האסון הנורא.
בהעתונים שקבלנו עם הדואר האחרון מוצאים אנו לבד הפרטים שנתפרסמו בשם סוכנות ריטר ע"א הטיטניק גם את הדברים האלה המענינים:
הטיטניק נחשבה להספינה היותר גדולה בתבל, ומסעה זה היה הראשון. מכונותיה הענקיות היו מסוגלות לעמוד בפני כל הרוחות שבעולם הבלתי מצויות וראש חברת ככב הלבן התפאר כי יותר נקל לפקק לצלול מאשר להטיטניק.
להמכונות של הטיטניק, היה כח של 45000 סוסים, הכילה בקרבה אולמים ותאים נהדרים ומפליאים, חדרי מרחץ, בתי משחק, מסעדות, חנויות לממכר, בקצור הטיטניק היתה כעין עיר קטנה הצפה על פני הים.
בין הנטבעים נמנו כאשר כבר הודיעו לנו קוי התלגרף עפ"י סוכנות רייטר, המיליונר הגדול אסטור, העתונאי האנגלי סטיד, הבנקיר היהודי האמריקאי גוגינהיים, ואיזידור שטרוס אחיו של אורחנו מר נתן שטרוס שזה לא כבר ראינוהו בירושלם תורם נדבותיו הנפלאות להישוב הישן והחדש ביחד, גם הוא היה נכון לנסוע בהטיטניק אבל פעולותיו החסדיות האחרונות בארצנו עכבוהו, וכל עכבה לטובה וזכות המצוה הגינה עליו.
מכל המספר הגדול 2200 איש ואשה נצלו בערך 700 רובם נשים וילדים וכמאתים מלחים.
ידיעות תלגרפיות אלחוטית יצאו מיד מהטיטניק וכחמישים אניות במקומות שונים על הים קבלו את הידיעות האלו, אבל גם הספינות היותר קרובות כהקרפטיה הקליפורניה והוירגניה אחרו לבוא. מלבד נזק הנפשות בערך 1500 איש, שביניהם יש גם נפשות רבות מישראל, היו נזקיה הכספיים עצומים, האניה נשאה 50000 שקים קפה גם 5000 שקים תה, ואבנים יקרות בסך חמשה מיליון לי"ש, גם חפצי הנוסעים עלו לרבבות מיליונים לי"ש, לנוסעת אחת היו תכשיטין שמסרה לפקדון לשומר האוצר שעלו בערך 150000 לירה שטערלינג.
האניה היתה בטוחה במיליון אחד לי"ש, והחפצים בשני מיליון וחצי.
פרופיסור אחד בשין פרסם את השקפתו על מקרי אסון מגושי קרח שעלולים הספינות להנזק על ידם.
רגב הקרח אינם מצויים בכל המקומות בים, אלא בקרבת חופי אמריקה הצפונית דרומית מזרחית לניופינלנד. תלי הקרח האלה באים מאיי גרנלנד, ושמה מתקבצים המה כחומות ענקיות שאינן נמסים לעולם ויורדים מעט מעט לחופי הארץ ושם מתדבקים לחומות קרח המתפוצצות ונופלות לים, שטח החומות הללו דומות הן בגדלם לשטח אדמת הארצות גרמניה, אוסטריה, צרפת ואיטליה יחד, ע"י הסערות שבים נקרעות מהן רגבי קרח ונשאים ע"י הגלים דרומה, אבל כמעט רובם ככלם אינם צפים על פני המים כי אם מתחת להגלים, ולכן קשה מאד להזהר מהם, ובזה תלויה הסכנה.
אחד המלחים מספר כי בעת הסכנה ישן את שנתו החזקה ולא ידע מאומה. פתאום שמע קול רעהו מעוררו לאמר: קום מה לך נרדם, יש עוד שעה אחת לחיות, חיה כפי שתוכל.
בוושינגטון החלה החקירה והדרישה להתעסק ולמצוא במי תלוי האשם של אבדות הנפשות הרבות ההן.
"החרות", שנה רביעית, מס' 109, 1 במאי 1912, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 