ארכיון העבודה
תכניות לעבודות ים
מספר הפרטיכלים של משלחת הברית העולמית של „פועלי ציון“ לא"י (טבת־אדר 1920), השמור בארכיון העבודה ושטרם נתפרסם ברבים.
ישיבת המשלחת מ־27 בינואר, 1920
משתתפים: ד. בלומנפלד, ד"ר נחמן סירקין, א. רבוצקי, י. בן־צבי, ז. רובשוב וד"ר מ. גורביץ.
ד. בלומנפלד
מוסר את תולדות הועדה לעניני הים ומציין את הסכנה הנשקפת עכשיו, כי אנשים זרים לרוח הפועלים ישתמשו בנסיון וברעיון וינצלוהו.
ד"ר מ. גורביץ
מרצה בהרחבה על תכנית העבודה:
שוכחים כלל, כי ארץ־ישראל היא מדינה ימית וכי לעבודת הים יש ערך לא פחות מאשר לעבודת האדמה. פנינו לבלומנפלד והוא הביע את דעתו שיש בזה ענין לקפא"י לעסוק בו. יש דייגים יהודים בחוץ לארץ (גרים בקוקז, סלוניקאים וכו'). בארץ אין לנו אנשים מוכנים לכיבוש המקצוע, ויש צורך ליצור קבוצה לשם הכשרת צעירים כאן במקום. סוגי עבודת המים מרובים הם: ספּנוּת, מלחוּת, הוצאת ספוגים, דיוּג והמצאת פרי־הים. מכל שטח של הים אפשר להוציא פי חמשה לעומת אותו שטח שביבשה. כל מה שיש ביבשה – יש כנגדו בים. מלבד איניציאטיבה ומדע דרושים לנו לשם כך אמצעים. אולי אפשר להשיג אמצעים מאת הבנקים. צריך ליסד בארץ ישראל חות־ים לאומית שתשמש חוה למופת. התכנית הוסברה באופן מפורט בחוברת ובחוזר מיוּחד. ההתחלה נעשתה, כידוע לכם. אדמה ובתים השגנו מהברון, שמסר לנו זכיון על חוף טנטורה על בניניו ועל 200 דונם קרקע שלו. האדמה דורשת יבוש.
לשם יבוש הבצות, תקון הבתים והשלמת חלקי העץ אשר נבנו, דרושים 60 אלף לירות. מחיפה קבלנו ידיעה מיק"א שהיא עוסקת ביבוש הביצות ושאחר כך תגש להקמת הבנינים, לסידור הנמל והדרכים. יש עוד להקים בית חרושת לבנין סירות ולתיקון מוטורים; לארגן את אריגת הרשתות; תעשית קונסרבים; קירור והקפאה – הנחוצים ביחוד בתנאי ארץ ישראל; דיג דגים; מלחוּת וספּנוּת; צלילה לשם דיוג הספוגים.
יש ליסד חוה מופתית שבה יקבלו הכשרה 60 צעירים, משש־עשרה שנה ומעלה. אין זה בית ספר, כי אם בית־מלאכה. שום עזרה ושרוּת צדדיים לא יהיו בחוה, וכל העבודה והשמירה תעשינה על ידי החניכים. 200 דונם אדמה צריכים לשמש בתור משק־עזר ליד חות־הים. הזבל לצרכי המשק – יהיה זבל ימי. המשק יתן מחיה לתלמידים. הירקות ישמשו גם לתעשית הקונסרבים. בקיצוּר – זה יהיה משק מעוּרב מיוּחד במינו.
האינונטאר לחוה כזו צריך לעלות בסכומים ענקיים. בארץ קשה להשיג את הכסף הדרוש. בחוץ לארץ קשה לרכוש את האימון. הדפסנו חוברת לתעמולה. בחוץ לארץ פורסמו ידיעות־שוא, והיינו מוכרחים לטפל בהכחשות. בישיבת הקפא"י באנו לכלל דעה ליסד חברת מניות גדולה. אך כיצד להבטיח את האופי הסוציאליסטי של החברה? מצאנו מוצא ליסד ועדה של ג' אנשים מומחים והעמדנו עליהם שני מבקרים – ממשרד העבודה (בלומנפלד) ומן המשרד הציוני (אטינגר). אך הם היו עסוקים מאד והוכרחתי לעבוד בעצמי. קבלתי לשם זה יפוי־כוח מהמבקרים הנ"ל. צריך הייתי, קודם כל, להשיג אלפים אחדים של פוּנטים. התחלתי לדרוש במקום כסף אינונטאר שונה (לבנין, לעניני מטבח וכו').
פנינו ל„בורד אוף פישרי“ של העמים הגדולים (אנגליה, אמריקה, אוסטרליה וכו') והם המציאו לנו אינפורמציה מקצועית רחבה. ממשלת אנגליה עזרה הרבה וקשרה אותנו עם המשרד הבינלאומי בקופנהאגן, אשר הבטיח להמציא לנו ספרות מקצועית, וכן התקשרנו עם ה„בורד אוף פישרי“ בואשינגטון, אשר הבטיח להעמיד אינסטרוקטורים ואת כל החומר הדרוש לתחית מי ארץ ישראל. הים התיכון נחקר יפה על ידי העמים היושבים סביבו. במאדריד התקיימה ועידה של באי־כוח העמים היושבים סמוך לים התיכון ונוסד משרד מיוחד במונאקו בנשיאות הנסיך.
פניתי במכתב אל הנסיך וקבלתי את תשובתו, שישמח מאוד לבוא אתנו בדברים ולעזור לנו. רוּפּין פּנה בענין זה לשטייניץ בגרמניה. שטייניץ הציע ליסד בחיפה תחנה הידרוגרפית פיסיקה־חימית. כמו כן יש לסדר קולקציה ימית, שערכה תעשיתי־מסחרי, וליסד עתון, שיקשרנו עם המדע ויסייע לחקירת המקצוע.
אשר לספּנוּת: היו לפנינו שתי הצעות: יסוד צי לאוּמי או חברת מניות. הרווחים הצפוּיים הם גדולים. דעתנוּ היא, שיותר רצוי צי לאומי. דרך בינונית היא חברת מניות. רכוּשנים פרטיים – היא הדרך הגרועה ביותר.
החלטנו להציע לשם יסוד החברה באנגליה את סעיפי התקנות הבאים, שאם לא יקבלו אותם לא נתאחד אתם:
א. הספינות מיועדות לשירות חופי ארץ ישראל לשם אימפורט ואכספורט סחורות והעברת עולים.
ב. כל העבודה צריכה להיות עברית. החברה צריכה לפתח ולחנך עובדי־ים עברים.
ג. השפה הרשמית תהיה עברית.
ד. המרכז – ביפו.
ה. הקרן היסודית 25 אלף פוּנט, המניות בנות 1 פוּנט, אולם אין מוכרים פחות מ־25 מניות.
ו. לכשימכרו מניות על עשרת אלפים פוּנט, מתחילים בקנית האניות.
ז. 10% של המניות צריכים למכור בארץ ישראל במשך שלושה חדשים.
ח. כדי להבטיח את האופי הלאומי של החברה, יש לארגן אותה לפי הדוגמה של המוסדות הפיננסיים הציוניים.
ט. לחברה יהיה דוֹק בחיפה.
– – –
ישיבת המשלחת ביום 28 בינואר 1920
משתתפים: ד. בלומנפלד, ח. פיינמן, א. ריבוּצקי, ד"ר מ. גורביץ.
ד"ר מ. גורביץ
(ממשיך את הרצאתו): הקפא"י היתה הראשונה אשר באה באמצעיה הקטנים לעזרת הפעולה. העבודה גדלה במשך הזמן. אוסישקין הציע לסדר מחלקת ים מיוּחדת בתקציבו הוא. אוּלם שום דבר לא נעשה חוץ ממה שעשינו אנו באמצעינו הזעירים. צריך להבטיח, כי גם להבא יסתדרו מפעלי־הים על ידי הקפא"י, כי המסדר הוא גם המשפיע. דברים חשובים מתעכבים בגלל חוסר פרוטות. הנני מציע שקפא"י תשתתף בהוצאה חדשית בסך 25 פוּנט. בחיפה עלינו להתחיל בעבודה מיד. יגשו להעברת מכשירי תעשיות מאירופה, ועלינו לקבל על עצמנו העברת המכשירים. נחוצות לשם זה סירות מוטור, המאפשרות את העבודה מבלי שנהיה תלויים במזג האויר. כשתהיינה לנוּ סירות כאלו תמסור לנו גם הממשלה העברת סחורות לאורך חופי ארץ ישראל.
כן נוכל להקים תנועה כזו גם בים כנרת ובים המלח. גם בדיוג צריכה קפא"י ליטול עליה את האיניציאטיבה. בשלוש ברכות שלמה שבין ירושלים וחברון נוכל לפתח פרית דגים. המומחה לדבר נמצא לנו כבר. המלאכה אינה דורשת התאמצות מרובה.
י. בן־צבי
אל לנו להבטיח למעונינים „הרים וגבעות“, כי הרווחים הגדולים מאניות תלויות בנסיעות חוץ. בקשר עם העליה העתידה אני מייחס חשיבות לחבוּר אניות גדול. נעבּד פּרוספּקט מפוּרט וניגש להגשמת המפעל. פועלי ארץ־ישראל לא יוכלו לבצע את הדבר בעצמם, ורק בעזרת כל הברית נוכל באופנים שונים להשיג את הכסף הדרוש. אשר לפועלי הנמל, צדקה הדעה שאלמנטים אלה הם ירודים מבחינה תרבותית. אולם יש לנו כבר אלמנט המוכן לשאת גם בסבל עבודה זו. בטבריה מצאתי כמנין אנשים המסוגלים לעבודה זו. בסאלוניקי כל מלאכת החופים היא בידי יהודים. לוּ יכלנו להביא את האלמנטים האלה הנה, כי אז היינוּ יכולים לגשת להעברת סחורות.
ענין ברכות שלמה זקוק עדיין לחקירה, אם ראויות הן, ויש עוד בריכות בירושלים שיש להכשירן לדבר. הדגה יקרה בירושלים ויש שוק למכירת התוצרת. גם בים המלח אפשר עוד להתחרות עם הערבי המוניפוליסטון, שריכז בידו את כל תנועת הסירות. אם נוכל לעבוד בים המלח ובכנרת, נוכל לסדר אנשים רבים בעבודה. על יד הנמלים חשוּב לסדר ישובים יהודיים, למשל בעזה. בדרך כלל, אציע ליסד ליד השכונות הימיות שכונות אינדוסטריאליות.
ד. בלומנפלד
אינני שבע רצון כל עיקר מעבודתה של ועדת המים. חברי הקפא"י שעבדו בועדה נוכחו שאי־אפשר להגשים את העבודה בכוחותינו המצומצמים. אין בכלל אמצעים בידי הברית, ובכל תעמולתנו לא נצליח לאסוף סכוּם הגוּן. יצא שאנו והקפא"י נמסור את כל מרצנוּ כדי לתת דחיפה לרכושנים להתחיל בעבודה זו. יתכן, שתפקידנו יצטמצם בארגון ובהכשרת האלמנטים שיעבדו אצל הקפיטליסטים ובשמירה שיתקבלו לעבודה רק פועלים מאורגנים בקבוצות.
בנוגע לטרנספורט – יש הצעה לסדר קואופרציה מאוּחדת של טרנספורט ביבשה ובים על ידי ארגון שרוּת מוטורי אל החוף ומהחוף. אל נדבר על תעמולה רחבה והוצאות גדולות, כי כול זה לא יצא לפועל. עלינו לזכור, כי רק אם נצליח לארגן את עובדי הים בקואופרטיבים נועיל להתפתחותה הסוציאלית של הארץ.
פנקס ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בא"י, תוספת ל"דבר", שנה שלוש עשרה, מס' 3805, 30 בנובמבר 1937, עמ' 71. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 