חדשות שונות.

זה לא כביר קרה אסון נורא את אנית הקיטור „עסטערבאטטע“ העושה דרכה בין פעטערסבורג ואולעאבארג. אחד מנוסעי האניה, עלם בן שמנה עשרה שנה, העלה אש בגליל-טבק (ציגארעטטען) אשר בידו וישליך את יתר עץ השרפה על אגודת פשתן אשר היתה על קרקע האניה. האש אחזה בפשתן, וכאשר חפץ האיש לכבות את התבערה, בשיתו את כף ידו על הפשתן הבוער, היתה האש לשלהבת גדולה, אשר לא עצרו כח לכבות האיש המבעיר ביחד עם עוד נוסע אחר אשר עמד אצלו. פתאום נשמע קול קורא: אש! אש! רב המלחים עם אחדים מן הנוסעים מהרו אל מקום התבערה, ואם גם מהרו לשפוך מים על האש, אף לקחו איזה אגודות סחורה, וביניהן גם עצי גפרית הרבה, ויטילון אל הים; אך כל זה היה לא לעזר ולא להועיל. רב המלחים עמל בכל עז להוליך את האניה באופן כזה, אשר הרוח הצפוני-מערבי הנושב אז לא יטה את האש אל מל פני האניה; אבל המלח הנצב על יד המשוט לא יכל עמוד מפני החום הנורא אשר היה שם, ויעזוב את משמרתו, ואז גם מכונת האניה עמדה מעשות מלאכתה ותתצב האניה בלב ים והרוח דוחה את האש אל מול פני חדרי הנוסעים, אשר עזבו איש איש את מקומו וירדו אל הצנות אשר היו עם האניה. מובן מאליו, כי בעת מהומה כזאת לא יכלו הנוסעים להשגיח על הסדר והמשטר, ובכן באו אל צנה אחת כעשרה אנשים ואל השניה כארבעים איש. הצנה הראשונה נשברה מן כח הקפיצה אשר קפצו הבאים אליה, והשנית לא יכלה לסבל את המשא אשר עליה ותהפך על פיה, וכל האנשים אשר היו עליה השלכו אל הים. אז שלחו הטובעים את ידיהם ויאחזו בקצה הצנה; אמנם לאשר אנית הקיטור „אזליה“ אשר החישה לפלטם ממוקשי מות באה אך אחרי עבור שעה תמימה, לכן נלאו האנשים להאבק עם מותם ויצללו במים אדירים. שלשת אניות התרן אשר עמדו בקרבת המקום לבשתן ולחרפתן לא עשו מאומה להציל לקוחים למות. אך אחד המלחים של אניה הבאה מנארוועגען השליך את נפשו מנגד וחגור חבל עב ירד תהומות ויציל שמנה אנשים ממות. כמה היה מספר הנוסעים על האניה אין עוד יודע, אחרי כי נאבדו כל פנקסי האניה וכתביה; אולם כפי הנראה לא היה מספרם פחות ממאה.

"הצפירה", שנה ראשונה, מס' 11, 16 בספטמבר 1874, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.