הוד מלכותו השלטן בסלוניקו.
-מסופרנו המיוחד –
בואו אל החוף.
סוף סוף, אחרי תוחלת ממושכה, בא הרגע המאושר שבו זכתה עירנו לקבל את פני הוד מלכותו השלטן, מחמד רשאד החמישי.
האניות וספינות-השריון שהלכו אתמול בבקר לקראת אנית השלטן „ברברוס היירידין“ נפגשו בקסנדרה עם הצי העותמני. בקסנדרה עמד השלטן על חוף האניה ויפקד את כל חילות הצי שעמדו בשורה אחת. מכל האניות נשמעו מנגינות ושירים צוהלים וקריאות הנוסעים שהריעו: „יחי השלטן“!
בשעה שתים ארפית התקדמה האניה המלכותית לקרה-בורון, ושם, מעל המבצר קום-קאלי, ירו אחת-ועשרים יריות-תותח. על היריות הללו ענה הצי העותמני גם הוא באחת ועשרים יריה.
אז עברה אנית-השלטן שהלכה בראש הצי – את כל גבעת קרה-בורון, עד מול החוף אולימפוס ובשעה שלש וחמשה עשר רגעים השליכה האניה את העגן. באותו רגע נתן מפקד הצי אות ומארבעה מבצרי העיר נשמעו מאה ואחת יריות.
מיד השמיעו מקהלות התזמורת שעמדו במרכזים שונים על חוף עירנו את המנגינה הלאומית המלכותית ואחר רעשה הארץ ממחיאות הכפים ומקריאות: „פישחימיז ג'וק ייאשה“ (יחי מלכנו לעולם!)…
ועל החוף הצטופפו אלפי ורבבות נפשות כמו אחוזים בקסם חשמלי, ולמרות הגשמים שירדו בלי-הפוגות היה העם עומד כנטוע במסמרים. החדוה היתה שפוכה על פני כל, ונעים היה להביט אל תוך מיליוני העינים הללו שהפיצו קרני אורה ושמחה אין-סופית על כל הסביבה. כלם היו שמחים, עליזים, מוכנים לקבל את מלכם החביב בכבוד הראוי לו.
הבקור הראשון על האניה.
כשהשליכו האניות את עגניהן, עלו חברי העיריה המקומית וביניהם החברים היהודים ה"ה אליהו בן עוזילייו, נדיר אברבנאל, יצחק פלורינטין, יצחק בוטון ודנון אפנדי, על שתי סירות גדולות ומקושטות יפה לברך את בוא הוד מלכותו. בסירה שניה עלו תשעה מורשים של סלוניקו והסביבות. בבואם אל אנית-המושל נתקבלו על המדרגה מצד פקידי-האניה, ואח"כ דרשו האורחים בשלום חאקי פשה הוזיר הגדול, מחמוד מוכתר פשה הוזיר לים, חליד זיאה ביי, המזכיר הראשי של השלטן; לוטפי ביי ראש השלישים, חורשיד פשה ראש רואי פני המלך.
אחרי מנוחה של רגעים אחדים באו מפקדי הצבא ומושל עירנו אברהים ביי, ומיד הלכו הוזיר הגדול וראש השלישים להודיע דבר בואם להשלטן.
הוד מלכותו עלה על גג האניה ועמד לפני כסא מזהב וחכה להאורחים. מצד אחד עמדו ראש העיריה וחבריה עם תשעת המורשים, ומצד שני היו הואלי ומפקדי הצבא.
המושל הכללי עמד איפוא לפני הוד מלכותו ויציג לפניו את האורחים. השלטן נצטחק קצת, ואלה כרעו לפניו ברך ויברכוהו. אחרי זה הגיש המורשה רחמי ביי בשם סלוניקו את ברכותיו להשלטן.
בינתים נתקרב הוזיר הגדול לפני הוד מלכותו ויאמר לו כי אלפי סירות התקרבו אל האניה המלכותית וכי העם משתוקק בחמימות עזה לראות את פניו.
השלטן נעתר מיד לבקשת הוזיר הגדול ויעמד על קצה האניה ושלח ברכתו להעם שהיה שקוע בתוך „דיליריום“ שאי-אפשר לתאר.
אחרי עבור את כל קצות האניה שב השלטן לכסאו ויברך את האורחים.
אחרי הבקור הראשון הזה שלח הוד מלכותו את חדי פשה, מפקד כללי של שלש הפרקות, וחלי זיאה ביי, מזכירו הראשון של השלטן – לארמון אלאטיני, לדרוש בשלום אחיו המודח והאסיר.
עבדול חמיד קבל אותם בו בלילה ויודיע להם כי הנהו בריא ושמח בחלקו…
עדיל ביי לפני השׁלטן.
לפני סעודת הערב בא ח'ג עדיל ביי המזכיר הכללי של ועד האחדות וקדמה בלוית חברי הועד המרכזי אל אנית השלטן „ברברוס“ ויגיש לפני הוד מלכותו את ברכות הועד המרכזי של אהו"ק. השלטן הביע את תודתו הנעלה ויברך את מעשי החברה ברגש חם.
„בשמחה אמתית רואה אני את פרי מפעלכם שיצרתם! – אמר השלטן לחאג' עדיל ולחברי הועד המרכזי – והנני מאושר מאד לברככם ולהודות לכם בעד עבודתכם הגדולה והפטריוטית“.
והשלטן סים: „עבדו נא איפוא במרץ ובהתלהבות!“.
הוד מלכותו הראה אהדה מיוחדה לטלעת ביי, מי שהיה וזיר הפנים; ושריף ביי, שר ההשכלה שהם כלם חברי הועד המרכזי של ועד האחו"ק.
התאורה הגדולה בלילה.
בלילה נעשתה תאורה גדולה ונפלאה שכמוה לא נהיתה מעולם בסלוניקו. במכתבי האחרון כבר הודעתיכם, קוראי „החרות“ החביבים, על כל ההכנות הנשגבות שנעשו פה לתאורה זו. וכל מה שאתאר לפניכם יהיה כאפס לעומת מה שהיה. אבל במלים אחדות אוכל להגיד, כי עירנו היתה בלילה הזה טבולה בים של אורה ושמחה. כל הרחובות הגדולים סברי פשה, בוליבר המידיה, בקצה ה„מולו“ ואצל ארמון-הממשלה נעשה הארץ מהמית אדם רב אין מספר.
בים וביבשה היתה התאורה מצטינת מאד. אלפי הככבים הזרועים בתוך העיר הסלוניקית הפיצו קוי זהרם והאירו את עירנו במאור חשמלי.
ביחוד הקשתות ושערי-הכבוד שהורמו בכל פנות העיר היו נוצצים ומבריקים, ועליהם היה שפוך איזה הוד מיוחד. מצד הים נשקפה העיר בכל יפיה והדרה, בכל המיתה ושאונה, בכל שיריה ונגינותיה, והיא משכה את רואיה כבחזיון מקסים. אניות-המלחמה, אניות-השריון, הספינות והסירות שטפו את העיר בים זהרורי ומבריק באור החשמל.
אחרי סעודת-הערב קם הוד מלכותו לטיל על גב האניה לאור הירח היפה וישבע ענג רב מהתאורה הזאת שהיתה יחידה במינה.
רדת השלטן העירה.
בוקר. שמש נעימה ומלטפת, חמה ובהירה זרחה למחרת היום. הגשמים חדלו עוד מראשית הלילה והיום היה יפה ומצוין. השוקים והרחובות היו הומים וסואנים עוד מלפני זריחת החמה ואלפי ורבבות אדם נהרו אל החוף ועמדו על ה„ג'אדיס“ שעליהם יעבור השלטן, מספרם עלה ליותר ממאה אלף איש.
בשעה התשיעית בבקר, כשעמדו על הנמל כל המלאכים, המשלחות, פקידי הממשלה והצבא, ראשי ונכבדי העדות, הורידה אניה קטנה אל היבשה את הוזיר הגדול, שר הפנים, שר ההשכלה, שר הים, ראש השלישים, ראש המזכירים וג'אויד ביי.
אחרי חמשה רגעים ירו כל האניות יריות רבות ממקלעיהן – סמן כי השלטן יורד אל היבשה. מיד נסתדרו כל העומדים על החוף במעמדם בסך – מצד אחד פקידי הצבא ושריהם, ומצד שני פקידי הממשלה ושריהם. סוף-סוף הגיעה סירה מוזהבת ויפה עד להפליא שנשאה את הוד מלכותו אל הנמל, והוזיר הגדול ושר הים הושיטו את ידיהם להשלטן שהיה בלוית הנסיכים זיאידין אפנדי ונג'ימדין אפנדי.
אך דרכו רגלי השלטן את היבשה ומבצרי העיר ירו אחת ועשרים יריה. אחר כך נשחט כבש אחד ל„קרבן“, וה„אימם“ של ארמון-המלכות התפלל בקול נעים שהקשיבו לו בתשומת-לב מיוחדה.
השלטן היה לבוש בגדי-שרד צבאיים ובגחוך על שפתיו החל ללכת על השטיחים היפים שנפרשו מן החוף עד מקום העגלות. הוא רכב על עגלתו המיוחדה שהיתה פתוחה ורתומה לארבעה סוסים יפים וחזקים בלוית אסקדרון של פרשים קולעים. אחרי עגלת השלטן התהלכו שש עגלות יפות. בראשונה היו הנסיך זיאידין אפנדי והוזיר הגדול, בשניה – הנסיך נגמדין אפנדי ושר הפנים; ויתר העגלות נשאו את בני לויתו של השלטן. כשהחלה התהלוכה הכבודה לשים אל דרך פעמיה החלה התזמרת הצבאית לנגן, הצבא הרים את נשקו והמון העם הריע בהתלהבות גדולה „יחי השלטן!“
לאורך כל הדרך היו החלונות, הגזוזטראות, הגגות מלאים אנשים נשים וטף. ועל פרשת הדרכים עמדו משני העברים שורות ארוכות של אנשי-צבא, שוטרים, זנדרמים, תלמידים ותלמידות בתי-הספר התורקים, היהודים, היונים, הבולגרים, הארמנים, הרומנים, האטלקים והצרפתים וכו' שעמדו בראשות מוריהם ומורותיהם ודגלים בידיהם. תלמידי ה„תלמוד תורה“ ביחוד הצטינו במעמדם, בלבושם ובשיריהם. גם יתר התלמידים שרו שירים לאומיים משמחים. העם היה במצב של התרגשות שקשה לתאר. כל העינים היו צופיות ותלויות בעגלת-השלטן שהיה מברך את העם בצחוק נעים על שפתיו.
הסדר היה נפלא וראויה באמת המשטרה לתהלה רבה שהצליחה לשמר על הסדרים באפן היותר מצוין. הזנדרמים היו חביבים מאד עם המוני-העם ושום דבר עגום לא בא להפריע את השמחה הכללית. התהלוכה עברה על פי התכנית שהוקבעה מראש ברחוב ה„מולו“, בוליבר אוניון, רחוב מחת פשה, עד ארמון הממשלה.
כשהגיע השלטן אל הארמון הזה קול אדיר וחזק פרץ מאלפי פיות: „יחי מלכנו לעולם!“
השלטן נח קצת באולם הגדול, ובחוץ השמיעה התזמורת המלכותית את מנגינותיה הנעימות.
[…]
"החרות", שנה שלישית, גליון ק"ז, 20 ביוני 1911, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 