ש.א.ו.
הררי הקרח ואסון הטיטניק.
בסוף החורף הולכות ומתפרדות שדות של קרח גדולות וקטנות מעל מחוזי הקרח הקוטביים, ועל ידי הזרמים השוטפים הן נשאות, והולכות ונוסעות כלפי הדרום.
רובן של שדות כאלה נעצרות במהלכן על יד המקום המכונה „ספסל ארץ נויפונד“ שנתהוה אמנם גם כן על ידי שרטוני אותן השדות, ורק מעטות מהן עוצרות כח להמשיך את נסיעתן הלאה דרך הזרם החם והן שטות ובאות עד הדרום מעלת-רוחב הארבעים וחמש. ואף על פי שהן המעטות מכל מקום רבות הן במדה כזו עד שהן נחשבות לסכנה גמורה להאניות הנמצאות בדרך בחדשי ינואר, פברואר, מרץ, אפריל, מאי, יוני, יולי וספטמבר, ועל כן צריכות האניות לכוין בחדשים אלו את מהלכן יותר לדרום מאשר בחדשי החורף, כדי להתרחק עד כמה שאפשר ממקום מציאות הררי הקרח.
כנראה ממציאותה של הטיטניק בשעת טביעתה לא סרה גם היא ממנהגן של יתר האניות, וגם היא נטתה לצד דרום, אבל גם על ידי עקימת-הדרך לדרום אי-אפשר למצוא בטחון גמור שלא להפגע בהררי הקרח בהנסיעה לניו־יורק, כי גם הרחק מניו-יורק לצד דרום עדיין אותם המעצורים נמאים דים.
על כל פנים, קו־הנסיעה ההולך מהים התיכון לאמריקה הצפונית, כגון ספינות האוסטרו-אמיריקנה הוא אמנם בטוח הרבה יותר בערך, מפני שמחוז הקרח שהוא בוצע ומפסג קטן הוא וצר יותר.
כדי להמניע מקרי אסונות מוציא ומפרסם הדפרטמנט הימי של המדינות המאוחדות כרטיסי הוראות מפעם לפעם שבהם נרשמים מקומות מצבי הקרח כפי שהם נמצאים באותה שעה, וכן גם את מקום המצאן של חרבות אניות השטות ברחבי האוקינוס, אבל הכרטיסים הללו אינם אלא אמצעי עזרה להקל את הנביגציון (תורת הנהלת האניות), ובעיקר הנה רק שמירה וזהירות מדויקה מצד פקידי השמירה, זוהי הדרישה היותר חשובה כדי להמנע מהפגש עם הרי קרח.
הצבע התכלתי-לבני שיש לאותם גושי הקרח מכביד מאד את הכרתו מרחוק, ובפרט בלילה, ועל כן רגילים הם חובלי הים להשתמש באמצעי זה: הם מתבוננים ושומרים את טמפרטור-המים, והיה אם הטמפרטור הזה ירד פתאם הרבה, – הרי זה אות כי הר-קרח נמצא בקרבת האניה.
אכן האמצעי הזה אינו תמיד שומר נאמן, כי יש לפעמים שבאותו חלק-הים שבו עוברת האניה כבר שטפו בו מקודם הרבה גושי-קרח (כמו שהיה גם עם הטיטניק) והמים הם שם אז קרים מאד במרחב רב מסביב, ואין עוד לדעת כלל מהוראתו של הטמפרטור אז אין ברירה אחרת כי אם להמעיט את מהירות מהלך האניה, ולהרויח בזה רק מעט, שאם תפגש האניה בהר-הקרח תהיה הפגישה לא כל כך חזקה.
(סוף יבוא).
– – –
ש.א.ו.
הררי הקרח ואסון הטיטניק.
(סוף.)
אכן, בשביל הריוח הזה של פגיעה יותר נוחה עם הר הקרח מוכרחים להיות נאותים לקבל גם את ההפסד הבא מזה, היינו, להשתהות הרבה בחבל המסוכן המלא גלידי קרח.
ולבד מזה אין העצה הזאת להמעיט את מהירות מהלך האניה פשוטה כל כך כמו שסוברים. אניה כהטיטניק שהיא עושה 21 קשרים לשעה איננה יכולה לרדת עד לפחות מעשרה ושתהיה עם זה הירידה באופן נורמלי. הפגישה עם הר הקרח מוכרחה אפוא להיות קשה בין כך ובין כך, בין אם תהיה מרוצת האניה 21 קשרים לשעה, ובין שתהיה 10. התוצאות לגבי האניה הן על כל פנים לא טובות. למשל הטיטניק וששים אלף טוני הדפלסמנט שלה עולה הכח-החי שלה בשעת התנגשות ל360,000 טוני-מטר, במרוצת 21 קשרים לשעה, ובמרוצה של 10 קשרים יעלה אמנם הכח-החי בשעת התנגשות רק ל75,000 טוני-מטר, אבל גם הכח הזה שוה לכחן של חמש יריות בבת-אחת מכלי תותח של 30,5 צנטימטר רוחב, והלא גם הכח הזה דיהו להחריב גם את האניה היותר גדולה אם רק איננה מכוסה שריון.
מהידיעות שהגיעו אנו רואים שגם אחרי ההתנגשות עוד הלכה הטיטניק בערך פרסה אחת, זה מראה שגם מהירות פחותה מאד מזו שעשתה לא היתה פועלת על ההתנגשות שתעבור בשלום.
באמת נראה שהאניה נפגשה מצדה, ושם נקרע לה קרע גדול. אפשר הדבר שאם היתה ההתנגשות ישר בחוטמה לא היו התוצאות כל כך מרות, כי בנינו של החוטם עשוי בכל ספינה יותר בחוזק מבנין הכתלים, ועל כן הוא גם יכול לעמוד כנגד יותר, אבל גם אז ספק גדול הוא אם היה אפשר להספינה להנצל מהטבע.
אם היו אמצעי ההצלה מספיקים או לא, זה ברור שגודל האניה היה הגורם העיקרי להאניה שלמרות הפצע הגדול שנפצעה עוד תהיה לה היכולת לשוט זמן כל כך רב על פני המים.
עוד עובדה אחת היא ברורה, כי להצלתם של הנשארים צריכים להיות אסירי תודה בראש וראשון להטלגרף האלחוטי. בלעדו, ובלעדי סבלנותם האמיצה של המתלגרמים היו צריכות הסירות לשוט ימים רבים בחבל-הקרח, והנוסעים היו נמקים מרעב ומקור.
* * *
הטיטניק היתה האניה-האחות של ה„אולימפיק“, שהיא גם-כן שייכת לחברת „והיט סטר“ (הכוכב הלבן). ארכה היה 269.1 מטר, רחבה 28, וגובהה מהיסוד עד הגשר העליון 31.7 מתר. אם היתה מלאה היתה שוקעת במים 10,5 מתר, ואז היתה מכילה משא של ששים אלף טון. שתי מכונות של חמשה עשר אלף, חמשה עשר אלף כחות-סוס, ואחת של ששה עשר אלף כחות נתנו להקטרון את המהירות של 21 קשרים לשעה. כאמור היה לו רק 21 קשרים, ואם-כן בדוי הדבר שאמרו, שרצה הקפיטן להשיג את האזור התכלתי כדי לזכות ברקורד המהירות; כי הלוא הקטרון הקונרדי „מורטניה“ וה„לואיסיטניה“ (כל אחד מהם עושה ששה ועשרים קשרים לשעה) וגם אניות הללויד הצפון-גרמני „קיסר וילהלם הגדול“, „יורש העצר וילהלם“, „קיסר וילהלם השני“ ו„יורשת העצר צצליה“ (23 עד 24 קשרים לשעה) הלא עושות את דרכן במהירות רבה מזו שהיתה הטיטניק יכולה לעשות באופן היותר מצליח, ואיך אפוא היה יכול אף לעלות על דעתו של הקפיטן שמיט לזכות לריקורד במהירות בשום פנים?
בתוך האניה היה מקום לשלשת אלפים וחמש מאות נפש. להגנה נגד הטבעה במאורע של התנקבות נכונה היתה באניה זו יציע של חמשה עשר תאים שאי אפשר להמים להבקיע בהם מפני שהיו עולים עד למעלה מקו-מלוי-המים, וכן נעשה בה גם קרקע כפולה מעבר לעבר. כל אמצעי ההגנה הטכניים הללו עלו יפה. הם גרמו שהאניה שנפצעה קשה היתה יכולה לצוף שעות על פני המים. אבל מלהטבע לא יכלו גם אמצעים אלה להצילה. נגד זרועם הקשה של יסודי-הטבע גם האדם גם המצאותיו סוף כל סוף אין אונים הם.
"מוריה", שנה שלישית, מס' 189, 21 במאי 1912, עמ' 3; מס' 190, 24 במאי 1912, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 
