אוצרות „לוזיטניה“ – 5 באוגוסט 1934

בכל – מכל – כל

[…]

אוצרות „לווזיטאַניה“

הוחל בעבודה כדי למשות את אוצרות האניה „לוזיטאַניה“ שטבעה בזמן המלחמה. „לוזיטאַניה“ טבעה ב-7 במאי 1916 ליד החוף האירי. חושבים, שהאניה הובילה חתיכות זהב למטבעות כדי 200 מיליון דולאר ו-12 מיליון לי"ש. על ספון האניה היו כמה מיליונרים, ולהם היו תכשיטים ואבנים יקרות. כן הובילה האניה מטען יהלומים בשביל אמשטרדאם ואנטוורפן. עבודות ההצלה מתנהלות ע"י האניה שטטין השייכת לחברה אנגלית-גרמנית.

תוך כדי עבודה זו עלה בידי החברה לגלות שלוש אניות של הצי הספרדי, שטבעו לפני שלוש מאות שנה.


"דבר", שנה עשירית, מס' 2807, 5 באוגוסט 1934, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מטמון במצולות ים – 12 ביוני 1933

ולדֶמאר ה־4 מלך דנמרק (Valdemar Atterdag). מקור: ויקישיתוף.

מכאן ומכאן

[…]

מטמון במצולות ים

לפני שש מאות שנה בימי מלחמת שוודיה-דניה לכד המלך הדני ואלדמאר אטירדאג את העיר השוודית ויסבי וציוה על התושבים למלא את החביות הריקות אשר בככר המרכזית בכלי כסף, זהב ואבני-חן. לאחר שהחביות נתמלאו על גדותיהן טען המלך הדני את השלל באניותיו וחזר לדניה. בדרך התחוללה סערה, והצי של ואלדמאר טבע. שלל המלחמה העשיר שלו ירד למצולות ושם הוא טמון עד היום.

עתה נמלך המהנדס השוודי האל למשות מהמצולה את המטמון ולהחזירו לעם השוודי שממנו לוקח. המהנדס התקין פעמון צלילה מיוחד שבו יוכלו לרדת ולדלות צוללים אחדים.


"דבר", שנה תשיעית, מס' 2451, 12 ביוני 1933, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

המלחמה נגד המוות על קרקע הים – 26 ביוני 1933

אמודאים על סיפונה של אה"מ "סיריוס", 1894. מקור: ויקישיתוף

המלחמה נגד המות על קרקע הים

הרפתקאותיהם וסכנותיהם של האמודאים. – מלאך המות שקם מאנית-מלחמה טבועה

(מכונן מומחה, שהעלה זהב מתוך אנית מלחמה אנגלית טבועה, מספר את קורותיו על קרקע הים)

בניו-יורק מתגורר מסגר ששמו שרלס קורטניי. אדם זה איננו רק מומחה למקצועו – הוא יכול להחשב כגאון במקצוע זה. הוא יודע לפענח את תעלומתם ולגלו[ת] את סוד מנגנונם של המנעולים היותר מסובכים עם כל הקומבינאציות שלהם. וכשצריכים לפתוח באחד המקומות איזו דלת סודית, או מנעול או קופה, ואין מי שיעשה זאת – פונים לעזרתו של קורטניי.

היו לו כבר בענין זה הרבה נסיונות נפלאים וכבר נזדמן לו לפתוח קופות לא רק במשרדים, כי אם גם על קרקע הים. כבר פרסמנו לא פעם ידיעות בעתוננו על דבר החברה האיטלקית שקבלה על עצמה להעלות את הזהב, שצלל הימה בימי המלחמה בתוך האניה מצרים (איג'יפט). הצוללים מצאו את האניה, גלו גם את הקופה, שבה הוטמן הזהב, אך לולא עזרתו של קורטניי היה כל עמלם של הצוללים עולה בתוהו.

לפני כשלושה חדשים הפליג קורטניי באופן סודי לאירופה. בהפליגו להתם היה בריא, רענן ושערו שחור. לפני שבועות מספר חזר קורטניי מנסיעתו זו חולה, פצוע ושערו לבן. ראשו הפך לבן במשך שעה קלה של 40 דקות, שבהן ניהל מלחמה מיואשת לחיים ולמות על קרקע הים. מלאך המות שקם הפעם על קורטניי לבלעו יצא מאנית המלחמה הטבועה „המפשיר“ של המנוח קיטשניר.

לפני 17 שנה, בראשית המלחמה הוטבעה אנית המלחמה האנגלית „המפשיר“ ע"י צוללת גרמנית. יחד עם אנית המלחמה נפל חלל לורד קיטשניר, וזיר-מלחמתה של אנגליה בימים ההם. זו היתה אחת האבדות היותר כבדות, שנגרמו לאנגליה בימי המלחמה.

ישנה סברה, שבקפת האניה נמצא זהב על סך 10 מיליון דולרים. והנה לפני זמן מה נוסדה חברה, שקבלה על עצמה להעלות את הזהב מן האניה הטבועה הנ"ל. יחד עם הזהב קוו להעלות מן אניה הוזירית כמה ניירות ומוסמכים חשובים, שהממשלה האנגלית היתה מוכנה לשלם בעדם טבין ותקילין. אולם בהיות כי כל אלה היו שמורים בקופה, וקורטניי הוא המומחה לכגון דא, הזמינוהו להשתתף במפעל זה, והבטיחו לו אחוז מסוים של הזהב אשר יעלה מאניתו של קיטשניר.

קורטניי נסע אפוא לאירופה ועלה על אנית המושים. כאן הציגו לפניו את שני הצוללים שהוזמנו לעזור לו בעבודתו. שלשתם ירדו פעמים אחדות לקרקע הים, מצאו את האניה הטבועה, וערכו בה חקירות וחפושים. כאשר ירד קורטניי בפעם שלפני האחרונה הצליח להעלות זהב מן האניה על סך 60 אלף דולר. ירידתם האחרונה של הצוללים אירעה ב-24 לאפריל, ואז אוּנתה להם אותה התאונה אשר הלבינה את שערו של קורטניי במשך 40 דקה.

ברדתם לקרקע הים לבשו הצוללים לבוש ממין מיוחד, העשוי מדוראלומינום. זהו מין מתכת המורכב מאלומיניום וממתכות אחרות. הדוראלומינום הוא גם קל במשקלו וגם חזק מאד. מאותו הדוראלומינום עשויים גם חלקי המתכת של האוירונים וספינות האויר. מלבושי הצוללים הם רחבים, ומכילים כלים מלאי אויר כבוש. את הצוללים מורידים בחבלים. חוץ מזה מחובר כל צולל עם אנית המושים ע"י צנור של גומי, שבדרכו שולחים לצלול את האויר הדרוש לו לנשימה. מלבד זה נותן בידי הצולל חבל מיוחד, שעל ידו הוא מעלה לאנית המושים סימנים וידיעות.

כאשר ירדו שלשת הצוללים על קרקע הים בפעם האחרונה, נסחבו פתאום שלשתם ע"י זרם תת מימי כביר, שלחצם אל צדי האניה הטבועה. לחץ הזרם היה כל כך חזק, עד שהצוללים לא יכלו לזוז ממקומם.

כבר הזכרנו לעיל, שסבת טביעתה של אנית המלחמה היתה פצצת טורפידו, שנורתה ע"י הצוללת הגרמנית ושהבקיעה חור גדול בצדי האניה. פלדת השריון שסביב לחור נקרעה וחודי הפלדה נשארו בולטים החוצה. אל חודי הפלדה האלה נהדקו הצוללים ע"י זרם-הים התתאי. לחץ הזרם היה כל כך חזק, עד שחודי הפלדה נתקעו לתוך הדוראלומיניום של מלבושי הצוללים, כפפו את מלבושי המתכת ופגעו וחתכו בגופות האנשים. קורטניי מספר, שהרגיש את דמו זורם ושוטף מן הפצע שנפתח בצדו עד לרגליו.

חויותיו באותם הרגעים היו איומות. הוא היה בטוח, כי בא קצו. אימת המות תקפה את כל גופו ואת כל נשמתו. הוא טלטל מתוך יאוש בחבל הסמנים בכל כחותיו האחרונים, ואולם אנשי האנית המושים אשר מעל המים לא יכלו להושיעו בכלום.

40 דקות נמשכו ענויים אלה, אשר נדמו בעיני הצוללים כענויי נצח. לאשרם פסק סוף סוף הזרם התת-ימי, ורק אז ניתנה אפשרות למלחי אנית המושים להעלות את הצוללים מקרקע הים. כשפשטו מעליהם את לבושיהם – נמצאו שלשתם פצועים קשה. אצל קורטניי נתגלה פצע בצדו, שבר בידו, וגם ראשו הפך לבן. מיד הובילו את שלשתם ליבשה היותר קרובה – לגרמניה – והכניסום לבית-חולים. קורטניי הבריא הראשון, ואז שלחוהו בחזרה לאמריקה בלוית אחות. אולם עד היום טרם הבריא קורטניי לגמרי. כל גופו חבוש תחבשות, וגם עצביו נרגזים ומזועזעים.


"דאר היום", שנה ט"ו, מס' 222, 25 ביוני 1933, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אוצרות קורח בלב הים – 11 במאי 1933

תיבת אוצר שנמשתה ככל הנראה מ"גירונה", אחת מאוניות הארמדה הספרדית. איור בספר, 1897. מקור: ויקישיתוף.

אוצרות קורח בלב הים

להעלאת מיליארד פרנקים מתחתית האוקיאנוס

כל בר בי רב שמע בודאי על „הארמדה הגדולה“ – זה הצי הספרדי הכביר, שנשלח בשנת 1588 לחופי אנגליה הפרוטסטנתית לכבשה ולהכניעה לספרד הקטולית. ספרד היתה אז השלטת על כל הימים והיבשות כאנגליה כיום, ומאז הוכרעה „הארמדה הגדולה“ עבר השלטון על הימים מידי ספרד לידי בריטניה.

רוב הספינות של הארמדה לא נשמדו במלחמת ציים, כי אם הוטבעו על ידי סערה עצומה שפרצה אז, למזלה של אנגליה, בכל חלקי הים הצפוני.

ספינת המפקדה של הארמדה, הגאליון הספרדי „פלורנציה“, טבעה אז ליד האי הקטן טובר מורי, אחד מאיי ההברידים שבקרבת החוף המערבי של סקוטלנד. לפי המוסמכים שנשארו מהימים ההם נמצא אז בקופתה של „פלורנציה“ הון עצום במטבעות זהב וכסף, ושנועד לכלכלת כל הארמדה במשך שנתים.

מלבד קופת הארמדה נטען על „פלורנציה“ אוצר גדול של לשונות זהב ואבנים יקרות, שנשלחו ע"י מלך ספרד לאחיו שנמצא אז בפלנדריה.

מאז טבעה „הארמדה“ כלה, זה כשלש מאות וחמשים שנה, נעשו נסיונות רבים להרים את „פלורנציה“ מתחתית הים ולהציל את אוצרותיה, אך כל הנסיונות עלו בתהו. נמשו מן הים רק חפצים בודדים: מטבעות, תותחים, אחת החרבות, תכשיטי זהב וכסף ותו לא. החלק העקרי של האוצר עודנו מונח על תחתית הים.

מתהלכת בסביבה אגדה עתיקה, שכל מי שיעיז למשות את האוצר מן הים, יומת בידי שרו של הים.

במאה שעברה, נסה צולל ים מפורסם, ארציבלד מילר, למצא ולמשות את האוצר של „פלורנציה“. הוא צלל תהומה, מצא בחולות תחתיה כתר זהב, וכבר אמר לעלות עם שללו למעלה, אך פתאם התנפל עליו רהב ים גדול ואמר להחניקו. מילר נטש את השלל, מהר להודיע הסכנה, ומיד העלוהו למעלה. בו בים עזב הצולל את האי, ולא הוסיף עוד לחזור אליו.

אחריו ירד צולל אחר, שהצליח להעלות מנורות כסף, תותח לא גדול מטבעות אחדות. ואולם כשהציעו לו להמשיך את החפושים בקנה מידה יותר גדול – נמלט על נפשו, באמר, שחייו יקרים לו מאוצרות „הפלורנציה“. לפי דבריו הרגיש שמאז התחיל את חפושיו במימי טוברמורי – התחיל תוקפים אותו רוחות לא מעלמא הדין.

בחודש שעבר יצאה שוב מלונדון משלחת לא גדולה – המכילה רק 15 אנשים ו־3 ספינות, שפנתה גם היא לטומברמורי לחפש את אוצרות ה„פלורנציה“. הצלחת הספינה „ארטיליו“ שהעלתה את הזהב של „מצרים“ עוררה שוב תקוות בלב המומחים להעלאת האוצרות של „הארמדה הגדולה“. המשלחת האחרונה שיצאה לטוברמורי צוידה במכונות ובמכשירים הכי חדישים להעלאת ספינות שצללו הימה.

עומק הים באותו המקום שבו טבעה „פלורנציה“ אינו גדול, בערך, ואולם הקפה הכבדה, שבה נשמר אוצרה של „הארמדה“ נתכסתה כבר בשכבה עבה של חול, שגבהה מגיע לכמה מטרים. הצוללים יוכרחו לפוצץ את השכבה הזאת מתחת למים – דבר הכרוך בקושיים רבים. גם הסערות הרבות המתפרצות מדי פעם בפעם בסביבת האיים ההברידים מפריעות בהרבה את מהלך העבודה.


"דאר היום", שנה ט"ו, מס' 185, 11 במאי 1933, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

עוד נסיון בעבודות ים – 1 ו־22 במרץ 1933

אוניית המשא "גוזל" של חברת המלט "נשר". המקור: ויקיפדיה.

עוד נסיון בעבודות ים

הח"ח יורד־ים, לוין ואתם חבר צולל אחד החלו בימים אלה לעסוק במשיית סחורות מעל קרקע הים. לפי החוק מגיעה למושה מחצית שוי הסחורה המשויה. במקרים רבים אין תובעים לסחורה והיא יכולה לעבור לגמרי לרשות מושיה.

בשאר „מפעלי“ הים שלנו אין התקדמות. “ „גוזל“ ממשיך להוביל את המלט. ב„כרמל“ באו חילופי גברי מפני חוסר הסכמה הדדית. „חץ“ נמצא בקפריסין בתיקון. לסירת הדייגים (מוטורית) – (בוייבסקי-אליאשברג) שעבדה בחוף השומרון והשרון ואשר חדלה לעבוד בזמן האחרון, נצטרפו שותפים שאינם זקוקים להכנסות ממנה, ובימים האלה תתחדש העבודה.


"דבר", שנה שמינית, מס' 2367, 1 במרץ 1933, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

בעבודות הים

הח' יורד-ים מודיע לנו: קבוצת המושים הצליחה בשבוע זה למשות מקרקע הים ביפו מכונית שנמכרה אח"כ בתשעים לא"י. בקבוצה – האמודאי ז. מוגילבסקי, ב. לוין וי. ירחובסקי. הם מציינים את יחסו החיובי של קצין הנמל מר הדס לעבודתם.


"דבר", שנה שמינית , מס' 2385, 22 במרץ 1933, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ניסיון נועז למשות את מטען „לוזיטניה“ – 19 בפברואר 1932

מכאן ומכאן

נסיון נועז למשות את „לוזיטאניה“ מן המים

סיימון לייק, המומחה הידוע לבנין צוללות, חתם חוזה עם הממשלה האנגלית, אשר על פיו הוא מתחייב למשות ממצולות ים את המטען יקר הערך של האניה „לוזיטאניה“.

Simon Lake. מקור: ויקישיתוף

האניה האנגלית „לוזיטאניה“ הוטבעה בשנת 1915 על ידי צוללת גרמנית. 1198 נוסעים טבעו אז, יחד עם עשרת מיליון דולאר זהב, אבני חן ותעודות חשובות מאד.

האניה ירדה למצולות ליד חופי אירלאנד. הגרמנים טענו, כי האניה הובילה תחמושת צבאית שונה, ולכן הוכרחה הצוללת שלהם להטביע אותה.

הצלילה למקום שבו שקועה „לוזיטאניה“ כרוכה בהרבה קשיים. אך חשיבות מיוחדת נודעת לה, הן מבחינה פוליטית, הן מבחינה מדעית, והן מבחינה „מבצעית“ פשוטה. זהב, תכשיטים, ציוד יקר, תעודות פוליטיות חשובות. ומה עם גויות האנשים? הנסחפו והושלכו לעמקי תהום? הנטרפו בשיני חיות ודגי טרף? הרקבו או נשארו בשלמותן? ומטען האניה מהו? האם באמת הובילה „לוזיטאניה“ מצרכים צבאיים-מלחמתיים? ואולי איוו דגים שונים וחיות-ים את האניה למשכן?

שאלות והשערות רבות ענין. סיימון לייק האמריקני מבטיח לפענח את התעלומה. אולם, לא בדרכים רגילות ירדו עוזריו של לייק אל „לוזיטאניה“ הרובצת בעומק של 175 רגל מתחת לפני המים. לייק המציא מערכת מכשירים חדשה. בצנורות ארוכים (175 מטר) ועבים, חמש רגל רחבם, ירדו האמודאים אל האניה. בצנורות יימצא חמצן למדי, חבלים, מנופים, מכשירי צלום, רדיו, טלפון, כלי מדידה וכו'. העליה והירידה – בסולם ארוך, מתקפל. הצנורות עשויים פלדה ועומדים בפני לחץ המים במעמקי-הים.

סיימון לייק הגיע למקום „השקיעה“ של „לוזיטאניה“. הוא בטוח, כי בשבועות הקרובים יבשר לעולם, כי עלה בידו לחדור אל לב האניה ולמשות מנבכי הים את כל המטען היקר והמענין הסגור בה.


"דבר", שנה שביעית, מס' 2051, 19 בפברואר 1932, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

נמשתה צוללת בריטית שטבעה ב-1919 בים הבלטי – אוגוסט-ספטמבר 1928

על הגאי העומק בצוללת L7, צוללת אחות ל- L55. רישום מאת Francis Todd, שנה 1918. מקור: ויקישיתוף.

צוללת שהועלתה כעבור תשע שנים

מוסקבה, 16. הצוללת הבריטית ל 55, אשר הוטבעה ב־1919, הועלתה ע"י אַמָדים רוסים. היא היתה מכוסה שכבה עבה של חלודה. בתוכה נמצאו שלדים של 40 האנשים שטבעו בה. הפצצה פגעה בסיפונה העליון של הצוללת.

לפי ארכיונים אנגלים – שתי אניות משחית סוביטיות נתקשרו בתגרה עם אניות משחית וצוללות בריטיות על יד מפרץ קאפור. נשמעה התפוצצות עמומה ונראה עמוד עשן עצום, שבתוכו נעלמה הצוללת. מתכנסת ועדה (אנגלית?) לחקור בשאלה, אם הצוללת נהרסה ע"י פצצת־תותח או פגעה במוקש.   (ר)


"דבר", שנה רביעית, מס' 981, 19 באוגוסט 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

הרמת צוללת בריטית

מוסקבה, 16 (ר). מצילים רוסים הרימו את הצוללת הבריטית ל.55 שנטבעה בשנת 1919 על יד „קאפור ביי“. הצוללת מכוסה חלודה ובה נמצאו עצמותיהם של ארבעים המלחים שמתו. המכסה של הצוללת נפגע על ידי פצצה.

לפי ידיעות הסובייטים היתה בשנת 1919 על יד „קאפור ביי“ פגישה בין שתי אניות מוקש של הסובייטים ובין אניות מוקש וצוללות בריטיים. פתאום נשמע הד של התפוצצות וענן של עשן כסה את פני המים במקום שהיתה הצוללת.

ועד מיוחד יבחן את הצוללת בשביל להחליט אם היא טבעה מחמת פצצה או מחמת התנגשות במוקש.


"הארץ", שנה עשירית, מס' 2745, 19 באוגוסט 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

43 שלדים לקבורה

מוסקבה, 17. שלדיהם של 43 הטובעים בצוללת „ל 55“ בשנת 1919 הונחו בארונות לשם קבורה. כל חפציהם נאספו ונרשמו, על מנת להשלח לקרוביהם.

לונדון, 17. מיניסטריון הימיה פנה לשלטונות הסובייטיים בבקשה להחזיר לאנגליה את שרידי אנשי הצוללת ל 55, אשר הועלתה מקרקע הים ע"י הרוסים.   (ר)


"דבר", שנה רביעית, מס' 982, 20 באוגוסט 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית. התפרסם גם ב„הארץ“, 20 באוגוסט 1928, עמ' 1.

*   *   *

תשובת רוסיה לאנגליה

מוסקבה, 22. לפי הסוכנות הרשמית טאס"ס ענתה הממשלה הסוביטית על דרישת הממשלה הבריטית להרשות את העברת גויותיהם של אנשי הצוללת ל 55 לאנגליה – כי הממשלה הסוביטית אינה מתנגדת לבואה של אנית מלחמה השייכת למדינה ידידותית, כגון נורבגיה, לשם כך, או לאנית מסחר בריטית, אולם אין היא יכולה להסכים לכניסתה של אנית מלחמה בריטית למי היבשה של ססס"ר. (ר)


"דבר", שנה רביעית, מס' 986, 24 באוגוסט 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית. התפרסם גם ב"דאר היום", 24 באוגוסט 1928, עמ' 1.

*   *   *

גוויות ל 55 – מאניה לאניה

לונדון 25. המשא ומתן עם הממשלה הסוביטית על העברת גויותיהם של אנשי הצוללת ל 55 – עודנו נמשך. התכנית היא שאנית המרוץ „צ'מפיון“ תפגוש בים הבלטי באנית המסחר הבריטית אשר תקבל את הגויות מידי השלטונות הסובייטיים ותמסור אותן לאנית המרוץ. (ר)


"דבר", שנה רביעית, מס' 988, 27 באוגוסט 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית. התפרסם גם ב"הארץ", 27 באוגוסט 1928, עמ' 1.

*   *   *

ארונות המלחים מן הצוללת לאנגליה

קאטוביץ, 29. ארונות המלחים הבריטים הועברו כבר מהאניה הסוביטית לאניה בריטית אשר חזרה לחוף אנגליה. טקס קבורתם יערך במקום „באטלר“ (?) אשר בקרבת הנמל דורטמונד.


"הארץ", שנה עשירית, מס' 2755, 30 באוגוסט 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

כבוד לגויות ל 55 ברוסיה

מוסקבה, 30. ארונות הקבורה של קרבנות הצוללת ל 55 נשלחו מאנית בית־החולים, שהיתה עטופה שחורים, לאניה „טרוּרו“. האניות בנמל קרונשטאט השפילו את דגליהם עד מחצית התורן והתזמורת של אנית המלחמה „אברורה“ נגנה מארש אבל. שלש מלתחות המכילות את חפציהם של אנשי הצוללת הועברו גם הן ל„טרורו“.     (ר)


"דבר", שנה רביעית, מס' 993, 2 בספטמבר 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

41 השלדים לקבורה

לונדון, 5. ארבעים ואחד השלדים של אנשי הצוללת הבריטית ל 55, אשר הוטבעה ע"י הרעשה רוסית בים הבלטי ב־1919 והועלתה זה לא כבר ע"י קבוצת אַמָדים רוסים, הגיעו לפורטסמות על גבי אנית המלחמה „צ'מפיון“, מלווה ארבע צוללות. השלדים יקברו בקבר משותף עם כל הכבוד הימי.     (ר)

הערה: 41 אנשי הצוללת נפלו קרבן ההתערבות המזוינת של אנגליה ברוסיה אחרי גמר המלחמה העולמית.


"דבר", שנה רביעית, מס' 998, 7 בספטמבר 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

קבר משותף לחללי הצוללת ל-55

למלחי הצוללת ל-55 שטבעה בשנת 1919 בים הבלטי, יכרו קבר משותף מאחר שאי אפשר היה לקבוע את זהותם. הם הגיעו לאנגליה ביום הרביעי (אתמול). ביום השישי תהיה קבורתם.


"דאר היום", שנה עשירית, מס' 288, 10 בספטמבר 1928, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מלחמת ההצלה בלב-ים של התת-מימית הנטבעת – 11 בינואר 1928

הצוללת האמריקנית S-4 לאחר משייתה מקרקעית הים, 1928. מקור: ויקישיתוף.

מלחמת ההצלה בלב-ים בתת-מימית הנטבעת

האדמירל האמריקני ברומביי מנהל מפעל ההצלה של התת־מימית 4.0 שנטבעה זה לא כבר הציע לתת לצולל קעדי אות הצטיינות הכי־גבוהה בעד עוז־רוחו. בשעת הקטסטרופה נמצא קעדי בביתו בניופורט. זה היה ביום השבת. הוא נקרא לבוא למקום הקטסטרופה ע"י הטלפון. התאספו אחד עשר צוללים. שלשה אוטומובילים חכו להם. המשטרה פתחה לפניהם את הדרכים הסגורות הקצרות המובילות אל החוף, ובחצי הראשונה לערך אחרי חצות הלילה הגיעו הצוללים לפריגסטון. זה היה בוקר של יום ראשון מעונן ועגום. האניה „פלסון“ עמדה על עגנה, וחבל נמשך ממנה אל כדור משוטט צהוב. זה היה סימן שנפגשו בקרקעית הים בדבר מה שחושבים כי זוהי הסירה התת־מימית.

קעדי התלבש בשלש חליפות בגדי צמר. על ידיו שם נעלי יד חמות של צמר שהמציא בעצמו ושאינם סופגים מים, ועד מהרה לבש את מלבוש הצוללים שלו. מדת החום של הים עלה אז לאחת וחצי עפ"י צלסיוס. אחרי השעה הראשונה טהרו השמים וקעדי יצא בבגדיו הקשים שמשקלם עלה ל-200 ליטרות בכדי לרדת לתהומות הים. את העומק של 31 מטרים לאורך שלשלת העוגן עבר בזמן פחות מדק אחד, והוא נצב על פסגת המגדל של הסירה הנטבעת. כשנגעו כפות רגליו בסירה הגיע אליו אות רפה מהאסירים האומללים. הסגורים הרגישו בודאי את צעדיו הקשים במגפי הצולל עם סוליות העופרת שלהם.

קעדי צעד הלאה לצד זה שמשם הגיעו אליו הדים חלשים. אז נתן קעדי אות בקורנס שלו. התשובה מהרה לבוא. בכדי שיוכל לציין בדיוק היותר טוב את המקום שמשם הגיעו אליו הדי הקולות ירד למטה ונשען בזרועיו בחלון העשת הקטן, הסוגר את הטורפדה מבפנים.

הוא הרגיש מבפנים את ההכאות למול כף ידו וגלי הצלילים חדרו וחלפו דרך בגדי הצוללים שלו אל הטלפון הנקשר אל הקובע שלו. באופן כזה קבל כבר רב החובל שעל ה„פלסון“ ידיעה שבמגדל התת־מימית נמצאים אנשים חיים. עוד הפעם נתן קעדי אות לנסגרים על ידי הכאות אחדות בקורנס שלו, וששה הדים ענו לו. הוא חזר עוד הפעם על שאלתו בקורנס ושוב נענו לתשובתו שש דפיקות מפנים התת־מימית. ברור היה, שששה אנשים חיים נמצאים בסירה.

קעדי שמסר אחרי כן את רשמיו, בדק את התת־מימית וקבע שהחלק התחתון התחתון שלה נבקע לשנים. כשדרשו מעמו מספינת „פלסון“ שיודיע להם את מקומה של הספינה הנטבעת, הלך לאורך הספינה ובעבועי האוויר שהתרוממו מקובעו הראו למצילים ב„פלסון“ שראש הספינה הנטבעת נמצא בכוון המערבי-הדרומי.

הצוללת האמריקאית S-4 ב-1919. מקור: ויקישיתוף.

הצוללים האחרים היו כבר מוכנים לרדת לעומק הים. בעומק של 12 מטרים הוכרח קעדי, בהתאם לתקנות, לחכות ולהנפש חמשה רגעים. אחרי שלשה המטרים הבאים הוכרח לחכות רבע שעה, אחרי כן משו אותו על מכסה הספינה והכניסו אותו לחדר מיוחד. לאחר חצי שעה שב לאיתנו.

אחרי קעדי ירד לעומקי הים התופס בהגה קאר, וחזק את חבל ההצלה ואת מעביר האויר.

ביום הראשון בערב ירד לעומקי הים מיכלס, התופס בהגה השני, בכדי לקבוע שם מעביר אויר חדש, מפעל מסוכן וקשה מאד, שבתנאים אחרים לא היו נועזים לבצעו. הוא לקח עמו פנס צוללים בן אלף וואט.

עוד לא עברה חצי שעה משעה שירד לקרקעית הים והנה הרגיש שנסתבך במעביר האויר שלו ולמרות התאמצויותיו הקשות לא יכול להשתחרר ממנו. הוא הודיע על הדבר מצבו ל„פלסון“. קעדי ישן אז. העיר[ו] אותו משנתו וקראו אותו לרב החובל. הלה מסר לו את המצב שבו נמצא מיכלס ובקש אותו שירד פעם שניה לעומקי הים. עתה הוכרחתי כבר ללבוש בגדים יותר קלים מבראשונה – מספר קעדי. האות האחרון של מיכלס הודיע: „מסרו לקעדי שיקח עמו מספרים חזקים, בכדי לגזור את חוטי הברזל. בכדי שאוכל להשתמש ולעבוד במספרים הוכרחתי לותר על נעלי היד החמים שלי. משחתי את ידי בשומן. לקחתי פנס וסכין וירדתי לעומק הים לאורך חבל ההצלה של מיכלס.

מצאתי את מיכלס – מספר קעדי, – כשהוא מונח בראש התת־מימית, כשמעביר האויר נאחז באיזו חתיכת ברזל על יד ההגה. נעשה ברור שאי אפשר לשחרר את קנה האויר מסבל הברזל. מיכלס הבין לדברי, כשהרכנתי את חלון הקובע שלו אל חלון הקובע שלי וקראתי אליו בכל כוחי, שיתפוס בפנס אבל הוא האיר לי במנורה ישר לתוך עיני. כנראה נטשטשו חושיו כבר. דרשתי שישלחו לי ממעלה כדור של עשתי ובזהירות רבה נסרתי את חוט הברזל ומיכלס נשתחרר מעבותות שלו. אבל באותה שעה נסבך קנה האויר שלי באיזה עמוד ברזל שהתרומם מעל הספינה. חיש נשתחררתי ממנו, אבל המכנסים שלי נפגעו ביתד ברזל והרגשתי את המים הפורצים מבעד המכנסים.

כשהגעתי שוב אל מיכלס הכרתי שמצבו הוטב במעט. אז נתתי אות למעלה שיוציאו אותו אל היבשה ולא הרגשתי כל עיקר שחבל הצלה שלי  נסבך בחבל ההצלה של מיכלס. וכשהמלחים העומדים למעלה התחילו למשוך רק את מיכלס ואותי השאירו!“ השתחררתי מעבותותיו של מיכלס. חשבתי לנחוץ וטוב לטפס ולעלות למעלה לאורך החבל ונתתי אות למיכלס שיעלה אחרי למגדל רב החובל. את המנורה אחזתי בידי מאחורי להאיר למיכלס את הדרך, אבל פתאום נעלם מיכלס מלפני עיני. נתתי אות למעלה: „איפה מיכלס?“ לא קבלתי תשובה רק שאלה הגיעה אלי אם הנני חפץ לעלות למעלה. נקפאתי כבר כל כך, שעניתי „הן“.

כשעליתי למעלה, היה בגד הצוללים שלי מלא מים, מיכלס כבר נמצא שם. הוכרחו לקרוע ולגזור את נעלי היד ובגדי הצוללים שלו בכדי לחדור לבגדיו התחתונים. אחרי כן העטיפו אותו ואותי במשוכות חמות. ישבתי אצלו עד ליום השני בבוקר עד שפקח את עיניו. ועל קרקעית הים שכב אז חבר המלחים של התת־מימית, חמשים איש, שרק ששה מהם נשארו עוד בחיים.


"הצפירה", שנה ששים ושבע, מס' 10, 11 בינואר 1928, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

ראו גם: הצוללת האמריקאית S-4 טבעה, אנשיה אבדו – 19 בדצמבר 1927

אוצרות במצולות ים – 31 ביולי 1925

אוצרות תהום בלב ימים

ידוע למדי דבר צוללי ים שיורדים עד לתהום ומעלים משם אניות שטבעו מכבר או חפצים שונים ועתיקים שכבר נחשבו לאבודים. ידוע גם כן שצוללי הים מחפשים ודולים מן התהום פנינים ואבנים יקרות. אך לא הכל יודעים אל נכון שהצוללים מצליחים לגלות דברים לא שערום וחפצים שהיו מונחים על התהום מאות על מאות שנים. כדאי אפוא לגלות כאן עובדות אחדות בנוגע לדבר זה.

צולל אנגלי שירד אל התהום על מנת למצוא מרגליות אשר נפלו לשם, מצא בעת חפשו, כד של זהב כתר וחרבות אחדות. הנצבים של החרבות היו משובצים באבנים יקרות וביהלומים. בשוטטו הלאה על גבי התהום נתקל בשני שלדי־אדם ששלשלאות־ברזל היו כרוכות על רגליהם. זו היתה תגלית מענינת מאד וכותבי דברי־הימים חשבו עליה הרבה עד שבאו לידי השערה כי השלדים הללו הם, בתו של אלוף עשיר ואהובה שאביה האלוף הטילם לתוך הים כלפני שמונה מאות שנה.

צולל אחד מצא בים, לא הרחק מלונדון, כלי־חרס עם כתבות על גבם. לדעת הארכיאולוגים עתיקים הכלים עד מאד. אותו צולל מצא שם גם גביע של כסף אשר לפי המשוער הוא מונח בים מימי מלוך ג'ורג' השלישי לפני כמאה שנה.

בחופי פנמה גלה צולל אניה ששקעה לפני מאה וששים שנה. המענין שבדבר הוא שעל סמך תעודות הסטוריות טבעה האניה במקום אחר רחוק מאד ממקום המצאה, ואין יכלת לברר כיצד הגיעה לשם.

במימי אוסטרליה מצאו הצוללים בלב־הים אניה גדולה, אך כלה היתה מין חורבה ורק תא אחד נשאר שלם וסגור על מסגר של ברזל. באותו התא מצאו הצוללים תבת־אבן ובה היו מונחים מסמכים ותעודות שונות כתובים בלטינית. על יסוד התעודות נראה שהאניה שקעה לפני ארבע מאות שנה. במימי־מקסיקו מצאו הצוללים ספינה קטנה טעונה בחרבות צורים ובכידונים ארוכים עשויים מעצם של דג. אך לא עלה בידי הצוללים לדלותם מן הים מפני שמי התהום באותה סביבה חמים היו והצוללים לא יכלו להשאר שם זמן רב.

מתוך הכתוב בדברי הימים למדים אנו שלפני מאות שנים התנהלה בין השבטים ההודים שבסביבה ההיא מלחמה בינם לבינם ומשוער אפוא שזאת היא אנית מלחמה שבמקרה או ע"י התקפת האויב טבעה במצולות. חרבות־הצורים והכידונים היו כלי־זינם.


"דאר היום", שנה שביעית, מס' 248, 31 ביולי 1925, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.