כל המומחים בתכסיסי מלחמה באירופה, מודים עכשו, שגרמניה הכינה להם במלחמה הנוכחית עוד הפתעה גדולה מלבד תותחיה, והיא – פעולות הסירות תחת-המים. ששים אחוזים מאניות אויביה אשר צללו בתהומות, הודות לאש הימיה שלה ולמוקשיה, – נטבעו ע"י הסירות האלה. ובזה הראתה גרמניה שיש לאניות תחת-המים ערך חשוב לא רק בשביל הגנת חופי הארץ, שלכך נוצרו ע"פ תורות המלחמה הישנות, אלא גם בשביל ההתנפלות והשמדת האויב גם בחופיו הוא. וכדאי הדבר, עתה, בשעה שכל העולם מחכה בחרדת-נפש להתנגשות הציים האדירים של המעצמות הנלחמות, בשעה שחידת הנצחון תמצא אפשר את פתרונה בהפתעות יום-המחרת על הים, – לעמד קצת על קנקנן של האניות הנ"ל ולבאר את מהותן ואפני פעולותיהן.
הסירה תחת-המים – היא המצאת חצי יובל-שנים האחרון. מטרתה העיקרית היא: יכלת ההתקפה באמצע היום את אנית האויב ע"י משלחות מלאכים רעים – מוקשים הנעים מעצמם. אמנם לכך נועדו גם התרפידים (אניות המוקש) של כל המינים שישנם בציי העמים, אך פעולות התרפידים הן יותר מסוכנות בשביל עצמם: התרפיד הוא נראה וקל לגלותו. מלבד זה, יכול התרפיד לתקוף רק ביום, כי בלילה נשמר האויב לנפשו (מכבה את המאורות, מחליף את מקומו, מתגדר וכו'). ואנית המוקשים היא, איפוא, אין-אונים למצא את מקום תחנתו. וגם ביום, טרם אשר יספיק התרפיד לשלח על-פני מים את חצי-המות שלו, כבר הנהו עפי"ר מטרה לאש מקלעי אניות-האויב המטביעים אותו. מכל אלה החסרונות והמגרעות נקיה היא הסירה תחת-המים. היא שטה ואיננה נראה, ותוכל לעשות משלחתה ביום. אך למלא כליל את מקום ותעודות התרפידים, לא תוכל עדיין למרות כל שכלולה. והסבה העיקרית לזה הייא: קצר מהירותה. בנסעה תחת המים לא „תעשה“ הסירה (עפ"י מבטאם האופיי של חובלי הימיות) יותר מן 12 מיל בשעה, בו בזמן שהתרפיד רץ כ 36 מיל בשעה ויכול לתקף את אניות האויב במהירות מסען.
איך משיגה הסירה תחת-המים את תעודותיה לחצות את התהומות, להחזק בהן על עמק ידוע וברגע הרצוי לעלות על פניהן?
זאת היא שאלה טכנית שנפתרה בסירות ע"י שטות של אוצרות וגבי מטען (בלסטציסטרנות) ומשוטים מיוחדים המשמשים להתעמקות הסירה תחת-המים בשעת הליכתה ועצירתה על העמק הדרוש. בכל סירה יש מניעים של נפט בשביל לשוט על פני המים ומניעים חשמליים המוליכים אותה תחת המים. מכונות הדינמו המספיקות מזין חשמלי לאקומוליטרים נמצאות או על החוף או בסירה גופא. בזה תלויה כמות הנסיעה תחת המים. כשיש די חשמל במסכנות (אקומוליטרים) תוכל הסירה לעשות דרכה בכל און מהירותה (כלומר 12 מיל בשעה) למרחק של 36 מיל, ובקמצה על המהירות (עד 8 מיל בשעה) יש בידה היכולת לעבור שטח של 120 מיל. על פני המים, כשיש די חמר הסקה, תעשה הסירה במלא מהירותה (16 מיל בשעה) כאלף מיל, ובמסע יותר אטי (10 מיל בשעה) כשלשה-ארבעת אלפים מיל. הסירות תחת-המים הגרמניות שטות על פני הים במהירות 20 מיל לשעה, ובמצולות רק 12. הסירות היותר משוכללות יכולות, במשך 3 דקים, לרדת ממצבן על פני המים עמק לתוך התהום הימי.
מתחת למים תוכל הסירה להשאר כשלשה מעל"ע ומלחיה ישאפו לקרבם את אוירה במשך 12 שעות מבלי שיחושו צרך לחדשו. מחליפים את האויר ע"י מסכנות-אויר מיוחדות: משאבות החשמל מוציאות את האויר המקולקל ורוח חדשה תובא אל המסכנות. הסירות מוצאות את דרכן הנכון ע"י כלי-ראיה הנקרא פריסקוף (שטת זכוכיות וטלסקופים). כשמביטים בו יוצאה ארובת הכלי על פני המים. בסירות המשוכללות יש גם תחנות התלגרף האלחוטי, העובדות כמובן רק בשעה שהאניות עולות ע"פ המים. אם כן יכולות הסירות להתרחק ממקום יציאתן ולהשאר ביחוסים תמידיים ותכופים עם צי האמיריה. בכל סירה יש כ 12-8 כלי מוקשים, באופן כזה שתוכל לירות עד 4 מוקשים מכל צד בבת אחת.
היוצא מכל זה: הסירה תחת-המים המשוכללה היא כלי חפץ יקר ערך מאד מצד התכסיסי בידי המשתמשים בה. והמנצח על הים במלחמה הנוכחית אפשר שקולר רוב תקוותיו תלוי בה.
"החרות", שנה שביעית, מס' 31, 8 בנובמבר 1914, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
הנה הרעיון והחפץ להמציא תחבולה למהר יכולת הנסיעה מפראנקרייך לענגלאנד באופן בלתי מסוכן כמו שהם עתה שמוכרחים לעבור רק דרך אניות על לשון ים העובר בין שתי ארצות אלה, הנקרא בלשון צרפת קאנאל דע לא מאנשע (ר"ל זרוע ים האיטלאנטי, על גבול פראנקרייך צפונה.) הוא ישן נושן מאוד, ועתה רוצים להוציאו לפעולת אדם ע"י חפירת מערה גדולה וארוכה מתחת למימיו, ולעשות לה כפה ותקרה חזקה מאוד מאבנים ולבנים מלמעלה (איינע פעסטע אונד וואסערדיכטע וולבונג) למען לא יוכלו מי הים הזה שעליה לרדת אל תוכה (מה שקורין בשם טונעלל) כמו שנעשו כבר הרבה מערות כאלה ברגלי הרים וגבעות גדולים ורמים מקצהם האחד אל השני, ועוברים מהר חיש בתוכם על מסילות הברזל שנבנו בהן, כנודע כל זאת מכתבי העת היוצאים עתה לאור.
ולאמת דברי החכם שאמר (קהלת י"ט) „אין כל חדש תחת השמש“ גם בענין זה, אספר מה שקרה כבר בעבור זאת לחכם ורופא צרפתי אחד ושמו פעליט בשנת ה"א תקצ"ד, אשר רצה להשיג התכלית הנ"ל ג"כ, וחשב מחשבות לנסות זאת ע"י אניה ההולכת תחת מי הים (אונטער דער זעע) ויעש כן בעיר ס' וואלעריע אשר על חוף הקאנאל ההוא כי קבץ המון רב מיושבי העיר ההיא להראות הלא הגדול הזה, וירד לעיניהם באניה אל תוך הים להתכסות ולהתעלם שם מעין כל רואה חמש וארבעים רגעים 45 מינוטען, ואמר: כי אחרי עבור זמן זה יראה שנית לעיניהם, וזה היה בט"ו לחדש אויגוסט בשנה הנ"ל.
אפס כי אחרי רדתו שם הוחילו כולם עד בוש שעה תמימה (איינע פאללע שטונדעע) ולא עלה עוד, וייחלו לדאוג עוד יותר עליו פן הדביקתהו הרעה, אך לשוא היה כל עמלם ויגיעם לרדת אל הים בספינה כי הים היה הולך וסוער ולא יכלו להשיב אניתו אל היבשה כי כבר נתקו החבלים אשר נקשרה בהם, ורק אחרי אשר עמלו בכל עוז עד חצות הלילה ההיא הוציאו את החכם הזה מת, כי באו המים עד נפשו, ועוד לא נודעה הסבה אשר בעבורה נטבעה באניה, ואף כי עמלו יותר משתי מאות איש לא יכלו להוציא האניה הזאת ממצולות הים יען כי היה משאה גדול עד מאוד וכבד יותר מחמש אלפים ליטראות 5000 פפונד כי משקל האבנים אשר נתנו אל תוכה להכביד משאה ולהשקיעה שיעור וכמות הראויה בים (הנקרא בשם, באללאסט) היה ארבע אלפים ליטרות, מלבד כובד גוף החכם הנ"ל והאניה בעצמה, וכובד המים אשר ירדו אח"כ אל תוכה. גם האניות הקטנות הנקראות בשם (שאלופפען) אשר קשרו בספינה הנטבעה למען הוציא אותה על ידן נמשכו ממנה אל המצולה, ולא יכלו להעלות האניה אל שפת הים הגבוהה מאוד, ורק על ידי אשר שברו את הדלת מפתח האניה תחת המים, הוציאו את האומלל הזה משם.
זה הוא גורל ומנת איש חכם זה אשר חרף נפשו והשליכה מנגד למען רבות לפי מחשבתו ותוחלתו את חכמתו וידיעתו מחוקי התולדה (דער נאטור געזעטצע) ולב כל רואיו ושומעי מקרהו זה דאגו עליו ועל כי לא נעשתה עצתו, אשר רבת התועלת היתה ליושבי שתי הארצות האלה אשר ירבו לעשות תמיד מסחר וקנין יחדיו.
ואף כי מצד מצות התורה, „ונשמרתם מאד לנפשיכם“ והמוסר, אין ראוי לאדם להסתכן בנפשו ולהערות אותה למות בעד כל רעיון [?] ומעשה זר כזה אשר הוא נגד משפט השכל הישר הולך, בכל זאת יקר בעיני כל משכיל אמתי מות איש חכם זה ברצותו לחשוף מצפוני הטבע ונפלאות יוצרה, ממות כמה רבים ועשירים אשר יחרפו לפעמים את נפשם רק למען הרבות הון ובצוע בצע כסף אשר מהם אחז"ל (פסחים כ"ה) „יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו“.
ח"י פאללאק
"הלבנון", שנה אחת עשרה, מס' 26, 10 בפברואר 1875, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
הפרופיסור הצרפתי טורניי, הוכיח בספרו אשר הוציא בימים האלה, כי האניות האלה אינן המצאה חדשה, כאשר חשבו עד היום, כי כבר נודעה לאנשים גם בשנים קדמוניות.
במאה השבע עשרה למספרם, כבר בנו אניות ההולכות למים, אך המצאתן ישנה הרבה יותר מאד. גם הפילוסוף אריסטו יספר על אניה כזאת, כאשר עשה אלכסנדר מלך מקדון לחפצו בעת הלחמו על עיר החוף צור, שלש מאות שנה לפני הספירה הנוצרית.
איש דני ושמו קרנליוס ון דריבל הפליא את יושבי לונדון בשנת 1620 באניה תחת-מימית אשר בנה, ואשר הובילה שנים עשר נוסעים ובהם המלך האנגלי יעקב הראשון.
ולפני הימים ההם, בשנת 1534, יעץ נזיר אחד, כי יבנו אניה של מתכת, אשר לא יוכלו המים לבא בה ואשר תוכל לשאת ולסבול את לחץ המים ממעל, כי יעמסו אל תוך האניה הזאת משא לפי משקל המים, אשר תקח האניה את מקומם, ויעשו לה אופנים. אז תלך האניה על קרקע הים או הנהר, או כי יעשו לה משוטות ושטה לא עמוק מתחת לים. אויר יובא אליה דרך צנורי עור, אשר לא יוכלו המים לבא בם. על-ידי הצנורות האלה יוכלו אנשי האניה גם לבא בדברים עם האנשים אשר על הארץ.
גם הציע עוד הצעות אחרות על-דבר בנין אניות תחת-מימיות. ההצעה האחת לעשות אותה כתבנית פעמון גדול אשר בו חלונות רבים ומכסהו שטוח, למען תוכל להוביל עמה נוסעים. השנית, לעשות את האניה תבנית דג למען תוכל האניה לשוב על עבריה הנה והנה על נקלה על האופנים אשר יעשו לה מתחת. אויר לנשימה יביאו אליה דרך מכונות עור, אשר יבא ויצא דרכן האויר. אור יתנו לאניה דיגי הפוספור המפיצים מתוכם אור, אשר בתוך הים. ולמען דעת את הדרך ילכו בה יהיה להם המחט הצפוני.
אניה תחת-מימית כזאת נבנתה אח"כ בשנת 1540 על-ידי הצרפתי פרדין וגם היתה טובה ודרושה אל החפץ.
"החרות", שנה שביעית, גליון ח (8), 2 באוקטובר 1914, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מעבר לנשיאי העבים הרבים שקעה דומם השמש האדומה מטה, מטה. על פני הים מרחפת רוח צפונית-מערבית ומכה גלים במי-הים הדלוחים, הבאים עם מוצאו של הנהר „אמס“. תרשים וצרורות נגרפים עם הזרם הזועף, מלא-הקצף. בהמולה ושאון רודפים הגלים זה את זה, רודפים ונשברים, נשברים ומתגוללים הלאה. מרחוק באים הזרמים, קצפם יז כקצף העולה מנחירי סוסים אבירים, הם זורמים קדימה, קדימה למרחבי אין-קץ אל-יד החוף, עומדות זו אחר זו שש צוללות, כש„פניהן“ מועודת אל המרחב ול„אחוריהן“ הן מחוברות ב[?]קרות-של-ברזל אל העגן הגדול, התקוע באדמת החוף הטחוחה. המים גאו, הגלים מכים בצוללות, נשברים ומכלים שארית-קצפם בשפה המשתרעת לפניהם. הצוללות מחכות לשפל, שיתן להם את האפשרות להפליג צפונה-מזרחה, אל מרחבי הים הצפוני, אל מקום-המשמר.
השעה השמינית צלצלה. בצוללת הובאו כל הסדרים הדרושים, איש איש על משמרתו, המכונות החלו את פעולתן, המים נחצו – ולאט-לאט מחליקות הצוללות אחת-אחת, והצוללת “U14„ מנהלתן, אל תהום-האפלה. עלטה ודומיה… אורם של המגדלים, הממלאים תמיד את המעבר אל חופי-הים הצפוני כבה; רק מהגבול ההולנדי מגיעים עוד קיים, קיים של אור כהה, חודרים רך האפלה – ומשליכים צללים רועדים על פני התהום הגונחת. חשך, והחשך כמה טוב הוא לנו, כמה מועיל. רגעים אחים עוברות הצוללות מעל פני המים. הנסיעה היא יותר נוחה… עודנו נסחפים עם זרם מי-הנהר, צפונה! כח המרוץ מגיע לארבעה-עשר קשרים, מזמן-לזמן אנו צוללים יותר ויותר, צוללים ומופיעים שוב על-פני המים, מעין תמרונים של „ימים כתקונם“…
– – – על הצוללת המנהלת „U14“ מבריק ניצוץ של אור. מן הנטיה הצפונית-מערבית ענה לעומתו ניצוץ שני – אנו נפגשים עם התחנה Barkum. בסירוגין מחליקים על פני הגלים הפזיזים סימני האור, הנמסרים מן התחנה הנזכרת. רעיון גדול, ניצוצות קטנים.. כתב-האור! וממששים המה האורות, מגששים באפלה, מחטיאים לרגע את המטרה, עד שהם קולעים אל המקום הדרוש. השפה האלמת פוסקת, ושוב – רק המית הים האלם העלוב.
אך שוב ניצוצות של U14, מתוך מגדל-הצופים, הנטוי רק מעט מעל לשטח-המים. הצוללת עושה נטיות שונות, ואחריה גם חמשת הצוללות הנותרות. סימני אור, ניצוצות ושוב עלטה. על יד התחנה Burkum נמצא המשמר של צלבני ציינו. אנו מפליגים מערבה, והפעם הצוללת „U9“ בראש. יותר ויותר אנו קרבים אל שלשלת האיים האחרונה של מולדתנו האהובה בחופי הים הצפוני, ומאחרי האיים האלה רובץ התהום הפעור וער. פעולת המכונות הפנימיות של הצוללת חלשה. עומדים אנו איש על משמרתו כשאנו לובשים אדרות קלות ומביטים רק נכוחה, הימה. הוצאתי לרגע את שעון הכיס אשר לי, שלוח-ספרותיו מואר מאליו. השעה העשתי עשרה הגיעה. גשם קל זלף על פני הגלים. כוכבים אחדים נראו פה ושם בעלטה, ומאחורי הצוללת נצבו הגלים כמו נד, הם סואנים ומכים, זועפים ושוטפים – אך אנו קדימה! מתוך העלטה רואים אנו חלקי הגוף הענקים של צלבן. הולכים אנו וקרבים. זוהי אניתנו המשורינת „לייפציג“. – ושוב מחליפה צוללתנו סימני אור עם גשר-המפקד של ה„לייפציג“. בכל הסביבה השלך הס. U14 התקרבה אל הצלבן, קבלה אי-אלה פקודות קצרות, שבה ותתרחק. מן הגשר נראו שוב פקודות בצורת קרני אור חשמליות. U9 קלטה את הקרנים – ותתקרב. על שאלת מפקד ה„לייפציג“: „מי הצוללת?“ ענתה זו האחרונה: „U9 – – – „מוילהלמסהפן מודיעים לי בניצוץ-חשמלי, כי על מוצא הנהר שלדה, בבלגיה, הולכים ומתקבצים כחות ימיים של האויב. U9 תסור מיד לתחנת “Hoek Van Holland„ לפעל שם כפי יכלתה. נסיעה מוצלחת“. – – – זו היתה הפקודה החדה, שנמסרה לU9 בנצוצות-חשמליים ע"י השחרחוק מגשר-המפקד של ה„לייפציג“. הצוללת חכתה עד אשר יעבר הצלבן את דרכו, ואחר הפליגה בחדות לעומת התעלה של כלה-דובר. „לפעולה“ ! „לפעולה“ ! היו קריאותיו המזרזות של מפקד הצוללת.
ערפל קל השתרע לפנינו; במזרח אמנם כבר החלו אורות השחר מבצבצים ועולים, ואולם אנו עדיין שרויים באפלה. עברו רגעים רבים, האורה מאחורינו הולכת ומתפתחת. גם לפנינו הרחק, מבקיעות ומופיעות קרני-שמש הבקר, שמי התכלת הרחבים המשתרעים מעלינו מוארים… אנו ממשיכים את דרכנו בזהירות וזריזות. הצוללת צללה תחת המים, משקפות-הראיה ויתר המכשירים הדרושים נתכוננו. לתוך השפופרת הגדולה אני משקיף ורואה מסביבי רק שמים. שמים ומים !
השעה החמשית. מפקד-הצוללת המליט אי-אלה פקודות שנונות מעמדתו על-יד משמרתו: מרחוק, בקצה האפק, נראים לו שלשה תמורי-עשן דקיקים, מקבילים זה לזה; התמורים מתפתחים מרגע לרגע: אלה צריכות להיות אניות גדולות. מהומה לרגע קט קמה בצוללתנו. לב כלנו רעד בין שמחה לתקוה. למעלה, סמוך למגדל-הצופים עמדנו ונבט, ונתבונן היטב, היטב.
„שלש אניות מסחר“! אבל לא – אניות מסחר לא תסענה בלויה „משולשת“.
„לצלל! „האויב עלינו!“ – צעק המפקד. נטינו את המשקפת בחצי-מטר מעל לפני-הים. הגלים שהכו בצוללת כסו אותה מפעם-לפעם וגם את הזכוכית-המגדלת שבקצה השפופרת; המחזה נעשה לעינינו יותר ויותר ברור: הנה המעשנות, הנה גם התותחים הכבדים, כאלו זה עתה קמו מתנומתם בליל-האפלה שעבר ויפערו את לועם הרחב – ויפהקו! „זהו הצי האנגלי!“ נזעקנו. כן, עכשיו הוא מתגלה לפנינו בכל הדרו. עפ"י מבנה האניות, הרכבת תותחיהן, הכרנו עם דמדומי הבקר את האניות: „אבוקיר“, „קרסי“, „הוג“. נסיעתן היתה אטית. בסירתנו הרגשה תנועה חזקה: „לעבודה אחים, לעבודה“! –
צללנו מתחת לפני המים לבל יגלונו האנגלים מתרניהם, הקטנו בצוללתנו את האור החשמלי ומכונות הספקת-החמצן לנשימה החלו את פעולתן. אנו נמצאים כששה מטר מתחת לפני המים. תוצאות פעולתנו עכשיו תלויות רק בכוון מהירות הנסיעה, בדיוק המרחק והנטיה; עלינו רק לסדר תכניתנו בחשבון מדויק. לכלי-הראיה איננו נזקקים יותר. סדרנו בלוית-המפקד ציור קל, שיסמן לנו את איכות-ההתקפה על האויב הנמצא בקרבתנו, אנו צריכים להמצא קרובים מאד אל האניות, רק כארבע מאות מתר מבדילים בינינו ובינן. וכעת מוטל עלינו תפקיד-הנסיעה היותר כבד, עלינו לדייק בכוון החשבון. עלינו למגדל-המצפה, אחר שבצוללת למטה היו כל המכשירים מוכנים לקרב ורמוני-התרפיד הפלדיים מוכנים להתפרץ עם כל הגה קל.
אנו מתרוממים קצת למעלה, מתרוממים ומביטים… עוד מבט אחד על הקרסי היפה – ואנו צוללים! מפקד הצוללת שלנו הספיק לכון את חשבונו בדיוק; רק עוד מאה מתר בינינו ובין התיכונה שבשלשת אניות האויב. לרגע רבתה התכונה על-יד מכונת-הקלע, ותרפיד מבריק יצא מתוך סירתנו, חצה בשריקה את המים… שניות אחדות חלפו… ורעד נורא זעזע את סירתנו הקטנה וקול המיה איומה הביאו אלינו הגלים… מעין זרם חם מלא את חדרי לבבנו; ואולם עוד טרם כלתה העבודה: שתי האניות הנותרות עודן מטילות חפשי. השניות נהפכות לנו לרגעים ואלה לשעות תמימות. כל שניה ושניה מביאה עמה פקודה חדשה: המפקד עומד ועושה את שלו במרץ ועיניו מפיקות אמץ.
אנו משקיפים בסקרנות מרובה דרך השפופרת הנטויה. הקרבנות נראים דרכה לעינינו בכל צורתם האיומה; הפוכה על צדה רואים אנו את לויתן-הברזל הענקי. המכונות והברגים עודם נעים, אבל מעלים רק רוח בתנועותיהם ולא קיטור. היא צוללת מרגע לרגע והמים האדירים מכסים לאט-לאט את בן-הצי האלביוני.
שני הצלבנים הנותרים מתקרבים אלינו; אבל מתוך תנועותיהם נכר, שאינם מרגישים כלל על מציאותנו; תותחיהם טרם הוכנו לפעולות-קרב; בטח חשבו כי אחד המוקשים היה בעוכרי בת-לויתם השלישית.
בינתים רבתה בסירתנו השמחה. בשורת-הנצחון הובאה חיש אל חברינו הנמצאים במדור התחתון של הצוללת ומחכים בקצר-רוח לתוצאות פעולותיהם. קריאות „הידד!“ לקיסר ולאומה הגרמנית זעזעו את ארבעת הדפנות של הצוללת הקטנה.
הספקתי עוד להציץ דרך מגדל-הצופים ואראה את המעשנה השלישית של „קרבננו“ הולכת ומתכסה בקצף-הגלים; עוד רגע והיא צונחת לנצח האניה האדירה. הקוים הראשונים של שמש 23 ספטמבר מאירים את חלקה התחתון של האניה ולאורם אני קורא את האותיות המוזהבות “Abukir„ ותוך כדי לקוט-האותיות עולים על לוח זכרוני רגעים היסטוריים גדולים, זכרונות נפוליון וציו הגדול, שנשמר ע"י המפקד האנגלי נלסון Tempora mutantur… אחרי רגעים אחדים שטו עוד פה ושם קרשים שונים וחלקי-תרנים, מעשנות ודומיהם; אחדים ממלחי-האניה נלחמו בחרף-נפש עם הגלים ויחישו להם מפלט אל סירות-ההצלה שנשלחו להן מאת שני הצלבנים הנותרים.
– – – צללנו בשנית… אחרי פקודות קצרות וכוון-המרחק ודיוק הפעולה, עזב כדור שני את שפופרת המקלע… חמשה רגעים עברו… וגם הקרבן השני כרע. נשארנו על עמדותינו כנטועי-מסמרים, הלומי שכרון-הנצחון. מתוך קנה הראיה רואים אנו את האנגלים המתקבצים על מכסה הצלבן השלישי, שנותר להם לפליטה… בודקים דרך שפופרותיהם, מחפשים אנה ואנה – לראות אי-מזה נפתחה הרעה…
אנו לא זזים. אמנם האויר בסירתנו הולך ונשחת, וכמות החמצן הנכנסת על ידי מכונות העבוד אינה מספיקה, אבל אנו צריכים עדיין לשהות סבלנות, סבלנות!. רק אחר כשעה תמימה יכלנו לעלות לזמן מה מעל לגלים שרעשו מתוך פרכוס מאות המלחים… שאפנו אויר צח ושמש הבקר חממתנו!…
המפקד מוסר שוב אי אלה פקודות שונות… שוב הכנות מרובות על ידי המכונות הפנימיות ומכונות הראיה השונות… ואנו צוללים בשלישית. האניה השלישית עומדת במרחק של מאה מתר ממולנו. עבודת ההצלה והטפול באומללים הרבים עכבה אותה כנראה ולא נתנה לה להמליט לכל הפחות את עצמה לשלל…
– – שתי יריות תרפיד פלטו שוב מתוך לוע הצוללת שלנו, אחר דומיה ממושכה של רגעים, שבהם התכונו המפקדים אל מטרתם… שתי היריות קלעו בבת אחת בבשר הברזל ותבקיענה אותו… שאון נורא קם על הים. דומם צללה גם השלישית…
ובזה כלתה מלאכתנו…
גלויה המנציחה את עלילותיה של U-9. המקור: ויקישיתוף
התרחקנו למרחק של חמש מאות מתר ממקום האסון. כעת בודאי לא תהיה בנו יד האויב לרעה. לועם של התותחים הכבדים מלא מים, כתנין הפוך מוטל גם הקרבן השלישי והאחרון לפנינו, כארונו של מת. ויודעים אנו שלמאות מצאו פה קבר מלחיה של „מלכת הימים“, וגם בלבנו עד עדיין הרגש האנושי, אותו הרגש „הברברי“ שמנו בנו אויבינו גם הוא יודע גבול. כעין עננה של תוגה מעיבה את נצחוננו – אבל יחד עם זה חשים אנו כי גדול ויקר לנו הנצחון הזה!.
אחרי רגעים אחדים הרגשנו, כי פה ושם מתגלות עוד סירות-תרפידים של האויב, הבאות לפרע לנו כגמולנו. הנה אחת, שלש, חמש – – – זוהי פלוגה מזוינה של שש סירות הרודפת אחרינו בכל עז בנטיה מזרחית-דרומית. היינו נאלצים לרמות את הרודף ולעבר לנטיה אחרת, אל המערבית-דרומית; צללנו תחת המים לשלשה, ששה ושמנה מתר. פקודותיו של המפקד חדות ושנונות – רגש השמחה פועם בלבבנו. במהירות אנו נוסעים הביתה, להביא בידים רועדות את הנצחון הצעיר לימתנו האדירה.
תרגם: רוממתי-עזר.
*) מפני ההסגר הימי ששמה גרמניה ביום 18 פברואר ש"ז על חופי אנגליה בעזרת צוללותיה הננו מוסרים בזה תיאור של נסיעת הצוללת הגרמנית הידועה “U 9„, שנחלה לה ולצי הגרמני נצחון מזהיר בהטביעה שלש אניות שריון אנגליות: „אבוקיר“, קרסי“, „הוג“ ביום 21 ספטמבר על יד Hoek-Van-Holand. – המערכת.
"החרות", שנה שמינית, מס' 48, 14 בנובמבר 1915, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
הצוללת "דויטשלנד" בנמל בולטימור, 1916. המקור: ויקישיתוף
הצוללת המסחרית „דויטשלנד“.
הצוללת המסחרית „דויטשלנד“ הסבה עליה בחידושה את עיני העולם. מיד בבואה לחופי אמריקה, התעורר משפט על אודותיה באמריקה, כי נמצאו באמריקה כאלה שהוכיחו, כי הם היו הממציאים הראשונים של מין צוללת כזו, וטענו טענת זכות של ממציאים.
עוד לפני בואה ידע על אודותיה ציר אנגליה בושינגטון, ודבר עליה בחוגי הממשלה, והשתדל להטות לב הממשלה הושינגטונית לדונה כצוללת-מלחמה.
בבואה – עמדו האניות האנגליות והצרפתיות בחופים וארבו לה כל ימי שהותה בחופי אמריקה. ארבו בשבע עינים.
היא פרקה סחורת גרמניה וטענה סחורת אמריקה, באין מפגיע.
הממשלה הושינגטונית בקרה את הצוללת ואת כל אשר בה והודתה באופיה המסחרי, וערבה לה שלא יאונה לה כל רע במימי אמריקה.
בהפליגה – לווה אניות מלחמה, בתור שומרות ומגינות מפני כל התנפלות, עד סוף גבול מימי החוף. מכאן ואילך – שטתה הצוללת לדרכה בנבכי ים ונעלמה מן העין.
לפי החשבון צריכה היתה כבר להגיע הצוללת הזו עד חוף ברמן, אם לא קרה לה מכשול או מעצור בדרך. בקרוב נקבל בודאי ידיעה תלגרפית ע"א שובה בשלום לחופי גרמניה.
מענינת היא הסקרנות הרבה שנתעוררה בעולם לרגלי הצוללת הזו.
לפי ידיעות הגרמנים, רצה אמריקני אחד לנסוע בצוללת זו לאירופה והציע שכר נסיעה לא פחות מחמשים אלף פר., אבל שום אזרח אמריקני לא נתקבל בה בתור נוסע.
לעומת זה, מודיעה סוכנות ריטר האנגלית, כי הצוללת חפשה לה נוסע מבין נתיני אמריקה, למען הבטיח יותר את מהלך הצוללת ולמען עורר סכסוך בין אנגליה ואמריקה במקרה, אם תטבע הצוללת ע"י אניות אנגליה – אבל איש מנתיני אמריקה לא הסכים לסכנת נסיעה זו.
באמריקה היה ענין הצוללת „דויטשלנד“ לשיחת העם. נמצאו רבים שהתערבו בסכומי כסף גדולים, אם תשוב הצוללת שלמה ותגיע עד חופי ברמן. סכומי ההתערבות עלו לעשרות אלפים.
זה כחו של חידוש!
מצד אחד מודיעים, כי האנגלים הספיקו כבר להתקין מין אניות-אבה השטות בשכבת המים העליונה, ואין פניהן נראות למעלה. אניות-אבה אלה, כאלו מכונות כלפי צוללות גרמניה מכל הטפוסים, אשר מפניהן לא תוכלנה הצוללת להסתר, כי הן תהיינה בבחינת רואות ואינן נראות בתוך המים.
מחמש אנית-אבה אלה שהתקינה אנגליה, כבר הספיקה גרמניה להטביע שתים!.
על דאטפת – אטפוך!
"החרות", שנה שמינית, מס' 281, 24 באוגוסט 1916, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
הצוללת הצרפתית "טורקואז" שנלקחה שלל על ידי הטורקים. המקור: ויקישיתוף
הצוללת „מסתג'יב“.
ממשרד-הידיעות העותמני הרשמי בדמשק הגיעו לתחנת-הצבא בירושלים הפרטים האלה בנוגע לצוללת הצרפתית ששללו התורקים במיצר הדרדנלים:
ביום הרביעי שעבר, 28 תשרין-אואל, הובאה לקושטא הצוללת הצרפתית „טורקואז“ שטבעה במיצר ע"י התורקים, שהוציאוה אח"כ, בתוך רעם תותחי האויב שהשתדלו להפריע בעדם. העיר קושטא היתה באותו יום צהלה ושמחה. רגש עדין שקשה לתאר הרגישו הקושטאים בראותם את הצוללת הזאת, שחלקה העליון משורין ותבניתה אומרת פלאות. כלם התבוננו בסקרנות גדולה לחלקי הסירה הזאת השטה מעל פני המים ומתחת למים במהירות ובדיוק מתמיהים, ושמחתם על השלל היקר הזה עברה כל גבול.
הממשלה המרכזית ערכה חגיגה יפה ונהדרה, לכבוד לקיחת הצוללת הנ"ל, שהובאה לחוף קושטא לפני הצהרים. החגיגה נערכה בוזרת-הימיה, שהיתה מקושטת בדגלים עותמנים, דגלי החרות. גדודים של אנשי-צבא ופרשים וז'נדרמים רבים הכתירו את הוזרה. השוטרים ושרם בראשם השגיחו על הסדרים. התזמרת המלכותית עמדה במגרש הרחב שעל-יד ארמון הוזרה ונגנה נגינות לאומיות יפות.
אחרי הצהרים נאסף המון עם רב שעלה לאלפים רבים להשתתף בחגיגה הפטריוטית הזאת. שם היו נוכחים מכבר אחדים מהיכל-המלכות, אחדים מחברי הוזרה העותמנית וביניהם טלעת ביי, וזיר-הפנים; שוקרי ביי, וזיר ההשכלה; אברהים ביי, וזיר-המשפטים ועוד; אחדים מחברי בית המחוקקים ורבים מחברי בית-המורשים.
אחרי זמן קצר הגיע כבוד הגנרל רמאד אנור פשה, וזיר המלחמה, כשהוא לובש פאר, יושב במרכבתו החשמלית היפה. הוא בא בלוית אסכדרון של פרשים-רוכבים. המצביא הצעיר הזה, שנתחבב כ"כ על העם, נתקבל באובציות סוערות מצד כל אלפי התושבים שהשתתפו בחגיגה זו. כבוד הוזיר נכנס לתוך ארמון וזרת-הים וילחץ את ידי שרי המלוכה וגדולי הממשלה וברך את הצבא ואת העם, כשבת-צחוק נעימה היתה מרחפת על שפתיו.
אחרי שנגנה התזמרת המלכותית את „המהלכה“ הלאומית עלה כבוד אנור פשה, וזיר המלחמה ומ"מ וזיר הימה על הדוכן היפה שהוקם לכבוד היום וישא נאום פטריוטי בתורקית. דבריו נתקבלו ברעם של מחיאות-כפים סוערות ובקריאות „פדישהימיז ג'וק יאשה!“ „ישאסון אנור!“
אחרי רגעים מספר נגש אנור פשה אל הצוללת „טורקואז“, ובידו הסיר את הדגל הצרפתי מעל הצוללת והניח במקומו דגל עותמני יפה. הטקס הזה עשה רושם נעים על כל הנאספים. השמחה התבטאה בקריאות „הידד“ שהרעישו את חלל האויר ובברכות: „תחי תורקיה!“ „תחי הימיה העותמנית!“ „יחי הצבא העותמני!“ „יחיו צבאות הברית!“ „תחי האומה העותמנית!“.
אנור פשה הודיע אח"כ להמון החוגג והצוהל כי הצוללת הזאת לא תקרא עוד בשמה הצרפתי „טורקואז“ וכי בשם „מסתג'יב אין באשי“ כונה, על שם שר-העשרה התורקי מסתג'יב שהיה החייל הראשון שירה על הצוללת הצרפתית והטביעה. אחרי זה הוצג לעיני כלם מסתג'יב אפנדי בעצמו. הוא תורקי צעיר, בעל מרץ, פניו אהודים, עיניו הגדולות והנוצצות מפיקות עז. כעין זרם חשמלי עבר על כל הנאספים כאשר ראוהו, ובהתפעלות גדולה קראו: „ישאסון מסתג'יב, ישאסון!“ מסתג'יב אפנדי, הוא בן הפטריוט התורקי נג'יב ממשפחת „פרהאד“ מעיר בריסה.
אחרי הטקס האמור הובילו את הצוללת „מסתג'יב“ מוזרת-הים אל החוף בחגיגיות גדולה והצוללת נספחה אל הצי העותמני. כשהופיעה הצוללת לעיני המלחים התורקים ערכו גם הם מעל אניות-המלחמה התורקיות שהיו גם הן מקושטות בדגלים, אובציות סוערות. האניות ירו יריות-תותח אחדות. התזמרת הימית נגנה את „המהלכה“ התורקית הלאומית ולקול הנגינה התפרצו המלחים העליזים בשירים פטריוטים ובקריאות הידד לכבוד השלטן ולכבוד הימיה העותמנית.
"החרות", שנה שמינית, מס' 55, 22 בנובמבר 1915, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
העתונים הגרמנים מודיעים מקרה מענין זה: צוללת גרמנית עברה בים הקרח, במרחק של אלף פרסאות מגרמניה. והנה נגלתה לפניה הספינה הרוסית „סוחן“, מיד פקדה הצוללת לספינה ע"י יריה לעמוד. הספינה עמדה, אבל היא התחילה לשלוח רדיוגרמים מסביב. עד מהרה קבלה יריה חזקה, שהיתה עלולה להטביעה, המלחים ירדו לסירות ההצלה. הצוללת נגשה אל הספינה ועפ"י חקירה ודרישה נודע למנהל הצוללת, כי הספינה מובילה חמרי-נשק חשובים. מיד החליט המנהל להביא את הספינה עם כל הכבודה לגרמניה. האופיצרים של הספינה עלו על הצוללת, והמלחים הפשוטים (כארבעים איש) שבו אל ספינת-המשא בלוית שמונה גרמנים. התחילו עכשיו לתקן את הספינה, מה שעלה בעמל רב ובקושי גדול. כאשר המלחים הרוסים התחילו לשתות יין לשכרה, השליכו הגרמנים את כל היין אל הים.
כשהגיעה הספינה אחרי כמה הרפתקאות לחוף גרמניה היה לה עוד רק חצי טון פחמים.
הספינה הובילה:
225,000 בליסטראות.
110,000 ק"ג חומר מפוצץ.
150,000 ק"ג טריניטרוטולואול.
500,000 מדליקים וברגי מדליקים.
7 אוטומובילים גדולים.
30,000 צוקי עופרת.
6,000 פסי ברזל בשביל מסלות-ברזל.
200 חבילות של עור.
500 חבילות של חוטי-ברזל עוקצים.
147 בקבוקים עם נוזלים לעשית אדים מרעילים. ע"י זה נתברר, כי התעשיה האמריקנית מכינה גם את החומר הזה בכמות גדולה בעד רוסיה.
הערך הכספי של הסחורות האלה הוא: 25 מיליון פרנק. הערך הצבאי הוא עוד יותר גדול מזה. די לזכור, כי לפי דברי הסופר האנגלי ד"ר דיללון אין כל התעשיה הרוסית יכולה להכין בכל יום יותר מן 30,000 בליסטראות, והספינה הזאת הובילה בליסטראות בלבד פי שמונה! כמו כן אומרים עתוני ההסכמה, כי מפלת רומיניה מקורה בחוסר חמרי מלחמה.
הצוללת הגרמנית לקחה בשבי ספינה זו במרחק של אלף פרסאות מגרמניה, בתוך ים זרוע ספינות-מלחמה וספינות-משמר של ההסכמה. שמונה מלחים גרמנים הכריחו ארבעים מלחים של ההסכמה לעבוד את עבודתם ולהביא את ספינתם לחוף גרמני.
"החרות", שנה תשיעית, מס' 114, 22 בפברואר 1917, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
הצוללת הגרמנית U-24, אוקטובר 1914. המקור: ויקישיתוף
תת-מימיות בלי פריסקפים.
ה„טאן“ הפאריזי מספר, כי בימים האחרונים נפוצו שמועות, שלהגרמנים הצליח לבנות תת-מימיות בלי פריסקופים. לָזה צריך להוסיף, שבעת האחרונה, כשנזרקת טורפידה באיזו אניה, רואים רק את העגולים על המים לצדה של הטורפידה, אבל אין רואים את הפריסקופ של התת-מימית המתנפלת.
כי השמועות האלו אינן השערות ריקות, אפשר לראות ממאמר טכני שנדפס בירחון ההולנדי „לאנדשטארם“, אשר כותבו מוכיח, כי ע"י העמדת זכוכיות מלוטשות וראי שקערורי בדפני התת-מימית יכול מפקדה להסתכל בעזרת קוי-האור החוזרים לחוץ. אמנם, לרגל זה אינה יכולה התת-מימית לצלול עמוק והיא מוכרחה לשוט בעומק קטן מאוד מתחת למים, אבל תחת זה אין מכירים כלל במציאותה, הואיל שאין הפריסקופ ננעץ ממעל למים.
"הצפירה", שנה ארבעים ושתים, מס' 90, 17 באפריל 1916, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מעת הטבעת האניה „לוזיטניה“ התעורר, כידוע, משא-ומתן דפלומטי בין גרמניה ובין ממשלת אמריקה, בדבר מלחמת הצוללות. לעתים קבל המשא והמתן הזה צורה חמורה, ומנהלי ההסכמה כבר התכוננו לקבל בסבר פנים יפות את בעלת בריתם החדשה – אמריקה. אך גרמניה לא נבהלה מפני איומיה של ממשלת ושינגטון ולא רצתה לותר אף במקצת על פעולתן החפשית של הצוללות. בראשונה הבטיחה אמנם לאמריקה שצוללותיה תחקרנה ותדרשנה את אניות-המסחר – אם נושאות עליהן סחורות אסורות אם לאו – אך עד מהרה נוכחה הממשלה הגרמנית כי הבטחה זו היא בלתי-אפשרית, מפני שאניות המסחר האויבות מזוינות בתותחים ובעת שהצוללת נגשת לחקירה ודרישה היא מסכנת את עצמה. דבר כזה קרה עם האניה האנגלית „ברלונג“ אשר לא הסתפקה בהטביעה את הצוללת והרגה גם את מלחיה.
אחר המקרה הזה הגישה גרמניה תזכיר לממשלת ארצות-הברית והודיעה להן כי הצוללות הגרמניות אינן יכולות לחקור את האניות והן מקבלות רשות וחפש גמר להטביע כל אניה מזוינת שתהיה ואיזה דגל שתהא עליה. ואז קבל הוכוח צורה חמורה: היחסים בין אמריקה וגרמניה התחדדו וממשלות ההסכמה השתדלו לסכסך עד כמה שאפשר בין שתי הממשלות; העתונים הנוטים לצד ההסכמה החלו לבטא דברים כלפי גרמניה וממשלת ארצות-הברית דרשה ממנה שתחדל להשתמש בצוללות בתור אמצעי מלחמה תוקף.
מובן שגרמניה הודיעה תיכף ומיד כי דבר כזה הוא בלתי אפשרי; היא מוכנה לכל וגם להפסקת היחוסים בינה ובין אמריקה, אך על הצוללות לא תותר, יען כי זהו אחד האמצעים היותר מצוינים שישנו בידיה לתקוף את הצי האנגלי. ומצדה דרשה גרמניה שלא תרשה לנתיניה לנסע באניות המזוינות; כל אנית מסחר מזוינת נחשבת לאנית מלחמה עוזרת והנוסע בה אחראי בעד חייו.
זו היתה התשובה העיונית על התזכיר האמריקני ותיכף אחריה באה התשובה המעשית. הנהלת הצי הגרמני החלה לשכלל את הצוללות יותר ויותר ותודיע באפן רשמי כי הצוללות החדשות (שכבר שמענו אודותן) מתחילות לפעל בכל תקף מיום 29 בפברואר; שום אניה לא תבדק מקודם ורשות נתנה למפקדי הצוללות להטביע, בלי שום חקירה ודרישה, כל אניה מזוינת שתפגשנה בדרכן.
עתה מודיעות לנו הידיעות האחרונות כי הסנט האמריקני קבל ברב קולות את הצעת גרמניה והכיר בצדקת דרישותיה, רק וילסון לא הסכים לזה מפני שהוא נוטה בחבה מיוחדת לההסכמה. השתדלותו של וילסון למשוך את אמריקה לתוך אש המלחמה לא הצליחה עד עתה. מובן, שאין אנו יודעים מה ילד יום ואפשר מאד שגם אמריקה תספח אל אויבי גרמניה; אך גם אז לא יהיה האסון כל כך גדול מפני שאמריקה לא יכולה להזיק לגרמניה באפן ישר. וחוץ מזה עומדת גם יפן מאחורי גבה… השנוי היחידי יהיה זה, ששליחת הנשק מארצות הברית להסכמה תהיה יותר צודקת מאשר עד עכשיו; אמריקה נלחמת גם כעת בגרמניה היות וממציאה היא נשק לאויביה, אבל לא „באפן רשמי“…
איך שיהיה ובימים האחרונים הלכה שאלת הצוללות וקבלה צורה יותר רצויה, לטובתה של גרמניה.
מובן, שתוצאה כזו אינה משמחת ביותר את ההסכמה. העתונות ההסכמתית מדברת בדאגה אמתית על אדות הצוללות. ואפילו העתונים האנגלים המצטיינים באדישות וקר-רוח אינם יכולים להסתיר את דאגתם. הם פוחדים מפני איזו התקפה פתאמית מצד הצי הגרמני כנגד חופי אנגליה. והתקפה זו היא אפשרית מאד. נראה הדבר כי יחד עם מלחמות היבשה הגדולות שתהיינה בקרוב תפרצנה גם מלחמות-ים נוראות. הצי הגרמני הוא, אמנם, הרבה יותר קטן בכמותו מן הצי האנגלי, אבל גרמניה יכלה לכסות את החסרון הזה באיכות ציה ובצוללותיה. בעזרתן יוכלו כחות הים של גרמניה לשבור את אזור ההסגר של האויב ולתקוף את אניות המלחמה השומרות על החופים האנגלים. אמנם קשה לתאר כי הצי האנגלי שרכש לו שם עולם יתקף בהצלחה ע"י הצי הגרמני הצעיר, אך אם נזכור את האניות הגרמניות כמו ה„אמדן“ ה„קרלסרוהה“ ה„מובה“ [?] ועוד, נוכל להאמין כי דבר זה איננו בגדר הנמנע.
אם הצוללות הגרמניות יכלו לעבור את גיברלטר ולהכנס אל ים התיכון, אם הן הצליחו להגיע עד הדרדנלים והים השחור, אז בודאי תוכלנה לתקף את חופי-אנגליה, בפרט בהיותן נעזרות ע"י הצי הגרמני, המרוכז כלו במקום אחד, וע"י תותחי החופים של בלגיה. אך קדם כל דרוש לגרמנים חוף מלחמה בצרפת שישמש להם בתור בסיס ימי נגד אנגליה ובתור מרכז לפעולות הצי בים הצפוני. היתקפו הגרמנים את כלה?
[…]
"החרות", שנה שמינית, מס' 170, 4 באפריל 1916, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
פנים הצוללת "פרוטקטור" שבנה סיימון לייק, 1903. המקור: ויקישיתוף
סירות מתחת למים.
בעת האחרונה הולכת ומתפשטת הדעה, כי בעוד ימים לא רחוקים יבוא שנוי נמרץ בשטח מגן הים. חסן כל ממלכה ועזוזה נחשב עד כה לפי מספר הציים האדירים, אניות השריון ואניות המרוץ הגדולות והכבירות; הענקים האלה, שהם כמבצרים על פני המים, יכריעו במספרם, בכחם ובפיות תותחיהם את כף הנצחון במלחמה בים.
אכן האסונות הרבים שקרו בימים האחרונים נתנו תקף לרעיון, כי עתידות נקפו לא לאניות השריון והמרוץ בעבי גבי מגניהן, אך לאניות הפחים הקטנות והקלות, ולסירות מתחת למים. הנסיון הראה, כי טורפידיה אחת קולעת אל השערה מצא און לה להרוס ולהשמיד אנית-שריון בצורה וגדולה, בעוד אשר בהון הכביר שיוציאו לבנין הענק הזה יוכלו לבנות כעשרים טורפידיות וסירות מתחת למים.
המצאת הסירות השטות כדגים במי הים לא תמול היא, וכבר עברו עליה עשרות בשנים. לפני חמשים שנה עשה האינזיניר בויער את הבחינות הראשונות באניות ממין זה. הבחינות היו קשות; הסירה היתה „עִוֶרֶת“, זאת אומרת: מרגע שקוע הסירה מתחת למים לא יכלו עוד היושבים בה לראות מה נעשה למעלה, אולי הולכת וקרבה איזו אניה, אולי עת לצוף ולעלות, או אולי סכנה נשקפת להופיע עתה.
מלבד „העורון“ היו עוד מגרעות אחרות בסירה הזאת: היא צללה למטה ועלתה למעלה בכבדות רבה; לא מצאו תחבלה להבריא את האויר בקרב האניה, הנהגתה היתה לא בשלמות ותנועותיה היו במכונות הפעולות בידי אדם. ואחרי כל המגרעות האלה הצליחה סירה כזאת בשנת 1864, במלחמת האזרחים בכנסיות הברית של אמריקא הצפונית, להטביע ולהוריד מצולה אנית-מלחמה גדולה „הויסטאנָיק“ ותתן בזה את הנצחון לכנסיות הצפון.
הצעד הראשון הזה עלה בקרבנות רבים. שלש פעמים טבעה הסירה ושלש פעמים הוציאוה אבל אחרו המועד, כי אנשיה נמצאו פגרים מתים. ובכל זאת לא רפו ידי הממציאים. לאט לאט הסירו מגרעותיה, עשו בה תקונים שונים, ובעתים האחרונות הביאה לידי שלמות רבה: היא תוכל להתנועע חפשית במעמקי הים ולצלול בכל רגע שתחפץ. את „העורון“ הסירו ע"י „עין“, והוא מוכני הבולט מן האניה ובו זכוכיות שקופות; בהיות הסירה על המים יוכל המפקד לראות בעזרת העין מה נעשה במרחק רב מסביב. מובן, כי ברגע צלול הסירה תהיה „העין“ ללא הועיל, ועל כן נטל על הסירה להתרומם ולעלות כפעם בפעם, למען ראות את הנעשה על פני הים. אכן בעזרת העין לא ימש חשך גם בהיות הסירה מתחת, כי אור קפאון יהיה בה.
הכח המניע את הסירה מתחת למים הוא האיליקטרון ע"י התקונים החדשים במקצוע זה תוכל הסירה לעבור בעמקי הים מהלך מאתים קילומטר (הק"מ הוא פחות מעט מן הוויאָרסט הרוסית) או להמצא בתהום זמן אשר יספיק לדרך כזו, והוא משך 6-5 שעות.
החלק הנכבד ביותר בסירה כזאת הוא המוכני לזריקת טורפידין, הפועל בעזרת אויר נלחץ. מוכני זה הוא בתבנית קנה חלול, סגור חותם צר, לבל יחדרו אליו אויר ומים, והוא נפתח רק בעת זריקת הטורפידה. בכל סירה נמצאות מארבע עד שש טורפידות, ויען כי בהיותה נהוגה היטב תוכל לגשת קרוב מאד אל אנית השריון, ע"כ תוכל לקלוע אל המטרה ולהשמיד בפח אחד ענק נורא, להוריד תהומות אותו ואת כל מבצרי תלפיותיו ותותחיו ואנשיו.
בנין אנית-שריון עולה למיליונים רבים, ובנין המזיק הקטן המסתתר עולה לא יתר מסך 250,000 רובל. ובכן במחיר אנית-שריון אחת יוכלו לכונן מחנה של איזה עשרות סירות קטנות.
ואבדת הנפשות בסירה שמתחת למים אם תהרס איננה גדולה גם היא, ותחת אשר באנית-שריון תאבדנה מאות נפש, נמצאים בסירה רק אנשים אחדים, ולכל היותר – כעשרה עשרים.
הישיבה בתוך הסירה, אשר לפנים היתה קשה ולא אחת היה סופה מיתת חניקה, איננה עתה מסוכנת כל עיקר. ממציא הסירה האמריקאנית הקאפיטן סיימון לאקע קרא פעמים רבות לחבריו לאכול אתו ארוחת הצהרים בקרב הסירה, והאמריקאנים, הרודפים אחרי דברים מפליאים, הלכו בחמדה לקריאתו, כי לאו בכל יומו מתרחש לסעוד בתהום הים…
הממלכות מחזיקות בסוד כמוס את אפן מבנה הסירות מתחת למים, ועל כן אין הקהל יודע סדרי בנינן. כל ממלכה מתחרה להעביר את רעותיה בשכלול הסירות, ולכן אין לדעת למי היתרון. אך זאת נדע, כי הצרפתים והאמריקאנים מטפלים ביותר בשכלולן; האנגלים והאשכנזים לא יטמנו ידם גם המה ועמלו להיות לפנים ולא לאחור.
אנגלי אחד, שישב בסירה מתחת למים, מספר לאמר: „בעת צלול הסירה יחוש האדם היושב בה רגשות משונות. הנך חש היטב את לחץ המים על קירות הסירה. האור בפנים מספיק לגמרי; הוא חודר ובא ע"י פתחי הזכוכית הרבים הנמצאים במגדל הקטן העשוי להשקיף במעלה הסירה. האור הזה דומה לבין השמשות. גוונו ירקרק והוא חודר מטה כדי אמות אחדות. בהשקיפנו דרך הפתחים האלה אל השמים נוכל להכיר אם כסו בעננים או אור השמש פרוש על הים. הרגש הראשון של האדם מתחת למים הוא כעין רגש חֵרָשׁון. אין תפונה, כי הרגש הנפלא הזה יתקפנו בעל כרחנו על ידי הידיעה, כי אין עזרה לנו פה וכי הננו סגורים בשטח קטן כזה. את תנועת הסירה לא נחוש כלל, גם בלכתה בכל תקף מהלכה, המגיע לשבעה קשרים בשעה. רגש הדממה המוחלטת מסביב יעש עלינו רשם כביר. בכל עת המצאי בסירה מתחת למים חשתי רעש באזני ונדמה לי, כי עוד מעט והיתה עלי יד מחלת הים. כל האנשים הנמצאים בסירה יהיו בזמן לא ארוך חִוְרי פנים, והסבה לזה הוא ודאי האויר הרע בסירה הסגורה מכל עבריה“.
"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 87, 29 באפריל 1904, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 