הצופה לבית ישראל.

[…]

שריפת אניה. מסאראטאוו מודיעים במכ"ע מיום א' ע"ד אסון נורא שקרה להנוסעים על האניה „וויארא“ בדרכה על נהר הוואלגא מאסטראחאן, וזה הדבר: כבוא האניה לעת הערב אל מול הכפר זאָלאָטאָוו ואחד המשרתים העלה את המנורות בחדרי האניה והנה לאסונו נשברה אחת המנורות והלהבה אחזה בהנפט אשר נשפך ארצה על קרקע החדר וימהר האיש וירץ אל גג האניה וישאוב מים בדלי וישב החדרה ויצוק את המים על הנפט לכבות את התבערה, ואולם תחת לכבות עוד הרחיב והגדיל את המדורה כי הנפט הבוער צף על פני המים ויתפשט אל כל רחבי החדר ויאחז האש גם בספון. אז הרים המשרת קול זעקת שבר ולקולו בא אחד המלחים לעזרתו ויעמול גם הוא לכבות את התבערה בכסותו את השלהבת בסדין ואולם גם עמלו עלה בתהו. אז החלו שניהם להרים קול זעקת שבר נוראה ולקולם חרדו כל הנוסעים אשר באניה וכלם כאחד התאספו על גג האניה ובקול בכי ויללה רצו הנה והנה ועשתונותיהם נבוכו למראה עמוד העשן המתפרץ מן החדר הבוער באש.

הם בוכים ומיללים והנה גם אחד הנוסעים ויתעודד ויקפוץ מגג האניה המימה ואחריו מהרו גם אחרים לקפוץ אחריו ובמשך רגעים אחדים קפצו מרבית הנוסעים אל המים העמוקים ורובם לא יכלו לשוח בנהר וגם אלה אשר יכלו לשוח לא מצאו בפעם הזאת מפלט להם כי הגלים אשר התרוממו משני עברי האניה ע"י תנועת גלגלי המכונה משכו את השחים אליהם ולא נתנום לשוח כחפצם. בין כה וכה נתן ראש המלחים צו לנהג את האניה בכח חזק למהר להטותה אל עבר החוף הימני, כי החוף השמאלי אשר היה קרוב אל האניה בהיותו גבוה מאד והמים עמוקים לא יכול להועיל להצלת האומללים, ואולם הנוסעים אשר עמדו עוד על גג האניה יאשו את לבם מהנצל בזה וקפצו גם הם המימה כי הלהבה פרצה אז גם על גג האניה. המלחים אשר על האניה בראותם את האומללים נאבקים עם מר המות השליכו המימה את השלחנות והכסאות והספסלים אשר נמצאו באניה למען אשר יוכלו הטובעים לאחז בהם ולבל ירדו למצולה ואולם הדבר הזה היה לאסון להרבה אומללים כי הכלים ההם אשר השלכו בכח המימה פצעו בהטובעים פצעים נאמנים וימהרו את מיתתם.

ערך האומללים אשר טבעו במצולות עולה יותר ממאתים נפש, וחמש נפשות נשרפו. עד יום שלשום הוציאו ממצולות הנהר בקרב הכפר הנ"ל שבעים וארבע גויות וכלן יחד נקברו שם במקום האסון.

---

"הצפירה", שנה שלוש עשרה, מס' 106, 24 באוגוסט 1886, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.