בנתיבי־ים
(רשמי מסע בתחרות פלוגות הים של „הפועל“, ת"א וחיפה)
ים־תכלת מסוער ושמי־זוהר של יום קיץ לוהט נצמדוּ בחגורת שקיעה זהבהבה־אדמדמת. גלים קלים, רטיטי־כסף, נחפזו במנוסה אל החוף, התרפקוּ על החול המלוהט בלטיפת פרידה כאומרים לבקש מחסה מפני אפלת הלילה הזועם. על תורני ספינות משוטטות באופק הודלקו פנסי־לילה ראשונים.
אחרוני המתרחצים אספוּ את כליהם בחפזון וחמקוּ חיש־מהר בין שבילי החולות המפותלים המובילים אל הכרך העברי הסואן. רק שני מנינים צעירים לבושי מחלצות־ים סובבו במשעולי החול שעל שפת הירקן והמתינוּ בצפיה כבושה לצו־ההפלגה.
שלוש ספינות מבהיקות בלובן־מפרשיהן ניצבוּ בשפך הירקון לים והמתינו אף הן לפקודה.
ב־8.30 נשמעה צפירת ההפלגה. רב החובל חודורוב עלה על אחת הספינות ובעקבותיו צעדו, בפסיעות־בטחון של יורדי־ים מנוסים, 18 המפליגים בתחרות השיט תל־אביב־חיפה. אליהם נלווּ שלושה שופטים, אחד־אחד לכל סירה.
עד מהרה הודלקו האורות, נמתחו המפרשים והורם העוגן. מקוי (מ' פתוחה) הספינות התיזו קצף־לבנבנן שבישר את ראשית ההפלגה.
הרוח, הרוח!
הדרך לחיפה, על פי המצפן, מישירה צפונה וסוטה 3 נקודות מזרחה. המרחק, 52 פרסות־ים. הרוח הנוחה ביותר היא איפוא דרומית או דרומית מערבית.
המפרשים הדרוכים צופים בתפלה אל הים הנח מזעפו: הב לנו רוח דרומית! עשרות עינים תרות ברטט אחרי נחשול או גל סוער, אך לשוא! ים זה, היודע לפעמים להתגעש בסערת־אדירים, אטם אזנו לשמוע את תחנוני המפליגים, כבש את זעמו כמבקש ליהנות משלוות הלילה. האויר נעשה שקט, ללא ניד וללא זיע.
5 שעות רצופות טולטלוּ הספינות אנה ואנה ללא התקדמות. מחוג המצפן ניצב ולא זז ימינה או שמאלה. ובמחנה המפליגים השתררו קוצר־רוח ואי־סבלנות. האומנם? הגם הים נגדנו?
בעלות השחר
רק הנץ השחר והים הקיץ מתרדמת הלילה. רוח צפונית־מזרחית קלילה לטפה את הגלים המתעוררים. ענני כסף רדפו זה את זה בכוון דרומה. הסירות החלו מתקדמות קמעה, אך מה בצע ברוח צפונית מזרחית המרחיקה מן המטרה? סירת „ברנר“ חגרה־עוז והתקדמה כמה פסיעות־ים.
בצהרי-יום
כעבור שעות אחדות החלו רוחות מנשבות מכל העברים. בשורת־הרוח עברה חיש־מהר במחנה המפליגים והצהילה את הלבבות. מישהו החל מפזם שירי־ים. אחד החברים הוציא מפוחית מנרתיקו והלהיב את שוכני הסירה בצליליה העזים. מקהלת מפליגים ענתה לעומתו בשירה אדירה שנארגה בסערת־הים המתגעש.
אולם, השמחה לא היתה שלמה. בהתנצחות הרוחות גברה הרוח הצפונית מערבית שהקשתה על ההתקדמות ואילצה לכוון את ההגה לצדדין.
תוך חתירת זיג־זגים מאומצת הגענו לשערי נתניה. הסירות היו קרובות זו לזו והרגש־הפולמוסי, עוד לא בשל די הצורך.
בשערי עתלית
עם ערב קרבנו לעתלית. החוף השקט והבוטח קידמנו במטר אורות. זרקורים בולשים נעצו בספינותינו, מבטי איום והפחדה. בשולי האופק הרוגע הבהבוּ אורות קלושים חוורוורים הנדלקים וכבים חליפות. ידענו: אי־שם, בספינות רעועות, פועמים אלפי לבבות בכמיהה לוהטת להגיע אל חוף המבטחים. אי־שם, במרחבי הים, נדלקים אלפי אישונים בלהט־התשוקה לאדמת־מכורה ואנחנו – פנינו לים.
סירת „נחשון“ נעלמה באופק. רגש התחרות גבר. המפרשים נמתחוּ בחזקה. הסירות החלו חוצות את המים בזעף. בבוא הלילה התגעש הים.
הונף הדגל
רבבות כוכבים נדלקו ברקיע. ירח פגום של ראשית סיון ליווה בנאמנות את סירותינו. נמל־חיפה הבהיק בשלל אורותיו. ב־2.40 אחרי־חצות הונף דגל „הפועל“ על ראש התורן של סירת „נחשון“ שעגנה ראשונה בנמל. כעבור שעה קלה הורם הדגל על פסגת „ברנר“ ולבסוף התנוססו בשערי נמל חיפה 3 דגלים של פלוגות הים ל„הפועל“.
נס המפוחית
מפי כל המפליגים תשמע על נס המפוחית. מפוחית זו במנגינותיה הענוגות משכה את הרוח. רק נעמדה הסירה ומיד החלה המפוחית מפזמת והרוח באה במהרה.
אכן, אותו חבר בעל המפוחית קידם הרבה את מסע הים בדרך תל־אביב – חיפה.
שייט
"אֹמר", מס' 128, 10 ביוני 1939, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 