בחוץ לארץ.
(עזרתם של יהודי אמריקה). הועד הציוני הזמני שבנויורק, שבראשו עומדים ה' בראנדייס, הד"ר ש. לווין, אסף עד יום הי' בפברואר לעזרת פלשתינה והמוסדות הציוניים כמאה ושבעים אלף דולר. חלק מסוים של הסכום הזה כבר נשלח לאלכסנדריה וליפו לרשותם של הועדים המקומיים.
כידוע, החליטו יהודי אמריקה עוד לפני שלשה חדשים לשלוח לפלשתינה אנית-קיטור עם צרכי אוכל בשביל התושבים היהודים הנצרכים. בין הנדבות שנתקבלו לצורך זה יש הנדבות ההגונות האלה: 50,000 דולר מאת מר נתן שטרויס; 25,000 דולר מאת יעקב שיף; 25,000 דולר מאת הועד האמריקני-יהודי ועשרת אלפים דולר מאת ה„צלב האדום“ האמריקני.
אז התחילו להשתדל לפני ממלכות אירופה בדבר העברה חפשית של המשאות האלה לפלשתינה, וע"י שתקבל במהרה רשיון, ואולם תיכף אח"כ הוברר, שמפאת תנאי העת הנה משלוח אניה מנויורק ליפו עולה ביוקר מאד, וסכום גדול של כסף הנדבות צריך להתבזבז ע"ז. המעבר הרגיל של האניות בין אמריקה וחופי סוריה נפסק עתה. אחרי שהוברר, כי קשה מאד למצוא אניה מתאימה למטרה הנזכרה לעיל, חשבו כבר לעזוב את הרעיון ע"ד משלוח האניה.
ואולם עורכו של העתון „דהי דיי“, מר הרמאַן ברנשטיין, השתדל בנידון זה לפני הממשלה (כפי שהבאנו כבר ב„הצפירה“ זה לא כבר“. אחרי שיחה שהיתה למר ברנשטיין עם הנשיא רוזוולט פקדה הממשלה הוואשינגטונית, כי אנית-הצי הראשונה שתצא לים התיכון תוביל גם צרכי-אוכל בשביל יהודי פלשתינה. כעבור ימים אחדים קבל הועד היהודי הודעה מאת מיניסטריון הים, כי אנית-המלחמה „וואולקאן“, שתפליג לים התיכון בד' מארץ עם משאוי של פחמים בשביל אניות-המרוץ האמריקניות בים התיכון תוביל גם משאוי של 55 אלף פוד צרכי-אוכל בשביל היהודים בפלשתינה.
הידיעה ע"ד השתתפותה זו של ממשלת אמריקה בגורלם של יהודי פלשתינה נתקבלה בהתלהבות ובשמחה בכל חוגי הצבור היהודי באמריקה. נגשו תיכף ומיד להכנת הצרכים ולחבישתם. ביחוד נשלחו קמח, צוקר, אורז, גריסין וגם מצות.
האניה תבוא ליפו כעשרת ימים לפני חג הפסח; פריקת המשאות וחלוקת המזונות תתנהל תחת השגחתם של הקונסול האמריקני והמורשים המקומיים של הועד האמריקני-היהודי.
* * *
מכתב מאלכסנדריה של מצרים.
(מאת סופרנו המיוחד).
כמו שכבר הודעתי לכם, צריכה היתה האניה האמריקנית „וואולקאן“ להגיעה בימים הללו הנה, עם צרכי האוכל, שאחינו בני אמריקה נדבו בשביל היהודים בארץ ישראל. בכליון עינים חכו פה, וביותר בארץ ישראל, לבוא האניה, בתקוה, שהיא תקל הרבה את המצב הכלכלי הרע במקומות שונים בארץ ישראל, וביחוד בירושלים. והנה ביום 10 אפריל הגיע האניה סוף סוף הנה, והביאה 850 טון צרכי אוכל שונים (הטון הוא 61 פוד), בהם: קמח, תבואה, צוקר, גפרוריות, מלח, צרכי רפואה שונים וכיוצא באלו. נפט וגחלים, שיושבי הארץ זקוקים להם ביותר – לא הביאה האניה, מפני הקושי של העברה מאמריקה להכא, ומפני שממשלת אנגליה לא הרשתה להכניס לארץ האויב את שני החמרים הללו.
באניה זו באו גם שני חברי הועד האמריקני לסדור העזרה, שהם עסקנים ציוניים באמריקה לסדר את חלוקת הצרכים בארץ ישראל, וכדי לתת דין וחשבון לפני הצבור היהודי באמריקה על אדות פעולת הועד האמריקני, בשביל אחינו היהודים הסובלים מתגרת המלחמה בארץ ישראל. שני העסקנים הם האדונים לווין מנויורק, הידוע באמריקה בתור עסקן פוליטי חשוב, והשני מר לווין-עפשטיין, בנו של מנהל ה„כרמל“ האמריקני.
האדונים הללו בירידתם באלכסנדריה נתקבלו מאת עסקני הצבור בכבוד גדול. מזה נסעו לקאירה לבקש רשיון מהממשלה הצבאית האנגלית, להוביל מכאן את החמרים לחופי יפו וחיפה. הרשיון ניתן – והאניה תפליג מזה בלוית האניה האמריקנית „טענעסע“, שמשעת התחלת המלחמה היא נמצאת במימי ארץ ישראל.
מקוים, שהחמרים אלו יקלו במדה מרובה את חומר המצב והמשבר הכלכלי בארץ ישראל. כפי שנודע לי ימסר גם חלק מהצרכים הללו להקאימקם היפואי ולהקאימקם החיפואי, בשביל הערביים הזקוקים לתמיכה, אף כי הערבים האמריקנים לא השתתפו במדה מרובה במשלוח זה.
האניה „וואולקאן“ תבקר רק את החופים יפו וחיפה.
* * *
מכתב מאלכסנדריה של מצרים.
(מאת סופרנו המיוחד).
הפרטים שהגיעו הנה בדבר החמרים, שהביאה האניה „וואוּלקאן“ האמריקאנית, ופריקתם בחופי א"י, מוכיחים שהידיעות הראשונות בדבר הפריקה ביפו היתה מוקדמת. לפי הידיעות האחרונות לא פרקו כלל ביפו את החמרים מן האניה. הקומנדנט הצבאי ביפו, חסן-בצרי-ביי, דרש מאת האדונים לווין ולווין-עפשטיין במחיר הרשיון להוריד את החמר ליפו 75 אחוז בשביל הצבא. העסקנים האמריקנים הציעו לפניו עשרים וחמשה אחוז – ולא הסכים. הצירים הנזכרים הודיעו לציר אמריקה בקושטא, מר מורגנטוי, בטלגרמה את דבר דרישת הקומנדנט, והוא השתדל בשער העליון, וכנראה, לא הביאה השתדלותו לידי התוצאות המקוות, כי אחרי קבלם את תשובתו היו מוכרחים להוסיף עוד 8 אחוזים, כלומר: התייבו למסור לקומנדנט 33 אחוז מהחומר המובא והודיע לו, שמדה זו היא המדה המקסימית ועליה לא יוסיפו בשום אופן. אולם הוא עמד על דעתו הקודמת. הקונסול האמריקני השתדל והתערב בדבר ומחא נגד דרישת הקומנדנט בכל עוז, אך ללא הועיל. האניה היתה מוכרחת להפליג לחוף ביירוט, מבלי שתפרק ביפו את החמרים.
בחוף ביירוט נמצאת, כידוע, האניה האמריקנית „נורט קארולינה“, אשר חכתה לגחלים שהאניה „וואוּלקאן“ הביאה בשבילה מאמריקה, ואחרי שפרקו את הגחלים מה„וואולקאן“ על פי פקודת מיניסטר הצי האמריקני, מר דאניעלס, שפקד על האניה „נורט קארולינה“, לאחר שקבל את הידיעה ע"ד דרישת הקומנדנט היפואי, שתלווה את ה„וואולקאן“ עד יפו ואת המו"מ ינהל רב החובל של צי המלחמה, וזמן הוקבע, שאם לא יסכים הקומנדנט היפואי להתנאים של רב החובל עד כ"ב אייר, תפליג האניה לאלכסנדריה, אפילו אם תהיה מוכרחה שלא לפרק את החמר הנחוץ כל כך בא"י.
כדאי להעיר, שהממשלה העליונה בקושטא, נתנה להאניה תעודה מיוחדת (Saut Conduit) המרשה לה להכנס לחוף יפו בכלי כל מעצור ולהוריד את משאה על החוף והפקידים המקומיים אינם רשאים להפריע. אבל עכשו שוררת אנרכיה שלמה בטורקיה וכל פקיד עושה את שלו. בעת כתבי את מכתבי לא נודעו עדיין תוצאות המו"מ.
[…]
י. בן-ני"ב.
אלכסנדריה. כ"ב אייר.
* * *
מכתב מאלכסנדריה של מצרים.
(מאת סופרנו המיוחד).
המשא ומתן של האניה „וואוּלקאן“ האמריקנית, שהובילה בשביל היהודים שבארץ ישראל צרכי-אוכל, עם הקומנדנט הצבאי ביפו, בצרי-ביי, נגמר בזה, שהעסקנים היו מוכרחים למסור לרשותו 37 וחצי אחוזים, והשאר הורד אל החוף ביפו, והחלוקה החלה.
"הצפירה", שנה ארבעים ואחת, מס' 60, 25 במרץ 1915, עמ' 3; מס' 88, 2 במאי 1915, עמ' 2; מס' 105, 24 מאי 1915, עמ' 2; מס' 107, 26 במאי 1915, עמ' 2. העתקים דיגיטליים באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 