אסון אנית הרוח „קאספאטריק“ – 1875

ענגלאנד

לאנדאן סוף טבת. אם כי הסכן יסכינו פה לשמוע ממקרה אסון כפעם בפעם, אך מאסון נורא כזה תצלינה אזני השומעים. ביום 24 דעצ. בנסוע מסע־מרכבות על מסילת־הברזל, ויהי בעברם גשר תעלה אחת והנה ירך־אופן ממרכבה אחת נשבר וכרגע נטתה המרכבה מעל המסילה ושלש עשרה מרכבות אחריה מטים עקלקלותם וכל האנשים אשר היו בתוכן, מאה במספר, הוכו במכות נאמנות בפצעים מסוכנים, ושנים ושלשים מהם הומתו.

"קוספטריק" (Cospatrick) בכף התקווה הטובה, בין 1856 ל-1874. מקור: ויקישיתוף

עוד זה האסון נשמע וזה (אסון אחר) בא! והשמועה באה העיר לאמר: כי ספינה אחת נשרפה בלב־ים („העברי“ הודיע מאלה בקצרה בגליון ט"ו) ובתוכה היו ארבע מאות ושבעים אנשים. כל העיר היתה כמרקחה, והמונים המונים רצו לחברת „אדוני האניות“ לשמוע מפרטיות האסון הנורא הזה. ואחר החקירה נודע כי אנית רוח „קאספאטריק“ משאה נערך י"ב מאות טאן (אשר עזבה את נהר הטהעמס ביום שנים־עשר לסעפטעמבער לבוא לנייאזעעלאנד) ובתוכה היו ארבע מאות וכ"ד נוסעים אומנים ועובדי אדמה בעזר הממשלה להתישב בארץ החדשה ההיא, ועם רב החובל ואנשיו עלו עד ארבע מאות ושבעים וששה איש, ובתשעה עשר לנאוועמבער פרצה אש בתוכה (והיתה אז קרוב למצר התקוה באפריקא) וכרגע רב החובל ושלישו עלו על מכסה האניה, אבל כל עמלם לכבות את האש היה לשוא!

המהומה אשר היתה בין הנוסעים אין להעלות על הכתב. איש ואשתו, ילדים וזקנים, השליכו את עצמם תוך הים ובחרו למו טביעה במים משריפת אש. ורק שתי ספינות קטנות הורדו מעל האניה ותמלא אחת במספר שלשים נוסעים, וכמו כן השנית במלחים ואנשי־האניה ויחנו קרוב לה עד אשר נשרפה כליל ותטבע תחת המים, ואז הלכו שתי הספינות יחדיו בתקוה כי יתראו מהעוברים על הים ויצילום, אבל רוח סערה אשר בא פתאום הפריש אותם זה מזה, וכעת עוד לא נודע מהשניה מה היה לה.

אך האחת שחה בתוך גלי הים העברו עלי' ברעש וזעם. ששה עשר מהאנשים אשר היו בתוכה מתו ובשרם היה לאוכל בעבור הנשארים! עד ביום העשירי אחרי המקרה לא נשארו בתוכה כי אם חמשה אנשים. ואניה אנגלית „סצעפטער“ בעברה במקום ההוא ראתה מרחוק הספינה הקטנה השחה על הים ותקרב ותציל את האנשים ההם, מהם שנים מתו והנשארים שלשה באו לאנגליא והמה אשר הודיעו לנו את אסון הנורא ההוא.

אדוני־האניה הנשרפה שולחים אניותיהם להארץ ההיא זה י"ז שנה, ויותר מן אלף אניות עם 4 אלף נוסעים בעזר הממשלה לטובת יישוב־ארץ־חדשה נשלחו במשך זמן ההוא בלי שמץ מקרה ואסון. והאניה ההיא עצמה הנשרפה כבר נסעה פעם אחת לנייא־זעעלאנד ושבה בלי מקרה ופגע. וטרם נסעה בפעם הזאת הובחנה מאת פקידי הממשלה לראות כי הכל כראוי ונכון. לכן סיבת האסון בפעם הזאת לא נודעה לנו. וצדקו דברי המשורר „אם ד' לא ישמר וגו' שוא שקד שומר“.


"עברי אנכי", שנה אחת עשרה, מס' 9, 15 בינואר 1875, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s