חולי הים. (זעעקראנקהייט.)
העתקה חפשית מדברי חוקר טבעיי אשכנזי בשנת תקצ"ד בקצת הוספות
ממני חיים יוסף פאלאק, אבדק"ק טרעביטש.
הנה כל איש אשר לא נסה עוד בנפשו רוע החולי הזה יחשוב, כי קל הוא לשאת ולכלכל אתו, אבל הנסיון יורה, כי רע ומר הוא מאוד לאיש אשר לפי טבעו ותולדתו עלול ונכון הוא לנפול ברשתו יותר מאחרים. ואף שכפי הנודע יחלה כל יורד ים בראשונה בחולי הזה, בכל זאת יקל על קצת אנשים בתחלת מסעם שם, וכאשר יורגלו זמן מה ברעש ורוגז הים אשר יעלה ויוריד לפעמים את אניתם אשר הם יושבים בתוכה, יחדלו אז מהרגיש עוד כל כאב אף בעת אשר סער מתחולל יחול על ראשם, אבל יש גם אחרים אשר לפי מזג גופם וטבעם ירגישו תמיד מכאובים בכל עת אשר יעמוד רוח סערה וירומו גלי הים. ואופן התהוות החולי הזה הוא כמו שאומר, כי רק בהיות הספינה נכונה ושוקטת על אדני שווי המשקל והכובד בכל צדדיה, אף כי תלך ותעבור חיש מהר על פני המים, לא יחוש וירגיש היושב בה כל כאב ומדוה, אבל מדי יעמוד רוח סערה אשר יניע את האניה כנוע הקנה בלב ים, או תנועות האניה האלה מימין לשמאל ומפנים לאחור, קשות גם על השוכן בה אשר לא נסה עוד בכמו אלה. בעת התנועה הראשונה יחשוב, כי האניה תתהפך מצד אל צד ותרניה יפלו אל תוך הים, ובתנועתה השניה יפחד לנפשו, כי יורד חיים שאולה. ומלבד העצבון המסובב לו מפחדו זה, אשר הוא לבד כחולי נפשי ורוחניי, תולד ע"י תנועות האניה האלה גם תנועה חזקה במוח האדם הרך והחלש, ועל ידה יקוו ויתקבצו בו חלקי המוח אל מקום אחד, ויסובבו מזה תולדות רעות לגוף החולה הזה, רב או מעט, לפי רבות חלקי מוחו וליחיותיו. ד"מ, אם הוא בנעוריו וצעיר לימים, יכבד חליו זה עליו, ואנשים אשר כבר באו בימים, אשר בהם כבר נתמעטו ונתיבשו לחיות מוחם, או ביושבים על שפת הים בארצות הקרות אשר כמות מוחם מעטה היא מאשר היא ביושבי הארצות החמות, יקל החולי הזה בם, והם אשר הם יורגלו על נקלה לעבור ארחות ימים שלוים ושקטים מבלי שיכאב להם חולי הים, כמו שידו קשתה על יושבי ארצות החמות ברדתם הימה, יען לחיות מוחם רבו יותר.
התולדה הראשונה המסובבת מתנועת ליחיות המוח היא, כי העצבון והפחד ישכנו בלב החולה, פניו יחורו ועיניו דמעות יזולון, כל אוכל תתעב נפשו ויאהב רק להתבודד ולבקש מנוחה ומרגוע בכל מקום אשר ימצאם. גם יחוג וינוע כשכור, אזניו תצילנה וראשו כבד עליו, תיאוב המאכל והנטיה אל ההקאה לא תחדל ממנו עד אשר תסיר סבתה ולפעמים יחוברו אל כל אלה גם הקאת הדם, השבץ (קראמפף) חולשת הגוף והתעלפותו. גם הרעי ימנע מצאת כראוי, וכל כחות הגוף ימעטו וישוחו לאט לאט, וכאשר יתאמץ ללכת מעט בלי משען ומשענה ינוע כשכור עד שיפול מלוא קומתו ארצה, ע"כ צריך למהר להחיש מפלט לו בירכתי הספינה לנוח ולהרגיע שם עד אשר יכריחהו ויאנסהו קאו (ערברעכען), לעזוב את משכבו. המאכל אשר יאכל לא ישאר בבטנו, כי מדי יבלענו יקיאנו מהר, וע"כ ירזה משמן בשרו ויום יום הוא הולך ודל, עד כי יקוץ בחיו, ותחת כי בראשונה פחד מהמות, יחכה לו עתה. אבל תודה ליוצר כל, כי ימיו לא ימשכו, ומדי יסור הסער החזק שהוא סבת החולי, יסור גם הוא המסובב ממנו, כי לפי מעוט חוזק וגודל הסער כן גם יקטן וימעט זמן המשכו וכאשר יעמוד הים מזעפו ויקום הסער לדממה יסור החולי ונרפא בעליו. אפס כאשר ישוב הסער שנית להתחולל אח"כ יחוש גם החולה הרגשת וההפעליות גופו הראשונים כבתחלה, וכה יהיה משפטו כל ימי היותו באניה עד אשר יורגל לסבול ולכלכל פעולת הרוח והסער ורגשי הגלים ומשבי הים מבלי שיעשו כל שנוי במצב בריאת גופו ולא יסבבו לו עוד כאב וצער כלל. *) אולם יש בני אדם אשר לפי מהות וכמות מוחם יתפעלו לרוע מחלות הים גם ברדתם אל הים פעם שנית ושלישית, וכאשר יקשור איש את ראשו אז באזור צר יקל עליו חליו זה, אבל אין שום אופן ותרופה להשָמֵר ממחלה זאת או להֵרָפא ממנה כל עוד לא סרו הסיבות אשר יסַבוהָ. ואף כי רע ומר מאוד החולי הזה על קצת בני אדם כאשר אמרנו למעלה, בכל זאת יורה הנסיון, כי לא ימות איש ממנה, ורק לפעמים יבא לאדם חולי השדפון (אויסצעהרונג) האחוז בעקבו, ושאול צעדיו יתמוכו.
גם זאת יורה הנסיון, כי נקיית ורחיצת כל הגוף במים וחומץ יין, והרחקת המותר במאכל ומשקה, ולקיחתו למזונו רק מאכלים ומשקים מחומצים, שומרים את דמו מרקבון ועיפוש, וטוב לשבת על גג הספינה אשר שמה יפיח תמיד רוח ים צח, מהסתופף באוהל ובירכתי הספינה אשר כבר נפסד בו האויר מרוב אדם וסחורות שונות אשר שם (כי אויר נפסד כזה בעצמו יעורר ויסבב את השואף אותו להקאה. כל אלה הדברים מועילים להקל מכאובי המחלה הזאת ולקצר את זמן המשכה, אבל לא יוכלו למנוע אותה לצמיתות. גם בלילה צריך כל יושב בספינה להשמר מקור ולחות האויר, ובעת החולי ימנע האדם לאכול הרבה כי אם רק די שבעו והכרחו, ויבחר לאכול רק מאכלים יבשים אשר יבלעו אל תוכם ליחיות האצטומכא הנחשפים שם לרוב בעת חליו זה. המאכלים היותר טובים לי הן הם אלה, לחם יבש ותופיני (בראדרינדע, צוויבאק) הטבולים במשקה טהעע, קאפעע או בחומץ המזוג במים או במיץ הלימוני (לימאנאדע) גם המשקה „פונש“ טוב לשתות אז, אבל מאכלים שמנים ומתוקים, ירקות ומיני זרעונים (הילזענפריכטע) רעים לו מאוד, ומלבד כל אלה צריך החולה להיות גם לבוש תמיד בבגדים חמים, ולייגע גופו כפי יכלתו בתנועה ועבודה מה, ולשמח לבו בקול מנגנים כל היום, אז ירוח לו כי עי"ז יקל חליו וימנעו תולדותיו הרעות.
ע"כ דברי החכם הנ"ל, ויען כי בזמנינו אלה ירבו אחב"י אשר בארצות אייראפא הקרות וביחוד היושבים ברוסיה ופולין, לעבור דרך ים התיכון לאה"ק או דרך ים אטלאנטי לאמעריקא, הבאתים בקהל העברים למען ידעו להשמר כפי היכולת ולעשות ככל אשר יעץ החוקר הנ"ל ולהזהר מכל אשר יזהירם.
*) ולע"ד נרמזו כל הדברים האלה ממהות ואיכות וסבת חולי הים הזה כבר במליצת הכ' הנשגבה (תהילים ק"ז כ"ג–ל') יורדי הים באניות וכו' המה ראו וכו' ויאמר (ה' ר"ל עפ"י יוצר הטבע) ויעמד רוח סערה ותרומם גליו (ר"ל רוח סער זה מסבב הרמת גלי הים, ועי"ז) יעלו (יושבי הספינה) שמים, ירדו תהומות, נפשם ברעה תתמוגג (מפחד המות) יחוגו וינועו וכו' יצעקו אל ה' וכו' יקם סערה לדממה וכו' וישמחו כי ישתוקו וכו' יודו לה' חסדו (אשר גמל להם בזאת כי שב ורפא אותם מחולי הקדים). וצריך אני להעיר, כי כינויי הנסתר הרבים והשונים בל' יחיד ורבים המוסבים חליפות במאמרים קצרים אלה על עצמים וגופים שונים, פעם על הי"ת ופעם על יורדי הים, פעם על הים ופעם על גליו במהירות נפלאה, הם מגדילים את יופי ותפארת המליצה הנשגבה הזאת מאוד כנודע לכל משכיל ויודע דרכי השיר והמליצה.
"עברי אנכי", שנה ארבע עשרה, מס' 21, 5 ביולי 1878, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
נדפס בכתב רש"י.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 
