אוניית החילוץ וההצלה האיטלקית "ארטיליו", 1932 (Artiglio). מקור: wikimedia commons.
הושם עקול על אנית מושי־זהב „ארטיליו“
מלומד צרפתי תובע מיליונים בעד אמצאתו שנשכחה מזכרונו
ברסט (צרפת). 18. – בימים האחרונים הופיע בנמל־בריסט האיש, היודע להדליק אש בתוך המים, בלוית פקיד משרד ההוצאה לפועל. שניהם עלו על האניה, השולה זהב מקרקע הים, „ארטיליו“, מתוך כוונה לשים עליה עיקול. ומעשה שהיה כך היה:
בהשפעת רומנים לפני 12 שנה החליט איטלקי אחד, שהרבה בקריאת רומנים על הרפתקאות ימיות, ועל מטמוני אנטוניוס וה„ארמדה הבלתי מנוצחת“, לצאת אף הוא לחפוש המטמונים הנרדמים באניות שהוטבעו בלב ים. הוא השיג כסף וקנה לו את האניה „השולה אוצרות מן הים“, „ארטיליו“, גם גייס לו אמודאים.
אש בתוך המים האיטלקי רצה למשות מקרקע הים את אוצרות האניה „אג'יפט“, שהוטבעה בשעתה סמוך לאואסיאן. בינתים, בשעת הנסיונות שעשה האיטלקי, נתגלה לו קושי אחד שעיכב את משית־האוצרות: האמודאים הגיעו בנקל לאניה שנמצאה טבועה על קרקע הים; אבל נשאלה השאלה, כיצד לפרוץ את קירותיה, שבהרבה מקומות היו מצופים פלדה? את קירות הפלדה האלה אפשר להתיך רק ע"י אש, אבל איך אפשר להדליק אש בתוך המים?
המצאתו של מלומד צרפתי אז פנה האיטלקי למלומד הצרפתי רויאה, המומחה לתורת הפיסיקה, בהצעה למצא תחבולה להדליק אש בתוך המים. המלומד טרח וטרח, ולבסוף מצא צירוף של חמצן, פחמן ומימן, הדולק בתוך המים. תמורת זה הבטיח האיטלקי למלומד רויאה חלק בשלל־הזהב.
זה – לזהב, וזה – „לסוד העלומים“ בעזרת האמצאה הזאת נגש האיטלקי למשות את הזהב מן האניה „אג'יפטו“, ואף הצליח בדבר. הוא משה לא פחות מ־100 מיליונים פרנקים זהב מן האניה. והמלומד הצרפתי שכח את כל הענין, כי היה טרוד בינתים בגילוי סוד „חידוש העלומים“ של התא החי, וגם חיפש תרומה למחלת הסרטן.
עתון מצויר במספרה רק באחד הימים, בקראו עתון מצוייר במספרה, נודע לו, שהאיטלקי שפנה לעזרתו כבר הצליח למשות 100 מיליונים פרנקים. –כן, אבל הם חייבים לתת לי 10% מן השלל, כי הודות לאמצאתי הצליחו להשיגו. – לא 10 אחוזים, כי אם 33 אחוזים – תקנו את דבריו המומחים המשפטיים. והנה התחיל המשפט. אבל בעל האניה „ארטיליו“ טוען, שאין הוא משתמש כלל באמצאתו של רויאה, אלא בחמרי נפץ משלו. לשם כך עלה עכשו פקיד משרד ההוצאה לפועל על האניה „ארטיליו“ ורצה לשים עליה עיקול, וגם למצא בה את ה„מצית“ של רויאה. לעת עתה לא הצליחו למצאו, והענין עתיד להתברר בבית המשפט…
"הבֹקר", שנה ג', מס' 873, 19 בספטמבר 1938, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ממילאנו מודיעים, שהספינה „ארטיליו“ יוצאת בקרוב לנמל לונגונה ושם יתחילו בעבודות כדי להעלות מתחתית הים את ספינת־המפרשים „פולוכס“, שטבעה בים בשנת 1806 ושהכילה מטען של זהב ואבנים טובות, שהיה מיועד למלך פרדיננד הראשון.
האמודאים חיפשו ומצאו שהספינה נמצאת בעומק של שבעים מטר ושמטען הזהב והאבנים הטובות נשמר בה בשלמות.
בדרך לנמל לונגונה תתעכב הספינה „ארטיליו“ בקרבת פורטופינו ושם יעלו עובדיה מן הים את הספינה „וושינגטון“ שהובילה מטען של נחושת וקטרים בשנת 1917 והוטבעה בים ע"י סירה תת־מימית גרמנית.
"דאר היום", שנה י"ח, מס' 95, 19 בינואר 1936, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
רומא 10. בעל אנית ההצלה „ארטיליו“ שהצליח להוציא את הזהב מהאניה „אג'יפּט“ שטבעה לפני 10 שנים, בא בדברים עם המצרי, שהשיג זכיון לחפש את הזהב שטבע עם צי נפוליון ב־1798 על יד אבו־קיר, כדי לגשת לחיפוש בשותפות. (ס. מ.)
"דבר", שנה שמינית, מס' 2248, 13 באוקטובר 1932, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית
באחד באַבגוסט, 1798, הקיף האדמיראל נילסון את הצי הצרפתי בנמל אבוקיר ולאחר קרב קשה הטביע כמה עשרות של ספינות, שבהן הובא הצבא של נאפּוליון למצרים.
החברה האיטלקית „סורימה“ מתכוננת להרים מקרקע הים את הספינות הטבועות הללו. החברה „סורימה“ היא אותה החברה, שאניתה „ארטיליו“ הצליחה להעלות בשעתה מקרקע הים את מטען הזהב של האניה „מצרים“.
העלאת האניה „מצרים“ הכניסה לחברה ריווח של 800.000 לי"ש. אולם לא כל המפעלים להעלאת אניות טבועות מכניסים רווחים. עתים אין המטען שבים שווה בעמל ובהוצאות. העלאת האניות הגרמניות, שהוטבעו בשעת הקרב אצל סקאפא־פלאו, הביאה לחברה האיטלקית הפסד.
„אולם הפעם מובטח לה, לחברת „סורימה“, שהעסק החדש יכניס רווחים. הספינות הצרפתיות נבנו בתקופה ההיא מעץ יקר, והעץ הזה יחד עם נחושת הקלל של התותחים העתיקים יהיה לשללה העיקרי של האניה „ארטיליו“. בעלי האוספים מתקופת נאפוליון אף הם מוכנים לשלם סכומים הגונים בעד מזכרות שונות, שתועלינה עם האניות הטבועות.
מלבד זה יש תקווה, שבבטנה של אנית הצי הצרפתי, יימצאו אוצרות גדולים, שנצברו לפנים בידי לוחמי המסדר המלטאי. בדרך למצרים סר ציו של נאַפוליון למאַלטה. „הקונסול“ המהפכני גרש מהאי את כל אביריו, חברי המיסדר הקתולי האדוק והחרים את כל אוצרותיהם. אוצרות אלה לא נשלחו לא למצרים ולא לצרפת. ויש יסוד לשער, שיימצאו בבטנה של אנית נאפוליון.
"הצֹפה", שנה שניה, מס' 173, 22 ביולי 1938, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אמודאים עברים העלו מתהומות סחורות חשובות ברבבות לירות
שרות ההצלה של „אוצר מפעלי ים“ כבר הציל מן הים במשך השנתים שהוא פעיל סחורות שערכן עשרות אלפי לא"י ושחשיבותן בשביל הישוב הארצישראלי הוא לאין ערוך. בין הסחורות האלה, שהוצאו ממעמקים על ידי אמודאים יהודים ואחרים – למעלה מעשרים מכוניות, שנמסרו לשירות חברות האבטובוסים והן מהלכות בכבישים, כ־150 צמיגי מכוניות, מנועים שונים ומכונות חקלאיות, שמשתמשים בהן בשדה. שירות זה פותח בלי הרף והאמודאים היהודים למדו כבר לצלול למעמקים מסויימים, אם כי אין ביכלתם עדיין לצלול לעומק של עשרות מטרים, בדומה לאמודאים מקצועיים אחרים. הוזמן ציוד חדש לאמודאים ועם בואו יפתחו בקורס מיוחד לאמודאים.
"הארץ", שנה כ"ו, מס' 7608, 11 בספטמבר 1944, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
חפושי המטמונות – יצר הוא באדם מימים מקדם. באגדות העתיקות של כל העמים מסופרים דברים על אוצרות זהב ואבני חן הטמונים בחביוני הרים, במעבה יערות שאין להם לא מבוא ולא מוצא ושומרים הפקדו עליהם – או נמרים רעי לב, או בני הענק, אנשי האימים, או דרקונים נושפי אש תפתה. גבורי הילאס בקשו את „צמר הזהב“, פרשי סקנדינביה יצאו למרחקים לחפש את האוצרות השפונים־טמונים, באגדות אלף לילה ולילה פעורים לועי המערות של אלדין ושם גנוזים אוצרי־אוצרות שצברו 40 שודדים. ומי מאתנו לא הוקסם מאי המטמונות ומנפלאות הפירטים ולא חלם שבאחד הימים יזכה למצא את גנזי האוצרות של רב־החובלים קיד גדול־האימה.
אולם את כל האוצרות והמטמונות והגזים הללו שיכנו אגדות העמים ביבשה, ואילו על האוצרות הטמונים בתחתיות הימים לא ספרו לנו אגדות העמים והספרות הדמיונית אלא מעט מזעיר. האנשים ידעו, כמובן, כי בקרקע התהומות שפונים מטמונות רבים ועצומים, אניות אופיר ותרשיש וכו' שהיו טעונות זהב, שן ואבני חן למיניהן ונטרפו בסערות וצללו תהומות. אך האבידות הללו נחשבו לבלתי חוזרות, לעד, כי גם העז בדמיונות נרתע מפני המצולה.
ורק בהתפתח הטכניקה, בהשתכלל כלי האמודאות ובהופיע הצוללות הראשונות נדלקו התקוות הראשונות. תחילה נצטמצמו הדברים בחזיות ספרותיות ובדמיונות מדעיים. הרי כולנו זוכרים עוד את רב החובלים נימו, שידו השיגה את כל מטעני הזהב של האניות שנטרפו. חבל שהטכניקה נחלשה מאד לעומת מעוף הדמיון: רב החובלים נימו שוטט באין מפריע בתחתיות האוקינוס בעומק 4–3 קילומטר בתוך מלבוש של גומי. ואילו היה בן תמותה פשוט מעיז לחזור על הנסיון הזה היו מי האוקינוס בכבדם העצום ממעכים אותו עד בלתי שריד.
האמודאים מעולם המציאות יכלו לצלול למעמקים קטנים במלבושם העשוי גומי ובקובעם העשוי פלדה. אולם גם במעמקים הללו שקועות אניות רבות שמשיתן כדאית מאד. שהרי מלבד מטענן גם האניות עצמן הן רכוש גדול. יש אניות טרופות שלא ניזוקו ולאחר אילו תיקונים יכולות הן לחזור ולהפליג בים. על פי רוב מפרקים את האניות הטבועות לאחר משיתן ומוכרים אותן לגרוטאות. האניות בימינו עשויות פלדה יקרה שאינה נשחתת משהיה במים.
הטכניקה של המשיה התפתחה הרבה לאחר המלחמה שבה טבעו מאות אניות. רבות מהן כבר נמשו ונצטרפו מחדש אל הצי של כמה מן המדינות הקטנות שאין ידן משגת לבנות לעצמן ספינות חדשות. ביחוד רבה המשיה בסקאפה פלואו שבו הטביעו הגרמנים את כל הציים, כדי שלא יפול בידי האנגלים. רוב האניות הללו נמשו כבר ובחלקי המתכת שלהן קיימו את נבואת „וכתתו את חרבותם לאתים“ וכו'… .
אולם יש שהאניה טבועה במעמקים או שבורה ולא כדאי למשותה. אז מסתפקים במשית המטען היקר – על פי רוב זהב ושאר המתכות היקרות. הדבר נתאפשר בזמן האחרון לאחר שהומצאו מכשירי אמודאות היפים לצלילה במים אדירים. המכשירים הללו דומים לתחמושת אבירי ימי הבינים: מכף רגל ועד ראש עוטה האמודאי שריון פלדה העלול לעמוד בפני לחץ המים. השריון כבד מאד והאמודאי אינו יכול לנוע כרצונו אלא מניעים אותו ממקום למקום באמצעות ברז מיוחד הקבוע בספינה שממנה שלשלוהו הימה. את ההוראות לכוון התנועה נותן האמודאי על ידי טלפון.
המכשירים החדשים הרבו את האפשרויות, ובאיטליה נוסדה חברה מיוחדת למשית מטענים שטבעו. לחברה זו יש צי קטן המצויד במכשירים ובחבר אמודאים מובהקים. החברה הזאת החליטה למשות את האניה האנגלית „מצרים“ שטבעה באוקינוס האטלנטי ושמטענה יקר מאד (ככרות זהב בסך מיליון פונט שטרלינג).
„מצרים“ נטרפה ב־1922. ליד חופי צרפת המערביים במפרץ הסוער אושאנט, המפורסם בזרמיו המסוכנים ובערפליו האיומים, נתקלה „מצרים“ האנגלית בספינת המסע הצרפתית „סינה“. מקום הטביעה לא היה ידוע בדיוק. לבד זאת צריך להביא בחשבון את הזרמים החזקים שהיו עלולים לטלטל הצדה את האניה הטובעת. ועוד קושי: רק בחדשי הקיץ המעטים יש אפשרות לצלול במי המפרץ הזה – בשאר ימות השנה גועש כאן האוקינוס ולוט בערפל כבד. החפושים הם בבחינת „עור מגשש“: אנית המחפשים שטה אילך ואילך במקום הטביעה המשוער ובולשת את תחתית הים בגשש ארוך עד שיומשו אילו כלים שיעידו, כי אמנם כאן טבעה האניה המחופשת. ולאחר שנמשה אחד החפצים הללו צוללים האמודאים וקובעים בדיוק בדיוק את מקומה של האניה.
רבים חפשו את „מצרים“ אבל עד כה לא הצליחו בחפושים. אשתקד שלחה החברה האיטלקית את ספינותיה „ארטייו“ ו„ראפייו“, שעשו חדשים בים ולא מצאו כלום. פעם נתקל הגשש בסלע, פעם שניה באיזו ספינה שאינה ידועה לאיש. השנה נמשכו החפושים חדשיים וסוף סוף נמצא מקום הטביעה.
אוניית החילוץ וההצלה האיטלקית "ארטיליו", 1932 (Artiglio). מקור: wikimedia commons.
„מצרים“ נמצאה באורח נס. לאניות ההצלה יש כדורים מיוחדים הנקבעים במקום שהגשש נתקל בספינה המחופשת. לעתים קרובות יש הכרח להפסיק את העבודה מחמת הסערה או הערפל וגם לחזור אל הנמל – ואז קובעים באותו מקום את הכדורים הנ"ל, כדורי ברזל הצבועים אדום. הכדורים הללו משקלם חצי טונה והם עגונים בעוגן, שמשקלו חמש טונות. ואף על פי כן יש שהכדורים והעגנים נתלשים ושטים על פני האוקינוס. אשתקד עמלה הספינה „ארטייו“ במשיית הספינה „דרומונד קסטל“, אחד הכדורים שנקבע במקום ניתק, שט כמה מילין על פני האוקינוס, ואחר כך – ככל החוזר אל אדוניו – חזר אל „ארטייו“, שהפליגה למקום אחר. כנראה כדי להודיע לה, כי גם שאר הכדורים מתאמצים להנתק. השנה ניתן אחד מד' הכדורים של „ארטייו“ והרחיק בערך מיל אחד ועגנו נאחז ב„משהו“ המוטל בתחתית האוקינוס. „ארטייו“ השיגה את הבורח ומצאה את… „מצרים“.
„מצרים“ טבעה בעומק 400 רגל חרטומה כלפי מעלה ואחוריה בקרקע הים. בעומק זה שרויה מאפליה הגוברת מחמת האבק שהזרם מתמרו ומדליח בו את המים. מחמת האפלה אין האמודאים מבחינים דבר במרחק כמה פסיעות, ולעתים קרובות אינם מבחינים גם את רגליהם. מאליו מובן, כי קשה מאד לעבוד באנדרלמוסיה זו של גרוטאות בתוך המאפליה. ויש סכנה שהכבל שאליו רותק האמודאי ישתחק בגרוטה וינתק. העבודה נעשית במקדחים ובמסורים שבהם מקדדים האמודאים את דפני הספינה ונכנסים פנימה. מטען הזהב של „מצרים“ גנוז בחלקי הספינה המרכזיים וקשה יהיה להגיע אליו.
אם משיית הזהב תצליח, תתחיל החברה בעבודות המשיה של שאר האוצרות הטבועים בתחתית הים. הנה במפרץ נאוואַרה קבור אוצר של מיליארד פראנק זהב – האוצר הזה היה טעון על ספינות טורקיות, שהצי הרוסי הטביען לפני מאה שנה. בארכיפלג היוני, בתחתית הים האגיי, ספונים בכלל אוצרות אין חקר – הספינות היו נטרפות כאן מימי קדם. יתכן, כי מקרקע הים יצליחו למשות לא רק זהב אלא גם יצירות האמנות היונית.
יש עוד מקום המוכן לפורעניות של ספינות – חופי אנגליה. כאן קבורות, למשל, ספינות ארמדה הספרדית שהיו טעונות זהב, כאן טמונה גם „לוזיטאניה“ שהטביעוה הגרמנים, שהיתה טעונה זהב בשיעור 120 מיליון פרנק.
בקרקע הים אפשר למצוא כלים מכלים שונים. אמודאי אחד משה מן התהום תיק עור אדום ובו 5.000 פרנק בלגיים. אמודאי שני מצא במצולות תער גילוח אמריקני, ובעל בית החרושת התחבלן עשה זה חומר לריקלמה רעשנית: ראו נאה, ראו: מה כוחה של התוצרת שלי, שהמים והזמן לא יכלו לה…
ויש עוד תכנית: להתחיל בעיבוד שרטוני הפנינים של מפרץ פרס – ושוב באמצעות מכשירי האמודאות.
אכן, צר לו לאדם המקום ביבשה ובאויר והוא מעיז לרדות גם בים. ויש בעלי דמיון המתנבאים לאמור: התקופה הבאה תהיה „תקופת המים“…
"הארץ", שנה י"ב, מס' 3430, 14 בנובמבר 1930, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
זה שמו של קואופרטיב חדש בן 10 חברים, המכשירים את עצמם למקצוע חדש, שהשם נאה לו.
יש מקצוע המשייה, הכרוך בצלילה. נפלו סחורות הימה יש למשותן. הממשלה לוקחת לה מחצית, חלף הזכיון. המחצית השניה למוֹשים. בונים קירות בנמלים, יש להניח אבנים במעמקי המים או קרקע הים – שוב נחוּצים צוללים. במקרה אסון לאניה – וזה יקרה גם בחופי ארץ־ישראל – מפרקים את גוף האניה, מוֹשים את הסחורות, את החלקים, הרי שוּב עבודה. תחנת ראֶדינג תניח בים צנור, בו יוּזרם אל הדוודים שבחצרה הדלק ישר מתוך אניות – גם בעבודה זו עובדים אמודאים צוללים.
בין ספּני נמל תל אביב ישנם שני אמוֹדאים, אבל הם עסוּקים. החלו, איפוא, חברים חדשים ללמוד את המקצוע, על־מנת למצוא בו את מחיתם. כולם עבדו בבנין בריכת המעגן, ומשנגמר נשארו מוּבטלים. לא השלימוּ עם המצב ויזמו את המפעל החדש, שבית אחיזתו נמל תל אביב, אבל היקפו ואחריתו – מי ישורנו.
אין אמצעים לחברים אלה. הם עובדים מתוך יסוּרי מחסור. יום יום צריך לצאת לים ולהתאמן. עמד להם ה„סינידקאט לעבודת ים“ והשאיל להם דוברה ועל גבּה מכונת צלילה שלו. עומדת להם חברת פריקה ומושכת אותם בסירת מנוע שלה יום יום לעבודה ובחזרה. אך יש הוצאות במזוּמנים – שכר לאמודאי המדריך, חבלים וכלים שונים. והחבים מתחייבים בחובות וממשיכים. סוף סוף הן תבוא עזרה, ובאמת, מדוע לא באה עדיין?
נתבעים מחלקת הים של הנה"ס, נחשון, החבל הימי. הן זקוּקים למקצוע זה. אף אחד לא חסר סיכוּיים הוא. ספני יון ואיטליה מכניסים לארצותיהם סכוּמים גדולים מעבודת משייה ברחבי הימים. בשנים שלאחרי המלחמה העולמית משוּ איטלקים אוצרות ממש מרחבי ימים ומעמקיהם. על כל פנים חובה להכין את אנשי המקצוע בשביל חופנו אנו בלבד.
הקבוּצה קשוּרה עם בעל הזכיון למשייה בחוף תל אביב, מארצ'אֶבסקי, אחוּזים לו מסוּיימים ואחוּזים – להם. עד עתה כבר משוּ כמה טונים של סחורות.
– ר.
"דבר", שנה ארבע עשרה, מס' 3960, 1 ביוני 1938, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
הוחל בעבודה כדי למשות את אוצרות האניה „לוזיטאַניה“ שטבעה בזמן המלחמה. „לוזיטאַניה“ טבעה ב-7 במאי 1916 ליד החוף האירי. חושבים, שהאניה הובילה חתיכות זהב למטבעות כדי 200 מיליון דולאר ו-12 מיליון לי"ש. על ספון האניה היו כמה מיליונרים, ולהם היו תכשיטים ואבנים יקרות. כן הובילה האניה מטען יהלומים בשביל אמשטרדאם ואנטוורפן. עבודות ההצלה מתנהלות ע"י האניה שטטין השייכת לחברה אנגלית-גרמנית.
תוך כדי עבודה זו עלה בידי החברה לגלות שלוש אניות של הצי הספרדי, שטבעו לפני שלוש מאות שנה.
"דבר", שנה עשירית, מס' 2807, 5 באוגוסט 1934, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ולדֶמאר ה־4 מלך דנמרק (Valdemar Atterdag). מקור: ויקישיתוף.
מכאן ומכאן
[…]
מטמון במצולות ים
לפני שש מאות שנה בימי מלחמת שוודיה-דניה לכד המלך הדני ואלדמאר אטירדאג את העיר השוודית ויסבי וציוה על התושבים למלא את החביות הריקות אשר בככר המרכזית בכלי כסף, זהב ואבני-חן. לאחר שהחביות נתמלאו על גדותיהן טען המלך הדני את השלל באניותיו וחזר לדניה. בדרך התחוללה סערה, והצי של ואלדמאר טבע. שלל המלחמה העשיר שלו ירד למצולות ושם הוא טמון עד היום.
עתה נמלך המהנדס השוודי האל למשות מהמצולה את המטמון ולהחזירו לעם השוודי שממנו לוקח. המהנדס התקין פעמון צלילה מיוחד שבו יוכלו לרדת ולדלות צוללים אחדים.
"דבר", שנה תשיעית, מס' 2451, 12 ביוני 1933, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אמודאים על סיפונה של אה"מ "סיריוס", 1894. מקור: ויקישיתוף
המלחמה נגד המות על קרקע הים
הרפתקאותיהם וסכנותיהם של האמודאים. – מלאך המות שקם מאנית-מלחמה טבועה
(מכונן מומחה, שהעלה זהב מתוך אנית מלחמה אנגלית טבועה, מספר את קורותיו על קרקע הים)
בניו-יורק מתגורר מסגר ששמו שרלס קורטניי. אדם זה איננו רק מומחה למקצועו – הוא יכול להחשב כגאון במקצוע זה. הוא יודע לפענח את תעלומתם ולגלו[ת] את סוד מנגנונם של המנעולים היותר מסובכים עם כל הקומבינאציות שלהם. וכשצריכים לפתוח באחד המקומות איזו דלת סודית, או מנעול או קופה, ואין מי שיעשה זאת – פונים לעזרתו של קורטניי.
היו לו כבר בענין זה הרבה נסיונות נפלאים וכבר נזדמן לו לפתוח קופות לא רק במשרדים, כי אם גם על קרקע הים. כבר פרסמנו לא פעם ידיעות בעתוננו על דבר החברה האיטלקית שקבלה על עצמה להעלות את הזהב, שצלל הימה בימי המלחמה בתוך האניה מצרים (איג'יפט). הצוללים מצאו את האניה, גלו גם את הקופה, שבה הוטמן הזהב, אך לולא עזרתו של קורטניי היה כל עמלם של הצוללים עולה בתוהו.
לפני כשלושה חדשים הפליג קורטניי באופן סודי לאירופה. בהפליגו להתם היה בריא, רענן ושערו שחור. לפני שבועות מספר חזר קורטניי מנסיעתו זו חולה, פצוע ושערו לבן. ראשו הפך לבן במשך שעה קלה של 40 דקות, שבהן ניהל מלחמה מיואשת לחיים ולמות על קרקע הים. מלאך המות שקם הפעם על קורטניי לבלעו יצא מאנית המלחמה הטבועה „המפשיר“ של המנוח קיטשניר.
לפני 17 שנה, בראשית המלחמה הוטבעה אנית המלחמה האנגלית „המפשיר“ ע"י צוללת גרמנית. יחד עם אנית המלחמה נפל חלל לורד קיטשניר, וזיר-מלחמתה של אנגליה בימים ההם. זו היתה אחת האבדות היותר כבדות, שנגרמו לאנגליה בימי המלחמה.
ישנה סברה, שבקפת האניה נמצא זהב על סך 10 מיליון דולרים. והנה לפני זמן מה נוסדה חברה, שקבלה על עצמה להעלות את הזהב מן האניה הטבועה הנ"ל. יחד עם הזהב קוו להעלות מן אניה הוזירית כמה ניירות ומוסמכים חשובים, שהממשלה האנגלית היתה מוכנה לשלם בעדם טבין ותקילין. אולם בהיות כי כל אלה היו שמורים בקופה, וקורטניי הוא המומחה לכגון דא, הזמינוהו להשתתף במפעל זה, והבטיחו לו אחוז מסוים של הזהב אשר יעלה מאניתו של קיטשניר.
קורטניי נסע אפוא לאירופה ועלה על אנית המושים. כאן הציגו לפניו את שני הצוללים שהוזמנו לעזור לו בעבודתו. שלשתם ירדו פעמים אחדות לקרקע הים, מצאו את האניה הטבועה, וערכו בה חקירות וחפושים. כאשר ירד קורטניי בפעם שלפני האחרונה הצליח להעלות זהב מן האניה על סך 60 אלף דולר. ירידתם האחרונה של הצוללים אירעה ב-24 לאפריל, ואז אוּנתה להם אותה התאונה אשר הלבינה את שערו של קורטניי במשך 40 דקה.
ברדתם לקרקע הים לבשו הצוללים לבוש ממין מיוחד, העשוי מדוראלומינום. זהו מין מתכת המורכב מאלומיניום וממתכות אחרות. הדוראלומינום הוא גם קל במשקלו וגם חזק מאד. מאותו הדוראלומינום עשויים גם חלקי המתכת של האוירונים וספינות האויר. מלבושי הצוללים הם רחבים, ומכילים כלים מלאי אויר כבוש. את הצוללים מורידים בחבלים. חוץ מזה מחובר כל צולל עם אנית המושים ע"י צנור של גומי, שבדרכו שולחים לצלול את האויר הדרוש לו לנשימה. מלבד זה נותן בידי הצולל חבל מיוחד, שעל ידו הוא מעלה לאנית המושים סימנים וידיעות.
כאשר ירדו שלשת הצוללים על קרקע הים בפעם האחרונה, נסחבו פתאום שלשתם ע"י זרם תת מימי כביר, שלחצם אל צדי האניה הטבועה. לחץ הזרם היה כל כך חזק, עד שהצוללים לא יכלו לזוז ממקומם.
כבר הזכרנו לעיל, שסבת טביעתה של אנית המלחמה היתה פצצת טורפידו, שנורתה ע"י הצוללת הגרמנית ושהבקיעה חור גדול בצדי האניה. פלדת השריון שסביב לחור נקרעה וחודי הפלדה נשארו בולטים החוצה. אל חודי הפלדה האלה נהדקו הצוללים ע"י זרם-הים התתאי. לחץ הזרם היה כל כך חזק, עד שחודי הפלדה נתקעו לתוך הדוראלומיניום של מלבושי הצוללים, כפפו את מלבושי המתכת ופגעו וחתכו בגופות האנשים. קורטניי מספר, שהרגיש את דמו זורם ושוטף מן הפצע שנפתח בצדו עד לרגליו.
חויותיו באותם הרגעים היו איומות. הוא היה בטוח, כי בא קצו. אימת המות תקפה את כל גופו ואת כל נשמתו. הוא טלטל מתוך יאוש בחבל הסמנים בכל כחותיו האחרונים, ואולם אנשי האנית המושים אשר מעל המים לא יכלו להושיעו בכלום.
40 דקות נמשכו ענויים אלה, אשר נדמו בעיני הצוללים כענויי נצח. לאשרם פסק סוף סוף הזרם התת-ימי, ורק אז ניתנה אפשרות למלחי אנית המושים להעלות את הצוללים מקרקע הים. כשפשטו מעליהם את לבושיהם – נמצאו שלשתם פצועים קשה. אצל קורטניי נתגלה פצע בצדו, שבר בידו, וגם ראשו הפך לבן. מיד הובילו את שלשתם ליבשה היותר קרובה – לגרמניה – והכניסום לבית-חולים. קורטניי הבריא הראשון, ואז שלחוהו בחזרה לאמריקה בלוית אחות. אולם עד היום טרם הבריא קורטניי לגמרי. כל גופו חבוש תחבשות, וגם עצביו נרגזים ומזועזעים.
"דאר היום", שנה ט"ו, מס' 222, 25 ביוני 1933, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 
