שאלת הים – שלנו
הרעיון של יצירת ישוב ימי עברי בארצנו, אשר עוררנוהו ב„האור“ לפני כשבוע ימים, התחיל להכות גלים בחוגים שונים, וכבר קבלנו בענין זה מאמרים, כתבות והערות שונים שנפרסם לקוראינו בגליונות הבאים. היום מפרסמים אנו את המכתב המצוין הבא שהגיע מפתח תקוה:
לכבוד עורך האור שלום!
קראתי ב„האור“ גליון ע"ח מאמר בשם „אנשי-ים תנו לנו“.
והנה יען כי גם אני, כותב הטורים האלו, משתתף בהענין הזה, מצאתי לנכון לפרסם את הדברים כהויתם. לא להרעיש עולמות רוצה אני, כי ידעתי שאנחנו מהאנשים אשר אחינו בני-ישראל מתיחסים אלינו בקרירות קצת, ואולם חושב אני שגם רעיון הים יכבש סוף-סוף את דרכו בארצנו ויהיה לאחר מגורמי התחיה שלנו.
דבר שהיה כך היה:
עשר המשפחות גרים המה ולא מאסתרחאן, כי אם מכפר פרובלנה, פלך באקו, אשר רובם היו דיגים מנעוריהם על גדות הים הכספי ונהריו, וישנם עוד כהנה וכהנה משפחות החפצות לבוא ולהתעסק בעסק הדייגות פה בארץ-ישראל לו אך מצאו את הדבר לאפשרי. האנשים האלה פנו אלי, מפני שגם אני בן כפרם, כי אשתדל עבורם להשיג להם מלוה של אלפים פרנק ממוסדות העזרה אשר בארץ, כדי להוציא את רעיונם לפועל. חשבתי בדבר ומצאתי לנכון, יען כי הדבר צפוי לתוצאות טובות לכמה וכמה משפחות עבריות מפני החסרון המורגש כל-כך בדגים בארץ. יעצתי להם, וגם נתתי להם היכלת, לנסוע ולתור להם מקום מוכשר לעבודתם, ואחרי נסיון קטן מצאו את נהר חפצי-בה למקום מוכשר מפני פרדס „אגודת נטעים“ העומד על גדות הנהר, באמרם כי בימים אשר לא יתעסקו בעסק הדגים יעבדו בהפרדס!
פניתי להמשרד הארץ-ישראלי ביפו ולה' בצלאל יפה כי יבאו לעזרת הרעיון הזה, להמציא להם הסכום הדרוש לעבודתם. קודם הבטיחו להועץ בדבר ואחרי כשלשה שבועות היתה תשובתם שלילית, כי אין כסף לדברים כאלו. התוכחתי קצת, עם האדון שינקין, אבל לדאבוני נשארו דברי כקול קורא במדבר: ובכל זאת הציקוני כליותי כי חפצתי שיתגשם הרעיון. לכן יעצתי לדייגינו לפנות אל אנשים פרטים, כמו הד"ר חיסין, ד"ר טון וה' איזינברג, מנהל פרדסי „אגודת נטעים“ ועצתי זו עשתה פרי והאדונים הסכימו לתת להם מלוה פרטית של 500 פר' לשלש שנים בנכוי ארבעה למאה.
אבל מה לעשות בסכום קטן כזה? כי הסכום איננו מספיק אף לקנות סירה אחת ומה גם לרשתות ושאר מכשירים.
השתתפתי גם אני בדבר וקניתי להם לעת-עתה מעט רשתות מדייגי יפו ועצים להכין סירה אחת, ויבנו את הסירה בידיהם וגם הכינו את הרשתות, ונסע יחד בסירה זו דרך הירקון בים לחדרה. אני השתתפתי עמהם בנסיעה מסוכנה זו, כי יראתי מהתנפלות הערבים עליהם וגם מרצוני לתור להם מקום אולי יותר מכשר מחדרה.
וכך היה: מצאנו את הירקון במבא הים למקום יותר מוכשר לעבודתם מפני כמה טעמים: ראשית מפני שדגים רבים ממינים שונים מצויים שם, ושנית מפני שהמקום קרוב לפתח-תקוה וליפו גם יחד. מחיר הדגים פה יותר טוב מאשר חידרה. כי אמנם בפתח-תקוה המחיר יגיע עד לארבעה גרוש כל אוקיה בה בשעה שבחדרה המחיר הוא רק גרוש אחד האוקיה.
לדאבוני לא היו להמסכנים די מכשירי-ים לעבוד בהירקון ולכן יעצתי להם לנסוע קודם לחידרה ולהסתדר שם, ואך כאשר יסתדרו שם וירויחו קצת ישובו ויעשו את הנסיון גם בהירקון.
וכך היה: נסעו לחידרה, לנהר חפצי-בה, דרך הים, וסדרתי אותם שם לפי ההתקשרות אשר עשו עם ה' איזינברג, כי איזו אנשים מהם יעבדו בהפרדס והשאר יעסקו בצידת דגים, ושאלתי מהם רשימת המכשירים הנחוצים להם לעבוד גם בהירקון, ואני שבתי לפתח-תקוה ושלחתי מכתבים לבתי-חרשת של מכשירי דיג לרוסטוב על נהר-דון ולאודסה, ואבקש שישלחו לי את הרשימות והמחירים של כל מכשירי הדייגים.
מהתשובות שקבלתי נודע לי כי סכום של שלשת אלפים פרנק יספיק לשלש סירות ולעשרים דייגים.
עתה עומדת השאלה על הפרק: מאין לקחת את הסכום הזה? לו היתה היכלת בידי כי אז סדרתי את הדבר לבדי ועל חשבוני מבלי דפוק על דלתות המוסדות, אבל לדאבוני אין ידי משגת לזה. ואולם, קוראי „האור“ הנכבדים, נשוב נא ונראה מה היה גורל אחינו הדייגים בנהר חפצי-בה.
הם התחילו לעבוד וההצלחה לא האירה להם פנים מפני סבות שונות: חסרון מכשירים, ומחיר הדגים הרע בחדרה. ויטכסו עצה מה לעשות ויחליטו לשוב בסירתם דרך הים ולעשות הנסיון בהירקון, במבואו הימה מבלי להודיע מזה, כי לו ידעתי כי אז קדמתי את פני הרעה אשר השיגתם.
ויהי כאשר אך קרבו אל נהר הירקון ויתפסו אותם הדייגים הערבים אשר שם, ופקידי המשטרה, ושאלו מהם למאוים וגם עשו חפוש בהסירה ובחפציהם ואחרי אשר ראו כי נמצאו אצלם מכשירי דיג הודיעו להם את חוקי הדייגים של הממשלה, כי צריך לקחת תעודות ולשלם את החומש כחוק.
ויאותו האנשים לדבריהם, רק בקשו מהם הרשיון לנסות פעם אחת את המים ולהשליך הרשת המימה ולראות אים יעלה נסיונם.
ויאותו תושבי המקום לבקשתם. הנסיון עלה יפה מאד, ויהי כי באה השמש ויחליטו לעלות לאורך הנהר וללון בכפר ג'רישה העומד על גדות הירקון וללכת משם לפתח-תקוה ולהודיענו מכל הדבר.
ויהי כאשר קרבו להכפר לתומם, בלב מלא תקוה ואמונה, וירדו מהסירה להודיע אדות בואם לשוק הכפר שמן-ערבי ולבקש כי תנתן להם הרשות ללון שם הלילה השיבו פניהם אחור בחשבם כי שעת הכשר בחשכת הליל היא להתנפל עליהם בתלונות כי איטלקים הם וכי הביאו אתם רובים עבור פתח-תקוה.
לשוא התחננו המסכנים כי כנים הם, אך השיח הזעיק את כל אנשי הכפר וערביי הכפרים הסמוכים להם.
ויתאספו ככה סביבם מחמשים עד ששים איש ויקשרו אותם אחד אחד, ויקללום, ויבוזו את כל חפציהם ומעט כספם אשר נמצא אתם, ויאימו עליהם ביריית אקדחים וחרבות, בקראם: „איטלקים אתם!“
רק הודות לשיך הכפר סמואיל, ששמע את קול היריות ומהר למקום המאורע, לא אונה להדייגים כלום. השיח הזה הכיר אותם עוד מפתח-תקוה וידע את מטרתם, ולכן ערב עבורם ויתיר את כבליהם ויאספם אל תוך ביתו. רק חפציהם ומכשיריהם היו לבז ולמשסה בידי תוקפיהם.
בבקר הגיעתני הידיעה מהמקרה העגום, ואמהר לבית השיח של כפר סמואיל, מוחמד אבו-ג'בארון, לראות איך יפול דבר. לצערי אחרתי את המועד, כי השיח שלח עוד בלילה ההוא להגיש את הדבר להמשטרה, אשר מהרה לשלח להכפר שני חילים מזוינים, ויחד אתם ירדו הדייגים, ואני עמהם ליפו. אחרי משא ומתן רב עלה בידי מוכתר המושבה פתח-תקוה, האדון משה פנחסביץ, להוציא אותם ממאסר, וגם חלק ממכשיריהם הושבו להם, והמשטרה הבטיחה להעניש את הפושעים כחק.זה ספור המעשה, כמו שהיה ממש.
אשר על כן, עסקנינו הנכבדים, גם אני קורא את הקריאה אשר קרא עורך „האור“: אנשי-ים תנו לנו!
יש בידינו היכלת להוציא מרוסיה כמה וכמה משפחות הסובלות שם צרות ומצוקות, ולברוא פה בארץ דיג עברי, ישוב ימי, מסודר על הצד היותר טוב, שיהיה למקור פרנסה למאות ולאלפים ידים עבריות, וימלא את החסרון המורגש כל-כך של הדגים בארצנו. היוכל להיות כי תשארנה האזנים אטומות ולא תשמענה לקול הקריאה הזאת?
נכון הנני, כמובן, לענות לכל שואל בענין זה ולתת את כל הפרטים הנצרכים כדי לגשם את הרעיון החדש, באשר אין דבר העומד בפני הרצון.
בכבוד ובברכת ציון
יעקב פשקוב
(אכר בפתח-תקוה)
"האור" (לפנים "הצבי"-"השקפה"), שנה שלושים ואחת, מס' 81, 26 בדצמבר 1912, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 