– עד כמה „תוקן“ נמל יפו. באניה גרמנית הגיע לחוף יפו מניע גדול עבור הבאר בעיר־שלום. נמצא שאי אפשר להעלות את המניע לחוף יפו, מפני שהמעלית המיכנית אינה מספיקה לו. המכונה תובל לחיפה.
– מומחים לרדיו. האניה אומברום העוגנת בחוף יפו הזמינה על ידי משרד רוקח ושותפיו מכונני רדיו מתל אביב לתקן את תחנת משלוח הרדיו שלה, שנתקלקלה. התיקון נעשה לשביעות רצון המזמינים. הקצין הראשון באניה אמר, כי במצרים לא מצא מומחה לתיקונים האלה.
[…]
– רק זהב. אניה תורכית הביאה בסוף השבוע שעבר לחוף יפו קרשים לתיבות תפוחי זהב. רב החובל מאן למסור את הסחורה עד שיסלקו את מחירה בזהב ולא בכסף ניר. לסוף הסכים לקבל חלק של המחיר בהמחאה על בנק בקושטא.
– תארים ב„ברית טרומפלדור“. תארו של זאב ז'בוטינסקי – מפקד עליון לגדודי הארץ והגולה; מנחם ארבר – מפקד ראשי לגדודי ארץ־ישראל; המהנדס טובים – מפקד מחלקת הים.
"דבר", שנה רביעית, מס' 1060, 21 בנובמבר 1928, עמ' 4. באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
והמקרה קרה בלב ים, קרוב לאיים הפיליפיניים, באניה „סילברביטש“. בשעות המאוחרות של הלילה שמע רב-החובל של האניה דפיקה בדלת תאו. אחד מהנוסעים המועטים הודיע לו כי אשתו עומדת ללדת. באניה עצמה לא היה רופא, ואף לא אחות, ורב-החובל נמצא בכל רע. לעזרתו בא הרדיו. הוא ציוה לעובד הרדיו לבוא במגע עם האניה הקרובה ביותר ולשאול לרופא, אולם האניה שבה היה רופא נמצאה במרחק של 700 מילין. רופא אחר נמצא באי קרוב.
הרופא פקד להפסיק את השידור בקוטר של 300 מילין מסביב, ואחר-כך החל לבאר, בשיטת מורס, לרב-החובל, את כל פרטי-הטיפול ביולדת:
„עם העוזר הראשי“ מספר רב-החובל „ירדתי אל התא ובזהירות עשיתי כפקודותיו של הרופא. נולד תינוק שמשקלו היה 4 פונטים ובהיותי בקצה אחד של התא להשגיח עליו, נקראתי שוב למטת היולדת – כי היא ילדה את השני – דבר שלא התכוננו אליו כלל“.
שמות התינוקות ניתנו לפי שם האניה, וחברת האניות „סילבר ליין“ שלה שייכת האניה, נתנה להם במתנה שני גביעי-כסף.
"דבר", שנה שתים-עשרה, מס' 3461, 29 בספטמבר 1936, עמ' 9. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
בעל המסעדה הניו-יורקית הידועה „שיז לאפורטה“ בא לכלל המצאה אוריגינלית.
כדי למשוך לקוחות למסעדתו סידר בתוך סירה תת-מימית ישנה, תאים, תאים של מסעדה מהודרת.
מסעדה זו שוקע במים מיד לאחר שהיא מתמלאת אורחים ואז מגישים המלצרים לאורחים מנות דגים. בקירות הצדדיים ישנם חלונות מזכוכית עבה, שהיא, אעפ"י כן, שקופה.
דרך השמשות הללו יכולים האורחים לראות את המתרחש בעמקי הים.
מדי יום ביומו מתרחקת הסירה, בשעה תשע בערב, מחופה של ניו-יורק ובמרחק של מיל מהחוף היא שוקעת בנבכי הים. המשטרה אינה מרשה לבעל המסעדה להרחיק נדוד בסירתו הישנה אולם גם במרחק מיל מהחוף אפשר לראות כמה וכמה תופעות מעניינות מחיי הדגים והצומח על תחתית הים.
המסעדה האוריגינלית הזאת יכולה להכיל 25 אורחים מלבד המלצרים והמכונאים.
החידוש הרב שבאמצאתו של בעל המסעדה הזריז הצליח במדה כזו, שאין ערב, שהסירה אינה מלאה אורחים, למרות המחירים המופרזים.
אנשי „החברה המעולה“ הניו-יורקית מתעניינת מאד במסעדה זו ומרבים לבקר בה. בסירה ישנם מזרקורים מיוחדים המאירים את נבכי הים ומושכים לתוך עיגולי האור חיות-ים ודגים רבים ושונים. בשעה אחת בלילה צריכה הסירה לחזור לנמל, לפי זו המשטרה, ובעל המסעדה מוכרח לדייק, אחרת עלול הוא לאבד את הקונצסיה על המצאתו האוריגינלית, שהשקיע בה סכום עצום.
מובן מאליו, שהמחירים הם לפי גודל ההוצאות והחידוש שבהמצאה זו.
"דאר היום", שנה שמונה עשרה, מס' 2, 1 באוקטובר 1935, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
עונת הסתו נפתחה במערב במשחק של סערות על פני הים האטלנטי, שהביא בהלה על יורדי הים. קריאות לעזרה נישאו מלב ימים אל היבשות. האוקינוס בלע את קרבנותיו כמימים ימימה – בלע דוגיות על נוסעיהן, נפץ ספינות אל שוניותיו, מהן שאבדו מבלי השאר זכר להן ולנוסעיהן.
אבל יש ספינות שמסבות פיזיקליות שונות אינן יכולות לשקוע במצולות ים. הספינות הללו תועות בלב ימים, באין נוסעים, נטולות תורן, פרומות מפרש; כרוחות שלא מעולם זה נישאות הן על פני הגלים, נדחפות על-ידי הרוח, באין מטרה, עד שהן מתנפצות אל סלע או שונית.
כל קברניט יודע לספר על פגישות זועה עם ספינות תועות. הן חולפות בלילות סער כמפלצות אפלות לעיני הנוסעים המבוהלים, חולפות ונעלמות במהירות הבזק. וכך נוצרות האגדות על „הספן-התועה“, שהיו מפילות אימה על כל יורדי-הים.
כיום ידוע לכל, שאין כאן „ספינות-רוחות“, אלא ספינות, שנעזבו בשעת סכנה מנוסעיהן, או אפילו כאלה, שכבר צללו תהומות, ומסבה בלתי ידועה חזרו והתרוממו על פני הים והמשיכו את מסען המסתורי באין תורן ובאין קברניט.
ידוע הדבר, שעל פני הימים משוטטים שברי ספינות לאלפים. באמריקה נתחברו מפות שבהן מציינים הדרכים של הנודדים הללו, בהתאם לידיעות שנתקבלו מעדי ראיה ובקשר עם כווון-הרוחות והזרמים התת-ימיים. מפות אלה נתחברו כדי לשמור את דרכי הים מהתנגשויות ואולם לא תמיד נודדים שברי הספינות בדרכים שצוינו להם במפות. תמורות שונות ופתאומיות, בלתי צפויות מראש, במזג אויר עשויות לשים לצחוק את כל עמל האדם.
המקרה המענין ביותר הוא בלי ספק זה שאירע לספינת-המשא „פריד-טיילור“. הספינה הזאת התנגשה באנית-נוסעים גרמנית ונופצה לשני חלקים. כל חלק קבע לו „מרשרוט“ אחר; החלק הקדמי נישא דרומה ושקע לאחר מסע של חדשיים במפרץ דילואר; החלק האחורי צף צפונה עד כף פורפואז ושם נתקע בשרטון. הפתרון לחידה זו נמצא בנקל. החלק הקדמי התרומם מעל שטח הים והרוחות נהגו בו כרצונן, ואילו החלק האחורי לא נראה מעל פני מים והוא נגרף על ידי הזרמים התת-מימיים.
אחד משברי הספינות הללו עבר בנדודיו המוזרים דרך של 15 אלף קילומטר. הספינה הזו „וולסטון“ נראתה 46 פעמים לעיני יורדי-ים, עד שכנראה צללה אי-שם בתהום. מעשה ברפסודה שהיתה מורכבת 30 אלף גזעי עצים, שנתפרדה מחמת התנגשות. שנה לאחר המקרה גלו להקות-להקות של הגזעים הללו במעלה ה60 ממעלות האורך המערבי. חדשים מספר לאחר-כך בצבצו הגזעים סמוך לאיים האזוריים. אחדים מהם הגיעו עד ים-הקרח הצפוני. אכן, דרך ארוכה ונפתלת ביותר היא דרך מסעם של דברי הספינות והרפסודות בנתיבות האוקינוס.
"הבֹקר", שנה ראשונה, מס' 4, 15 באוקטובר 1935, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
רב החובל היהודי המברטו שטיינדלר מן האניה „גליל“ של חבר ללויד טריסטינו חגג אתמול באניתו שעגנה בנמל חיפה (בדרכה לטרייסט) את חתונת בנו לוזו שטיינדלר, פקיד בחברת לויד טריסטינו עם הג' פאני דיסאו, מורה לאיטלקית בבית ספר הריאלי, החתונה נתקימה ברוב פאר. על המכסה העליון של האניה שקושט בדגל איטלקי גדול ובדגל החברה הועמדה החופה. האניה עצמה קושטה בדגלי כל העמים לכבוד המאורע ובחתונה השתתפו כמה מאות מוזמנים מנכבדי העיר, קונסולים, פקידי הממשלה, מושל המחוז, רבים מבני העדה האיטלקית, והקהלה העברית. לחתונה בא מאיטליה אבי הכלה פרופיסור דסאו מאוניברסיטה בפרודגיה (איטליה) ממשפחת רבנים ידועה בגרמניה. את הקדושין סדר הרב קניאל ועל ידו עזר החזן קברטין.
"הארץ", שנה י"ח, מס' 4777, 4 באפריל 1935, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
על המים נולדה וגדלה מרגוט לארוש במשפחת דייגים עניה, שביתה הקטן בנוי על ספינה קטנה העוגנת בקביעות על נהר סיינה, מול העיירה באמידון למטה מפריס.
בת ארבע היתה מרגוט כשלמדה לשחות בנהר, ומאז היתה רגילה לשהות במים יותר מביבשה. יום יום היתה עורכת תחרות שחיה עם כלבם הזקן, ולא פעם הפתיעה את טיילי יום א', בעלותה מתוך המים בצד סירותיהם ובבקשה מהם נדבה מטבע. לא תמיד פגשה טיילים נדיבים, אבל התענוג שבשחיה ובצלילה נתן לה ספוק גם בלי תגמול מיוחד.
בת שש נכנסה לבית הספר, וכשגמרה את למודיה, והיא אז בת 14 שנה, התחילה לעבוד בבית חרושת בווילאנקור הסמוכה. שם עבדה שנים אחדות בשכר זעום, עד שבא המשבר הגדול, ובית החרושת ותר על עבודתה. אז שבה לבית הוריה הצף על פני המים ועסקה בהטלאת הרשתות של אביה.
בימים בהירים היתה חוזרת למנהגי ילדותה ועורכת טיולי שחיה בנהר.
באחד הימים בקר בפאריס מר הרורד ברומפטון מלונדון והחליט לערוך שיוט בסירה עד סן-קלאוד. הוא שכר סירה ליד גשר קונקורד וחתר במשוטיו למורד הנהר. בהגיעו אל מחוץ לתחום הכרך מסר את הנהגת הסירה לנאמנותם של הגלים הנוחים, והוא עצמו התמסר לצלום מראות-נוף נהדרים. הוא שקוע, במלאכתו, והנה נתקלה הסירה בגזע אילן שעל שפת המים. עצמת הזעזוע הפילתו ממושבו לקרקע הסירה והעיפה מידו את מכונת הצלום המימה.
גדוף אנגלי גרעיני פרץ מפיו, והנה קלטו אזניו צלילי צחוק צלול. בפנותו ברוגז לעבר הקול נפגשו עיניו במבטי נערה מביעים לעג טוב-לב.
– מה הצחוק הזה לך? – שאל אותה קשות.
– כיצד לא אצחק, בראותי אדם מבוגר נוהג בסירה באופן בטלני כזה? השיבה הנערה. – אבל אם יבקשני יפה, אעלה לו את המכונה מתוך המים.
מר ברומפטון ידע גם לבקש, ומרגוט צללה המימה. במקום ההוא היה קרקע הנהר מכוסה שכבה עבה של רפש וטיט, ומרגוט לא יכלה למצוא את המכונה ברגע הראשון. שויון הנפש עזב את מר ברומפטון ובמקום הצער לאבדן המכונה תקפה אותו דאגה, ואחר כך גם חשש רציני, לגורל הנערה. לאחר רגעים שארכו בעיניו כשנים הופיעה מרגוט על פני המים ובידה גוש מכוסה טיט, שאין לו כל דמיון לצורת מכונת צלום. הוא הודה לצוללת האמיצה, העניק לה עשרה פרנק ורשם את שמה וכתבתה, – והיא קנתה בכסף הזה זוג גרבים ממשי מלאכותי. ולאחר שעות מעטות שכחה את כל המאורע.
כעבור ימים אחדים קבלה מכתב מאנגליה, ובו הזמנה לעבודה בתור אמודאית אצל החברה העוסקת בהעלאת האניות שטבעו במלחמה העולמית. חברה זו עובדת מטעם מיניסטריון הצי בנסיונות להעלאת אניות המלחמה השקועות בקרקע הים, אבל מטרתה העיקרית היא למשות מן המים את שני אלפי מטילי הזהב שצללו במים אדירים בימי המלחמה בקרבת החוף האירי.
זה כמה חדשים עובדת מרגוט – ואת הזהב עוד לא מצאה. אבל בינתים מצאה את אשרה. היא נענתה לבקשת מר ברומפטון ונישאה לו לאשה…
"הבֹקר", שנה ראשונה, מס' 23, 6 בנובמבר 1935, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
בבית החולים של לוריאן (צרפת) מתה האלמנה בת השבעים אוגניה מארה, שעל מעשה־הגבורה שלה כתבו עתוני העולם כולו לפני עשרים וחמש שנה.
הדבר אירע במאי, בשנת 1910. אלכסנדר מארה, שהיה משמש בכתונת שומר המגדלור שבקורדאן עלה במדרגות המגדלור עם אשתו למעלה, על מנת להדליק את הפנס. אולם באמצע דרכו נפל תחתיו והתעלף. האשה הביאה את בעלה חסר־ההכרה אל מטתו ומיד מיהרה למעלה והדליקה את הפנס. אולם הפנס צריך היה להסתובב לכל עבר, למען הזהר את האניות הבאות מכל צד. לאחרי שעה ארוכה הצליחה האשה לגלות את אופן סיבובו של הפנס ואז מיהרה אל בעלה הגוסס למען החיש לו עזרה. כעבור רבע שעה מיהרה שוב אל ראש המגדל למען סובב את הפנס וכך רצה כל הלילה בכוחות לא־אנושיים מבעלה הגוסס אל הפנס וחזרה. בבוקר מת אלכסנדר מארה, אולם כתוצאה מהתאמצותה היוצאת מהכלל של אשתו האומללה לא עלתה אף אניה אחת על שרטון.
כעבור יומים סופר על מעשה־הגבורה של אוגנייה מארה בכל העתונות העולמית וכך נתפרסמה בין־לילה בכל קצוי תבל. הממשלה הצרפתית כיבדה אותה אז באות־הצטיינות והשאירתה על משמרתה זו, לאחר שהראתה אומץ־לב מרובה כל־כך.
"דאר היום", שנה י"ז, מס' 305, 10 בספטמבר 1935, עמ' 3-4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
תיבת אוצר שנמשתה ככל הנראה מ"גירונה", אחת מאוניות הארמדה הספרדית. איור בספר, 1897. מקור: ויקישיתוף.
אוצרות קורח בלב הים
להעלאת מיליארד פרנקים מתחתית האוקיאנוס
כל בר בי רב שמע בודאי על „הארמדה הגדולה“ – זה הצי הספרדי הכביר, שנשלח בשנת 1588 לחופי אנגליה הפרוטסטנתית לכבשה ולהכניעה לספרד הקטולית. ספרד היתה אז השלטת על כל הימים והיבשות כאנגליה כיום, ומאז הוכרעה „הארמדה הגדולה“ עבר השלטון על הימים מידי ספרד לידי בריטניה.
רוב הספינות של הארמדה לא נשמדו במלחמת ציים, כי אם הוטבעו על ידי סערה עצומה שפרצה אז, למזלה של אנגליה, בכל חלקי הים הצפוני.
ספינת המפקדה של הארמדה, הגאליון הספרדי „פלורנציה“, טבעה אז ליד האי הקטן טובר מורי, אחד מאיי ההברידים שבקרבת החוף המערבי של סקוטלנד. לפי המוסמכים שנשארו מהימים ההם נמצא אז בקופתה של „פלורנציה“ הון עצום במטבעות זהב וכסף, ושנועד לכלכלת כל הארמדה במשך שנתים.
מלבד קופת הארמדה נטען על „פלורנציה“ אוצר גדול של לשונות זהב ואבנים יקרות, שנשלחו ע"י מלך ספרד לאחיו שנמצא אז בפלנדריה.
מאז טבעה „הארמדה“ כלה, זה כשלש מאות וחמשים שנה, נעשו נסיונות רבים להרים את „פלורנציה“ מתחתית הים ולהציל את אוצרותיה, אך כל הנסיונות עלו בתהו. נמשו מן הים רק חפצים בודדים: מטבעות, תותחים, אחת החרבות, תכשיטי זהב וכסף ותו לא. החלק העקרי של האוצר עודנו מונח על תחתית הים.
מתהלכת בסביבה אגדה עתיקה, שכל מי שיעיז למשות את האוצר מן הים, יומת בידי שרו של הים.
במאה שעברה, נסה צולל ים מפורסם, ארציבלד מילר, למצא ולמשות את האוצר של „פלורנציה“. הוא צלל תהומה, מצא בחולות תחתיה כתר זהב, וכבר אמר לעלות עם שללו למעלה, אך פתאם התנפל עליו רהב ים גדול ואמר להחניקו. מילר נטש את השלל, מהר להודיע הסכנה, ומיד העלוהו למעלה. בו בים עזב הצולל את האי, ולא הוסיף עוד לחזור אליו.
אחריו ירד צולל אחר, שהצליח להעלות מנורות כסף, תותח לא גדול מטבעות אחדות. ואולם כשהציעו לו להמשיך את החפושים בקנה מידה יותר גדול – נמלט על נפשו, באמר, שחייו יקרים לו מאוצרות „הפלורנציה“. לפי דבריו הרגיש שמאז התחיל את חפושיו במימי טוברמורי – התחיל תוקפים אותו רוחות לא מעלמא הדין.
בחודש שעבר יצאה שוב מלונדון משלחת לא גדולה – המכילה רק 15 אנשים ו־3 ספינות, שפנתה גם היא לטומברמורי לחפש את אוצרות ה„פלורנציה“. הצלחת הספינה „ארטיליו“ שהעלתה את הזהב של „מצרים“ עוררה שוב תקוות בלב המומחים להעלאת האוצרות של „הארמדה הגדולה“. המשלחת האחרונה שיצאה לטוברמורי צוידה במכונות ובמכשירים הכי חדישים להעלאת ספינות שצללו הימה.
עומק הים באותו המקום שבו טבעה „פלורנציה“ אינו גדול, בערך, ואולם הקפה הכבדה, שבה נשמר אוצרה של „הארמדה“ נתכסתה כבר בשכבה עבה של חול, שגבהה מגיע לכמה מטרים. הצוללים יוכרחו לפוצץ את השכבה הזאת מתחת למים – דבר הכרוך בקושיים רבים. גם הסערות הרבות המתפרצות מדי פעם בפעם בסביבת האיים ההברידים מפריעות בהרבה את מהלך העבודה.
"דאר היום", שנה ט"ו, מס' 185, 11 במאי 1933, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
רופא המעונין בעילום שמו פירסם בעתונות הצרפתית את יומנו, יומן רופא שעבד באניה מבריחה משקאות חריפים לארצות-הברית.
הרופא, שעמד על משמר בריאותם של מבריחי-הכוהל, בכל ההרפתקאות והחתחתים, מספר:
בנמל שקט. האניה שלנו העוגנת ליד החוף מתנודדת ופולטת אנחות קלות. המלחים מלומדי-הפלגה ומנוסים. כל מלח מדבר ושומע שפות רבות ובקי בכל המוצאים והמבואים של הנמלים. הם יודעים יפה את הלכות האסטרטגיה ותמרוני הטכסיס של עבודת ההברחה: פעם בהתחמקות מעין רואים, פעם בהעמדת-פנים של „זקיפי החוק“ ופעם „בסופה ובסערה“. מה שם האניה שלנו? – אין לה שם. יותר נכון, שמותיה כשמות כל האניות שבעולם. בכל נמל יש לה שם. מיוחד. וכמספר השמות כן מספר הדגלים. ברגע שאני כותב את השורות האלו מתנוסס על התורן דגל יווני, ועל הסיפון נשמע דיבור בערברב של לשונות. הסיפון נקי. בפינה אחת – חבלים. בשניה – חגורות-הצלה. באמצע – ארגזים אחדים מרותקים לרצפה, ומשני עברי האניה – צנורות לאיורוּר. הארגזים פשוטים וה„מאווררים“ אינם „מאווררים“ סתם. בארגזים כל מיני רובים, אקדוחים, רמונים, ארוזים בזהירות. והצנורות? – הם לועי מקלעות מוכנים לקרב. בהתקרב שעת סכנה ניתנת פקודה לרבי-קלעים לתפוס מקום יד גלגלי-השיגור, ומהצנורות פורצים כדורים מיטיבי-פגוע. לא אחת זכיתי להגיש עזרה מהירה למלחי האניה הפצועים בקרב עם סירות ואניות משמר במימי אמריקה.
*
בתא קטן יושב הממונה על הרדיו. אין טוב בלי רע. מכשיר הרדיו „הטוב והמסור“ (כך אנו קוראים לו בשיחות חולין), החוטף ותופס ידיעות חשובות על תנועת „אויבינו“ – לפרקים גורם לנו צרות רבות בגלותו את המקום שבו אנו משרכים את דרכנו. איש הרדיו שלנו מומחה שאין רבים כמותו. „אינו מאבד טיפה“ מכל המתרחש על גלי הים ובמעמקיו. כי גם משם, מהמצולות, אורב לנו האויב. אויב מסוכן – צוללת.
רב החובלים איש קשה-אופי. אפילו אש הגיהנום לא תאכלהו. מקפיד על דבר קטן כגדול. עשרות פעמים עמד לטבוע, מאות פעמים ראה במו עיניו את מלאך המות, אך רוחו לא נפלה, ידיו לא רפו והמשמעת לא זועזעה אף כמלוא השערה. בעצם אינו אדם, אלא מכונה. מי הוא, איפוא נולד, איפוא למד, איה משפחתו – אין איש באני היודע. פעם כטוב לבו בחלב (כן, אנו נזירים מיין, שומרים על ה„פרוהיבישן“ כמהדרים מן המהדרים) גילה את אזני כי יליד נורבגיה הוא, למד באוסלו ובקופנהאגן ובלונדון ובמאדריד. יש לו אשה יפה וילדה נחמדה. הבטיח להן לעבוד רק חמש שנים, ואחרי כן יבוא אליהן עשיר ויוכל למלא את כל מחסורן…
הסיפור שוסע על ידי לחישה שנשמעה בצנור הנמשך מהדוּסן. מה קרה? – ניתנה פקודה לכבות את כל האורים. המכונות עובדות „בצניעות“. מתלחשים. ופתאום – פקודה: „עמוד!“ מזרקור ענקי מגשש ממרחקים. ישגיח בנו או לא ישגיח? – השגיח! „צנורות האיורוּר“ „ממליטים ביצים“ מתפוצצות, ואנו נסוגים אחור. נמלטים על נפשנו באפלה… נשוטט ימים אחדים במימי שכנים עד שנצליח לאחז את עיניהם של זקיפי הגבול האמריקני. וכשיצאנו מתחומי הסכנה, הדלקנו את המנורות ועשינו חשבון – נודע, כי באניתנו יש ארבעה פצועים. אחד מהם – פצוע אנוש. הגיע תורי לעבוד.
*
הרופא מסיים את זכרונותיו שלא בכי טוב: האניה פגעה בשעת סערה באחד הכיפים במימי נורבגיה, בהצטיידה לדרך רחוקה – ושקעה. המלחים ניצלו בנס והתפזרו על פני ארצות שונות. רב החובלים לא הוציא את חמש השנים המוּתנות.
"דבר", שנה שמינית, מס' 2176, 19 ביולי 1932, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מפרשית שהפליגה מפיריאוס, בדרכה ליפן, נגזלה בנמל יפו
(מאת משרדנו התל-אביבי) תל-אביב יומ"ב בערב
לפני כשבוע ימים הגיעו לימי יפו החובל היוני אפליס, ושני מהנדסים גרמנים מחבריו, במפרשיתו הקטנה, „אקרופוליס“ שמה, שארכה חמשה מתרים וחצי, ודגל יון מנפנף על תרנה, ויעגן בקרבת הנמל. שלשם, בצאתו לבקרה בכדי להכין את הפלגתה חזרה למרחבי-הים, מצאה מקולקלת עד היסוד וכל אשר בה מפוזר לכל רוח – עלבון [?] במידות האכסנאות {? השורה מחוקה].
בשיחה עם בא-כחכם המיוחד סיפר החובל את פרטי המעשה המבהיל כדלקמן:
מחשבתי בנסיעה ימית זאת היתה להוכיח, כי גם בימינו תוכל מפרשית קטנה בערך להלך על פני הימים בלי קושי מיוחד, ואציב לי למטרה את הקו פיריאוס (ביון) ליוקוהאמה (ביפן). הפלגתי בירח יוני החולף ועד היום עלה בידי להחתיר את המפרשים אל הנמלים האלה: סירא, טינוס, נאקסוס, אסטיפליאה, קנדלוסה, רודוס, קסטולריצו, לרנקה, פמגוסטא, בטרום, בירות, חיפה ויפו שאליה הגעתי בכ"ט לחדש אוגוסט.
למחרת היום ההוא ביקרתי את קונסול יון ביפו, הא' קסאר, אשר קישר אותי עם הספן חסן-חלים, והלה עזר לי למצא מקום בפלגה אשר מדרום לבית-הים ביפו, ואשר אליו משכנו את מפרשיתנו למנוחת ימים מעטים.
מה נבהלתי למחרתו, כשהלכתי לבקר את המקום למצא, כי „האקרופוליס“ האומללה שלי קולקלה ממפרש עד תרן. כל הכלים אשר היו בה, כל החומר המדעי אשר צברנו, כל חפצינו והמזון לימים הבאים נגזלו מאתה ומה שלא מצאו בו חפץ [… השורה מחוקה] כשהגלים מסתערים עליה מכל צד.
אין אנו יודעים עדיין מי האשם בכל השערוריה הזאת, ואולם קונסול יון הבטיח לנו לעיין בדבר גם לנסות ולתקן את המפרשית על חשבונו.
אם יעלה הדבר בידו של הקונסול ואם אמצא, כתקותי, כי האניה הקטנה לא סבלה ביותר ותוכל „להחזיק“ בפני הגלים, אמשיך את נסיעתי מכאן לעזה, לאל-עריש ולפורט-סעיד ודרך התעלה הגדולה תעלת סואץ, לים האדום, לאוקינוס ההודי ולמ[י]מי סין ויפן.
החובל אפליס מקוה להפליג בתחילת השבוע הבא ומפרשיתו תבקר אז גם בים תל-אביב.
"דאר היום", שנה ארבע-עשרה, מס' 301, 6 בספטמבר 1932, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 