שיבת האניה פראם – 1896

שיבת התַיָרים מהקטב הצפוני.

שיבת האניה פְרַם.

עתה השמחה שלמה. גם האניה פְֿרַם עם כל בני לויתו של נַנְסֶן באה עתה לסקיירבו אצל המרפסט. כבר ידוע לקוראינו כי ננסן ויוהנסן עוזרו, בהגיעם באניה עד '50,83 רֹחב צפוני, בראותם כי האניה לא תוכל לסֹל לה מסלה יתר צפונה, עזבו אותה וילכו צפונה ברגליהם על גלידי הקרח ואחרי הגיעם עד 86,14 שבו לחזרה ותעו בדרכם ורק במקרה נפגשו עם התיר האנגלי גשקסון וישובו באניה וינדוַר, ואף כי תקות ננסן היתה חזקה כי גם האניה פְֿרַם ובני לויתו ישובו שלמים, בכל זאת היתה השמחה על שיבתו מהולה בדאגה לגורל יתר אמיצי הרוח אשר בהפֿרם. והנה שבה גם האניה וכל אנשיה כלם במעמד בריאות היתר טוב, והשמחה בכל עולם ההשכלה, וממילה מובן בפרט בכל נורויגיה, גדולה עד מאד. כל הבתים בכל נורביגיה, כל האניות והספינות העומדות לארך כל חפי הארץ הזאת, התקשטו בדגלים. על שפת הים לאורך כל החוף הדליקו מדורות של שמחה, עשו מחולות ורקודים. בשעה שבאה הבשורה מסקיאֶרבו כי שבה האניה פרם היה ננסן בעת ההיא בהמרפסט עם אשתו, וימהר ללכת לקבל פני חבריו, אשר רק עתה נודע להם כי שב ימים אחדים קדם להם, ויחד עם בני לויתו הוא הולך באניה פרם לארך כל חוף נורויגיה, למען סור לזמן מה לכל נמל ונמל, כי רצון העם יושב המקמות האלה. ומכל מקום יצאו אניות וספינות וערֵבות גדולות וקטנות לקראת האניה פרם, ללוות אותה על דרכה עד עיר הבירה כריסטיאנה, המתעתדת לקבל את אורחיה אלה בהתלהבות, בשמחה ובתפארה הרבה יתר מכל ההתלהבות אשר תראה  פריז בקבלת פני קסר רוסיה.

No-nb_bldsa_q3c001
ננסן וצוות האונייה „פראם“, 1 ביולי 1893. המקור: ויקישיתוף

רב החובלים של האניה, סוֶרְדְרֻפ, מספר כי אחרי עזב אותה ננסן ויוהנסן התחזק לחץ הרי הגליד מכל צדדיה, בכח אמיץ מאד, ובכל זאת לא יכלו לה ובכח הזרם אשר שער ננסן מראש הָעתקה עוד צפונה מערבה עד כי הגיעה למעלה 57, 86, באופן שגם היא הגיעה כמעט לאותה הנקודה הצפונית שהגיעו עדיה ננסן ויוהנסן, רק כשלשים קילומתר פחות. משם החל הזרם להסיעה נגבה, ותלך הלך והלחם עם גלידי הקרח עד הגיעה למעלה 14, 83, ששם נפתח הים והאניה יכלה להשתמש בכח הקיטור, באופן, כי השערת ננסן בדבר הזרם אשר יסיע את האניה נתקימה, והאניה, מלאכת ידי האדם, עמדה בפני כח נורא של הרי גליד וקרח, שני נצחונות נפלאים של רוח האדם, נצחון החכמה וחרֹשת המעשה!

אדות עצם הנסיעה פרסם העתון Jndépendauce Belge מכתב מננסן בעצמו, המתאר בדברים נמרצים, בשרטוטים כללים אך חזקים מאד, אשר עבר עליהם במימי ים הקרח. ביום ד' וה' יאנואר 1895 נלכדה האניה פרם לגמרה בתוך הגליד, והררים הררים התנגשו בה וילחצצוה בכח עצום ויאמרו לבלעה או לשברה לשבבים. ויוציאו ננסן וחבריו את כל מזונם וצידתם וכל כליהם על הגליד, ויחכו לרגע השבר הגדול. אך, כותב ננסן, האניה היתה יתר חזקה מאמונתם בה. כאשר עזבו ננסן ויוהנסן את האניה ללכת ברגליהם צפונה, לקחו אתם צדה למאה יום ויטענו על שמונה ועשרים הכלב אשר היו להם. הדרך היה קשה. גלידי הקרח נערמו אחד על השני והיה עליהם לדלג ולקפץ מהר גליד למשנהו. במשך כל העת היה מזג האויר קר מאד. במשך שלשה שבועות היה הקר 70 מעלה, והתירים השנים, למען הקל להם ההליכה, השאירו את פרותיהם בהאניה יהיה לבושים רק בבגדי צמר, ובעת אשר נשב הרוח בחזקה נוכל לשער לנו את עז קר להם. בחדשי הקיץ קשתה ההליכה עוד יותר. השלג החל להתרכך ועל כל פסיעה ופסיעה טבעו רגליהם ורגלי כלביהם בתוך השלג והצדה התמעטה. וכל סמן יבשה לא ראו, ויהיו אנוסים להרג  מכלביהם למזון להכלבים הנותרים, ולהפחית לעצמם את מזונם עד הגבול האחרון של קמוץ.

ומכל קצות נרוגיה, מהכפר היתר קטן, באים לננסן תלגרמי ברכה, ומספרם כבר עלה לסך הקטן של 2,200. המלכה שלחה מכתב בכתב ידה להגברת ננסן.משוררים שלחו שירים בתלגרף.


"הצבי", שנה שלוש עשרה, מס' 1, 11 בספטמבר 1896, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s