דברים עתיקים בעומק הים – 1875

חדשות שונות.

[…]

בשנת 1802 בא הלארד אילשטין ציר בריטניא בתוגרמה, אל אטהען, וברשיום השולטאן סאלים השלישי, חפר במערות אשר סביבותיה וימצא אבני זכרון ודברים עתיקים יקרים למאד, הדברים האלה אשר הושמו בשבעה עשרה תיבות הובאו אל אנית המלחמה הבריטית מינטור להובילם לאנדאנה. מפני סער גדול אשר היה אז בים, נאלצה האניה להשליך עגונה בחמשה עשר לירח סעפטעמבער באי איי-יוון, ושלשת ימים אחרי כן נטבעה בחול הים. האדמיראל הבריטי אשר במאלטא מהר לשלוח אנית קיטור לעזרת האניה הזאת, ואך בעמל רב הצליח למלחי האניות להציל שנים עשר תיבות מהשבעה עשר אשר נמצאו בהאניה וישולחו לאנדאנה אל בית אוסף דברים העתיקים. בימים האלה נמצאו גם החמשה תיבות הנשארים, התיבות – אמנם – נרקבו כלה מרוב ימים, אך הדברים העתיקים נמצאו בים בעומק 96 רגל. החברה שוחרי עתיקות באתונא (אטהען) נפקדה מאת הממשלה להוציא את הדברים העתיקים האלה מתוך הים על תוצאותיה.


"חבצלת", שנה חמישית, מס' 32, 11 ביוני 1875, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

חדשות שונות

[…]

בשנת 1803 נטבעה על האי ציטהערא אניה אחת שהובילה שבע עשרה תיבות טעונות דברים ישנים וחפצים יקרי ערך מאטהען בירת יון בעד הבריטוס־מוזייאום אשר בלאנדון וכל אשר עליה נצלל כעופרת במים אדירים. ע"י טורח רב נצלו אז 12 תיבות ע"י יודעים לשחות והחמש לא נשע מקומן איה. והנה כעת אחרי אשר עברו עליהן יותר משנות גבר נגלה בעומק 16 פאדען תיבות אחדות אשר באין כל ספק הן הנה שנאבדו אז במימי הים. דורשי קדמוניות ששים ושמחים מאוד על המציאה היקרה ההיא, וממשלת יון נתנה צו לדרוש ולחקור אחרי שורש הדבר הזה.


"הלבנון", שנה אחת עשרה, מס' 45, 30 ביוני 1875, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

התנין הגדול אשר בים – 1868

מיטולין. כסלו. הא לכם קוראים נכבדים את אשר העתקתי משפת פולנית. […]

(התנין הגדול אשר בים) תרי הארץ וחוקרי הטבע יזכירו אותנו תמיד ובכל דור ודור אדות תנין גדול מאד אשר התוו והכינו לו למשכן את הים הצפוני. בספרי הקודש מצאנו רבות על דבר התנין הזה, אך עוד יותר מאלה מובא הוא בהבלי המיטהאלאגיע אשר להיונים. הנוסע פטאלאמעוש אומר כי ראהו בעצמו באלכסנדריא  בעודנו חי. דיאדער הזיציליאני בדברו ממנו יעיד, כי נמצא הוא שם על חוף הים ויטרוף העדרים. בעללעפארעסט יציגהו לפנינו כזה: גדלו הוא בלתי טבעיי, מכוסה בקשקשים ובעל מהירה נפלאה, ובהכותו בגופו אניה קטנה אשר פגשו התפוצצה ברגע והיתה שבבים, והאנשים אשר בה היו לברות לו. ראשו כעין ראש זאב, אזנים קטנות לו על גבו ולשונו גדולה מאד. המליץ פיאטר דאכס יתארהו במראה כזאת: אורך התנין הזה הוא שלש מאות אמה ולבוש הוא על פני כלו במגינים ושריונים וקשקשים מלוחים, ראשו נדמה לראש סוס, עיניו שחורות ובוערות כגחלי אש, ותלתלי ראשו וערפו הנוראים ינועו ויורו מעליהם זיקים וברקים.

בספר ישן נושן ובלתי נמצא במציאות, קרוא בשם „מונדוס מיראביליס“ יספר לנו מחברו כדברים האלה: התנין הזה התראה א"ע בחדש הראשון לשנת 1656 בתוך מפרץ הים בנארוועגען, ואחר זה בתוך הנחלים מואס ובאנץ, ומשם שב וישוט הימה. מקול נחרו היתה אימה נוראה, עד כי בעת צלל מצולה חרדו כל הדגים מהחוף, וחפרו הדיגים ובושו משליכי ביאור חכה, כי לא אספו במכמרתם מאומה תוך איזה שבועות. כותבי תולדות הטבע משאטטלאנד, חקרו הרבה על התנין הנורא הזה, ענק הים, ומלאו ספורי ספריהם ממנו, וחשדו אותו למין אוכלי אדם, ומהמין הזה הכי גדול הוא. –

מפלצות ים. תחריט מאת Johann Christoph Wagner, Ausgburg, שנה: 1684. מקור: ויקישיתוף

השמועות אשר פרשו כנפיהן כי בארצות דרומית באמעריקא התראה פעמים, הפיח רוח האמון בלב המאמינים, מחדש. שם היה נראה היטב היטב, מראה כלו כמראה תנין ומהיר במריצתו עד להפליא, בעתות השקט ודממה ובהאיר היום, שט על פני המים. התגולל א"ע בעגולים רבים כעין החומט ויורד תהומה. המראה הזאת העירה באמעריקא התבוננות רב, גם אנחנו נראה כי לא נואלו תושבי ארץ נארוועגען באמונתם השלימה במציאות חיה כזאת ונוראות כאלה. ובכל זה עודנו צריכים לראות על הים חזות נגלה ונקיה עדי נוכל לטעת את הדיעה זו בכרם החכמה ולהכירה לדבר אמת. ונתבונן נא כי תנינים נוראים כאלה נראו בזמן החדש רק בחופי ימי אמעריקא ובריטניא.

אחר הדברים האלה, יוסיף כותב המאמר הזה שנית ידו לקנות ולאסוף עוד איזה ידיעות ומקרים אשר קרו באמעריקא, ויאמין כי דלה פנינה מתהום האמת, אך עד ארגיעה חלפה ונכרתה האמונה מלבו ויחשוב כי העלה חרס בידו ואסף רוח בחפניו. כן יקולע המחבר בין אמונה ותפונה, סופר ומונה ושוקל, בונה וסותר ידחה ויקרב, יחליט ויתעשת, ישמיע לנו כי נמצא בהשמים ממעל וגם על הארץ ובין הימים מתחת נשגבות ופלאות כאה אשר לא יחזו כל חוקר ופלוסוף אף בחלומות, אך גם ישיב אותנו אחור ברסן מזכיר: כי פתי יאמין לכל דבר ולא כל הכתוב ראוי להשמע: אולם אנכי המעתיק מעיד כי לפי הידיעות היותר חדשות אמנם אמת היא, ומציאות תנין כזה לא יסופק כמעט עוד אחרי אשר שמענו זה שנתים מפי מגידי חדשות משוועדען, נוראות ונפלאות על אדות התנין הגדול והנורא מאד מאד, אשר העלוהו שם מלשון הים אחרי אשר המיתוהו. –

י. ש.


"עברי אנכי", שנה חמישית, מס' 8, 27 בנובמבר 1868, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספריה הלאומית.

שלום החתולים עם העכברים – 1879

חדשות וענינים שונים.

[..]

– (שלום החתולים עם העכברים על האי טרוסטאן ד'אנקונהא) האניה הבריטאנית „עמעראלד“ נסעה בקיץ העבר לאויסטראליען המערבית ותקבל פקודה לבקר שמה את האי טרוסטאן ד'אנקונהא למען חקור ודרוש את מצב המושבה הקטנה הזאת ואם על האי הזה הגיעו איזה אניות אשר פנו מן הדרך והגלים שברום לרסיסים ואם הנוסעים מצאו מפלט למו.

הקאפיטאן של האניה הנזכרת לקח עמו עשרים חתולים כי האדמיראליטעט שמעה כי על האי השאנן הזה ימצאו עכברים רבים עד אין מספר המשחיתים את יבול האי. הקאפיטאן מודיע כי המכונה בשם הגובערנער על האי פעטער גראנט עם תשעים תושביו חוסי ממשלתו, קבלום באהבה רבה ומאד שמחו לקראתם. והספרים עם מכתבי העתים אשר הובילו עמהם מאד הוטבו בעיניהם. אך החתולים אשר אמרו כי יעלו מושיעים על האי להצילם מרעת העכברים לא קבלו באהבה ושר העיר אמר להם לתת עורות חתולים למאות, יען כי אמת ונכון הוא אשר על האי הזה ימצאו עכברים משחיתים הרבה מאד. אך גם חתולים לא נעדרים וגם הם יפרו וירבו שמה במאד מאד, ושניהם, החתולים והעכברים יחד כנגע נראה למו על האי ולא ידעו איזה מהם ירעו להם יותר. העכברים יעשו פרעות ויאכלו כל חציר ועשב ירוק מהאי והחתולים יחיו עמהם בשלוה ובאחוה ויטרפו למחיתם רק את עופי הים והתרנגולות, לכן יותפשו למאות וימיתום למען הסיר מהם את הנגע ומשכלת, מהברואים המשחיתים הגדולים והקטנים שחברו למו יחד לפרוע פרעות על האי השקט הזה…

המעתיק: ר"ן.


"הלבנון", שנה חמש עשרה, מס' 31, 7 במרץ 1878, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

שגעון קשה פחד מפיגו – 1887

תערובות.

שגעון קשה פחד מפיגו. מכה"ע השוועדים מספרים, כי זה לא כביר שלחו מעיר כריסטיאניה באניות קיטור את אחד המשגעים אל בית החפשית לנגועים במחלת הנפש אשר בקרבת העיר וימסרוהו על יד שומר. ויהי בהיותם בדרך והשומר אך הסב את פניו מהחולה ויקפוץ המשגע מעל הספון הימה. אנית הקיטור שטפה אז במרוצתה ובטרם עצרוה ויורידו מעליה אנית שיט להציל את הטובע עברו עשרה רגעים, אבל המשגע היה שוחה מהולל ויפרוש ידיו וילחם בגבורה עם הגלים בכל העת ההיא ויקרא לעזרה, עד כי קרבו אליו ויצילוהו ויושיבוהו באניה. אולם כאשר הובא אל בית מקלט המשגעים ראו הרופאים כי הוא בריא ודעתו מיושבת עליו כאחד האדם. לפי דברי מכה"ע המספרים את המקרה הזה היה האיש הזה משגע לדבר אחד והרוח הרעה אשר בעתתו היתה המחשבה הזרה כי צריך הוא לשלוח יד בנפשו, ועתה בהיות כפשע בינו ובין המות סרה ממנו הרוח הרעה וירפא.


"היום" (סנקט פטרבורג), שנה שניה, מס' 250, 7 בדצמבר 1887, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מעשה שקרה למלך איטליה בוונציה – 1875

עולם נעלם.

[…]

בהיות מלך איטאליא בפענעדיג הצליח לאיש אחד למסור מכתב בקשה אליו מבלי כל כריעה והשתחויה. ויהי כאשר עבר המלך עם בנו יורש העצר בסירת דוגא אל הלידא קפץ האיש אל המים ומכתב הבקשה בפיו וישח מנגד האניה אשר המלך ישב שם. המלך שמח מאד על העצה טובה אשר מצא האיש לנפשו לראות את פניו ולבא עליו בבקשתו, ויצו את השר העומד לימינו לקחת את המכתב מפיו ולמלאות את חפצו בזה.


"הלבנון", שנה אחת עשרה, מס' 37, 5 במאי 1875, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

קבור בבטן התנין ועוד רוח חיים בו – 1896

ידיעות שונות.

רבים הם הפלאים אשר יספרו לנו כתבי הקדש ואנחנו מאמינים, כי היו ונבראו רק לשעתם, אבל באמת לא כן הדבר. משפוני טמוני הטבע יגלו לנו לעתים רחוקות מראות כאלה, אשר מעולם לא קוינו לראותם בעינינו, ואז נזכור, כי הדברים אשר חשבנום למעשה נס או לדמיון ומליצה, באמת יסודם והם דברים ככתבם וכפשוטם.

אחד הספורים המפליאים לבות קוראי כתבי הקדש הוא גם הספור מיונה הנביא, כי היה במעי הדגה שלשה ימים ושלשה לילות, אבל עוד יותר יפלא לשמוע, כי הפלא הזה יקרה גם בימינו אלה ולא רק את איש קדוש ונביא, כי אם גם את איש פשוט וגס.

וזה אשר יספר קורבע בהזורנל „העולם“ (“Cosmos„): כאשר צדו זה לא כבר במסבת הנסיך ממאנקו את התנין הגדול הנקרא קאשעלאט (physeter marcocepholus) ע"י צלצל דגים, החל התנין להריק מקרבו דגים גדולים הידועים בשם דגי הדיו (Tintenfische). אגב אורחא  יספר החוקר הזה את אשר קרה פעם אחת לאנשי האניה “Star of the East„ בצאתם לצוד תניני הים במימי מאלווינען. כאשר ראו הצידים מרחוק את התנין מהרו לרדת בשתי סירות דוגה לרדוף אחריו ולהשליך עליו את צלצל הדגים, אשר פצע אותו פצעי מות. ובהיותו מכה בזנבו בחזקה על פני המים מעצמת מכאוביו, נהפכה סירת דוגה אחת על פני יושביה, רבים מהם נצלו בעזרת רעיהם, ורק על שנים הקיץ הקץ: את האחד משו מן המים מת, ואת גוית השני James Battley בקשו ולא מצאו. אבל אחרי אשר הגיעו אל החוף ואחרי אשר עלתה בידם לבתר את התנין במשך כ"ד שעות, מצאו את רעם קבור בבטן התנין ועוד רוח חיים בו. רבות יגעו חבריו עד אשר הקיצוהו לתחיה, ורק אחרי עבור שלשה שבועות החל לזכור נשכחות  ויספר, כי זוכר הוא עוד את הרגעים הראשונים אשר בא במעי הדגה. בעמל גדול שאף ברגעים הראשונים רוח וירגיש בנפשו כאלו מוקדי שאול תחתיו וכאלו מבושל הוא חי על האח, ואחרי כן נתבלבלו רעיוניו ולא זכר את אשר עבר עליו.

ולכן רק זה הפלא האחד, כי יונה הנביא בהיותו שלשה ימים במעי הדגה לא אבדה רוח בינתו.


"המליץ", שנה שלושים ושש, מס' 232, 4 בנובמבר 1896, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מאֹרע בלתי נעים בחוף פיריאו – 24 ביוני 1910

המאורע בפיריאו.

בימים האחרונים קרה מאֹרע בלתי-נעים בחוף פיריאו, והוא יהיה הגורם כי יחס בין רומניה ויון, יתקרר, ומי יודע מה תהיינה תוצאות המאֹרע הזה שהטיל רעש גדול בחוגים העליונים בשתי המדינות הללו.

והסבה היא זאת:

ביום הראשון העבר, הגיעה האניה הרומנית „אמפרטול טריאן“ (שבה נסע הרה"ג חיים נחום מקושטא למצרים) לחוף פיריאו. ואך הספיקה האניה לעגֹן ואלפי אנשים יונים שחכו לבואה עלו אליה ויתפרצו כזאבים-טֹרפים אל תוך הלשכות והחדרים ויכו מכות מרדות את הנוסעים אנשים, נשים וטף.

סבת ההתנפלות הפראית הזאת היתה מפני השמועה שנפוצה כי אנשי-צבא יונים מצבאות עותמניה ברחו למצרים ויתפשו וישלחו לקושטא עם האניה הרומנית „אמפרטול טריאן“. ולזה רצו היונים להציל את אחיהם האסירים.

הפושעים רצו לפרֹע פרעות בהנוסעים, אך מפני התגברותם של האחרונים היו מחזות איומים שאי-אפשר לתאר.

בין הנוסעים היתה הנסיכה פטימה הנום, אחות החידיב עבאס הילמי פשה, שהיתה נוסעת לקושטא בלוית בניה. הנסיכה נתעלפה מרב התרגשות ופחד בעת התפרץ היונים אל חדרה. וכשרצה הנסיך מוסטפה ביי להגן בכח-הזרֹע, נתפש ונאסר בכבלי-ברזל.

הנסיך ניקולה, הבן, והנסיכה מריה, בת יורש-העצר של רומניה, שהיו באניה זו, נתעלפו גם הם מפחד הפראים האלה. רופא-האניה מהר לעזרתם אך הוא קבל מהלומות חזקות מצד ה„פליקרים“.

כל הנוסעים, אנשי-האניה וביניהם פקיד-צבא עותמני ממסלת-הברזל החגז'ית – קבלו בזיונות, חרפות וגם מכות.

לשוא התאמץ רב-החובלים להסביר לההמון המתפרץ את תוצאות מעשיהם. המתנפלים לא אבו לשמֹע לו ואחד מהם, מחץ את ראשו במטיל-ברזל וישבר את אצבעו.

בטענה להושיע את האסירים, שללו המתנפלים את האניה, גנבו חפצים רבים, שברו דלתות וחלונות ויקחו את כל מה שמצאו שם.

לאחר הנוסעים נשבר זרועו ונוסע שני נפצע קשה.

הנזק גדול מאד באניה זו.

* * *

המאֹרע האיום הזה עורר התרגשות גדולה בין כל הקהל הקושטאי לשמע הדבר כי היהירים התנפלו גם על הנשים והילדים.

הממשלה העותמנית תלגרמה לנאבי ביי, שר עותמניה באתונה לאחֹז בתקונים מידיים על המעשה הפראי הזה, נגד הנתינים העותמנים וליסר את הפושעים כמשפט.

מצד שני, שלחה הממשלה הרומנית מחאה נמרצה ליון ותדרֹש את כבודה שנתחלל על-ידי אנשי-בליעל, ובה-בעת, החליטה הממשלה הרומנית לבלתי שלֹח עוד את אניותיה לפיריאו.

העתון „צבח“ מודיע כי באניה זו היו ארבעה מיליון פרנק שנשלחו מהבנק האלכסנדרוני להבנק העותמני הלאמי. הסכום הזה לא נגלה לעיני השודדים.

* * *

האדון טבי, מנהל עניני רומניה בקושטא, נסע למקום-המאֹרע באניה „אמפרטול טריאן“, לראות את הנזקים שהיו שם ולצוות את רב-החובלים לבלתי קבל עוד שום נוסע יוני באניה.

היחסים המסחריים בין רומניה ויון נפסקו.

* * *

האדון גריפריס, בא-כח יון בעיר הבירה, הלך אל וזרת הענינים החיצונים ויגיש לרפעת פשה, בשם יון, את תנחומיו וצערו העמֹק על מאֹרע פיריאו. השר הבטיח להממשלה העותמנית, כי ישפטו הפושעים קשה.

ובו ביום, בקר האדון גריפריס את החידיב עבאס הילמי פשה להגיש את צערו בשם הממשלה ההלנית.

* * *

המאֹרע הברברי הזה שקרה בחוף פיריאו נגד נוסעי האניה הרומנית, עשה רֹשם רע מאד בכל חלקי ארֹפה. העתונים המסבירים פנים ליון הצהירו כי המאֹרע הזה יכריח את הממשלות־החסות להתנגד ליון בשאלת בריתה.

חב"ר.


"החרות", שנה שניה, מס' 111, 24 ביוני 1910, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מקרה מפחיד, לא יאומן כי יסופר – 1869

עסטרייך

[…]

רזעשאוו בירח טבת. בקראי את מ"ע „ווינער טאגע בלאטט“ אמרתי הנה אתן לפני קוראי העברי דבר חדש אשר קרה בלב ים, וכך נאמר שמה:

מכתב-עתי היוצא בעיר „קארק“ מביא מקרה מפחיד, לא יאומן כי יסופר, הנעשה בתוך צי אדיר האללאנדית הנקרא Finnechina הנהוג על יד רב החובל „הארטצא“ בלכתו בדרך מאמעריקא הצפונית לבוא לשפת ים מעיר „קארק“. בתוך אורחת האנשים הנוסעים באניה ההיא ארח גם לחברה אתם איש אחד ושמו „ראגערס“ יליד עיר הבירה לאנדאן, אשר יען היה משוגע ורוח עועים התחולל בקרבו או מאהבת בצע הבוערת בו, וידע אשר בהאניה ההוא מובילים משאת זהב וכסף לרוב, גמר הנבל בלבו להרוג ולאבד את כל הנוסעים, ואז ישלול שלל ויבוז בז מכל הנמצא בתוכה, וכך היה מעשהו זד מעשהו. ביום הרביעי אחרי כי עזבה האניה את מקום „ביענאס-אירעס“ היתה לאיש ראגערס עת מצוא לדחוף את ראש המלחים מעוגני הספינה אל תוך משברי ים. ואת האיש הממונה על עניני הבישול אשר נכמרו רחמיו על רעהו הנאבק על גלי הים וזרק לו חבל למען יאחז בו ויוכל על ידו להציל נפשו מרדת שחת, תפש בחזקה ברגליו וירה גם אותו בים.

ראש המלחים והאומלל השני המה שניהם ילידי האללאנד. מלח אחד אשר ראה בצרת אחיו בהתחננו אליו למען יושע למו, מהר חיש להושיע אותם. אולם הרוצח „ראגערס“ עצר בעד המלח מלהיות המלך הגואל, וסך דרכו, ובהגרזן אשר בידו חפץ להכותו למען המיתו אך בחמלת ד' נס על נפשו ונמלט מתחת ידי הרוצח בתמהון גדול, וברח אל תא רב החובל, ובקפצו לתוך התא, השליך מרוב פחדו אשר נפל עליו, את רב החובל על הרצפה, וכן שכבו שניהם דומם ולא יכלו קום כי נבהלו שניהם. ראגערס הרוצח בראותו כי שניהם מושלכים על הארץ אץ אל פתח החדר, וסגר הדלת בעדם למען אשר יהיו שמה בשבי. ושני המלחים הנשארים אשר מעמד האחד היה בראש הספינה על התורן ומצב השני היה מאחוריה, ידע הרוצח לשמרם היטב לבל יקרבו זה אל זה להיות ביחד, באימת מות אשר הפחידם, כי גבורתו אין לשער, ואלץ אותם שיחזירו את האניה ממטרתה ולא תבוא אל שפת קארק. ארבעה ימים רצופים לא הגיע שינה לעיני הרוצח ותנומה לעפעפיו, ובארבעה ימים ההם שר הרוצח את כל הנמצאים בהאניה ויוכל להם, ואין מידו מושיע!

ויהי מקץ יום רביעי נפלה פתאום תרדמה גדולה על הרוצח וישן בירכתי הספינה. המלח העומד אחורי הספינה צעד חיש מהר אליו בלאט והניף גרזן ובחזקת היד התיז את ראשו מן ערפו, אחרי כן פתח את דלתי החדר מקום ישבו שם רב החובל והמלח, והוציא לחופש אסורים ממסגר, והאניה שטה ובאה אל מקום חפצה.

מג"ד.


"עברי אנֹכי", שנה חמישית, מס' 13, 1 בינואר 1869, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

שוד אניה בנמל פיראוס – 1910

חדשות שונות

מעשה יפה! – לפני ימים אחדים הגיעה לנמל פיראוס, ביון, הספינה הרומינית „אמפרטול טריאן“ בדרכה מאלכסנדריה לקושטא. כשירדו מעל האניה רב-החובלים ואחדים מרוכביה היתר נכבדים, כמו בני יורש-העצר הרומיני והרבה מבני משפחת החדיב המצרי – התנפלו יונים רבים על האניה, ויבוזו את כל אשר מצאו עליה. שלש שעות ארכה הבזה ושום שוטר לא בא לעצור בעד פורעי הפרעות. היונים היו מזוינים כלם ויגזמו שיהרגו מיד את כל המתנגד להם, ויכו מכות רצח את המעטים שהעיזו מצח בפניהם.

סוף סוף התערבו שוטרים בענין, ורב החובלים פנה להממשלה במחאה. אחדים מהפורעים הושמו בבית האסורים והספינה יכלה לעשות דרכה הלאה. לאשרו של רב-החובלים לא יכלו השודדים למצא את מקום מחבואם של ארבע מליון פרנק אשר שלח בנק אלכסנדריה להבנק העותומני.


"האור" ("הצבי"), שנה ראשונה, מס' 89, 23 ביוני 1910, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

סכסוך באניה אמריקנית – 1911

סכסוך באניה אמריקנית.

בשבוע שעבר נסעו באניה אמריקנית אחת מבירות למרסין כחמשים אנשי-צבא עותמנים שפוטרו מעבודתם. בדרכה עגנה האניה בכל החופים ולכן ארכה קצת נסיעתה. החילים העותמנים ראו כי צידתם הולכת וכלה ובהגיעם לאלכסנדריתה בקשו את רב החובלים לנסע למירסין ישר מבלי לעגן כלל. אך זה האחרון לא שמע אליהם ויתמהמה בדרך.

אז קמה מהומה גדולה באניה והחילים החלו להתמרמר נגד רב החובלים. בין הנוסעים היה גם סוכן החברה של האניה ההיא ושנושא ג"כ משרת סגן-קונסול אמריקה באלכסנדריתה והוא אמר להגן על רב החובלים ולהצדיקו. אך אחד החילים קפץ פתאם וידחף את הקונסול אחור. הדחיפה הזאת הספיקה להטיל סערה גדולה באניה, וכל החובלים והמלחים הזדינו במקלות ובמוטות-ברזל ויתנפלו על החילים. קרב חזק פרץ איפוא ביניהם. סגנו של רב-החובלים, מר ניקולה, ירה באקדחו על החילים וששה מהם נפצעו קשה. מיד בא המפקד אשר באלכסנדריתה והמשטרה המקומית ויקחו את החילים הפצועים לבית-החולים.

בנתים תפשו אנשי-האניה את האופיצר התורקי עלי סהיב אפנדי ויאסרוהו באמתלא כי הוא היה מסבב המאורע הזה. המשטרה השתדלה הרבה לשחררו, אך רב-החובל התנגד בכל תוקף ויצהיר כי עליו למסור את החקירה והדרישה ביד פקידים אמריקנים, יען כי הסכסוך פרץ באניה אמריקנית. ומלבד זה עליו להביא את האופיצר התורקי לקושטא ולמסרו ביד ציר ארצות-הברית.

אחרי זה הפליגה האניה לסמירנה. האופיצר השבוי הודיע להמשטרה המקומית בדבר מאסרו וזאת מהרה מיד להצילו. אולם בבואה אל האניה התנגד רב-החובלים לדרישתה ולא אבה גם למסור לתחנת-המשטרה את פרטי המאורע הזה. אז עמדה המשטרה על השמירה ובראותה את סגנו של רב-החובלים הולך אל משרד הסוכנות של האניה תפשה אותו מיד ותשימהו במאסר.

התפישה הזאת הטילה סערה ומבוכה גדולה ואחרי התערבותו של הקונסול האמריקני אשר בסמירנה והשתדלותו של הולי, נשתחרר האופיצר התורקי עלי סהיב אפנדי, וגם סגן רב-החובלים הוצא לחפשי בערבות הסוכנות שקבלה עליה למסרו ביד הממשלה, אם נוכחותו תצטרך בעת המשפט.


"החרות", שנה שלישית, מס' 40, 13 בפברואר 1911, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.