אסון ה„טיטניק“.
כל יום ויום מביא לנו פרטים חדשים מהאסון הנורא של הטיטניק, פרטים שונים שיש מהם אמנם שמגלים רק את הנטיה הרגילה של האדם בעמדו על נפשו, אבל ברובם הם מפליאים, והוד-נורא מרחף עליהם:
– אופיציר אחד מהנצולים מספר, שהוא הפליג מעל האניה בסירת-הצלה שבה נמצאו ארבעים איש מהנוסעים, בשעה שהיה בה מקום לששים. בהרחיקו מעל האניה התחילה שם הטביעה המהירה שארכה רק כשעה ושועת הנטבעים הגיעה אליו ופלחה כליות ולב. אז הציע לפני הנמצאים בסירה שישובו למקום האסון כדי שיוכל להציל מהמתאבקים עם גלי הים עד כמה שסירה עוד יכולה לשאת, אבל אלה ענו לו ששגעון הוא להעמיד בסכנה את חייהם של ארבעים בשביל עשרים. אף אחת, מספר האופיציר, אף אחת מהנשים המוצלות שהיו בסירה לא נתעוררה להציע לפני שוב להציל.
– לעמת זה הופיעו פה גבורי-רוח אמתים שזכרם לא יסוף מתולדות פעולת האנושית בנסיעה על הים.
פקיד התלגרף האלחוטי של הטיטניק, פיליפס, איש צעיר לימים, כמעט בחור, הראה גבורת-רוח עדינה שהיא למעלה מכחות אנוש. הוא לא מש מעל מכונתו עד הרגע האחרונה. ובכל ראותו את המים בוקעים לתוך התאים, ובכל מה שבקש ממנו רב-החובל שיעלה על המכסה לא היה יכול להסכים לזה לשלול מאת האניה הטובעת אף רגע אחת של אפשרות הצלה, כי אמראולי תביא עבודתו ברגע נוספת זו הצלה ממות לאחד או ליותר מהנוסעים, ולא פסק לפיכך מלעבוד את עבודת התלגרף ולפנות לעזרה בכל מקום שאפשר.
– הקלוב של האופיצירים מהצי המסחרי האנגלי החליט באחת מאספותיו האחרונות להקים לפיליפס מצבת-זכרון באחת מערי החוף היותר גדולות.
המצבת הזאת תהיה ביחד עם היותה מצבת-זכרון לפיליפס גם מצבת-זכרון ראשונה להמצאת התלגרפיה האלחוטית. היא תצין מכונה של תלגרפיה אלחוטית, ועליה יושב הגבור פיליפס ועובד את עבודתו, באותה התמונה שישב בהטיטניק ותלגרם לעזרה.
גבורת-רוח עדינה הראה גם המיליוניר אסתור. הוא הושיב את אשתו הצעירה בסירה, ורצה לשבת גם הוא אצלה אבל אחד האופיצירים אמר אליו: גברים, חזרה אל האניה! אסתור לא הראה שום אות על חפצו להשאר בסירה, אף שהאופיציר לא היה מתנגד לו בודאי, אלא קרא אף הוא: טוב, אני שב! ובסירה היה באמת, לפי עדותה של הגברת אסתור, מקום גם לאשה. היא נתבלבלה כל כך עד שלא הרגישה שאין אישה עמה עד בואה אל הקרפטיה, ואז נזכרה כמו מחלום את דברי האופיציר, ואת תשובת אישה.
– גברת אחת צעירה, שמלאו לה רק תשע-עשרה שנה, שנסעה היא ואישה את נסיעת-נשואיהם מניויורק לאירפה, ועתה שבו חזרה, וגם היא נודעה רק על הקרפטיה שאישה נשאר באניה – ותצא מדעתה.
– עוד זוג אחד היה באניה ששעה קודם עלותם אל האניה טרם הפליגה סדרו נשואיהם, ועכשו היא נצולה והוא נטבע.
– בכך הכל נצולו שבע ועשרים נשים שבעליהן נשארו על הטיטניק, ועשרים מהן לא הגיעו עדין לחמש ועשרים שנה.
– הנוסעים של הסירה האחרונה מספרים כי אחרי הפליגם כרעו כל הנוסעים הנשארים על ברכיהם על מכסה האניה ובדמעות-שליש בלוית מנגינת המקהלה שנגנה את השיר: אליך אתקרב אלקי, הכינו את עצמם לקראת המות.
"מוריה", שנה שלישית, מס' 187, 13 במאי 1912, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 