אסון הטיטניק.
פרטים מהחקירה והדרישה ע"י השופטים בנויורק.
התברר כי גאותו של האנגלי גרמה לאבדון אלף ושש מאות נפשות.
הספינה הגרמנית פרנקפורט היתה קרובה מאד אל הטיטניק בעת שקרה האסון, ובהודע לרב החובל עפ"י האלחוטית שאל את הממונה על האלחוטי בהטיטניק „מה קרה?“ ותהי תשובתו של האנגלי: „שוטה! אל תפריעני מעבודתי!“ כי בחר האנגלי ללכת לעזאזל ולבלתי קבל עזרה מספינה גרמנית, אבל בכ"ז החלה הפרנקפורט להתקרב אל מקום האסון, והנה בצבצה עוד הפעם הגאוה המסוכנה הזאת, כי מהקרפטיה ספינת הקונרד האנגלית באה ידיעה אליה כי אין צורך בעזרתה, יען כי הקרפטיה הולכת אל עזרת הטיטניק.
גם זה התברר כי ביום הראשון לעזיבת הטיטניק את היבשה נפלה תבערה בחדרי הפחמים, והכבוי ארך ימים אחדים, אולם הנוסעים לא ידעו אודות זה מאומה, את הפחמים הוציאו מהחדרים, ובזה יכלו המים לחדור בנקל אל החדרים שחסר להם כובד המשא. גם מנהיגי הטיטניק לא עשו כל הנחוץ להצלת הנפשות. המפקד אורדוף ידע כרבע שעה לפני האסון כי הר הקרח שוטט כנגד האניה, אבל תחת לעמוד, ולחפש עצה איך להמלט מהאויב הנורא הזה, הוסיף לנסוע במהירות גדולה. המפקד הזה הורה לפני המלחים שנשארו בחיים את אשמתו ויור על עצמו באקדח ומת.
אופן ההצלה נעשתה ג"כ לא על פי היושר. אחד המיליונרים האמריקאים שחד מכספו שבעה משיקי התנורים למען שיצילו אותו ואת בני ביתו את רופאיו ואת שני משרתיו, וכן עשו כי כלם נמצאו בסירת הצלה אחת.
מספר הסירות שנמצאו על הטיטניק היו 16 ויכלו להכיל רק כתשע מאות איש, ואין כל ספק כי לו היה עוד סירות היה אפשר להציל כל האמללים.
מכת ההתנקשות היתה כה גדולה וחזקה כל כך עד שספון האניה נתמעך וצלעותיה נשברו ונפתחו היציעות, אחדות מספינות ההצלה נשברו ונפלו אל הספון, כל החלק הקדום של הטיטניק היה לתל של שברי ברזל, ובעלות האניה על רגבי הקרח נשברה גם רצפתה האמצעית והמים החלו לחדור לתוכה במהירות נוראה. הזרם פרץ בחזקה, ולא יכלה המשאבת לעשות מאומה להריק את המים.
תילי קרח גדולים נערמו במספר רב על גבי הספון העליון, כל המטלטלים אשר על הספינה נשברו ונשחתו, כח החשמל נפסק, וכל המאורות נכבו ברגע אחד ויהי חשך ואפלה, ואיש את אחיו לא הכירו, ותהי מהומה ומבוכה.
המלחים נסו בראשונה להסתיר את האסון מהנוסעים, אבל המה הבינו זאת מיד כאשר החלו להוריד את הנשים ואת הילדים אל סירות ההצלה.
הנצולים תעו על פני המים בסירות ההצלה במשך שמנה שעות וכלם הובאו אל האניה קרפטיה ויתר האניות שחשו אל מקום האסון לא מצאו מאומה כי אם שברים ורגבי קרח ומשערים כי יתרם מתו מגודל הקור.
משערים את הנזק הכספי לחמשה ועשרים מיליון לי"ש.
"החרות", שנה רביעית, מס' 113, 10 במאי 1912, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 