קול קוראים
מתוך תיבת הדואר של המערכת
על דייגינו בחוף תל־אביב כותב מר נחום אלתר:
– תמה אני על אותן ידיעות, המופיעות מפעם לפעם בעתונים, המגדילות את מספר הדייגים העובדים בקבוצות וכבודדים, ומתארות את חיי הדייגים כאידיליה, ומתעלמות מכל הקשיים, המכשולים והקיפוחים מצד המוסדות שמתפקידם לעזור ולעודד.
אם נעיין קצת באחת מרשימות כאלה שהופיעה ב„דבר“ מיום 20 מרס בשם „9 קבוצות דייגים עברים בת"א“ וראינו עד מה מסולפת שם האמת. הקבוצה הנזכרת בה לראשונה היא קבוצת הדייגים המצויינים „רידינג“, שאיננה קיימת כבר למעשה. מאות לא"י השקיע בביסוסה המומחה לדיג של הסוכנות. אך כתוצאה מכשרונו הארגוני נתפזרה קבוצה זאת למרות שתי שנות עבודה שעוררו תקוות רבות בלב כל חובבי תחית הימאות העברית. גם „האחים לנדו“ מכרו את רוב הרשתות ואינם עובדים עוד בחוף תל־אביב.
לתשומת־לב מיוחדת ראויה הזכרתה של קבוצת דייגי „הפועל המזרחי“. אם קמו בימינו אנו נחשונים אמתיים שקפצו לתוך הים ועבודת הדיג הקשה, בלי כל הכשרה, בלי כל הבטחות ותקציבים ואפילו בלי כלי עבודה מספיקים – הרי יש לומר את הדבר הזה על חברי קבוצה זאת. מתוך נאמנות דתית כמעט נקשרו בחורים טובים אלה בעבודתם החדשה. אך לא יתכן להתגבר על כל הקשיים שבעבודת הים בלי כל עזרה ממלכתית. אנשים הקשורים למעשה בעבודות אלה יודעים את הדבר. אך מנהל עניני הדיג העברי בארצנו, אין איש יודע על נסיונו בתור דייג ומארגן מפעלי דיג בהיותו בגרמניה, אך לעומת זה ידועה יפה השקפת עולמו; בפנות חברי קבוצת הדייגים של „הפועל המזרחי“ כי יושיט להם את אותה העזרה אשר „קבוצי“ הדייגים מקבלים, ענה להם מומחה זה: תהיו גם אתם ל„קבוץ“ ותקבלו גם אתם עזרה.
גם מצבם הטרגי של הדייגים האחים יפה בא אולי באשמת השקפת עולמם… ולא זכו להתענינות ועזרה מצד מנהל הדיג של הסוכנות. יחס של אדישות אנטי־קונסטרוקטיבית כזאת, אם לא יותר מכך, שורר גם אל הדייגים הבודדים הנזכרים באותה רשימה.
לא, בשום אופן אין לקבל את תכנן של רשימות אלה כמשקפת את מצב הדייגים העברים לאמיתו. כי לעומת זה שכחה רשימה זו להזכיר מפעל־דייגים נהדר, את חברת „ים־התיכון“ שבראשה עומדים אנשי עסק מצוינים, הממלאים באהבתם העזה לארץ ולתחיה הימאית את אשר חסרו בנסיון הימי ובמקצוע הדיג. חברה זאת השכילה לרכז סביבה קבוצת אנשים מומחים, ויתכן מאד כי חברה זאת תעשה למען התפתחות הדיג הא"י בסכומים קטנים הרבה יותר מאשר מחלקת הים של הסוכנות עשתה בסכומים גדולים במשך כל שנות קיומה.
"הבֹקר", שנה ו', מס' 1345, 3 באפריל 1940, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.