לגמר השביתה בחברת „עתיד“
השביתה בחברת „עתיד“, שהוכרזה על ידי מועצת פועלי חיפה, נגמרה בסוף השבוע שעבר שלשה ימים לאחר שהודענו בגליון „הארץ“ מיום הששי שעבר.
השאלה העיקרית, שהיתה שנויה במחלוקת בין „עתיד“ ובין העובדים היהודים באניותיה, היתה בנוגע לתשלום בעבור שעות עבודה נוספות. יש לציין, שמיד עם פרוץ המלחמה עלה שכר העבודה באניות בכל העולם, כרגיל בשעת חירום בגלל העליה בדמי ההובלה. עליה זו נגרמת לא רק בשל הסכנה בדרכי הים אלא גם בשל חוסר אניות במדה מספיקה, מחמת החרמתן לצרכי הצבא. באנגליה למשל עלה שכר העבודה בתחלת ספטמבר ב־100%. שכר העבודה באניות הארצישראליות היה נמוך מזה שבאנגליה, ובקצת מקרים גם נמוך מזה הנהוג באניות מצריות (כגון החברה הכאֶדיבית), ולא פעם קרה, שקצינים יהודים עזבו את חברות האניות היהודיות ועברו לעבוד בחברות מצריות.
עם פרוץ המלחמה בספטמבר הגדילה חברת „עתיד“ את שכר העבודה ב־50%, והבטיחה העלאה נוספת ב־20% החל מ־15 באוקטובר. אולם כאמור השאלה העיקרית היתה ענין התשלום בעבור השעות הנוספות, שבאניות של שרות חופי הן מרובות. זה כבר היתה החברה נוהגת לשלם סכום קבוע בחודש לחשבון השעות הנוספות, ולא פעם עמדו הפועלים על הדרישה לשנות דבר זה ולהנהיג את הסדר האנגלי, שלפיו מקבל הפועל תשלום בעבור שעות עבודה נוספות. נראים הדברים שגם שאלה זו אפשר היה לפתור מתוך הסכם ועל ידי כך אפשר היה למנוע את התפרצות השביתה.
אנשים, שאינם נוגעים בדבר, שעקבו אחרי השתלשלות הענין, מציינים את העובדה, שמשני הצדדים גם יחד נעשו פעולות, שאילו נמנעו מהן אפשר היה לגמור את הסכסוך ללא שביתה.
מצד אחד לא היה הכרח בדבר, שמועצת פועלי חיפה תפנה בדרישות אולטימאטיביות ל„עתיד“, דבר שעליו עומדת הנהלת החברה גם בגלוי הדעת שלה מיום פרוץ השביתה. החברה אמרה: „אנו מוכנים ומעונינים להעסיק כל יורד ים עברי מוכשר בתנאים המתאימים לספנות החופית, אולם לא נוכל להסכים לדרישות שאינן מתקבלות על הדעת, אשר מוצגות באיום הפסקת העבודה (הדגשה שלי). מועצת פועלי חיפה בגלוי הדעת שלה האשימה את החברה „עתיד“ על שלא פנתה למחלקת הים של הסוכנות, לחי"ל, או למוסדות אחרים. „אנו מוכנים – אמרה מפ"ח – לכל בירור בפני מחלקת הים של הסוכנות היהודית או בפני חי"ל“. ואם כך הדבר – יש מקום לשאול: מדוע לא פנתה מפ"ח לפני הכרזת השביתה לאחד מן המוסדות הנזכרים, שיתערב בדבר, והזדרזה להוציא אל הפועל את הכרזת השביתה?
באותה שאלה אפשר לפנות גם להנהלת „עתיד“. יש לשאול אותה: מפני מה הזדרזה לקבל פועלים חדשים במקום השובתים ולא פנתה למוסדות הלאומיים האמורים, שיתווכו בינה ובין מפ"ח לפני שעשתה צעד מכריע כזה?
ועוד זאת: אם כי פרטי ההסכם לא נתפרסמו ברבים, מספרים יודעי דבר, שהתנאים שהוסכם עליהם במשא ומתן שהביא לידי גמר השביתה הם יותר נוחים מאלה שנדרשו על ידי מועצת פועלי חיפה לפני הכרזת השביתה. אם כך הדבר מפני מה היתה צריכה החברה „עתיד“ למהר ולקבל פועלים חדשים? ברור איפוא, שמשני הצדדים גם יחד נעשו צעדים נמהרים, שאפשר היה להמנע מהם. וראיה להשערה זו, שחיסול הסכסוך נסתיים במשך שעות אחדות על ידי משא ומתן במישרין בין מנהל החברה וב"כ מפ"ח.
בהזדמנות זו יש להזכיר עובדה מן העבר הקרוב. לפני כחצי שנה פרץ סכסוך עבודה חמור בחברת אניות יהודית אחרת. שני הצדדים פנו אז למחלקת הים שליד הסוכנות היהודית, והסכסוך נגמר בלי שהדבר בא לידי הכרזת השביתה. האם אי אפשר היה גם במקרה זה לנהוג כך?
י. ב.
"הארץ", שנה כ"ב, מס' 6143, 25 באוקטובר 1939, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 