שודדי ים מחינא התנפלו על אניה אשכנזית – 1876

דברי הימים.

אשכנז. עוד מעט וגם החינים יריחו האבק שרפה היוצא מקני-הרובה קרופפ. בימים האחרונים השמועה באה לאשכנז כי שודדי הים מחינא התנפלו על אנית סוחר אשכנזית ויקחוה בשבי. הדבר הזה העלה עליו חמת ממשלת אשכנז, ותשלח לחופי ים חינא שש אניות מלחמה ועליהם 1380 איש, וקני-רובה במספר 57, גם ממשלות בריטאניה ורוסיא נלוו אל ממשלת אשכנז בדבר הזה, וממשלת בריטאניה שלחה לחינא 24 אניות מלחמה ועליהן 230 קני-רובה גדולים, וממשלת רוסיא 6 אניות מלחמה עם 54 קני-רובה. ויש תקוה כי החינים כשמעם את הקולות משלש מאות וארבעים פיות מריקי אש, יתעשתו ולא יוסיפו להרגיז את אוניות אורופא.


"הלבנון", שנה שתים עשרה, מס' 32, 22 במרץ 1876, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

חדשות שונות.

[…]

מעיר האנגקאנג מודיעים המה"ע כי מחאת ממשלת אשכנז נגד ממשלת חינא, מדוע לא תשים קץ להפיראטען אשר יסובבו את ערי החוף ויגזלו את כל הנמצא על האניות אשר תבאנה שמה, עשתה רושם גדול על כל יושבי הארץ. הממשלה הבטיחה לשום בכל ערי החוף מכונות ההצלה (רעטטונגסאפאראטע) לבוא לעזרת האניות אשר הוזקו מאת שודדי הים.


"חבצלת", שנה שביעית, מס' 2-3, 20 באוקטובר 1876, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מלחמת בן המלך בטורפי ושוללי הים – 1856

ידיעת הארץ – פרייסען

[…]

גם לממלכת פרייסען כעת אניות-מלחמה – קריגסשיפפע – אשר יגדל מספרן מדי שנה בשנה ושר האניות – אַדמירַאל – הוא בן המלך – פרינץ אַדאַלבערט יר"ה. ולמען למד תמיד את אנשיו, יעברו לב ימים פעם כה ופעם כה. בחודש העבר עברו גם לא רחוק מגבול ארץ אַפריקא במקום אשר זה איזו שנים נגזלה שמה אנית-סוחר – האנדעלסשיפף – אשר לפרייסען. ורצה השר הגדול לירד אל החוף לראות את אנשי הארץ ההיא. וירדו עמו גם מאנשיו לשלחו, ויהי כאשר קרבו אל היבשה ובטרם נתקו עוד כפות רגליהם מהאניה, החלו אנשי החוף לירות עליהם בחזקה ולא נתנו להם לבוא אל היבשה. ויחר אף השר הגדול על הנבלה הזו, כי כן לא יעשה בין ממלכות הארץ אשר יבואו לשלום. ויצו להפיץ עלימו כדורי אש מהאניה הגדולה ויביאו אליו עוד מאנשיו לעזרתו וירד אל היבשה הוא ואנשיו אשר עמו ויעל בסערה מעלות הארץ ההיא ויגרש לפניו את הריקים והפוחזים האלו וינסו לפניו כברת ארץ מהחוף. אבל לקול ההמולה הגדולה הזו התקבצו ובאו עוד אנשים רבים עד למאוד ותכבד המלחמה על אנשי פרייסען. וירא השר הגדול והנבון כי לא נכל להם במעט אשר אתו – אף כי לחמו כגבורי החיל – ויצו לשוב עד האניה הגדולה אשר עמדו מרחוק מעט. במלחמה ההיא נפלו וגם נפצעו רבים מאנשי האניה ולדאבון לבב כל אנשי מלכת פרייסען נפצע גם השר הגדול בן המלך הזה, כי כדור נחושת – קוגעל – עבר בבשרו בשוק העליון שר אגפו – פֿליגעלאדיודאנט – לייטנאנט ה' ניזעמאנן נפל ארצה לימינו, ומת כמו רבע שעה אחרי אשר הביאו להאניה. בהיותם על האניה במנוחה מהרו הרופאים לחבוש פצעי החולים ויחתרו לבוא לעיר הקרובה להם גיבראלטער ונתקבלו באהבה כבוד מאנשי ענגלאנד אשר יגורו שמה ויכינו מקום להחולים בבית החולים אשר להם ויתנו להם כל מחסורם. לפי הידיעות אשר יבואו יום יום לא יארכו הימים וישוב בן המלך יר"ה לאיתנו הראשון ויתרפא מפצעו במהרה בלי כאב גדול. ד' ירפאיהו ויחלימיהו!

כל מלכי הארץ יקצפו עד מאוד על הנבלה הזאת אשר נעשתה ויבקשו לעשות נקמות באנשי הארץ ההיא ולהביא הדבר לפני מלכם ליסרם שבע על חטאתם. אבל מי יודע אם יוכלו להשיגם, כי כפי הנראה הן המה טורפי ושוללי הים – זעע פִראֲטען – וכחיתו יער בכפים ובמערות יגורו, בין הסלעים הגדולים ובמחילות עפר יתחבאו.


"המגיד", שנה ראשונה, מס' 5, 17 באוקטובר 1856, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

המלחמה בשודדי הים האדום – 1902

טלגרמות.

יום 24 אקטאבר (6 נאוועמבר) (ו' מרחשון).

[…]

רומא. – ממידי מודיעים, כי בשבוע העבר באו שמה שלש אניות איטלקות תחת פקודת ארנאָן. בהן נמצא פקיד-הרשות מתימן וגם פלוגת צבא טורקית תחת פקודת שר גדוד שנמסר למשמעת ארנאן. תיכף בבואן שמה הוריד ארנאן עפ"י בקשת הפקידים המקומיים פלוגת צבא עם שלשה תותחים בשביל למנוע את השודדים שנקבצו אז יחדו מלברוח. שודדי הים התנפלו על ארבע סירות איטלקיות אבל הוכו אחור. מהשודדים נפל רב. מהאיטלקים נפלו חלל שני מלחים. הרשות המקומית בקשה את ארנאן להאריך את הזמן (5 ימים) שהגביל למסירת השודדים בידו. ארנאן הסכים לזה אבל בתנאי שמלבד הסגר השודדים שהסתתרו במקום שקשה מאד להגיע אליו על שפת הים, ישלמו לו עוד התושבים 15,000 פראנק לטובת משפחות המלחים המומתים וכאשר מאנו לקבל את התנאי הזה צוה ארנאן לירות בהכפר, מבלי לגעת בצבא טורקיה, ורק אחלה היריה מהרו פקידי הרשות להסכים לתנאיו של ארנאן והוא האריך את הזמן למסירת השודדים בידו עד יום 29 אקטאבר.

* * *

יום 30 אקטאבר (12 נאוועמבר) (י"ב מרחשון)

[…]

רומא. – בדבר שאלת שודדי הים בים סוף נעשתה בין ממשלת טורקיא ואיטליא פשרה כזו: כל אניות השודדים אשר על יד האי מידי תהרסנה או תמסרנה למפקד האניה האיטלקית „ארנאנע“. ממשלת טורקיה מתחיבת ליסר קשה את השודדים שהם נתיניה. את השודדים שהראה עליהם מפקד „ארנאנע“ ילידי המושבה האיטלקית עטרירעא תסגיר ממשלת טורקיה במאסאווא במשך שני חדשים. בעתיד ירדפו את השודדים בעזמה יותר רבה. ומשפחותיהם של שני המלחים שנפלו במלחמה על האי מידי תשלם ממשלת תורקיה 15,000 פראנק. לנתיני איטליה שסבלו היזק בהמושבה עריטרעא נקצב סכום של 19,600 טאלער. לאניות התרן, הבאות מעריטרעא תתן ממשלת טורקיה מעתה זכיות כאותן שתשתמשנה בהן האניות של הממלכות הידידות ביותר.

לרגלי הפשרה הזאת צותה ממשלת איטליה למפקד האניה „ארנאנע“ לקנות ביחד עם הרשות המקומית תחבולות להוציא את תנאי הפשרה לפעולות, ובאשר ימלאו אחריהם אז תשובנה האניה „ארנאנע“ ויתר האניות ביחד עם אניות השודדים שתפשו למאססאווא.

* * *

יום 14 (27 נאוועמבר) (כ"ז מרחשון)

[…]

קונסטנטינופול.  – […]  לרגלי העובדא, כי אניות התותח שנשלחו לים סוף להלחם עם שודדי הים לא יכלו לזוז ממקום עמדתן בהדרדנילים והאניה „אידרה מאסהוססע“ נשברה על יד חופי סוריה ולא עצרה כח ללכת הלאה צוה השער העליון על שר הים לתקן חיש את בדקי האניות ולהכשירן לתעודתן ושתהיינה מזוינות היטב ונכונות להפליג הימה, כי ממשלת טורקיה התחיבה לאיטליא לפנות את הים-סוף משודדי-הים כליל.


"המליץ", שנה ארבעים ושתים, מס' 233, 7 בנובמבר 1902, עמ' 3; מס' 238, 13 בנובמבר 1902, עמ' 3; מס' 251, 28 בנובמבר 1902, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

תלגרמות של הצפירה

קונסטנטינופול 26 אקט (8 נאוועמ'). הצי תוגרי הנמצא בים האדום (ים סוף) הוא קצר אונים משים קץ למעשי השודדים בים. אל המיניסטריום של צבאות הים נשלחה פקודה לזיין ולשלוח אל הים האדום עד ארבע אניות מלחמה.

קונסטנטינופול 29 אקט' (11 נאוועמ'). ציר ממשלת יון ברומי קבל פקודה מאת ממשלת תוגרמה לפשר את הסכסוך עם איטליא בדבר שודדי הים. ממשלת איטליא דורשת, כי יכירו זכות דגל הצי האיטלקי בים תוגרמה.

רומי 4 (17) נאוועמבר. מחודיידא מודיעים, כי לשר הצי האיטלקי ארגון נמסר כסף תשלומי הנזק בעד משפחות המלחים שנרצחו בידי שודדי הים האדום. אניות השודדים נהרסו. גם קבל ארגון דמי תשלומי הנזק אשר הסבו שודדי הים במעשי החמס שעשו באי דאלאק ובעד המסים אשר לקחו בחזקה מן האניות שבאו מעריטרעא. ארגון שב עם הצי למאססוא.

קונסטנטינופול 13 (26) נאוועמבער. ממשלת תוגרמה נתנה צו לשר של ים, להיות אניות מוכנות ועומדות תמיד כנגד שודדי הים האדום, יען כי הממשלת תוגרמא קבלה עליה בפני ממשלת איטליא לנקות את הים האדום מן השודדים.

קונסטנטינופול 28 נאוועמבר (11 דצממבר). עפ"י עצת הממונה על המבצרים בתימן, עבדולא-פחא, מיסדת תוגרמא נמל בין באב-על-מענדעס ובין קונפידק, למען הפריע בעד שודדי הים האדום מעשה חמס ושוד במקומות ההם.


"הצפירה", שנה עשרים ותשע, מס' 236, 9 בנובמבר 1902, עמ' 3; מס' 239, 12 בנובמבר 1902, עמ' 3; מס' 244, 18 בנובמבר 1902, עמ' 4; מס' 252, 27 בנובמבר 1902, עמ' 3; מס' 265, 12 בדצמבר, 1902, עמ'  3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מלחמת ההוללאנדים בשודדי הים של אטשין – 1873

דברי הימים.

[…]

הוללאנד. – ממשלת הוללאנד תעטש עתה מריח הפלפול אשר יגדל לרוב בממלכת אטשין היושבת בשכונת ארץ יאווע אשר בהודו המזרחית. כנודע, שבה ארץ יאווע מידי הבריטאנים לממשלת הוללאנד בתנאי אשר ממשלת הוללאנד תהיה למחסה על אניות וסחר בריטאניה בהודו המזרחית, כי לא תאונה אליהן רעה מצד שודדי הים בחופי ממלכת אטשין. ואולם השולטאן המושל באטשין, אף כי על פי הברית אשר בינו ובין ממשלת הוללאנד, עליו לעצור בכל עוז בעד עבדיו לבלי יתנפלו על אניות בריטאניה, אבל באשר השולטאן הזה מטה ידו, ולמען כלכל כבוד ביתו הנהו מוכרח בעצמו ובכבודו לעשות מסחור ומקנה, על כן דבריו אינם נשמעים באזני יושבי ממלכתו, וזה דרכם להחריד מנוחת האניות הבאות מאורופא ולשודדן. ולמען שום קץ להעמל הזה, קראה ממשלת הוללאנד על השולטאן המושל באטשין, ותשלח את צבאותיה ואניות מלחמה ללחום עם חיל השולטאן הזה. אכן צבאות הוללאנד הוכרחו לסגת אחור מללחום, באשר כי נפל ממנו רב במלחמה הראשונה, וההוללאנדים רואים כי לא במתי מעט ולא ביום אחד יכבשו את ארץ אטשין, ובאשר החדשים האלה המה חדשי גשם בהודו המזרחית, מוכרחת ממשלת הוללאנד להתחיל עד חדש אקטאבער לצאת שנית למלחמה ביד חזקה.

נבחרי לאום הוללאנד מתלוננים עתה על הממשלה על אשר הוציאה להורג בניה, בטרם שאלה מהלאום אם תתגר במלחמה הזאת, ועל אשר לא ראתה מראש להכין לה חיל ויד חזקה נגד ממלכת אטשין. ורבים אומרים כי שרי העצה בממשלת הוללאנד יתפטרו ממשמרת פקודתם בגלל הדבר הזה.


"הלבנון", שנה תשיעית, מס' 36, 7 במאי 1873, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

[אצ'ה, Aceh]

משפט שודדי האניות בקערטש – 1901

תלגרמות של הצפירה.

[…]

קערטש 20 מאי (2 יוני). בישיבת שופטי הבי"ד הסימפרופולי שבאו הלום התברר משפט שודדי האניות איווקאוויטש וגאראשוק. וזה דבר אשמתם: בירח מארץ שנת 1899 התנפלו על אנית תרן אחת בלשון הים הקערטשית ויהרגו שלשה אנשים שנמצאו באניה וגם המיתו את אחד מחבריהם וישללו שלל האניה ואח"כ הורידו את האניה ואת ההרוגים במצולות. הבי"ד חרץ משפט על איווקאוויטש לעבוד עבודת פרך עשרים שנה ועל גאראשוק – חמש עשרה שנה.


"הצפירה", שנה עשרים ושמונה, מס' 112, 3 ביוני 1901, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

עונשם של הפיראטים החינים – 1899

בינה לעתים.

[…]

סופרו של העתון „טימס“ היושב בפאריז מודיע, כי במארסיל נתקבלה ידיעה מטאנקין, כי הפיראטים החינים התנפלו על האניה האנגלית "West River" ויגזלו סחורה על סך שבעת אלפים דאלאר, ויסתרו בכפר הקרוב. אנית המפץ רדפה אחריהם, אך לא השיגתם לכן קרבה אל הכפר, ורב החובל דרש מאת יושבי הכפר, כי ישיבו לו את הסחורה הגזולה, ויהי כי לא נענה, ויצו רב החובל לירות אל הכפר וישרפוהו.


"המליץ", שנה שלושים ותשע, מס' 160, 31 ביוני 1899, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מלחמת הפורטוגיזים עם שודדי הים החינאים – 1910

 אנית התותחים "פטריה". ציור מאת Benedito Calixto, שנה: 1905. המקור: ויקישיתוף

מלחמת הפורטוגיזים עם שודדי-הים החינאים.

לפני ימים אחדים הבאנו ידיעה טלגרפית קצרה, כי היתה במזרח הרחוק התנגשות של דמים בין חיל הפורטוגיזים, החונה על האי הקטן קולובאן, ובין שודדי-ים חינאים. עתה מודיעים עתוני ליסאבון פרטים מעניינים בדבר המלחמה הזאת:

בירחים האחרונים הרבו שודדי-הים החינאים לעשות מעשי-שוד ורצח בחבל מאקאאה, השייך להפורטוגיזים. הגוברנאטור של החבל שלח אנשים מרגלים לתור את מקום תחנותם של שודדי-הים האלה, ובמשך ימים אחדים נודע, כי מושבם הראשי הוא על האי הפורטוגיזי הקטן קולובאן. אז התחילה המלחמה כנגדם. שתי הסירות הפורטוגיזיות הנושאות תותחים „פאטריה“ ו„מאקאאה“ התחילו לירות על אי מושבת של שודדי-הים.  ואנית-המרוץ „אמיליה“ הורידה לשם מאה וחמשים מלחים, אשר ביחד עם 250 חילים התכוננו להתנפל על שודדי-הים. אבל שודדי-הים היו ערוכים ומזוינים אל המלחמה הזאת. בראותם את גדודי הצבא מהרו לטפס על ראש גבעה משופעת, שבה נחצבו בתוך סלעים מערות גדולות ופנות מחבוא מסותרות מתחת לארץ. את הגבעה הזאת תקנו ושכללו למבצר חזק והקימו עליו תותחי „מאקסים“. החילים נגדו תחת הגנות שונות אל המקום אשר התבצרו בו השודדים, אבל כשנמצאו לפני הגבעה, התחילו ממטירים עליהם משם מטר כדורי-מות. שודדי-הים ירו בחילים מתוך תותחים גדולים, ונוסף על זה נקרעו מצדי הגבע גזרי-סלע גדולים ונפלו על ראשי הפורטוגיזים ופצעו מהם רבים. שלש פעמים התנפלו עליהם החילים בחנותות וברמחים ובשים נפש בכף חדרו על למבוא המבצר. אבל בשום אופן לא יכלו החילים להחזיק מעמד כנגד האש הנוראה אשר הריקו שודדי הים מתוך תותחיהם, והוכרחו לסגת אחור. בין כך עלתה לראש הגדוד להעלות אל הגבעה הקרובה שתי באטאריות, אשר ירו ברד של כדורים על מבצר הפיראטים. השודדים נמלטו לתוך חוריהם, וכמו שנתברר אח"כ לא הסבה להם היריה שום נזק. לאחר שההשתערות מצד הפורטוגיזים הוכתה אחור הפעם, החליטו לחכות עד אשר יבוא אליהם חיל עוזר ואז ישימו מצור על האי. הגוברנאטור במאקאאה רוצה להוריד גדוד-צבא שני אל האי מצד אחר, בכדי שתהא האפשרות להתנפל על השודדים גם מאחוריהם. לפי הידיעות שנתקבלו מצד פורטוגאל, היו אבדות הפורטוגיזים מעטות מאד, בעוד אשר מן השודדים נפלו חללים הרבה. אבל ממקורים אחרים מחליטים, כי גם מצד הפורטוגיזים נשפך דם לרוב. פלוגה של ט"ו סירות חינאיות נושאות תותחים תומכת בידי הפורטוגיזים ביריותיהם על האי. עתה החליטה הממשלה לשלוח אל אי שודדי-הים גם אניות-המרוץ הפורטוגיזיות „וואסקה די גאמה“ ו„סאן גבריאל“. בתחילה העריכו את מספר שודדי הים למאתים איש, אבל המלחמה האחרונה הוכיחה, כי נמצאים הם במספר יותר גדול מזה. מצד פורטוגאל מקוים, כי בעוד ימים מעטים לא ישאר שריד ופליט משודדי-הים החינאים בכל האי.


"הד הזמן", שנה רביעית, מס' 153, 22 ביולי 1910, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

שוד בלב ים – 1907

טלגרמות.

[…]

אודיסה. במרחק שש עשרה ווירסטאות מאודיסה נעשתה בלילה התנפלות מזוינה על אנית-הקיטור „סופיה“, השייכת לחברת האניות הפרטית של פאלץ-פיין, שהלכה עם אורחים ומשאות מאודיסה לחורלי. בשעה 11 בלילה עלו אל מכסה-האניה העליון, שישבו ואכלו שם ארחת הערב אחד עשר אנשים וביניהם גם הקאפיטאן, שלשה אנשים מזוינים. בקראם „הרימו הידים“, אסרו את היושבים. שני שודדים אחרים אסרו את סגן הקאפיטאן וצוו עליו להוליך את  האניה חזרה לאודיסה, באיימם עליו במיתה, אם לא ימלא חפצם. כאשר נמצאה האניה בידם שדדו השודדים באחד התאים בהמחלקה הראשונה מאת הארטילי של הבנק הרוסי למסחר חוץ ארגז ברזל, שנמצאו בו חמשים אלף רו"כ, וגם לקחו מאת הנוסעים יותר מאלף רו"כ. אחרי אשר הטילו לתוך הים את הפחמים, את מחטי-הצפון, את הפעמון והעוגן, שברו השודדים אחת משלשת הסירות, שנמצאו באניה ויקלקלו את המכונה ויוציאו ממנה את הקיטור. אחרי כן צוו באיומים שונים לפוצץ את האניה ולבלתי לתת במשך שתי שעות שום אות, ויצאו יושבים בשתי סירות הימה. כעבור הזמן הניתן להם צוה הקאפיטאן למלא את האניה קיטור. מספר השודדים היה שמונה עשר. כל החפושים שנעשו למצוא אותם, היו לשוא. כעבור שעה באו לחוף הפיריסיפי שתי סירות, השייכות לסופיה.


"הזמן", שנה חמישית, מס' 144, 17 ביולי 1907, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מעשה תמוה של שוד על ספינה רוסית – 1906

על הספינה הרוסית קריסטוף קולומבוס נפלו שודדים אצל חפי ים השחור קרוב לאפטוריה, ויגזלו מקפת הדאר סכום של שבעה ועשרים אלף רבל. מספר השודדים היו, לפי דברי עדים אחדים, כמאתים וארבעים. על הספינה קולומבוס נמצאו אחרי כן כשמנה מאות כדורים, וחשבו שהם פצצות ובזהירות גדולה לקחום מהספינה והביאום העירה, ומפני הסכנה נצטוו הדירים לסגר הבתים ולצאת השדה. פתאם נפל אחד הכדורים ארצה, וכל האנשים מסביב נפלו בפחד ובהלה כמו"כ ארצה, אך בעבר רגעים אחדים ושום אסון לא קרה בדקו את הכדור, והנה היא – דלעת! וגם שאר הכדורים היו כמו כן רק… דלועים. אך שר הספינה אומר בפרוש כי בידי השודדים היו פצצות, ובאקדחים בידיהם הכריחוהו להובילו אל מחלקת הדאר ולמסר להם את הכסף.

ראש השודדים האלה נתפס אחרי כן, זה אכר ושמו איואן טימופיאויץ סידורוב. והוא בעצמו גרם כי נגלה הדבר שהוא אחד השודדים, כי נכנס לבית תבשיל אחד וצוה לתת לו מטעמים ומשקאות ושלם סכום גדול ונתן שלמון ארבעת אלפים רבל. וימהר בעל הבית ויגד הדבר להשוטרים וימהרו ויתפסוהו וימצאו בידו את הסך השדוד בשלמות.

סידורוב ספר כי הוא לבדו בלי עזרת שום איש עשה כל המעשה התמוה הזה. הוא חרש ברזל ובעיר ילטה עלה על הספינה. בלילה התהלך על גג הספינה כשהוא מבוסם ויגיע עד מקום מצב השומרים, וירא כי נפל עליהם פתאם פחד ונשארו עומדים כמו נציב אבן בידיהם נשואות למעלה. ויבהל סידורוב וירץ אל תא שר הספינה, ויאחז שר הספינה אקדח בידו ויאמר לירות בו, אך פתאם כמו נשתגע ויאמר לו: רצונך לגזול את הדאר? בוא אחרי. וילך אחריו וימסר לו שר הספינה את כיס הכסף, ואחר הורידו מהספינה! …

על סידורוב נגזר משפט מות, ונתלה מיד.


"השקפה", שנה שמינית, מס' 14, 16 בנובמבר 1906, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

שודדי ים בארץ כינא – 1874

4ChinesePirates
 פירטים סינים שנשפטו ונתלו בהונג קונג, 1863. ציור מאת Edmund Marmaduke Dayrell. המקור: ויקישיתוף

חדשות שונות.

מודעת היא, כי בארץ כינא רבו כמו רבו שודדי הים האורבים אל אניות הנוסעים לבלע ולהשחית, לשלל שלל ולבז בז; אף כבר פקחה ממשלת כינא את עיניה, להעניש קשה את החומסים האלה ולהכחיד זכרם מן הארץ. את כל השודדים הנופלים בידה תתלה על עץ או תכה בקנה הבמבוק על כפות רגליהם ביד נדיבה; אפס בכל אלה לא עלתה בידה לבער את הרע הזה מארצה, ועוד לא תוכל כל אניה קטנה לעבור על פני ים כינא בלי פחד השודדים לנגד עיניה. ביום 3 לחדש נאוועמבר יצאה מחוף קאנטאן אניה קטנה Spark עם מאה נוסעים, אשר ביניהם היה גם איראפי אחד ה' מאנדא. האניה אך העתיקה מן החוף פרסאות אחדות, וריב גדול פרץ בין עשרים נוסעים, ויקראו גם למהלומות, וקם שאון והמולה ביניהם. לקול השאון בא החדרה השליש אשר פקיד האניה נשען על ידו; אמנם לא חש האדון ההוא לקחתת את קנה הרובה אתו; על כן המיתו אותו השודדים המריבים (אשר רק לפנים רבו איש את אחיו) על נקלה. ויהי כשמוע הקאפיטאן בראדי את קול הריב – והוא יושב ושותה חמים בחדר האיראפי – ויקח את קנה הרובה בידו וימהר אל המריבים; אולם גם הוא כרע נפל שדוד לפני בני עולה, גם  חמשה מלחים אחרים אשר אמרו להגן בעד אדונם נפלו שדודים לרגליהם. האיראפי ה' מאנדא, אשר באו השודדים גם אל חדרו, עמד על נפשו באמץ לב וגבורה נמרצה; אך היוכל אחד עמוד בפני העשרים? גם אותו הכו השודדים וירבו פצעיו, עד כי לא האמינו עוד בחייו ויעזבוהו. נקל להבין, כי חרדה נוראה ובלהות צלמות אחזו את כל  יתר הנוסעים למראה עיניהם, ולא מצאו את ידיהם לעמוד על נפשם ועל הונם, וכל איש מסר בידיו את כל כספו ורכושו ביד השודדים למלט את נפשם משחיתותם. השודדים לקחו את כל אשר היה על האניה וירדו אל צנה אחת אשר כבר הכינו להם מאתמול וישובו אל חוף קאנטאן. להצלחת הנוסעים הנמוגים מפחד נשארו בחיים האיש המוליך את האניה ומשרתו, והם הוליכו את האניה אל חוף מאקאא. רעדה אחזה את יושבי המקום לשמע דבר החמס הנורא הזה, והפאליצייא של חוף קאנטאן מהרה לחקור אחרי השודדים, וכבר עלתה בידה לתפוש את אחד מהם ולהביאו במאסר.


"הצפירה", שנה ראשונה, מס' 20, 25 בנובמבר 1874, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.