מעשה אשר לא יעשה -1866

בורדא. כוה"ע מודיעים מעשה אשר לא יעשה, שעשה איש אחד בבורדא. שם נמצא איש אחד אשר ישב לו הוא ובני ביתו בנחלת שדה וכרם אשר לו הרחק מאדם העיר, והאיש אדון הבית זה דרכו היה לשבת בדד בעליותו סגורה ומסוגרת, אין איש מאנשי הבית יוצא ובא בעליותו, גם חור המנעול סגר בעדו לבלי יביט איש את אשר הוא עושה שם, ולא ירד מהעליה זולתי לעת האוכל, ואכילתו היתה מעטה, ואחרי אכילתו עם אנשי ביתו לקח עמו תמיד פת לחם בידו ועלה העליותה ואת הדלת סגר אחריו, ככה עשה דבר יום ביומו, ולא ההתבודדות שלו לבד נתנה התשוקה בלב אנשי ביתו לחקור שורש דבר נמצא בו, כי גם אשר ראו בו, כי יום יום כחש בשרו מרואי, ולזה לא כביר, נתן על לבו איש אחד מבני ביתו להביט אחריו בעליותו, ויהי כאשר ירד הביתה לאכול, עלה הוא העליה ויקוב חור בדלתו להיות רואה ואינו נראה, ומשם ראה כי בעל הבית אחרי אכלו עם בני ביתו ועלה לעליותו לקח סכין ויחתוך בשר מבשרו, ושם תחבושת לבנה על מקום הנחתך והבשר שחתך צלה על האש ויאכל עם הלחם אשר הביא אתו מהבית, ובהודע הדבר הזה לאנשי ביתו, אסרוהו ויתנוהו בבית המשוגעים אסורים שם, ושם הוסיפו לאסרהו בחבלים, כי ראו אשר רוצה לאכול את בשרו. וכאשר החלו להתחקות, מאין בא לו המדה המתועבה הזאת, נודע הדבר, כי האיש הזה היה מלפנים רב החובל ועשה דרך באניות במים רבים, ופעם אחת נשברה האניה, ובדרך נס נמלט הוא ועוד אנשים על אי אחד, ומפני שלא הי' להם מה לאכול, הפילו גורלות על אנשים חיים לשחטם ולאכול בשרם, וכבר אכלו שני אנשים, ומאז טעם בשר אדם, נטבע בנפשו לאהוב בשר אדם, עד כי אכל גם את בשרו. ומי יודע אם לא כל הילדים הקטנים שנאבדו מתוך הקהל בבורדא, אם לא היו לו לברות להאיש הזה אשר למד לטרוף טרף אדם אכל.


"הלבנון", שנה שלישית, מס' 6, 15 במרץ 1866, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

רצח באניה "פרינץ קרל" – 1900

טלגרמות:

יום 6 (19) מאי (כ' אייר).

[…]

קיפינג (שוויידען). – בעבור אנית הקיטור „פרינץ קרל“ על פני האניה „קיפינג“ נראה על הראשונה איש אחד אשר קרא בקול: „כל הקרב לגשת אלי ירה יירה“ ואחר קפץ אל סירה קטנה וימלט. אשה אחת תולה על קיר האניה מחוץ קראה לעזרה. על האניה „פרינץ קרל“ נמצאו 12 איש נפצעים ביריה. ששה מהם, בתוכם רב החובל, כבר מתו. את יתר הנוסעים מצאו סגורים על מסגר. עוד איש אחד מהנפצעים מת למחרת. ישתדלו לגלות את עקבות הרוצח.

קיפינג. – אנית הקטור „פרינץ קרל“ הפליגה בשעה 8 בערב מחוף אקרוני לסטוקהולם. בחצות הלילה עברה על פני קוויקאנד. באותה שעה החל הרוצח לסגור את הדלתות בפני כל איש ובאחזו מקדחים בשתי ידיו ירה על כל מי אשר עמד לו לשטן. ואחרי כן השתמש גם בכידון וסכין אשר הכריע בם לטבח את רב החובל, את ראש המלחים, אשה אחת וילד קטן. מארבעה האנשים ששחקו בקלפים בתא העישון הרג איש אחד ביריה במצחו, על כי למרות ההתראה, עשה שלא בכונה איזו תנועה. כאשר התקרבה האניה „קיפינג“ קפץ לסירת הצלה וימלט. האניה „פרינץ קרל“, נהוגה ע"י ראש המלחים תחת רב החובל שנהרג, הפליגה הלאה לסטוקהולם, ותבוא שם כעלות הבקר. מרגלי חרש של פקודת המשטר רבים באו אליה ויוציאו משם את המתים ואת הנפצעים, ארבעה שוויידים נפצעים הושמו בבית החולים. לפני יום בצהרים סר איש מוזר אשר כנה עצמו בשם גרינגוויסט מסטוקהולם לחרש כלי נשק אחר הדר במסבי אבראגע ויתן לו שני מקדחים למשוח אותם בשמן ואחרי כן נסה לירות מהם כמה פעמים. הוא בעל קומה גבוהה, שערותיו כהות וזקנו מגודל.


"המליץ", שנה ארבעים, מס' 102, 20 במאי 1900, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

רק הקיסר לבדו לא חת – 1890

תלגרמות

[…]

ברלין 21 אוגוסט (2 סעפטעמבער). שרי הצבא ומלחי האניה אשר שבו עם הקיסר וילהעלם מספרים נפלאות ע"ד הסערה אשר עמדה על הים בלילה והאניה חשבה להשבר. כל הנמצאים באניה חרדו מאד ובלהות מות רחפו לנגד עיניהם, ורק הקיסר בלבדו לא חת ולבו לא נפל בקרבו ויתיצב על גג האניה ויתן פקודות למלחים עושי המלאכה. בעת הסערה התנגשה האניה באניה אחרת ולא היה אסון.

הקייזר וילהלם ה-2 על גשר אוניית המלחמה "גייר", 1894. המקור: ויקישיתוף

"הצפירה", שנה שבע עשרה, מס' 191, 3 בספטמבר 1890, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מקום שברי האניה "נטליה" – 1878

חדשות שונות

[…]

על יד חוף הים אשר אצל קאליפארניען נראה בשעת נפילת מי הים בשעה ידועה ביום (עבבע צייט), שברי אניה אחת ישנה אשר עד היום לא פנו אותם מן החוף. סיבת הדבר הוא, כי האניה הזאת היא האניה Natalia הנודעה בספרי דברי הימים, אשר עליה ירד הקיסר נאפאלעאן הראשון בהמלטו מן האי עלבע לשוב צרפתה, והאניה הזאת עברה ארחות ימים גם אחרי כן עד שנת 1834, בבואה שמה על החוף ונטבעה, ושבריה הניחו לזכרון עד היום.


"הצפירה", שנה חמישית, מס' 46, 3 בדצמבר 1878, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

[הזיהוי של הבריג Natalia עם הבריג הצרפתי Inconstant, שהחזיר את נפוליאון מאלבה לצרפת, בטעות יסודו. ראו: Natalia.]

דבר הראוי להכתב בספר – 1878

לונדון. […] בימים האלה עברה אניה אחת היותר קטנה את ים האטלנטיק והגיעה לחוף עירנו בשלום. האני' ההיא מבאסטאן נודעת בשם „נאוטילוס“, ארכה רק חמש עשרה רגל ומספר אנשיה שני אחים, הצעיר חמש ועשרים והגדול שלשים שנה. שניהם לא היו מעולם על הים מלבד אשר הלכו סביבות החופים לצוד דגים. האחרון מלאכתו מעשה נֵבֶל ואחיו חורש עץ, ובאניתם הקטנה עברו את הים בארבעים וחמשה יום. תחת משא (באללאסט) הטעינו אותה במי שתיה ואת אשר שתו מלאו במי הים, בעת ישן האחד, נשא השני את משמרתו. ואם לא דבר חדש הוא, כי כבר קרה, אשר שני אנשים ונער אחד עברו את הים באניה משאה רק חמשה ככר, ופעם אחרת הצליח ביד רב-החובל אמריקאני עם אשתו וכלבן ג"כ, לעבור את הים בספינה אחת קטנה, בכ"ז דבר גדול ונכבד הוא וראוי הדבר להכתב בספר. הנאטילוס, אחרי נחה פה ימים אחדים הלכה לדרכה פאריזה להיות אצל שער-המצבה.


"עברי אנכי", שנה ארבע עשרה, מס' 53, 20 בספטמבר 1878, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

חדשות שונות

[…]

(אניה קלה וחרף שני אחים) בבנין אחד קרוב אל מבוא שער המצבה בפאריז נהרו שם המון אדם רב לראות ולהתבונן בתשוקה עזה על צנת הים ואנשיה. האניה הזאת לא גדולה היא מספינת הנהר ויורדי הים באניה קלה כזאת המה שני אחים אמעריקאנים אשר בקליפת אגוז כזאת עשו את נסיעתם במשך זמן ארבעים וחמשה ימים על ים האטלאנטי מאמעריקא לפאריז. האניה בעצמה עם האמצעים הדלים נכונים היו בעמל על ידי האחים בעצמם. ידי האח הבכור מיורדי הים, אשר הוא חרש כנורות (קלאווירבויער), בנו את האניה הזאת בתכלית שלימותה, ועתה הוצבה האניה להראות לעיני הצופים. החרש כנורים וויליאם אנדרעווס הוא בן 32 שנים ואחיו וואלטער בן 23 שנים. ארבעים וחמשה ימים שחו בים בסירת דוגה זאת צפוים לכל אסונות וסכנות הים הרבות ותניני הים סבבום ורדפום אחריהם בחשבם בטח כי לחמם הם. בכל ארבע עשרה שעות חלפו את המשמר ועל ספון האניה היה תמיד רק אחד נקשר בחבל חזק לבלי יסחבוהו גלי הים. והשני היה בתא האניה לנוח מעמלו ויישן בבגדיו הרטובים ממים. כאשר נסעו ארבעה ימים על הים החל צעיר האחים להקיא דם מגרונו. צידה לדרכם לקחו רק טהעע וקאפע, 30 לטרות בשר מלוח, דגים יבשים ושני בקבקים ווהיסקעו ובחביתות קטנות לקחו עמם מים מתוקים לשתות, אבל המים כלו מכליהם ונאנסו להשקיט את צמאונם במי הים. וויליאם אנדרעווס נהג במשטר וסדר את ספר נסיעתו אשר יכלכל בתוכו דברים נכבדים. במוליאן קאוף הגיעו השוחים אשר השליכו נפשם מנגד במצב רע ומר, רגלי וויליאמס היו מלאות פצעים ואחיו האומלל הקיא דם רב מגרונו. על החוף הקטן הזה נפשו מעט מנסיעתם. מחוף הבריטאני באה האניה הקלה להאוור אשר שמה קדמו את פניה אניות עונג רבות ויברכו את הבאים. כל המון הצופים יתפלאו על חרף נפש האחים ונסיעתם הנפלאה אשר לא נשמעה כמוה. גם כל אחד יעניק להם כנדבת רוחו עד כי ריקם באו האחים לפאריז ומלאים כל טוב ועושר ישובו לאמעריקא – בטח לא באניתם הקלה.


"הלבנון", שנה חמש עשרה, מס' 15, 15 בנובמבר 1878, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

עשרים נפוליון זהב בעקב הנעל – 1896

מן הדרך.

בשבתינו על מכסה האני' בלב ים, והנה שם ערבים בני תימן עובדים בפחם בין מלחי הספינה, ואחד מהם בעבור הספינה על פני קושטא ויקן נעלים ישנים לרגלו בחמישים צענטים, וילבשם ימים אחדים, ויהי כי הצרו לו ויעיקו על פרסת רגלו, ויאמר לחתוך את העקב, וככרתו בסכין והנה זהב הבריק לעיניו ויקרע את  העקב בעביו וימצא בו עשרה נפוליון נחבאים במעבה העקב, ובמצאו את מציאתו וינס לעשות ככה בשני, ולתמהונו והנה גם בו עשרה נפוליון זהב, דבר שלא ראה בעיניו מעולם עשרים נפוליון זהב בחפניו כאחד. בטח המה אוסף אחד הקבצנים שטרח ימים רבים עד צברו הסכום הזה ויחביאם בסתר עקב סליתו, ולא ידע מי אספם.

הנוסע.


"חבצלת", שנה עשרים ושש, מס' 47, 6 בספטמבר 1896, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אנית תורן רוסית במצב נורא נמצאה בלב ים – 1887

חדשות שונות.

[…]

מורסו. אנית קטור דעננעמארקית בשובה בימים האלה לקאפענהאגען הביאה משוכה אחריה אנית תורן קטנה רוססית אשר מצאה בלב ים במצב נורא. רב החובל אשר לאניות הקטור שלח אנשים לראות את אשר קרה להאניה, וישובו ויאמרו כי לא מצאו בה איש. וישב רב החובל וישלח אנשים אחרים ויחפשו בחדרים התחתונים וימצא שני אנשים, אחד מפקידי האניה פצוע ושוכב על ערש, והשני אחד המלחים אסור בכבלי ברזל. הפקיד ספר כי המלח הזה הרג את רב החובלים וחמשת המלחים, וגם אותו פצע פצעים אנושים, אך כחו עמד לו להתנפל עליו ולאסרו בכבלים. אבל מאז עזבו כחו ולא יוכל לעזוב ערשו ויעזב את האניה ללכת באשר תתהלך כי אמר נואש לחייו. הפקיד והמלח הובאו אל אנית הקטור, ויובאו לקאפענהאגען, והמלח נמסר להממשלה.


"חבצלת", שנה שמונה עשרה, מס' 6, 18 בנובמבר 1887, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

שגיאה אחת קטנה – 1877

חדשות שונות.

איך שגיאה אחת קטנה תוכל לסבב לפעמים שנוים גדולים בענינים מדיניים, יספר לנו מכ"ע אחד, כי בעת הלך הגענעראל איגנאטיעוו ציר רוסיא לקאנסטאנטינאפאל, עבר באניתו על הבאספארוס מנגד מצודת הטורקים אשר שם יעמדו כלי תותח הגדולים לשמור דרך הים. ראש השומרים בראותו אניה רוסית הולכת ומתקרבת, שלח תלגרמא אל שר החיל לשאול אם יתן רשות לאניה הזאת לעבור שם, והוא השיב בלשון טורקי „בכל אופן שיהיה“. אבל בלשון טורקי נקל מאד לטעות, בין, בכל אופן, ובין בשום אופן, וע"כ החלו המורים לערוך כלי התותח למול האניה, ולולא נודע להם שגיאתם כהרף עין, כי עתה קראו מלחמה בשלום נגד ממשלת רוסיא.


"הצפירה", שנה רביעית, מס' 7, 21 בפברואר 1877, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

גניבה בלב הים – 1880

חדשות וענינים שונים

[…]

(גניבה בלב הים). בשנה העברה נגנב מהאניה „באסאראביען“ בנסעה מעיר טאגאנראג עד מאריונפאל חפצים יקרי ערך שערכם עלה לסך חמשים אלפים רו"כ. בתא המשא (באגאזע) נמצאו השקים קרועים ונפתחים התיבות נשברות מבלי שנדע יד מי היתה במעל הזה ואנה הובאו החפצים מהאניה, עתה יצאה התעלומה לאור כי איש אחד שנתפש בעיר ראסטאוו שנחשד לאומר שלך שלי גלה לפני השופט את פני הלוט גם בדבר הנסתרות מהגניבה, וזה הדבר: הוא הי' חבר לחברת שודדים שלקחו את אניות הקטור למטרת פעולתם לעשות מעשיהם זה מעשיהם וכאשר נתודע להם אז כי בפעם הזאת יסעו על האניה „באסאראביען“ עשירים גדולים ובעלי הון הכינו להם תיבה גדולה ולה דלתות נסתרות ואחד מבעלי החבורה לקח שם דירת ארעי ובכן מסרו את התיבה להובילה עד אחד המקומות ששמה חכה חברו אחד בתוך עגלון לקבל את התיבה. והנה הרואה ואינו נראה מצא לו שעת הכושר לצאת ממחבואו לגנוב דיו ויקבוץ שלל רב אל התיבה ככל אשר מצא ידו ויסגר אחריו את הדלתות. במקום המיועד נמסרה התיבה אל העגלון אשר חכה על המשא ואיש לא ידע את אשר צפון בפנים התיבה. השלל הובא למקום בטח והחברים חלקו את המציאה חלק כחלק אשר לזאת יבוקש כעת אחרי יתר החברים אשר לא נדע מקום רבצם. –


"הלבנון", שנה שבע עשרה, מס' 1, 30 ביולי 1880, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

רובינזאהן החדש – 1899

הטבע והחיים.

רובינזאהן החדש.

תולדות לואי די רוג'מאן.– ציד הפנינים.– שבר אניה בלב ים. – בנין אהל.– אוכלי אדם.– תחבלות מלחמה עם הטבע.– חיי פרא.– שיבת רובינזאהן החדש לאירופא.

זה לא כביר בא לונדונה, כפי אשר יודיעו מכה"ע, רובינזאהן השווייצארי החדש, לואי די רוג'מאן, אשר בלה שלשים שנות עמל בין אוכלי אדם. קורות רובינזאהן קרוזה וכל הרובינזאהנים האחרים כאין נחשבו מול קורות חיי האיש הזה. הכל ישוחחו בו. המחלקה של „British Association“ לידיעות גלילות הארץ וללמוד כחות נפש האדם שחרה את פניו כי ישא את מדברותיו באספותיהם ובבית אוסף תמונו הגדולים הציגו את תמונתו לראוה בה.

בראשית שנות הששים, בהיותו עוד צעיר לימים, עזב די רוג'מאן את ארץ מולדתו שווייץ לבקש את אָשרו בארצות הקדם וישם את פניו אל העיר סינגאפור אשר באחוזות הצרפתים ויסע באניה הוללאנדית „Vieland“. רב החובל עסק יחד עם עוזריו המאַלאים בציד הפנינים בים טימבר, וההצלחה האירה את פניה אליו, כי במשך תשעה חדשים אסף המון פנינים במחיר רב. פעם אחת מצא בקליפה אחת שלש פנינים שחורות יקרות ערך. תאות ההון נשקה בקרב רב החובל ותעור את עיניו ולא חפץ עוד לשוב הביתה בטרם ימצא עוד פנינים יקרות, והדבר הזה הועיל להותו. בין כה וכה עבר מועד הציד ויקרבו ימי הסערות. ויהי היום, הדבר היה בשנת 1864 בחדש יוני, ורב החובל יצא יחד עם המאַלאַים לעבודתו לציד הפנינים, אבל פתאם קם רוח סערה בים ויך גלים ויטלטל את האניה ויוליכה הרחק מאד ושם טבעה בים, וכל אנשיה ירדו מצולות, ורק רוג'מאן נשאר לבדו עם כלב רב החובל, גלמוד ונעזב באניתו השבורה אשר נתק ממנה הרוח את מפרשיה יחד עם מחטי-הצפון ויתר כלי האניה ויהיו כלם שלל לגלי הים.

ימים אחדים חכה רוג'מאן בכליון עינים לתשובת רב החובל עם המאלאים ובראותו כי שוא תוחלתו נסע לבדו. הוא לא ידע בעצמו אנה יפנה ואנה יסע וגם לא היתה לו ידיעה ברורה אדות המקום אשר ימצא בו כעת, אך באחרונה גמר בדעתו לפנות מערבה, בתקותו למצא על דרכו איזה אי, ולמען אשר תהי לאל ידו לנהג את האניה עשה לו משני משוטים ארוכים משוט גדול, ויחזק כן תרנו ויפרש עליו נס מחתיכות ארג עב אשר נשארו לו לפליטה.

שני שבועות נסע רוג'מאן על פני הים, ובמשך העת ההיא היה פעמים רבות ברעה ובכל פעם יצא בשלום. ואולם לאחרונה השלכה אניתו אל מקום מלא כפי סלעים וגלי-חול. והאניה נהדפה שמה בכח אדיר עד כי רוג'מאן נפל ארצה. כאשר שבה נפשו מעט למנוחתה עלה בידיו וברגליו על ראש התרן לראות את אשר לפניו, אך בכח גלי הים נהדף אחור ויפול על מכסה האניה. כאשר פקח את עיניו החרידה אותו הדממה אשר מסביב לו. הוא ראה את הגלים המתנשאים, האניה מתנודדת כשכור והרוח סוער כבתחלה, אבל כל קול וכל קשב לא הגיע לאזניו. המחשבה הנוראה, כי אזניו חרשו לעולם החרידה את נפשו, אבל עוד לא אבדה תקותו, כי ביום המחרת בקומו ממשכבו הרגיש פתאם באזנו השמאלית קול שאון. – ומני הרגע ההוא שב אליו חוש השמיעה וישמע את המית הגלים ושאון הרוח ונביחת כלבו הנאמן, אבל באזנו הימנית לא שמע מאומה ויהי חרש אזנו האחת עד היום.

האניה נהדפה משן סלע אחד ותתנגף בסלע שני ושם נשברה כלה. רוג'מאן קפץ המימה וישחה אל החוף, אשר היה  לא רחוק מן המקום ההוא. אף כי הסער התחולל, אך בעזרת כלבו הנאמן צלחה לו להגיע בשלום אל החוף, כי אחז בשניו בזנבו וישחה אחריו. ויבט רוג'מאן כה וכה וירא והנה הוא על אי שמם אשר כמאה יאַרד ארכו ועשרה יאַרד רחבו. והאי התרומם מעל פני המים רק שמונה רגל. אדמת האי היתה מלאה חולל, ורק קפוז קננה בה וחית הצב נמצאה על חוף הים למכביר.

כאשר קמה הסערה לדממה וישחה רוג'מאן אל האניה השבורה ויעש לו דוברה ויחל להעביר מהאניה את כל החפצים אשר היה לאל ידו ואשר דמה למצא בהם חפץ. בין החפצים האלה היו שקים מלאי כל דבר אוכל, חביות מלאות מים מתוקים, סכינים, חבלים וכדומה. ומן העת ההיא החלה תקופה חדשה בחייו. הימים חלפו לו בדאגה ובשממון. למען מצא לו ענין לענות בו החל לעשות אהל קטן מקליפות הסרטנים, אשר העבירן מהאניה, גם אבן-השעון ולוח שנתי הכין לו, בסמנו כל אחד מהימים ע"י קליפת-סרטן חדשה אשר הוסיף על הראשונות. גם עשה בחינות בזרעוני דגן אשר היו לו. לתכלית הזאת מלה קליפות סרטן גדולות בחול וישק את החול בדם הסרטנים ויזרע שם זרעים שונים. הנסיון עלה יפה, כי הזרעונים גדלו ויצמחו מהר וכאשר שמום באדמה עשו פרי. כעבור זמן לא כביר היתה לו חלקת אדמה זרועה חטי-תירס וחטים, ומאד שמח לבו כאשר באה באחד הימים עדת צפרים ותחטט ותנקר את כל תבואת שדהו. הוא שמח כי שמע עתה קול אחר מלבד שאון גלי הים אשר הגיע תמיד לאזניו.

מחסור באוכל לא ידע רוג'מאן, כי התפרנס בדגים, בצבים ובפירות שלוקים. כבד מאד היה לו בראשונה להבעיר אש. הוא נסה לחכך שני גזרי עצים זה בזה למען יצא מהם אש, אך לשוא היה עמלו. גזרי העץ אמנם התחממו ואולם כל עקבות נצוצי אש לא נראו. אז נסה להכות בסכין ברזל-עשת באבן באחזו בידו ממעל לאבן שערות אחדות אשר הוצאו מסדינו. והפעם עלתה בידו להבעיר אש, כי ניצוץ שיצא מתחת הסכין נפל בשערות ותציתן וכעבור רגעים אחדים ערך רוג'מאן עצים, אשר לאשרו נמצאו לרוב על חוף האי והם שרידי אניתו השבורה וגם שרידי אניות אחרות אשר כפעם בפעם השלכו על החוף, וידלק את העצים וירחב את המדורה ותעל השלהבת השמימה, ולמען לא תכבה האש הוסיף מדי פעם בפעם עצים. וכדבר הזה היה לו לתועלת איזה מין עץ הגדל באי גווינעא החדש ואשר יצטין בזה, כי יוכל לבער באש שעות אחדות תכופות ולא יכבה.

(שאר יבוא).

* * *

איור מאת Alfred Pearse לסיפורו של לואי דה רוג'מאן ב-Wide World Magazine, שנה: 1899. מקור: ויקישיתוף

הטבע והחיים.

(סוף).

כאשר כלה לבנות את אהלו חשב מחשבה לעשות לו אני-שיט, ומה גדלה שמחתו כאשר כלתה מלאכת אני-השיט, ואחרי אשר כפר אותו בזפת ויפרש עליו נס הורידו המימה. תקותו שעשעתהו, כי באני-שיט זה יסע אל מקומות נושבים, אבל קל מהרה נוכח לדעת כי שגה בדמיונו וכל תקותיו נשארו מעל. אמנם טוב היה אני-השיט אשר עשה, אבל הוא הורידו במקום אשר אין לצאת ממנו, כי מסביב למקום ההוא אשר היה כמין אגם מים יתרוממו סלעים וכפים. למשוך את אני-השיט ולהוציאו משם לא היו לו די אונים ויאלץ להשאיר את האניה באגם ולהשתמש בה רק לשעשועים ולשחות בה הנה והנה על פני הימים.

רוג'מאן למד לשחות לא רק באני-שיט, כי אם גם על גבי הצבים. הוא ישב על גבם ויט אותם לכל עבר על פי חפצו ע"י רגליו. כאשר חפץ להימין ויכס את עין הצב השמאלית וברצותו להשמאיל כסה את העין הימנית. לבל ישכח לדבר שוחח לעתים לא רחוקות עם כלבו ויקרא בקול מן הספר היחידי אשר נשאר לו לפליטה ביום שבור האניה.

כה עברו עליו הימים במשך שתי שנים, ובעת הזאת ראה חמש פעמים מרחוק מפרשי אניה, אבל אל אנשי האניה לא הגיע קולו וגם הנס אשר הרים על מטה לא יכל למשוך עליו את עיניהם. הם עשו דרכם הלאה והוא נשאר בדד וגלמוד על האי כבראשונה.

ולמען אשר יודע לאנשים על אדותיו, קשר בצוארי עופות הקאת גזרי רקועי-פחים ועליהם חרותים דבריו בשפות שונות, אבל גם זה היה ללא הועיל, אף כי כעבור שנים רבות נודע לו כי נמצאה באוסטרליא המערבית על חוף הנהר סוואן קאת ועל צוארה היה קשור רקוע-פח כזה.

התשוקה לראות פני איש ולשמוע קול אדם גברה בקרבו עד כי הבהילוהו חלומות נוראים בלילה ויחזה מחזות שוא.

לאחרונה חמל עליו ה' ויצילהו מידי השממון הנורא אשר כמעט הורידהו שחת. באחד הימים אחרי אשר קם הסער, אשר זה ימים אחדים הכה גלים בים, לדממה, נראתה לעיני בקצה חוג השמים נקודה שחורה אשר הלכה הלוך וגדל, עד כי לאחרונה ראה רוג'מאן והנה היא אנית-דוגה ועליה אנשים אחדים. האנשים היו ילידי אוסטרליא אשר השלכו ע"י רוח סערה הרחק מהיבשה. הם יצאו על החוף ובעזרתם צלחה לרובינזאהן החדש למשות את אניתו מן האגם ולעשות לה בים דרך. באניה הזאת הגיעו כלם עד היבשה בין לשון הים הקמברידשי ובין תעלת המלכה על גבול אוסטרליא המערבית והצפונית.

מן היום ההוא והלאה בלה רובינזאהן שלשים שנה בין אוכלי האדם. הספור על אדות קורות ימי חייו האלה יראה כספור-בדים. בידעו מלאכת אחיזת העינים צלחה בידו לכבוש בלהטיו את לבות הפראים יושבי הארץ ולחזק בקרבם את רגשי הכבוד אליו בתחבלות ערמה שונות. הוא יצא לפניהם במחולת המחנים, התעקם והתפתל, ויחלל בחליל, למד את ידיו לדרוך קשת ולכונן חצים על יתר לפלח בם לבות בני האדם וחיתו יער, וכאוכלי האדם הלך ערום כל היום בלי כל כסות לעורו.

לאחרונה נשא לו גם אשה מבנות אוכלי האדם. אבל בכל זאת כל חפצו וכל הגיגו היה לשוב אל העמים הנאורים, ואחרי אשר כפי דברי אשתו התגוררו במזרח ארצם אנשים בעלי פנים לבנים, על כן נשא את רגליו ללכת ביחד עם אשתו אל המזרח, ויעברו יערות ומדברות ובחרף נפש הגיעו באחרונה עד חוף הים. רוג'מאן דמה כי הוא ים הקורלים, אבל זה היה רק לשון הים הקרפונטרי. הם עשו את דרכם הלאה לארך החוף, בבקשם מעון הלבנים, אבל לא מצאו את אשר בקשו, ואחרי עבור שתי שנים מיום עזבם את ביתם ראו פתאם באחד הימים כי שבו אל המקום אשר יצאו ממנו.

הספור היותר מלבב בין קורות ימי נדודיו אלה הוא ספורו זה: מהדיגים המקומיים שמע כי אצל אחד השבטים תמצאנה שתי נשי אירופא שבויות. הוא נסע אל השבט ההוא וימצא שם באמת שתי נשים לבנות מתגוררות בבית נשיא השבט, אשר הצילן ביום השבר אניתן בים. רוג'מאן חפץ לקחת את שתי הנערות עמו, אך נשיא השבט התנגד לזה. במלחמת הבינים אשר היתה בינו ובין נשיא השבט הרג רוג'מאן את הנשיא ויחד עם אשתו ושתי הנערות המוצלות עזב את אנשי השבט וישב באני-שיט ויעש את דרכו בים, וישאו את עיניהם ויראו מרחוק אניה גדולה. בלב מלא תקוה שם רוג'מאן את פניו אל האניה ויסע בלוית סירת-דוגה מלאה פראים אשר הריעו לעמת אנשי האניה, ואנשי האניה דמו כי יש בלב הפראים להתנפל עליהם ועל כן עשתה האניה את דרכה הלאה ולרוג'מאן ולשתי הנערות אשר אתו לא צלחה הפעם להנצל. הפליטים מהרו לרדוף אחרי האניה אשר התרחקה מהם, אך לשוא היה עמלם, כי לא השיגוה. ויהי בעשותם כה וכה ויהפך אני-השיט ושתי הנערות הלבנות ירדו מצולות.

עשר שנים היה רוג'מאן נע ונד בארצות כפראי. לאחרונה גמר אומר לשים את פעמיו דרומה ויגיע עד 250 רוחב הדרומי. פה פגש בלבנים אשר באו לחקור את תכונת האדמה. אבל הם חשבוהו לפרא ויאמרו לירות בו את חציהם. אחרי כן נואש רוג'מאן מכל תקוה לשוב אל אנשים נאורים. וישב בלוית אשתו השחורה צפונה ויבלה כעשרים שנה בצפון אוסטרליא הדרומית. בעת ההיא חלתה אשתו את חליה אשר תמות בו, ולפני מותה יעצה לאישה כי ישים את פעמיו דרומית-מערבית ושם יפגוש בלבנים. וכן עשה, ויגיע עד Coolgardie, מקום שם נמצאו חופרי זהב. השאלה הראשונה אשר שאל אותם היתה: איזו שנה היא? כי לא ידע עוד האומלל את מספר השנה. בראשונה חשבוהו חופרי הזהב למשוגע. מקאָלגאַרדיא הגיע למעלבורן ומשם לאירופא…

שלמה מערלינסקי.


"הצפירה", שנה עשרים ושש, מס' 52, 15 במרץ 1899, עמ' 2; מס' 53, 16 במרץ 1899, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

Louis de Rougemont