פרפראות, 1918-1856

תבת נח וספינות זמננו – 14 באוקטובר 1904

משדה הספרות והמדעים.

[…]

תבת נח וספינות זמננו. המלחמה על הים בין רוסיא ויפן גרמה לבוני אניות להתבונן בתבנית בנין התבה מנקודת המצב של חכמת בנין האניות בזמננו. העתון האמריקני „The American Shipping“, המיוחד לספנים, כותב: „כמה אומנים בוני ספינות מומחים נוכחו, כי תבת נח, כפי שהיא מתוארה בתורה, היתה ספינה מצוינה ובטוחה על פני המים. בעשר השנים האחרונות התאמצו בוני ספינות, לקחת להם את תבת נח למופת ולעשות כמתכנתה. בימי המאה הי"ז לסה"נ בנה פטר יאנזן, איש הולנדי, ספינה כתבנית התבה במדותיה ובצורתה. שלש מאות אמה ארך התבה דומות אל 480 רגל, חמשים אמה רחב דומים אל 80 רגל, שלשים אמה קומה – 48 רגל. התבה הכילה לפי מדותיה 11413 טונות (הטון לערך אלף קילוגרם). בחלל כזה נכנסו ברוח 244 מיני בעלי חיים, לפי מחלקות בופון [?]. מעטים המה ספינות גדולות כאלה אף בזמן הזה. לחברת הספינות האמבורג-אמריקה ישנן עתה עשר ספינות גדולות כאלה. הזקנה מהן נבנתה בשנת 1896. הגדולות בכל הספינות בזמן האחרון ארוכות אמנם מן התבה, אבל ברחבן אינן דומות לה. הנה אינן רחבות, למען תמהרנה לשוט, אבל התבה לא היתה צריכה למהר לשוט, כי אם להיות מושבה על פני המים בטוח.

תיבת נח, ליתוגרפיה (1856-1905). מקור: ויקישיתוף.

"המצפה" (קרקוב), שנה ראשונה, מס' 27, 14 באוקטובר 1904, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מעשה אשר לא יעשה -1866

בורדא. כוה"ע מודיעים מעשה אשר לא יעשה, שעשה איש אחד בבורדא. שם נמצא איש אחד אשר ישב לו הוא ובני ביתו בנחלת שדה וכרם אשר לו הרחק מאדם העיר, והאיש אדון הבית זה דרכו היה לשבת בדד בעליותו סגורה ומסוגרת, אין איש מאנשי הבית יוצא ובא בעליותו, גם חור המנעול סגר בעדו לבלי יביט איש את אשר הוא עושה שם, ולא ירד מהעליה זולתי לעת האוכל, ואכילתו היתה מעטה, ואחרי אכילתו עם אנשי ביתו לקח עמו תמיד פת לחם בידו ועלה העליותה ואת הדלת סגר אחריו, ככה עשה דבר יום ביומו, ולא ההתבודדות שלו לבד נתנה התשוקה בלב אנשי ביתו לחקור שורש דבר נמצא בו, כי גם אשר ראו בו, כי יום יום כחש בשרו מרואי, ולזה לא כביר, נתן על לבו איש אחד מבני ביתו להביט אחריו בעליותו, ויהי כאשר ירד הביתה לאכול, עלה הוא העליה ויקוב חור בדלתו להיות רואה ואינו נראה, ומשם ראה כי בעל הבית אחרי אכלו עם בני ביתו ועלה לעליותו לקח סכין ויחתוך בשר מבשרו, ושם תחבושת לבנה על מקום הנחתך והבשר שחתך צלה על האש ויאכל עם הלחם אשר הביא אתו מהבית, ובהודע הדבר הזה לאנשי ביתו, אסרוהו ויתנוהו בבית המשוגעים אסורים שם, ושם הוסיפו לאסרהו בחבלים, כי ראו אשר רוצה לאכול את בשרו. וכאשר החלו להתחקות, מאין בא לו המדה המתועבה הזאת, נודע הדבר, כי האיש הזה היה מלפנים רב החובל ועשה דרך באניות במים רבים, ופעם אחת נשברה האניה, ובדרך נס נמלט הוא ועוד אנשים על אי אחד, ומפני שלא הי' להם מה לאכול, הפילו גורלות על אנשים חיים לשחטם ולאכול בשרם, וכבר אכלו שני אנשים, ומאז טעם בשר אדם, נטבע בנפשו לאהוב בשר אדם, עד כי אכל גם את בשרו. ומי יודע אם לא כל הילדים הקטנים שנאבדו מתוך הקהל בבורדא, אם לא היו לו לברות להאיש הזה אשר למד לטרוף טרף אדם אכל.

"הלבנון", שנה שלישית, מס' 6, 15 במרץ 1866, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

רצח באניה "פרינץ קרל" – 1900

טלגרמות:

יום 6 (19) מאי (כ' אייר).

[…]

קיפינג (שוויידען). – בעבור אנית הקיטור „פרינץ קרל“ על פני האניה „קיפינג“ נראה על הראשונה איש אחד אשר קרא בקול: „כל הקרב לגשת אלי ירה יירה“ ואחר קפץ אל סירה קטנה וימלט. אשה אחת תולה על קיר האניה מחוץ קראה לעזרה. על האניה „פרינץ קרל“ נמצאו 12 איש נפצעים ביריה. ששה מהם, בתוכם רב החובל, כבר מתו. את יתר הנוסעים מצאו סגורים על מסגר. עוד איש אחד מהנפצעים מת למחרת. ישתדלו לגלות את עקבות הרוצח.

קיפינג. – אנית הקטור „פרינץ קרל“ הפליגה בשעה 8 בערב מחוף אקרוני לסטוקהולם. בחצות הלילה עברה על פני קוויקאנד. באותה שעה החל הרוצח לסגור את הדלתות בפני כל איש ובאחזו מקדחים בשתי ידיו ירה על כל מי אשר עמד לו לשטן. ואחרי כן השתמש גם בכידון וסכין אשר הכריע בם לטבח את רב החובל, את ראש המלחים, אשה אחת וילד קטן. מארבעה האנשים ששחקו בקלפים בתא העישון הרג איש אחד ביריה במצחו, על כי למרות ההתראה, עשה שלא בכונה איזו תנועה. כאשר התקרבה האניה „קיפינג“ קפץ לסירת הצלה וימלט. האניה „פרינץ קרל“, נהוגה ע"י ראש המלחים תחת רב החובל שנהרג, הפליגה הלאה לסטוקהולם, ותבוא שם כעלות הבקר. מרגלי חרש של פקודת המשטר רבים באו אליה ויוציאו משם את המתים ואת הנפצעים, ארבעה שוויידים נפצעים הושמו בבית החולים. לפני יום בצהרים סר איש מוזר אשר כנה עצמו בשם גרינגוויסט מסטוקהולם לחרש כלי נשק אחר הדר במסבי אבראגע ויתן לו שני מקדחים למשוח אותם בשמן ואחרי כן נסה לירות מהם כמה פעמים. הוא בעל קומה גבוהה, שערותיו כהות וזקנו מגודל.

"המליץ", שנה ארבעים, מס' 102, 20 במאי 1900, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

רק הקיסר לבדו לא חת – 1890

תלגרמות

[…]

ברלין 21 אוגוסט (2 סעפטעמבער). שרי הצבא ומלחי האניה אשר שבו עם הקיסר וילהעלם מספרים נפלאות ע"ד הסערה אשר עמדה על הים בלילה והאניה חשבה להשבר. כל הנמצאים באניה חרדו מאד ובלהות מות רחפו לנגד עיניהם, ורק הקיסר בלבדו לא חת ולבו לא נפל בקרבו ויתיצב על גג האניה ויתן פקודות למלחים עושי המלאכה. בעת הסערה התנגשה האניה באניה אחרת ולא היה אסון.

הקייזר וילהלם ה-2 על גשר אוניית המלחמה "גייר", 1894. המקור: ויקישיתוף

"הצפירה", שנה שבע עשרה, מס' 191, 3 בספטמבר 1890, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מקום שברי האניה "נטליה" – 1878

חדשות שונות

[…]

על יד חוף הים אשר אצל קאליפארניען נראה בשעת נפילת מי הים בשעה ידועה ביום (עבבע צייט), שברי אניה אחת ישנה אשר עד היום לא פנו אותם מן החוף. סיבת הדבר הוא, כי האניה הזאת היא האניה Natalia הנודעה בספרי דברי הימים, אשר עליה ירד הקיסר נאפאלעאן הראשון בהמלטו מן האי עלבע לשוב צרפתה, והאניה הזאת עברה ארחות ימים גם אחרי כן עד שנת 1834, בבואה שמה על החוף ונטבעה, ושבריה הניחו לזכרון עד היום.

"הצפירה", שנה חמישית, מס' 46, 3 בדצמבר 1878, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

[הזיהוי של הבריג Natalia עם הבריג הצרפתי Inconstant, שהחזיר את נפוליאון מאלבה לצרפת, בטעות יסודו. ראו: Natalia.]

דבר הראוי להכתב בספר – 1878

לונדון. […] בימים האלה עברה אניה אחת היותר קטנה את ים האטלנטיק והגיעה לחוף עירנו בשלום. האני' ההיא מבאסטאן נודעת בשם „נאוטילוס“, ארכה רק חמש עשרה רגל ומספר אנשיה שני אחים, הצעיר חמש ועשרים והגדול שלשים שנה. שניהם לא היו מעולם על הים מלבד אשר הלכו סביבות החופים לצוד דגים. האחרון מלאכתו מעשה נֵבֶל ואחיו חורש עץ, ובאניתם הקטנה עברו את הים בארבעים וחמשה יום. תחת משא (באללאסט) הטעינו אותה במי שתיה ואת אשר שתו מלאו במי הים, בעת ישן האחד, נשא השני את משמרתו. ואם לא דבר חדש הוא, כי כבר קרה, אשר שני אנשים ונער אחד עברו את הים באניה משאה רק חמשה ככר, ופעם אחרת הצליח ביד רב-החובל אמריקאני עם אשתו וכלבן ג"כ, לעבור את הים בספינה אחת קטנה, בכ"ז דבר גדול ונכבד הוא וראוי הדבר להכתב בספר. הנאטילוס, אחרי נחה פה ימים אחדים הלכה לדרכה פאריזה להיות אצל שער-המצבה.

"עברי אנכי", שנה ארבע עשרה, מס' 53, 20 בספטמבר 1878, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

חדשות שונות

[…]

(אניה קלה וחרף שני אחים) בבנין אחד קרוב אל מבוא שער המצבה בפאריז נהרו שם המון אדם רב לראות ולהתבונן בתשוקה עזה על צנת הים ואנשיה. האניה הזאת לא גדולה היא מספינת הנהר ויורדי הים באניה קלה כזאת המה שני אחים אמעריקאנים אשר בקליפת אגוז כזאת עשו את נסיעתם במשך זמן ארבעים וחמשה ימים על ים האטלאנטי מאמעריקא לפאריז. האניה בעצמה עם האמצעים הדלים נכונים היו בעמל על ידי האחים בעצמם. ידי האח הבכור מיורדי הים, אשר הוא חרש כנורות (קלאווירבויער), בנו את האניה הזאת בתכלית שלימותה, ועתה הוצבה האניה להראות לעיני הצופים. החרש כנורים וויליאם אנדרעווס הוא בן 32 שנים ואחיו וואלטער בן 23 שנים. ארבעים וחמשה ימים שחו בים בסירת דוגה זאת צפוים לכל אסונות וסכנות הים הרבות ותניני הים סבבום ורדפום אחריהם בחשבם בטח כי לחמם הם. בכל ארבע עשרה שעות חלפו את המשמר ועל ספון האניה היה תמיד רק אחד נקשר בחבל חזק לבלי יסחבוהו גלי הים. והשני היה בתא האניה לנוח מעמלו ויישן בבגדיו הרטובים ממים. כאשר נסעו ארבעה ימים על הים החל צעיר האחים להקיא דם מגרונו. צידה לדרכם לקחו רק טהעע וקאפע, 30 לטרות בשר מלוח, דגים יבשים ושני בקבקים ווהיסקעו ובחביתות קטנות לקחו עמם מים מתוקים לשתות, אבל המים כלו מכליהם ונאנסו להשקיט את צמאונם במי הים. וויליאם אנדרעווס נהג במשטר וסדר את ספר נסיעתו אשר יכלכל בתוכו דברים נכבדים. במוליאן קאוף הגיעו השוחים אשר השליכו נפשם מנגד במצב רע ומר, רגלי וויליאמס היו מלאות פצעים ואחיו האומלל הקיא דם רב מגרונו. על החוף הקטן הזה נפשו מעט מנסיעתם. מחוף הבריטאני באה האניה הקלה להאוור אשר שמה קדמו את פניה אניות עונג רבות ויברכו את הבאים. כל המון הצופים יתפלאו על חרף נפש האחים ונסיעתם הנפלאה אשר לא נשמעה כמוה. גם כל אחד יעניק להם כנדבת רוחו עד כי ריקם באו האחים לפאריז ומלאים כל טוב ועושר ישובו לאמעריקא – בטח לא באניתם הקלה.

"הלבנון", שנה חמש עשרה, מס' 15, 15 בנובמבר 1878, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

עשרים נפוליון זהב בעקב הנעל – 1896

מן הדרך.

בשבתינו על מכסה האני' בלב ים, והנה שם ערבים בני תימן עובדים בפחם בין מלחי הספינה, ואחד מהם בעבור הספינה על פני קושטא ויקן נעלים ישנים לרגלו בחמישים צענטים, וילבשם ימים אחדים, ויהי כי הצרו לו ויעיקו על פרסת רגלו, ויאמר לחתוך את העקב, וככרתו בסכין והנה זהב הבריק לעיניו ויקרע את  העקב בעביו וימצא בו עשרה נפוליון נחבאים במעבה העקב, ובמצאו את מציאתו וינס לעשות ככה בשני, ולתמהונו והנה גם בו עשרה נפוליון זהב, דבר שלא ראה בעיניו מעולם עשרים נפוליון זהב בחפניו כאחד. בטח המה אוסף אחד הקבצנים שטרח ימים רבים עד צברו הסכום הזה ויחביאם בסתר עקב סליתו, ולא ידע מי אספם.

הנוסע.

"חבצלת", שנה עשרים ושש, מס' 47, 6 בספטמבר 1896, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אנית תורן רוסית במצב נורא נמצאה בלב ים – 1887

חדשות שונות.

[…]

מורסו. אנית קטור דעננעמארקית בשובה בימים האלה לקאפענהאגען הביאה משוכה אחריה אנית תורן קטנה רוססית אשר מצאה בלב ים במצב נורא. רב החובל אשר לאניות הקטור שלח אנשים לראות את אשר קרה להאניה, וישובו ויאמרו כי לא מצאו בה איש. וישב רב החובל וישלח אנשים אחרים ויחפשו בחדרים התחתונים וימצא שני אנשים, אחד מפקידי האניה פצוע ושוכב על ערש, והשני אחד המלחים אסור בכבלי ברזל. הפקיד ספר כי המלח הזה הרג את רב החובלים וחמשת המלחים, וגם אותו פצע פצעים אנושים, אך כחו עמד לו להתנפל עליו ולאסרו בכבלים. אבל מאז עזבו כחו ולא יוכל לעזוב ערשו ויעזב את האניה ללכת באשר תתהלך כי אמר נואש לחייו. הפקיד והמלח הובאו אל אנית הקטור, ויובאו לקאפענהאגען, והמלח נמסר להממשלה.

"חבצלת", שנה שמונה עשרה, מס' 6, 18 בנובמבר 1887, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

שגיאה אחת קטנה – 1877

חדשות שונות.

איך שגיאה אחת קטנה תוכל לסבב לפעמים שנוים גדולים בענינים מדיניים, יספר לנו מכ"ע אחד, כי בעת הלך הגענעראל איגנאטיעוו ציר רוסיא לקאנסטאנטינאפאל, עבר באניתו על הבאספארוס מנגד מצודת הטורקים אשר שם יעמדו כלי תותח הגדולים לשמור דרך הים. ראש השומרים בראותו אניה רוסית הולכת ומתקרבת, שלח תלגרמא אל שר החיל לשאול אם יתן רשות לאניה הזאת לעבור שם, והוא השיב בלשון טורקי „בכל אופן שיהיה“. אבל בלשון טורקי נקל מאד לטעות, בין, בכל אופן, ובין בשום אופן, וע"כ החלו המורים לערוך כלי התותח למול האניה, ולולא נודע להם שגיאתם כהרף עין, כי עתה קראו מלחמה בשלום נגד ממשלת רוסיא.

"הצפירה", שנה רביעית, מס' 7, 21 בפברואר 1877, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

גניבה בלב הים – 1880

חדשות וענינים שונים

[…]

(גניבה בלב הים). בשנה העברה נגנב מהאניה „באסאראביען“ בנסעה מעיר טאגאנראג עד מאריונפאל חפצים יקרי ערך שערכם עלה לסך חמשים אלפים רו"כ. בתא המשא (באגאזע) נמצאו השקים קרועים ונפתחים התיבות נשברות מבלי שנדע יד מי היתה במעל הזה ואנה הובאו החפצים מהאניה, עתה יצאה התעלומה לאור כי איש אחד שנתפש בעיר ראסטאוו שנחשד לאומר שלך שלי גלה לפני השופט את פני הלוט גם בדבר הנסתרות מהגניבה, וזה הדבר: הוא הי' חבר לחברת שודדים שלקחו את אניות הקטור למטרת פעולתם לעשות מעשיהם זה מעשיהם וכאשר נתודע להם אז כי בפעם הזאת יסעו על האניה „באסאראביען“ עשירים גדולים ובעלי הון הכינו להם תיבה גדולה ולה דלתות נסתרות ואחד מבעלי החבורה לקח שם דירת ארעי ובכן מסרו את התיבה להובילה עד אחד המקומות ששמה חכה חברו אחד בתוך עגלון לקבל את התיבה. והנה הרואה ואינו נראה מצא לו שעת הכושר לצאת ממחבואו לגנוב דיו ויקבוץ שלל רב אל התיבה ככל אשר מצא ידו ויסגר אחריו את הדלתות. במקום המיועד נמסרה התיבה אל העגלון אשר חכה על המשא ואיש לא ידע את אשר צפון בפנים התיבה. השלל הובא למקום בטח והחברים חלקו את המציאה חלק כחלק אשר לזאת יבוקש כעת אחרי יתר החברים אשר לא נדע מקום רבצם. –

"הלבנון", שנה שבע עשרה, מס' 1, 30 ביולי 1880, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.