„הינדנבורג על הים“ – 30 בדצמבר 1915

גרוס-אדמירל פון טירפיץ. מקור: ויקישיתוף

הנדנבורג על הים.

(מתוך קבץ גרמני)

צוללות!

די להזכיר את השם הזה בכדי להכיר ולדעת עד כמה גדול ערך שלטונה הימי של גרמניה.

צוללות!

אלו הן מלאכי־החבלה או „השדים“ ששלחה גרמניה להפיל את חתיתה על האנגלים הגאים ולהפריע בעד פעולות ציי-המלחמה של ההסכמה־המרובעת הנחבאים מרוב פחד ומסתתרים בחופים היותר רחוקים.

כלום נודע כחן של הצוללות בעולם לפני התפרצות המלחמה הנכחית?

לא!

ביום הראשון באגוסטו שנת 1914 היו אויבי גרמניה ואוסתריה־אונגריה וביחוד המדינות שנשארו ניוטרליות – בטוחות כמעט שרוסיה הענקית ביחד עם צבאות אנגליה וצרפת האדירות יוכלו לדכא את ממשלות-הברית עד עפר. אויבינו והעמים הניוטרליים היו משוכנעים שהצי הגרמני יחרב כהרף-עין ע"י ציי־המלחמה של אנגליה וצרפת ובאפן זה תהיה גרמניה חלשת־אונים על הים.

ואולם שום אדם לא חשב אז על אדות הצוללות ועל הצטינותן וחשיבותן ועל ערך „הנדנבורג-על-הים“ שלנו.

במדה שחיל-היבשה פעל גדולות ונצורות, הודות למשרדי-הצבא העליונים שלנו; בה־במדה הצליח חיל-הים וביחוד חיל-הצוללות לפעול ולעשות ולחולל נפלאות, הודות לוזרת-הימיה שלנו.

צוללותינו נבנו בשקט גמור, הודות לפקחותו של „הנדנבורג על הים“ שלנו. הן הראו בעליל עד כמה גדול כמה הימי של גרמניה. הימיה הגרמנית כבשה את העולם לא רק מבחינה טכנית, אלא גם הראתה תמיד, בכל שעה ובכל הזדמנות, שהיא עומדת במדרגה שוה עם אויביה ולפעמים עולה גם עליהם.

המלחמה הנכחית מראה לנו באותות ובמופתים חותכים את אשר נעשה בימי מלכותו של הקיסר וילהלם השני בעולם הטכני לטובת הימיה, ועד כמה נשא כבודה של הימיה הגרמנית בעיני העולם כלו.

וכמו שהענק-הרוסי נחל מפלה על היבשה, כן גם הענק-הבריטי נכשל על הים.

וכאשר ישאלו הדורות הבאים: מי זה „הנדנבורג על הים“ אשר שמו ישאר חקוק באותיות זהב בדברי ימי גרמניה? אזי יענו: זהו האמירל פון טירפיץ, וזיר־הימיה, שלא היה ידוע בעולם בתור מומחה ותכסיסן-ימי גדול אלא רק בחוגים הגבוהים של ממלכת גרמניה. הוא מלא את תפקידו בשקט ובענוה, במרץ ובמסירות מופתית, בחכמה ובתבונה.

הוא ידע והבין כי בעת הצרך יכול הצי הגרמני לפעול על הים לא פחות ממה שיכול הצבא הגרמני לעשות על היבשה. ותפקידו היה, איפוא, יותר קשה מ„הנדנבורג שעל היבשה“, משום שהימיה הגרמנית לא עמדה אז באותה המדרגה שנמצא הצבא הגרמני.

ולפיכך השתאה העולם כלו והשתומם מאד על האמירל טירפיץ שידע לאחד את ההלכה למעשה באפן שהצליח לאבן את הכחות הימים של ציי-ההסכמה.

הוא ידע כי עתידנו אנו ועתיד בעלי-בריתנו תלוי בים וכי גרמניה ובעלות-בריתה יאחזו סוף־סוף בידן את רסן השלטון של הימים והאוקינוסים.


"החרות", שנה שמינית, מס' 85, 30 בדצמבר 1915, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s