הטיטניק במצולות ים.
השאלות האלו מענינות בודאי את כל איש ואיש: מה עם הטיטניק במצולות ים, מה נעשה עמה כעת, ואם יש אפשרות להוציאה ממעמקים?
כדי לענות על השאלות האלו צריכים לדבר מעט על טיבו וטבעו של האטלנטיק האוקיוני, שבמעמקיו מצאה לה הטיטניק את קברה, ומזה יצא לנו גם ברור להספקות האמורות.
האוקינוס האטלנתי נבדל הוא מיתר הימים בזה שקרקעיתו אינה אדמת מישור, איננה בקעה רחבה ההולכת ומתעמקת באמצעיתה כטבע כל הימים, אלא היא שטח של הרים ובקעות, ממש כמראה הזה שאנו רואים על האדמה ממעל. וכמו שאנו רואים בארץ הררית, שפה מתנשא הר ענקי ששיאו לעב יגיע, ולרגליו יתעמק עמק נורא בעומק של כמה אלפים מטר, כך הוא גם בתוך האטלנטיק; הרים ובקעות, הרים ובקעות. ומובן שזה נותן אשר בתוך האטלנטיק יהיו מקומות עמוקים מאד, אלו הם מקומות העמקים לאחרי ההרים. ואמנם בתוך הים הזה ישנם מקומות כאלה שהעומק שלהם הוא ממש מבהיל; הוא עולה ליותר משבעת אלפים מטר.
בהתאמה להעומק הזה קבל גם הים בכללו שנוים כבירים לעומת יתר הימים. ושני גורמים היה להשנוים הללו: א) אי-האפשרות לקרני אור השמש לחדור אל תוך מעמקיו ואשר לרגלי זה שורר שמה חושך מוחלט, חושך שאין אנחנו יכולים לתאר לנו, יען כי זה הוא חושך בתכלית, בשלילת האור לגמרי, לגמרי. ב) השכבה העבה והענקית של מים הרובצת ומכבידה על כל הנמצא בתחתית הים.
על ידי הגורם הראשון אי אפשר שיהיו בקרקעית האטלנטיק שום צמחים כאלו שישנם לרוב בקרקעית שאר הימים, יען כי הצמיחה היא תולדת קרני השמש, ואלו חסרים שמה לגמרי. כן אין מקום שמה כל כך לבעלי חיים רגילים, האמונים עלי אור שמש; אכן, ישנם גם שמה בעלי חיים, וגם דגים בתוכם, אבל טבעם של אלה מתאימה גם כן להטבע של האטלנטיק. מבנה גופם מתאים להכובד הבלתי משוער המכביד על גביהם, ומה שנפלא יותר: היצורים החיים בקרקעית האטלנטיק מחוננים בטבע כזו שאין ליצורים אחרים בהיות להם כלי-הארה. במקום שחושך גמור מסביב חננה הטבע את היצורים בהארה עצמית, והם מפיצים ושולחים אור לסביבם להאיר לפניהם את דרכם, ולדעת גם איך להשמר מהיצורים השואפים לבלעם.
על ידי הגורם השני, זאת אומרת על ידי המשא הכבד של שכבת-מים הרובץ על היצורים האלה מתחלת בריאתם, נעשו כמובן מסוגלים רק לאטמוספירה כזו, כלומר שאותה ההכבדה של מים תכביד עליהם, וזה הוא יסוד חייהם. ויתאר לו הקורא מחזה כזה, שאם נקח למשל את אחד היצורים שבקרקעית האטלנטיק ונרימהו למעלה גם כן בתוך המים – ימות תיכף, יען כי יסוד חייו לוקח ממנו הכבדת המים הנותנת לו חיים, „אוויר לנשימה“, ממש כמו שהדג הרגיל ימות בהלקחו מתוך המים לתוך אויר עולמנו, וכמו שהאדם ימות בהלקחו מתוך האויר הקליל שהוא אמון בו לתוך הכבדת המים.
זוהי טבע העומק של האטלנטיק, והנה הטיטניק אינה מונחת עדיין בהמקום היותר עמוק של הים הזה, אבל גם הוא עמוק מאד. עומק המקום הזה, מגיע לשלשת אלפים ושלש מאות מתר – זהו קברה של הטיטניק עם כל אשר בתוכה; וחוקרי הטבע חקרו ומצאו שבמקום הזה, בעומק כזה, מכבידים המים על כל שטח של 10 צנטימטר במרובע כמשקל של עשרים אלף קילוגרם! ועתה לך וצרף את כל הרוחב הענקי של הים, והוצא בחשבון עד כמה עולה משקל ההכבדה את זה גם כן שערו החכמים שגם מדת ההכבדה של 10 צנטימטר בנפלה בפעם אחת על גופו של איש תהדיקהו כל כך עד שיעשה דק כניר. כן יודעים אנו כי התנועה בתוך עומק כזה היא ממש בלתי אפשרית. ה„צוללים“ יכולים לצלול בתוך המים רק בעומק של ששים מטר, ואולי עוד יותר מעט, אבל גם בתוך עומק כזה קשה להם התנועה מפני כובד המים שעל גביהם, ומטעם זה אי אפשר להם לצלול יותר. שערו שגם בכחות טכניים לא הורכב עדין אותו הכט שיוכל להניע איזה דבר בעומק כזה מלמעלה למטה; – הסך-הכל יוצא לנו אפוא מאליו כי אין כל תקוה להוציא שוב את הטיטניק ממעמקי הים, יען כי ראשית כל שורר שמה חושך גמור, ושנית והעיקר – הכבדת המים הנוראה שאין לעשות כנגדה כלום.
האנשים הנמצאים באניה, וכל כל הכלים של עץ, והאניה עצמה כבר התכוצו על ידי כובד המים ועמדו על חצי מדתם. הגופים והכלים שבתוך האניה נעשו גלמים מאוחדים ומוצקים יחד.
התקוה האחת שיש היא האפשרות לראות את קבר האניה על ידי הערת היצירים האטלנטיקים שיתקבצו מסביב לאניה, או אולי יבחרו לקנן בתוכה, והם יאירו ויראו את מקום קברה. אולי גם יצליח להוציא אי אלו חלקים ממנה, אבל האניה בכללה היא כמו מתה לעולמים.
י־י־ן.
"מוריה", שנה שלישית, מס' 188, 17 במאי 1912, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 
