עוד פרטים מטביעת ה„טיטניק“ – 10 במאי 1912

עוד פרטים מטביעת הטיטניק.

"טיטניק" יוצאת מנמל סאות'המפטון, 12 באפריל 1912. המקור: ויקישיתוף

– שלשה צרפתים שנשארו בחיים מנוסעי האניה מספרים כי תיכף אחרי פגיעת האניה בשדה-הקרח לא האמינו אמנם אפילו האופיצירים שאסון גדול קרוב לבוא. בשעת הפגיעה ישבו הם בהתא שלהם וצחקו בצחוק הקלפים, והתנועה אמנם הרעישתם מאד. הם הביטו אל הים דרך אשנבי האניה, וראו כי גושי קרח הרבה מאד נערמו מסביב לדופני האניה ובאותה שעה פרצה המהומה בכל גדלה, ומכל קומות האניה התפרצו נשים ואנשים מבוהלים, אבל המהומה נשקטה תיכף על ידי קרירות רוחם של פקידי האניה.

גברת אחת הביעה את פחדה לפני אחד האופיצירים, והלז צחק עליה ואמר: לא יש מה לפחוד, אניתנו עברה על אחד מתניני הים ותבתר אותו לשנים!

המקור האחד לפחד היה רב-החובל שצוה תיכף לחלק בין הנוסעים את אמצעי ההצלה. ולאחרי עבור איזו שעה צוה גם להוריד את סירות ההצלה; נכר היה שהוא יודע מאסון, אבל גם הוא הבליג ולא דבר כלום, ולזה גם התזמורת השמיעה אז את מבחר נגינותיה המשמחות, ופשוט שום אחד לא רצה לעזוב את האניה החמה ולרדת אל הסירות שהקור והים הפתוח היה בלי לשאת. זה גרם שהסירות הראשונות כמעט שהפליגו ריקניות.

אלו שלשת הצרפתים נכנסו אל הסירה בחשבם כי זה רק לשעה מועטת, וראו כי היו סירות כאלו שהפליגו רק בחמשה עשר נוסעים.

לא ארכה השעה להפליגם, וחלקה הקדום של האניה התחיל לצלול, ומהומה שאין לתארה באומר ודברים הגיעה לאזנם על האניה. אלפי קולות מיואשים התלכדו יחד ויהיו לקול אימה מחריד לב. לאזנם הגיעו רק קריאות מרוסקות של עזרה! זה ארך כשעה, ונפסק, והתחיל שוב ועוד יותר נורא, וחדל לגמרי. על המקום שעליו עמדה הטיטניק שררה אז דומית קבר, והנמלטים הרגישו כי הים כבר כלה מעשהו…

ארבע שעות תעו הסירות ברחבי הים. מצב נפשם של הנצולים היה מדוכה מאד מקולות ההתאבקות עם המות שהגיעו לאזנם במשך שעה, ובכל זאת עוד גברה אצלם השאיפה לחיים, ובכל מאמצי כחם קראו בקול גדול אולי תשמע אחת האניות; ברון גרמני שנמצא בסירה ירה מאקדחו עד כמה שהיו לו כדורים אבל לשוא. מחמת דמיונם ששאף להגיע למקום מקלט נדמה להם לראות מדי פעם בפעם מאורות מרחוק, אבל זה היה חזון שוא ומקסם הדמיון. לאחר עבור 4 שעות נראתה להם הקרפטיה, וקריאת הורה! הורה! פרצה מפי כל הנצולים שהרגישו כי רק זה עכשו הם נצולים ממות.

– מושינגטון מודיעים אודות מהלך החקירה בברור האשמים באסון האניה. סגן חברת-האניות הזאת הודיע כי אין כל יסוד לשמועה אודות התחרות וקביעת פרס להצטינות בריצה שקבעה האניה כפי מה שהודיעו מקודם. החברה לא סדרה שום התחרות ולא קבעה שום פרס.

– אחד האופיצירים הגבוהים העיד, שהאניה קבלה אמנם ידיעות על ידי התלגרף האלחוטי ממציאות הרי קרח, אבל לא אחזה בכל זאת באמצעי זהירות כראוי.

– הצופה שעמד על המצפה באותה שעה, ושגם הוא נצול, העיד כי הוא ראה את הר הקרח בשעה עשר בלילה והודיע אודותיו, ואלמלי היה לו קנה-ראות היה רואה בשעה הדרושה.

– גם בלונון סדרו חקירה ודרישה באשמת האסון. ולפי שמודיעים נתברר כי בכל אלו שנשארו בחיים אין מי שיהיה אשם בזה, ואלו שהיו יכולים להאשימם כבר אבדו את חייהם בטביעת האניה.

– קומיסיה גדלה של רבנים נסדרה באמיריקה שיצאה למקום שהביאו שם את המתים, בנוגע להמתים היהודים להציל את נשותיהם מעגון.

– מודיעים כי מספר היהודים על הטיטניק עלה עד לערך 400.

סודות ממאורע הטיטניק.

החקירה בדבר מאורע האסון באנית הטיטניק ההולכת ונמשכת מגלה יותר ויותר דברים שלא היו ידועים עד עכשו: כן נתגלה שעוד תיכף אחרי הפלגת האניה פרצה תבערה בדיר הפחמים והתבערה נמשכה משך ימים אחדים והנוסעים לא ידעו כלל במשך הזה העבירו את הפחמים למקומות אחרים וחסרון המשקל במקום שהיו הפחמים גרם שיכנסו שם המים בשעת הפגיעה יותר בנקל. נתגלה שהאניה פרנקפורט נמצאה בשעת האסון יותר קרוב להטיטניק מהקרפטיה אלא שלא היה זה לפי כבודו של פקיד התלגרף האנגלי לפנות בבקשת עזרה לאניה גרמנית, ולפיכך פנה להקרפטיה, ועל שאלת פקיד התלגרף של הפרנקפורט מה קרה? ענה הפקיד מהטיטניק: שוטה אל תאבד זמני!

העובדה הזאת שהעתונים מודיעים קשה אמנם להתקבל באמת כי אדרבה האניה פרנקפורט הן התנצלה שבשעה שקבלה את הקריאה היתה רחוקה והגיעה למקום האסון בבקר.

כן נתגלה שבשעת מהומת האסון עצמה, בשעה שמאות מאות נפשות התאבקו עם מר המות – נעשו מסחרים, והכסף משל את ממשלתו. מיליונר אחד שכר שבעה מהמסיקים שיצילוהו בסירה, אותו ואת כל משפחתו וגם משרתיו, ולסוף עשק גם את שכרם ולא נתן להם בשכרם כי אם מאה מרק לכל אחד.

גם האניה המצלת קרפטיה קבלה כסף מאת חברת „הכוכב הלבן“ שלא תודיע שום דבר מפרטי האוסן, כדי שתוכל החברה לעשות מזה עסקים טובים, ואמנם כך היה וכל המקור של הידיעות והחדשות נשאר אצל החברה הזאת, ואלפי איש פרטיים ובאי-כח עתונים צרו יום יום על לשכת החברה בניויורק לקבל את הידיעות שמכרה בכסף מלא.


"מוריה", שנה שלישית, מס' 186, 10 במאי 1912, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.