אוצרות קורח בלב הים – 11 במאי 1933

תיבת אוצר שנמשתה ככל הנראה מ"גירונה", אחת מאוניות הארמדה הספרדית. איור בספר, 1897. מקור: ויקישיתוף.

אוצרות קורח בלב הים

להעלאת מיליארד פרנקים מתחתית האוקיאנוס

כל בר בי רב שמע בודאי על „הארמדה הגדולה“ – זה הצי הספרדי הכביר, שנשלח בשנת 1588 לחופי אנגליה הפרוטסטנתית לכבשה ולהכניעה לספרד הקטולית. ספרד היתה אז השלטת על כל הימים והיבשות כאנגליה כיום, ומאז הוכרעה „הארמדה הגדולה“ עבר השלטון על הימים מידי ספרד לידי בריטניה.

רוב הספינות של הארמדה לא נשמדו במלחמת ציים, כי אם הוטבעו על ידי סערה עצומה שפרצה אז, למזלה של אנגליה, בכל חלקי הים הצפוני.

ספינת המפקדה של הארמדה, הגאליון הספרדי „פלורנציה“, טבעה אז ליד האי הקטן טובר מורי, אחד מאיי ההברידים שבקרבת החוף המערבי של סקוטלנד. לפי המוסמכים שנשארו מהימים ההם נמצא אז בקופתה של „פלורנציה“ הון עצום במטבעות זהב וכסף, ושנועד לכלכלת כל הארמדה במשך שנתים.

מלבד קופת הארמדה נטען על „פלורנציה“ אוצר גדול של לשונות זהב ואבנים יקרות, שנשלחו ע"י מלך ספרד לאחיו שנמצא אז בפלנדריה.

מאז טבעה „הארמדה“ כלה, זה כשלש מאות וחמשים שנה, נעשו נסיונות רבים להרים את „פלורנציה“ מתחתית הים ולהציל את אוצרותיה, אך כל הנסיונות עלו בתהו. נמשו מן הים רק חפצים בודדים: מטבעות, תותחים, אחת החרבות, תכשיטי זהב וכסף ותו לא. החלק העקרי של האוצר עודנו מונח על תחתית הים.

מתהלכת בסביבה אגדה עתיקה, שכל מי שיעיז למשות את האוצר מן הים, יומת בידי שרו של הים.

במאה שעברה, נסה צולל ים מפורסם, ארציבלד מילר, למצא ולמשות את האוצר של „פלורנציה“. הוא צלל תהומה, מצא בחולות תחתיה כתר זהב, וכבר אמר לעלות עם שללו למעלה, אך פתאם התנפל עליו רהב ים גדול ואמר להחניקו. מילר נטש את השלל, מהר להודיע הסכנה, ומיד העלוהו למעלה. בו בים עזב הצולל את האי, ולא הוסיף עוד לחזור אליו.

אחריו ירד צולל אחר, שהצליח להעלות מנורות כסף, תותח לא גדול מטבעות אחדות. ואולם כשהציעו לו להמשיך את החפושים בקנה מידה יותר גדול – נמלט על נפשו, באמר, שחייו יקרים לו מאוצרות „הפלורנציה“. לפי דבריו הרגיש שמאז התחיל את חפושיו במימי טוברמורי – התחיל תוקפים אותו רוחות לא מעלמא הדין.

בחודש שעבר יצאה שוב מלונדון משלחת לא גדולה – המכילה רק 15 אנשים ו־3 ספינות, שפנתה גם היא לטומברמורי לחפש את אוצרות ה„פלורנציה“. הצלחת הספינה „ארטיליו“ שהעלתה את הזהב של „מצרים“ עוררה שוב תקוות בלב המומחים להעלאת האוצרות של „הארמדה הגדולה“. המשלחת האחרונה שיצאה לטוברמורי צוידה במכונות ובמכשירים הכי חדישים להעלאת ספינות שצללו הימה.

עומק הים באותו המקום שבו טבעה „פלורנציה“ אינו גדול, בערך, ואולם הקפה הכבדה, שבה נשמר אוצרה של „הארמדה“ נתכסתה כבר בשכבה עבה של חול, שגבהה מגיע לכמה מטרים. הצוללים יוכרחו לפוצץ את השכבה הזאת מתחת למים – דבר הכרוך בקושיים רבים. גם הסערות הרבות המתפרצות מדי פעם בפעם בסביבת האיים ההברידים מפריעות בהרבה את מהלך העבודה.


"דאר היום", שנה ט"ו, מס' 185, 11 במאי 1933, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

באניה מבריחה יי"ש – 19 ביולי 1932

רופא המעונין בעילום שמו פירסם בעתונות הצרפתית את יומנו, יומן רופא שעבד באניה מבריחה משקאות חריפים לארצות-הברית.

הרופא, שעמד על משמר בריאותם של מבריחי-הכוהל, בכל ההרפתקאות והחתחתים, מספר:

בנמל שקט. האניה שלנו העוגנת ליד החוף מתנודדת ופולטת אנחות קלות. המלחים מלומדי-הפלגה ומנוסים. כל מלח מדבר ושומע שפות רבות ובקי בכל המוצאים והמבואים של הנמלים. הם יודעים יפה את הלכות האסטרטגיה ותמרוני הטכסיס של עבודת ההברחה: פעם בהתחמקות מעין רואים, פעם בהעמדת-פנים של „זקיפי החוק“ ופעם „בסופה ובסערה“. מה שם האניה שלנו? – אין לה שם. יותר נכון, שמותיה כשמות כל האניות שבעולם. בכל נמל יש לה שם. מיוחד. וכמספר השמות כן מספר הדגלים. ברגע שאני כותב את השורות האלו מתנוסס על התורן דגל יווני, ועל הסיפון נשמע דיבור בערברב של לשונות. הסיפון נקי. בפינה אחת – חבלים. בשניה – חגורות-הצלה. באמצע – ארגזים אחדים מרותקים לרצפה, ומשני עברי האניה – צנורות לאיורוּר. הארגזים פשוטים וה„מאווררים“ אינם „מאווררים“ סתם. בארגזים כל מיני רובים, אקדוחים, רמונים, ארוזים בזהירות. והצנורות? – הם לועי מקלעות מוכנים לקרב. בהתקרב שעת סכנה ניתנת פקודה לרבי-קלעים לתפוס מקום יד גלגלי-השיגור, ומהצנורות פורצים כדורים מיטיבי-פגוע. לא אחת זכיתי להגיש עזרה מהירה למלחי האניה הפצועים בקרב עם סירות ואניות משמר במימי אמריקה.

*

בתא קטן יושב הממונה על הרדיו. אין טוב בלי רע. מכשיר הרדיו „הטוב והמסור“ (כך אנו קוראים לו בשיחות חולין), החוטף ותופס ידיעות חשובות על תנועת „אויבינו“ – לפרקים גורם לנו צרות רבות בגלותו את המקום שבו אנו משרכים את דרכנו. איש הרדיו שלנו מומחה שאין רבים כמותו. „אינו מאבד טיפה“ מכל המתרחש על גלי הים ובמעמקיו. כי גם משם, מהמצולות, אורב לנו האויב. אויב מסוכן – צוללת.

רב החובלים איש קשה-אופי. אפילו אש הגיהנום לא תאכלהו. מקפיד על דבר קטן כגדול. עשרות פעמים עמד לטבוע, מאות פעמים ראה במו עיניו את מלאך המות, אך רוחו לא נפלה, ידיו לא רפו והמשמעת לא זועזעה אף כמלוא השערה. בעצם אינו אדם, אלא מכונה. מי הוא, איפוא נולד, איפוא למד, איה משפחתו – אין איש באני היודע. פעם כטוב לבו בחלב (כן, אנו נזירים מיין, שומרים על ה„פרוהיבישן“ כמהדרים מן המהדרים) גילה את אזני כי יליד נורבגיה הוא, למד באוסלו ובקופנהאגן ובלונדון ובמאדריד. יש לו אשה יפה וילדה נחמדה. הבטיח להן לעבוד רק חמש שנים, ואחרי כן יבוא אליהן עשיר ויוכל למלא את כל מחסורן…

הסיפור שוסע על ידי לחישה שנשמעה בצנור הנמשך מהדוּסן. מה קרה? – ניתנה פקודה לכבות את כל האורים. המכונות עובדות „בצניעות“. מתלחשים. ופתאום – פקודה: „עמוד!“ מזרקור ענקי מגשש ממרחקים. ישגיח בנו או לא ישגיח? – השגיח! „צנורות האיורוּר“ „ממליטים ביצים“ מתפוצצות, ואנו נסוגים אחור. נמלטים על נפשנו באפלה… נשוטט ימים אחדים במימי שכנים עד שנצליח לאחז את עיניהם של זקיפי הגבול האמריקני. וכשיצאנו מתחומי הסכנה, הדלקנו את המנורות ועשינו חשבון – נודע, כי באניתנו יש ארבעה פצועים. אחד מהם – פצוע אנוש. הגיע תורי לעבוד.

*

הרופא מסיים את זכרונותיו שלא בכי טוב: האניה פגעה בשעת סערה באחד הכיפים במימי נורבגיה, בהצטיידה לדרך רחוקה – ושקעה. המלחים ניצלו בנס והתפזרו על פני ארצות שונות. רב החובלים לא הוציא את חמש השנים המוּתנות.


"דבר", שנה שמינית, מס' 2176, 19 ביולי 1932, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מפרשית שהפליגה מפיראוס ליפן נגזלה בנמל יפו – 6 בספטמבר 1932

„אודיסאום“ חדיש לרב-חובלים יוני

מפרשית שהפליגה מפיריאוס, בדרכה ליפן, נגזלה בנמל יפו

(מאת משרדנו התל-אביבי)
תל-אביב יומ"ב בערב

לפני כשבוע ימים הגיעו לימי יפו החובל היוני אפליס, ושני מהנדסים גרמנים מחבריו, במפרשיתו הקטנה, „אקרופוליס“ שמה, שארכה חמשה מתרים וחצי, ודגל יון מנפנף על תרנה, ויעגן בקרבת הנמל. שלשם, בצאתו לבקרה בכדי להכין את הפלגתה חזרה למרחבי-הים, מצאה מקולקלת עד היסוד וכל אשר בה מפוזר לכל רוח – עלבון [?] במידות האכסנאות {? השורה מחוקה].

בשיחה עם בא-כחכם המיוחד סיפר החובל את פרטי המעשה המבהיל כדלקמן:

מחשבתי בנסיעה ימית זאת היתה להוכיח, כי גם בימינו תוכל מפרשית קטנה בערך להלך על פני הימים בלי קושי מיוחד,  ואציב לי למטרה את הקו פיריאוס (ביון) ליוקוהאמה (ביפן). הפלגתי בירח יוני החולף ועד היום עלה בידי להחתיר את המפרשים אל הנמלים האלה: סירא, טינוס, נאקסוס, אסטיפליאה, קנדלוסה, רודוס, קסטולריצו, לרנקה, פמגוסטא, בטרום, בירות, חיפה ויפו שאליה הגעתי בכ"ט לחדש אוגוסט.

למחרת היום ההוא ביקרתי את קונסול יון ביפו, הא' קסאר, אשר קישר אותי עם הספן חסן-חלים, והלה עזר לי למצא מקום בפלגה אשר מדרום לבית-הים ביפו, ואשר אליו משכנו את מפרשיתנו למנוחת ימים מעטים.

מה נבהלתי למחרתו, כשהלכתי לבקר את המקום למצא, כי „האקרופוליס“ האומללה שלי קולקלה ממפרש עד תרן. כל הכלים אשר היו בה, כל החומר המדעי אשר צברנו, כל חפצינו והמזון לימים הבאים נגזלו מאתה ומה שלא מצאו בו חפץ [… השורה מחוקה] כשהגלים מסתערים עליה מכל צד.

אין אנו יודעים עדיין מי האשם בכל השערוריה הזאת, ואולם קונסול יון הבטיח לנו לעיין בדבר גם לנסות ולתקן את המפרשית על חשבונו.

אם יעלה הדבר בידו של הקונסול ואם אמצא, כתקותי, כי האניה הקטנה לא סבלה ביותר ותוכל „להחזיק“ בפני הגלים, אמשיך את נסיעתי מכאן לעזה, לאל-עריש ולפורט-סעיד ודרך התעלה הגדולה תעלת סואץ, לים האדום, לאוקינוס ההודי ולמ[י]מי סין ויפן.

החובל אפליס מקוה להפליג בתחילת השבוע הבא ומפרשיתו תבקר אז גם בים תל-אביב.


"דאר היום", שנה ארבע-עשרה, מס' 301, 6 בספטמבר 1932, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

„זאב הים“ במפרץ חיפה – 31 במרץ 1931

זו לא אגדה ולא מעשיה כדי להפחיד ילדים כי אם אמת ומציאות. זאב הים הופיע לפני כמה ימים במפרץ חיפה. הוא הופיע לא בצורה של חיה ולא בצורה של דג כי אם בצורה של בן־אדם. ומעשה שהיה כך היה.

לפני 25 שנה נולד בקרים ברוסיה ליהודי אחד בן שאהב מאד את הים ואחרי גמרו את ביה"ס התחיל לעבוד באחד מנמלי קרים. לפני כמה שנים בא בתור חלוץ לא"י וקבל משרה של סגן רב החובל על הספינה של חברת המלט „נשר“, אז נקרא שמו בישראל זאב הים. לפני שנתים הפסיק את עבודתו ונסע לאנגליה להשתלם בבי"ס ימי ושב משם מוכתר בתואר „מיסטר אוף טרייד“ – אמן לספנות החוף. הרבה זמן היה בחיפה בלי עבודה עד שקבל משרה בעבודות הנמל בתור מפקד על סירות מוטור העסוקות בבנין הנמל. כפי שרואים שום סכנה אינה צפויה למפרץ חיפה מצד זאב הים הזה.


"העם", שנה ראשונה, מס' 7, 31 במרץ 1931, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

רשמי מסע לאגם נמי – 12 באוקטובר 1930

אחת מאוניות הקיסר קליגולה שנחשפה עם ייבוש אגם נמי, 1932. מקור: ויקישיתוף.

דוד בנבנשתי

אל „מראת דיאנה“

(רשמי מסע לאגם נימי)

רומא. הטראם הסיענו אל מזרח העיר. הוא הישיר דרכו בין שדות קמה כסוחים. במהירות רבה נסוגו אחורנית שרידי בנינים, מבצרים ומגדלים עגולים שהוצבו על קברות קיסרים ופטריצים.

רובם נתחשפו מאבני הגזית שפארו את הקירות העבים הבנויים לבנים אדומות. שרידי כתלים באבניהם החטובות מלאכת מחשבת העידו על ימי תפארתם בעוד רומא עומדת על תלה. והנה גם גשר-הקשתות הנמשך באורך של מאות מטר שעליו זרמו לפנים מי הרי הסבינים הזכים והשקו את רומא המעטירה.

השדות השלופים פסקו. הטראם התפתל בין בתי אכרים. בית בית וכרמו וחלקת ירקותיו. עצי שטים ואורנים מגבילים את חבל אדמת האכר מחבל רעהו. גפנים מודלות סמוכות על גבי כלונסאות. הן מהוות פרגילות רחבות ידים. אשכלות ענבים תלויים על הבדים, הענפים שחו מרוב משא.

החשמליה חלפה על פני העירה אלבאני, משם עברה על הגשר הגדול הנמשך על פני הבקעה המוריקה משפעת חורשותיה וכרמיה, בקעת אריציה, ועמדה בעירה ג'ינזאנו. מרחק ארבעה ק"מ ממנה שוכן בלב הרים אגם קטן. ההרים העוטרים אותו גבוהים כמאתים מטר. החורשות המכסות את צלעותיהם משתקפות בתוך האגם השאנן ונוסכות עליו הוד וחן מיוחד. האגם נוצר בתוך לוע הר געש כבוי. מקרקעו מפכים מעינות רבים. כל נחל לא יזרום לתוכן וגם לא יצא ממנו. בהגיע המים עד גובה ידוע יתפרצו דרך שתי ניקבות גדולות שקדדו הרומאים העתיקים בתוך ההר שני קילומטרים לאורך. המים זורמים אל בקעת אריציה וממנה אל ים התיכון. לפנים קראו הרומאים לאגם הזה בשם לקוס נימירינסיס או בשם „מראת דיאנה“. בשפתו התנוסס היכל תפארה לאלילה. שרידיו נשארו לפליטה עד היום הזה.

למראה השקט הגמור על הכל, קשה להאמין, כי בימי קדם היה האגם הומה מרוב אדם. הוא שמש מקום שעשועים לקיסרי רומא אדירים. הנה באו לשבוע תענוגות בהיכל דיאנה ובלב האגם המקסים. באניות מפוארות אשר שטו על פני האגם ערכו מסיבות-רעים. ביציעים היפים הבנויים שניים ושלישיים על פני סיפון האניה, סרחו אצילי רומא על ערשותם, פרטו על פי נבל ושתו יינות איטליא המפורסמים. הקיסרים לא חשכו מכסף העם למען קשט את האניות בפסלי מסכה. גשרים גדולים חברו את האניות אל שפת האגם. משני עבריהם רבצו פסלי אריות יצוקים ברונזה. בנפול ממשלת הקיסרים שודדו האניות ותצלולנה במי האגם.

יובלות שנים חלפו עברו והאגם שקט על מימיו. פורשי מכמרות פקדוהו בגלל הדגה הרבה השורצת בקרבה. אנשי ג'ינזאנו ונימי השוכנים משני עבריו התענגו על יפיו ועל הצמחיה העשירה המשתקפת בתוכה. ואב לבן ואם לבת ספרו על המטמונים הצפונים בקרב האגם. לפעמים צלל אמודאי עז נפש לקרקע האגם, ושלה ממנו פסל יפה ומסרו לאחד מבתי הנכאת אשר ברומא, ואולם משנת 1446, ובהפסקות של עשרות שנים, התחילו דורשי עתיקות לחבל תחבולות למשות את האניות. עמלו ויגעו, לפעמים העלו פסל נאה או כלי שבור. בשנת 1895 נסה אחד החוקרים להעלות את האניות בעזרת חומרים מפוצצים. הדבר לא עלה בידו ואחת האניות ניזוקה מאד.

סוף סוף מצאו האניות את משחררן במשטר הפשיסטי. באפריל 1927 החליט מוסוליני להתחיל בעבודה שטתית. בשנת 1828 התחילו העבודות.

*

הננו בשפת האגם, העבודה רבה. עשרות פועלים חופרים תעלות, מנפצים סלעים וסוללים דרכים. מכל עבר נשמעות הלמות פטישים ושריקת מכונות. והכל מלווה בקריאות בלתי קצובות ורשלניות. מכל צד נתנו עיניהם בנו: תיירים! שוטר קראביניירי חבוש כובע נפוליאוני קיבלנו בחביבות. אחד המפקחים על העבודה ליוה אותנו אל מקום העבודה. בדרך היורדת אל האגם ניצב עמוד. עליו מסומן קו.

– „הקו המסומן על העמוד הזה – פתח המפקח – מראה לכם שטח פני האגם לפני התחילנו בעבודה“.

– התאמרו ליבש את האגם?

– כן, במאות האחרונות ניסו  החוקרים להעלות את האניות ולא הצליחו. כיום החליטו חוקרינו לגלולתן בהעבר המים מהאגם. הנה שם נמצאות שתי הנקבות הרומאיות. ניקינו אותן מאדמת הסחף, קרוב אליהן העמדנו ארבע משאבות גדולות השואבות את המים. דרך צינורות עוברים המים אל הנקבות ומהן אל בקעת אריציה. מאז התחילו המשאבות לפעול חסרו המים עד 12–10 מטר מגובה האגם. המים הלכו הלוך וחסור עד שנראתה האניה אשר תראינה עיניכם“.

התבוננו. האניה נשמרה בשלימותה. צידה האחד ניזוק מפאת אי-הזהירות של החוקרים הקדמונים.

וזה מעשה האניה: שבעים מטר ארכה ועשרים מטר רחבה וחמשה עשר סנטימטר עביה. ודמות לה כאנית משא רחבה. קירותיה עשויים צלעות אורנים. כולה מצופה עופרת. העופרת רתוקה אל הקרשים במסמרים גדולים רחבי הראש. בין העופרת והקרשים מסכת אריג עבה אשר נשמרה עד היום הזה. בירכתי האניה מן הספון ולמעלה בגבוה של מטר וחצי נשמר קצה הגשר אשר דרכו עברו מהיבשה אל האניה.

פסל ברונזה של מדוזה שנחשף בין שברי הספינות בנמי. מקור: ויקישיתוף.

– „באגם נמצאו פסילי אריות ובני אדם יצוקים ברונזה אשר הוצבו משני עברי הגשר. בתחתית האניה ומסביב לה מצאנו פלחי רצפת פסיפסים, רצפות ועליהן חקוק שם בעל בית החרושת, שברי תריסי יציעות, בריחים, ברזים גדולים, טבעות גדולות נתונות בפי אריות, זאבים וברדלסים. והכל יצוק ברונזה. בתוך הקרקע היה נעוץ עוגן האניה. גולת הכותרת של תגליתנו היא צינור עופרת שהוביל מים זכים מהיבשה אל האניה. על פיו יכלנו לקבוע בבירור את בונה האניה. בצנור זה טבועה כתובת ברורה: „קאיוס סיזרי ג'ירמניקו קאַליגולה“. הכלים והפסילים גנוזים ברומא בבית הנכאת הנמצא בחרבות בית המרחץ המפורסם של דיאוקלטיאנוס“.

התקרבנו אל עושי המלאכה. עשרות פועלים מסדרים חישוקי עץ משני צידי האניה על גבי גשר ברזל מטולטל. קבוצה שניה סוללת דרך מהאניה אל הגבעה הסמוכה.

סרנו ממרבץ האניה אל מקום המשאבות. קרקע האגם החרבה מרופדת בקרשים גדולים ורחבים. במקומות אחדים הם צפים על פני הבוץ.

– „המעינות לא חדלו מלהקיר מימיהם. כדי לא לשקוע בטיט כיסינו את השטח החרב בקרשים גדולים.

– „ומה תכנית עבודתם לעתיד?

– „אחרי שנראתה האניה הראשונה פסקו שתי משאבות מעבודתן. כעת עובדות רק שתים. במרחק של 150 מטר מהאניה הזאת שקועה עתה בעומק של 8 מטר (לפני מלאכת יבוש האגם היתה בעומק של 26–20 מטר) אניה שניה. אם לא תחולנה הפרעות והעבודה תתנהל כסדרה ילכו המים הלוך וחסור. מקץ שלשה חדשים תראה האניה. אחרי אשר נסיע את שתי האניות, תחדלנה המשאבות מעבודתן, המעינות ימשיכו להקיר את מימיהם. המים לא ימצאו מוצא וישארו באגם. מקץ עשר שנים ישוב האגם לשטחו הקודם.

אחרי שסיים המפקח את דבריו לא הרפינו ממנו עד שמסר לנו פרטים קצרים על הצד המשקי של המפעל הזה.

– „מספר הפועלים העוסקים בעבודה הוא כיום מאתים איש. הם עובדים בשתי משמרות. כל פועל עובד שש שעות ביוםׅ“.

– „מצב אידיאלי – פלט חברי – ובמשטר הפשיסטי!“

– „מצב אידיאלי – חייך המפקח – אל תקרא לזה יום עבודה כי אם שעות עבודה…

הפועלים הם שכירי שעות, ומשכרתם 2.40 לירות איטלקיות (250 מא"י) לשעה“.

הבינונו. מוסוליני מחלק את הלחם הזעום בין המון מחוסרי העבודה המתהלכים בארץ איטליה.

השוטר הקראביניירי ברכנו בברכה פשיסטית ואנו לחצנו בתודה את ידי מפקח על העבודה. אנחנו בדרך העולה לג'ינזאנו. אכרות בריאות סמכונו בתפוחים מפרי גינות שפת האגם.

על יד אחד הגשרים הסיבונו את עינינו לעבר האגם. השקפנו, בפעם האחרונה, על „מראת דיאנה“ וחזינו בבבואת העבר הסואן והעליז ובבבואת ההוה השליו והרענן.

תשרי תרצא.


"הארץ", שנה י"ב, מס' 3402, 12 באוקטובר 1930, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

סודי הספינות „מרי סלסט“ ו„קובנהבן“ – 15 בספטמבר 1930

הבריגנטינה Amazon, לימים Mary Celeste. הצייר אינו ידוע, אולי  Honore Pellegrin, שנה: 1861. מקור: ויקישיתוף.

לקוטאי

סודי ספינות

בד' בדצמבר 1872 מצאה סירת המפרשים האנגלית „דילה גרציה“ סמוך לגיברלטאר באוקינוס האטלנטי את אנית המפרשים האמריקנית „מרי ציליסטה“ עזובה מחובליה. באניה היה הכל כשורה: המפרשים שטוחים ונפוחים קמעא במשב רוח קלילה, הסירות במקומותיהן, הספון נקי, בתא רב החובלים על השולחן עמדו שיירי פת-שחרית שלא נאכלה עד תומה, על הפסנתר – תוים. אין זכר ואין סימן למלחמה כלשהיא. על פי כל הסימנים אפשר היה להכיר, כי החובלים עזבו את האניה במהומה ובחפזון ולא הספיקו לקחת עמהם דבר. אולם – איך עזבו? הרי כל הסירות במקומותיהן. ועוד שאלה: מדוע עזבו? אין כל סימן שיעיד כי פגעה סערה ב„מרי ציליסטה“, ובימים ההם לא היתה כלל סערה באטלנטיקה. שריפה? אין סימן לכך. הר קרח? ואולם הרי האנשים לא קפצו הימה. מרד? והיכן ההרוגים, הפצועים, היכן שלוליות הדם, סימני הקרב וההתאבקות?

במשך 50 שנה העסיק סוד „ציליסטה“ את המוחות. יורדי ימים, סופרים, בלשים מכל אומה, מדינה ולשון השתדלו למצוא הסבר למאורע לא-יאומן זה – ולשוא. הובעו עשרות השערות, נכתבו עשרות ספרים ומאות מאמרים. הובעו השערות: על ספן שנטרפה עליו דעתו ובטירופו הטיל הימה את חבריו לספינה ואחר כך קפץ גם הוא המימה; על ילידי המקום שהתנפלו על האניה ושבו את כל החובלים; על הטירוף הכללי של החובלים שקפצו הימה או מחמת טירוף דעת או מפחד איזו מפלצת ים, שאינה ידועה למדע, שהתקרבה אל הספינה. רמזו על הסתדרויות חשאיות, על מטען סודי שהיה חבוי, כביכול, בספינה, הסתייעו בכוחות אוקולטיים. בין כל ההסברים הללו לא היה גם אחד שיסביר את סוד הספינה האמריקנית.

שרלוק הולמס, אבי הבלשות המדעית, אמר באחד הימים, כי אם מישהו מספר לך איזה ספור-מעשה, שאי אפשר להסבירו, הרי קודם כל צריך לבדוק את המספר שמא בדאי הוא. חבל, כי לא החזיקו בשיטה הזאת בענין דנן. כל ההשערות באו מתוך אמונה בעדויותיהם של ספני „דילה גרציה“. ואולם לאמתו של דבר היתה זו עדות של בדותא.

פמברטון ספר לקיטון, כי „מרי צלסטה“ ו„דילה גרציה“ עמדו בנמל ניו-יורק זו בצד זו. הספינה האמריקאית הפליגה ראשונה לצד גיבראלטאר, וכיון שחסרו לה ספנים, „השאיל“ קברניטה של „דילה גרציה“ מורחוז, שלשה ספנים משלו לקברניטה של „מרי ציליסטה“ בריגס. מרי ציליסטה הפליגה בקרוב, ובה – עשרה אנשים. לא ארכו השעות והספינה נטלטלה בסערה, הפסנתר שלא היה מדובק היטב התהפך והרג את אשת רב החובלים. רב החובל בריגס, הרתחן על פי טבעו ושהיה חולה-לב משכבר, נשתגע למראה האסון והאשים את ה„שטורמן“ שהוא רצח את אשתו. כמה פעמים נאבק השטורמאן עם רב החובלים המטורף, עד שלבסוף קפץ המטורף הימה. השטורמאן, ה' חילוק, קבל על עצמו את הנהגת הספינה. אך הדבר לא נשא חן בעיני הספנים ובאניה פרץ מרד, שבראשו עמד הספן ונחולד. השטורמאן הצליח להטיל הימה את ראש המורדים, והמרד נפסק. ובכן: במקום עשרה אנשים נשארו בספינה רק שבעה. כשהגיעה „מרי ציליסטה“ לאיי אזור ברחו ארבעה ספנים מפחד שימסרום לדין בעוון המרד בים. בספינה „מרי ציליסטה“ נשארו רק שלשה ספנים ה„שאולים מ„דילה גראציה“.

ליד גיבראלטאר נזדמנה „גראציה“ עם „ציליסטה“ וה' חילוק סיפר למורחוז, קברניטה של „גראציה“ על המאורע. הם תיכנו תכנית לטשטש את הענין הבלתי נעים. חילוק חשש שמא יתבעוהו לדין על רצח רב החובלים המטורף – ויתכן כי באמת הרג אותו. גם שאר הספנים חששו מפני הדין בעוון המרד. שלשת הספנים שנותרו ב„ציליסטה“ היו רשומים עדיין בדפתר של „גראציה“ ואיש לא  ידע על לכתם ושובם לספינתם – והענין יצא חלק ומתקבל על הדעת. רב החובלים מורחוז הסכים ברצון לספר את הבדותא בענין „ציליסטה“ ובשכר זה קבל פרס מחברת הספינות שלו. חילוק וחבריו סברו כי גם הם יקבלו חלק מן המלקוח, אך מורחוז רימה אותם, כנראה.

זהו ספורו של הטבח פימברטון, אחד משלשת הספנים ה„שאולים“. קיטון בדק את עדותו ומצא, כי חילוק מת כעבור 5 שנים באי קיראסאו.

הבוצמאן דוסיל, אף הוא אחד מן השלישיה ה„שאולה“, דר עד 1917 בעיר האנגלית טריסברי. ב-1917 מת.

פמברטון היה היחידי שנשאר בחיים, ואחרי סירובים רבים הסכים לגלות את האמת. אכן „סודה“ של „ציליסטה“ נתגלה. לחנם אמדו אומדנות ושערו השערות ודמינו דמיונות. הסוד היה פשוט מאד.

*

הַבָּרְק København, ציור מאת Peder Christian Pedersen משנות העשרים. מקור: ויקישיתוף.

אך הנה עוד סוד של ספינה. לא מימים רחוקים אלא מימינו. וספק גדול הוא אם יגלוהו בזמן מן הזמנים. הכוונה היא לספינת „קופינהאגן“ – אנית-למודים של הצי הדני.

„קופנהאגן“ – ספינת-פלדה מחומשת-תרנים, שיש בה מניע-דיזל – הפליגה ב1928 לשם שיוט מסביב לכדור העולם, ובה 45 קדיטי-ים. בי"ד בדצמבר הפליגה הספינה מבואניס איירוס בדרכה לאוסטראליה. התכנית היתה להקיף את כף התוחלת. כעבור 8 ימים פגשה ספינה נורבגית באמצע האטלנטיקה מסע 800מיל מטריסטאן ד'אקוניה מערבה. ומאז נעלם מחומש התרנים מעל פני הארץ.

בימינו אין הספינות, וביחוד האניות הגדולות, הולכות לאבוד בלי שידעו עקבותיהן. ה„לויד“ המפורסם, שאצלו מבוטחות כמעט כל ספינות העולם, עורך דפתור מדויק לביבאותיהן והפלגותיהן של כל הספינות בכל האוקינוסים והימים. כמו כן נרשמות כל הפגישות בים, והבקיאים בדבר יכולים לקבוע על נקלה את מקומה של כל ספינה ברגע זה או אחר. לבד זאת: בספינות הגדולות, ובכלל זה גם קופינהאגן, יש מכשיר ראדיו.

חפושי „קופנהאגן“ עלו בתוהו. חפשו הדנים, הנורבגים והאנגלים. הספינות חרשו את כל האטלנטיקה שתי וערב, עד האיים הבודדים והרחוקים הגיעו – פויליס הקדוש, אמסטרדם החדשה, קרגואלן, – הפליגו הרחק לצד דרום אל מי האוקינוס האנטרקטי הרחיקו עד חופי אפריקה ולא מצאו כלום.

דרומית לכף התוחלת יש כברת אוקינוס הידועה בשם „ארבעים המנהמים“. כאן מזדמנים זרמי האוקינוסים האטלנטי וההודי, כאן אין הים שובת לעולם, מרקחה תמידית, כאן מתפרצים פתאום נחשולים-זידונים וחשרת הערפלים אינה נמוגה לעולם. בחרדה רבה נכנסים כל קברניטי  הספינות, הגדולות והקטנות, לתחום התופת הזאת. הספינה „קופינהאגן“ התעתדה לעבור פה. הספינות שעברו על פני „ארבעים המנהמים“ בדצמבר 1928 ספרו שהם ראו המון הררי קרח צפים. „מרובעי התרנים“ – „הדוכסית ציציליה“ ו„גריס הארוואר“ – חשבו להטרף במקום הזה מפגיעת ההרים הללו. „ארציבלד רסל“ שהפליגה מריגה לאוסטרליה ראתה במשך היום 200 מפלצות קרח צפות על פני המים. נתעוררה השערה, כי „קופינהאגן“ נגפה – בלילה או בשעת ערפל, – באחד מהררי הקרח הללו וירדה תהומה, היא וכל הנוסעים בה, ולא הספיקו כלל להודיע בראדיו.

ופתאום נמצא אדם, שראה, לפי דבריו, את אבדן „קופינהאגן“ לא במקום „ארבעים המנהמים“, אלא ליד שוניות האי טריסטון ד'אקוניה. בשעה שחפשו את „קופינהאגן“ שכחו על דבר האי הזה כי זה גורלה של כברת ארץ מקוללת זו שבה יושב קומץ אנשים מופרשים ומובדלים מעולם ומלואו. הספינות באות לשם פעם או פעמים בשנה. ורק כשחזר המטיף לינדסיי לאנגליה, לאחר שעשה באי הזה שלש שנים, וקרא על אבדן „קופינהאגן“ נתבשר העולם על אופן האבדן.

לינדסיי מספר, כי ב21 בינואר 1929 ראו אנשי המקום ספינה מחומשת תרנים, שאחד מתרניה שבור וקרעי מפרשה מתנפנפים ברוח, וחרטומו שקוע עמוק במים. האניה קרבה אל האי כדי רביעית המיל מן החוף ואחר כך פנתה מערבה. הזרם המזרחי סחפה אל מחוז-השוניות האיום. הספינה נעלמה מאחורי הסלעים ומאז לא ראוה בני המקום.

לינדסיי אומר, כי הספינה הזאת היא בלי ספק „קופינהאגן“, מפני שהיא היחידה הגדולה בין „מחומשי התרנים“ בעולם. שאר מחומשי התרנים הם ספינות מפרש עשויות עץ וקטנות לאין ערוך מ„קופינהאגן“ ולבד זאת, הרי כולם מלבד „קופינהאגן“ שלמות וקיימות. אילו היו אנשים ב„קופינהאגן“ אין ספק, שהיו מאותתים משם או מורידים סירת הצלה. מכאן אנו למדים, אומר לינדסיי, כי הספינה נעזבה.

ואם נכון הדבר – מדוע איפוא נעזבה „קופינהאגן“?

המומחה הימי באנגליה מביע השערה, כי „קופינהאגן“ נגפה בהר-קרח, והספנים הורידו את הסירה בחפזון ולא הספיקו לאותת בראדיו. בלילה נעלמה הספינה מעיני הנוסעים בסירות ובוודאי טבעו בסערה. ו„קופינהאגן“ הוסיפה לשוט וטבעה בהנגפה באניות סמוך לטריסטאן ד'אקוניה.

יש משיגים על השערה זו, ונימוקיהם:

ראשית בין בואנוס איירוס לטריסטאן ד'אקוניה אין הררי-קרח. האוקינוס בשטח הזה הוא חם. אין להבין, מדוע באה הספינה אל האי מצד דרום – והרי במקום הזה אין זרם דרומי.

ועוד: אילו היתה הספינה „קופינהאגן“ רחוקה מן החוף כדי רביעית המיל, הרי יכלו המטיף לינדסליי ואנשי המקום להביט במשקפת ולראות את שמה, את פסל הבישוף המפאר את הספינה ואת שאר הפרטים הבולטים. את כל אלה לא ראה לינדסליי. אמנם הוא מספר, כי ראה פס לבן על גבי הדפן החיצוני – פס כזה היה ל„קופינהאגן“.

לבד זאת, אין להניח, כי ספנים מנוסים ומובהקים כספני „קופינהאגן“ (הרי זו היתה ספינת למודים!) תעזוב את הספינה השטה על פני המים בסדרה ובתקונה, ובלי כל מתן אות בראדיו.

ועוד: אם הספינה נטרפה ונשברה בשוניות טריסטאן ד'אקוניה הרי צריכים היו שבריה להטלטל אל החוף ואלו לינדסיי מספר רק על סירה שטוחת-תחתית שהגלים טלטלוה אל החוף – והרי סירות כאלה לא היו ללא היו ל„קופינהאגן“ כלל.

ובכן: סוד. אבל קרוב יותר לשער שנחשול גדול קם על „קופינהאגן“ והספינה נהפכה על פיה כהרף עין, וכהרף עין טבעה, – וממילא לא היה סיפק להוריד סירות ולאותת את האותות האיומים „הצילו!“.

אם נשער את ההשערה הזאת הרי עלינו לומר, כי אנשי טריסטאן ד'אקוניה לא יכלו לראות את „קופינהאגן“.

וממילא נשאלת השאלה: מה היא, איפוא, הספינה, שראו האנשים הללו?

תיקו. ­– ­–

אגב: הספנים הותיקים ודאי יספרו לכם, כי סמוך ל„כף התוחלת“ משוטטת זה כבר „ספינת הרפאים“ הסודית. והפגישה עמה – סימן לפגעים. – –


"הארץ", שנה שתים-עשרה, מס' 3383, 15 בספטמבר 1930, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מוסוליני גואל עתיקות רומא – 15 באפריל 1927

אחת מאוניות הקיסר קליגולה שנחשפה עם ייבוש אגם נמי, 1932. מקור: ויקישיתוף.

מוסוליני גואל עתיקות רומא

רומא, 11. „הפאשיזם שואב עוז מן העבר ומן ההוה, כדי לעמוד בפני העתיד“ – במלים אלו סיים מוסוליני בתוך סערת־תרועות את נאומו על התקדמות הארכיאולוגיה בימי המשטר הפאשיסטי.

הוא הסביר את מהלך החפירות הנעשות כעת בפומפיה ובהרקולניאום והודיע, כי שתי האניות הגדולות אשר נבנו ע"י טיבריוס קיסר והוטבעו באגם נֶמי – אניות הנודעות באולמים, בגנים, במזרקות המים ובמרגליות שהיו בתוכן – תוצאנה לאויר העולם ע"י יבוש האגם ותועמדנה במוזיאום. (ר)


"דבר", שנה שנייה, מס' 574, 15 באפריל 1927, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

ספינותיו של קליגולה קיסר

מנהל יבוש אגם נמי לשם העלאתן של אניות קליגולה, מר אנטונלי הודיע, שעל קרקע האגם נמצאות לא שתי אניות, כפי שסברו אלא שלש. התברר, שהשלישית הגדולה מכלן, נמצאת במקום הכי עמוק של האגם וקשה יהיה ביותר להוציא אותה.


"דאר היום", שנה שתים עשרה, מס' 96, 27 בינואר 1930, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

מה מצאו על אגם נמי?

פעולת יבוש אגם נמי לשם העלאת ספינות הרומאיות נפסקה. את האגם החריבו ברובו, אבל במקום אוצרות קליגולה קיסר העלו חרס. מוסוליני פיקד להפסיק את היבוש עוד טרם העלו את האניה השניה. תמונתנו מראה את האניה הראשונה בחרבה. עכשיו משמש אגם נמי למקום עליה לתיירים.


"דאר היום", שנה שתים עשרה, מס' 168, 23 באפריל 1930, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

נרדם בפורט סעיד והתעורר באנגליה – 31 באוקטובר 1927

שעה אחרונה

מברקים מיוחדים ל„דאר היום“

[…]

נרדם בפורט סעיד  והתעורר באנגליה

קהיר, 30 לאוקטובר. – מפורט-סעיד מודיעים שאחד מפועלי הנמל המפרקים את הפחם מהאניות, התעלף באניה אחת וישן לו שם שנה עמוקה. כשנתעורר מצא את עצמו על האניה בלב ים. האניה שהיתה אנגלית, העבירתהו על כל החופים הארופים, אולם בבואו לחוף האנגלי, פליימוט לא נתנוהו לרדת והוכרח לחזור כלעומת שבא באניה עצמה.


"דאר היום", שנה עשירית, מס' 23, 31 באוקטובר 1927, עמ' 4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

רובינזונים – 11 במאי 1927

בעולם הגדול

„רובינזונים“

נוסעי האניה „אסטוריאס“ עלו בדרכם מאפריקה לאמריקה על אי שומם ועזוב, ולתמהונם מצאו בו ישוב אירופאי של 150 נפש, מצאצאי אירופאים שניצלו באי הזה מספינה שנטרפה. יושבי האי לא שמעו על מציאות הטלגרף והרדיו ואפילו מציאותה של אנית-הקטור אינה ידועה להם.

[…]


"דאר היום", שנה תשיעית, מס' 205, 11 במאי 1927, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

משפטו של רב החובל דז'ונס – 3 בפברואר 1927

על ארץ רבה

[…]

משפטו של רב החובל דז'ונס

בימים הקרובים יתקיים בלונדון משפטו של רב החובל דזונס קברניט אנית הקיטור „בורוט“ שהטביעה אנית מפרשים צרפתית בסוף שנת 1926. הדבר היה כך: אנית המפרשים הצרפתית נמצאה באותו הלילה תחת הנהלתו של רב החובל הצעיר והרגיל גויס. הים היה שקט ושום סכנה לא היתה צפויה ומפני שאותו לילה היה ליל חג הולדת הנוצרי, התאספו המלחים על מכסה הספינה ובלו את הזמן בשמחת החג ועל המשמר, בתור ממלא מקומו של רב החובל, הועמד האופיצר ביך. קרוב לחצות הלילה נראתה על האופק אנית קיטור גדולה. לפי החוקים המקובלים על הים כשנפגשות אנית קיטור ואנית מפרשים על אנית הקיטור לפנות דרך בשביל אנית המפרשים ולכן עשתה אנית המפרשים הלאה את דרכה בהתקרבה אל אנית הקיטור. בודאי לא עלתה על דעת איש מבעלי אנית המפרשים שבאנית הקיטור המתקרבת אליהם לא ירגישו בהם. והנה אנית הקיטור הגיחה בכל חזקה על אנית המפרשים ובן רגע ירדו כל המלחים במספר שנים וארבעים של אנית המפרשים למצולות ים ורק ארבעה אנשים שברגע האחרון קפצו לתוך אנית משוט, ניצלו ממות ונתקבלו אל אותה אנית הקיטור.

כשהניצולים נמצאו באנית הקיטור נראה לפניהם מחזה בלתי רגיל. אנשי הספינה שכבו שכורי-יין בלי נוע ועל מכסה הספינה התגוללו בקבוקי יין ריקים, ורב החובל בכבודו ובעצמו היה שוכב ישן בחדרו וקשה היה להקיצו – משפטו עורר את תשומת לבו של כל הקהל האנגלי.


"הצפירה", שנה שישים ושש, מס' 108, 3 בפברואר 1927, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.