוחדים.
גם בשני עברי ים סוף, ועל האיים אשר בלשון ים הפרסי, נמצאים בתי עבודה למקצוע זה. הפועלים הם ברובם מבני הארץ, ערביים ובידואים, והעבודה נעשית באופן פרימיטיבי הכרוכה בסכנת נפשות.
סדר העבודה הוא ככה:
דיגת הקונכאות או השבלולים תחל בחדש מרץ וגומרת במאי, ואח"כ היא מתחלת שנית בספטמבר וגומרת בסוף אוקטובר, מפני שבזמנים אלו מי הימים ההם הם צלולים ושקטים ואפשר לצפות ולהסתכל בעומק עשר או חמש עשרה רגל. הערבים נכנסים שנים שנים בכל דוגה, כשהם ערומים, ומסתכלים וצופים אל תוך המים, ובראותם קונכא על קרקע הים אז יצלול אחד מהם הימה לצוד את הציד המבוקש בחריצות מפליאה, כי כן הורגלו מימי ילדותם בזה. אבל לא לעתים רחוקות יש עליהם להלחם עם תנין-החרב (שווערד-פיש), שאַרק אשר כברק יטוש על הדיג ויבתקהו בחרבו, לעיני הדיג השני היושב בדוגה ומביט בצרת נפש אל מחזה העצב ואין לאל ידו להושיע.
לעומת זה, הנה צודי-הפנינים באמריקה אינם מסכנים נפשם כלל. הם כבר משתמשים בההמצאות החדישות, ובמיוחד במיני מלקחים ארוכים אשר בהם ידיגו קונכאות ביום אחד יותר מאשר יעלו בידי הערבים במשך שבוע ימים.
מהראוי היה כי מוסדותינו הכספיים יתענינו במקצוע זה, וישלחו מוּמחים מיוחדים לחקור את המקומות ההם שאפשר ליסד שמה אינדוסטריה למקצוע זה עפ"י המכשירים החדישים, ולהשתדל בהשגת קונציות, והיה זה מקור חדש וגדול נפתח לפרנסת כמה מאות נפשות. וגם תביא מהפכה גמורה בכל המקצוע הזה בכל ארץ-ערב.
מ.
"מוריה", שנה חמישית, מס' 388, 10 בדצמבר 1913, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מיום ברוא אלהים את האדם בתבל נטעה התשוקה מטעה בלבבו ותוליד בקרבו כח הממציא (ערפֿינדונגסקראפֿט) אשר יסיתהו לתור ולדרוש על כל אשר נעשה תחת השמש ולגלות סתרי מעלול הטבע איזה יכשר להוציא ממנו תועלת מה להרבות מדעו או רכושו, ובוז יבוז לכל פגע ותלאה אם רק יחל ממנו שום עזר המועיל חלף עמלו ולא ישיב אחור עד הגיעו מאויו, וע"י השתדלות וחריצות הכוח ההוא אשר לא ינום ולא יישן בלב כל חכם לב, רבו כמו רבו התועליות לקיום ולתפארת מין אנושי, גם בחכמות רמות נשגבות, גם באומנת שונות, גם בהמצאת כמה וכמה מיני תחבולות אשר יעשה האדם וחי בהם, ובלעדי התפעלות הנפש ההיא לא ירום איש את ידו ואת רגלו לדבר דבר מכל מיני חכמה ומדע, נמשל כבהמות נדמה בלי לדעת לפנות ימין ושמאל, – והנה הכח ההוא הפריא מחשבות בלב האדם להוציא גם מחולי איזה רמשים ידועים תועלת מה, להחניף גאונו ולהרבות יקר תפארתו, והן הנה המרגליות היקרות מאד בעיני הסגנים והשרות, אבנים קטנות מוקפאות מליחות או טריות המכות בתוך גופי איזה מיני חומטים (מושעלן) ידועים, מתהוות מחולי מה, לרוב ימצא בתוך קליפה אחת יותר ממרגליות אחת, ולפעמים ימצאו בתוכה הרבה מאד עד שימות החולה ההוא מיתה טבעית מהם, ולרוב תהיה מרגלית אחת בכל קליפה וקליפה מיוחדת שהיא גדולה זכה וצלולה יותר מהשאר הנמצאות בתוך הקליפה ההוא, ובפרטות אותן היושבות על סביב לשולי הקליפות, אשר לזה התחכמו קצת מחקרי הטבע בזמנינו לחלוק על הראשונים בענין התהות המרגליות, באמרם שאינן מתהות מחולי הרמש, כי אם מאיזה ריר החומט אשר יטיח בין משבצות הקליפות לחברם יחד לבלתי ירחוש שרץ אחר בתוכו להמיתו, וראיה להם הוא כאשר כבר נמצאו איזה נרתקי מרגליות מנוקבים מתולעים אחרים, והחומטים אשר בתוכם סתמום מבפנים באיזה ריר והסתימה ההיא התהוה למרגלית, ומזה הקישו על כלם, אף שהן נמצאות בכל חלקי גוף החומט, בראשו בבטנו בקיבתו ובשאר חלקיו, וחכמי טבע הראשונים אמרו, שהמרגליות הן מין חולי אצל השבלולים ההמה כמו מחלת אבן אצל מין אדם.
החומטים האלה נמצאים ממש בכל חלקי העולם אם מעט ואם הרבה, וגם באיזה נהרות במדינת זאקסן ימצאנו ויצודו ממין הקליפות האלו, אולם הרמשים היותר חולים וחלושים ואשר בקרבם המרגליות היותר גדולות וצלולות וקשות ימצאו בתוך הימים אשר בחלק אזיא ובפרטות בלשון הים הפרסי (פערזישר מעער-בהן) באי באלץ Balz. אשר לזה יקראו המרגליות ההן מרגליות מזרחי (אריענטאלישע פערל) והן יקר הערך יותר מזולתן, להיותן גדולות, עגולות, זכות, צלולות ולבנות מבריקות. ובהיות שהשבלולים ההמה שוכנים על פי רוב בעומק הים ויתדבקו על פני הסלעים אשר בתהומו מבלי לעזוב את מקומם כי אם מעט מזעיר, לכן לא יוכל האדם להעלותם בלתי אחרי יגיעה רבה ובסכנה גדולה, ולהעבודה הזאת התעתדו אנשים מדלת העם פחותי הערך אשר נושאים את נפשם עשות המזימתה אם רק מתכונת הכסף יהיה משכורתם להחיות את נפשם, והמה יקראו בשם שוחים (שוויממער) או צוללים (טויכער) אשר ירגילו עצמם מנעוריהם להתמהמה תחת המים, ולאט לאט ירגילו עצמם לכך, עד כאשר יגדלו יוכלו לשבת תחת המים ולעשות מלאכה לכמה רגעים, ולפעמים בחצי רביע שעה.
פעמון צלילה. המקור: עיתון המאסף
בלשון הים הפרסי הנזכר יצודו המרגליות בשתי עתי השנה, בעת האביב ובעת הקציר, לא יותר, כי בעתים האלו כבר החל החולי ההוא אשר יוליד המרגליות לנגוף בתוכם, ואז יתאספו עוברי ימים המונים המונים בסירות דוגה, ויעברו בהן במקומות הידועות להם בים מלא סלעים בתהומו אשר שם הוא מגורת החומטים האלה, והמים עומד עליהם מלמעלה כעומק עשר אמות או פחות, ולא יותר, כי אם יעמיק יותר לא ידחקו קרני האור בתהומו, ולא יוכל הצולל לראות בתוכו, ושמה יחזקו הסירות באגמונים (ענקער), ובכל סירה וסירה ימצאנו שני צוללים, אשר להם נרתק קטן מעץ או ממתכת, רחב ופתוח מלמטה וצר וסתום מלמעלה, כצורת הפעמון, אשר לזה יקרא הנרתק ההוא פעמון הצולל (טויכר גלאקע), ובתוך הפעמון או הכובע ההוא עשוי הדום קטן לשבת הצולל עליו, ויקח ספוג שרוי בחומץ לריח אפיו לשאוב רוח על ידו, ועל ידי זה יש הצולל בלב ים ביבשה, כי להיות הפעמון צר וסתום מלמעלה לא יוכל המים לדחוק בתוכו מלמטה למעלה וללחוץ האויר מכל חלל הפעמון במקום צר, כי חוק כח ההתפשטות (עלאסטישי קראפֿט) ממנו *), אמנם הצולל יושב בתוכו כסגור בכלוב והרוח לוחץ עליו מכל צד באין דרך לנטות ימין ושמאל, כי הפעמון סתום ממעל לו, ומלמטה סגרו המים בעדו, לכן יקשה מאד לשבת בתוכו זמן מה בתוך המים בלתי האיש אשר הרגיל לכך מנעוריו, ובראש הפעמון קשור חבל חזק אשר ראשו האחר קשור בסירה ובו ינענע הצולל וברצותו לעלות למעלה לשאוב רוח או להריק צידו או לסבה אחרת ועל ידו ימישוהו מהמים, ובשולי הפעמון קשורים כדורים קטנים ממתכת לרדת ע"י הכובד ההוא בנקל בתך המים לבלתי ישטפו מזרם מים כבירים או משבולת הנהר *) ובענין הזה יורידוהו בתהום לחפוש אחר מטמונו, ובאשר ימצא החומטים יתלשם מקירות הסלעים אשר שם התדבקו, ויניחם בילקוטו מעשי רשת אשר תלה בצוארו, ובמלאת הילקוט ההוא בקליפות או כאשר יצטרך לשאוב רוח ינענע בחבל הנזכר, וילפת בו בזרועותיו, אז ימישוהו המלחים אשר בסירה מתוך המים להציל את נפשו או להריק צידו אחד המרבה ואחד הממעיט, המרבה אסף לפעמים בפעם אחת חמש מאות קליפות בילקוטו, והממעיט לא החסיר מחמישים.
*) וזה תוכל לנסות כאשר תקח כוס זכוכית או מכת, ותהפכהו על פיהו בתוך קערה מלא מים, ואחר כן תוציא החוס ההוא, תמצאהו יבש בחללו כמקדם בלי שום לחלוחית.
המים הוא במקומות האלו לעת כזאת זך וצלול מאד, כי בלעדו לא יוכל השוחה לראות תחת המים וכעור ימשש באפילה, יאמין לקחת מרגלית וימצא חרס בידו, אולם כאשר ישמע ממרחק קול שאון רעש דג גדול או תנין אשר יתקרב לו לבלעו פתאום, אז ידליח הצולל ההוא את תהום הים ויכפיש מימיו לבלתי יראה מהדג להציל את נפשו. אמנם בכל זאת לא ינצל לפעמים בכל תחבולותיו להמלט מהאורב כאשר יבא מאחוריו, ובטרם ידע הנרדף לנענע בחבל, חיש יפער הדג פיהו ויבלעו עד תמו ויתן את בטנו קברו, גם לפעמים ימשכו הצולל מתוך המים חסר יד או רגל או שאר חלק מגופו אשר נטרף ממנו מהתנינים ובפרטות מאותן התנינים אשר יקראו בשם (הייא פֿיש) אשר גרונם הוא רחב מאוד לבלוע אדם שלם עד תומו בפעם אחת, ולזה ימצאנו מיד האנשים האלה אשר ימצאו את ידם לצוד ציד מאת בעלי זרוע מרי נפש ישליכו חיים מנגד ויתיצבו כמטרה לכל חצי התלאות ולא יפחדו, ישחקו לכל משחית ולא ידעו כי בנפשם הוא.
ובאשר ימצא הצולל תחת המים קליפות הרבה עד כי לא יוכל לקחתם בפעם אחת, יעשה ממנו תחת המים המרים המרים *), ויקח מלא ילקוטו מהם ויעלה למעלה להריקם ולהשיב רוחו, ואז ישוב לרדת לקחת מטמונו פעם אחר פעם עד תמם, אם לא גנבו רעיו את הנותר בטרם ירד שנית לקחתם, כי להיות סירות הדוגה קרובות הנה על פני המים והצוללים ירדו בתהומו זה בצד זה לתפוש מטמונים, כאשר יראה האחד כי לרעו הנעים גורלו והוא לשוא יגע, יארוב במסתר לחטוף, ויוחל עד עת עלות חברו להריק ילקוטו או לשאוב רוח, ואז חיש ירד הוא לתור אחרי מקומו ויחטוף החומטים אשר השאיר הראשון וכבר קרה פעם אחת אשר דמה צולל אחד על רעו כי עושה עמו ברמיה לגנוב ממנו הקליפות אשר אסף הוא ביגיעה ושקידה רבה, ויהי הוא הניא אותו כפעם בפעם לעזוב מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפו להשיב לו הגזילה אשר גזל, והאחר כמו פתן חרש האטים אזנו לבלתי שעות לדבריו, וידבר עוד אתו קשות על כי שקר ענה באחיו לענות בו סרה, ועין אנוש לא שזפתו מעולם לעשות נבלה כזאת. אולם הראשון החריש עד יום שנית, וכאשר מצא גם ביום כי נגנבו ממתכונת חומטיו אשר לקט ואסף בתהום הים, ותבער בו אש הקנאה לקחת נקמתו מהגנב, ויהי ברדתם שנית במצולת הים, הניח את חבירו לרדת ראשון והוא ירד אחריו ומאכלת בידו, ובבואו לתהום מצאו עוד על גניבתו ועמד עליו והמיתו, ואנשי הסירה הוחילו על ההרוג כפעם בפעם כי לא ידעו מה היה לו, ויחילו עד בוש, ואחר המשכו מתוך המים מצאוהו מודקר ומת.
*) ובאיזה מקומות ילבוש הצולל בגד עור מרגליו עד החזה וברגליו עשוים משוטות מעור כדמות סנפירים, אשר יועילוהו לשחות בנקל אל מקום אשר יחפוץ לשבת, ובראשו ילבש כובע מעור אשר יכסה ראשו ופניו.ומן הכובע ההוא יצא קנה חלול מעור קשה וארוך יותר מעומק המים, ובראש הקנה קשור כפיס מעץ אשר ישוט על פני המים לבלתי תצלול הקנה, וע"י הקנה ההיא ישאב הצולל מעת על עת מעט רוח. והבט נא אל התמונה אשר לפניך.
צולל. המקור: עיתון המאסף
a) הוא השוחה לבוש בגד עור עד צוארו. b) מין שלחופות נחושת על ראשו. c) מקום קשר השלחופות על זרועו. d) שלשה קנים חלולים הנחזקים בשלחופות הזאת א' הולך מפי השוחה תחת זרועותיו אל חלק השלחופות אשר מאחוריו להכניס שם את האויר היוצא מפיו אל כיס עשוי מעץ לקבלה שמה. ומכח התחבולה הזאת ישאף השוחה אויר כפי חפצו. כי יש לו e) מפתח לפתוח דרך אויר הקבוץ בשלחופית הגדולה, ולסגרו מיד אחר שואבו כדי חיותו.
ויש מקומות כמו אצל הכושים אשר אין להם שום תחבולה כי אם יקשרו אבן גדול בגופם לבלתי ישטפו משבולת המים, ועוד חבל חזק סביב לגופם לעלות על ידו מתוך המים ברצותו לעלות. וככה ירד בתהום הים לגלות תעלומיו.
וכבר אמרנו כי הצוללים והשוחים יורגלו מנעוריהם לשבת תחת המים זמן מה בלי שאיבת רוח, כי לולי ההרגל הזאת יסתכל וישתולל כל אחד מהם בשבתו תחת המים בלי לדעת לאיזה תכלית הורד שמה, ולפי רבות צידו תרבה משכורתו. אולם העבודה הזאת מתשת כח מאד, עד כי ממובחרי השוחים לא יוכלו לצלול במים יותר משבעה או שמונה פעמים ביום, ולפעמים ימצאו בתוכם בעלי קנאה וחומים אשר יאיצו לאסוף יותר מחבריהם ולהרבות משכורתם, ומגודל התשוקה ההיא ישכחו עת צאת מהמים לשאוב רוח, וחיש יחנקו מעצירת הנפש וימותו כמעט רגע תחת אשר דמו לרכוש רב כאלו לנצח יחיו.
החומטים האלו נצודו רק בבקר עד חצי היום כי אז המים צלולים ביותר ויוכלו לראות מתחתם מקום תחנות מבוקשם, ובחצות היום כאשר כלו הצוללים מלאכתם, ישובו בהסירות על שפת הים, ושמה יחפרו בארות בארות מרובעות כעומק אמתים, ומחולית הבור יעשו תל קטן סמוך לבור אשר עליו ישטחו שטוח הקליפות לעין השמש אחת אל אחת, ולפי שהחומטים יחיו רק בתוך המים ימותו פה מחום השמש ואז תבקע הקליפה מעצמה, ואם יום או יומים יעמודו, יבא רקב בבשרם ויבאש ויבש, והמרגליות יפלו מתוכם לתוך הבור אשר הוא סמוך לתל, ואחר כן ילקטון מתוך הבור וינקו אותן מהחול ומהעיפוש ואז יסדרום למינים שונים, גדולות, קטנות, עגולות, גבנונות, ארוכות, צלולות ועכורות ובדומה, איש איש למינהו, ואותן הראויות לנקוב ינתנו אצל אנשים ידועים מלומדים למלאכת העבודה הזאת ואז ירכסום בחוטים לעשות מהן חרוזים חרוזים ולמוכרן ביקר הערך לתכשיט הנשים ומהן אשר אינן טובות לנקוב יושבצו ברבידי כסף וזהב בטבעות ושאר כלי תכשיט.
ואותן הקליפות הנקראות אצל המונים נרתקי המרגליות (פערלמוטטער) אינן הקליפות אשר בתוכן נמצאות המרגליות, כי אם הן ממין אחר הנקראות אצל חכמי הטבע אוזן הים (זעע-מהר) כי דומות בתמונתן לאוזן, אולם להיותן דומות בצביונן לצבע המרגליות תקראנה על שמותן, ועוד יתרון בתוארן לתואר המרגליות להיותן מבריקות מראות שונות, אדום, לבן, ירק, אדמדם, תכלת, ארגמן, כרכום, וכדומה, והנה יותר קטנות מקליפות המרגליות אשר ימצאו לפעמים כחצי אמה אורך וחצי אמה רוחב.
ויתרון המרגליות משאר אבנים יקרות הוא שאינן צריכות מריקה ולטישה להיותן מטבע זכות וצלולות, ואותן הנמצאות בטבען עכורות לא יוכלו ליפותן בשום תחבולה כי אם תמכרנה במעט הערך. ויהי כאשר פרץ התשוקה בעם לקנא איש באחיו, ורבים מדלת ההמון אשר לא השיגה ידם לתת מחיר כסף הרבה תחת יקר ערך המרגליות, מתאוים תאוה לקשט נשותיהן בענקים ורבידים להדמות לגדולות מבנות הארץ בעדי עדים, אז המציא איש אחד בשמו יאנין לעשות מרגליות מזויפות הדומות בתבניתן להטובות, והוא בתחבולתו החל לעשות מזכוכית כדורות קטנות כגודל המרגליות, חלולות ודקות מאד, והכין מקשקשת דגים מרק מה הדומה בצבעו לצבע המרגליות, ושת בו את קירות הכדורות מבפנים, להיות מבריק צבעו דרך הזכוכית חוצה, ואז מלא אותן בשעוה לבן ונקבן ועשה מהן חרוזים הדומים במראיהם כמעט למרגליות הטובות, ומכרן בזול גדול לעומת ערך הטובות. והשקיט בזה רעבון תשוקת ההמון, וממנו ראו וכן יעשו כעת בכל מדינות איראפא מרגליות מזויפות לאלפים ולרבבות.
ואתה הקורא ידידי שים לבך לדברים האלה ותתפלא מפלאות תמים דעים אשר לו הגדולה והיכולת לפעול במצפוני הטבע ככל אשר יחפוץ חכמתו העליונה והנשגבה בעין מעצר לרוחו, והאדם שם בתבל למשול על כל, וחננו בדעה בינה והשכל לתור אחר צפוני הטבע ולגלות תעלומה, ואם דברי האלה מעטים המה מתת די לרות צמאון אדעך, לך נא בעקבות החכמים וראה וקרא בספרי חוקרי הטבע ובראשם בספרי החכם המפורסם בשמו ביפֿאָן הצרפתי אשר חבר בזמנינו כחמישים ספרים ויותר על כל גופי הטבע הידועים לנו, מארז בלבנון עד איזוב בקיר מתועפת ראם עד כנפי פרעוש, מים הגדול עד מי אפסים, מכדורי השמים עד גרגיר החרדל. ושם תמצא עשר ידות למלאות מאויך.
ברוך לינדא.
"המאסף", ניסן תקמ"ח, 15 באפריל 1788, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מיום החל האדם לרוב על הארץ ישתדל לערוך מלחמת תנופה עם הטבע, וכל עמל אנוש אשר יעמול בתבונת לבו ובחריצות כפיו, הוא רק לנצח את הטבע, בשחרו מכחו להסיר את המכשולים ואבני הנגף אשר הטבע הציב לו לשטן על דרכו ולמנוע אותו להגיע אל אשרו ולהפיק מאויי לבבו. הן אמנם איומה ונוראה היא הטבע; הלא הרוחות והסערות, הסופות והזועות, הברקים והרעמים סרים אל משמעתה אשר רחם לא ידעו ולא ישאו פני גבר. אכן האדם ברוחו הכביר אשר אין מעצור לגבורתו ואין ערוך לעוצם ידו יחתור בכל מאמצי כחו להתיצב לנגדה ולהרפות את ידיה לבל תעשינה תושיה. רוח היא באנוש אשר חלקו האמן הטבעי, והרוח הזה יעשה גדולות ונפלאות בתבל ארצה ויראה לעיני כל איך יצליח לו חדשים לבקרים להתגבר על הטבע ולהכותה אחור. הלא יעתיק הררי עד ממקומם, ישבר ויפוצץ סלעי מגור וצורי מכשול, הוא יסול לו מסלה בין נבכי ים וישביח שאון גליו. הן הלויתן המלך האדיר משוכני המים יסול לו דרך בים הגדול ויאיר אחריו נתיב, והאדם באניותיו הקטנות ובאמצעיותיו ימשנו ממים רבים וימלא בשכות עורו; מן האניה ישקע האדם במצולות מים אדירים לתור אחרי תכנית קרקע הים ולגלות מצפונות מני חשך, ומשם יתנשא מעלה מעלה ויאבר כנפים לעוף למרום מקום משכן העננים, אשר לא שזפתם עין איה ולא ידעהו הנשר אשר דרכו בשמים. ותחת סנפיר שלחופית וכנפים אשר חסרהו אלהים ידע בתחבולותיו לעשות לו אניות קיטור ופעמון הצולל (טויכערגלאקקע), או בגד גומי וכלי המעוף למנות את החסרון הזה, הוא רד בכל אפסי ארץ, עובר מים עד ים ומצפון לתימן, בימים מרים ובנחלים מתוקים, ביערים עבותים ובמדברות שממים, וכל חי הנלוה לו בדרך מסעו בכל מקום אשר תדרוך כף רגלו יסוג אחור ממנו בבואו לגוף אחר וליסוד מוזר לו. כאריה וכפיל יערה בגאון את מדברי אפריקא וירד באניה להתרועע עם התנים, ומשם לים תרשיש לשחק עם הדעלפין, ואחרי כן אוחז מסעו לים הקרח לשחק אם הלויתן ולהתגרות עם הדוב הלבן. לא יתקפנו הקור ולא תסערנו הסופה ולא יעצרנו הגשם ולא יכנו השמש. סוף דבר, חסר אונים זה אשר כחו כאין הוא מול עזוז אף משלחת מלאכי זעם הטבע, יחבל תחבולות לרדות בכל אפסי ארץ ועל כל האיתנים ישפוך רוח ממשלתו, ומלא כל הארץ כבודו. אך בצלם האלהים נוצר האדם, ונשמת אל ממעל בקרבו! ועל כל חזקה מאד המלחמה הזאת בין הטבע ורוח האדם !
לאחר הנצחונות היותר גדולים והיותר נכבדים אשר נצח האדם את הטבע העזה הזאת, תוכל להמנות במספרם ההתדמות וההשתוות אשר השתוה האדם לדגי הים לנסות לצלול ג"כ במים אדירים ולהשאר תחת המים זמן ידוע לרגלי לקיטת ואספת קליפות הפנינים (פערלמושלען) הנמצאים על קרקע הים. ובאמת חפצו זה הצליח בידו לעשות תושיה גם בדבר הזה ולהוציא את הפנינים היקרות מעמקי מצולות תהום רבה לאור באור החיים. ויען כי הענין הזה נכבד מאד בתכונתו, מצאנו חובה לעצמנו להטיף דברים אחדים מטבע קליפות הפנינים בכלל ואדות האופן והדרך אשר ילכו המוציאים אותם מקרקע הים לאור עולם בפרט, ככל אשר יתארו לנו חכמי הנוסעים בספריהם היקרים בלשון למודים ובטוב טעם ודעת.
עמוק עמוק בתהום רבה ובעמקי מצולות מי הים נשיג מכמני קליפות הפנינים אשר מהם תוצאות חיים לאלפי אנשים ויראו שכר בעמלם. קליפות הפנינים הנקראים בשפת אשכנז בשם "מיעסמושעלן" שוכבים על קרקע תהום הים אחורי הכיפים והסלעים. חוקרי טבע התולעים יחלקו את המיעסמושעלן לששים מינים שונים המשונים מין ממינו בטובם ובחין ערכם, אורך המיעסמושעל הידוע הוא כשמינית האמה, חלקה (גלאַט) וגבנונה לצד צירה בשפה אל עבר פנימה מסביב. הנקבה תמלט ילדיה חיים, את בשרם יאכלו ההודים היאפאנים והציילנאים למעדנים, אך קשה מאד להתעכל, אולם פעמים רבות יקרה כי האוכלם יפול עי"ז על ערש דוי וחייו תלוים לו מנגד. חכמי הרופאים המפורסמים יחליטו כי הנסבה למחלה כזאת הוא באשר התולעים יאכלו מיני תולעים ושרצים קטנים ארסיים. הרופאים הקדמונים כמו היפאקראטוס וגאלענוס שחקו את קליפתו עד דק ורפאו בזה הרבה חליים רעים ונאמנים.
(ההמשך יבא)
* * *
ספינת שולי פנינים. תצלום בספר, 1907. המקור: ויקישיתוף
מבין כל מיני המיעסמושעלן הרבים והשונים הכי נכבדה קליפת אם הפנינים (פערלמוטטער מושעלן), והיא קליפת אם הפנינים האמיתית אשר ממנה נשיג את פניני המזרח (אָריאנט-פערלען), וגם את אם הפנינים הטוב (עכטע פערלמוטטער) נשיג רק ממין זה. קליפתו עבה, עגולה ושטוחה, ועל פניה קשקשים דקים וחלקים שוכבים זה על זה כרעיפי הגגות, אשר אלה המגיעים עד שפת הקליפה הם חרוצים כמורג, ארכה כשלישית האמה ומשכנה רק בתוך הימים החמים וביותר בתוך ים הודו המזרחית והמערבית. הקליפות שוכבות דבוק בצורים וכפי סלעים מקרוב לקרקע הים. מראה הקשקשים לעבר חוצה הוא ירוק עשב (גרין), אמוצי בקוים אחדים לבנים עוברים, ומתחתיהם נמצאת הקליפה הנקראת בשם אם הפנינים אשר היא הנעלה על כל הקליפות הנמצאות ממראות יפות ושונות. אך הפנינים אשר נמצאים בה הם עוד יותר יקרים וטובים ממנה.
קליפות הפנינים היותר טובים והיותר יקרים תמצאנה על פי רוב בסביבות האי ציילאן *) המשתרע לא רחוק מחוף ארץ יאפאַן ואי באראהין אשר בלשון הים הפרסי, גם במקומות ידועים בימי אוראפא תמצאנה קליפות הפנינים, אך לא יגיעו בחין ערכם וביפעת זהרם לפניני ציילאן ובאראהין, כי קליפות שני האיים האלה מזהירים ומתנוצצים ככוכבים וכאבני נזר ואין ערוך אליהם בצרכי האדם מפניני ימי אוראפא ואזיא.
זולת מיני הקליפות אשר ערכנו בזה, כדאי הוא לתת עינינו על עוד מין קליפה אחרת, אבל איננה מן הקליפות אשר יעניקו לנו פניני ארצות [?] אשר זכרנו למעלה, כ"א מין אחר הוא הדומה במקריו ובתכונותיו להראשון, וארוך כששה אצבעות. מראה קליפתו לעבר חוצה – שחרחר ופנימה נוצצת כאם הפנינים. פניניה הנמצאים בגוף התולעת או המונחים בתוך הקליפה הם יפים לפעמים כפניני ציילאן ובאראהין. בשחת הקליפה באחד המקומות או בנפול אל תוכה גרגיר חול המכאיב בקצותיו את התולע הם סבת תולדת הפנינים בכלל (?) כי אז יחל התולעת לשלוח מקרבו ריר סידי אשר ממנה יתהוה גם הקליפה, למען מלא מקום שבר הקליפה או להקיף את גרגיר החול ההוא ועי"ז יתקשה רירם לפנינים עגולים. משכנם בנהרות חול אשר בארץ אשכנז (והיותר טובים ומובחרים בנהר עלסטער ושארי נהרות אוראפא־הצפונית), בהנחלים הקטנים הנובעים מהרי פיכטעל בבייערן נמצא ג"כ מין קליפת הפנינים ויציבו שמה שומרים להשגיח עליהם ולהריק פנינים בכל עת תמיד.
אחרי אשר הודעתיך, קורא יקר, שמץ דבר מתכונת טבע קליפות הפנינים ואיך יתהוו שמה בעמקי תהום רבה במלים קצרים, נתאר לפניך את העבודה והמלאכה הכבדה אשר אלפי אנשים דרושים לה להשיג את הפנינים ולהעלותן מעמקי מצולה.
העמל והיגיעה ללקט קליפות הפנינים האלה ממצולות ים ולנתקן מעל הצורים וכפי הסלעים אשר יודבקו שם הוא רב למאד, ויבחרו לזה אנשים כאלה המורגלים מנעוריהם להטביל א"ע זמן רב מתחת המים, אשר גם מאלה לא מעטים ימצאו קברים בנבכי ים או בבטן הדגים הגדולים. מראש חודש פעברואר עד חצי חדש מאי יתעסקו בציד הפנינים חדשים לבקרים, כי אז היא שעת הכושר להמלאכה הזאת ואז רק אז יראו שכר טוב בעמלם. המרכז הראשי לציד הפנינים הוא האי ציילאן הנזכר ורוב יושביו יתעסקו בהמלאכה הזאת בידים חרוצות. במשך הזמן הזה יתאספו ויקהלו אנשים רבים ממחוזות ואיים שונים על חוף האי ציילאן ויכינו שם את האני שיט וסירות דוגה עם כל חבלים והאמצעים הדרושים לחפץ הזה, ואחרי הכינם את כל צרכיהם ישבו בכל אחת מהאניות הקטנות מעשרים עד שלשים איש וכל האניות ההן תעזובנה בפעם אחת את החוף ויסעו בקול המון חוגג ותרועת מצהלות שמחה אל המקומות הידועים להם על נכון אשר שם ימצאו על הקרקע קליפות הפנינים במספר רב. האניות הקטנות האלה תכבשנה שטח גדול ורחב ידים על הים, ובבואן למחוז חפצן מקום אשר שם תמצאנה מכמני הפנינים היקרים, יעגנו כלם את אניותיהם ויתחילו לעשות מלאכתם. אחדים מהם ישארו על צפוי האני שיט והנשארים יצללו ערומים אל עמק המים באסרם על רגליהם עופרת או אבנים כבדות, וחבל אחד ארוך וחזק למאד יקשרו מסביב להם תחת זרועותיהם, ויקפצו פתאום מגבהי הדוגה למעמקי מצולה. שם יפתחו את קשרי האבן ויפרשו את הרשת הלויה על צוארם. בידם הימנית יחזיקו בהרשת ובידם השמאלית ינתקו ויגזרו למו מהצורים והסלעים קליפות הפנינים במהירות גדולה ובחריצות נפלאה ויניחוום בהרשתות האלה, ואחרי אשר תצר להם חסרון שאיפת האויר אז יתנו אות בהחבל והעומדים למעלה על דופן האני שיט ימשום חיש מהר מן המים ברשתות קליפות הפנינים מלאות בידיהם.
האנשים המחרפים את נפשם לרדת במעמקי המצולה ללקט על קרקע הים את קליפות הפנינים, יסכנו מאד והמות עומד להם מנגד; יען כי דם רב יזוב מנחירי אפיהם, מעיניהם, מאזניהם ומפיהם באשר לא ימצאו שמה עוד רוח וחסרון שאיפת האויר ישים מחנק לנפשם. לבד זה יפחדו מאד משאת התנינים ודגי ההאַי האיומים האורבים שם בין בניני חיות האלמוגים (קאראללענגעביידע) ובין מסתרי הצורים וכפי הסלעים, ופעמים רבות יקרה אשר יאכלו או ינשכו זרועותיהם מן הטורפים והמשכלים האיומים.
ממקרה כזאת יספר לנו הנוסע המפורסם ווראנגעל בספר מסעותיו חלק שלישי צד 417, הלא כה דבריו: בשנת 1823 ביום 15 לחדש מאֶרץ עת אשר יושבי האי ציילאן התפשטו כלם על הים לצלול בקרקעו על דבר לקיטת הפנינים ירד איש צעיר לימים במעמקי התהום ולא עלה עוד. אבי הנער אשר עמד על צפוי האניה וחכה בכליון עינים עד אשר בנו יתן אותותיו אותות להעלותו מן המצולה, נבהל מאד בראותו כי בנו יתמהמה תחת המים יותר מדי וכי עקבותיו לא נודעו, ועד מהרה הבין כי את בנו האומלל קרה אסון נורא ובלי ספק נבלע מדג האי איום. משומם ונבהל עמד אבי הנער ועיניו נשואות על פני שטח הים הרחוק אולי יתודע לו טורף בנו. בין כה וכה והנה לא רחוק ממעמד אניתו החלו המים להרתיח כסיר וכמרקחה, ואחרי איזה רגעים ראה האב האומלל איך דג האי אחד מצחק את בנו האובד, אשר כבר קפד כאורג חייו. וילבש האב נקם כשריון ויגמור אומר לדרוש את דמי בנו יחידו מיד המחבל האיום הזה, ויתאושש ויאזור מתניו ויאחז בידו הימנית חרב פיפיות ויקפוץ מעל צפוי האניה על גב ההאי. אחרי עבור רגעי מספר ושני הלוחמים נעלמו פתאום מעיני הרואים אף עקבותם לא נודעו. כל האנשים הנשארים חשבו כי גם על האב הזקן עבר הכוס וכי גם הוא היה לברות לשיני ההאי; אבל אחרי עבור עוד רגעי מספר נראה פתאום כי כל שטח הים נצבע מדם, אז הוכחנו במישור כי מלחמת תגרה, מלחמת קצף ודם יתחולל תחת המים בין ההאי ובין אבי הנער, ולאחרונה נצבעו המים עוד יותר מדם האבירים האלה, עד כי ראו פתאום כל הרואים לשמחת לבבם ולהשתוממת נפשם איך אבי הנער ישלח על פני המים ממעל ואחריו גופת ההאי המומת מידו ע"י הדקירות העצומות אשר דקרהו בלהב חניתו, אפס בנו האומלל נתעכל כבר במעי הטורף האכזר הזה!.
(הסוף יבא)
*) האי ציילאן ישתרע בהודו המזרחית. הקדמונים קראוהו בשם „טאפראבאנע“ או „זעלן“ ובפי יושבי הודו יכונה בשם „זאראנדיב“. עומד מן המעלה '90°10 עד '97°20 באורך וממעלה '9°50 עד 5° ברוחב. מדתו 1200 פרסאות מרובעות ויושביו יעלו עד מספר שני מילליאן נפש אדם. באי ציילאן נוסדה בראשונה דת הבודהאית בכל תוקף ועוז וממנו התפשטה בכל הארצות. על ראש „ההר-אדם“ (אדאמם בערג) יראו בעלי דת בודהא את עקבות בודהא מחוקקם אשר ירד שם משמים ארצה ועקבותיו חקוקים עד היום הזה בסלעי ההר ההוא. לכן יעריצוהו ויקדשוהו ויאמינו כי רוח אלהין קדישין מרחפת על פניו. ויתר הדברים אדות האי הזה תמצא במכ"ע הצפירה שנה חמישית במאמר „אי-הקנמון“ לידידי אלופי ומיודעי הח' הנכבד מו"ה קלמן שולמאן נ"י.
* * *
סוחר פנינים מציילון. ציור בספר, 1849. המקור: ויקישיתוף
מפרשת ההכנות ואופני עבודת הציילנים אשר יתעסקו ביד הפנינים ברוב עתותי השנה האריך כבר לספר החוקר הגרמני ציממערמאנן בספרו היקר ומאד נעלה Der Erdball und seine Naturwunder, ופה נסתפק רק לספר כי עוד בימי קדם קדמתה נהרו כבר עמים רבים אל האי ציילאן ללקט פנינים יקרים ממצולת הים בקרבת חופיו אשר הפנינים ההם ענדו בנות מלכים ואצילי ארץ על בגדיהם ויהיו לוית חן וענקים לגרגרותיהן. מספרי דברי הימים הקדמונים נוכל להציל דבר אמת כי גם קלעאפאטרא מלכת מצרים (הנזכרת כמה פעמים בש"ס ובמדרש) התיפה בפניני ציילאן בימי החגים והמועדים וענדה אותם עטרת לראשה בצאתה ברחובות העיר להתראות לפני ההמון ולהודיעם מחדשות הנוגעים לתהלוכות המדינה, ובנות חורי רומא ושריה הגדולים שמו אותם עליהן לצבי תפארה ועדי עדיים.
אין קצה להרכוש וההון הרב אשר יעניקו פניני ציילאן להממשלה אלפי ידי אדם מלאות יום יום עבודה בציד הפנינים, אשר יביאום שכר גדול ורב בעמלם גם ימלאו את חוריהם זהב כעפר. בשנת 1798 אספו הון 1 מילליאן ושבע מאות שקלי כסף ובשנת 1804 1 מיליאן 994 אלפים שקלי כסף. בשנות 1805-12 מכרו הציילאנים פנינים בעד 12 מילליאן שקלים. אך מני אז ועד העת החדשה הזאת הלך המסחר הזה בציילאן הולך וחסור ע"י נסבות אשר לא נדע עוד שחרן. אשר ע"כ צותה הממשלה לבל יוסיפו הציילאנים לצוד אותם מדי שנה בשנה רק פעם אחד לשתים או לשלש שנים בכדי שיתרבו בין כה וכה קליפות הפנינים במצולת ים.
החוף אשר יתאספו הצידים לרדת באניותיהם וללכת אל מקומות הפנינים הנודעים להם בדיוק הוא חוף יפה אף נחמד למאד. עצי פרי מסובלים בפרי הלולים, עצי בירקען גם עצי בכאים יכסו אותו על פני כלו ויפיקו ריח כריח עצי לבנון. כל ימות השנה שמם הוא (החוף) מאין יושב, אך כאשר יגיע חדש פעברואר אשר אז יחיל תור הזהב לציד הפנינים, יהפך החוף לשוק גדול ורחב ידים אשר יהמה מרבבות אדם ובהמה רבה; חנויות בתי אוסם מכל מיני מאכל, בתי משקה ובתי קאפע יוקמו על ויהמו כל היום מרבבות אדם, אלפי איש משבטים שונים ובעלי אמונות שונות אשר באו על האי ציילאן ע"ד מסחר הפנינים מתהלכים פה איש בבגדי ארצו, ומדברים איש כלשון עמו. פה נראה ערביאים ובירמאנים ופה פרסים ויהודים, פה ישמעאלים והגרים ופה חורים וזינגהאלעזים. סוף דבר, אך ששון ושמחה אך המית סאון עם רב יצלול באזנינו באופן מאד נורא!
צדפת פנינים מסין, 1883. ציור מאת Frederick Whympe. המקור: ויקישיתוף
אחרי אשר יעלו הצידים את קליפות הפנינים מעל קרקע הים יאספום ויניחום צבורים צבורים על החוף, ואז ירחצום מטומאת חלאת הריר והקצף ובסלים נקלעים מקנים ואגמי סוף ישימו אותם וישאום הביתה שמחים וטובי לב, בשירים ורננים ובקול המון חוגג. בבואם הביתה ישימו את הסלים אשר צמיד פתיל עליהם מלמעלה עוד הפעם בתוך המים ויטלטלום טלטלה גבר איזה שעות באין הפוגות, אחרי כן ישפשפום ויגררום בידיהם היטב למען הסיר מעליהם את הבצה (שלאם) ואז ישימו את הקליפות בחפירות עמוקות במעבה האדמה בכדי להרקיבם ולמען ימותו התולעים היושבים בקרבן. ואחרי עבור שלשת ימים יוציאום החוצה ואז יפתחו מעצמם או לפחות יקל להאדם לפתחם אז. בהוציאם מן האדמה ישימו אותם בתוך סלים אחרים טהורים ולבנים ויציגום לעיני השמש ליבשם היטב ואז יוציאום עוד הפעם מן הסלים ויפתחו כל קליפה וקליפה לבד ויוציאו מתוכן את הפנינים. בקליפה אחת אחוז מעשרים תמצא פנינה אחת, ולפעמים רחוקות תמצאנה בקליפה אחת מששה עד שמנה פנינים יפים ומזהירים בשלל צבעים נחמדים ונעימים המרהיבים בת עין, מהם אמוץ (גרויא) תכלת (בלויא) וירוק (גרין). את הפנינים האלה יפרידו מהבשר הדבוק בהם ויחלו לזרות ולהבר את אשר לא יכשר וללטוש וליפות את הפנינים הנחמדים, ובספרם אחד אחד יניחום על סדינים טהורים ולבנים הפרושים על קרקע הארץ ויבררום למיניהם השונים למכרם. וכן יתנהגו גם עם קלפותיהם. באופן כזה ישתלמו ויתפתחו הפנינים על יד על יד עד הגיעם לתכלית שלמותם כמו שימצאו בידינו. על האנשים העושים במלאכה הזאת ישגיחו בעין צופיה לבל ידבקו בידם מאומה.
הגדות רבות ואמונות טפלות אין קץ בדאו העמים הקדמונים על אדות יסוד ושרש הפנינים ואיכות הויתן מעצם וראשונה. החכם יאהאן טהאצען בספרו הגדול Die Alterthümer der Griechen und Römer יספר אדות הפנינים הגדה כזאת: האליל איזיס ¹) בגד באהובתו וינזר ממנה והשיב את אהבתו אל חיק נכריה, ועל ידי הדבר הזה גמרה אומר לבכות ולספוד כל ימיה, ורסיסי דמעות אשר הורידה עת עיפה ארחות ימים נהפכו והיו לפנינים ולאבני שוהם מתנוצצים אשר עתה יענדו ויעטרו בנות השחץ לוית חן לצואריהן ²).
חכמי חרושת המעשה המפורסמים מבית מלאכת מחשבת חרש וחושב (פאליטעכנישעעס אינסיטוט) אשר בלאנדאן ³) המציאו זה לא כביר אמצעי טוב ומועיל לאלה האנשים היורדים בעמקי המצולה לחפש אחרי קליפות הפנינים. את האמצעי הזה יקראו בשם "מוכנת הצוללים" (טויכער-מאשינע) והוא כלי גלול אשר תבניתו נראה כתבנית פעמון המגדל (טהורם-גלאקקע), אשר בעזרתו יוכל כל איש לרדת הימה עד קרקעו וללכת שמה לכל אשר יהיה רוחו ללכת ולחפש שם אחורי הכפים והסלעים או בעשבת בוץ הים את קליפת הפנינים וישאר שם תחת המים כאשר תאוה נפשו, וכבר נסו הרבה חכמים לרדת עמקי מצולה ולהשאר שם זמן כביר ולא אנה להם כל מקרה רע וכל אסון ופגע, וחפצם הצליח בידם לאסוף בילקוטיהם הרבה קליפות פנינים; כי האויר העב הנאסף בתוך המוכנה הזאת יש בכחו לחסות על האדם ולשמרו מחליים רעים ונאמנים הנשקפים לו לרגלי חסרון שאיפת האויר. בימי הקיץ ישארו הצוללים מתחת למים כארבע או כחמש שעות רצופות, כל מגור ופחד לא יעלה על לב האדם המשליך נפשו מנגד ללחום עם מים אדירים, וגם דגי ההאַי לא יעיזו עוד להתנפל עליו באשר המוכנה הזאת תפיל עליהם אימתה פחד ויברחו על נפשם. אכן גדלה חכמתך אדם ונפלאים מועצותיך באופן נעלה!
¹) המצרים הקדמונים קראו את האליל הזה גם בשם „אנטהאר“ „סהר“ או „ירח“ גם „ווענוס“ (נוגה) והוא ציור ההצלחה לימין המלך וחופף עליו באברתו (ראה ספר מסתרי הגוים הקדמונים (מיטהאלאגיע) לה' טרעצעק דפוס ווארשא תרל"ה צד 28).
²) הציילאנים יאמינו אמונה אומן כי הפנינים הם אגלי טל שמים, אשר יורידום „בודהא“ לעתים מזומנים בכל שנה ושנה במצולת תהום רבה, והמושלען יבלעו אותם בפתחם פיהם על פני הים לשאוף רוח. ואולי תהיה ההגדה הזאת למקור המאמר השגור בפי ההמון: הרואה פנינים בחלומו סמן לדמעות.
³) בקרית לאנדאן תתנוסס כבאבן נזר חברה נכבדה אשר מטרתה היא לעזור בידי העובדים בכל מלאכת חרש וחושב. להחברה הזאת בתים רבים אשר במו יאספו וישמרו כלים מכלים שונים ומוכנות רבות ושונות. כל אחת ואחת למטרה מיוחדת וכלן להרבות החכמה והמדע. ובאחד הבתים האלה תמצא גם מוכנת הצוללים הנזכרה.
ציד פנינים בציילון. תחריט מאת Joseph Nash, 1889. המקור: ויקישיתוף
ציד הפנינים על האי ציילאן *)
אין חזיון נחמד ונעים לעיני בן אייראפא כמראה חוף לשון הים אשר אצל קאנדאטחי בימי ציד הפנינים (פערלענ-פישערייא), הככר השמם והעיף הלזה, ששם דומיה שוררת בכל ימי שנה, לפתע פתאום יהפך והיה לגיא חזיון מלא תשואות והמולה גדולה, המוני אנשים רבים לאין מספר, משונים בצבע עור פניהם, בעלי אמונות שונות, וילידי ארצות שונות, נחפזים רצים הנה והנה, הסכות והאהלים הרבים הנטועים למלוא ארך החוף, סירות הדוגה הרבות העומסות אוצרות וסגולות, השבות לעת הצהרים מסלעי הפנינים (פערלענבאנקא), שאון הקול „הידד“ אשר ישמע מפי בעליהן, בראותם את סירות הדוגה קרובות אל החוף, כל אלה חברו יחד לחזיון פלא, הפועל בחזקת ידו על נפש הרואה. בהגיע תור ציד הפנינים, אז יבדקו בראשונה את הסלעים בים אשר שם מקום קליפות הפנינים (פערלענמושעל) לדעת את כמותם, ואת מעמדם, אם כבר הבשילו את קצירם, וכאשר יודע להממשלה כל הפרטים האלה, אז תמכור את הרשיון לאנשים המרבים במחירו, ימי ציד הפנינים ימשכו מחדש פעברואר עד חדש אפריל, אך ההפסקות והמעצורים הרבים ימעיטו את ימי הציד עד שלשים יום, ההפסקות הגדולות הנה ימי החגים והמועדים הרבים אשר יחוגו הצוללים בים בני אמונות וכתות שונות.
ביום הראשון יאספו הצוללים בסירות דוגה על לשון הים, בשעה העשירית בערב, ירה יירה מכלי התותח הרחק מן החוף, קול הרעם הזה קול מבשר הוא לצוללים, כי ימהרו יחישו לרדת הים בסירותיהם. כעלות השחר יגיעו על סלעי הפנינים הרחוקים דרך עשרים פרסאות אנגליות מן החוף, ומן עלות השמש עד הצהרים יעלו את קליפות הפנינים מקרקע הים, אז ישובו יעופו על כנפי רוח ים, באניותיהם אל החוף. כבואם ימהרו בעליהם להוציא את אוצרותיהם מן האניות, הרק יריקון למען תוכלנה לשוב הימה טרם בוא השמש. ואם גם יחסר שללם ביום אחד, בכל זאת אור פני בעליהם לא יפילו, כי הברא מינים או הקוסמים הנמצאים אתם, ואשר בהם בטח לב אנשי הציד האלה מבטח עז, גם למרות איני הנסיון אשר יכזבם על פניהם כפעם בפעם, הקוסמים האלה הם בחלקות ישיתו למו, ויתנו עז לתקות אנוש השואף להרבות הון, ונקל למו להבטיחם על שלל יתר מאד ביום מחר.
כל סירת דוגה כזאת תכיל בקרבה עשרים אנשים מלבד האלוף אשר לראשם (קאפיטאן) חצים הם מלחים ותופשי משוט, ועוזרים להצוללים לעלות מן המים, וחצים הם היורדים מצולה להעלות את הפנינים, חמשה, חמשה, ירדו חליפות, אלה עולים ואלה יורדים תחתיהם, למען תת רוח לכל איש ואיש, להחליף כח בין צלילה, אחת לחברתה, ולהגדיל ולהאדיר את מהירות רדתם הימה יקחו הצוללים אבנים גדולות הנמצאות על כל אחת מהאניות במספר חמשה, האבנים האלה הם ממין סלע אדמדם בתבנית פיראמידית, ובקציהן האחד נמצא נקב גדול, אשר בו יתנו חבל ארוך, וכל אחד מהצוללים בהיותו נכון לדלג הימה, יחזיק באצבעות רגלו הימנית את החבל הקשור באחת האבנים האלה, וברגלו השמאלית יאחז בשק הארוג במעשה הרשת, (כי ההודיים יוכלו לשרת באצבעות רגליהם כאשר ישרתו האיירופיים באצבעות ידיהם) ואחרי תפשו בידו הימנית בחבל אחר הקשור אל האניה, ואחרי סתמו בידו השמאלית את נחירי אפיו יקפוץ אל המים, שמה ישים את השק על צוארו, ובמהירות עז יקבוץ אל תוכו את קליפות הפנינים כאשר תשיג ידו לאסוף בזמן הקצר אשר יוכל להתמהמה במצולות ים, משך הזמן הזה על פי הרוב הוא בערך שני רגעים, אח"כ ישוב אל מצבו כבתחלה, ובמשכו בחבל יתן אות אל רעיו אשר באניה, והמה ימהרו ימשכוהו אל על, בחבל אשר הוא מחזיק בימינו, ואז תשאר האבן על מקומה בקרקע הים עד כי ימשה אותה הצולל בשובו אל האניה, כל הפעולות האלה הנה דורשות כח אמיץ מאד, הן מלבד המים אשר יזובו מאזני הצולל ומנחירי אפו בשובו אל האניה, יזוב גם דם רב ממוצאי האיברים האלה, ובכל זאת לא ימנע הצולל מצלול שנית במים בהגיע תור רדתו תהומה.
על פי רוב ירדו הצוללים ארבעים עד חמשים פעמים ביום, ובכל פעם ופעם יעלו אתם בערך מאה קליפות (מושעלן), ויש אשר יסוכו את בשרם בשמן, ואת אזניהם סתום יסתמו, ויש אשר ירדו הימה מבלי הכין להם מאומה, לרוב יתמהמהו במים כשני רגעים אך יש גם המפליאים לעשות ויעצרו במים ארבעה וחמשה רגעים, צולל כזה ראו גם עיני ויהי לנס.
הסכנה הגדולה המרחפת על ראש כל צולל בהיותו מתחת למים, היא קרבת התנין האי (האי פיש). התנין הזה נמצא לרוב בכל הימים ומשנים קדמוניות היה יהי' לאבן נגף לההודיים החרוצים בכל מעשיהם, ואם אמנם יש צוללים רבים אשר ידם רב להם להמלט מיד המשחית הזה אף בהיותם מתחת למים, אך פחדו הגדול אשר יפול עליהם, הוא יתן מכשול לרגלם, וירפה אתת ידיהם במלאכתם, והעם הסכל והנבער מדעת הלזה מרוב פחד ומגור יחיש מפלט לו אל עזר נשגב ממערכות הטבע, וטרם יקפצו המימה, ישאלו עצה מהכהנים או הקוסמים העומדים עליהם, וכל היוצא מפיהם לא יאחרו לעשותו, כי מאמינים המה בהם אמונה שלמה, לרוב יצוו עליהם קוסמיהם להתפלל תפלות שונות, ולעשות מעשים זרים, ואמונת האנשים האלה בקוסמיהם חזקה עד מאד, עד כי לא תירף ולא תמוט גם אם יכחיש המקרה את אמרתם, והבטחתם תשאר מעל. הממשלה היודעת להלוך לרוח האנשים האלה, למען ילוו על הצוללים וארחו עמם לחברה באניות, כי גם הצוללים המהירים מאד במלאכתם, לא יקפצו המימה בטרם יתפלל הקוסם בעדם וטרם יברכם. בשפת מאלאבאר יכונו הקוסמים בשם פולאל-קאראס או אוסרי ההאי (האי-בינדער) מהקוסמים האלה אף כי נבלים ונוכלים המה, וכל מזמתם היא רק לגנוב פנינים ככל אשר תמצא ידם, בכל זאת מרוב בטוח לב הצוללים בם, יכבדו על פני בעלי האניות למרות עיניהם. הקוסמים האלה ישימו ערמה מבטחם, ובשקר יסתרו והצל יצילו את כבודם מקלון, אם יקרה אסון לאחד הצוללים. מאז באה ממשל האי ציילאן לענגלאנד, קרה פעם אחת, כי השחית התנין האי את אחד הצוללים, אז דרוש נדרש ראש הקוסמים לתת דין וחשבון על האסון הזה, והקוסם הזה לא נפל לבו עליו וישב אותם כדברים האלה לאמר: הנה קוסם זקן אחד, איש ריבי מתמול שלשום בטל את השבעותי אשר השבעתי את התנין, ולדאבון לבי לא נודע לי הדבר עד היום הזה, אך עוד אוכל לתקן את המעות, וגם ידי רב לי להבטיח נאמנה כי במשך ימי ציד הפנינים הזה לא יקרה עוד כל אסון ופגע, והצלחת הקוסם עמדה לו בעת הזאת, כי מן הוא והלאה לא הרעו עוד התנינים בכל ימי השנה ההיא, והצוללים האמינו כי יד הקוסם הצילתם משני ההאי, ומני אז העריצוהו ומשנה כבוד הנחילוהו.
שכר פעולת הצוללים הוא כפי החוזה אשר יעשו עם בעלי האניות אשר קבלו את הרשיון מהממשלה, או כי יתנו להם כסף חלף עבודתם או יתנו להם את חלקם מן הציד אשר יביאו, גם שחוק ישחקו אז ויטילו גורלות, במכרם קליפות סתומות, מבלי אשר ידע הקונה או המוכר, הנמצאו בקרבם פנינים ואם לא.
ברדיטשוב.
דוד הירשבערג
*) מספר מסעי פערציוואל.
"הכרמל", שנה שלישית, מס' 16, 28 בנובמבר 1862, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 